מימוש ערבות בנקאית אוטונומית ללא הוכחת נזק

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מימוש ערבות בנקאית אוטונומית ללא הוכחת נזק: 1. זוהי תובענה על סך של 1,157.502 ₪ שעניינה דרישה להחזר דמי ערבויות אוטונומיות שנגבו ע"י הנתבעות במהלך עסקי של התחייבות התובעת לבצוע עבודות אינסטלציה עבור אלה. רקע עובדתי 2. התובעת הינה חברה פרטית אשר עסקה בביצוע עבודות מיזוג אויר וקירור. 3. התובעת פנתה ביום 7.8.02 לבית המשפט המחוזי למתן צו להקפאת הליכים, צו אשר ניתן ביום זה במטרה לגבש הסדר נושים עם נושיה, במסגרת תיק פש"ר 1748/02 . 4. כנאמן לבצוע ההסדר מונה מר משה סלומון, אשר מונה לתפקידו ביום 7.8.02, ועל פי בקשתו מיום 14.9.03 אושרה ביום 1.10.03 הגשת התביעה דנן כנגד הנתבעות שעניינה דרישה להחזרת ערבויות אוטונומיות שחולטו ע"י הנתבעות, אשר ניתנו במסגרת התחייבות התובעת לבצע עבודות מיזוג אוויר באתר כפר נטר, היא התביעה שבפני. (להלן: "הערבויות"). 5. הנתבעות גורסות, כי הערבויות נשוא כתב התביעה חולטו כדין באשר ניתנה אורכה לתובעת, על פי המוסכם בחוזה עימה, כי תבצע העבודות להן התחייבה, אך זו לא יכולה היתה לבצען, ולאחר איחור ניכר ומתן האורכה דנן, חולטו הערבויות. להלן: "דלק" ו"אינטרגמא"). ראיות התובעת 6. התובעת הגישה עדויותיהם של הנאמן להסדר הנושים, מר משה סלומון, של מר יאיר דיאמנט, מנהל פרוייקטים אצל התובעת, מר נפתלי מלביץ, משנה למנכ"ל ומהנדס ראשי אצל התובעת וכן חוות דעת מטעם מהנדס הבניין מר עפר חיימוביץ. 7. בתצהירו ת/4 העיד מר משה סלומון, הנאמן להסדר הנושים, כי היה מעורב בקשרי התובעת עם שתי הנתבעות וכי פנה לבית המשפט לאחר שסבר כי הללו חילטו הערבויות שלא כדין תוך הפרת הסכם הצדדים מ- 31.1.02 ועל כן, לדידו, התעשרו הללו על חשבון התובעת שלא כדין. (להלן: "ההסכם"). 8. ביום 7.8.02 ניתן צו להקפאת ההליכים וביום 23.8.02 מונה לנאמן לבצוע הסדר הנושים. 9. מיום מינויו ועד ליום 3.4.03 ניהל את עסקי התובעת בכל הקשור לתפעולה השוטף. 10. התובעת היתה קשורה בשני הסכמים מ-31.1.02 עם החברות "דלק" ו"אינטרגמא" לבצוע עבודות מיזוג אויר, אשר מינו מטעמן מנהל מפקח לפרוייקט היא חברת "מרגולין - שורק ניהול פרוייקטים בע"מ". (להלן: "חברת הפקוח"). 11. צו התחלת העבודה הראשון ניתן ביום 14.4.02 ושונה על פי עדכונים מ-9.5.02 ומ-13.5.02. 12. על פי חוזה הצדדים, המציאה התובעת ערבות בנקאית אוטונומית מיום 6.6.02 על סך של 426,400 ₪ לחברת דלק וערבות על סך של 434,00 ₪ מיום 19.6.02 לחברת אינטרגמא. 13. רק בחודש יוני 2002, התבקשה התובעת להגיש לחברת הפיקוח רשימת קבלני משנה שיועדו על ידה לעבוד בפרוייקט ורק כחודש ימים לאחר מכן, ביום 26.7.02, אישרה חברת הפקוח לתובעת להעסיק קבלן משנה מטעמה לבצוע תעלות פח בפרוייקט, שהינו שלב ראשון בבצועה. 14. בתקופה זו, ביום 7.8.02, כאמור, ניתן צו להקפאת ההליכים, וביום 23.8.02 מונה כנאמן - ואולם, לדבריו, עד למועד זה לא באו החברות או חברת הפקוח אל התובעת בטרוניה בקשר להתקדמות בצוע העבודות בפרוייקט. 15. לדידו, טענותיהן בדבר הפרות "חמורות", לכאורה, שבעטיין נאלצה לבטל ההסכמים אינן נכונות. ביום 22.9.02 פנה לחברת הפקוח והודיע כי ברצונו להמשיך בבצוע הפרוייקט. 16. ביום 29.9.02 התקיימה פגישה במשרדי חברת הפקוח בה נכחו מר ירון סורק מטעם הנתבעות ומר יאיר דיאמנט, מהנדס הפרוייקט, מר נפתלי מלביץ - משנה למנכ"ל ומהנדס ראשי של התובעת וכן הוא, פגישה בה סוכם על המשך עבודתה של התובעת. 17. בעקבות הפגישה, הוציא מכתב מ-30.9.02 המפרט לוח זמנים לקידום הפרוייקט ללא כל התנאה או הסתייגות. 18. כן הודיע מהנדס התובעת לנתבעות באמצעות חברת הפקוח ביום 6.10.02 כי ברצון החברה להיכנס לאלתר לבצע עבודות תעלות הפח בפרוייקט. באותו מועד חזרה התובעת לפעול בפרוייקטים רבים, גדולים וסבוכים מהפרוייקט דנא, אשר עדיין היה "בחיתוליו". 19. חרף נכונות התובעת להמשיך בביצוע העבודות וחרף פניותיו, הודיעו הנתבעות לבנק ביום 7.10.02 על חילוט הערבויות, דבר שנעשה, למיטב ידיעתו, ללא כל עילה שבדין. 20. כן נדחתה בקשתו בפני מר איליק רוז'נסקי, מנכ"ל "דלק", לדחות חילוט הערבויות ולהוכיח מיידית בצוע העבודות ללא עיכובים. 21. בד בבד, הודיעו הנתבעות על ביטול ההסכם באמצעות מכתב בא-כוחן מ-7.10.02. 22. בא כח התובעת, עו"ד בניהו לאבל, השיב במכתב מ-9.10.02, כי החילוט היה שלא כדין שכן כל נזק לא נגרם לנתבעות הואיל ובניין "דלק" טרם נבנה ובניין "דלתא" (אינטרגמא) רק החלו בבניית "הגרעין", ולפיכך נדרשו אלה למשוך דרישת החילוט. 23. הנתבעות לא נענו לפנייה זו וביום 14.10.02 העביר הבנק סך של 509.092 ₪ לחשבון דלק וסך של 445.702 לחשבון חברת אינטרגמא. 24. לדידו, סעיף 48.14 להסכם קובע, כי יש ליתן לתובעת התראה וארכה לעניין פיגורה בלוח הזמנים, אך ארכה שכזו לא ניתנה וכן לא נגרמו לנתבעת "נזקים", ועל כן חילוט הערבויות היה שלא כדין. 25. כן מוסיף הוא, כי די היה לאפשר לתובעת להיכנס מיד לעבודה, תוך השארת הערבויות כביטחון לעבודה על מנת לסיים הפרוייקט ולהדביק הפער, "לכאורה", בלוח הזמנים, מה גם שמצב הפרוייקט היה "בחיתוליו", דבר שלא נעשה. 26. בעבודה נוספת של התובעת בפרוייקטים כגון, נתב"ג 2000, תנובה אלון תבור, תעשייה אווירית ואוניברסיטת תל-אביב - לא נגרמו כל עיכובים. 27. לעמדתו, ניצלו הנתבעות את העברת ניהול התובעת מידי מנהליה לנאמן לגביית סכום הערבויות ולהתקשרות עם קבלן חלופי ובכך התעשרו, שלא כדין, בכמיליון ₪. 28. כן העיד מטעם התובעת מר יאיר דיאמנט בתצהירו ת/1, כי ביום 26.7.02 אישר מנהל הפקוח העסקת קבלן הפחחות ובהמשך אושר ע"י יועץ מיזוג האויר אופן התקנת התעלות - וביום 7.8.02 החלה הקפאת ההליכים. 29. כן חזר על עדות מר סולומון בדבר הפגישה מיום 29.9.02, בה סוכם כי התובעת תמשיך בעבודתה, ולמיטב נסיונו, היה לאל ידה של התובעת להדביק פער הזמנים, "לכאורה". 30. אף מר נפתלי מלביץ, משנה למנכ"ל התובעת ומהנדסה הראשי, העיד בתצהירו ת/2, דברים זהים לעדות מר סלומון והוסיף, כי בפגישה מיום 29.9.02 סוכם על המשך עבודה של התובעת ובעקבותיה הוצא מכתב הנאמן מ-30.9.02, בו נתן הנאמן לוח זמנים לקידום הפרוייקט ללא כל התנאה או הסתייגות. 31. בנוסף, העיד, כי לא נעשו "פניות אין ספור" ע"י הנתבעות לקידום העבודה, למעט ההערות שמופיעות בישיבות צוות. 32. באשר לטענת הנתבעות על ארבעה חודשי עיכוב, הרי שהפרוייקט היה בשלב של בניית מרתפים בלבד. על פי "תוכנית סופרפוזיציה" המראה שילוב של כל הקבלנים והמערכות יחד, הרי שהללו נמסרו רק בחודש יולי 2002, וללא תכניות אלו לא ניתן היה להתחיל את העבודה, ובמצב זה לא היו מאפשרים לתובעת המשך העבודה, ועל כן לא נגרם כל עיכוב בלוח זמני העבודה, כפי שלא נגרמו עיכובים בשאר הפרוייקטים של התובעת אשר המשיכה בהם. 33. התובעת הגישה אף חוות דעת מומחה מטעמה אשר נערכה ע"י מר עפר חיימוביץ, מהנדס תעשייה וניהול, הוא המוצג ת/3, על פיה הרי שלעניין לוח הזמנים, אשר לא הותווה בחוזה הצדדים, על פי נסיונו, הרי שדרוש היה על פי מסמכי הצדדים פרק זמן של 8.5 חודשים להשלמת עבודות האיורור, בעוד שבפועל הפרוייקט הסתיים בפרק זמן של 1.5 שנה מאוחר יותר, כך שהמרווח לבצוע עבודות התובעת עבור הנתבעות היה גדול יותר מהמצופה. (ראה: סעיף 8 לפרק "סיכום ומסקנות"). ראיות הנתבעות 34. מנגד, גורסות הנתבעות, באמצעות מנהליהן, כי הערבויות חולטו כדין עקב איחור ניכר בביצוע העבודות. 35. מטעם דלק העיד המשנה למנהלה, מר שמואל אוזן, בתצהירו נ/4, כי הערבויות חולטו רק לאחר שהנתבעות המתינו כחמישה חודשים תמימים לבצוע העבודה מיום תחילת צו העבודה, כאשר ניתנה לה בפרק זמן זה ארכה לבצוע העבודה. 36. לעדותו, התובעת לא התייצבה באתר העבודה ולמעשה, ניתקה כל מגע עימן. לפיכך, רשאיות היו הנתבעות לחלט הערבויות אף מבלי שתידרשנה להוכיח כי נגרם להן נזק. 37. כן מפנה הוא לסעיף 47.2.3 לחוזה, על פיו נקבע מנגנון במסגרתו הופקדה ביד היזם ערבות בנקאית אשר רשאי הוא לחלטה בגין כל הפרה של הקבלן את הוראות ההסכם. 38. כן, לדבריו, התקשרות עם קבלן חילופי, בלית ברירה, עלתה לנתבעת יותר מתמורת דמי ההתקשרות עם התובעת, בהפרש אשר הוא בלבד עולה על גובה דמי הערבות אשר חולטה, כנזק וודאי. 39. התובעת קידמה פרוייקטים אחרים שלה והזניחה התחייבויותיה כלפי הנתבעות, וזאת משיקולים השמורים עימה, כעולה ממכתב הנאמן אליה מ-30.9.02. 40. הנתבעת נתנה לתובעת ארכה למילוי התחייבויותיה ורק לאחר מכן נאלצה לבטל החוזה כדין ולחלט הערבות. 41. צו תחילת העבודה נקבע ליום 1.5.02 על פי הודעות הנתבעות לתובעת בכתב באמצעות חברת הפקוח, במסגרת זכייתה במכרז לבצוע העבודות. 42. צו זה ציין כי על הנתבעות להשלים העבודה לא יאוחר מיום 30.6.03, בתוך 14 חודשים. 43. כבר בחודש אוגוסט 2002, עודכנה הנתבעת ע"י נציג חברת הפקוח, כי התובעת לא עומדת בהתחייבויותיה בהסכם, אינה ממלאה את הוראות הפקוח ולמעשה אינה מבצעת הפעילות לה נדרשה. הנתבעת הורתה למשרד הפקוח ליתן לתובעת הזדמנות לתיקון דרכיה, אולם עודכנה מאוחר יותר שלא רק שלא נעשתה כל התקדמות בעבודה ע"י התובעת, אלא שנותק כל קשר עם אנשיה שאף חדלו להתייצב באתר העבודה. 44. עוד ציין, כי התובעת לא טרחה ליידע את הנתבעת על קשייה הכלכליים, על כך שהפכה לחדלת פרעון, על מתן צו הקפאת ההליכים ואודות מינוי הנאמן. 45. התובעת לא עמדה בהתחייבויותיה על פי ההסכם וכפי שעולה מתצהיר נציג חברת הפקוח דלהלן, לא מילאה הוראותיה של זו ואף נציג התובעת ציין, כי רק "במחצית השנייה של ספטמבר החלו המגעים להמשך העבודה", שעה שצו מתן הקפאת ההליכים ניתן בתחילת אוגוסט. 46. כבר ביום 6.8.02 פנו נציגי חברת הפיקוח במכתב למנכ"ל התובעת בו נטען, בין היתר, כי חרף העובדה שהתובעת אמורה היתה להתחיל בעבודתה בשטח כבר לפני שבועות, דבר לא קורה, עובדה הפוגעת בפרוייקט. 47. אף ביום 11.9.02 נשלח מכתב שכלל אורכה בת 7 ימים לביצוע העבודות, אך אלה לא בוצעו. בתשובה, שוגרה הודעת מכתב הנאמן שנשאה התאריך מ-3.9.02 על פיה פועל הוא לבירור מצב התובעת ולגיבוש תכנית הבראה ולכשיסיים את הברור הראשוני יפנה בכתב, יכנס אסיפת נושים ויציג מסקנותיו. 48. במצב זה, פנתה הנתבעת לנאמן במכתב מיום 26.9.02 בו ציינה כי לאור העובדה שלא הוחל כלל בביצוע עבודות התובעת, הרי שמודיעה היא על ביטול החוזה כדין וכי שומרת היא זכותה למימוש הערבות אשר בידה. 49. ביום 29.9.02 התקיימה ישיבה במשרדי חברת הפקוח אשר במסגרתה לא התחייבה התובעת לבצע העבודה מיידית ולא הראתה יכולת כספית לממן העובדים הנדרשים לפרוייקט ולהזמנת הציוד, הכל תוך הדבקת פער של חמישה חודשים, מתוך 14 חודשי עבודה. 50. לאחר קיום הישיבה נשלחו ביום 30.9.02 מכתבי הנאמן ועורך הדין מטעמו מר בניהו לאבל, אך באלה הובעה כוונה כללית להתייצב לעבודה באתר, "בימים הקרובים", הבטחה שלא לוותה בכל פעולה בשטח. 51. על רקע אלה, נשלח מכתב הנתבעת מ-10.10.02 בדבר חילוט הערבויות. 52. הנתבעת התקשרה עם קבלן אחר, קרי, חברת "אלקטרה בע"מ", בחוזה שערך תמורת העבודה הועמד בו על סך 5,728.975 ₪, בעוד שערך החוזה עם התובעת עמד על סך של 4,962.753 ₪, ובמצב דברים זה ניזקה עלה על ערך דמי הערבות אשר חילטה על סך של 496.400 ₪, אשר לא כיסתה כל נזקיה. 53. הנתבעת הגישה הוכחות חוב לנאמן על שאר נזקיה אך זו נדחתה על הסף בנימוק שלא הוגשה במועד, או בליוויית בקשה להארכתו. 54. כן העיד מר תנחום אורן, בתצהיר עדותו נ/2, כי שימש כמנכ"ל אינטרגמא, וכי התובעת איחרה בביצוע עבודתה, כמתואר לעיל, ע"י מר שמואל אוזן, וכי בחילוט הערבות לא היה משום העדר תם לב אלא שהנתבעות פעלו על פי הנסיבות שהציבה התובעת עצמה ועל פי האמור בהסכם הצדדים. 55. כן העיד מטעם חברת הפקוח מר מוטי קרמר בתצהירו נ/6, כי אין זה נכון שבניית הפרוייקט היתה "בחיתוליה" בחודש יולי 2002 שכן נבנו אז שני מרתפי החניון והיו מוכנים לעבודת התובעת. 56. כמו כן בישיבת צוות מיום 15.7.02 התובעת אמורה היתה להתחיל בעבודות הפחחות ועדיין לא אישרה את הפחח המיועד, דבר עליו העיר המפקח כטעון טיפול מיידי. 57. גם בישיבת קבלנים שנערכה ביום 5.8.02 שוב נקבע כי החניון התחתון מוכן לבצוע עבודות פחחות וכי התובעת לא החלה בעבודתה. 58. נציגי התובעת אף חדלו מלהופיע בישיבות שבועיות וזאת מבלי למסור לפקוח מה מצב התובעת ומתי תחל עבודתה בפרוייקט. 59. אף משנכנס הנאמן לתפקידו הרי למעט משלוח מכתבו מיום 30.9.02 לא גובה הדבר ביכולת עניינית לבצע העבודות באתר, וכל זאת בחלוף 5 חודשים מיום תחילת העבודה, מתוך 14 חדשי עבודה אשר הוקצו להשלמת מכלול העבודה המוזמנת. 60. להסברו, רק חלק לקיחת המידות וייצור תעלת האיוורור הינו הליך העומד על כ-22 ימי עבודה, דבר לו לא היה מודע כלל הנאמן. 61. כשנתברר כי התובעת אינה סולבנטית וכי נקלעה לקשיים כלכליים, הגיע למסקנה כי לא יהיה ביכולתה לתקן הפרותיה, ומתוך ניסיון לצמצם הנזקים נבדקו אופציות לגבי קבלנים חילופיים ואכן, נאלצו לחתום על חוזה עם חברת "אלקטרה בע"מ" בהיקף של 5,728.975 ₪ היקר יותר מן החוזה מול התובעת בסך של 669.958 ₪, בעוד שהערבות שחולטה עמדה על סך של 445.302 ₪ בלבד. 62. כן העיד מר ירון שורק בתצהירו נ/3, כי בפגישה המשותפת מיום 29.9.02 מסר לנציגי התובעת, כנציג חברת הפקוח, כי "אעביר לנתבעות בקשתם" אך בוודאי שלא הביע כל הסכמה מטעם הנתבעות בדבר חזרת התובעת לעבודה, דבר שכלל לא היה בסמכותו. הכרעה האם ביטול החוזה היה כדין? 63. על פי הראיות שהוצגו ע"י ב"כ הצדדים, עולה בבהירות תמונה על פיה התובעת נעדרה מאתר הפרוייקט, לא ביצעה עבודתה, איחרה בחמישה חדשים תמימים בבצוע עבודתה ונקלעה לקשיים פיננסיים חמורים אשר לא איפשרו לה ביצוע כל אלה. 64. בשלב מאוחר, יחסית, בחודש אוגוסט 2002, נתחוור לנתבעות כי העדרות התובעת מן האתר סיבה מהותית ורצינית לה, והיא שקיעתה בשיתוק פיננסי אשר הביאה לחדלות פרעון, לפנייה למתן צו להקפאת הליכים בבית המשפט המחוזי ולצורך להציע הסדר פרעון לנושיה ולמינוי נאמן להסדר זה. 65. במצב דברים זה, היה על הנתבעות לשקול שיקול כלכלי באם להמשיך ולעבוד עם התובעת נוכח קשייה הכלכליים החמורים הללו, ונוכח סימן השאלה שרבץ לגבי יכולתה לגייס אשראי, ציוד ועובדים, ולגבי פרק הזמן אשר יידרש לכל אלה. 66. לטעמי, התגייסות זו של התובעת לשם התייצבותה לעבודה באתר היתה בבחינת נעלם הלוט בערפל, אשר אין לדרוש המתנה לו מן הנתבעות, אשר הינן ישויות כלכליות אשר פעלו לקידום הפרוייקט במועדו וציפו לרווחים ממנו, באופן לגיטימי. 67. המתנה להתייצבות התובעת, שלה נושים רבים בסכומים נכבדים אשר נכללו בהסדר הנושים, הינה בבחינת ציפייה כלכלית שאינה במקומה, אלא בבחינת ציפייה לוויתור מדעת על זכויות כלכליות שנבעו מן החוזה בו התקשרו הצדדים. 68. בחוזה נקבע בסעיף 47.2.3 לו בדבר האפשרות לחלט הערבויות, כדלקמן: "47.2.3. למען הסר ספק, הערבות הבנקאית תופקד בידי היזם להבטחת מלוא התחייבויות הקבלן במסגרת חוזה זה והיזם יהא רשאי לחלטה בגין כל הפרה של הקבלן את הוראות חוזה זה וכן בגין כל נזק אשר יגרם ליזם בשל מעשה או מחדל של הקבלן. חילוט הערבות הבנקאית יוכל להעשות גם בחלקים". 69. בסעיף 48 להסכם הוקנתה לנתבעת הזכות לבטל החוזה בקרות אחד מן האירועים שיפורטו לאחר התראה בכתב בת 7 ימים, כדלהלן: "48.1 הקבלן מפגר בקצב ביצוע העבודות לעומת המותנה בחוזה זה. 48.2 במקרה בו יהיה ברור על-פי אישור בכתב של המפקח כי על פי קצב התקדמות העבודות הקבלן לא יעמוד בלוח הזמנים. 48.3 באם הקבלן הפר הוראה כלשהי מהוראות חוזה זה ולא תיקן את ההפרה בתוך 14 ימים חרף שנדרש בכתב לעשות כן. 48.4 במקרה בו המפקח סבור שהקבלן מפריע או אינו מאפשר ביודעין לקבלנים וגורמים אחרים להתקדם בביצוע הקמת המבנה. 48.5 במקרה בו יקבע המפקח שהעבודות או חלק מהן פחותות בטיבן מאלו המותנות בחוזה. 48.6 ניתן נגד הקבלן צו קבלת נכסים ו/או במקרה שניתן צו לפירוק הקבלן ו/או הקבלן קיבל החלטה על פירוק מרצון ו/או שהחלו הליכי פירוק נגד הקבלן ו/או שניתן צו עיקול נגד נכס מהותי מנכסי הקבלן, או זכות מהותית מזכויותיו והעיקול או הצו לא בוטלו בתוך 60 יום מיום מתן הצו. 48.7 הקבלן לא התחיל בביצוע העבודות במועד הקבוע בחוזה, או אם הקבלן הסתלק במפורש ו/או מכללא מביצוע חוזה זה ו/או חלק ממנו ולא ציית בתוך שבעה (7) ימים להוראת היזם או המפקח להתחיל או להמשיך בביצוע העבודות. 48.8 הקבלן העביר ו/או שיעבד ו/או העניק את החוזה, כולו או מקצתו או את זכויותיו ו/או את חובותיו על-פי החוזה, לאחר ללא הסכמת היזם מראש ובכתב. 48.9 הקבלן העסיק קבלן משנה בניגוד להוראת המפקח או היזם. 48.10 אם הקבלן התרשל בזדון או באופן חמור בביצוע העבודות בהתאם להוראות חוזה זה. 48.11 אם בידי המפקח או היזם הוכחה להנחת דעתם כי הקבלן או אדם אחר בשם הקבלן נתן או הציע לאדם כלשהו שוחד או טובת הנאה כלשהי בקשר לחוזה או לכל דבר הכרוך בביצוע החוזה. 48.12 אם הקבלן הפר את חובת הנאמנות כלפי היזם וכל הוראה שהיא בקשר זה מהוראות החוזה..." 70. משמע, הנסיבות שבענייננו עולות בקנה אחד עם האמור בסעיף 48, או בחלקיו השונים, לגבי אי התייצבות הקבלן באתר, אי תחילת עבודה מצידו, הודעת המפקח על הבנייה על גרימת נזק לפרוייקט והיותו נתון לצו הקפאת הליכים. 71. על פי שרשרת האירועים וההתכתבות שתוארה ע"י עדי הצדדים, אין מחלוקת כי התובעת לא החלה בעבודתה באתר על אף פניות בכתב ובעל פה, והצדדים חלוקים על משמעות תוצאתה של הישיבה המשותפת מיום 29.9.02,בו היה ברור לצדדים כי התובעת נמצאת בחדלות פרעון ומופעלת אך ורק ע"י הנאמן להסדר הנושים, אשר ספק היה ביכולתו הכלכלית והמקצועית לספק העבודה לה התחייבו מנהלי התובעת לשעבר, אשר למעשה, יצאו מן התמונה. 72. לטעמי, לאחר קיום הישיבה מיום 29.9.02 אכן התברר, כי בפי הנאמן הבטחה לביצוע העבודה ורצון טוב לספקה מיידית, אולם אין לתמוה על השיקולים הכלכליים של הנתבעות, אשר ראו במכתבי הנאמן ועורך הדין לאבל מ-30.9.02 כוונה בלבד לאספקת העבודה בתוך "ימים קרובים" להבדיל מהודעה קונקרטית על מועד של ממש להתייצבות באתר בלוויית ציוד ועובדים. 73. אף מכתב הנאמן מ- 30.9.00 הנוקב בפרק זמן מדויק יותר של " 6-8 שבועות" לאחר כניסה מיידית של הפחחים "בתוך שבוע", נראה כתלוי על בלימה, לאחר שעמדה על הפרק נתינת מסגרת אשראי חדשה ע"י הבנקים, אשר לאותה עת עדיין לא אושרה סופית. 74. לפיכך, ניתן לומר, כי מכתב הנתבעות בדבר כוונתן לביטול החוזה מיום 11.9.02 נשלח מתוך שיקול כלכלי סביר של אבדן יכולתן להיפרע נזקיהן שנגרמו כבר, וייתכן ויגרמו אף נוספים בעתיד, ולא מתוך מניע שיש עימו העדר תם לב או שרירות לב, וזאת לאחר מתן אורכות מספר בעבר לבצוע העבודה. 75. לפיכך, ביטול החוזה עם התובעת היה ביטול כדין עם קרות ההפרה היסודית של אי ביצוע העבודות במועד המוסכם, כקבוע בסעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, כדלקמן: "7. הזכות לביטול (א) הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה היתה יסודית. (ב) היתה הפרת החוזה לא יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קויים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה, זולת אם בנסיבות הענין היה ביטול החוזה בלתי צודק; לא תישמע טענה שביטול החוזה היה בלתי צודק אלא אם המפר התנגד לביטול תוך זמן סביר לאחר מתן הודעת הביטול...". 76. על כך נאמר ובפסיקה בע"א בע"א 6319/05 קנדרה (ישראל) בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל, תק-על 2009(1), 298, , כדלקמן: "זכותו של צד הנפגע מהפרת חוזה לבטל את החוזה קבועה בסעיף 7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (להלן - חוק התרופות). בעניין זה קיימת הבחנה מהותית בין הפרה יסודית, המזכה את הנפגע באפשרות לבטל את החוזה מיד לאחר ההפרה, לבין הפרה לא יסודית, המחייבת מתן ארכה לתיקונה. במקרה דנא מדובר בהפרה שבחוזה הפיתוח הוסכם כי תיחשב להפרה יסודית (ראו סעיף 6 לחוק התרופות). על כן זכאי היה המינהל לבטל את החוזה בלא מתן ארכה. אכן, הפסיקה הכירה בכך שישנם מקרים בהם עמידה על זכות הביטול של החוזה בגין הפרתו תיחשב לפעולה בחוסר תום לב, הנוגדת את סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (בג"ץ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד לה(1) 828, 836 (1980); ע"א 158/80 שלום נ' מוטה, פ"ד לו(4) 793, 811 (1982)). גם כאשר מדובר בהפרה יסודית עלול ביטולו של החוזה להיחשב כפעולה בחוסר תום לב, אולם זאת רק במקרים יוצאי דופן. עמד על כך בית משפט זה, באומרו כי: "אכן, ייתכנו נסיבות שעמידה על זכות הביטול תיחשב בהן, גם בעקבות הפרה יסודית, כנגועה בחוסר תום-לב, עם זאת ברי כי כאשר בהפרה של תנאי יסודי עסקינן, יתמעטו המקרים ששימוש בזכות הביטול ייחשב בהם כסותר את חובת תום-הלב, ורק בנסיבות יוצאות-דופן ייבצר מהנפגע להפעיל את תרופת הביטול הקנויה לו"." עוד ראה: ע"א 9371/00 אלבשארה לעידוד תיירות בע"מ נ' קוסטודיה פרנציסקנה דה טרה סנקטה, פ"ד נו(4) 798, כדלקמן: "חוק התרופות קובע כי מקום שחוזה מופר, "זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה, וזכאי הוא לפיצויים, בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן" (סעיף 2). נמצא, כי הפרת החוזה אין בה, כשלעצמה, להביא לסיום החוזה. המפר את החוזה אינו יכול להשתחרר מהחוזה על-ידי הפרתו. ההפרה מעניקה לצד הנפגע ברירה: ירצה, יתעלם מההפרה, תוך שהחוזה ימשיך לעמוד בעינו. אין בכך כדי להשפיע על חיוביו שלו או על זכותו לפיצויים בגין הפרת החוזה; ירצה, יתחשב בהפרה ויבטל את החוזה. חוק התרופות ממשיך וקובע כי ביטול החוזה בגין הפרתו אפשרי אם ההפרה היא יסודית (סעיף 7(א)). אם ההפרה אינה יסודית, מותנית הזכות לבטל את החוזה במתן ארכה (סעיף 7(ב)). נמצא, כי אם חוזה הופר הפרה יסודית, מעניק חוק התרופות לצד הנפגע את הכוח לבטל את החוזה. כנגד כוח זה של הנפגע עומדת כפיפותו של המפר לתוצאות ההפרה (ראו ד' אבן "משמעותה של ה'זכות' לתרופות בגין הפרת חוזה" [18]). את כוח הביטול יש כמובן להפעיל בתום-לב . יש להודיע על הביטול למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לנפגע על ההפרה (סעיף 8 לחוק התרופות). נמצא כי הביטול הוא פעולה משפטית חד-צדדית אשר שכלולה מחייב קליטה (אך לא הסכמה) של המפר." האם חולטו הערבויות כדין? 77. כפועל יוצא, יש לקבוע כי הערבויות חולטו כדין, שכן המדובר בערבויות אוטונומיות, אשר די לאוחז בהן בהודעה לבנק כי ארע אחד מן האירועים דנן, אף בלא הצורך להצביע על נזק של ממש כדי לחלטן. 78. התובעת פנתה בתביעה רק לאחר כחלוף שנה בעניין זה, דבר שייתכן כי מצביע הוא על ראייתה אף היא כי הערבויות חולטו כדין, במסגרת התחייבויות הצדדים בחוזה בו נתקשרו, ולפיכך לא נחפזה לנסות לבטל צעדיהן אלה של הנתבעות בהליך משפטי, כגון, בקשה למתן צו מניעה או בקשה למתן הוראות בפני בית המשפט המחוזי כלפי נושי התובעת, ביניהם, הנתבעות. סוף דבר 79. סוף דבר, הנתבעות פעלו מתוך שיקול כלכלי טהור, על פי ההסתברויות הכלכליות אשר היו לנגד עיניהן בעת הרלבנטית, ועל מנת למנוע מעצמן סיכון כלכלי נוסף, ואין לומר, איפוא, כי ביטול החוזה היה שלא כדין וכי חילוט הערבויות האוטונומיות נגוע בהעדר תם לב. 80. יתר על כן, הנתבעות התקשרו עם קבלן אחר, אשר עלות העסקתו גבוהה היתה מעלות העסקת התובעת, ולפיכך יש מקום לקבוע כי נזקיהן הממשיים של הנתבעות גדולים באופן ניכר מסכום מימוש הערבויות נשוא התובענה. 81. לאור אלה, התביעה נדחית. 82. התובעת תישא בהוצאות הנתבעות, ביחד ולחוד, בסך של 15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. בנקפיצויים ללא הוכחת נזקערבות בנקאית אוטונומיתערבות בנקאיתהוכחת נזקערבות