קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נטל ההוכחה בעוולת התרמית: טענות התובעת לטענת התובעת, אשר הינה אגודה שיתופית חקלאית שבבעלותה בית קירור, שימש הנתבע במועדים הרלוונטיים לתביעה זו כמנהל בית הקירור הנ"ל, מנהל הכספים שלה, מורשה חתימה וכל תפקיד אחר נוסף שהיה דרוש כדי להבטיח את פעילות התובעת. עקב ריבוי תפקידיו, צומצם לחלוטין מנגנון בקרה ופיקוח נאות על פעילותו. במהלך פעילותו לא דאג הנתבע להקים ועדת ביקורת כמתחייב מתקנון האגודה וריכז בידו את כל הסמכויות. כמו כן, לא דאג לרישום פרוטוקולים, החלטות בנושאים שונים וכל פעולה בחברה בוצעה על פי החלטתו ללא קיום דיון ובירור מסודר ורשמי באמצעות ועד האגודה. לטענת התובעת, בתקופת כהונתו של הנתבע לתפקידיו הנ"ל, ולאחר חקירה שבוצעה על ידי חוקר מטעם רשם האגודות השיתופיות (להלן: "בשארה"), ואשר כללה בדיקת דו"חות כספיים עד וכולל שנת המס 1999, התברר כי קיים חוסר כספי בלתי מוסבר בסך של 212,142 ₪. הנתבע נדרש ליתן הסבר לחוסר הנ"ל, אך עד היום לא נתן הסבר כאמור. לטענתה, היא גם נאלצה לשאת בשכר טרחתו של החוקר בשארה בסך 20,700 ₪, והוצאה זו נובעת ממחדליו ופעילותו של הנתבע, ועל כן על הנתבע להשיב לה גם סכום זה בנוסף לסכום החסר הנ"ל. כן טענה התובעת, כי נתקבלו אצלה באמצעות הנתבע מידי פעם בפעם, מחקלאים שונים, כספי תמורה , במזומן ובצ'קים , עבור שירותים שנתנה. לטענתה, הבדיקה העלתה כי בתקופות שונות במהלך חודש 09/1999, נתגלה פער בין התקבולים שנתקבלו באמצעות הנתבע לבין אלו שהופקדו בחשבונה של התובעת. לטענתה, במהלך תקופות אלו נתקבלו אצל הנתבע, עבור התובעת, סך 288,215 ₪, אולם מתדפיסי הבנק עולה כי הופקד מזומן בסך 126,500 ₪, ואילו ההפרש בסך 161,715 ₪, מעולם לא הוכנס לקופת החברה על ידי הנתבע. התובעת פרטה את התקופות הנ"ל וכן את התקבולים והכספים שהופקדו בסעיפים 21-24 לכתב תביעתה המתוקן. על אף כי בכתב תביעתה המתוקן נקבה בסכום העולה על 441 אלף ₪, הבהיר ב"כ התובעת בישיבת 2.11.05 כי סכום התביעה עומד ע"ס 280 אלף ₪, כפי שנתבע בתביעה המקורית. טענות הנתבע בכתב הגנתו הנתבע הכחיש את טענות התובעת בכתב הגנתו. לטענתו הוא שימש מנהל בית האריזה ובית הקירור מאז שנת 1997 ועד לפיטוריו בחודש 03/2001. לטענתו, כבר טרם כניסתו לתפקיד היו בבית האריזה ובבית הקירור אי סדרים כספיים וגרעון אדיר. תוך תקופה קצרה הוא הצליח לגרום לבית האריזה ולבית הקירור להפוך לרווחיים, החובות שולמו במלואם ובית הקירור אף הורחב והוגדל. לטענתו, כל תקופת היותו מנהל, הוא עבד בתיאום מלא עם ועד האגודה, ולא עשה צעד כספי כלשהו ללא אישור הועד. לטענתו, אין הוא צריך למנות את ועדת הביקורת, אלא מדובר בוועדה הצריכה להיבחר. הוא טען, כי הוא לא המציא את נוהלי העבודה, אלא המשיך בנוהלי העבודה של קודמיו, ואין זה מתפקידו לערוך רישומים ופרוטוקולים, אלא זהו תפקידם של הועדה והאספה הכללית. לטענתו, הוגשה התביעה על ידי הועד הקודם שחבריו מסוכסכים איתו ומנסים להכפיש את שמו. לטענתו, מונה החוקר בשארה לבקשת אותו ועד עוין ללא כל צורך. החוקר לא קיבל אינפורמציה נכונה ומלאה והדו"ח שערך אין בו ממש. באשר לתשלומים ולהפקדות טען, כי עקב חלוף הזמן אין הוא יכול לזכור מי שילם ומתי ומה הופקד ומתי, ויתכן כי חלק מן התשלומים שנתקבלו שימשו לצורך תשלום לגורמים שונים שעבדו אז עם הועד או הופקדו בכספת האגודה. כך למשל תשלומים ששולמו בדולרים הופקדו בכספת האגודה ולעיתים השתמש בהם הועד לתשלום לספקים שונים. לטענתו, חלק מהכספים אף נגנב יחד עם הכספת, שנגנבה. עוד טען, כי הוא לא היה היחיד ששלט בכל הכספים, אלא היו באגודה גורמים נוספים שהגיעו כספים לידיהם, ו/או הייתה להם גישה לאותם כספים. לטענתו, כל תשלום שהועבר אליו זכה לחשבונית והתשלומים שאין להם קבלות הם אותם תשלומים שהופקדו בכספת ועוקבו כמפורט לעיל. כן טען כי החומר שהועבר לחוקר לא הועבר במלואו, ומכאן נתפס החוקר לקביעות שאינן מדויקות, ועל כן לא משקף הדו"ח שלו את האמת. חומר הראיות מטעם הצדדים הוגשו תצהירים ותצהירים משלימים (נוכח תיקון התביעה בשלב מאוחר של קדם המשפט, ולאחר הגשת תצהירים). כמו כן, הוגשו מטעמם מוצגים שונים לרבות דו"ח החוקר בשארה הנ"ל, קבלות שונות של התובעת, תדפיסי בנק שלה, פנקסי צ'קים, כרטיסיות של בית הקירור, חשבוניות מספקים שלה, כרטסות שונות, רישומים בכתב יד וכן חוות דעת עד מומחה שהוגשה מטעם הנתבע. אדון להלן בטענות הצדדים על פי הראיות שהוגשו לפניי. דיון כאמור הראיה העיקרית שהגישה התובעת ועליה נסמכת התביעה הנו דו"ח רו"ח בשארה שמונה על פי החלטת רשם האגודות השיתופיות על מנת לחקור את פעילותה הכספית של האגודה . כך צוין בעמוד 2 לסיכומי התובעת : " היתד העיקרית בראיותיה (של התובעת -לא במקור י.א) הינה חוות דעתו של רו"ח חוסאם בשארה " . סקירת הדו"ח : בדיקת פעילותה הכספית של האגודה התייחסה לשני משורים, אשר הוו יחד את עיקר פעילותה העסקית והתזרימית שהתנהלה בעונה: בדיקת מחזור הפעילות שנבע לאגודה ממתן שירותי קירור, מיון ואריזה ואת שלמותם. בדיקת שלמות התקבולים שנבעו לאגודה כתוצאה מהזרמות הוניות (תקבולים ע"ח מניות) שנעשו ע"י חלק מחברי האגודה ואשר יועדו למימון בנייתו של בית הקירור החדש האמור לספק שירותי קירור ואריזה לתקופה ארוכה יותר מזו שסיפק בית הקירור הישן. עריכת הדו"ח הייתה לפי כרטסות ( ראה עמוד 3 לדו"ח ) : " מטרתה של הבדיקה הנ"ל, הייתה קביעת כמויות הפרי האמיתית שהגיעה לחצר בית הקירור ולכמות האמיתית שהוזרמה בפועל אל בית הקירור . לשם ביצוע הבדיקה הנ"ל, נעזרתי ברישומי עזר שהתנהלו באגודה לצד הרישומים שהתנהלו על גבי כרטיסי החקלאים הכוללים רישומים שיטתיים של הכמויות שהוזרמו על ידי החקלאים לבית הקירור ". מסקנות הדוח ( עמוד 11-12 ) : ס' ט.1: מבדיקת פעילותה הכספית של האגודה כאמור לעיל, עולה כי קיים הפרש בלתי מוסבר במחזורי ההכנסות שנבע לה בעונה והמסתכם בסך של 212,142 ₪ . ס' ט.2 : הבדיקה העלתה היעדר קיומם של ספרים ופנקסים סטטוטוריים באגודה המתחייבים ע"פ תקנות האגו"ש ( מאזנים פנקסים ודו"חות ) התשל"ו 1976 כדלקמן : - היעדר קיומו של פנקס קופה . - היעדר קיומו של פנקס ערבויות שהאגודה נתנה . -היעדר קיומו של פנקס שעבודים שנרשמו לחובת או לזכות האגודה . - היעדר קיומו של ספר פרוטוקולים מסודר הן של ישיבות האסיפה הכללית והן של ישיבות וועד האגודה. מבדיקת הפרוטוקולים החלקיים שהומצאו עולה כי חלקם הגדול אינם חתומים. "הבדיקה העלתה גם ליקויים במערך הבקרה הפנימית הפועל באגודה כדלקמן : היעדר הפרדת תפקידים וסמכויות כאשר ההפרדה הנ"ל לא מספיק שתתקיים במישור המחלקתי , אלא גם במישור האישי . העובדה כי מנהל האגודה שימש במס' תפקידים בעת ובעונה אחת (מנהל אדמיניסטרטיבי, מנהל כספים,קופאי, מורשה חתימה וכו') צמצמה את האפשרות לקיומו של מעקב ופיקוח נאות. תפקידו של וועד האגודה היה לדאוג לקביעת קריטריונים ברורים ביחס להפרדת תפקידים נאותה באגודה וזאת על מנת לתת לו כלי פיקוח מנהלי ולא להפקיד מס' רב של תפקידים בידי אדם אחד ובכך לגרום לריכוזיות יתר של ביצוע פעולות בידי אותו אדם . היעדר קיומה של וועדת ביקורת כמתחייב ע"פ תקנון האגודה . וועדה כזו לא נבחרה ולא מונתה כמתחייב . מיותר לציין כי קיומה של וועדה כזו היה מעלה ומייעל את רמת המעקב והפיקוח מצד חברי האגודה . ליקויים בנוהלי קבלת החלטות באגודה, והיעדר קיומן של הנחיות ברורות מצד ועד האגודה הקשורות לתפעול השוטף של פעילות האגודה . כך לדוגמא, לא נמצאו כל הנחיות או פרוטוקולים מתועדים בנושא הנחות וזיכויים ללקוחות, וע"פ שנמסר לי ההחלטות בנושא הנ"ל נתקבלו לרוב ע"י מנהל האגודה בעצמו, מבלי שהדבר נדון באופן רשמי ומסודר ע"י וועד האגודה . היעדר קיומה של האצלת סמכויות נאותה (כללית או ספציפית) ע"י וועד האגודה, כך שמס' רב של סמכויות מולאו ורוכזו בידי מנהל האגודה מבלי שהדבר נעשה בדרך של האצלתן באופן רשמי וברור. היעדר קיומו של מחירון מאושר ע"י וועד האגודה. כפי שנמסר לי התעריפים נקבעו בע"פ מבלי שנתקבלה החלטה מסודרת בנושא ". האם נפרסה בפני רו"ח בשארה התשתית העובדתית הראויה לצורך עריכת חוות הדעת ? לצורך כתיבת חוות הדעת נפגש בשארה עם רו"ח של האגודה, מזכירת האגודה ( להלן :"רנדה") ועם הנתבע בעצמו ( בעמוד 17 לפרוטוקול). על פי עדותו, הוא ביקש את הדו"חות הכספיים של האגודה ומאחר שעד למועד תחילת החקירה הדו"חות לשנת 1999 טרם הוכנו קיבל לידו את ספרי הנהלת החשבונות של האגודה וכן את כרטסות החקלאים שריכזו את הנתונים בגין כניסה והוצאה של מיכלים שבגינם ניתנו שירותי מיון וקירור ( עמוד 19 לפרוטוקול מיום 1.2.06). כן העיד בשארה כי מערכת הנהלת החשבונות אצל התובעת לא נוהלה באופן תקין ולא הציגה שלמות לגבי ההכנסות שנרשמו לרבות אי ניהול ספר קופה ומערכת הפקדות ולכן היה חייב להסתמך על נתונים חלופיים ברמת אמינות גבוהה - כרטסות הוצאת סחורות / מיכלים מבית האריזה ולא כל כרטסות הכנסת סחורה ( בעמוד 27 לפרוטוקול שורות 1-2 וכן שורות 25-29). בשארה הסתמך על כך שנאמר לו על ידי רנדה שרישומים בכרטסות ההוצאה שיטתיים, יומיומיים, עדכניים ומתואמים עם החקלאים ( ראה עמוד 27 שורות 8-11 לעדותו). בשארה מדגיש בחקירתו ( בעמוד 22 לעדותו ) שהגורם הפעיל בחקירתו היה הנתבע וכי בדק כל כרטיס במדגם בהיקף גבוה והמדגם כלל כ-50-60% מכלל הכרטסת. לטעמי, לא ניתן להסתמך על נתוני כרטיסי הוצאת הפרי עליהם הסתמך בשארה בדו"ח שערך ואפרט מדוע. סבורני כי לצורך בדיקת החשבונות וקביעת ההפרש היה מקום לבדוק את כמות המיכלים הנכנסים לבית הקירור ולא היוצאים מבית הקירור שכן יכול שפרי ייכנס לתוך בית הקירור ולא ייכלל בספירת הפרי היוצא מסיבות כלשהן ( כך למשל בשל כך שהפרי נרקב או נפגם בבית הקירור). מתוך חקירתו הנגדית של הנתבע ( עמוד 102 לפרוטוקול ) למדים על סיבות נוספות מדוע רישום הפרי הנכנס מדויק יותר: העובדה שלעיתים יוצא מיכל שבסופו של דבר לא נמכר ואז הוא חוזר לקירור . לעיתים נמכר רק חלק מתוך מיכל שיצא, מיכל כזה מוחזר ומוצא מס' פעמים עד למכירת מלוא תכולתו . ישנם מקרים בהם הוצא מיכל לצורך הכנת פרי לשיווק או למיון , לאחר הוצאתו נתקלו העובדים בתקלה שלא אפשרה המשך עבודה והמיכל הוחזר למקרר וכך נרשמה הוצאת המיכל פעמיים. לכך יש להוסיף את העובדה שהנתבע העיד כי החקלאי מקפיד מאוד על רישום המיכלים הנכנסים לבית הקירור . כך בעדותו בעמוד 87 שורה 10 ואילך : " ...היינו חייבים להיות מדויקים במאת האחוזים בהכנסת הפרי לבית הקירור, כי אחרי הכנסת הפרי מגיע כל חקלאי עם כרטיס המגדל שלו בשביל להגיש דו"ח למועצת הפירות על הכמות .... נגמר קטיף מהמטעים, מגיע נציג של מועצת הפירות , בודק את הכמות שבבית האריזה , סופרים את הכמות שבבית קירור ואת הכרטיסים של החקלאים ואם יש התאמה אז זה בסדר ואם אין התאמה מקבלים קנס..." אף מעדותה של רנדה עולה כי לחקלאי מאוד חשוב שיירשם כמות המיכלים שנכנסה ( ראה עדותה בעמ' 43 שורות 3-4 ). בשארה נשאל האם היו בפניו נתונים מדויקים והשיב תשובה מסויגת. בעמוד 33 שורות 21-25 העיד בשארה כך : "ש. אתה אמרת שהיו לך נתונים מאוד מדויקים ואמיתיים שעמדו בפנייך מפנה אותך לס' ד' 4 עמוד 3 לחוות דעתך . ת. הכוונה היא נתוני אמת לפי הכרטיסים האמיתיים שהוצגו בפניי . ש. אז הכרטיסים הם אמיתיים לא התוכן שלהם אמיתי . ת. לא יודע" .( ההדגשה שלי -י.א ). כמו כן בעמוד 34 שורות 5-6 לעדותו השיב כך : "ש. אני מפנה אותך לס' ד' 3 , אתה כותב שהכרטסת נעשתה בדיוק רב על ידה . ת. זה בדיוק מה שנאמר ונמסר לי , אני לא אמרתי את זה ". ( ההדגשה שלי- י.א ). ליקוי נוסף בחוות דעתו של בשארה מצאתי בכך שלא נלקח בחשבון פחת בעת חישוב האריזות / מגשים ( ראה עדותו בעמ' 31) על פי הנתונים שנמסרו לו ועל כן החישוב אותו ערך אינו מדויק. "ש. אתה מסכים איתי שמה שנרכש זה לא תמונה מדוייקת של מה שהשתמשו בו, אני מתכוונת למגשים, ראשית יש פחת , שנית יש כאלה שהגיעו פגומים והוחזרו, אתה מסכים איתי לעניין זה . ת. באופן עקרוני כמות הצריכה הכללית מתבססת על הכמויות שנקנו בפועל בעונה בהתחשב בשינוי הכמות במלאי בין תחילת העונה לסוף העונה ובהתחשב בכמויות הבלאי במידה והיו. מאחר ולפי הבדיקה שנעשתה הסתבר שלא היו כמויות פתיחה וסגירה של מגשים ומאחר שנמסר לי כי כמויות הבלאי והפחת הן כמעט אפסיות לא לקחתי בחשבון פחת כלשהו לגבי כמויות האריזה (הדגשה בקו שלי י.א ) ". הנה כי כן , חוות דעתו מבוססת גם על מידע שנמסר לו , הטעון הוכחה . כמו כן קביעה בעייתית נוספת בחוות הדעת ניתן למצוא בפרק שירותי אריזה בדו"ח. בשארה בחוות דעתו חילק את האריזות לשלוש : נספק , סגור וקל . המומחה מפרט כי מאחר שיחידות קל אינן מהוות סוג של אריזה קיימת הוא חישב זאת כך : ".. לא, מאחר ולא הייתה לי תשובה לגבי העניין הזה בחלוקה של המגשים מסוג קל ולכן השתמשתי בהעמסה באופן שווה ביחס לכמויות בין הסוגים מסוג נספק וסגור " ( ראה עמוד 33 לעדותו ) . על סמך מה ערך המומחה חישוב זה , לא ברור. שכן, מעדות מר סאלח חסאן זהאווה , עד התביעה ( ששימש כמנהל בית האריזה ) עולה כי קיימת אריזה נפרדת מסוג קל והיא האריזה הזולה מבין יתר האריזות ( ראה עדותו בעמ' 71 שורות 16-20 ) . לאור זאת קביעת המומחה עת חישב את כמות אריזת הקל ביחס שווה לכמויות של שני הסוגים האחרים, בהיעדר נתונים בידו, אין לה כל בסיס. חיזוק לכך ניתן למצוא בקביעת המומחה מטעם הנתבע כי בדק את שלושת סוגי האריזות ומצא כי אריזת קל היא אריזה העומדת בפני עצמה ולא היה מקום לצרפה לשתי האריזות האחרות וכי ההפרש מהווה סך של 32,893 ₪ ( ראה ס' יג' לחוות דעתו נ/7 ) . הנחות / זיכויים טענת התובעת באשר לעניין זה הוגדרה כך בעמ' 5 לסיכומיה : " הפער בין מחיר ששולם לאחר הנחה כביכול לבין המחיר הרשמי אפשר לשלוח יד בכספים אלו כפי שהוכח תשלומים רבים בוצעו במזומן ואף במט"ח ". לעניין ההנחות נכתב בעמוד 6 לדו"ח בשארה כך : "בהתייחס להנחות אשר האגודה העניקה ללקוחותיה, לא הומצאו לי מסמכים ו/או פרוטוקולים התומכים בקביעת גובה ההנחות ו/או שיעוריהן. כפי שנמסר לי ע"י המנהל, האגודה נהגה להעניק הנחות במחיר, למקבלי שירותים שונים אשר פעלו יחד עם האגודה בהיקפים לא קטנים. לא נמצאו כל סימוכין לביסוס הנ"ל, ולא הומצאו כל נתונים ו/או פרוטוכולים המעידים על הענקת הנחות בשיעורים או סכומים ע"פ מפתח מוגדר מראש. כפי שנמסר לי ע"י המנהל, ברוב המקרים ההנחות ניתנו על ידו ובהחלטתו הבלעדית , וזאת על פי הרשאה שקיבל מהוועד בע"פ. בשל היעדר נתונים מבססים על גובה סכומי ההנחות שניתנו ע"י האגודה כאמור לעיל , לא התחשבתי במרכיב ההנחות ". לעניין זה, שב והעיד בשארה כי נמסרה לנתבע העובדה כי ישנם הפרשים והוא נדרש להמציא נתונים כספיים כדי לאמת את הנתונים ונענה על ידי הנתבע כי רוב ההפרש אמור להיות נובע מזיכויים, אך לא הומצאו לו מסמכים מבססים ומאמתים לגבי זיכויים וסכומם (ראה עמוד 28 לעדותו ). הנתבע טען בתצהירו (ס' 19 ו' לתצהיר) כך : "הסוחרים הגדולים קיבלו הנחות כאשר הייתה הנחייה ברורה של הוועד לא לאבד אף סוחר גדול" . כמו כן בנספח א' לתצהיר הנתבע הצהירו 4 ( מתוך 5 )אנשי הוועד הקודם של אגודת שלג חרמון כך : "בתקופת כהונתו של המנהל הקודם אבועואד אוסאמא אישרנו לו מתן הנחות עד עשרה אחוז לסוחרים גדולים". כך גם העיד אבו עוואד יחיא (מורשה חתימה בוועד וגזבר התובעת) בעמוד 121 שורות 1-3 בהתייחסו לנספח א' הנ"ל : "...לאחר שקראנו את דו"ח הבודק וראינו שם שאין התייחסות להנחות שאנחנו אישרנו לאוסאמה שייתן לסוחרים, אז אמרנו שהוגן שאנו ניתן את הדעת שלנו ...וביקשנו שהוא יצרף את זה ". ( הדגשה שלי י.א ). חיזוק לכך שניתנו הנחות ניתן למצוא בעדות אבו שהין בעמ' 10 בסוף העמוד : " ש. בתקופה שהיית יו"ר ועד ניתנו הנחות ללקוחות גדולים. ת. נתנו הנחות עם החלטה בפרוטוקול. יכול להיות שניתנו ללקוחות שאינם רק קבלנים גדולים , אינני זוכר" ( הדגשה בקו שלי י.א). אבו עואד יחיא אישר בעדותו כי בתקופת כהונת הנתבע לא הייתה הקפדה על הפקדת כספים ורישום מדויק של כל הפעילות הפיננסית של האגודה ומכאן נשאל ( עמ' 124 סייפא) כיצד ניתן לעקוב אחר נכונות הפעילות הכלכלית ובמיוחד ההנחות והשיב כי הוועד התערב בקביעת הנחות. כמו כן העיד בעמ' 124 כך : " ש. אתה בתור חבר ועד וגזבר אגודה , אתה מסכים איתי שצריך היה לנהל ולרשום כל דבר שהיה קשור לפעילות האגודה? ת. היום אני מסכים , אז היינו עסוקים בעסק ולא ברישום הפרוטוקולים". אין ספק כי הנתבע היה בעל נגישות גבוהה למסמכים הנ"ל שכן מתוקף תפקידיו הרבים היה אחראי על רישום הכרטיסים, והחשבוניות והוא נמנע מלהגיש תיעוד ההנחות לרו"ח בשארה . שנשאל הנתבע על העדר תיעוד ההנחות השיב כי הוועד בחר שלא לציין את אחוז ההנחות על גבי הקבלות כדי למנוע תחרות עם בתי אריזה אחרים ( עמוד 94 שורות 20-21 ). כמו כן טען כי לגבי כל סוחר שקנה מתנהל תיק שבו מופיעים הנתונים הבאים : כמה לקח , כמה שילם , כמה קיבל הנחה , איך שילם והוא מצוי בבית הקירור (ראה עדותו בעמ' 94 שורות 31-32 ). בשארה העיד כי האחריות על הניהול הכספי של האגודה מוטלת בראש ובראשונה על הוועד (ראה עמוד 24 לעדותו). יש לשאול, אם בשארה לא קיבל את המסמכים הנדרשים מהנתבע מדוע לא דרש זאת מוועד התובעת שכן גם הוועד יכול היה להמציא נתונים אלה לבשארה על מנת שחוות דעתו תיקח בחשבון אף מרכיב זה . כשנשאל בשארה מדוע לא פנה לוועד לקבל את התשובות השיב בעמוד 28 שורות 24-26 כך : " אני חושב שאם המנכ"ל שהוא מנהל התפעול והיצור של האגודה לא יכל לתת תשובות לגבי הזיכויים אדרבא, הועד שהוא לא הגוף המנהל באופן שוטף את ענייני האגודה בטח לא היו לו נתונים כאלה ..." . תשובתו אינה מקובלת עליי . בשארה לא היה צריך לשלול מראש את האפשרות שיינתנו לו תשובות ונתונים על ידי הוועד / התובעת באשר לנתונים בדבר הזיכויים שניתנו לסוחרים. על פי מכלול העדויות שהובאו בפניי ואף לפי עדות אבו שהין בעצמו, אין ספק שניתנו הנחות אך מחמת העובדה שלא הוצגו בפני בשארה נתונים המבססים זאת לא התחשב בשארה במרכיב זה. מכאן שההפרש ככל שקיים יכול להיגרם גם ממרכיב ההנחות שלא נלקח בחשבון בחוות דעתו של בשארה . בשל כל הליקויים שפירטתי לעיל באתי לידי מסקנה כי לא הונחה בפני רו"ח בשארה התשתית העובדתית הראויה לצורך עריכת חוות הדעת משמע, לא היו בפניו נתונים שעל בסיסם ניתן לקבוע כי קיים הפרש כפי שנקבע בחוות דעתו ועל כן נאלץ בשארה כאמור לקבוע את מסקנותיו על סמך נתונים חלופיים ואין בכך די לצורך הסתמכות על חוות הדעת שהנה הראייה המרכזית בתביעה דנן . למעלה מן הצורך אתייחס למקצת מעדויות התביעה. עדי התביעה מהעדויות שהובאו בפניי על ידי התביעה עולה תמונה של ניהול פיננסי כושל של האגודה השיתופית. אכן הוכח בפניי כי לא יושמו כללים חשבונאיים החלים על אגודות שיתופיות. העדים העידו בפניי על ליקויים רבים שעל חלקם אחראי הנתבע ועל חלקם אחראית התובעת בדרך קבלת ההחלטות והעדר תיעודן . אך יחד עם זאת אין בעדויות שהובאו בפניי כדי להוכיח כי הנתבע הוא זה שאחראי על ההפרש ככל שקיים וכי הוא זה שבדרך תרמית לקח את הכספים לכיסו . סקירת עדויות התביעה אבו עויאד תאופיק (שהנו מוביל הסחורה ולא הסוחר) העיד כי בעת קניית סחורה שילם לנתבע את תמורתה וכי לא קיבל על כך חשבונית, דבר שהנתבע חייב לעשות מכוח החוק ( ראה עדותו בעמ' 53 בסוף העמוד) אך בהמשך העיד כי יכול שהסוחר קיבל את החשבונית ( עמוד 54 שורות 1-2 ) . על כן אין לתת לעדותו משקל ממשי . אבו שאהין יחיא הצביע בעדותו על נקיטת פעולות שביצע הנתבע שלא כדין ובחוסר סמכות כמו חתימה על המחאה בגין שכר עבודתו כאשר הנתבע חתם במקום הגזבר עוואד (עמוד 56 שורות 16-17 ועמ' 57). ראשית אציין כי לנתבע ולעד לא הוצג השיק הנ"ל ועל כן הטענה לא הוכחה . גם אם אניח כי אכן הדבר נעשה והנתבע אכן חתם על גבי השיק במקום הגזבר האם ניתן להסיק מכך דבר לגבי אחריות הנתבע להפרש שנתגלה על ידי בשארה , התשובה לכך שלילית. אף העד אלקיש סאלח (שבאמצעותו הוגש ת/4 ) העיד כי הנתבע נמנע מהנפקת חשבוניות לסוחרים (עמוד 64 שורות 9-13 ) . ממסמך ת/4 עולה כי מבדיקת התובעת נמצאו הפרשים ( "יתרת חוב שצריכה הסבר" ) בסך של 88,000 ₪ בלבד וזאת לעומת המומחה אשר מצא כי ישנם הפרשים בסך של 200,000 ₪ לטענת הנתבע בסיכומיו (ס' 6 עמ' 8 לסיכומים ), מסמך זה הוסתר , בחוסר תום לב הן מהבודק במועד עריכת הבדיקה והן מביהמ"ש. סבורני כי גם במסמך זה אין כדי להועיל לתובעת משום שאכן נמצאו הפרשים אך לא הוכח מתוך מסמך זה כי הנתבע הוא זה אשר אחראי להפרשים אלה ובלשון אחר כי הוא זה שלקח את הכסף לכיסו . מה גם על פי עדות מר אבו עוואד יחיה, אנשי הוועד ( החתומים על ת/4 ) קיבלו הסבר המניח את הדעת מהנתבע על החוסר ( ראה עדותו בעמוד 120 שורה 11). לכך יש להוסיף כי ת/4 , לא הוזכר בגילוי מסמכים, לא הוזכר בדו"ח הבודק והוגש לבית המשפט 6 שנים לאחר הגשת התביעה וגם בשל כך אין לייחס לו משקל רב . אלקיש העיד ( בעמוד 65 לעדותו שורה 28 ) כי אינו יודע אם חסר כסף כי לא גבו אותו או כי חסר כסף שקיבלו ולא הכניסו לקופה . כך העיד בעמוד 66 שורה 9 לעדותו : "מצאתי שסוחרים קיבלו שירות אבל לא הופקו עבורם חשבוניות , אם שילמו או לא, לא יודע".( הדגשה בקו שלי י.א ). אלקיש אף ציין שמם של מס' סוחרים ( בעמוד 16-17 לעדותו ) שלטענתו קיבלו שירות ולא הופקה להם חשבונית . אציין כי הם לא הובאו לעדות בפני בית המשפט. כמו כן לא הובא בפניי מסמך בו התובעת פונה לאותם סוחרים בבקשה לתשלום או לצורך בירור העניין ועל כן אין גם בעדותו כדי להועיל לתובעת. גרסת הנתבע לא למיותר לציין כי עדות הנתבע אינה חפה מסתירות, לא פעם מצאתי בעדותו חוסר הגיון והתחמקות ממתן תשובות לגופו של עניין , כך למשל התחמקות באשר לזיהוי חתימותיו על השקים ו/או על הקבלות (בעמוד 92 לעדותו ובעמוד 96-97 לעדותו) וכן באשר לחתימה על השקים העיד הנתבע כי כתב אותם אך לא חתם עליהם ( עמ' 92 שורות 16-17 וכן 20-21 ) עדות אשר סותרת את עדותה של רנדה שראתה כי הוא חותם על השקים. הנתבע כאמור, לא פנה לרו"ח בשארה כדי להעלות טיעוניו ולהציג נתונים ובעיקר כדי להעמיד את הבודק על טעויותיו. בעדותו השיב לטענה זו כך :"ביקשתי אך הוא לא שאל אותי בכלל על נוהל בית הקירור ולא שאל אותי איך מתנהל בשטח" ( ראה עדותו בעמוד 103 שורה 1). תמהני כיצד הנתבע ששימש כמנהל התובעת לא העמיד את הבודק על טעותו על מנת שלא ייצא תחת ידו דו"ח שגוי . חרף זאת אין די בכך על מנת לעמוד בנטל להוכחת טענות התובעת. נטל ההוכחה כאמור, נטענה כנגד הנתבע טענת תרמית שלצורך הוכחתה נדרשים נטל שכנוע ונטל הוכחה מוגברים. כך הוצהר בתצהיר אבו שאהין יו"ר התובעת בס' 13 : "...הנני טוען כי הנתבע אחראי לגרימתו של חוסר כספי זה ו/או לגזילת כספים אלו ו/או העברתם שלא כדין מקופת התובעת מבלי שיהא לכך תיעוד חשבונאי כדין ". בפסיקה נקבע כי נדרשת הוכחה של כל התשתית העובדתית לקיומה של עוולת התרמית וכן כי רמת ההוכחה הנדרשת קרובה יותר לוודאות מן המבחן הרגיל של מאזן הסתברויות הנהוג במשפט האזרחי. "אך טבעי הוא, שבית המשפט, היושב לדין בהליך אזרחי, ידרוש הוכחה קרובה יותר לוודאות מן המבחן הרגיל, אם מיוחסת לבעל הדין מרמה ולא (למשל) רשלנות גרידא" (ע"א 125/89, רו"ח עובדיה בלס נ' ערן פילובסקי ואח', פד מו (4) 441, 449-448). הסיבה לדרישה זו מקורה בכך שמדובר בטענה בעלת גוון פלילי, אשר יש בה כדי לפגוע בשמו הטוב של הנתבע. בהלכה הפסוקה נקבע, כי את התרמית יש להוכיח על כל חלקיה ופרטיה, ובדרגת שכנוע באשר לכל עניין ועניין וכל סכום וסכום (ראה: ע"א 260/82, סלומון נ' אמונה, פ"ד לח (4) 253 (1984); ע"א 475/81 זיקרי נגד כלל חברה לבטוח בע"מ, פ"ד מג (1) 589; ע"א 400/86, עזבון קריגר נ' קריגר, פ"ד מב (4) 500). לאור הליקויים שפורטו לעיל , בחוות הדעת מטעם רו"ח בשארה, אשר מהווה את היסוד לתביעה, ולאור העובדה שלא נפרסה בפניו תשתית עובדתית ראויה לצורך עריכת חוות הדעת וכן נוכח העובדה כי אף בפניי לא הונחה תשתית שכזו, אני קובע כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוגבר המוטל עליה ועל כן דין התביעה להידחות. סוף -דבר התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ( לרבות שכ"ט עו"ד) בסך כולל של 7,500 ש"ח ועליהם מע"מ כדין . נטל ההוכחהעוולת התרמיתתרמית