קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נטל ההוכחה באכיפת פסק חוץ: א. רקע 1. עניינו של פסק הדין היא בקשה להכריז על פסק הדין שניתן ע"י בית המשפט הצרפתי Tribunal De Grande Instance De Nanterre, מיום 24.6.2004, שמספרו 0223430073, אשר ניתן לטובת המבקשת וכנגד המשיבה (להלן:"פסק החוץ") כפסק דין אכיף במדינת ישראל - ולחייב את המשיבה בהוצאות הבקשה לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ כדין. 2. המבקשת היא תאגיד המאוגד עפ"י חוקי צרפת ועוסק, בין היתר, בתחום מכירת מתנות וכלי בית בחנות המצויה במבנה שנשרף ובגינו נתבעה וחוייבה המשיבה בתשלום פיצויים. 2.1 במסגרת פסק החוץ, חויבה המשיבה לשלם למבקשת סך כולל של 122,995.39E והעתק מאושר של פסק החוץ צורף לכתב הבקשה. 3. בהתאם לנטען בכתב הבקשה (שהוא בעצם כתב-תביעה), היה בית המשפט בננטר צרפת מוסמך ליתן את פסק החוץ; פסק החוץ ניתן במדינה שהסמיכה את מערכת השיפוט שלה להוציא פסק דין כזה בנסיבות העניין והוא היה מוסמך לתיתו בהתאם להוראות הדין. 4. נטען, בכתב הבקשה, כי הבסיס לפסק החוץ הוא פיצוי בגין נזקים שגרמה המשיבה למבקשת וכי כל הצדדים לבקשה כפופים לדין הצרפתי ולסמכותו של בית הדין הגבוה בננטר, לפחות בעת מתן פסק החוץ. 5. בהתאם לנטען בכתב הבקשה, פסק החוץ הוא סופי ואינו ניתן לערעור בצרפת, בה ניתן, והוא מהווה סוף פסוק מבחינת בית המשפט בצרפת ולא נדרש כל הליך נוסף להשלמתו. 6. עוד נטען בכתב הבקשה, כי החוב בפסק החוץ ניתן לאכיפה עפ"י הדינים של אכיפת פסקי חוץ בישראל ותוכנו של פסק החוץ איננו סותר את תקנת הציבור בישראל. 6.1 החיוב בפסק החוץ הוא בתשלום סך של 122,995.38E ולסכום זה הוספה ריבית בשיעורים שהיו נהוגים בצרפת בשנים 2004, 2005 ו - 2006, כאשר הריבית מצטרפת לקרן והסכום הכולל עומד, ליום הגשת התובענה (2.7.06), על הסך של 139,612E. 6.2 פירוט הריבית צורף, אף הוא, כנספח לכתב הבקשה. 7. המבקשת טוענת, כפי שאף עולה לטענתה מפסק החוץ, ומבלי שהדבר ישתמע כמעביר את נטל הראייה על שכמה, כי במסגרת ההליך טרם מתן פסק החוץ בצרפת, ניתנה למשיבה הזדמנות נאותה להעלות את טענותיה ולהביא ראיות; בית המשפט בצרפת נתן את פסק דינו לאחר שבדק ושקל את הראיות בתיק בית המשפט וכי, עפ"י חוקי צרפת, אין כל מניעה לאכוף פסק חוץ סופי ישראלי . 8. על כן, עותרת המבקשת להכריז, כי פסק החוץ אכיף ובר ביצוע בפני בתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל בישראל, בהתאם לחוק לאכיפת פסקי חוץ תשי"ח - 1958 (להלן: "החוק לאכיפת פסקי חוץ" או "החוק"). 9. המשיבה טוענת, בכתב הגנתה, הקרוי גם "כתב תשובה", טענה מקדמית, לפיה יש למחוק את כתב התביעה/בקשה לאכיפת פסק חוץ על הסף, וזאת מחמת העדר עילה כמו גם לאור הנימוקים והנסיבות כדלהלן: 9.1 פסק החוץ איננו חלוט והוגש עליו ערעור; 9.1.1 כתב הערעור צורף לכתב ההגנה. 9.2 אין כל עילה מפורטת בתצהיר לאכיפת פסק החוץ כפי הדין וההלכה הפסוקה, אלא ציטוט הוראות החוק כעילה לאכיפת פסק החוץ. 9.2.1 על כן, סבורה הנתבעת, כי כתב הבקשה אינו מוליד כל עילה לצורך אכיפת פסק החוץ. 9.3 פסק החוץ אינו יכול להתקבל כמסמך כתב בי-דין, שכן אינו נושא אישור אפוסטיל, שהינו תנאי ראשוני ומקדמי להכרת פסק חוץ כלשהו; גושפנקא, כי התרגום אכן מהווה העתק ממשי לפסק החוץ. 9.4 יתר תנאי הסף לאכיפה, אף הם לא מולאו בהתאם לחוק: 9.4.1 פסק החוץ האזרחי ניתן בהעדר התייצבות של המבקשת והיא אף לא קיבלה אותו ישירות לידיה מעולם. לטענתה, היא לא נחקרה במסגרת ההליך האזרחי ופסה"ד ניתן מבלי שניתנה לה הזדמנות נאותה להשמיע את דבריה, בסכומים אסטרונומיים. 9.4.2 אין המדובר בפס"ד שניתן לאחר חקירת המשיבה בהליך האזרחי. 9.4.3 על כן, לא נתקיימו תנאי סעיף 6(2) לחוק אכיפת פסקי חוץ תשי"ח - 1958 (להלן ולעיל גם: "החוק"). 9.4.4 פס"ד שניתן על סכומים כה גבוהים ומבלי לאפשר לאשה להשמיע טענותיה ו/או לחקרה בהליך האזרחי, מהווה פגיעה בתקנת הציבור בישראל. 10. אשר לחישובי הריבית, טוענת המשיבה, כי הם נעשו באופן שרירותי, ללא שום תחשיב מפורט. 11. במסגרת הסיכומים, אישרה המשיבה, כי פסק החוץ הפך לחלוט, אולם לטעמה, העילה נולדת מתוך הנסיבות המתוארות ושהיו, בעת הגשת התביעה. 11.1 מאחר שבעת הגשת התביעה לא היה פסק החוץ חלוט, יש בכך כדי לדחותה. 12. לגבי עדותה של עורכת חוות הדעת המשפטית מטעם המבקשת, הגב' עידית שרביט, טוענת המשיבה בסיכומיה, כי היא איננה עורכת דין כי אם משפטנית שלא עסקה בתחום הפרקטיקה; היא העידה כי לצורך עריכת חוות דעתה, היא התקשרה לעורך דין בצרפת כדי לקבל את החקיקה הספציפית והדבר מעורר תמיהות לגבי אמינות חוות הדעת וכי המומחית אומרת, כי מהות חוות דעתה היא כדי לבדוק נקודה ספציפית בלבד, קרי: בקשר לשאלת סופיות הפסק בצרפת ולא בקשר לתנאים אחרים הנדרשים לצורך אכיפת פסק החוץ. 13. בסיכומיה מעלה המשיבה גם טענות חדשות שלא נזכרו בכתב התשובה מטעמה, כגון: האם ניתן להוציא לפועל פסק חוץ שהליכי ביצועו החלו כבר בארץ מתן הפסק. 14. לבקשת הצדדים, דחה בית המשפט את התיק לישיבת תזכורת כדי לאפשר להם למצות את המגעים ביניהם לקראת הסדר פשרה, אך משלא הושגה פשרה, קוימה פרשת הראיות במסגרתה הוגשו מטעם המבקשת חוות דעת לגבי הדין הצרפתי וגובה הריביות החוקיות השונות, אשר היו בתוקף לגבי הפיצויים שפסק בית המשפט בצרפת - ועורכת חוות הדעת נחקרה. 14.1 כן נחקר, במסגרת פרשת התביעה, המצהיר מטעם המבקשת בתצהיר התומך בכתב הבקשה. 15. ב"כ המבקשת ויתר על חקירת המשיבה אודות תצהירה, הנספח והתומך בבקשה. ב. דיון 1. החוק הרלבנטי בסוגיה זו הוא, כאמור, חוק אכיפת פסקי חוץ, תשי"ח - 1958 והוא קובע, בסעיף 2 שבו, כי "לא ייאכף בישראל פסק-חוץ אלא לפי חוק זה". 2. סעיף 3 לחוק, מונה 4 תנאים לאכיפה: "תנאים לאכיפה 3. בית משפט בישראל רשאי להכריז פסק חוץ כפסק אכוף אם מצא שנתקיימו בו תנאים אלה: (1) הפסק ניתן במדינה שלפי דיניה בתי המשפט שלה היו מוסמכים לתתו; (2) הפסק אינו ניתן עוד לערעור; (3) החיוב שבפסק ניתן לאכיפה על פי הדינים של אכיפת פסקי-דין בישראל, ותוכן של הפסק אינו סותר את תקנת הציבור; (4) הפסק הוא בר-ביצוע במדינה בה הוא ניתן". 3. הפסיקה קבעה, כי נטל ההוכחה באשר להתקיימות התנאים הנדרשים בעסעיף 3 לחוק - מוטל על מבקש האכיפה (ע"א 4003/99 בן ציון קוזוך נ' איתן ליאל, פד"י נ"ה (3) 444). 4. על משמעות נטל זה עמד כב' בית המשפט העליון, בין היתר, ברע"א 2214/00 קרלו נובילי רובינטריה ס.פ.א חברה שמושבה באיטליה נ. משה קטן בע"מ, פד"י נ"ד (4) 403, 407 - 408: "בדרך כלל עשוי המבקש אכיפה לצאת ידי חובת ההוכחה אם צירף תצהיר לאישור העובדות המבקשות לבסס את קיומם של כל התנאים שבסעיף 3 לחוק ואת המסמכים הנדרשים על פי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 בעניין אכיפת פסקי חוץ. בעשותו כן עובר הנטל המשני להפריך קיומו של תנאי זה או אחר הנדרש לאכיפה לשכמו של המשיב, אם הוא מתנגד לבקשת האכיפה...". 5. יחד עם זאת, קובע פסק הדין, בהמשך, כי אם העלה הצד המתנגד כפירה בקיומו של תנאי זה או אחר וטען, כי הוא לא התקיים, "חוזר הנטל הראשוני לשכם המבקש לבסס את טענתו כי התנאי אכן התקיים". 6. סעיף 6 לחוק קובע שורת הגנות מפני אכיפת פסק חוץ, לרבות פסק שהושג במרמה, העדר אפשרות סביר הלטעון טענות בפני בית המשפט בחו"ל ועוד. 7. נושא אכיפת פסק החוץ מוסדר בתקנות סדרי הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקסד"א) ותקנה 354 קובעת, כי "בית המשפט בדונו בבקשה לא ייזקק לנימוק שלא הוזכר בבקשה או בתשובת המשיב, אלא אם כן ראה ששמיעת הנימוק הנוסף דרושה למען הצדק". 8. בענייננו, אין המשיבה טוענת בסיכומיה להגנות מפני אכיפת פסק החוץ מכוח סעיף 6 לחוק, אלא שלטעמה, כאמור, לא נתמלאו תנאי סעיף 3 לחוק לצורך אכיפתו וממילא, אין כל עילה מפורטת בתצהיר התומך בבקשה לאכיפת פסק החוץ, אלא ציטוט הוראות החוק. 8.1 בנוסף, היא תוהה באם ניתן להוציא לפועל פסק חוץ שהליכי ביצועו החלו כבר בארץ מתן הפסק. 8.2 וכן טוענת היא, כי במועד הגשת התביעה, לא היה פסק החוץ חלוט והוגש עליו ערעור. 8.2.1 זאת, לאחר שאישרה, כאמור, במסגרת סיכומיה, כי נכון להיום פסק החוץ הפך לחלוט. 9. לעניין השאלה, האם ניתן להוציא לפועל פסק-חוץ שהליכי ביצועו החלו כבר בארץ מתן הפסק - מדובר בטענה חדשה שלא הועלתה בכתב התשובה; לא הובאה לכך כל ראיה במסגרת ההוכחות ואין מקום להידרש לה לראשונה בסיכומים. 9.1 בעניין זה, מקובלת עליי הצהרת ב"כ המבקשת (בעמ' 12 לפרוט', ש' 28), כי המבקשת לא תגבה גבייה כפולה של המגיע לה על פי פסק החוץ. 10. אשר לטענה, כי במועד הגשת הבקשה, טרם היה פסק החוץ חלוט, המהווה את אחד מתנאי סעיף 3 לחוק - לצורך אכיפת פסק חוץ, הרי מסתבר, כי ביום הגשתה, 2/7/06, לא הוגש עדיין הערעור בצרפת, אלא 18 יום לאחר מכן, ביום 20/7/06. 10.1 מכל מקום, נכון ליום כתיבת הסיכומים, אין עוד חולק על כך, שפסק החוץ הפך לחלוט. 11. נותר איפוא לבחון, אם נתקיימו תנאי סעיף 3 לחוק לצורך אכיפת פסק החוץ. 12. בענייננו, צרפה המבקשת תצהיר התומך בעובדות הרלבנטיות לתנאי סעיף 3 לחוק: 12.1 בסע' 7 לתצהירו של מר אייזק (יצחק) אוחנה, שצורף לבקשה, מבהיר המצהיר, כי בהתאם לעצה משפטית שקיבל מב"כ בצרפת שייצגה בהליכים בצרפת כנגד המשיבה, כי פסק החוץ ניתן במדינה שהסמיכה את מערכת השיפוט שלה להוציא פסק דין כזה בנסיבות העניין והוא היה מוסמך ליתן את פסק הדין בהתאם להוראות הדין. 12.2 בסעיף 5ב' לתצהירו, מציין מר אוחנה, כי פסק החוץ הוא סופי ואינו ניתן עוד לערעור בצרפת - ולמעשה, מודה בכך, כאמור, המשיבה בסיכומיה. 12.3 בסעיף 5(ג) לתצהירו מציין מר אוחנה, כי בהתאם לעצה משפטית שקיבלה המבקשת מב"כ בישראל, החיוב שבפסק הדין ניתן לאכיפה עפ"י הדינים של אכיפת פסק דין בישראל ותוכנו של פסק הדין איננו סותר את תקנת הציבור: 12.3.1 המדובר בחיוב כספי בגין פיצויים עבור נזקים שגרמה המשיבה למבקשת, שאליו הוספה ריבית שנהגה בצרפת בשנים הרלבנטיות. 12.3.2 המצהיר מבהיר, כי כל שיעורי הריבית נמסרו לו ע"י עו"ד סימון בנזאמן שייצגה את המצהיר בתביעתו כנגד המשיבה. 13. ואכן, הוגשו ע"י המבקשת, לתיק בית המשפט, שתי חוות דעת שנערכו ע"י העו"ד עידית שרביט, בעלת תואר שני במשפטים (להלן: "המומחית"), האחת, מיום 11/12/06 - אודות הדין הצרפתי והשניה, מיום 4/11/08 - אודות גובה הריבית החוקית אשר בתוקף בעניין פיצויים שבית המשפט קבע. 13.1 חוות הדעת הראשונה מוכיחה את התקיימות התנאים המפורטים בהוראת סעיף 3 לחוק. 14. בחוות הדעת מיום 11/12/06 מבהירה המומחית מטעם המשיבה, מן הטעמים המפורטים בחוות הדעת, כי: 14.1 פסק הדין הוא חלוט ומהווה סוף פסוק מבחינת בית המשפט הצרפתי בו הוא ניתן; 14.2 פסק הדין הוא בר-ביצוע בצרפת; 14.3 על פי חוקי צרפת, אין מניעה לאכוף פסק חוץ סופי ישראלי; 14.4 מעיון בפסק הדין, קובעת המומחית בוודאות, כי המשיבה יוצגה בהליך הפלילי, הליך המהווה חלק בלתי נפרד מפסק הדין, נושא ענייננו שמורכב מהליך פיצוי אזרחי המבוסס על הרשעה פלילית באותו הליך. 14.5 בית המשפט בננטר קיים ומוסמך ליתן את פסק הדין נשוא ענייננו. 14.6 פסק הדין ניתן עפ"י הליך משפטי שנקבע ע"י בית המחוקקים בצרפת ועל ידי בית משפט המוסמך ליתן את פסק הדין, בהתאם להוראות הדין. 14.7 הבסיס לפסק החוץ, הוא פיצוי בגין נזקים שגרמה המשיבה למבקשת. 15. בחוות הדעת מיום 4/11/08, מפרטת המומחית את גובה הריבית החוקית שהיתה בתוקף לגבי פיצויים שקבע בית המשפט בשנים 2003 - 2007 וכן מציינת, כי: 15.1 סעיף 2 - 313 - L ל"קוד המטבע והכלכלה" הצרפתי, קובע את אופן קביעת אחוז הריבית החוקית - והוא המהווה בסיס לחוות הדעת; 15.2 משרד האוצר, התעשיה והרווחה הצרפתי קובע את אחוז הריבית החוקית בתקנה המתפרסמת מידי תחילת שנה - עבור כל השנה; 15.3 כאשר מדובר בפיצויים שקבע בית המשפט - מוגדל אחוז הריבית החוקית ב- 5%. 15.4 באותה חוות דעת מפורטים גם אחוזי הריבית המוגדלת. 16. לא הוגשו חוות דעת נגדיות ומשדחיתי את טענות המשיבה, ביחס לתוקפן, יש לקבל את האמור בחוות הדעת מטעם התובעת - כאמת. 16.1 מסקנות חוות הדעת גם לא נסתרו במסגרת חקירתה הנגדית של המומחית, ע"י ב"כ המשיבה והמסקנה האופרטיבית היא, שיש לאמץ את מסקנותיה בחוות הדעת. 17. לאחר עיון בחוות דעת המומחית, בבקשה ובתצהיר התומך בעובדותיה ולאחר שמיעת הראיות, נחה דעתי, כי עלה בידי המבקשת להוכיח את התקיימות התנאים המפורטים בסעיף 3 לחוק: 17.1 פסק החוץ ניתן במדינה, שלפי דיניה, בתי המשפט שלה היו מוסמכים לתיתו. 17.1.1 נוסח תת סעיף (1) מגלה, כי מדובר בסמכות בתי המשפט של המדינה שהוציאה את פסק הדין עפ"י דיניה, ולא של בית המשפט הספציפי שהוציא מתחת ידיו את הפסק. 17.1.2 במאמרו "הכרה ואכיפה של פסקי חוץ", עיוני משפט ד' (תשל"ה - 1974, 509, 523) מסביר הפרופ' עמוס שפירא, כי דרישת הסעיף היא לסמכות פנימית כוללת של מערכת השיפוט הזרה בכללותה ולפיכך די לו למבקש האכיפה, אם יראה שהפסק ניתן במדינה שהסמיכה את מערכת המשפט שלה להוציא פסק דין כזה, בנסיבות העניין. 17.1.3 למעשה, גם המשיבה איננה כופרת, בסיכומיה, בסמכות בתי המשפט בצרפת לתת את פסק-הדין, אלא ברמת ההוכחה שהוצגה ע"י המבקשת בתצהיר מטעמה. 17.2 הפסק אינו ניתן עוד לערעור. 17.2.1 למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים, כי כיום פסק החוץ איננו ניתן לערעור עוד. בזאת מודה גם המשיבה, בסיכומיה. 17.2.2 המשיבה ניסתה לערער על פסק הדין, אך הערעור נדחה ותרגום קונסולרי של פסק הדין בערעור צורף לבקשה. 17.2.3 בסיכומיה טוענת המשיבה, כי במועד הגשת הבקשה (2/7/06), לא היה פסה"ד חלוט, אולם ככל שלמועד זה יש חשיבות לעניין, הוגשה הבקשה ביום 2/7/06 והפסק היה חלוט, מאחר ולא הוגש ערעור. הערעור הוגש רק ביום 20/7/06, כעולה מנוסח פסק דינו של בית המשפט לערעורים, דהיינו, 18 יום לאחר מכן, כך שבמועד הגשת התובענה בישראל, לא היה תלוי ועומד ערעור על פסק החוץ משנת 2004. 17.2.3.1 בע"א 541/77 מרשל רוזנשיין נ' מוריס ספרטוס, פד"י ל"ב(2) 701, קבע כב' בית המשפט העליון, כי "'אינו ניתן עוד לערעור' - הא ותו לא. אין המדובר כאן בביטולו של פסק אלא בערעור עליו ולו היו מבקשים להתנות את האכיפה גם בכך שתמה אפשרות הביטול, חזקה על המחוקק שהיה קובע זאת מפורשות...משחלפה התקופה להגשת ערעור הקבועה במשפט הזר, התמלא התנאי שהוצג בסעיף 3(2) לחוק שלנו ואין בקיומה של האפשרות התיאורטית, שלפיה ניתן לבקש ביטולו של הפסק, כדי לעכב בידי מי שמבקש אכיפה לפי החוק". 17.2.4 כאמור, גם בחוות דעתה, ת/1, קובעת המומחית, כי פסק החוץ אכן לא ניתן עוד לערעור. 17.3 אין חילוקי דעות בין הצדדים, לגבי היות החיוב בפסק החוץ ניתן לאכיפה, על פי הדינים של אכיפת פסקי דין בישראל וכי תוכנו של הפסק איננו סותר את תקנת הציבור. 17.3.1 ואמנם, החיוב בפסק החוץ הוא חיוב כספי ודיני ההוצאה לפועל בישראל, מספקים כלים למימושו. 17.3.2 המומחית מציינת, בחוות דעתה הראשונה, שעפ"י חוקי צרפת, אין כל מניעה לאכוף פסק חוץ סופי ישראלי - ובכך מתקיימת ההדדיות כדרישת סע' 4 לחוק אכיפת פסקי חוץ. 17.3.3 אין טענה בסיכומי המשיבה, לעניין היותו של פסק החוץ סותר את תקנת הציבור, ובכך למעשה, זנחה המשיבה את הטענה שהעלה בא כוחה, בעל פה, בדיון מיום 19/9/04 (עמ' 4 לפרוט', ש' 26). 17.3.4 למעלה מן הצורך אציין, כי גם אילו טענה זאת המשיבה בסיכומיה, אזי מדובר בטענה, כי פסק החוץ ניתן בהעדר המשיבה (והדבר נוגד גם את ההגנה שבסע' 6 (2) לחוק). 17.3.5 בע"א 4949/03 בולוס גד בע"מ נ' Glob Master Management LTD., פד"י נ"ט(5) 616, נקבע, כי רק לעתים נדירות נדחית אכיפתו של פסק חוץ מטעמים של תקנת הציבור. תקנת הציבור שהוראת סעיף 3(ד) לחוק אכיפת פסקי חוץ מדברת בה, היא תקנת ציבור "חיצונית", שעניינה בערכי יסוד של מדינה ושל חברה, במוסר, בצדק ובהגינות ורק אם מתנגש פסק החוץ באחד מאלה, כי אז יש לדחותו. 17.3.6 בד"כ, ההתייחסות "לתקנת הציבור", היא בהקשר לתוכנו של הפסק וטענה, כי ניתן בהעדר נוכחות למשיבה, היא הגנה מפני אכיפתו של פסק החוץ מכוח סעיף 6(2) לחוק - כך, שהגדרתה של סיטואציה זו כנוגדת את "תקנת הציבור", היא מוטעית ואין מקומה כאן. 17.3.7 אלא, שגם לגופה של טענה - היא איננה נכונה, שכן, מפסק החוץ עצמו ניתן ללמוד שהוא ניתן לאחר שהתאפשר לצדדים לשטוח טענותיהם ובפירוט הנוכחים מצוין, במפורש, שמה של המשיבה. 17.3.8 גם מנוסח פסק הדין בערעור עולה, כי "בפסק דין שניתן לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים בתאריך 11 במרץ 2004, בית המשפט בננטר חייב כדין את המשיבה על כך שהסבה נזק חמור לרכוש של אדם אחר באמצעות פעולה מסוכנת לאנשים..." (פרק "איזכור מהלך הדיון בתביעה" בפסק הדין בערעור). 17.4 לעניין תת הסעיף הרביעי של סעיף 3 לחוק, קבעה המומחית בחוות דעתה הראשונה (ת/1), כי בית המשפט שנתן את פסק הדין, קיים ומוסמך ליתן פסה"ד (סע' 8 - 9 לחוות הדעת). 17.4.1 הדברים מוצהרים גם ע"י מנהל המבקשת בסע' 7(ד) לתצהירו; 17.4.2 ב"כ המשיבה עצמה, אישר, כי לשכת ההוצל"פ בצרפת פועלת לגביית פסק הדין ואף הוטל עיקול במסגרתו. 17.5 כך, שהמסקנה הבלתי נמנעת היא, כי נתקיימו גם דרישות סעיף 3(4) לחוק. 18. לעניין הטענה, כי פסק החוץ לא תורגם נוטריונית ואין עליו חותמת אפוסטיל - דינה להידחות: 18.1 אין בנמצא דרישה בדין, כי התרגום יהיה נוטריוני. 18.2 המשיבה לא הצביעה על כשל כלשהו בתרגום - וכמובן שלא המציאה נוסח אחר, שהוא לטענתה התרגום הנכון. 18.3 פסק החוץ אושר קונסולרית כנדרש בתקנה 355 בתקסד"א. 19. גם גובה הריביות שצויין בחוות הדעת, ת/2, לא נסתר - לא במסגרת חקירתה הנגדית של המומחית ואף לא במסגרת חוות דעת נגדית מצד המשיבה. 20. לאור כל האמור לעיל, משנחה דעתי, כי המבקשת הוכיחה את קיומם של התנאים המפורטים בסעיף 3 לחוק ומשנדחו כל טענות המשיבה, שתכליתן הייתה למנוע אכיפתו של פסק הדין, הנני מקבל את הבקשה ומכריז, כי פסק החוץ הינו אכיף במדינת ישראל. 21. הנני מחייב את המשיבה לשלם למבקשת את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועדי הוצאתן וכן, מחייבה בהשתתפות בעלות שכ"ט עו"ד, בסך 10,000 ₪, בתוספת מע"מ כדין. 22. זכות ערעור כחוק. משפט בינלאומינטל ההוכחהאכיפת פסק חוץ