קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מצג שווא של כיסוי ביטוחי בפוליסה: כללי בפני תביעה כספית שנסבה על חבותן של הנתבעות מכח פוליסה לביטוח "מקיף בנינים", הכוללת כיסוי מפני "הימלטות או דליפה של מים... מתוך מתקני האינסטלציה וההסקה של הדירה, לרבות התבקעות או עבירה על גדותיהם של דודים וצנרת" (ר' ס' 8 בפרק 2 לפוליסה מס' 577360740, נספח א' לתצהיר התובע). התובעים טענו כי בחודש נובמבר 2005 או בסמוך לכך ארעה דליפת צנרת מדוד השמש שבגג ביתם, אשר הסבה להם נזקי רכוש רבים ונמשכים. לטענתם, הנתבעות התרשלו בטיפול בדליפה ולא תיקנוה כראוי - התנהלות אשר לפי הנטען החמירה את נזקיהם. הנתבעות הכחישו חבות לפי הפוליסה וטענו כי מקור הדליפה הוא באיטום לקוי בין דופן האמבטיה לקיר - ארוע שאינו מכוסה בפוליסה (ר' מכתב דחיה מיום 6.12.2007, נספח י' לכתב הגנה מתוקן). התובעים הגישו את חוות דעתו של המהנדס אביעד כרמלי, שהעריך כי גורם הכשל הוא "נזילה מצנרת המותקנת בעלית הגג" (ר' חוו"ד מיום 17.10.2007). הנתבעת 1 ביקשה לסמוך (בין השאר) על חוות דעתו של השמאי רביב לנדסברג, לפיה "הרטיבות בקומה העליונה מקורה בבעית איטום בחדר רחצה... אנו בדעה כי מדובר בנזק שאינו מכוסה ע"פ תנאי הפוליסה" (חוו"ד מיום 30.11.2007). בהסכמת הצדדים, בית המשפט מינה מומחה מכריע בשאלת מקור הדליפה (ר' ס' 6 להחלטה מיום 3.6.2008). מומחה בית המשפט, המהנדס דוד אופיר, הביע דעתו כי "מקור הכשל היה (ויתכן שעדיין) מעבר מים מאזור האמבטיה למסדרון ומשם לחדרים" (ס' 6.3 לחוות הדעת מיום 12.9.2008). בעקבות חוות הדעת, תיקנו התובעים את כתב התביעה. הנתבעת 2 צורפה לכתב התביעה המתוקן. בכתב התביעה המתוקן נטען כי הנתבעות התרשלו באיתור מקור הדליפה ואף גרמו לתובעים נזקים בעת ביצוע עבודות הייבוש בביתם (ס' 23, 35-41 לכתב התביעה המתוקן). בנוסף טענו, כי הנתבעות יצרו מצג לפיו הן מטפלות בנזקים, ולפיכך הן מנועות מלהתכחש לחבותן הביטוחית (ס' 37 סיפא וס' 40 לכתב התביעה המתוקן). הנתבעות השיבו, כי הן פעלו בסבירות ובמקצועיות (למשל, ס' 11ב' לכתב ההגנה המתוקן), כי לא קמה חבות על פי הפוליסה (למשל, ס' 9, 11ז', 16 ו- 25 לכתב ההגנה המתוקן) וכי הציעו פיצוי לפנים משורת הדין (ס' 15 לכתב ההגנה המתוקן). במישור הדיוני: מטעם התובעים הוגש תצהיר התובע וכן תצהירו של מר רמי זוזל, קבלן אינסטלציה שעבד בשיפוץ בית התובעים. כן הוגשה חוות דעתו של המהנדס אביעד כרמלי, שפירט את התיקונים הנדרשים בעקבות נזקי המים, וכן חוות דעת של השמאי שלמה פרנקיל, להערכת עלויות התיקונים. מטעם הנתבעות הצהירו מר אבי בלומנרייך, מנהל קשרי לקוחות ב"שחר" (הנתבעת 2); מר איסר סטולר, מפקח בחב' שחר; ומר מאיר אלמוג, מנהל בחב' "מקרוטק", שביצעה פעולות ייבוש בבית התובעים. כן הוגשה חוות דעתו של השמאי לנדסברג להערכת הנזקים. המצהירים והמומחים נחקרו בפני. ב"כ הצדדים סיכמו בכתב. השתלשלות הענינים מדו"חות השירות שהגישו הצדדים עולה כי התובעים יזמו שלוש קריאות אצל הנתבעת 2, בגין נזילות מים וגילויי רטיבות, במועדים שונים: קריאה מיום 16.2.2006 (מס' 100549); קריאה מיום 8.10.2006 (מס' 149490) וקריאה מיום 10.6.2007 (מס' 222888); ראו לענין זה יומן הנתבעת 2 - ת/2; נספחים ב', ג', ו' לתצהיר התובע; וכן נספחים לתצהירו של מר בלומנרייך. הקריאה הראשונה -- פניתם הראשונה של התובעים אל הנתבעת 2 נעשתה ביום 16.2.2006. התובע הצהיר כי פניה זו נעשתה בעקבות "עליה של מים בקירות הבית, סימנים של רטיבות ופנלים שהתנתקו מהקיר" (ס' 5 לתצהירו). לדברי התובע, מדובר ברטיבות חוזרת שהתגלתה לראשונה כמה חדשים קודם לכן, בנובמבר 2005. במועד זה התרחשה הצפת מים בקומה השניה של הבית. התובע הזעיק את האינסטלטור שעבד בסמוך לפני כן בשיפוץ ביתו, מר רמי זוזל (ר' ס' 1-5 לתצהיר התובע). מר זוזל הצהיר כי באותו מועד זיהה "פיצוץ בצנרת הדוד" (ס' 4 לתצהירו; ר' גם עדותו בפ' ע' 2 ש' 26 מיום 21.6.2009). התובע העיד כי נזילה זו תוקנה (ס' 4 לתצהירו). בפברואר 2006, בעקבות פנית התובעים לנתבעת 2, שיגרה הנתבעת 2 לבית התובעים את המפקח איסר סטולר. מר סטולר רשם בסיכום הביקור: "מדובר בבית פרטי, יש בקומה ב' במבואה סביב האמבטיה קילופים קפילרים מעל הפנלים, לא יתכן מנזילה מהדוד או מצינור מים שבא מהתקרה, אין סימנים למים שירדו מלמעלה, אלא בעיות איטום באמבטיה, הרטיבות באה מלמטה ולא מלמעלה. לא בכיסוי שחר" (ר' תיעוד ביקור מיום 20.2.2006, נספח ב' לתצהיר התובע. מר סטולר העיד כי אמר לתובעים שהארוע אינו מצוי בטיפולה של חב' שחר (ר' עדותו בפ' ע' 27 ש' 7-14 מיום 18.3.2009). מר סטולר ביצע איטום בסיליקון ללא חיוב (ס' 6 לתצהיר התובע; עדותו של מר סטולר, פ' ע' 26 ש' 4 מיום 18.3.2009). הנתבעת 2 רשמה ביומנה כי הטיפול בקריאה זו "הסתיים". התובע הצהיר כי סבר שהבעיה אמנם הסתיימה (ס' 7 לתצהירו). הקריאה השניה -- התובע העיד כי "לאחר מספר שבועות שוב החלו עליות של מים מהרצפה לקירות ובשל כך פנינו שוב ל"שחר" (ס' 7 לתצהיר התובע). הקריאה השניה נרשמה ביום 8.10.2006. בעקבות קריאה זו, נערכו מספר ביקורים בבית התובעים. ביום 8.10.2006 ביקר בנכס מר איציק טויטו, שרשם: "חדירת מים מדופן אמבטיה, נפתח קיר 20/20 לצורך הוכחה. אין צורך בסגירה. המבוטחים יבצעו תיקון במקום". התובעים לא הסתפקו בממצא זה, ופנו ל"שחר" פעם נוספת. ביום 10.10.2006 נשלח לביתם שמאי ממשרד "אורן שמאים". בחוות הדעת מיום 4.11.2006 נרשם: "מבדיקתנו עולה שסימני הרטיבות נגרמו בחלקם כתוצאה מדליפת מים מדוד מים המורכב בעלית הגג ובחלקם להערכתנו נגרמו ממקור מים נוסף. לבקשתנו בוצעה בדיקת לחץ ובדיקת מערכות דלוחין ע"י חברת "שחר" שבה לא נמצא נזק מים פעיל, אך מנגד נגרמו סימני הרטיבות בחלקם כתוצאה מאיטום לקוי בחדר אמבטיה". משרד "אורן שמאים" ציין בחוות הדעת הנ"ל כי "הארוע מכוסה עקרונית על פי תנאי הפוליסה" והעריך את גובה הנזק בסך של 4,000 ש"ח (בערכי כינון). התובעים פנו פעם נוספת אל הנתבעת 2, כנראה משום שלא היו שבעי רצון מסכום הפיצוי המוצע, וביום 8.12.2006 נשלח לביתם ההנדסאי רונן סיגוואי (מטעם "סיגורה הנדסה אזרחית"). בחוות דעתו מיום 8.12.2006 ציין במסקנותיו: "גורם הנזק: מצע חול רטוב כתוצאה מפיצוץ בצנרת הדוד" (נספח ה' לתצהיר התובע). בעקבות חוות הדעת הוציא השמאי מטעם "אורן שמאים" תוספת לחוות דעתו, ועתה העריך את הנזק בסך 13,398 ש"ח (בערכי כינון). יוער כי בהמשך, ולאחר הגשת התובענה, תוקנה חוות הדעת המומחית מטעם "סיגורה". בחוות דעת שניה מיום 27.2.2008 נרשם: "הגעתי למסקנה שמקור הרטיבות נבע כתוצאה מאיטום לקוי בחדר האמבטיה" (ס' 3 בפרק "ניתוח הממצאים והמידע"; נספח י' לתצהיר התובע). בפרק המסקנות נרשם כ"גורם הנזק": "לאור מכלול הנתונים, ליקויי איטום בין דופן האמבט לקיר". המומחה הסביר כי שינה דעתו בעקבות נתון חדש שהועבר לעיונו - דו"ח הביקור של המפקח סטולר מיום 20.2.2006 (ר' ס' 2-3 לחוות הדעת השניה). ואולם בזמן אמת - בעקבות חוות הדעת הראשונה מטעם "סיגורה" וחוות הדעת של השמאי "אורן" - הנתבעת 1 הכירה בחבותה הביטוחית ומשכה לטובת התובעים שני שיקים, ככל הנראה בסך כולל של 15,000 ₪ (מוצג ה' לתיק מוצגי הנתבעות). התובעים החזירו את השיקים (ס' 13 לתצהיר התובע). התובע לא פירש בתצהירו את הסיבה לכך, אך ציין כי "על צידו השני של השיק נכתב בעבור סילוק סופי", כביכול התובעים מאנו להסכים להתניה זו. מתכתובת מאוחרת נראה כי התובעים העדיפו לקבל ביצוע של עבודה בעין חלף פיצוי כספי. במכתב התובעת מיום 26.8.2007, המתיחס להחזרת השיקים, נרשם: "בתאריך 16.11.06 וכן בתאריך 28.12.06 נשלחו אלי 2 צ'קים לאחר דו"ח שמאי מטעמכם. בבדיקות העלויות לביצוע התיקון, התשלום שהוצע לנו אינו כאלו והחלטנו בכל התביעה דרך שחר נזקי צנרת [כך במקור]. ואכן כך עשינו. חברת שחר מטפלת ומבצע[ת] בשלב זה את כל העבודות. אבקש למחוק את תביעתנו ואנו מצרפים את 2 הצ'קים שנשלחו אלינו" (ר' מוצג יא' בתיק מוצגי הנתבעות). ראו גם מכתבו של מר ניסים אל גיא, סמנכ"ל "שחר" בעת הרלבנטית, מיום 29.8.2007 (נספח לתצהירו של מר בלומנרייך), שם נרשם: "המבוטחת קיבלה פיצוי כספי מחברת הביטוח ב- 2 צ'קים נפרדים והחזירה אותם לחברת הביטוח משום שרוצה לבצע את שיקום הנזקים באמצעות חברת שחר" (כן ר' רישום ביומן הנתבעת 2 ביום 27.8.2007, פעולה 11 בת/2). ביומן הנתבעת 2 מופיע כי ביום 15.1.2007 נערך שוב ביקור בבית וכי "כרגע ישנה רטיבות בחדרים מעל פנלים ובדיקת לחות ברצפה מראה לחות". בביקור נוסף מיום 21.1.2007 נרשם כי לא נמצאו נזקי צנרת. לאחר מכן, ועד לקריאה השלישית, לא נרשמה פעילות ביומן (ת/2). הנתבעות גם לא פעלו בשלב זה לתיקון נזקי הרטיבות. יתכן כי הטעם לכך נעוץ ב"המלצות לתיקון" המופיעות בחוות הדעת של "סיגורה" (מדצמבר 2006); שם נרשם כי יש להמתין מספר חודשים עד לייבוש מלא של חול הריצוף, ולאחר מכן לבצע את התיקונים הנדרשים (עבודות טיח, צבע וכו'). הקריאה השלישית -- התובעים פנו שוב אל הנתבעת 2 ביום 10.6.2007 בטענה לחידוש הרטיבות והלחות (ס' 16 לתצהיר התובע), והנתבעת 2 פתחה קריאה שלישית ברישומיה. בביקור מיום 17.6.2007 רשם נציג הנתבעת 2, מר יגאל טל:"לאחר צילום צנרת מים חמים+קרים+דלוחין, אין נ.צ. [נזקי צנרת]. בוצעה בדיקת מוצצים לא נמצא נ.צ. כמו כן הנזקים שיש לה הם השלכות של נזק מהעבר. יש לזכות 600 ש"ח". ביום 20.6.2007 נשלח למקום מר מאיר אלמוג, מנהל בחב' מקרוטק, לבדיקת שיעורי הלחות במצע החול שמתחת לריצוף. הבדיקות העלו כי בחדרים מסוימים שיעור הלחות חורג מהתקן. בעקבות זאת החלה הנתבעת 2 לבצע עבודות לייבוש החול, באמצעות חב' מקרוטק (ר' רישום פעולות ביומן הנתבעת 2 לקריאה 222888, נספח לתצהירו של מר בלומנרייך; ר' גם ס' 2, 5 לתצהירו של מר אלמוג). עבודות הייבוש לא לוו בחוות דעת חדשה בענין מקור הרטיבות. נראה שהנתבעות המשיכו לפעול על בסיס חוות הדעת שהיו קיימות באותה עת - חוות הדעת של "אורן שמאים" וחוות הדעת הראשונה של "סיגורה". במכתבו של מר ניסים אל-גיא, סמנכ"ל שחר, מיום 29.8.2007, מוזכרות חוות הדעת של "השמאי והמהנדס" (ר' נספח לתצהירו של מר בלומנרייך). כזכור, בחוות דעתו של השמאי "אורן" נרשם כי מקור הנזילות הוא משולב: צנרת דוד המים וכן איטום באמבט. בחוות הדעת הראשונה של "סיגורה" נרשם שמצע החול רטוב "כתוצאה מפיצוץ בצנרת הדוד" (ר' נספח ה' לתצהיר התובע). לאחר עבודות הייבוש, ביצעה חב' מקרוטק בדיקות רטיבות, אשר לדעתו של מר אלמוג הראו "באופן חד משמעי כי ייבוש החול צלח למעט בנקודת בדיקה אחת במסדרון הצמוד לחדר הרחצה" (ס' 7 לתצהירו). לדבריו, התעורר חשש שהבעיה נובעת מ"דליפה קטנה של מים או מעבר של רטיבות מחדר הרחצה הסמוך... הסיבה לכך שהרטיבות עברה מחדר הרחצה למסדרון הסמוך הינה שבחדר הרחצה בבית התובעים אין סף מבטון או שהאיטום אינו מושלם..." (ס' 8 לתצהירו; פ' ע' 35 ש' 21-25 מיום 18.3.2009). מר אלמוג הציע לבצע ייבוש חוזר באזור זה, אך מר ניסים אל-גיא מחב' שחר "דחה את הצעתי ומסר כי מתנהלת תביעה בענין הנדון ועל כן הפעולות מוקפאות" (ס' 9 סיפא לתצהירו). התובעים לא היו שבעי רצון מהייבוש ותוצאותיו. הם פנו לשמאי פרנקיל, אשר הכין חוות דעת (מיום 7.10.2007), בה תיאר את נזקי הרטיבות והעלויות לתיקונם - בסך כולל של 151,808 ש"ח. חוות דעת זו הוגשה לנתבעת 1, בדרישה לתשלום תגמולי ביטוח (ר' נספח ב'1 לכתב התביעה). הנתבעת 1 דחתה דרישה זו במכתב מיום 6.12.2007 (נספח י' לכתב ההגנה). מכתב הדחיה נתמך בדעתו של השמאי לנדסברג (מיום 30.11.2007), בה הובעה הדעה כי מקור הנזקים הוא באיטום האמבטיה - ועל כן אין להם כיסוי ביטוחי בפוליסה. המחלוקת בין הצדדים הובילה להגשת התביעה דנא. למען הסדר הטוב יוער, כי בטיפול בקריאה השלישית הנ"ל היה מעורב סמנכ"ל שחר באותה עת, מר ניסים אל גיא. כך למשל, ברישום ביומן מיום 10.6.2007 נרשם: "בהוראה של ניסים [אל גיא] יש לשלוח מצלמה טרמית ואינסטלטור". ביום 24.6.2007 נרשמה הנחיה ביומן הנתבעת 2 מאת מר ניסים אל גיא: "צור יש לבקש מחברת מקרוטוק לבצע יבוש של הקומה השניה, יש לעדכן אותי בכל מהלך הקריאה, לא לפשל". בהמשך, ביום 13.8.2007 נרשם ע"י מר אל גיא: "כל פעולה אצל המבוטחת לעדכן אותי ולקבל ממני אישור". גם בהמשך ניכרת מעורבתו של מר אל גיא, למשל ביום 22.8.2007, כאשר הנחה: "יש להוציא שמאי למקום, יש להפגש איתי במקום... השמאי חייב להגיע בדחיפות למקום". הנתבעות טענות כי התערבותו של סמנכ"ל שחר היתה "תמוהה" (ס' 7-8 לתצהירו של מר בלומנרייך), ומלמדת על שיתוף פעולה בלתי נאות בינו לבין התובעים (ר' ע' 17 לסיכומי הנתבעות). התובע הודה כי מר אל גיא עבד כאינסטלטור בשיפוץ ביתו, וזאת עובר לחודש נובמבר 2005 ולפרוץ בעיות הרטיבות (ר' ס' 1-2 לתצהירו וכן חקירתו בפ' ע' 7 ש' 3-9 מיום 18.3.2009). מר ניסים אל-גיא לא הוזמן לעדות על ידי מי מהצדדים. על כן, ולמרות הרמיזה בדבר נגיעה אישית, אמנע מלקבוע ממצאים בענין זה. על רקע התפתחות הארועים שנסקרה לעיל, אעבור לדון בטענות הצדדים. הצדדים חלוקים בשאלת החבות ובשאלת הנזק. אפתח בשאלת החבות. שאלת החבות פוליסת הביטוח מכסה נזקים שמקורם ב"הימלטות או דליפה של מים מתוך מתקני האינסטלציה וההסקה של הדירה, לרבות התבקעות או עבירה על גדותיהם של דודים וצנרת" (ס' 8 בפרק 2 לפוליסה). בענין מקור הרטיבות, הוגשה חוות דעתו של מומחה בית המשפט המהנדס דוד אופיר, כמומחה מכריע. המומחה קבע כי מקור הנזקים הוא בבעית איטום בין דופן האמבט לקיר. אין מחלוקת כי ארוע מסוג זה אינו מכוסה בפוליסה דנא. ב"כ התובעים טענה, כי מומחה בית המשפט לא ערך את הבדיקה הדרושה לגילוי דליפה מהאמבט (ס' 19, 33 לסיכומי התובעים). מומחה בית המשפט ציין בהבהרותיו כי ניתן לערוך בדיקה של "חדר רטוב" על דרך של "הצפת רצפת חדר האמבטיה במצב שלפני הריצוף ... בדיקת דליפות אפשריות בהיקף אביק האמבטיה, ובדיקת דליפות אפשריות בצנרת ובחיבוריה ע"י מדידת לחץ" (ר' תשובה 2.4 בתשובות הבהרה מיום 22.10.2008). המומחה לא ערך בדיקה זו, ולדבריו גם אין חובה לבצעה (ר' תשובות 2.10, 2.12). ואמנם, דומה כי עצם האפשרות לבצע בדיקה נוספת כזו או אחרת אינה פוגמת במסקנות המבוססות על ממצאים עובדתיים. המומחה נימק את מסקנתו בנימוקים המסברים את האוזן (ר' פרק "מסקנות" בחוות דעתו): מוקד הרטיבות הוא בקירות האמבטיה; מצע החול שמתחת לריצוף נמצא רטוב; תכולת הרטיבות בחול הריצוף שבמסדרון גדולה משיעור הרטיבות בחדרים; קיימים סימנים קלושים לנזילת מים מתקרת הקומה; לא נמצאו סימני מים על קירות המסדרון וחדרי הילדים; וכן: לו מקור המים היה בתקרת הגג, קשה להניח כי היתה נגרמת הרטבה מסיבית של מצע החול שמתחת לריצוף, וזאת בהתחשב בעובי התקרה וכן באופי הריצוף. מומחה בית המשפט לא זומן להחקר על חוות דעתו, והיא לא נסתרה. בנסיבות אלה, יש טעם בטענת הנתבעות כי הפוליסה אינה מכסה את הארוע דנא. ואולם, במקרה דנא מוטלת על הנתבעת 1 חבות מכח דוקטורינת ההשתק והמניעות. בזמן אמת, המבטחת פעלה כלפי המבוטחים מתוך הצגת מצג לפיו הפוליסה מכסה את נזקי המים ומטילה עליה אחריות ביטוחית. המבטחת יצרה בענין זה מצגים מפורשים כלפי התובעים, בכתב ובהתנהגות: בכתב -- באמצעות שתי חוות דעת מומחיות שהוכנו לצורך בירור החבות; האחת - חוות הדעת השמאית של "אורן" מיום 4.11.2006 - לפיה "סימני הרטיבות נגרמו בחלקם כתוצאה מדליפת מים מדוד מים המורכב בעלית הגג ובחלקם להערכתנו נגרמו ממקור מים נוסף"; השניה - חוות הדעת ההנדסית של "סיגורה" מיום 8.12.2006 בה נרשם כי "גורם הנזק: מצע חול רטוב כתוצאה מפיצוץ בצנרת הדוד". חוות הדעת העברו בזמן אמת לעיון התובעים (ס' 9, 11, 12 לתצהיר התובע). בהתנהגות - המבטחת משכה שני שיקים לטובת התובעים, בסך כולל של כ- 15,000 ש"ח, וזאת במסגרת הטיפול ב"קריאה השניה", בשלהי שנת 2006. לאחר מכן, במחצית שנת 2007, החלה לבצע פעולות לייבוש מצע החול, באמצעות חב' מקרוטק. שתי פעולות אלה - משיכת השיקים והטיפול בעין בנזקי הרטיבות - מניחות קיומה של חבות ביטוחית. יושם אל לב כי מר בלומנרייך לא הכחיש בתצהירו את ביצוען של הפעולות הנ"ל ולמעשה בחר שלא להתייחס אליהן כלל. מצגי המבטחת כלפי המבוטחים בזמן אמת שוללים את כוחה להכחיש עתה ובדיעבד את חבותה הביטוחית. המבטחת נושאת בחובה חוזית וסטטוטורית, לפעול לבירור חבותה מכח הפוליסה (ר' למשל: י. אליאס, "דיני ביטוח", כרך א' 2009, בע' 889, ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח נ' מנשה ישר, פ"ד מ"ט(2) 749, בע' 777). עליה לעשות כן בזריזות וביעילות ולגבש עמדתה בזמן סביר לאחר הגשת תביעתו של המבוטח (ר' ס' 23 לחוק חוזה ביטוח תשמ"א-1981; ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח נ' מנשה ישר, פ"ד מ"ט(2) 749, בע' 777). עם תום הבירור, עליה להודיע למבוטח מהי עמדתה. עליה לפרש אם היא מקבלת את התביעה או דוחה אותה, ואת נימוקיה לכך (ר', למשל, רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אסולין , מיום 4.5.2006, ס' ד(3) להחלטה; ר' גם הנחיות המפקח על עסקי הביטוח בחוזר "חובת המבטחת להודיע למבוטח את עמדתה בנוגע לתביעתו" מיום 9.12.1998 ובחוזר משלים מיום 29.5.2002). עמדת המבטחת היא חיונית למבוטח, המבקש לכלכל את המשך צעדיו בטיפול בארוע נשוא תביעתו. כך, אם נדחתה תביעתו, יוכל לפנות לגורם חלופי לתיקון התקלה נשוא התביעה, או לשקול הגשת תובענה לבית המשפט. לעומת זאת, אם המבטחת קיבלה את תביעתו, יוכל המבוטח להניח כי הוא יפוצה על ידה, או כי תבוצע עבודה בעין להטבת נזקיו. במקרה דנא, הנתבעת 1 קיבלה את תביעת המבוטחים בהתנהלותה, באמצעות הצגת שתי חוות הדעת המומחיות וכן על דרך ההתנהגות. משיכת שני השיקים הנ"ל, כמו גם פעולות הייבוש, לא נעשו בחלל ריק, אלא כתוצאה מחוות הדעת המומחיות שהוכנו עבורה לבירור החבות. המבוטח הסביר רשאי לסמוך על מצגים כגון דא כמקור להודאה והכרה של המבטחת באחריות ביטוחית. זוהי הסתמכות הנושאת נפקות משפטית: היא מונעת מהמבטחת אפשרות "לזגזג" בעמדתה, ולחזור בה ממצגיה כעבור זמן. מצגים של קבלת אחריות יוצרים בסיס להסתמכות סבירה, כי חב' הביטוח עומדת לצד המבוטח, וכי היא תייטיב את נזקו (השוו: ע"א 6117/97 עמותת נוה שושנים נ' מדינת ישראל, , מיום 21.8.2000, בע' 4). בנסיבות הענין, אין לייחס לתובעים אשם תורם להצטברות הנזקים (ר' טענת הנתבעות בע' 11 סיפא לסיכומיהן). אמנם, התובעים היו ערים לממצא בדבר קיומה של בעית איטום באמבט. ממצא זה נמסר להם כבר בפברואר 2006, בעת ביקורו של המפקח סטולר (ר' ס' 6 לתצהיר התובע). גם השמאי "אורן" חיווה דעתו, כי בעית הנזילות נובעת מדוד המים שבעלית הגג וכן מאיטום לקוי בחדר האמבטיה (ר' ס' 9 לתצהיר התובע). ואולם אין לאמר כי התובעים זלזלו בממצא זה. בפברואר 2006 ביצע המפקח עצמו איטום של דופן האמבט בסיליקון (ס' 6 לתצהיר התובע; עדותו של מר סטולר, פ' ע' 26 ש' 4 מיום 18.3.2009), ואילו באוקטובר 2006 הזמינה התובעת שרברב לתיקון אביק האמבט (ר' רישום בנתוני קריאה 149490, נספח ג' לתצהיר התובע). על כן, אין לאמר כי התובעים הזניחו את בעית האיטום. סיכומה של נקודה זו: המבטחת מנועה מלהתכחש לאחריות הביטוחית שנטלה על עצמה כלפי התובעים מכח מצגיה הכתובים וההתנהגותיים, ואשר משתקפים בחוות הדעת המומחיות, במשיכת שיקים לתשלום, ובביצוע תיקונים בפועל. מסקנה זו מייתרת את הצורך לדון בטענת התובעים אודות התרשלות מצד הנתבעות באיתור מקור הכשל. למעלה מן הצורך, ומחמת שהצדדים הרחיבו בענין זה, אומר בקצרה כי לא מצאתי בסיס לטענת ההתרשלות. הטעמים למסקנתי הם כדלקמן: הנתבעות לא התנערו מאחריותן לבדיקת הבעיה ולטיפול בה. לבית התובעים נשלחו אנשי מקצוע מטעם "שחר" לבדיקת הרטיבות. יומן הנתבעת 2, ת/2, מלמד על ריבוי ביקורים בנכס במועדים שונים. כזכור, הנתבעות שיגרו למקום גם הנדסאי ("סיגורה") ושמאי ("אורן"). התובע עצמו תיאר את הביקורים הרבים בביתו (למשל, ס' 17 לתצהירו), והכיר גם הוא בכך שהנתבעות "משקיעות כספים רבים ומאמצים לטפל בבעית הרטיבות בדירה" (ס' 23 לתצהירו). שגיאה אינה שקולה להתרשלות. גם אם נפלה שגיאה בחוו"ד זו או אחרת, אין להסיק מכך מסקנה של הזנחה או של מחדל (ר' למשל:ד"ר ע' אזר וד"ר א' נירנברג, רשלנות רפואית, מהדורה שניה 2002, בע' 338; ע"א 935/95 רביד ואח' נ' קליפורד ואח', פ"ד נב(4) 736, בע' 767-766 ). התובעים לא הציגו חוות דעת מומחית בשאלה כיצד היה על הנתבעות לפעול לאיתור מקור הכשל. התובע טען: "ידוע לי מידיעה אישית כי חברת הביטוח יכולה לזמן חברה לביצוע בדיקה תרמית לא פולשנית על מנת לאתר את מקור הנזילה" (ס' 24 לתצהירו). ואולם זוהי אמירה סתמית, שלא לוותה בחוות דעת מומחית או באסמכתאות כלשהן. הנה כי כן, התובעים לא הניחו תשתית ראיתית אשר ממנה ניתן למשוך מסקנה אודות התרשלות מצד הנתבעות בדבר דרכי הבדיקה לאבחון מקור הכשל. הנזקים המהנדס כרמלי ביקר בבית התובעים ביום 19.9.2007 ורשם את ממצאיו בנוגע לנזקי הרטיבות: התקלפות צבע וטיח בקירות מעל הפנלים; חירור באריחי הריצוף; התפרקות פנלים ופרקט; עובש על הפנלים של הפרקט; התנפחויות של חיבורי לוחות העץ בפרקט. המהנדס רשם את התיקונים הנדרשים: פירוק, פינוי ואחסון התכולה; התקנת פרקט חדש בחדרי שינה; אספקה והתקנה של ריצוף חדש; התקנה חוזרת של ארונות קיר; התקנת משקופי דלתות; בדיקה למערכת המים לפני ריצוף; תיקוני טיח וצבע, ונקיון. חוות דעתו של השמאי פרנקיל אמדה את העלויות לביצוע התיקונים, לפי סדרם. חוות דעתו של השמאי לנדסברג מטעם הנתבעות אינה סותרת את הצורך בביצוע תיקונים בעקבות נזקי הרטיבות. חוות דעת זו מתמודדת עם עצם מקור ההצפה -- צנרת הדוד או איטום האמבט. אין בה התמודדות פרטנית עם הליקויים שנמצאו בבית כתוצאה מן הרטיבות. בענין העבודות הנדרשות, חוות הדעת של השמאי לנדסברג מפנה למפרט העבודות בחוות הדעת של משרד "סיגורה", שנמצא "סביר אם כי על הצד הגבוה" (הערה לסעיף 1, בע' 9 לחווה"ד). בחוות הדעת של משרד "סיגורה" מדצמבר 2006 פורטה רשימת עבודות לביצוע: כיסוי והזזת ריהוט; עבודות טיח, הדבקת פרקט, עבודות צבע ונקיון, והכל בסך 13,398 ש"ח (לפני מע"מ). בחוות דעת זו לא קיימת התמודדות עם החורים בריצוף האבן, שהרי אלה בוצעו רק מאוחר יותר, ביוני 2007 חוות דעתו של "סיגורה" נערכה בעקבות ביקור בנכס בדצמבר 2006, ואילו חוות דעתו של המהנדס כרמלי נערכה לאחר ביקור בספטמבר 2007. חלוף הזמן הוא בעל משמעות לענין מצב הליקויים, ופועל להעדפת חוות הדעת המאוחרת. זו נכתבה לאחר "הקריאה השלישית" ויש בה כדי לשקף מצב עדכני של הליקויים. מן הטעם הזה, אני מבכרת את חוות דעתו של המהנדס כרמלי על פני חוות הדעת של "סיגורה". יוער כי "סיגורה" ערך חוות דעת מתוקנת ביום 27.2.2008; ואולם חוות דעת שניה זו עוסקת במקור הכשל. אין בה סקירה עדכנית של הליקויים הקיימים. למען הסדר הטוב יצויין כי מומחה בית המשפט לא נדרש להתמודד עם סוגית הליקויים, וחוות דעתו עוסקת אך במקור ההצפה. הנתבעות טענו כי חוות דעתו של המהנדס כרמלי נכתבה כעבור כשנתיים מארוע ההצפה, ועל כן אין לסמוך עליה להוכחת הקשר הסיבתי בין הארוע לנזק (פרקים 7 ו- 10 בסיכומיהן). אין בידי לקבל טענה זו. כזכור, התובעים פנו אל הנתבעת 2 בקריאה שלישית ביוני 2007, בתלונה על "פיצוץ/הצפה" (ר' רישום בת/2). בעקבות זאת, נציגי הנתבעות ביקרו בנכס, יותר מפעם אחת, ובדקו את טענות התובעים (ר' הרישום בת/2). הנתבעות קיבלו כי מקור הרטיבות במצע החול הוא בנזקי צנרת, שהרי הורו ל"מקרוטק" לפעול לייבוש החול (ר' ס' 3-4 בע' 5-6 לחוו"ד לנדסברג; ס' 2-10 לתצהירו של מר אלמוג). משמע, הנתבעות עצמן קשרו בקשר סיבתי בין רטיבות החול לבין הארוע הביטוחי. אני דוחה את טענת הנתבעות ל"נזק ראייתי" (פרק 6 בסיכומיהן). אמנם, התובעים לא פנו אל הנתבעות בנובמבר 2005, מיד עם ארוע ההצפה, אלא רק בפברואר 2006, עם גילוי הרטיבות בקירות הבית (ר' ס' 5 לתצהיר התובע ורישום בת/2). התובע הסביר כי בנובמבר 2005 פנה לאינסטלטור מר זוזל שעבד בשיפוץ הבית קודם לכן: "... בן אדם נכנס לבית אחרי שהוא שיפץ אותו במיטב כספו ובדיוק גמר לשפץ, עם פרקטים והכל טיפ טופ, בדיוק יש לי את הענין לקרוא לשחר? אני לא יודע מה זה שחר. סליחה, לא ידעתי מה זה שחר, היום אני יודע" (פ' ע' 7 ש' 22-24 מיום 18.3.2009). הנתבעות לא נפגעו כתוצאה מפניה מאוחרת זו. החל בפברואר 2006 נשלחו על ידיהן בעלי מקצוע רבים למקום, ואלה ערכו בדיקותיהם לצורך אבחון מקור הנזק. חוות הדעת המומחיות של "אורן שמאים" וכן של ההנדסאי רונן מ"סיגורה" אינן מתארות קושי באיתור מקור הנזק. כזכור, בזמן אמת, הנתבעת 1 לא דחתה את תביעת המבוטחים מחמת שיהוי או נזק ראייתי. להיפך: הנתבעת 1 הכירה בחבותה, למרות חלוף הזמן. אשר על כן, אני מאמצת את חוות הדעת המומחיות שהגישו התובעים בענין שיעור הנזק (חוות דעתו של המהנדס כרמלי וחוות דעתו של השמאי פרנקיל), ומטילה על הנתבעת 1, כמבטחת, לשלם לתובעים את הסך של 151,808 ש"ח, בצירוף הצמדה כחוק מיום 7.10.2007 (מועד חוות הדעת השמאית), ועד לתשלום בפועל. יוער כי הפיצוי הנ"ל כולל את שכ"ט השמאי להכנת חוות הדעת, בסך 5,775 ש"ח (ס' 10 לחוות הדעת, ברשימת העלויות). כמו כן, אני מקבלת שקיים צורך בתשלום שכ"ד לתקופת השיקום, וזאת מחמת אופי העבודות (החלפת ריצוף ופרקט), המצריכות מטיבן פינוי ודיור חלופי. על כן, הפיצוי הנ"ל כולל שכ"ד בסך 12,000 ₪. לעומת זאת, אין בחוות דעתו של השמאי פרנקיל גיבוי לדרישת התובעים לפצותם בגין ירידת ערך (ר' ס' 83 לסיכומיהם). ואמנם, ניתן להניח כי נזקי המים הם הפיכים, וכי התיקונים יאיינו את הסיכון לירידת ערך. התביעה לפיצוי בגין ירידת ערך - נדחית. מסכום הפיצויים הנ"ל יש לגרוע השתתפות עצמית של התובעים לפי הפוליסה, בסך 550 ש"ח, בתוספת הצמדה למדד המחירים לצרכן הידוע ביום 16.12.2005 (ר' הרשימה לפוליסה, נספח א' לתצהיר התובע). התרשלות בביצוע תיקונים בשנת 2007 פעלו הנתבעות לייבוש מצע החול מתחת לריצוף בדירת התובעים, באמצעות חב' מקרוטק. התובעים טענו כי קידוח אריחי הריצוף הסב להם נזק (ס' 27 לתצהיר התובע; ס' 19 לסיכומי התובעים). מר מאיר אלמוג השיב על טענה זו כדלקמן (ס' 3-6 לתצהירו): " בביקורי בקומה השניה בבית התובעים נוכחתי בריצוף מסוג פרלטו רואיל 30/60 ללא רווחים ופוגות בין האריחים באופן שהאריחים צמודים זה לזה. יצויין, כי ע"פ התקן הישראלי חייבות להיות פוגות מינימליות בעובי של 3 מ"מ ורובה בין האריחים. הסבתי את תשומת ליבם של התובעים למצב הריצוף, כאמור, ובהתאם הוסבר לתובעת כי במצב זה לא יהיה ניתן לבצע את קדיחות חורי הייבוש בחיבורי הריצוף. לאחר תיאום עם התובעים, לרבות מתן הסבר לתובעים בדבר אופן תהליך פעולת הייבוש, הסכימו התובעים לפעולת הייבוש ואף התובעת נכחה בזמן הפעולות עצמן באופן שאישרה ונתנה הסכמתה לכל חור וחור. קדיחות הייבוש התבצעו בחדרי השינה בבית התובעים, שם מצוי פרקט מסוג לימינציה. כך, שבפועל הוצאו שני קרשים בצד הקיר ובוצעו קדיחות- הפרקט לא ניזוק והוחזר למקומו. במסדרון בקומה השניה, אשר משמש חדר טלוויזיה, בוצעו קדיחות באמצע האריחים, כאמור בהסכמת התובעת, האריחים נותרו תקינים, שלמים ולא נשברו." עיון בתמונות האלקטרוניות שהציג התובע (בדיסק שצורף לתצהירו) מלמד על קדיחתם של עשרות חורים לא קטנים, בקוטר של כסנטימטר, במקומות שונים באריחי האבן, ואשר משתרעים על שטח ריצוף ניכר. מדובר בחורים בולטים לעין, הפוגמים באסטטיקה של הריצוף. לחורים כגון דא עשויה להיות גם השלכה הגיינית, בעקבות הצטברות צפויה של אבק, לכלוך ומים, כמו גם לכידת חפצים קטנים (כגון חרוז או עגיל). אין לצפות כי התובעים יסכינו עם מצב זה. נוכח ריבוי החורים ומיקומם, לא ניתן לאמר שמדובר בפגמים שבשוליים, אלא בליקויים ברי משמעות. הנתבעות נטלו על עצמן לטפל במצע החול הרטוב ולייבשו. היה עליהן לפעול בענין זה בזהירות ובתשומת לב. המבקש להיטיב את הנזק, צריך לפעול מתוך תכנון מוקדם, ולהמנע מיצירת נזק אשר עלול לעלות על התועלת שבתיקון. יתכן כי "חירור" המרצפות היה בנסיבות הענין בלתי נמנע, בשים לב להעדר מרווחים מספקים בין האריחים. ואולם אין להשלים עם מצב בו החורים נותרים לאחר הטיפול, כביכול "אין ברירה". טיפול כזה הוא חלקי. לצד התועלת הטמונה בו (ייבוש החול) הוא מסב נזק (חורים קבועים בריצוף). הנתבעות טענו כי התובעת "נתנה הסכמתה לכל חור וחור" (ר' ס' 5 לתצהירו של מר אלמוג). אין בידי לקבל טענה זו כמקור לשלילת חבות הנתבעות. הדעת מחייבת כי ההסכמה לחירור נעשתה בלית ברירה וכדי לפתור את בעיות הרטיבות הקשה בקירות (ר' צילומי הקירות המתקלפים במוצג ת/1). אין לראות בכך הסכמה להותרת החורים על כנם לאחר הייבוש. קשה לקבל כי בעלי הבית הסכימו להותיר את החירור כמצב קבוע, והנתבעות אף לא טענו טענה גורפת מעין זו. ההתרשלות בביצוע התיקונים מטילה על הנתבעות חבות נזיקית. חבות זו מצטרפת לחבותה הביטוחית של הנתבעת 1 מכח מצגיה, כמוסבר לעיל. אשר לנזקים שנבעו מקידוח הריצוף: המהנדס כרמלי פירט בחוות דעתו את הצורך בהחלפת הריצוף בקומה א'. השמאי פרנקיל אמד את עלויות הביצוע בסך של 48,660 ש"ח (כולל מע"מ). מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של השמאי לנדסברג, אשר בענין עלויות התיקון הפנה לחוות הדעת מטעם "סיגורה" (ר' ב"הסבר להערכתנו" המתיחס לס' 1, בע' 9 לחוות הדעת). ואולם בחוות הדעת של סיגורה מדצמבר 2006 אין כל התיחסות לצורך בהחלפת הריצוף בעקבות חירור האריחים, שהרי החירור בוצע מאוחר להכנת חוות הדעת. ממילא לא נסתרה הערכתו של השמאי פרנקיל בענין זה. התוצאה היא שיש לקבל את התביעה גם בראש זה ולהטיל על הנתבעות לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, את הסך של 48,660 ש"ח, בצירוף הצמדה כחוק מיום 7.10.2007 (מועד חווה"ד של השמאי פרנקיל) ועד לתשלום בפועל. כמובן, תשלום זה לא יבוצע בכפל לחיוב הנתבעת 1 כמפורט לעיל והתובעים זכאים לו רק פעם אחת. חבותה של הנתבעת 2 מצטרפת בראש זה אל חבות הנתבעת 1, ביחד ולחוד. אני מוסיפה ופוסקת לתובעים פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 5,000 ש"ח, על דרך של הערכה, וזאת בגין חירור הריצוף. הטעם לכך נעוץ בזה שחירור אריחים בשטח נרחב צפוי לפגוע בהנאת הדיירים ממשכנם. פיצוי זה ישולם אף הוא ע"י הנתבעות ביחד ולחוד. למען הסדר הטוב יוסף, כי אני דוחה את התביעה בכל הקשור לנזקים בריאותיים (ס' 31 לתצהיר התובע). לא הוגשו כל פרוט או חוות דעת בענין זה ולא הונחה תשתית ראייתית מתאימה. התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה כמפורט לעיל. הנתבעות תשלמנה לתובעים ביחד ולחוד את הוצאותיהם בהליך זה (שכ"ט מומחים, לרבות מומחה בית המשפט ושכ"ט הבדיקה במכון התקנים, שכר בטלת עדים ואגרה), ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק. פוליסהמצג שוואכיסוי ביטוחי