קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניהול חשבון השקעות ללא רישיון: בפני תביעה בגין הפסדים שנגרמו לתובע בחשבון השקעות שהוא פתח ב"מגדל שוקי הון" שאותו ניהל הנתבע, מומחה בעל ניסיון בשוק ההון. התביעה אינה מושתת על עוולת הרשלנות אלא על הפרת חובה חקוקה, הפרת חובת נאמנות והפרת החוזה שבין הצדדים. העובדות הצריכות לעניין ותמצית טענות הצדדים . 1. התובע, גמלאי מ"בזק", השתתף לקראת פרישתו בהרצאה אשר הועברה על-ידי הנתבע, מומחה בעל נסיון בשוק ההון, לעובדי בזק הפורשים, ועניינה אפשרויות להשקעת כספי פרישה וחסכונות. לאחר ההרצאה פנה התובע בדברים לנתבע ולאחר מכן, לבקשתו של התובע, נפגשו השניים, והוסכם שהנתבע ינהל כספים שהתובע יפקיד בחשבון השקעות שיפתח התובע אצל "מגדל שוקי הון", הנתבעת 2 בתובענה זו, שבהסכמת הצדדים נדחתה התביעה נגדה ונמחקה ההודעה לצד שלישי. 2. התובע פתח חשבון השקעות כאמור ב"מגדל שוקי הון" (להלן: "החשבון"), הפקיד בו סה"כ של כ- 825,000 ₪ (כנטען בכתב התביעה), וייפה את כוחו של הנתבע לבצע בו כל פעולה בשם התובע. 3. הנתבע ניהל את הכספים שבחשבון, רכש ומכר עבור התובע ניירות ערך ונטל אשראי לחשבון. 4. בעקבות הפעולות שביצע הנתבע, תחילה עלה שווי תיק ההשקעות לסך של 1,506,959 ₪, ומאוחר יותר החל שוויו לרדת, עד שהגיע לסך של 143,511 ₪ ביום 26/6/02, שאז ביטל התובע את יפוי-הכח שנתן לנתבע. 5. אין מחלוקת כי הנתבע בעל ניסיון רב שנים בתחום שוק ההון. בין היתר ניהל את מכללת "ביזפורטל", העביר במסגרתה קורסים בתחום שוק ההון, הרצה במוסדות אקדמיים ובהרצאות שהוזמנו ממנו, בין היתר לעובדי בזק, עובדי בנקים וכו'. 6. התביעה שבפני לא הושתתה על טענת רשלנות, והתובע אף מדגיש זאת בסיכומיו (סעיף 138 לסיכומים), אלא על הפרת חובת נאמנות והפרת חובה חקוקה, תוך שהנתבע פעל באורח מכוון, מתוכנן ושיטתי לקידום ענייניו האישיים גם כאשר הדבר לא עלה בקנה אחד עם האינטרס התובע. כן טען כי הנתבע הפר את החוזה שכרת איתו בכך שלא עמד שבהתחייבויות הנטענות לשמור על ערך כספו של התובע. 7. על פי חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות תשנ"ה - 1995 (להלן: "חוק הייעוץ") על מנת לנהל תיקי השקעות של יותר מחמישה לקוחות, יש צורך בקבלת רשיון. במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן שהוגש נגד הנתבע בת.פ 4580/02 , בבית משפט השלום בתל אביב, הודה הנתבע כי ניהל חשבונות באופן דומה לזה של התובע, דהיינו באמצעות יפוי-כח לפעול בשמם ובמקומם בחשבון, לעשרים אנשים (כולל התובע), וכי לא היה בידו רשיון. בהתאם להודאתו בעבדות של כתב האישום המתוקן, הורשע הנתבע בשתי עבירות לפי סעיף 39(א) לחוק הייעוץ - עיסוק בניהול תיקי השקעות (המתייחס לניהול עשרים החשבונות באמצעות יפויי-כח) ועיסוק בייעוץ השקעות מבלי שיש בידי הנתבע רשיון (המתייחס למשלוח חוזרים לגבי כדאיות השקעות (להלן: "המבזקים") שנערכו על ידי הנתבע ונשלחו לחברי מועדון המשקיעים תמורת 100-200 ₪ לשנה). 8. התובע טוען כי הנתבע שפעל בהעדר רשיון והורשע בגין כך, קיבל שכר טרחה חודשי בגין פעילותו זו עבור התובע, תוך שהוא מציג מצג שווא שהוא פועל ברשיון, ובכך הפר חובה חקוקה. כן טוען התובע כי הנתבע הפר את חובת הנאמנות בכך שלא יידע את התובע על כך שאין לו רשיון לניהול תיקי השקעות, בכך שלא יידע את התובע בדבר ההשקעות בעלות הסיכון הגבוה שביצע בכספו, ובכך שפעל תוך ניגוד עניינים בתפקידו כמנהל תיק ההשקעות בעודו משקיע מכספי התובע בקרנות שהיו תחת ניהלו מבלי ליידע על כך את התובע. 9. מנגד טוען הנתבע כי למעט עסקה ספציפית אחת, שאין לה דבר עם התביעה שכן בגינה הרוויח התובע סכומים נאים, לא קיבל הנתבע מהתובע תמורה כלשהי בגין הפעולות שביצע עבורו וכי טובות ההנאה העקיפות שצמחו לו, אם בכלל, היו בסכומים פעוטים, שאין להם שום קשר עם טיב פעולותיו עבור התובע. בזכות השקעותיו הרוויח התובע תוך זמן קצר סכומים נכבדים, עד כדי הכפלת הסכום בחשבון, אלא שהתובע לא הוציא את הכספים מהחשבון באותו שלב בשל רצון לגרוף רווחים גבוהים עוד יותר בהשקעות שיש בצידן סיכון. מאוחר יותר, למרות שהנתבע פעל במקצועיות, ובשל ירידות חזקות בשוק ההון בכלל, נגרמו בחשבון הפסדים. כן טוען הנתבע כי הוא עמד בחובות הנאמנות והגילוי שהוא חב בהם כלפי התובע. טענות התובע . 10. טענות התובע הן כדלקמן: א. הנתבע שניהל בפועל את התיק ההשקעות של התובע, חב כלפיו חובת נאמנות, חובה שהיא רחבה במיוחד בעניינינו בהתחשב בשליטה המקסימאלית שניתנה לנתבע בחשבון כאשר הנתבע ניהל את החשבון באופן עצמאי, ללא התערבות של התובע שאינו מתמצא בשוק ההון. ב. חובת הנאמנות של התובע כוללת בחובה שלושה יסודות עקריים: איסור עקרוני להימצא במצב של ניגוד עניינים. חובת גילוי מיידית כלפי המשקיע בכל מקרה בו מנהל התיק נקלע לניגוד עניינים. איסור לבצע כל פעולה שיש בה כדי להזיק למשקיע בשל העדפת אינטרסים אחרים. ג. הנתבע הפר את חובת הנאמנות שלו כלפי התובע כדלקמן: רכישת יחידות השתתפות בקרנות "כיוון" לתיק השקעות של התובע, בהיקפים גדולים, מבלי לבקש את אישור התובע ומבלי ליידעו בדבר טיב העניין האישי שיש לנתבע בקרנות אלה. היעדר הצגה אמיתית ומדוייקת של רמת הסיכון הגלומה בתיק ההשקעות בפני התובע ואי התאמת מבנה התיק לצרכי התובע, כשהנתבע רוכש ניירות ערך בני סיכון תוך חריגה מההרשאה שניתנה לו וגרימת הפסדים ניכרים, מעבר לאלו שהתובע ציפה להם בהתחשב במודל השקעות שהוצג על ידי הנתבע בהרצאה שלו בפני פורשי "בזק". ניהול התיק ללא רשיון כדין מבלי להביא עובדה זו לידיעת התובע. ד. מרגע שהנתבע קיבל יפוי-כח לפעול בחשבון בשמו של התובע ועד ליום ביטולו של יפו-הכח, פעל הנתבע, בפועל, כמנהל תיק ההשקעות של התובע כאמור בסעיף 1 לחוק הייעוץ, כשבכל אותה תקופה לא החזיק ברשיון לעשות כן בניגוד לחוק ובגין כך הורשע. בכך הפר הנתבע חובה המוטלת עליו על פי חוק, אשר נועד להגנתו של התובע. כתוצאה מההפרה נגרם לתובע נזק ובכך נתקיימו בהתנהגותו של הנתבע יסודות העוולה של הפרת חובה חקוקה כאמור בסעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן - "פקודת הנזיקין"). טענות הנתבע . 11. טענות הנתבע הינן כדלקמן: א. הנתבע לא הפר את חובת הנאמנות שלו כלפי התובע. התובע לא היה חסר הבנה בתחום ההשקעות, והנתבע לא קיבל תמורה בגין פעולותיו (למעט עסקה אחת שאינה רלוונטית לתביעה שכן התובע הרוויח ממנה סכומים ניכרים). התובע ידע שמדובר בהשקעות מסוג שיש בהם כדי להביא רווחים גדולים בזמן קצר וסיכון בצידם. לשם כך בדיוק הוא ביקש את עזרתו של הנתבע ואלמלא כן היה משקיע כספים אלה כפי שהשקיע קודם לכן כספים אחרים שלו. הנתבע יידע את התובע כל שבוע שבועיים בדבר ההשקעות ופעל במסגרת הנחיות התובע תוך שראה תמיד לנגד עיניו את טובתו של התובע. התובע היה בעל השליטה בחשבון גם במובן זה שיכול היה בכל רגע נתון לבטל את יפוי הכח שנתן לנתבע או להוציא את הכספים מהחשבון. בעת שהסכום בחשבון הכפיל עצמו יעץ הנתבע לתובע להוציא את הכספים אך התובע סירב וביקש מהנתבע להמשיך ולהשקיע אותם. גם אם נכונה טענת התובע כי בשל היותו בעל עניין בקרנות "כיוון" היה הנתבע במצב של ניגוד עניינים עקרוני עם תפקידו כמנהל תיק ההשקעות הרי שכאמור, הוא פעל כל העת לטובת התובע ובנוסף עמד בחובתו לגלות לתובע את העניין שלו בקרנות "כיוון". ב. אין קשר סיבתי בין היעדר רשיון לייעוץ וניהול השקעות בידי הנתבע לבין הנזק שנגרם לתובע. העובדה שהוא הודה בכתב האישום המתוקן בניהול תיקי ניירות הערך אין בה די כדי לחייבו בנזקי התובע, ככל שנגרמו. ג. התובע לא הוכיח את הנזק הנטען. ההפסד הנטען הוא תיאורטי בלבד שכן התובע לא מימש את התיק ולא הוכיח מה אירע לתיק לאחר מועד ביטול יפוי-הכח של הנתבע. מכל מקום נקודת הייחוס שבחר התובע לחישוב ההפסד הנטען על ידו שרירותית, ובנקודות זמן אחריות היה תיק ברווח. ד. במידה ויקבע כי לתובע נגרם נזק וכי הנתבע הוא שגרם לו, אזי יש לקחת בחשבון את אשמו התורם של התובע והיעדר עמידתו בחובה להקטין את הנזק. דיון . פסק הדין הפלילי . 12. סעיף 42א' שבסימן ז' לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א - 1971 (להלן: "פקודת הראיות") שעניינו פסק דין מרשיע במשפט פלילי קובע: "(א) הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע... הוא בעל דין במשפט האזרחי. (ב) הוראות סעיף זה אינן חלות על - (1) ...; (2) ממצאים ומסקנות שבגזר הדין, להבדיל מהכרעת הדין". 13. כלומר, הממצאים והמסקנות של פסק הדין הפלילי המרשיע יהיו קבילים כראייה לכאורה. שנית, הוראת סעיף 42א'(א) לפקודת הראיות אינה חלה על ממצאים ומסקנות שבגזר הדין להבדיל מהכרעת הדין. בנוסף, במשפט האזרחי באים לידי ביטוי אלמנטים נוספים כגון אשם תורם של הניזוק. 14. לאחר סיום פרשת התביעה בתיק הפלילי, הגיעו הצדדים שם להסדר טיעון במסגרתו הודה הנתבע בעובדות שבכתב אישום מתוקן ובהתאם הורשע בשתי עבירות לפי סעיף 39(א) לחוק הייעוץ כאמור לעיל. במסגרת זו הודה הנתבע כי היה מיופה כח לפעול בניירות ערך בחשבונות של עשרים בעלי חשבון, ביצע עסקאות בניירות ערך בחשבונות אלה על פי שיקול דעתו ולא היה בעל רשיון ניהול תיקים. 15. ב"כ התובע מפנה לעמ' 5 סעיף 3.3 בגזר הדין שם נקבע כי: "לכאורה אף ניתן לטעון, שלנוכח ההפרה הנמשכת מצד הנאשם של חובתו לגלות למרבית המנוהלים שהוא איננו בעל רשיון לניהול תיקים/לייעוץ השקעות (סע' 6 לאישום ראשון), ובפועלו כך הוא ניצל את יחסי האמון שביניהם, שהרי לכאורה הנאשם נושא באחריות להפסדים שנגרמו לחלק מהמנוהלים בתיקים שהיו בטיפולו, וזאת גם בשל הצורך בהרתעה..." 16. משפתח כב' השופט ג' נויטל את הפסקה במילה "לכאורה", הבהיר שאין באמור משום קביעת ממצאים עובדתיים באשר לנזקים שנגרמו לבעלי החשבונות המנוהלים וביניהם, התובע, ושאלה זו, בין היתר, עומדת לדיון בעניינינו. חובת הנאמנות . 17. אין מחלוקת כי בין הצדדים התקיימו יחסי שליחות וכי לנתבע חובת נאמנות כלפי התובע. 18. לטענת התובע הפר הנתבע את חובות הנאמנות שלו כדלקמן: א. רכישת כמות גדולה של יחידות השתתפות בקרנות "כיוון" בלי לידע את התובע בדבר העניין האישי שיש לנתבע בקרנות אלה. ב. רכישת ניירות ערך בני סיכון תוך חריגה מההרשאה וגרימת נזקים שהתובע לא היה אמור לצפות להם. ג. ניהול התיק ללא רישיון הנדרש על פי דין, ומבלי להביא עובדה זו לידיעת התובע. א. רכישת כמות גדולה של יחידות השתתפות בקרנות "כיון" בלי לידע את התובע בדבר העניין האישית שיש לנתבע בקרנות אלה. 19. התובע טוען כי לא ידע כי הנתבע בעל עניין בקרנות "כיוון". 20. הנתבע טוען כי היותו בעל עניין בקרנות "כיוון" היתה ידועה היטב לתובע, כי רכישת יחידות ההשתתפות בקרנות "כיוון נעשתה מטעמים של טובת התובע ואכן הביאה לו רווחים גבוהים וכי הירידה בערכו של חשבון ההשקעות אירעה תוך כדי ירידה תואמת בשוק ההון באותה תקופה. 21. לטענת התובע התקיימה בעניינו אותה הפרת חובת הנאמנות נושא הדיון בע"א 3654/97 קרטין נ. עתרת ניירות ערך (2000) בע"מ פ"ד נג(3) 385 (להלן: "הלכת קרטין") הדנה באחריותו של מנהל תיק השקעות הפועל בניגוד אינטרסים וכן בשאלת הבעייתיות של הקשר הסיבתי בין הפרת חובת הנאמנות האמורה לבין הנזק שנגרם בעטייה, תוך ציון מספר דרכים אפשריות (שאינן בבחינת "רשימה סגורה") לפתרון שאלה זו. 22. הנתבע טוען כי המצב העובדתי בעניינינו שונה מזה שנדון בהלכת קרטין ולפיכך אין ללמוד ממנה לעניינינו. 23. בין היתר נקבע בהלכת קרטין כי על מנהל התיקים הנמצא במצב של ניגוד אינטרסים מוטלת חובת גילוי מיידית של מצב זה בפני המשקיע, וכי העובדה שמנהל תיק ההשקעות היה בעל עניין בחברות שמניותיהן שימשו להשקעה, היא ידיעה הנוגעת לשליחות שהיה עליו לגלות למשקיע. 24. לגופו של עניין הרי שבעניין קרטין פעל מנהל התיקים באופן מובהק וברור בניגוד לאינטרסים של המשקיע ולצורך ענייניו שלו, בין היתר על ידי כך שביצע עסקאות רבות חוזרות ונשנות שלא הביאו למשקיע תועלת כלשהי ונראה היה שמטרתן העקרית היתה לזכות את מנהל התיקים בהחזרי עמלה מהבנק, כי בעת הגאות בבורסה נמנע מלממש רווחים ובכך שתוך שבועיים מקבלת ייפוי הכח שינה לחלוטין את הרכב ההשקעות בתיק, שינוי שהתבטא ברכישה גדולה של מניות של שלוש חברות שבהן היה מנהל תיק ההשקעות בעל עניין, ובסופו של דבר, כל ההשקעה בתיק היתה בארבע חברות בלבד, שלוש מהן, באחוזים גדולים, בשלוש החברות האמורות. 25. בד"נ 5083/99 עתרת ניירות ערך (2000) נ' קרטין יחזקאל, (להלן: "ד"נ קרטין"), מחדד בית המשפט את הסוגייה של ניגוד העניינים וקובע: "... בית המשפט, לא קבע, כפי שטוענים העותרים, איסור מוחלט על הימצאות בניגוד עניינים, אלא שקבע רק כי ההמצאות במצב זה מטילה על מנהל ההשקעות חובות שונות, ובראשן החובה לגלות למשקיע על הימצאותו במצב של ניגוד עניינים". 26. בעניינינו הושקעו כספי החשבון בניירות ערך שונים, ובין היתר נרכשו יחידות השתתפות בקרנות "כיוון" שהנתבע הוא בעל עניין בהם ואולם, מחומר הראיות שבפני עולה כי הנתבע היה מודע היטב לעובדה זו בעת מסירת הטיפול בתיק ההשקעות לנתבע. 27. ראשית, מחומר הראיות שבפני עולה כי, הגם שהנתבע וודאי שלא היה מומחה לשוק ההון, הרי שגם לא היה בור גמור בתחום ההשקעות. התובע היה בשנות החמישים לחייו, בעל תואר שני במנהל ציבורי, עבר קורס בנושאי מנהל עסקים ושיווק, היה חבר וועד ב"בזק" וחבר הוועד הארצי, שמע הרצאות אצל הנתבע וידע והבין מושגים בסיסיים בשוק ההון. 28. התובע הגיש "מבזקים" מקצועיים שנשלחו אליו ממועדון המשקיעים "מגמות", על ידי הנתבע ובתחתית כל אחד מהם נרשם: "אזהרה: מבזק זה מיועד לחברי מועדון משקיעים מגמות בעלי ידע מקצועי והבנה בשוק ההון...מחבר המבזק - נפתלי מנדלוביץ' מייסד חברת כיוון ניהול קרנות נאמנות בע"מ המנהלת קרן נאמנות "כוון גמישה", "כוון ביוהייטק", ו"כוון קרן סגורה שמחזיקות בניירות הערך המוזכרים ועשויות לסחור בני"ע המוזכרים". 29. הקשר של הנתבע עם קרנות "כיוון" צויין גם על כרטיסי הביקור של הנתבע, שאחד מהם נמסר על-ידו לתובע בתחילת הקשר ביניהם. כן צויין קשר זה בפרסומי "ביזפורטל". 30. התובע לא הכחיש עובדות אלה אלא "גימד" אותן. בעדותו בעמ' 15 שורה 22 לפרוטוקול העיד: "ש. אתה ידעת שמנדי הוא בעל עניין בקרן נאמנות כיוון? ת. לא ברמה של ידיעה, ברמה של כרטיס ביקור זה מה שהיה כתוב." 31. מהאמור לעיל עולה כי הנתבע נתן ביטוי חיצוני ברור לכך שהוא בעל עניין בקרנות "כיוון" והתובע ידע על כך. 32. גם העובדה שכספו של התובע הושקע, בין היתר, ביחידות השתתפות של קרנות "כיוון" היתה ידועה היטב לתובע, הן מבירוריו אצל הנתבע, הן ממסמכים שהוא עצמו קיבל והן משום שהם, בין היתר, אלו שהביאו, בתחילה, לעלייה הגדולה בשווי תיק ההשקעות של התובע. ב. רכישת ניירות ערך בני סיכון תוך חריגה מההרשאה וגרימת נזקים שהתובע לא היה אמור לצפות להם. 33. התובע טוען כי לא ידע על רמת הסיכון שבה נוהל תיק ההשקעות שלו על-ידי הנתבע. לטענתו, בהרצאה של הנתבע ב"בזק" הציג הנתבע מודל השקעות המורכב מ- 70% ניירות ערך מובטחי תשואה כגון אג"ח ממשלתיות, 20% בניירות ערך הנושאים סיכון בינוני ו- 10% בניירות ערך עתירי סיכון ועתירי תשואה פוטנציאלית כך שבמקרה הגרוע תקבולי הריבית המובטחת ישמרו לכל הפחות את עיקר סכום הקרן (80% ממנו). 34. כן טוען התובע כי הנתבע התחייב "לשמור על כספו". 35. יתר על כן, לטענתו, סוג כזה של השקעות התאים יותר לצרכיו של התובע שפרש מעבודתו, הכניס לחשבון ההשקעות את חסכונותיו והוא מטופל בשני ילדים בעלי נכות של 100%. 36. דברים אלה, לטענת התובע, אינם עולים בקנה אחד עם סוג ההשקעות שהנתבע ניהל בתיק ההשקעות, שרמת הסיכון בהם היתה גבוהה יותר, ובעיקר, דברים אלה אינם עומדים ב"מבחן התוצאה". 37. הנתבע טוען כי לא דובר על תיק השקעות שינוהל על-פי המודל האמור. כמו כן לא אמר התובע כי בכוונתו להשקיע את חסכונותיו הדרושים לילדיו אלא כי הוא עומד לקבל סכום של כ- 200,000$ ומכיוון שהיה בהליכי גירושים מאשתו רצה להסתיר אותו ממנה ולמצער ליהנות מפירות רבים ממנו תוך תקופה קצרה. נהפוך הוא, טוען הנתבע, לשם השקעה מסוג המודל שלו טוען התובע לא היה לו כל צורך בנתבע. 38. כפי שיפורט להלן, מחומר הראיות, אין אלא להגיע למסקנה כי התובע ידע על רמת הסיכון שבה מנוהל תיק ההשקעות שלו, וכי זה היה סוג ההשקעות שביקש. 39. אין מחלוקת שלא נחתם מסמך בכתב לגבי אופן ההשקעות בתיק ואין זכר בכתב למודל כלשהו לפיו ינוהל התיק או על חסמים כלשהם. 40. לתובע היו קודם לכן חשבונות עם השקעות, ככל הנראה שמרניות, ולא היה לו כל צורך, לשם כך, בנתבע. 41 התובע הודה כי לפי מודל הפירמידה הנטען על ידו, הוא ציפה כי הריבית של ההשקעות הסולידיות יפצו על הפסד שעלול להיגרם לו מ- 10% הספקולטיביים. מהעובדה שהתובע ציפה לטענתו לרווחי ריבית ברור שעל-פי טענה זו, אין לא היו אמורים להיות בחשבון ניירות ערך אלא לפקדונות. 42. בעת פתיחת החשבון, חתם התובע על הסכם ותנאים לפתיחת תיק השקעות בניירות ערך וכן על המסמכים הבאים: הצהרת סיכון. חוזה למתן אשראי. כתב מישכון ניירות ערך. נספח הוראות טלפוניות לביצוע פעולות וניהול החשבון. כתב התקשרות לביצוע עסקאות באופציות ובחוזים עתידיים נסחרים בבורסה לניירות ערך בתל אביב. נספח עסקאות עתידיות (פורוורד) וחוזים עתידיים אחרים. כתב הרשאה בו יפה את כוחו של הנתבע לעשות בשמו כל פעולה בחשבון. 43. אוסף המסמכים דלעיל ותוכנם מלמד על סוג הפעילות שנועדה להתבצע בחשבון, ודבר זה היה חייב להיות ברור וגלוי לתובע שניהל חשבונות מסוג שונה קודם לכן. 44. משחתם התובע על מסמכים אלו חזקה עליו שידע את תוכנם ואין בטענת התובע כי הוא לא טרח לקרוא אותם כדי להצביע על העדר גמירות דעת או פגם ברצון. ראה: ע"א 2119/94 לנדאו נ' וין, פ"ד מ"ט(2) 77, 84 45. בנוסף, בתחילה, שווי תיק ההשקעות הוכפל תוך שמונה חודשים. אם עד אותו שלב לא היה התובע ער לכך שמדובר בהשקעות נושאות סיכון, הרי שרווחים אלה היו אמורים להבהיר לו זאת היטב. כל אדם מן היישוב, ולבטח התובע, שהיתה לו נגיעה לשוק ההון, אף אם הייתה בסיסית ולא מקצועית, צריך היה להבין שעלייה חדה כזו בשווי התיק תוך זמן קצר, טומנת בחובה גם סיכון לירידה תלולה בשוויו. לא יתכן כי התובע חשב שהמודל שלפיו מנוהל תיק ההשקעות שעלה עלייה חדה, הוא המודל השמרני שלפיו טען כי היה על התיק להתנהל. 46. גם בתמליל השיחות מיום 7/11/01 שהגיש התובע, בשורה 43 אומר התובע: "נאמר שהייתי צריך להפסיד 30% מכל הסיפור, מכל התיק...אבל לא כ"כ הרבה". מכאן שהתובע ידע שקיים גם סיכון לירידה ב- 30% מהתיק ולא כפי שציין לגבי המודל השמרני שלפיו היה על התיק להתנהל לטענתו. 47. בתמלילים שהגיש התובע, מציע התובע לנתבע בשיחות טלפוניות להוציא את הכספים מהחשבון ואילו הנתבע משכנע אותו שלדעתו כדאי לו להשאיר אותם. עם זאת, ראשית, התמלילים הינם משיחות שנערכו לאחר ששוויו של תיק ההשקעות צנח לכמחצית משוויו המכסימאלי ומתחת לסכום הקרן (אחת השיחות), ואף הרבה למטה מכך (יתר השיחות). אין בפנינו ראייה כלשהי אם הנתבע המליץ בפני התובע להוציא את הכסף לאחר שהתיק הכפיל את שוויו כטענת הנתבע או שמא גם אז הציע התובע להוציא את הכסף ואילו הנתבע שכנע אותו להמשיך ולהשקיע אותו. מכאן שגרסת הנתבע בעניין זה לא נסתרה. לא ניתן ללמוד מהשיחות שלאחר "התרסקות" תיק ההשקעות לגבי השיחות שהיו בין הצדדים לפני כן, בין היתר, משום שנימוקיו של הנתבע להשארת ההשקעות לאחר ה"התרסקות" אינה רלוונטית לתקופה שלפני כן. 48. כאמור לא נטען כי הנתבע פעל ברשלנות כאשר לא חזה את הירידה המתמשכת בשווי ההשקעות שביצע (ואשר תאמה על-פי תרשים שהגיש הנתבע את ירידת השווי שהיתה, במקביל, בשוק ההון בכללו). 49. זאת ועוד, מהתמליל דווקא עולה כי גם אז אמר הנתבע לתובע כי הוא רשאי להוציא את הכספים מהחשבון, הגם שלדעתו באותו מועד, לא כדאי לו לעשות כן. מכאן שהשליטה בעניין המשך ההשקעה, סוג ההשקעה או הוצאת הכספים מהחשבון לא רק עמדה לתובע כאפשרות תיאורטית אלא "הונחה על השולחן" ממש. התובע, כמו גם הנתבע, קיווה כי ירידת השווי תהיה זמנית וכי הוא יזכה בכספו בחזרה, דבר שלא קרה, לפחות עד לרגע שבו ביטל את יפוי הכח של הנתבע בחשבון. 50. משמע, למרות שהאופציות להוציא את הכספים מהחשבון ו/או לבטל את יפוי הכח שניתן לנתבע עמדו לתובע כל העת, הוא לא נקט באף אחת מהן, גם לאחר שהתובע נחקר ברשות לניירות ערך והיה עליו להבין היטב מהחקירה כי משהו לא תקין בהתנהלות הנתבע וספציפית, בכך בידו רשיון לניהול תיקים, למרות שההפסדים היו ברורים אותה עת. 51. התובע טוען כי הנתבע לא פנה אליו לשם קבלת הוראות ופעל באופן עצמאי בחשבון, אופן פעולה שונה מזה שבו נקט במקרים אחרים כפי שעולה מפסק הדין בת.א. 59834/01 מרים סלע נ. נפתלי מנדלוביץ , מיום 29/9/05. באותו עניין נדונה תביעה על אובדן כספה של התובעת שם, בנסיבות דומות לאלו שבפנינו ובאותה תקופת זמן (דהיינו התובעת מרים סלע נמנתה אף היא על אחת מעשרים בעלי החשבונות שנוהלו על-ידי הנתבע בתקופה הרלוונטית לתביעה כאן). באותו עניין הודה הנתבע כי במצב בו תיק השקעות יורד מתחת ל- 20% הוא מעביר ללקוח דיווח וממתין לקבלת הוראות. 52. בכך אין כדי לסייע לתובע. ראשית, לא הוכח בעניינינו על התחייבות כלשהי של הנתבע להמתין לקבלת הוראות נוספות במקרה של ירידה של 20%. שנית, מחומר הראיות עולה כי התובע היה בקשר שוטף עם הנתבע וידע על הנעשה בתיק ההשקעות. כמו כן, כאמור יכול היה להפסיק את ניהול החשבון ולהוציא את כספו בכל עת. התובע העיד כי שוחח מפעם לפעם עם הנתבע, הנתבע העיד ששוחחו כל שבוע שבועיים. התובע העיד כי בחר באופציה שהנתבעת 2 לא תשלח אליו תדפיסים של החשבון אלא שהוא יבוא לקחת אותם ובעמ' 23 לפרוטוקול העיד: "כשראיתי שאין לי, ניסיתי לאסוף משהו ומידי פעם הלכתי והוצאתי איזה תדפיס". מהעדויות עולה כי לא היתה כל מניעה שהתובע יבוא לקחת את תדפיסי החשבון מהנתבעת 2, פרוצדורה בה בחר הוא עצמו. מכאן שהתובע ידע כאשר היו ירידות בשווי תיק ההשקעות שלו. ג. ניהול התיק ללא רישיון הנדרש על פי דין, ומבלי להביא עובדה זו לידיעת התובע. 53. העילה של הפרת חובה חקוקה לגופה תידון בהמשך. בנוסף לכך טוען כתובע כי ניהול התיק ללא רשיון הנדרש על-פי דין ומבלי להביא עובדה זו לידיעת התובע מהווה כשלעצמה, הפרה של חובת נאמנות של הנתבע כלפי התובע. 54. התובע טוען כי אילו ידע שלנתבע אין רשיון, לא היה מפקיד בידיו את ניהול חשבון ההשקעות שלו. 55. נראה כי לטענה זו אין יסוד באשר גם לאחר שהיה צריך להיות ברור לתובע כי לנתבע אין רשיון וזאת מהשאלות בחקירתו של הנתבע ברשות לניירות ערך, וגם לאחר שיחתו עם הנתבע ממנה גם ניתן להבין כי אין לו רישיון, לא מיהר התובע לבטל את יפוי הכח של הנתבע ולא שאל אותו על כך דבר. הפרת חובה חקוקה . 56. התובע טוען להפרת חובה חקוקה עפ"י סעיף 63(א) לפקודת הנזיקין הקובע : "מפר חובה חקוקה הוא מי שאינו מקיים חובה המוטלת עליו על פי כל חיקוק — למעט פקודה זו — והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק; אולם אין האדם האחר זכאי בשל ההפרה לתרופה המפורשת בפקודה זו, אם החיקוק, לפי פירושו הנכון, התכוון להוציא תרופה זו." 57. ההלכה המנחה בעניין זה נקבעה בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח' פ"ד ל"ז (1) 113, 139 (להלן - "פס"ד ועקנין") המונה חמישה יסודות לעוולה של הפרת חובה חקוקה: א. חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק; ב. החיקוק נועד לטובתו של הניזוק; ג. המזיק הפר את החובה המוטלת עליו; ד. ההפרה גרמה לניזוק נזק; ה. הנזק אשר נגרם הוא מסוג הנזק אליו נתכוון החיקוק. 58. אין מחלוקת כי הנתבע עסק בייעוץ וניהול השקעות ללא רישיון, בניגוד לחוק הייעוץ. חוק הייעוץ הוא חוק שנועד להבטחת טובתו של הלקוח ולשם הגנה עליו. הנתבע הודה והורשע במסגרת ההליך הפלילי בכך שפעל ללא רישיון. 59. הנתבע טוען כי אין קשר בין העובדה שפעל ללא רשיון לבין הנזק שנגרם לתובע על-פי הטענה (שאף הוא מוכחש על ידי הנתבע). 60. תכליתו של חוק הייעוץ נדונה בבג"ץ 1715/97 - לשכת מנהלי ההשקעות בישראל נ' שר האוצר . פ"ד נא(4), 367 ,עמ' 392-393, שם נקבע כי: "תכליתו של החוק להביא לידי כך שהשירות של ניהול תיקי השקעות יינתן על ידי גורם כשיר ובעל השכלה ורמה מקצועית נאותה. החקיקה נועדה להגן גם, בין היתר, על ציבור של משקיעים "לא מתוחכמים" השמים מבטחם במנהלי תיקים. ההגנה על האינטרס של המשקיעים נועדה אף להגביר את השתתפותם בשוק ההון, אשר גודלו וחוסנו הינם אינטרס כלכלי של המדינה (ראו דברי ההסבר להצעת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשמ"ח-1987 (ה"ח התשמ"ח, 1857, עמ' 28; ראו דברי סגן שר האוצר בקריאה ראשונה של הצעת החוק: ד"כ 111-109 (תשמ"ח ), 764, וכן דברי ההסבר להצעת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ד-1994 (ה"ח התשנ"ד, 2268, עמ' 422) ודברי ההסבר להצעת חוק הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות, התשנ"ה-1994 (ה"ח התשנ"ה, 2320, עמ' 92)). תכלית זו - כך הסכימו הצדדים וכך גם מקובל עלינו - ראויה היא. נוצר צורך חברתי מהותי להכניס שינוי במצב שהיה קיים בטרם הוחק החוק. השינוי נועד להשיג את המטרות החברתיות עליהן עמדנו". 61. כאמור, אין חולק שמבחינה מקצועית הנתבע בעל מומחיות רבה בשוק ההון. התובע בסעיף 95 לסיכומים, מודה שהנתבע הוא מומחה בתחום זה, ואין מחלוקת בדבר מקצועיותו. זו גם היתה דעת התביעה במשפט הפלילי. כפי שנקבע בעמ' 2 לגזר הדין התביעה סבורה כי: "מבחינה מקצועית, הנאשם כן יכול לשמש כמנהל תיקים,הנאשם כן יכול להוציא רישיון לניהול תיקי השקעות וליעוץ, ומבחינה מקצועית ככל הנראה הוא היה עומד בקריטריונים, היינו תכליתו האמורה של חוק הייעוץ מבחינה מקצועית, לא סוכלה בעבירות שביצע הנאשם". 62. תכלית החוק בדבר מקצועיות ומומחיות בשוק ההון - הושגה במקרה דנן. 63. אם כך, ראוי לבדוק האם תכלית חובת הרישוי שבחוק הייעוץ, לטובת הלקוח ולהגנתו, התקיימה במקרה דנן. 64. מחומר הראיות שבפני לא עולה כי הנתבע פעל שלא לטובת לקוחו - התובע. תמורה ישירה לשירותיו (למעט עסקה אחת שכאמור אינה לעניינינו) - לא קיבל. את התמורה העקיפה שקיבל, ככל שבכלל הנתבע הוא שקיבל אותה (של החזר עמלות) - חלק עם התובע, ולא נסתרה גרסתו כי מדובר בתמורה מזערית שאינה עולה בקנה אחד עם השירותים שנתן. לא הוצגו פעולות כלשהן שלא היה להן הגיון עסקי עבור התובע ואשר הניבו תמורה לנתבע. נראה כי הנתבע פעל על-פי יכולתו המקצועית, שאינה דלה, על מנת להשיא רווחים לתובע, דבר שצלח עד נקודת זמן מסויימת וממנה (ובהתאם לשוק בכללו באותה עת) - לא עלה הדבר בידו. 65. בנוסף לקושי האישי של התובע בשל מצבם של שניים מילדיו הרי שבעת פתיחת החשבון היה תובע מצוי בהליכי גירושין מאשתו (שמאז יושרו ביניהם ההדורים). לטענת הנתבע עורר בו התובע אמפתיה והוא נאות לאחר מספר פגישות ביניהם לנהל את כספי התובע בחשבון ההשקעות. 66. הנתבע אכן ניהל את חשבון ההשקעות וכאמור, למעט בגין עסקה ספציפית אחת מופרדת, לא קיבל תמורה בגין פעולתו בתיק. אכן, שווי התיק עלה מאוד משך תקופה מסויימת, לא קצרה, והשיג את מטרתו. התובע לא הוציא את הכספים שבתיק ההשקעות ושוויו החל לרדת בהדרגה ובהתמדה כתוצאה מאירועים חיצוניים, אובייקטיביים, שלנתבע אין יכולת השפעה עליהם, אשר השפיעו כל כלל שוק ההון באותה תקופה. 67. בסיכומו של דבר, ככל העולה מחומר הראיות פעל הנתבע לטובת התובע, ומכל מקום לא הוכח שלא פעל לטובתו. הקשר הסיבתי. 68. בעניינינו לא התקיים קשר סיבתי בין הפרת החובה החקוקה של ניהול חשבון ההשקעות ללא רשיון כנדרש על-פי דין לבין הנזק הנטען. 69. דוגמה מוצלחת לבעייתיות של רכיב הקשר הסיבתי בעוולות של הפרת חובה חקוקה מובאת על-ידי ע' בר שירה בספר דיני הנזיקין - העוולות השונות, הפרת חובה חקוקה (תשמ"ט - 1989), בעמ' 61 - 62, לפיה כאשר אדם עוסק ברפואה מבלי שיהיה מורשה לכך ועקב טיפול לא מתאים הזיק לחולה, הרי שהנזק נגרם, לא בשל היעדר הרשיון לטפל בחולה אלא בשל הטיפול הבלתי מתאים. הטיפול אינו קשור ישירות לרשיון והימצאותו של רשיון אינו מבטיח טיפול רפואי מוצלח. וראה: ת.א. 59834/01 מרים סלע נ. נפתלי מנדלוביץ , מיום 29/9/05 מפי כב' השופטת א' כהן. 70. כך אף בעניינינו. אין מחלוקת שהנתבע פעל בלא רשיון, ועל כך הורשע על-פי הודאתו. עם זאת אין כל קשר סיבתי בין היעדר הרשיון לנזק הנטען של ההפסד הכספי בתיק ההשקעות. אין מחלוקת באשר למקצועיותו של הנתבע ולא נטענה כלפיו (ואף לא הוכחה) טענה של רשלנות. 71. בהבדל גדול מהמצב העובדתי שבפסק דין קרטין לא הוכח שהנתבע פעל לרעתו של הנתבע, ואף ההיפך. לא צמחה לנתבע טובת הנאה (ומכל מקום לא טובת הנאה משמעותית או כזו שאף מגיעה כדי שווי שירותיו), ובוודאי שלא צמחה לו טובת הנאה מכישלון השקעתו של התובע. הנתבע ציין בגלוי את עניינו בקרנות "כיוון", הנתבע פעל במקצועיות בניהול התיק, התובע היה מעודכן בפרטי התיק וניירות הערך שנקנו והיה רשאי לתת לנתבע הוראות לפעול אחרת או למשוך את הכספים כאשר תיק ההשקעות שלו היה בשיאו, ובכל שלב במהלך הזמן, ובכך למנוע או להקטין את נזקיו. מילות סיום . 72. התובע וודאי עבד קשה כדי לצבור את כספו והוא נושא בעול כלכלת בני ביתו. אין ספק כי תוצאות תיק ההשקעות היו עבורו מכה קשה. הנתבע כשל במילוי חובתו החוקית כאמור בפסק הדין בתיק הפלילי. עם זאת לא הוכח כי פעל למען עצמו ושלא לטובתו של התובע. המכה שניחתה על התובע עם שחיקת תיק ההשקעות שלו אירעה במקביל לשחיקה דומה אצל הנתבע עצמו ואצל יתר לקוחותיו, ובמקביל לירידות בשוק ההון בכללו. פסיקתא . לאור כל האמור לעיל נדחית התביעה. התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ בתוספת מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.בנקניהול חשבוןהשקעות