מייל לרשימת תפוצה מהווה לשון הרע

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מייל לרשימת תפוצה מהווה לשון הרע:

הרקע לתביעה:


עניינה של התביעה שלפניי במכתב שנשלח, כהודעת דואר אלקטרוני חוזר (reply all), לתובע ולרשימת תפוצת לקוחותיו. לטענת התובעים, תוכן ההודעה, בה מלין הנתבע אודות התובעים, מהווה פרסום אסור המקים עילת תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"). בנוסף, עתר התובע לשכר טרחה המגיע לו, לטענתו, בשל שירותים משפטיים שנתן לנתבע. סכום התביעה הועמד על סך 155,860 ₪.


טענות התובעים:


התובעים הינם בני זוג, תושבי היישוב קדימה. התובע הינו עורך דין במקצועו. הנתבע הינו תושב קדימה והבעלים של בית מגורים ברחוב האלמוגן 15 בקדימה (להלן: "הבית" או "המושכר"). הנתבע השכיר לתובעים את הבית, על פי הסכם שכירות חופשית, במשך כארבע שנים. בנוסף, שימש התובע כעורך דין ומיופה כוח של הנתבע, לצורך רישום ירושת אימו בשני נכסי מקרקעין.




לקראת תום שנת השכירות הרביעית, רכשו התובעים בית מגורים בקדימה והודיעו לנתבע על סיום תקופת השכירות. כך, התובעים תיאמו עם הנתבע את מועד פינוי המושכר והעברת החזקה לשוכרים חדשים, בסוף חודש 7/06. ביום 23.7.06, שלח התובע הודעה בדואר האלקטרוני ללקוחותיו ומכריו, בדבר העברת משרדו וכתובתו לבית החדש. הודעה זו הגיעה גם לכתובת הדואר האלקטרוני של הנתבע.




לאחר פינוי המושכר במועד המיועד, כאשר היחסים בין הצדדים תקינים, שלח הנתבע בדואר אלקטרוני חוזר מכתב לתובעים (להלן: "המכתב"), אשר הופץ באותה רשימת נמענים, המונה כ- 110 כתובות דואר אלקטרוני. במכתב, התלונן הנתבע אודות הנתבעים תלונות סרק, השמיץ אותם והטיל דופי במקצועיותו של התובע. חרף זאת, דרש הנתבע שהתובע ימשיך לשמש כעורך דין מטעמו. כמו כן, לאחר משלוח המכתב, העביר הנתבע הודעה שנייה, בה הבהיר כי תוכן המכתב מיועד לתובעים בלבד.




לטענת הנתבעים, תוכנו של המכתב פגע בהם באופן אישי וגרם נזק לשמם הטוב. כך, הנתבע פגע בתובע על רקע מקצועו כעורך דין וגרם אף נזק לשמו הטוב. לשיטתם, המכתב מהווה "פרסום" על פי הגדרתו בחוק, נעשה בחוסר תום לב ומתוך כוונה תחילה לבזות ולפגוע בתובעים ולעשותם מטרה ללעג ולשנאה. יתרה מכך, הנתבע סרב להתנצל בפני התובעים, חרף דרישתם במכתב מיום 24.8.06.




בנסיבות אלה, יש לחייב את הנתבע, אליבא התובעים, בפיצוי על פי החלופות של סעיף 7א' חוק, אף ללא הוכחת נזק. כך, יש לחייב את הנתבע לפרסם תיקון או הכחשה של המכתב על פי הוראת סעיף 9 לחוק. לחילופין, יש לחייב את הנתבע לשלם לתובעים פיצויים בגין עוגמת נפש, הטרדה, טרחה וטרדה.




באשר לתביעת שכר הטרחה, יש לחייב את הנתבע בתשלום שכר טרחה ראוי, בשיעור 4,000 ₪ כולל מע"מ, בגין שירותיו המשפטיים של התובע, בעניין רישום ירושת הנתבע בשני נכסי מקרקעין. לטענת התובע, הנתבע התחייב, בחוזה בעל פה, לשלם שכר טרחה בשווי 1000$ בצירוף מע"מ ובתוספת הוצאות אחרות. אכן, הרישום בענייננו של הנתבע לא הושלם, בשל נסיבות שונות שאינן תלויות בתובע, אך עיקר העבודה לרישום הנכסים נעשתה על ידי התובע. זאת ועוד, הנתבע התעלם ממכתבי הדרישה לתשלום שכר הטרחה ועשה כל שניתן על מנת לפגוע בתובע, כעורך דינו. משכך, שלח התובע, ביום 6.12.06, מכתב המודיע על הפסקת הטיפול המשפטי בענייננו.


טענות הנתבע:


לטענת הנתבע, הרקע לכתיבת המכתב היה מצבו של המושכר בעת החזרתו על ידי התובעים ביום 27.7.06. הנתבע הביע במכתב את מורת רוחו, לאור מצבו התחזקותי הירוד של הבית, זאת בשעה שהנתבע אפשר לתובעים שהייה של חודש נוסף במושכר. בנוסף, התובעים היו מודעים לכך שבבוקר לאחר יום עזיבתם, אמורים דיירים חדשים להיכנס למושכר. הנתבע הוסיף, כי דרש מהתובע במכתב להמשיך ולייצגו, מאחר והטיפול בענייניו המשפטיים היה קרוב לסיום, לכן לא ראה טעם בהחלפת עורך דין.




אליבא הנתבע, תוכן המכתב אמת. כל טענות הנתבע היוו בסיס לתביעתו, שנתקבלה בבית המשפט לתביעות קטנות בנתניה. כך, הואיל והינו משוכנע באמיתותם של הדברים, עומדת לו הגנת "אמת דיברתי" לפי סעיף 14 לחוק.




לטענת הנתבע, לא הייתה לו כוונה לפגוע בתובעים או להלבין פניהם ברבים. ראיה לכך היא, שליחתה המיידית של הודעת ההתנצלות לכל המכותבים אליהם הופץ המכתב. לטענתו, הוא שלח את המכתב כתשובה לדואר האלקטרוני ששלח התובע ימים ספורים קודם לכן. אלא מאי, במקום ללחוץ על כפתור "השב" הוא לחץ בטעות על כפתור "השב לכולם". כך, הדגיש הנתבע, כי איננו מכיר ולא הכיר מעולם אדם מבין המכותבים. בנוסף, הוא בן 57, איננו אקדמאי ואיננו בקיא במדעי המחשב. משכך, עומדת לנתבע חזקת תום הלב הקבועה בחוק.




לטענת הנתבע, לתובעים יש אשם תורם, בכך שחשפו בידיעה את כתובות המייל של המכותבים. לכן, הסיבה לשליחתו של מכתב הדיבה אל כל המכותבים נעוצה ברשלנותם של התובעים, אשר היו צריכים לצפות את טעותו של הנתבע כתוצאה מחשיפת כתובות אלה. כמו כן, התובע פעל בניגוד לכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין, לפיהם הוא מחויב לשמור על חיסיון לקוחותיו, לרבות כתובות הדואר האלקטרוני שלהם. בהתאם, היה על התובע לשלוח את הודעתו בהעתק נסתר, כפי שאכן עשה בפנייתו השנייה אל הנמענים.




באשר לתביעת שכר הטרחה טען הנתבע, כי הוסכם בעל פה ששכר הטרחה ישולם לאחר השלמת הטיפול במלואו, היינו, לאחר רישום שני נכסי המקרקעין בטאבו, ואילו עבור ההוצאות השונות שתהיינה לתובע הנתבע ישלם עם דרישה ראשונה, כפי שאכן עשה. כך, בשום שלב לא הוסכם על שינוי בהסכמות אלו. לכן, משלא השלים התובע את עבודתו ואף הסב לנתבע נזקים בעקבות הפסקת ייצוגו, ללא הודעה ותוך עיכוב מסירת המסמכים הנוגעים לרישום, אין הוא זכאי לשכר טרחה בעבור עבודתו. לטענת הנתבע, הוא אף זכאי לתרופות בשל הפרת חוזה באופן חד צדדי.




בדיון שנערך לפניי העידו העדים הבאים:


מטעם התובעים: גברת הילה בנימיני (עובדת משק בית) והתובע.

מטעם הנתבע: מר אסף חפץ וגברת ניקי חפץ (השוכרים החדשים) והנתבע.

דיון:

תביעת לשון הרע:

הרקע למשלוח המכתב:


התביעה בעילת לשון הרע מתייחסת למכתב שנשלח על ידי הנתבע, באמצעות שיגור הודעה בדואר אלקטרוני, במשלוח חוזר (reply all). המכתב כלל התייחסות, הן לעניין השכרת ביתו של הנתבע על ידי התובעים, במהלך תקופה של כ-4 שנים, והן לעניין הייצוג המשפטי שייצג התובע את הנתבע, בעניין רישום שני נכסי מקרקעין על שמו.




הרקע למכתב במערכת היחסים בין הצדדים.

כאמור, התובעים שכרו בית בישבו קדימה מאת הנתבע. במהלך שנות השכירות הראשונות שררו יחסים טובים מאוד בין הצדדים. על רקע יחסים אלה, הפחית הנתבע משכר הדירה, בתקופת האופציה, סך 25 דולר לחודש. באופן מותאם, נשכר התובע לערוך מספר פעולות משפטיות בעבור הנתבע.



על פי הסכם השכירות, התחייבו התובעים להחזיר את המושכר לנתבע כשהוא במצבו למעט בלאי סביר. עם זאת, הוסכם בחוזה השכירות [נספח ב' לנ/3], שהבלאי הסביר ייבחן על פי מבחן של "אדם קפדן, בעל תרבות דיור מפותחת השומר על דרגה גבוהה של סדר ונקיון".




לקראת תום תקופה האופציה (5.6.06), החל הנתבע להיערך להשכרת הבית לשוכרים חלופיים. אז, פנה אליו התובע וביקש מהנתבע שיאפשר את פינוי המושכר רק בתאריך 1.8.06. הנתבע, הסכים לשקול אפשרות זו בשני תנאים: הראשון – שכר הדירה שישולם לו בגין החודש הנוסף יקבע על פי המוסכם עם הדיירים החדשים, והשני – הסכמת הדיירים החדשים לכניסה מאוחרת למושכר [סעיפים 7-15 לתצהיר מר חפץ שלא נסתר בחקירה הנגדית וכן סעיפים 23-30 לנ/3].




הנתבע הוסיף בחקירתו את הדברים הבאים, בהקשר לדחיית מועד פינוי המושכר:



"זה היה מותנה בכמה נסיבות וסיבות, התנייה מרכזית שמפנים ב – 27 לחודש בערב, שהבית נקי ומסודר, ....ההסכמה על הכניסה של ה – 28 לחודש שהיה התאריך האחרון לאפשר להם את המכסימום..."

[פר' עמ' 44 ש' 8-11]



גם השוכרים החדשים הדגישו, בעדותם לפניי, את חשיבות מועד קבלת המושכר לרשותם:


"ב – 28/7 בבוקר היינו אמורים לקבל מפתח"

[פר' עמ' 27 ש' 18]



מר חפץ העיד לפניי, כי נכח ב"שיחה מרובעת", שזו תוכנה:


"אני הייתי בשיחה מרובעת, גם אשתי היתה נוכחת שנקבל את המפתח לפני כן, משום מה עבר חתול שחור בין התובעים לנתבע ואנחנו סיכמנו עם התובע והנתבע ואשתו של התובע תמר היתה נוכחת, סיכמנו כי אקבל את המפתח ביום 28/7, יום חמישי בבוקר, סיכמתי עם התובע שאשתי שהיא אומנית, תבוא לפני כן לצבוע ולצייר בשני החדרים של הילדים....ואחרי שהתובע נתן לנו הסכמה שנוכל לבוא ולצבוע הדברים לא קרו... ואני הייתי צריך לנסוע אליו הביתה ולהתחנן, אבל זה קרה רק אחרי שהתחננתי הוא הביא לי את המפתח..."

[פר' עמ' 28 ש' 13-19]



כאמור, על רקע ההסכמות המתגבשות, ביום 23.7.06, לפני המעבר לבית החדש, שלח התובע הודעה בדואר אלקטרוני ללקוחותיו וקרוביו על העברת משרדו וכתובתו לבית החדש, הודעה אשר הגיעה גם לכתובת הדואר האלקטרוני של הנתבע.




בסופו של יום, הוחזרו מפתחות המושכר לתובע רק בתאריך 27.7.06, ביום חמישי, בשעות הערב המאוחרות. אז, שקלו בני הזוג חפץ לבטל את הסכם השכירות, עקב האיחור המסתמן בהכנת הבית לכניסתם. התובע, שהתחייב כלפי השוכרים החדשים למסור להם את המושכר במצב טוב ונקי, נערך, איפוא, לביצוע עבודות ניקיון וצֵבָע, אל תוך הלילה, כך שביום שישי, 28.7.06 יימסר המושכר לבני הזוג חפץ, במצב שיניח את דעתם.




בתאריך 3.8.06, מספר ימים לאחר פינוי הבית על ידי התובעים, קיבלו התובעים את המכתב מהנתבע. המכתב נשלח בדואר אלקטרוני חוזר (reply all) להודעה ששלח התובע לרשימת לקוחותיו, בדבר שינוי כתובת מגוריו (משרדו). המכתב הופץ, איפוא, לכל רשימת המכותבים שהופיעה בהודעת הדואר, ששלח התובע שבוע קודם לכן.

המכתב והודעת ההתנצלות:


נוסח המכתב, כפי שהובא לפניי בכתב התביעה, הינו כדלקמן:


"לתמר ועופר גרינפלד שלום,


בושו והיכלמו לכם על רמת תרבות הדיור שלכם ועל מצב הבית שהחזרתם לי בתום מועד השכירות!!!
גם במקרה של הבנה לקויה של חוזה השכירות, צריכים להיות אנשים קטני רוח, צרי אופק ותת תרבותיים, ע"מ להחזיר את הבית במצב בו החזרתם לי אותו!!!
על אף שברור לי שאתם ערים ויודעים את מצב הבית בעת החזרתו אלי, אני מוצא לנכון לשלוח אליכם מספר תמונות מייצגות (מתוך כ 250 צילומים שנעשו מיד לאחר קבלת המפתחות!) המשקפות את מצבו בעת ההחזרה (והן אינן הגרועות ביותר .....).
לא למיותר לציין כי כשקיבלתם את הבית, קיבלתם בית נקי, מסוייד, תקין ב100% (תריסים, וילונות וונציאנים, גז, מנעולים וסטים של מפתחות בתוכם, תאורה עם כל בתי המנורה בתוכם וכו') וכן גינה מטופחת, והחזרתם לי בית וחצר במצב מוזנח וירוד, המעיד על רמת תרבות דיור נמוכה מאד של המתגוררים בו (אתם!).
אוסיף ואזכיר לכם כי כל בעיה אשר הודעתם לי, קטנה כגדולה, אשר התעוררה בבית ו/או בגינה, טיפלתי במסירות לשביעות רצונכם המלאה, ואם לא יכולתי לטפל בה לקחתם בעל מקצוע אשר שולם על ידי.
אני מוצא עצמי נפגע מהתנהגותכם הצבועה, באשר ירקתם לבאר ממנה שתיתם!!.
במצורף לדוא"ל זה תמצאו את המסמכים הבאים:
פרוטוקול המשקף את מצב הנכס, מיד לאחר מסירת מפתחות הבית. (יישלח אליכם גם בפקס ובדואר רשום)
סיכום התנהגותכם/התנהלותכם ותביעת תשלום בגין הנדרש. (יישלח אליכם גם בפקס ובדואר רשום)
מספר תצלומים מייצגים המשקפים את מצב הנכס בעת החזרתו.
לא אגרר ולא ארד לרמה הנמוכה ולהתלהמות, אך יחד עם זאת הנני להבהיר לכם כי אם לא תשלמו את המגיע לי כמתחייב מהחוזה ועפ"י הפרוטוקול והעלויות בפועל כפי שמופיעות במצורף, לא אהסס לנקוט בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותי ע"מ לגבות מכם את המגיע לי עפ"י דין!!.


לעופר גרינפלד בלבד (כעו"ד, מורשה ומיופה כח מטעמי).


לאור מערכת היחסים שנוצרה ביננו, בנסיבות הנ"ל של סיום חוזה השכרת הבית שברחוב אלמוגן 15, ולאור התרשמותי מפרשנותך את החוזה והתנהלותך במסירת הנכס האמור, הנני להבהיר ולהדגיש לך בזאת כדלקמן:
אינני רואה בחיוב (וזאת בלשון המעטה!) את התערבותה של אישתך, בנושאים המשפטיים אותם מסרתי לטיפולך כעו"ד.
לאור האמינות המפוקפקת אותה אני רוכש לך בשלב זה אבקשך למלא את המבוקש, במצורף "טיפול משפטי". (יישלח גם בפקס ובדואר רשום).
למען הסר ספק: מבחינתי, אתה ממשיך לטפל בנושאים שהתחלת וקיבלת ייפוי כח בעבורם וכל "בריחה" ו/או אי טיפול בהם בזמן סביר, יהווה עילה לתביעה משפטית נגדך, בגין רשלנות והתוצאות הנגזרות ממנה!




טיפולך בנדון.


בתודה ובברכה,
אריה שרף – קדימה."




כמחצית שעה לאחר משלוח המכתב, כאשר אחד מהמכותבים הפנה את תשומת ליבו של הנתבע, העביר הנתבע הודעה שנייה בדואר אלקטרוני, בנוסח כדלקמן:


"לכל המכותבים שלום,
הבהרה מאחר ותשומת ליבי הופנתה ע"י אחד המכותבים לעובדה כי שלחתי (לפני כ ½ שעה) לכולכם את המייל המיועד למר עו"ד עופר גרינפלד, ברצוני להבהיר בזאת כי תוכן המייל מיועד לעופר ותמר גרינפלד בלבד ואינו לידיעתכם, עיונכם או טיפולכם וטוב תעשו אם תשמיטו אותו מתיבת הדואר שלכם ובשום מקרה אין לעשות בו שימוש כשלהוא. אני מביע את צערי ומתנצל על אי הנוחות שנוצרה.
בברכה, אריה שרף."



הנתבע פירט בתצהירו את מצבו של הבית, בטרם נמסר לידי התובעים. לדבריו, הבית, אשר נבנה "בזיעה ובעמל רב" במשך כ-4 שנים, נמסר לידי התובעים כאשר הוא "נקי ומצוחצח". כמו כן, ציין הנתבע, שיחסי השכירות בין הצדדים התנהלו באופן תקין כל אותה תקופה, בה עשה הנתבע כל מאמץ להשביע את רצונם של התובעים. כך, כאשר הודיעו התובעים לנתבע על כך שאינם מאריכים את הסכם השכירות, אך מעוניינים בשהייה של חודש נוסף, איפשר זאת הנתבע לאור מערכת היחסים הטובה ששררה בין הצדדים ולאחר שהשוכרים החדשים עשו מאמץ להשיג את הארכת המועד לפינוי המושכר.




הנתבע הדגיש בתצהירו שהתובעים התחייבו בפניו, שכאשר יסיימו את תקופת השכירות הם יביאו בעל מקצוע לתיקון וסיוד הנדרש. חרף התחייבותם, התובעים לא החזירו את הבית נקי ומסוייד. יתרה מכך, בתאריך 27.7.06, בשעה 21:00, לאחר שקיבל הנתבע את מפתחות הבית מהתובעים לצורך ביצוע תיקונים על ידי השוכרים החדשים, הופתע הנתבע לגלות את מצבו המוזנח של הבית.




האם יש במכתב כדי פרסום לשון הרע:


לטענת התובעים המכתב מהווה פרסום לשון הרע. לטענתם, המכתב הופץ בין כ- 100 נמענים, אשר כולם מכירים את התובעים ומשכך מדובר ב"פרסום" לפי הגדרתו בחוק. הנתבע, מנגד, הכחיש בסיכומיו את משלוח המכתב לכלל הנמענים וטען כי קיומם של זמנים שונים למשלוח המכתב בכתב התביעה והתצהיר שהגישו התובעים תומך בטענה כי לא מדובר ב"פרסום" לפי הגדרתו בחוק.




לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בהקשר זה, הנני סבור שהמכתב מהווה "פרסום" כהגדרתו בסעיף 2 לחוק;


בראש ובראשונה, המכתב הופץ בדואר חוזר לרשימת התפוצה של התובע. הוכח לפניי, הן באמצעות הצגת רשימת התפוצה והן באמצעות עדות התובע שהמכתב הגיע לרשימת התפוצה.

שנית, לאחר שהוברר לנתבע כי מכתבו הופץ בדואר חוזר לרשימת התפוצה של התובע, ערך הודעה שנייה, בה התנצל על משלוח המכתב לנמענים. בכך יש ללמד על הודאה מצד הנתבע בדבר "פרסום" המכתב, כהגדרתו בחוק.



סעיף 1 לחוק קובע מהי "לשון הרע":


"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול-
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז, או ללעג מצדם;
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית...".

ההגדרה שבסעיף 1(1) לחוק היא הגדרה רחבה שמתארת את מהותה של לשון הרע כפרסום העלול לפגוע בשמו הטוב של אדם בעיני אחרים ולפגום בהערכתו בעיני הבריות [ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואח' נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ואח' פ"ד לא(2) 281, 293 (1977); ע"א 1104/00 אפל נ' חסון ואח', פ"ד נו(2) 607 2002)].

כך, מעיון במכתב אכן עולה כוונה מצד הנתבע לבייש וללעוג לתובעים:

"בושו והיכלמו לכם על רמת תרבות הדיור שלכם... צריכים להיות אנשים קטני רוח, צרי אופק ותת תרבותיים... אני מוצא לשלוח אליכם מספר תמונות מייצגות... המשקפות את מצבו בעת ההחזרה (והן אינן הגרועות ביותר.....)... החזרתם לי בית וחצר במצב מוזנח וירוד המעיד על רמת תרבות דיור נמוכה מאוד של המתגוררים בו (אתם!)... אני מוצא עצמי נפגע מהתנהגותכם הצבועה..."
(ההדגש הוסף – א.ש.)

מחלקו השני של המכתב עולה כוונתו של הנתבע לפגוע בתובע, עורך דין במקצועו, ולהטיל פגם בכישוריו המקצועיים:

"לעופר גרינפלד בלבד... לאור התרשמותי מפרשנותך את החוזה והתנהלותך במסירת הנכס... אינני רואה בחיוב את התערבותה של אשתך בנושאים המשפטיים אותם מסרתי לטיפולך כעו"ד... לאור האמינות המפוקפקת אותה אני רוכש לך בשלב זה... כל 'בריחה'.. יהווה עילה לתביעה משפטית נגדך, בגין רשלנות...".
[ההדגש הוסף – א.ש.]



התובע העיד לפניי, שקיבל הרבה מאוד פניות מלקוחותיו, אשר היו חלק מן הנמענים, לאחר פרסום המכתב. לטענתו, רוב התגובות לא היו בכתב, אלא "מולי בטלפון". לנוכח אופיין של הפניות, לא הציג התובע תיעוד של פניות אלו.




המכתב מנוסח בלשון חריפה. חלקים מהותיים במכתב אינם נוגעים למצב הבית לאחר פינויו על ידי השוכרים, אלא מתארים את התובעים באופן כללי, באור שלילי ביותר. כך גם הדבר לגבי התובע עצמו, לו מייחס הנתבע תכונות אופי שליליות. הנה כי כן, יש במכתב די אמירות שעל פניו עלולות "להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג... לפגוע באדם במשרתו... בעסקו במשלח ידו או במקצועו".

משכך, אני קובע כי יש במשלוח המכתב כדי פרסום לשון הרע כלפי התובעים.

הגנת סעיף 14 לחוק:


הנתבע טען להגנתו שדבריו הם בגדר "אמת דיברתי" לפי סעיף 14 לחוק. הגנת אמת בפרסום ("אמת דיברתי") עומדת לנתבע בתביעה שעניינה פרסום לשון הרע, כי דברים שפרסם אמת הם והיה בפרסום עניין ציבורי (סעיף 14 לחוק):


"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי, הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש".



הגנת אמת בפרסום ניצבת על שתי רגליים: האחת, על כך שהדבר שפורסם היה אמת. השנייה, שהיה בפרסום עניין ציבורי. על רגל אחת בלבד לא תוכל ההגנה לעמוד.




בענייננו, גם אם יש ממש בטרוניות מצד הנתבע אודות חוסר תום הלב במסירת מפתח הדירה רק בשעת ערב מאוחרת על ידי התובעים וגם אם המושכר לא הוחזר כשהוא נקי ומסוייד, כפי שהתחייבו התובעים, עדיין לא מתקיים היסוד השני של הגנת אמת בפרסום – קיומו של עניין ציבורי. אופי הסכסוך בין התובעים לנתבע הינו פרטי-אישי. הסכסוך נסוב סביב השכרת בית מגורים ואין מדובר בהתרחשות ברשות הציבור. אף התובעים אינם דמויות ציבוריות. תוכן המכתב אינו תורם ולו דבר לציבור או לאנשים אשר נחשפו אליו ועל כן אין תועלת ציבורית בפרסומו של המכתב אודות התובעים [ז' סגל, "הזכות לפרטיות למול הזכות לדעת", עיוני משפט ט' (תשמ"ג) 175, 194].




בנסיבות אלה, אין בידי לקבל את טענת ההגנה מצד הנתבע בדבר אמת בפרסום.



הגנת תום הלב:


טענת הגנה נוספת שהעלה הנתבע מעגנת עצמה בהוראות סעיף 15 לחוק. בהקשר זה יצוין, שבהתאם לסעיף 16 לחוק, כדי להיות זכאים להגנה זו על הנתבע להוכיח שהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות וכן להוכיח את קיומן של אחת העילות שבסעיף 15 לחוק. הכלל לעניין זה סוכם, זה מכבר, בע"א 184/89 טריגמן נ' טיולי הגליל (רכב) 1966 בע"מ ואח' (טרם פורסם), , כלהלן:


"כבר נתבאר בפסיקה לא פעם, שכדי לבסס לכאורה הגנת תום לב, מפני תובענה בשל פרסום לשון הרע, די לו, לנתבע, להוכיח שתיים אלו: כי הפרסום נעשה על-ידיו באחת הנסיבות המנויות בסעיף 15 לחוק, וכי הפרסום לא חרג מן הסביר באותן נסיבות, כאמור בסעיף 16(א) לחוק."

ועוד נקבע לעניין הסבירות בע"א 5653/98 אמיליו פלוס נ' דינה חלוץ ואח', פ"ד נה(5) 865 (2001):

"עיקר הוא, כמובן, בפרסום כשהוא לעצמו, בתוכנו, בלשונו, בדרך הצגתו. לשון משתלחת וחריפה עשויה לצאת אל-מחוץ לתחום הסבירות; ואולם לא בהכרח כך. ראו, למשל: פרשת משעור, שם, 10. כך אף בבחינתו של עקרון המידתיות: אל-לו למפרסם לנקוט לשון בוטה וקשה מקום שיכול הוא למלא את חובתו בלשון רכה וראויה."



הצדדים חלוקים בנוגע לשאלה באיזה מצב הוחזר המושכר לנתבע. לטענת התובעים, המושכר הוחזר במועד שהוסכם, כשהוא באותו מצב בו נמסר להם ואף כלל תוספות ושיפורים שנערכו בו בתקופת השכירות. מנגד, הנתבע טען שהמושכר הוחזר במצב ירוּד.




לאחר שעיינתי בתמונות שצילם הנתבע וגם בסרט הוידיאו שצולם מצד התובעים על גבי תקליטור במועד הפינוי, אינני מקבל את טענת הנתבע שהמושכר הוחזר במצב ירוד. מצבו הכללי של המושכר היה במצב של בלאי סביר וכך גם הגינה.




עם זאת, מתוך עיון בתצלומים ואף על פי עדויותיהם של בני משפחת חפץ, עולה שהמושכר לא היה מסוייד. במספר מקומות נראו חורים של ברגים בקירות. אינני סבור שהמושכר עמד במבחן של "אדם קפדן, בעל תרבות דיור מפותחת השומר על דרגה גבוהה של סדר ונקיון", כפי שהוסכם בין הצדדים בהסכם השכירות. בוודאי שהתובעים לא החזירו את המושכר לאחר סיוד וצביעה, כפי שהתחייבו בעל - פה כלפי הנתבע ומשפחת חפץ.




יתירה מכך, המושכר הוחזר לנתבע רק ביום חמישי (27.7.06), בשעות הערב המאוחרות, במקום בשעות הבוקר. בכך לקו התובעים בחוסר תום לב, שכן התובעים ידעו עד כמה קריטית שעת פינוי המושכר לצורך הכנתו למשפחת חפץ. חוסר תום לב זה מקבל משנה תוקף שכן המנקה, גב' בנימיני, העידה לפניי שסיימה לנקות את הבית ביום רביעי (26.7.06), כאשר הבית היה כבר ריק [פר' עמ' 9 ש' 1-9]. החזרת המושכר ביום חמישי בשעות הבוקר הינה התחייבות שנטלו על עצמם התובעים, כפי שהוכח לפניי בעדויות מר חפץ והנתבע. אין ספק שהתובעים לא עמדו בהתחייבות זו, ללא הצדק של ממש.




לטענת התובעים, פרסום המכתב על ידי הנתבע היה במטרה ובכוונה לפגוע בשמם הטוב ולהשפילם בעיני מכריהם. כך, לשיטתם, לא ייתכן שלא ראה ולא ידע הנתבע ששלח את המכתב בפונקציה של "השב לכולם", כאשר רשימת הנמענים פרושה על גבי מסך המחשב. לטענת התובעים, הנתבע שלח את המכתב מתוך כעס ונקמנות שחווה על כך שהשאירו התובעים את הבית שלא לשביעות רצונו.




הנתבע טען, בתצהיר ובעדותו לפניי, שלא הייתה לו כוונה לפגוע בתובעים או להלבין את פניהם ברבים והוא לא היה מודע למשלוח המכתב לרשימת נמנעים, זולת התובעים. אכן, הנתבע הודה שכעס, כאשר ראה את מצב הנכס לאחר שעזבוהו התובעים, אולם, לדבריו:


"נכון שכעסתי, יחד עם זה עליתי עם צוות עבודה על הבית, סידרנו הכל במשך 4-5 ימים ורק לאחר מכן שלחתי את המייל, בשביל לדרוש את הכספים שהשקעתי בחזרה בבית"
[פר' עמ' 38 ש' 26-28]



הנני סבור שלתובע הייתה הזכות לדרוש את הכספים הנזכרים, בשל מצבו של המושכר, לאחר עזיבתם של התובעים [נ/3]. מר חפץ, הדייר החלופי, העיד לפניי שכאשר קיבל לראשונה את המפתחות למושכר ונכנס לתוכו הוא ראה "לכלוך ובלגן, סדום ועמורה". דברים דומים נאמרו על ידי גברת חפץ, אשר אישרה שמצב המושכר, לאחר עזיבתם של התובעים, היה "בית לא מסודר ולא נקי. היה לכלוך על הקירות, חורים בקירות... לא היו בתי מנורות" [פר' עמ' 32 ש' 18-19].




ההגנה הרלבנטית לענייננו, היא זו הקבועה בסעיף 15(3) לחוק וחלה על פרסום שנעשה לשם הגנה על אינטרס – "עניין אישי כשר" של הנתבע. הגנה זו חלה בהתקיים ארבעה תנאים מצטברים:




עניין אישי כשר כלשהו.




תוכן הפרסום נועד להגן על אותו עניין.




הפרסום הופנה רק לאנשים מסוימים שזהותם מתחייבת מן הסעיף.




הפרסום נעשה בתום לב.




שני התנאים הראשונים לתחולת הגנת הסעיף מתקיימים בענייננו:

הנתבע רשאי לפנות במכתב הן לעניין הנכס המושכר והן לעניין נכסי המקרקעין שהועברו לנתבע בירושה ושאת רישומם מסר הנתבע לטיפולו המשפטי של התובע.
המכתב אף נועד להשיב לידיו של הנתבע את הכספים שהשקיע "בחזרה בבית" וכן נועד להגן על המשך הטיפול בנכסי המקרקעין שהועברו לנתבע בירושה.



יש לציין שהמכתב שנשלח לתובעים ולרשימת התפוצה שלהם, כלל דברי ביקורת עניינים אודות מצב המושכר. התרשמותי היא, שאף אם הנתבע הקצין את המצב בו נמסר לו המושכר, הרי הוא האמין בכל ליבו שהתובעים הוליכו אותו שולל והחזירו לו רעה (מצב המושכר) תחת טובה (מתן ארכה לפינוי המושכר).




הנתבע היה ער לקושי שבהפצת המכתב לרשימת התפוצה של התובעים, זאת בדואר חוזר לכולם (reply all). להגנתו, טען הנתבע שמדובר בטעות והתכוון ללחוץ על סמן "השב" (reply):


"שלחתי לכל הנמענים מייל התנצלות מפני שהיה לי את הספק. אני אגיד שאני לא מבין גדול בכל נושא האינטרנטים והמיילים והשמיילים, התקשר אליי בחור, לא יודע מי, אמר לי קיבלתי מייל כזה וכזה, אין לי מושג מי האיש, אמרתי אם ככה אין לי שום כוונה שמישהו אחר ידע מהעניין הזה, כי כמעט הייתי משוכנע באותו רגע ששלחתי בריפלאיי, שלחתי לכל הנמענים התנצלות כפי שהדריכה אותי בתי. צלצלתי אל הבת שלי, שאלתי אותה איך יכול להיות ששלחתי לתובעים וזה הגיע לאחרים, זו עובדה שמישהו התקשר... ברגע שעלה הספק שזה נשלח יכול להיות כריפלאיי אול, עשיתי את הדבר הכי מתבקש, ואז שלחתי התנצלות לכולם, שלא יפתחו וזה מיועד לתובעים בלבד".

[פר' עמ' 36 ש' 3-12]



התרשמתי מעדותו של הנתבע במחלוקת זו, ואני רואה בה עדות מהימנה. לא יכולה להיות מחלוקת כי זמן קצר ביותר לאחר משלוח המכתב, כאשר הבחין הנתבע בטעות שעשה, בהפצת המכתב, כתב ביוזמתו מכתב התנצלות לכלל המכותבים, בו הבהיר כי מדובר במחלוקת בינו לבין התובעים וביקש מהנמענים להתעלם מהמכתב.




משלוח הודעת ההתנצלות, עוד בטרם נדרש הנתבע לעשות כן על ידי התובעים, מהווה חיזוק של ממש לגרסתו כי משלוח ההודעה, וממילא הפרסום של המכתב, נעשה בטעות ובתום לב. גם לשונו של המכתב שפונה לתובעים בלבד (ולא ללקוחות התובע לדוגמא) מחזקת מאוד את גרסת הנתבע כי משלוח המכתב נעשה אגב טעות. הנני קובע, איפוא, שפרסום המכתב והפצתו בדואר חוזר נעשתה בתום לב, אגב טעות של הנתבע במשלוח ההודעה בדואר האלקטרוני.




עם זאת, חרף הטעות במשלוח, אינני סבור שניתן להתעלם במישור העובדתי-תוצאתי ממשלוח המכתב ופרסומו לתפוצת הדואר של התובעים. במילים אחרות, בהיבט התוצאתי, לא מתקיים התנאי הנקוב בסעיף 15(3) לחוק, במובן זה שהפרסום הופנה לאנשים זרים, לקוחות התובע, לגביהם אין עומדת לנתבע הגנת עניין אישי כשר. ממילא לא הוכיח הנתבע, שהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, כקבוע בסעיף 16(א) לחוק. על כן, אין בידי לקבל את טענת ההגנה של הנתבע באשר לתחולת הגנת תום הלב.


הפיצוי:


התובעים טענו לקבלת פיצוי ללא הוכחת נזק, על יסוד סעיף 7א לחוק.




בעניינו, כפי שכבר קבעתי, חלקים מהותיים במכתב היו מבוססים על מצב הדברים העובדתי כפי שהתרשם מהם הנתבע, בתום ליבו. לתובע אף הייתה זכות לעמוד על זכויותיו לנוכח הפרות ההתחייבויות מצד התובעים, באשר לאופן ולתנאים בו יוחזר המושכר. עם זאת, הנתבע שגה מקום בו ייחס תכונות אופי שליליות לתובעים ובעיקר לתובע. בחלקים אלה של המכתב יש להוות לשון הרע מובהקת.




מן הפן האחר, קבלתי את גרסתו של הנתבע כי הפרסום יסודו בטעות, כי לא נתכוון להפיץ את המכתב לרשימת התפוצה של התובעים וממילא לא התכוון לשלוח את המכתב ללקוחות התובע. הנתבע אף התנצל מיידית, ביוזמתו, במשלוח הודעת התנצלות לרשימת התפוצה. יודגש, במשלוח המכתב לדואר התובעים בלבד אין כדי "פרסום". הפרסום נוצר אך ורק עקב טעותו של הנתבע במשלוח המכתב בדואר חוזר (reply all).




בנסיבות אלה, כאשר אני מביא בחשבון את השגגה שנפלה אצל הנתבע אך גם את הלבנת פניהם של התובעים בפני מכרים ולקוחות, אני רואה לנכון להעמיד את הפיצוי לשני התובעים יחד בסך 25,000 ₪ ליום מתן פסק הדין.



תביעת שכר טרחה:


התובע טען בתצהירו שנכרת בינו לבין הנתבע הסכם בעל פה ולפיו עבור רישום ירושת הנתבע בשני נכסים ישולם שכר טרחה בסך 1,000 דולר בתוספת מע"מ וכן בתוספת הוצאות שונות שתהיינה לו. לטענתו, הרישום לא הושלם בשל נסיבות שונות שאינן תלויות בו, אך מאחר ועיקר העבודה נעשתה על ידו, הוא זכאי לשכר טרחה ראוי בסך 4,000 ש"ח.




הנתבע לא חלק על קיומו של הסכם זה. אולם, לטענתו, מאחר ומדובר בהסכם מותנה תוצאה ו"אין כל מחלוקת כי לא נעשה כך [רישום הזכויות] עד עצם יום זה" [ההוספה שלי – א.ש. סעיף 85 לנ/3] , לא זכאי התובע לשכר בעבור עבודתו.




הנה כי כן, אין מחלוקת בין בעלי הדין ששכרו של התובע (בשיעור המוסכם) עבור שירותיו המשפטיים לנתבע, הינו "שכר מותנה" (CONTIGENT FEE) וממילא מוסכם על הצדדים שלא הושגה התוצאה שלשמה נשכרו שירותיו של התובע. על כך יש להוסיף, שגם הפרקטיקה הנוהגת בסוג כזה של עסקאות הינה תשלום שכר טרחה המותנה בהשגת התוצאה הקבועה בהסכם שבין עורך הדין ללקוח. לפיכך, ומאחר ולא נדון בין הצדדים שיעורו של שכר הטרחה למקרה בו לא יגיע הרישום לכלל מימוש, על התובע מוטל הנטל להוכיח כי הוא זכאי, בנסיבות המקרה, לשכר ראוי בגין טרחתו.




לפי הוראת סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, יש צורך לבחון, בהתאם לנסיבות בעת כריתת ההסכם, מהו השכר אשר ראוי שישתלם בעד שירותו של התובע. בע"א 136/92 בייניש-עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ פ"ד מז(5) 114 (1993), בפסקה 14, נאמרו הדברים הבאים:


"שיעורו של שכר הטרחה, לפי כל שיטה ושיטה, גם הוא אינו קבוע, אלא תלוי במכלול של גורמים שיש שלשקללם. בין הגורמים ... היקף העסקה בה מדובר, היקף העבודה המשפטית שבוצעה בפועל, מידת מורכבותה, סוג העבודה... יש להוכיח את אמות המידה והשיקולים הרלבנטיים לקביעת השכר הראוי, בכל מקרה ומקרה לגופו, באמצעות מומחים אשר, על סמך ניסיונם המקצועי, מחווים דעתם על הנוהג הקיים בקשר לכך באותו מגזר מקצועי".



הנני סבור כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה הנדרש לצורך הוכחת זכאותו לשכר טרחה ראוי. אכן, התובע מעלה בתצהירו [עמ' 5 לת/2] רשימה ארוכה של פעולות שנעשו על ידו לצורך השלמת עבודתו לרישום הנכסים, אך הוא אינו תומך רשימה זו, ולו בראייה אחת. כך, לא הובאה בפניי חוות דעת על היקף העבודה שבוצעה בפועל ועל השכר הראוי שיש לשלם בגינה. משכך, הנני דוחה את תביעתו של התובע בכל הקשור לתביעת שכר הטרחה.




לא מצאתי ממש ביתרת טענות הצדדים והן נידחות.




סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים סך 25,000 ₪ ליום מתן פסק הדין. לנוכח התוצאות אליהן הגעת הנני מחייב את הנתבע במחצית האגרה בה נשאו התובעים ובנוסף בשכ"ט בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ.


סכום פסק הדין ישולם לא יאוחר מיום 10.7.09

הואיל והנתבע אינו מיוצג, הודעה זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מה נחשב לשון הרע ?

  2. פרסום לשון הרע

  3. לשון הרע מרומזת

  4. הגנת אמת הפרסום בלשון הרע

  5. הבעת דעה לשון הרע

  6. לשון הרע נגד מורה

  7. לשון הרע - הכוונה של המפרסם

  8. לשון הרע בכתב ההגנה

  9. לשון הרע נגד דוקטור

  10. לשון הרע משפט עברי

  11. לשון הרע מכתב התראה

  12. לשון הרע בפקס לעבודה

  13. לשון הרע נגד העירייה

  14. לשון הרע נגד עורך דין

  15. הסכמה או אי התנגדות לפרסום

  16. פרסום לשון הרע כנגד איש ציבור

  17. פסיקה בנושא לשון הרע

  18. לשון הרע נגד חבר מושב

  19. עניין ציבורי לשון הרע

  20. לשון הרע דואר אלקטרוני

  21. תביעת לשון הרע נגד גוגל

  22. לשון הרע ברשת ב' ברדיו

  23. האם קללה מהווה לשון הרע

  24. הגנה מפני תביעת לשון הרע

  25. לשון הרע במכתב מעורך דין

  26. פרסום ביקורת או לשון הרע

  27. סמכות בית המשפט לפסוק 50,000 ש"ח

  28. סדר דין בתביעות לשון הרע

  29. תביעת לשון הרע נגד ליברמן

  30. לשון הרע בתוכנית טלוויזיה

  31. לשון הרע במהלך עדות בוועדה

  32. גובה הפיצויים על לשון הרע

  33. לשון הרע במהלך דיון משפטי

  34. לשון הרע במסגרת הליך משפטי

  35. תלונה נגד עורך דין לשון הרע

  36. תביעת לשון הרע נגד הפרקליטות

  37. גובה הפיצויים בגין לשון הרע

  38. תביעת לשון הרע על מכתב משמיץ

  39. לפי מה קובעים אם יש לשון הרע

  40. הגנת "העניין הציבורי" בפרסום לשון הרע

  41. לשון הרע - דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם

  42. תביעת לשון הרע נגד בנק לאומי

  43. סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע

  44. הקטנת פיצויים בתביעת לשון הרע

  45. לשון הרע נגד נושא משרה ציבורית

  46. לשון הרע - טור רכילות במקומון

  47. פיצויים מוגברים בגין לשון הרע

  48. פרסום לשון הרע בלי לציין שמות

  49. בדיקת האמת לפני פרסום לשון הרע

  50. לשון הרע כתבה בידיעות אחרונות

  51. האשמה בגניבה בעבודה - לשון הרע

  52. האשמה בשחיתות - תביעת לשון הרע

  53. תביעת לשון הרע נגד מאמן כדורסל

  54. דחיית תביעת לשון הרע בהעדר עילה

  55. הפצת שמועות על רומן - לשון הרע

  56. האם תלונה במשטרה מהווה לשון הרע

  57. מייל לרשימת תפוצה מהווה לשון הרע

  58. תביעת לשון הרע נגד נהג אוטובוס אגד

  59. פרסום אודות חקירת משטרה - לשון הרע

  60. סירוב לפרסם התנצלות בתביעת לשון הרע

  61. לשון הרע במכתב מחוץ לאולם בית המשפט

  62. תביעת מעביד נגד עובדים בגין לשון הרע

  63. תביעת לשון הרע בגין חשד לגניבה מחנות

  64. האם ''תגובה לביקורת'' מהווה לשון הרע

  65. תביעת לשון הרע בהתכתבות בין עורכי דין

  66. לשון הרע נגד עורך דין ע"י עורך דין אחר

  67. תביעת לשון הרע נגד עובד - סמכות עניינית

  68. האם חוות דעת שלילית על עובד מהווה לשון הרע

  69. בית המשפט בוחן אם קללות וגידופים מהווים לשון הרע

  70. תביעת לשון הרע על תלונה במשטרה שהוגשה מתוך טעות

  71. המשפט האנגלי - תביעת לשון הרע ע''י רשות שלטונית

  72. בתביעת לשון הרע חובה לפרט את המילים המדויקות בהן השתמשו

  73. לשון הרע: הבעת דעה יכולה לחול לא רק על נקיטת עמדה ערכית אלא גם על הסקת מסקנות

  74. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון