קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעשה מרמה תוך שימוש בחשבונית של צד שלישי: תביעה כספית לפיצוי בסך של 12,494 ₪ בגין נזקים שנגרמו לתובעת, לטענתה, עקב מעשי עוקץ ומרמה של הנתבע 2, שנעשו תוך כדי שימוש של הנתבע 2 בחשבונית של הנתבעת 1, שהגיעה לידיו בשל העסקתו על ידי הנתבעת 1. תביעת התובעת כנגד הנתבע 2 נמחקה מחמת חוסר מעש. הנתבעת 1 הגישה הודעת צד ג' כנגד הנתבע 2 שלא הגיש כתב הגנה למרות קיומו של אישור מסירה כדין. רקע כללי שאינו שנוי במחלוקת: התובעת הינה חברת נסיעות וטיולים מסח'נין. הנתבעת 1, דהב טורס בע"מ (להלן: "הנתבעת"), הינה חברת נסיעות שמקומם מושבה במועדים הרלבנטיים לתביעה היה טורעאן. הנתבע 2 והצד השלישי, עלי שואהדה (להלן: "עלי"), הינו מדריך טיולים ונסיעות מעילבון, אשר עבד תקופה מסוימת אצל הנתבעת 1. עלי פנה לתובעת בהצעה לארגן יחד עימו טיול לאזור הצפון עבור תלמידי בית הספר היסודי בדיר חנא (להלן: "ביה"ס"), כאשר חלקה של התובעת בארגון הטיול התמצה בהזמנת אירוח עבור תלמידי ביה"ס ומלוויו בבית הספר שדה חרמון. התובעת הזמינה את האירוח כמוסכם עם עלי, ובין התאריכים 6-7.06.07 אכן התארחה קבוצת תלמידי ומלווי ביה"ס בבית ספר שדה חרמון במסגרת הטיול באזור הצפון שקיים ביה"ס. עלי גבה את התשלום עבור הטיול ממנהל ביה"ס באמצעות חשבונית מס מס' 8 של הנתבעת מיום 9.6.07 ע"ס של 21,800 ₪. (בפועל, גבה עלי רק סך של 20,000 ₪ במזומן, מתוך הסכום הנקוב בחשבונית לאחר שביה"ס קיבל "הנחה", כפי שצוין בכתב יד על גבי החשבונית). את הכספים שהועברו לידיו על ידי מנהל ביה"ס שלשל עלי לכיסו, ולא העביר לתובעת לא את התשלום שאמורה הייתה להעביר לבית ספר שדה חרמון בגין האירוח, ולא את העמלה לה הייתה זכאית, על פי המוסכם ביניהם. טענות הצדדים: התובעת טוענת כי עלי ביצע כלפיה מעשה מרמה ועוקץ כאשר גבה את כספי הטיול מביה"ס, ולא העביר לה את התשלום בסך של 11,760 ₪ בגין עלות אירוח בבית הספר שדה חרמון ושכר טרחתה עבור מתן השירות. התובעת טוענת כי הנתבעת התרשלה כלפיה משום שלא שמרה על פנקס החשבוניות בבעלותה, ובכך אפשרה את ביצוע מעשה ההונאה על ידי עלי. לטענת התובעת, הואיל ועלי פעל במרמה כנציג הנתבעת, פעולותיו מחייבות את הנתבעת. לפיכך, טוענת התובעת כי הנתבעת מחויבת לשלם לה את סכום התביעה. הנתבעת טוענת כי התובעת לא צירפה כל מסמך, התחייבות או הסכם עליו חתומה הנתבעת, לרבות כל הזמנה בכתב לקבלת שירות מן התובעת. הנתבעת מעולם לא התקשרה או ביצעה עסקה או הזמנה עם התובעת, לרבות ארגון הטיול לביה"ס, והתובעת אינה מוכרת כלל לנתבעת. משהנתבעת לא הייתה צד לטיול, ולא ידעה בכח ובפועל אודות התנאים או ההסכמות בין עלי לתובעת, הרי שהתחייבותו של עלי לשלם לתובעת את סכום הטיול, אינה מחייבת את הנתבעת אשר לא גבתה לכיסה מאומה מן החוב הנטען. התובעת אף לא עמדה בנטל להוכיח כי הנתבעת פעלה במרמה כלפי התובעת, כאשר לעניין זה על התובעת לעמוד בנטל ראייתי מוגבר. מנהל הנתבעת, עדוי עומר (להלן: "עומר"), טען בתצהיר עדותו הראשית (נ/1) כי עלי עבד בנתבעת עד לחודש 1/07 או בסמוך לכך, ומעולם לא הוסמך על ידה להתחייב בשמה בעסקה נשוא התביעה ובכל מקרה אחר. ככל שהתקשר עלי עם התובעת בעסקה, וקיבל כסף לידיו ממנהל ביה"ס, הרי דבר זה נעשה על דעת עלי בעצמו. עוד טוען עומר בתצהירו כי לאחר שעלי עזב עבודתו בנתבעת, נתגלה כי היו מספר מקרים בהם עלי התקשר עם צדדי ג', תוך שהתחזה כעובד הנתבעת, ביצע הזמנות בשם הנתבעת עם חשבוניות מס של הנתבעת שנגנבו ממנה, ושלשל תמורתן לכיסו כשהוא מתעשר שלא כדין. לטענת עומר, חשבונית מס מס' 8 הופקה כ- 6 חודשים לאחר שעלי סיים עבודתו בנתבעת, ונעשתה ללא ידיעת הנתבעת, אישורה או חתימה של עומר על החשבונית. דיון והכרעה: ההכרעה בתיק זה קשתה עליי. לאחר שהפכתי והפכתי בדבר, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה מן הטעמים שיפורטו להלן. טענת המרמה: נקודת המוצא בתיק זה הינה שהתובעת לא הוכיחה כי הנתבעת הייתה מעורבת במעשה המרמה של עלי. מנהל הנתבעת העיד כי הכספים שנגבו מביה"ס לא הגיעו לידי הנתבעת, ולא הוכח אחרת. אמנם, בעדות מנהל הנתבעת נתגלו חללים וחוסרים. כך, למשל, מנהל הנתבעת לא תמך גרסתו באשר למועד סיום עבודתו של עלי אצל הנתבעת בתלושי שכר של עלי. הוא לא הציג מסמכי הנהלת חשבונות המעידים כי אכן החשבונית נשוא התביעה אינה מופיעה במסמכי הנהלת החשבונות שלו. ואולם, חוסרים אלו, אין בהם להשלים את מה שהחסירה התובעת בראיותיה, מה גם שהתובעת לא ביקשה להעביר התיק להליך סדר דין רגיל, ואף נמנעה מלהגיש בקשות כלשהן לקבלת מסמכים ספציפיים, ועל כך אין לה להלין אלא על עצמה. לא למותר להזכיר כי בהתאם להלכה הפסוקה, מקום שמבקשים לייחס לנתבע תרמית או הונאה, מידת הראיות הנדרשת הינה מוגברת הואיל ומדובר בטענה שהיא בעלת גוון פלילי שיש בה לפגוע בשמו הטוב של הנתבע. כפי שצויין בע"א 292/04, כהן נ' אשד, פ"ד יט (1) 414: "...את התרמית יש להוכיח על כל חלקיה ופרטיה, על כל תגיה ודקדוקיה, ובדרגת שכנוע מן הגבוהות ביותר הידועות במשפט האזרחי...". לפיכך, לא די בשאלות הפתוחות שנותרו לאחר שמיעת עדותו של מנהל הנתבעת כדי להוכיח את טענת המרמה כלפי התובעת. אחריות שילוחית: באותה מידה גם לא חלה בענייננו אחריות שילוחית של הנתבעת למעשיו של עלי, לפי סעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968. סעיף 13(ב) לפקודת הנזיקין מורה לנו כי "רואים מעשה כאילו נעשה תוך כדי עבודתו של העובד, אם עשהו כעובד וכשהוא מבצע את התפקידים הרגילים של עבודתו והכרוכים בה אף על פי שמעשהו של העובד היה ביצוע לא נאות של מעשה שהרשה המעביד; אולם לא יראו כן מעשה שעשה העובד למטרות עצמו ולא לענין המעביד." (ההדגשה אינה במקור, ע.א.). בענייננו, מנהל הנתבעת ציין כי עלי סיים את עבודתו אצל הנתבעת בסוף שנת 2006, וכי בשנת 2007 כלל לא עבד עלי אצל הנתבעת. עדות זו לא נסתרה (פרו', עמ' 10, ש' 22-21). מכאן, שעלי שלשל את כספי ביה"ס שהועברו לו במזומן ביום 9/6/07, במועד בו כבר כלל לא עבד בשורות הנתבעת. חשוב יותר: המדובר במעשה מובהק שעשה עלי לטובת עצמו, ולא למען הנתבעת, שהרי את הכספים גלגל לכיסו תוך שימוש בחשבונית שניטלה ללא היתר. רשלנות: נותר אפוא לדון בתביעת התובעת כנגד הנתבעת המבוססת על עוולת הרשלנות. אמנם, בכתב התביעה העמידה התובעת את תביעתה כנגד הנתבעת על דיני עשיית עושר בלבד, וטענה כי הנתבעת שלשלה את כספי החשבונית שבאמצעותה נגבו הכספים מביה"ס לכיסה. אולם, משנתחוור לתובעת כי לא יעלה בידה להוכיח מעורבות של הנתבעת במעשה המרמה כלפיה, הרחיבה התובעת את חזית הטענות, וטענה כי הנתבעת התרשלה כלפיה גם באי שמירה על פנקס החשבוניות (חזית שנפרצה ללא מחאה של הנתבעת) שאפשרה את ביצוע ההונאה על ידי עלי. על התובע בעוולת הרשלנות להראות כי נתקיימו ארבעה אלמנטים הדרושים לביסוס עילה זו והם: קיום חובת זהירות מצד הנתבע, הפרת חובה זו מצדו, קיום נזק, והעובדה שהנזק נגרם כתוצאה מההפרה. כדי להכריע בשאלת קיומה של חובת זהירות מושגית, יש לבחון שתי שאלות משנה: האחת, האם הנתבעת יכולה הייתה לצפות (כאפשרות פיסית), וצריכה הייתה לצפות (כאפשרות נורמטיבית), כי פנקס חשבונות שלה יילקח ללא היתר על ידי מי מעובדיה, וכי ייעשה בו שימוש שיסב נזק לצדדים שלישיים. גם חובת הזהירות הקונקרטית נבחנת על פי מבחן הצפיות, כאשר השאלה היא האם אדם סביר היה יכול לצפות, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, את התרחשות הנזק, ואם התשובה על כך היא בחיוב, האם אדם סביר היה צריך כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו הנזק. בענייננו, לאחר שקלא וטריא, סבורני כי מאזן האינטרסים נוטה לעבר קביעת חובת זהירות מושגית וקונקרטית של הנתבעת כלפי התובעת בגין אי ההשגחה בהעדרו של הפנקס שניטל מן הנתבעת ללא רשות או היתר. המדובר בפנקס חשבוניות המצוי בשליטתה הבלעדית של הנתבעת שלה הכלים והיכולת להשגיח עליו ולהבחין בהעדרו. מעילה של עובדים או עובדים לשעבר באמון שניתן להם על ידי המעביד, לצערנו, אינם חיזיון כה נדיר, ומעביד יכול וצריך לצפות נזק לצדדים שלישיים בגין שימוש שלא כדין בחשבוניות מס שבבעלותו, ולנקוט בצעדים הסבירים המתאימים כדי למנוע נזקים לצדדים שלישים, גם כאלו הנובעים ממעילות של עובדים. שוכנעתי כי התובעת הוכיחה התרשלות של הנתבעת בהשגחה על פנקס החשבונות שבו עשה עלי שימוש. גם אם אין לצפות מן הנתבעת, כטענת מנהלה, להזמין לפני קליטת עובד לעבודה: "שירות BDI בשביל משכורת של 3,000 ₪" (פרו', עמ' 11, ש' 15), היה מקום לצפות מהנתבעת לגלות את הפנקס "האובד" לפני חלוף חמישה חודשים ממועד סיום העסקתו של עלי אצל הנתבעת, בפרט בשים לב לכך שמדובר בפנקס ראשון בסדרה, ובהתחשב בכך שמדובר בעסק קטן שהעסיק בסה"כ שני עובדים (עלי ומוחמד) או שלושה, לכל היותר (פרו', עמ' 10, ש' 4), השונה בכך מעסקים אחרים בהם יש להניח כי נעשה שימוש בו-זמנית במספר רב של חשבוניות מסדרות שונות. משהוכיחה התובעת כי נעשה שימוש בחשבוניות על ידי עלי למעלה מחמישה חודשים לאחר שסיים עבודתו אצל הנתבעת, וזאת מבלי שהנתבעת השגיחה בהיעדרות הפנקס, ומשנסתבר, לאור עדות מנהל ביה"ס, כי באמצעות הפנקס גבה עלי בחמש הזדמנויות נוספות כספים מביה"ס בתקופה שלאחר סיום עבודתו אצל הנתבעת (בין אפריל ליוני 2007), עבר נטל הבאת הראיה אל הנתבעת להוכיח כי נקטה באמצעים סבירים כדי להשגיח על פנקסי החשבונות שלה, ולמנוע שימוש לרעה בהם. הנתבעת לא הציגה בפניי תשתית ראייתית שכזו. להיפך, הוכח כי הנתבעת הפקידה את ניהול העסק בידי אחד, מוחמד, שכפי הנראה עשה יד אחת עם עלי, וזאת מבלי שנקטה בכל אמצעי זהירות, פיקוח או בקרה כלשהם, לא על עובדיה, ולא על פנקסיה, למרות הכשרתו של מנהל הנתבעת בתחום החשבונאות. אוסיף בעניין זה כי עדותו של מנהל הנתבעת בפניי התאפיינה בעמימות ובערפול ככל שהדברים נוגעים למועד המדויק בשנת 2007, בו נתגלו לנתבעת מעשי המרמה הנוספים של עלי, ולמועד בו פוטר מוחמד, דבר האומר "דרשני ופרשני" במיוחד מאחר שמדובר בפרטים המצויים בידיעתה הבלעדית של הנתבעת. בעניין הקשר הסיבתי, די לציין כי העובדה שהנזק שנגרם לתובעת נובע ממעשה פלילי, אין בה לנתק בכל מקרה את הקשר הסיבתי בין התרשלות הנתבעת לנזק. המבחן הוא האם המעשה הפלילי שבוצע ע"י צד שלישי כלפי תובע, הוא בגדר הצפיות הסבירה של הנתבע (ע"א 3510/99 ולעס נ' אגד (ניתן ביום 6/8/01); ע"א 542/87 קופת אשראי וחסכון אגודה הדדית בע"מ נ' עוואד, פ"ד מד(1) 422, 428 (1990)). במקרה שבפנינו שוכנעתי כי המעשה הפלילי הוא במסגרת הצפיות הנורמטיבית של הנתבעת כאשר לענין זה יש להטעים כי הצפיות אינה צריכה להתייחס לכל פרטי הארוע שהתרחשו הלכה למעשה אלא לאופיו הכללי על פי תכונותיו העיקריות: "לעניין מהותה של הציפיות הנדרשת חבותו של מזיק אינה מותנית בכך שיחזה מראש את פרטי הנזק כמו שנתהווה ואת מידת חומרתו. הצפיות הרלבנטית איננה ראיית הנולד מדוייקת של כל פרטי הענין אלא ראייתו בקווים כללים בלבד" (ע"א 576/81 אילן בן שמעון נ' ברדה, פ"ד לח (3) 1 עמ' 8). אשם תורם: למרות קביעתי כי הנתבעת התרשלה כלפי התובעת, סבורני כי יש לייחס אשם תורם משמעותי גם לתובעת שהתקשרה עם עלי, מבלי לברר או מבלי לשאול אודותיו דבר וחצי דבר ( מיהו, מהו, היכן עבד או הועסק בעבר) ומבלי לדווח לביה"ס על מעורבותה בארגון הטיול, ולו באמצעות שיחת טלפון פשוטה עם מנהל ביה"ס. כפי שהיה מקום לצפות מן הנתבעת שתדע לערוך ביקורת ופיקוח על עובדיה, וכי תשגיח על הנעשה עם מסמכי הנהלת החשבונות שלה, כך היה מקום לדרוש מן התובעת לפשפש בציציותיו של עלי ולנסות לעמוד על קנקנו בהעדר הכרות עסקית או אחרת מוקדמת עימו. לאור האמור, הנני מעמידה את אשמה התורם של התובעת על 45%. הנזק: אמנם, לא צורפה חשבונית מס/קבלה המעידה על סילוק החוב לבית הספר שדה חרמון על ידי התובעת (התובעת בקשה לצרפה בשלב הסיכומים אך ב"כ הנתבעת התנגד לכך) ואולם, גם בהעדרה של קבלה אני מאמינה למנהל התובעת כי אכן שולם לבית הספר שדה חרמון הסך של 9,800 ₪, לאחר שהתשלום נדחה, לדבריו, כמעט בשנה שלמה. אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 5,390 ש"ח. מאחר שלא הוצגה קבלה שיש בה ללמד מתי בדיוק שולם התשלום לבי"ס שדה חרמון על ידי התובעת, לא ראיתי להוסיף לסכום זה הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה, אלא רק מיום 1.9.08, מועד בו התקיים דיון מקדמי בתיק זה, במסגרתו הצהיר מנהל התובעת כי הסך של 9,800 ₪ כבר שולם. סוף דבר: אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 5,390 ₪ שיישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.08 ועד היום. התשלום יבוצע תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד התשלום המלא בפועל. בנסיבות המיוחדות של תיק זה, לא ראיתי לעשות צו להוצאות לחובת הנתבעת, וכל צד יישא בהוצאותיו. הנני מחייבת את הצד השלישי, לשפות את הנתבעת (המודיעה) בגין מלוא הסכום בו חויבה הנתבעת בסעיף 29 לעיל. לסכום זה תתווסף האגרה ששולמה על ידי הנתבעת בגין ההודעה כשהיא משוערכת ממועד הגשת ההודעה ועד היום, וכן שכר טרחת עו"ד בגין הודעת הצד השלישי בסך של 1,500 ₪ ומע"מ. מיסיםמרמהחשבונית