קראו את גמר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניהול עסק ללא רישיון הגנה מן הצדק: רקע 1. הנאשם מואשם בעבירה של עיסוק בעסק טעון רישוי ללא רישיון, לפי סעיפים 4, ו- 14 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח - 1968, בכך שכבעל עסק מסעדה בקניון הראל במבשרת ציון, הוא נמצא ביום 17/01/07 מנהל את המסעדה, המופעלת על ידו או מי מטעמו מזה מס' חודשים ללא רישיון. המועצה המקומית מבשרת ציון שלחה לו התראות בהן הוא נדרש להסדיר את קבלת רישיון העסק, אך הוא לא עשה כן. 2. ביום 11/11/07 על יסוד הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום, קבעתי כי הנאשם ביצע עבירה של עיסוק בעסק טעון רישוי, ללא רישיון, ללא שהורשע, שכן הנאשם עתר לאי הרשעתו, ובהסכמת הצדדים הוגשו טיעוניהם לעניין ההרשעה ולעניין העונש על מנת שביהמ"ש יכריע במחלוקות אלה. הנאשם העלה בטיעוניו טענה חדשה לזיכויו בשל הגנה מן הצדק ולחילופין לאי הרשעתו, מאחר והעבירה בוצעה בשל התנהגות לא ראויה מצד הרשות, המאשימה טענה להרשעתו, והצדדים גם שטרחו טיעוניהם לעונש, בהתאם להסכמה שביניהם. טענות הנאשם 3. בשנת 2000 חתם הנאשם על הסכם שכירות עם קניון הראל, בו התחייב לבנות יש מאין את המסעדה בתנאי המפרט הטכני. לאחר שסיים בנייתה, הוא פנה למועצה המקומית במבשרת ציון (להלן: "המועצה"), ביקש לקבל רישיון עסק, המשיך כך כל שנה וצירף אישורים על הגשת בקשות לרישוי עסק מיום 05/11/01, 10/01/02, 20/07/03, 24/11/04 (נספחים ג-ו לטיעוניו). ואולם המועצה לא גילתה עניין וזריזות בהנפקת רישיונות עסק בכלל, ולמסעדות בפרט, מסיבות שאינן קשורות בו, במשך 4 שנים מיום הקמת המסעדה, בשל חילופים רבים במשרת האחראי לרישוי עסקים במועצה, והנפיקה לו מדי שנה אישורים לפיהם העסק ממשיך לפעול, על היותו מצוי בהליך קבלת רישיון עסק, ועל העדר מניעה מבחינתה כי המסעדה תמשיך לפעול, כשהליך הרישוי מנוהל ע"י מנהל הרישוי והפיקוח, שבסופו יונפק רישיון קבוע (נספח א'- מכתב מיום 05/11/01 מאת מנהל הרישוי והפיקוח, מר מאיר מאירי ונספח ב'- מכתב מיום 27/07/03 מאת מנהלת הרישוי והפיקוח, גב' ורדה משה). משנת 2006 פעל הנאשם ביתר אינטנסיביות לקבלת רישיון העסק, שילם ארנונה והמיסים עירוניים, והמועצה המשיכה להנפיק אישורים זמניים בדבר הגשת הבקשות, בין היתר לקבלת היתרים שנתיים להעסקת עובדים זרים ממשרדי ממשלה כמו שירות התעסוקה, משרד התמ"ת ומשרד הפנים. 4. בשנתיים האחרונות חלו שינויים רבים ותכופים בהנחיות ובתנאי הנפקת הרישיון: א. דרישות מכבי האש - התקנת ציוד ואמצעי כיבוי נחלקים לשני סוגים, כשסידורי החובה נקבעים בתקנות שירות הכבאות וסידורים שבשיקול דעת אינם מתפרסמים ברשומות ומחזיק המבנה יכול לערער על ההוראה (נספח ז'). הנאשם נדרש להתקין שלד לארון חשמל ומטפים, לאחר שהתקינם, באה דרישה חדשה להתקנת ספרינקלים בתקרת המסעדה, וכשהותקנו, עלתה דרישה חדשה להתקנת גלאי גז וכך הלאה והלאה, כשכל דרישה היתה דרישה חדשה שבשיקול דעת, ולא נדרשה בביקורת שקדמה לה. לפני ביקורת מכבי האש האחרונה, פנה מנהל תחזוקת הקניון לנאשם והודיעו כי עליו להתקין ספרינקלים על בסיס מים, הנאשם התקינם בעלות של 10,000 ₪, אך בביקורת שערכו מכבי האש, התברר כי מנהל התחזוקה טעה, והיה עליו להתקין ספרינקלים על בסיס אבקה. על אף שמקור הטעות לא היה בו, התקין הנאשם ספרינקלים על בסיס אבקה בעלות נוספת של 6,000 ₪ ולאחר מאמצים רבים, בירוקרטיה ומכשולים, קיבל רישיון עסק עד ליום 01/02/08, עליו מכותב גם מנהל רישוי עסקים, מר חיים כהן (נספח ח'), וכשהתברר לו כי המועצה המקומית לא קיבלה את האישור, הוא שלחו אליהם. משרד הבריאות - המועצה, האחראית הבלעדית להזמנת נציג משרד הבריאות, הזמינה נציג רק פעמיים בכל שנות פעילות המסעדה, ולא בכל שנה כנדרש. פעילות אינטנסיבית נוספת להאצת ביקור נציג משרד הבריאות נעשתה במקביל, הנאשם קיבל אישור בדבר הגשת התוכניות כפי שנדרשו ע"י משרד הבריאות (נספח ט' - זיכרון דברים מיום 06/11/07) ע"י יוסי יששכר, מפקח מחוזי למזון במשרד הבריאות, בה הוצגה סקיצה לתוכנית העסק שהנאשם התבקש להעביר לצורך מתן חוות דעתם לרישיון. על אף זאת, ב-1/07 הגיע למסעדה מפקח מטעם המועצה ו"גילה" כי הנאשם מפעיל מסעדה ללא רישיון. ואולם, כתב האישום הוגש ללא מתן התראה ו/או דרישה חד משמעית להשיג רישיון עסק כתנאי להמשך הפעלת המסעדה ו/או שהות להתקין ספרינקלים, וללא תיאום עם מכבי האש. הגנה מן הצדק 5. הנאשם טוען כי ניהל את המסעדה לאורך כל שנות קיומה, ללא סיכון תברואתי או בדרישות כיבוי האש, תיקן כל ליקוי, התקין כל דבר לאלתר מרגע שנדרש לכך, ולכל אורך 6 שנות קיום המסעדה, לא הוגשה תלונה על תברואה או סיכון אחר. לפיכך, ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות. מאידך, הרשות נמנעה לברר אם קיימים סידורי כבאות חדשים שבשיקול דעת, נמנעה ליתן לו שהות סבירה להתקין הספרינקלים, למרות קפיאתה על שמריה במרבית שנות קיום המסעדה, והפנה לע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' איתמר בורוביץ, פ"ד נט(6) 776, 8-6-807 שם נקבע כי: "עיקר עניינה של ההגנה מן הצדק הוא בהבטחת קיומו של הליך פלילי ראוי, צודק והוגן. בעיקרון עשויה אפוא ההגנה לחול בכל מקרה שבו קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות כפי שזו נתפסת בעיניו של בית-המשפט. מטרת החלתה של ההגנה היא לעשות צדק עם הנאשם, ולא לבוא חשבון עם רשויות האכיפה על מעשיהן הנפסדים... ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה אפוא מהלך קיצוני שבית-המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר. בדרך כלל יידרש הנאשם להראות, שהתקיים קשר סיבתי בין התנהגותן הנפסדת של הרשויות לבין הפגיעה בזכויותיו. עם זאת אין לשלול אפשרות שהפגיעה בתחושת הצדק וההגינות תיוחס, לא להתנהגות שערורייתית של הרשויות, אלא, למשל, לרשלנותן, או אף לנסיבות שאינן תלויות ברשויות כל-עיקר אך המחייבות ומבססות בבירור את המסקנה, כי במקרה הנתון לא ניתן יהיה להבטיח לנאשם קיום משפט הוגן, או שקיומו של ההליך הפלילי יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות...". 6. לטענת הנאשם ההליך הפלילי יפגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות ויהיה בכך דין אחד לרשות ודין אחד לאזרח. המועצה שיתפה פעולה עם הנאשם, העניקה לו אישורים בכתב על היותו בהליך קבלת הרישיון ואישרה לו המשך פעילות לאורך 6 שנים, למרות שידעה כי אין לו רישיון עסק. בטרם נשלח הפקח מטעמה והוגש כתב האישום, לא הייתה מצדה דרישה חד משמעית להשיג רישיון עסק כתנאי להמשך הפעלת המסעדה. בת"פ (שלום י-ם) 3217/01 מדינת ישראל נ' האגודה השיתופית שדות מיכה, , וקבע כב' השופט פיינברג כי: "... מאז העברת האתר לניהול המושב ועד להגשת כתב האישום, לא הייתה דרישה חד משמעית מטעם המשרד כלפי המושב להשיג רישיון עסק כתנאי להמשך הפעלה של האתר. לכל היותר, דרש המשרד מהמושב לפעול לפי הנחיות המשרד באשר לאופן ניהול האתר (ת/16) או להגיש למועצה בקשה לקבלת רישיון עסק (ת/17)... רשות רישוי שלטונית אינה יכולה לאחוז את החבל בשתי קצותיו: האחת, לשתף פעולה עם עסק פעיל המנוהל ללא רישיון עסק ואף לנצל את העסק לצורכי הציבור, והשנייה, להעמיד את בעלי העסק לדין פלילי עבור ניהול העסק ללא רישיון. לאור כל האמור, אני סבור כי יש להיזקק לטענת "הגנה מן הצדק" ביחס לאישום בגין ניהול עסק ללא רישיון, ולהסתפק בקביעה כי המושב עבר את העבירה מבלי להרשיעו בדין בשל כך". 7. האיזון בין האינטרסים התומכים בהמשך קיום ההליך, לרבות הרתעה, הוצאת האמת לאור, שמירה על בטחון הציבור והגנה על זכויות הקורבן הנפגע, לבין האינטרסים השוללים את המשכו במקרה דנן, לרבות הגנה על זכויות הנאשם, פסילת מהלכיה הנפסדים של המועצה המקומית, הרתעתה מפני התנהלות עתידית דומה ושמירת אמון הציבור בביהמ"ש, לא ייפגעו אם תתקבל טענת ההגנה מן הצדק, ואין בהליך שננקט נגד הנאשם כדי להרתיעו, כיוון שפעל לקבלת רישיון עסק מהיום הראשון, ובפועל התקין את כל הנדרש. לפיכך, מן הדין ומן הצדק כי תתקבל טענת ההגנה מן הצדק, הנאשם יזוכה, על אף שאין בידו רישיון עסק, וידאג מצידו שהרישיון יונפק במהירות אפשרית ככל שהדבר תלוי בו. קביעת אשמה ללא הרשעה 8. לחילופין, עותר הנאשם כי ביהמ"ש יימנע מהרשעתו, הואיל ולאורך כל השנים הוא היה בהליך לקבלת רישיון עסק, שילם מיסים והתקין כל שנדרש ע"י הגופים המוסמכים, לרבות מכבי אש ומשרד הבריאות. מן המפורסמות כי קיימים קשיים ומכשולים לקבלת היתרים ממשרדי הממשלה לגבי העסקת עובדים זרים במסעדות אתניות, ולאחרונה נעשו התנאים נוקשים יותר. לאור האמור, הרשעה פורמאלית בדבר ניהול עסק ללא רישיון עלולה למנוע מהנאשם קבלת היתרים בעתיד, תוצאה שתוביל בהכרח לסגירת המסעדה, לקריסת מפעל חייו, כשהוא נשוי ואב לארבעה ילדים, ולצירוף העובדים המועסקים על ידו למעגל האבטלה. בנוסף, בקרוב מסתיים הסכם השכירות עם הקניון, שהארכתו תלויה בשיקול דעת הקניון. מאחר ובהסכם התחייבות יסודית לנהל את העסק עם רישיון כדין, ההרשעה עלולה להוביל לביטול השכירות ללא פיצוי או להוות עילה שלא להאריכו. 9. על ביהמ"ש לבחון בענין זה אי הרשעה, קיומם של שני גורמים במצטבר: "... ראשית על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים..." (ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337, 342. בע"פ 5102/03 מדינת ישראל נ' דני קליין (פורסם ב"נבו"), אמנם נקבע כי " מקום בו הוכחה אשמתו של אדם, יש, בדרך כלל, להרשיעו בדין", אך "עם זאת, המשפט מניח כי רקמת החיים האנושית, בהשתקפותה בהליך הפלילי, מולידה מצבים קיצוניים שאינם מתאימים להחלת העיקרון העונשי הרחב המחייב הרשעה פלילית בעקבות הוכחת אשמה" (עמ' 70), וכי "נדרש איזון שיקולים המעמיד את האינטרס הציבורי אל מול נסיבותיו האינדיבידואליות של הנאשם... מן הצד האחד, והצורך במיצויו של ההליך הפלילי בדרך של הרשעת העבריין, כדי להשיג בכך, בין היתר, את גורם ההרתעה והאכיפה השוויונית של החוק. שיקול ציבורי זה פועל במשנה תוקף, ככל שחומרת העבירה גדולה יותר, והנזקים לפרט ולציבור מביצועה גוברים. כנגד השיקול הציבורי, נשקל עניינו של הפרט הנאשם, ובמסגרת זו נבחנים נתונים שונים הנוגעים אליו, וביניהם - טיב העבירה אותה עבר וחומרתה, עברו הפלילי, גילו, מצב בריאותו, והנזק הצפוי לו מההרשעה..." (עמ' 71-70), וכן כי "בנסיבות חריגות ומיוחדות, כאשר עלול להיווצר יחס בלתי סביר בין חשיבות ההרשעה לאינטרס הציבורי לבין עצמת הפגיעה הצפויה לנאשם באם יורשע, ובהתחשב במכלול הנתונים הרלבנטיים לעניין, ניתן לעשות שימוש בסמכות אי ההרשעה" (עמ' 71). ענישה 10. לחילופי חילופין, אם יחליט בית-המשפט להרשיעו, עותר הנאשם כי ביהמ"ש יתן משקל מהותי לנסיבות המקרה, כמו גם להוצאות הגבוהות שהוציא, בשל הטעות בדרישות כלפיו, שפורטו לעיל, לא יוציא צו סגירה למסעדה, ויעניק לו שהות בת 6 חודשים לסיים את הליך קבלת הרישיון, לאחר שבידו אישור ממכבי האש, והוא מצוי בצעדיו האחרונים לקבלת אישור משרד הבריאות. טענות המאשימה 11. הוראות חוק רישוי עסקים אינן בגדר חוק שרשאי אדם לקיימו או להפרו כראות עיניו, על סמך שיקולים כלכליים של רווח והפסד. פנייה לרשויות בבקשה לקבלת רישיון עסק, לאחר הקמת העסק ופתיחתו, היא תופעה שיש לעקור מהשורש. גם אם כטענת הנאשם, היו וישנם עיכובים כאלה ואחרים בקבלת רישיון עסק כנדרש בחוק, וגם אם קבלתו דורשת הליכים העשויים להימשך זמן, הרי שאינטרס הנאשם קטן ביחס למשקל אינטרס שלטון החוק והשוויון בפניו. אינטרס הציבור גובר על פני אינטרס הפרט, כדי שהחוטא לא יצא מנשכר, והאזרח שומר החוק יידע שאינטרס הציבור גובר על אינטרס הפרט. 12. הנאשם ניהל את עסקו ללא רישיון חרף התראות שנשלחו אליו, אין חולק כי העסק נוהל על ידו בלי רישיון, כשיקול למנוע הרשעתו, והוא אף המשיך בכך, על אף ידיעתו את עמדת המועצה, ואף במהלך ניהול המשפט. אורך הרוח שגילתה המאשימה במשך 6 שנים, בכך שלא נקטה נגדו בהליכים בשלבים המוקדמים של פתיחת העסק, אינה פוטרת אותו מהצורך בקבלת הרישיון, מה עוד שבמהלך השנים 04-05, הוא קיבל מכתבי התראה, בהם הובהר לו, כי בקשתו לקבלת רישיון עסק מסורבת, לאחר שהבקשה הועברה לנותני האישור, שאישורם נדרש כתנאי מוקדם למתן הרישיון, אך לא ניתן. לפיכך, ניסיונו להטיח את מחדלו במועצה נואל, ולא ניתן לומר כי המועצה קפאה על שמריה והתנהלה בעצלתיים. חובת הנאשם לפעול עפ"י דין ובשקידה הראויה לקבלת רישיון העסק, לרבות ביצוע כל הבדיקות המקדמיות וקבלת היתרים מתאימים טרם פתיחת העסק, ועל המועצה חובה להגיש נגדו כתב אישום, שהרי לא יתכן שמול נאשם שעבר על החוק תשב המאשימה האחראית על שמירת הוראות חוק רישוי עסקים בחיבוק ידיים. גם אם היה ניתן רישיון להפעלת העסק, או יינתן בעתיד, לא יהיה בכך כדי לשנות את עובדת ניהול העסק על ידי הנאשם ללא רישיון בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום ואת הצורך בהרשעתו. 13. במכתב מיום 13.12.04 (נספח ב1 לטענות המאשימה) הובהר לנאשם כי גורמי כיבוי האש אינם נותנים אישורם ועליו ליצור קשר דחוף עם קצין הכיבוי, למלא אחר הדרישות ולהמציא למועצה את אישור, כדי שתוכל לשוב ולחדש את המשך הטיפול בבקשה לרישיון העסק, וכי עפ"י חוק רישוי עסקים קיים איסור מוחלט לפעולת המסעדה ללא רישיון עסק, בפרט לנוכח הוראות סעיפים 14 ו-16 לחוק, הקובעות סנקציה פלילית בגין ניהול עסק ללא רישיון, לרבות סגירת העסק והפסקת העיסוק בו. 14. בחוות-הדעת מיום 6.12.04 (נספח ג) קבע משרד הבריאות כי הבקשה למתן הרישיון נדחית, כיוון שהעסק לא עמד בתנאי תברואה נאותים לבתי אוכל כלהלן: א. המחסן שהוצג אינו כלול בתכנית; ב. קירותיו לא היו מטויחים חלקים ומסוידים; ג. המחסן לא היה מרוצף; ד. אין לעסק 3 כיורים, כנדרש בתקנות; ה. אין מדובר לשטיפת כלי נפרד. אמנם מגישים מזון בכלים חד פעמיים, אך עדיין יש צורך לרחוץ את הסירים והכלים המשמשים להכנת המזון; ו. אין הפרדה בין איזור הטיפול בבשר והירקות (יש צורך במשטחים וכיורים נפרדים על מנת למנוע זיהומי משנה). כמו"כ מפרקים עופות במטבח ומאחסנים אותם אח"כ במקררים במחסן, בניגוד לדרישות סעיף 46(א), כשכעקרון מזון שיצא מהמחסן למטבח לא יכול לחזור אליו. ז. התכנית אינה כוללת חיבורים למערכת הביוב ולא ברור אם יש במקום מפרדי שומן, כנדרש עפ"י סעיף 36(5) לתקנות רישוי עסקים (תנאי תברואה נאותים לבתי אוכל). ביום 16.1.05 נערכה ביקורת על ידי משרד הבריאות (ה"ה מ. גיספאן וחיים כהן), בה נמצא כי לא חל כל שינוי במקום והובהר לנאשם כי אם ברצונו לקבל רישיון לעסקו, עליו להגיש תכנית חדשה שתענה לדרישות תקנות רישוי עסקים (נספח ד). 15. במכתב מיום 30.1.05 (נספח ב2) הובהר לנאשם, כי לאור סירוב משרד הבריאות וכיבוי אש, עליו לבצע את המטלות הנדרשות תוך חודשיים ולהגיש תכנית, אחרת יועבר הטיפול ללשכה המשפטית, וצורפו שני מכתבים: האחד מיום 16.1.05 מאת מר י. יששכר המפקח המחוזי למזון, לפיו לאחר ביקורת שנערכה במסעדה על בעל המסעדה להגיש תכנית חדשה שתיתן מענה לדרישות החוק על פי תקנות רישוי עסקים (תנאי תברואה נאותים לבתי אוכל), התשמ"ג-1983, והשני, מיום 24.11.04 ממר חיים כהן, ממרכז מדור מניעה במכבי אש, לפיו מצב המסעדה אינו תקין. ביום 22.6.05 נשלחה לנאשם התראה אחרונה לפני הגשת כתב אישום (נספח ב3) לפיה על אף התראות חוזרות ונשנות טרם הוסדר רישיון העסק של המסעדה והפעלתה ללא רישיון עסק מהווה עבירה עפ"י סעיפים 14 ו-16 לחוק רישוי עסקים, הקובעים סנקציה פלילית, לרבות סגירת העסק והפסקת העיסוק בו. כן הובהר לנאשם כי אם לא יפעל להשגת האישורים תוך 14 ימים ימוצו נגדו ההליכים. 16. בהתייחס לטענת הנאשם כי קיבל מכתב ממר מאיר מאירי לפיו "העסק פועל והליך הרישוי מנוהל על ידי", הרי שהלכה למעשה לא ניתן רישיון לעסק, אלא כל שצוין הוא כי עם תום ההליך, יונפק רישיון קבוע. המאשימה צירפה שני מזכרים מאת מר חיים כהן מנהל רישוי עסקים לפיהם האישור הנ"ל לא מהווה רישיון: הראשון מיום 8.11.07 (נספח א1) נכתב כי למרות שהוגשה בקשה למתן רישיון עסק ביום 24.4.04 בעקבות סירוב מערך כיבוי אש ביום 30.11.04 וסירוב משרד הבריאות מיום 6.12.04 למתן רישיון עסק, מעולם לא הונפק רישיון זמני או אישור זמני לעסק, והשני מיום 15.11.07 (נספח א2) כי על אף המזכר מיום 27.7.03 (נספח ב לטיעוני הנאשם) המאשר כי הנאשם החל הליך רישוי עסקים ואין מניעה מצד הרשות לפתיחת העסק, המזכר אינו מאשר קבלת רישיון, ובמידה ויתקבלו האישורים, יופק רישיון עסק, וצויין שם כי טרם התקבלו אישורים כלשהם ממשרד הבריאות וממערך כיבוי האש. 17. בהתייחס לטענת הנאשם, כי נתקל בקשיים לא צפויים, לרבות מחלוקת עם הנהלת הקניון, לא ברור מדוע לא צירף הנאשם כל תכתובת בינו לבין הנהלת הקניון אודות הספינקלים שהותקנו והסכם השכירות עם הקניון, שסביר להניח כי מכיל התייחסות מפורשות לענין ההיתרים והרישיונות לצורך שימוש השוכר במושכר, וקרוב לודאי שקובע, כי השוכר הוא האחראי הבלעדי ועל חשבונו לפתרון כל בעיה בענין זה. הגנה מן הצדק 18. חזקה על הרשות כי פעלה בסמכות וכדין ועל הטוען להגנה מן הצדק, להביא ראיות להוכחתה ולהראות כי יש בה ממש, שכן הפסיקה קבעה כי "חזקה על הרשות שהיא פועלת כדין והטוען שפעולה מסוימת נעשתה שלא כדין עליו הראיה. לשם הרמת הנטל הראייתי, לא די בקיומה של תחושה בעלמא המבוססת על השערות והנחות בלבד" (בג"צ 4566/90 דקל נ' שר האוצר, פ"ד מה(1)28). הנאשם לא הניח תשתית עובדתית להוכחת טענת התעמרות או התנהגות בלתי נסבלת של המועצה. בע"פ 2910/94 ארנסט יפת נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 353, 372, (להלן פרשת יפת) נקבע כי ההגנה תופסת: "במקרים בהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסאלית נפגעת... בהם התנהגות הרשות היתה כה מקוממת עד כי אי אפשר להרשיע אדם, כשמי שמעמידו לדין הוא שהביאו לכלל מעשה". ביהמ"ש פירט את משמעות ההגנה והשופט קדמי הסביר אותה בבג"צ 1563/96 עו"ד מרדכי כץ נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נה (1), 529, 545 - 546: "הגנה מן הצדק" הצומחת מהתנהגות "בלתי נסבלת" של הרשות מבטאת את נקיעת הנפש הציבורית מפני הנקיטה באותו קו של התנהגות; כאשר נקיעת הנפש משקפת לא רק סלידה מאותה התנהגות, אלא גם חשש מפני הפיכתה לנורמה. ההגנה מכוונת לא רק להוקיע את ההתנהגות הפסולה של הרשות ולחנך ולרסן את העושים במלאכת אכיפת החוק, שלא לפגוע בזכויות היסוד של הפרט לחקירה ולמשפט הוגנים; אלא גם להתריע מפני הסכנות הכרוכות באותו קו התנהגות לזכויות היסוד של הפרט במקרים אחרים ולהשמיע באזני ברשות התראה חמורה מפני חזרה על אותה התנהגות בעתיד". ובע"פ 6471/00 אדורם הר שפי נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3), 756, נקבע כי: "החלתה של "הגנה מן הצדק" עשויה להקים "השתק פלילי". יש שבכוחה למנוע את הרשעתו של מי שאשמתו הוכחה; ויש שבכוחה למנוע הטלת עונש חמור על מי שעבירתו מצדיקה לכאורה ענישה חמורה. כיוון שלהחלתה של "הגנה מן הצדק" עלולות להיות גם השלכות בלתי רצויות מבחינתו של הציבור, גובשה התפיסה שדוקטרינה זו יש להפעיל במשורה ולהגביל את החלתה למקרים נדירים ויוצאי דופן". 19. בפרשת בורוביץ הנ"ל הורחבו גבולות הדוקטרינה ונקבע מבחן משולש גמיש ומקל יותר (מתנאי פרשת יפת), לפיו מטרת החלת הדוקטרינה היא עשיית צדק עם הנאשם ולא כדי לבוא חשבון עם רשויות האכיפה על מעשיהם הנפסדים. ביהמ"ש קבע כי ניתן להעלות טענה זו גם במקרים בהם התנהלות התביעה היתה רשלנית, אף אם אין הדבר עולה כדי התנהגות שערורייתית, אך מדובר במקרים חריגים ביותר (עמ' 807-806), והדוקטרינה עשויה לחול אם ביהמ"ש שוכנע בצדקת טענת הנאשם כי ההחלטה להעמידו לדין חרגה בבירור ממתחם הסבירות: "ההכרעה בשאלה אם במקרה שלפני ביהמ"ש מצדיק את החלתה של הגנה מן הצדק, אמורה לשקף איזון נאות בין מכלול הערכים, העקרונות והאינטרסים השונים הכרוכים בקיומו של ההליך הפלילי. מן העבר האחד, ניצבים האינטרסים התומכים בהמשך קיומו של ההליך, ובהם: העמדת עבריינים לדין ומיצוי הדין עימהם; הוצאת האמת לאור; קיומם של מנגנוני גמול, הרתעה, וענישה; שמירה על בטחון הציבור; והגנה על זכויותיו של הקורבן הנפגע. ומן העבר השני, ניצבים האינטרסים השוללים, במקרה הקונקרטי, את המשך קיומו של ההליך, ובהם: הגנה על זכויות היסוד של הנאשם, פסילת מהלכיה הנפסדים של הרשות והרתעתה מפני נקיטת מהלכים דומים בעתיד; שמירה על טוהר ההליך השיפוטי; ושמירת אמון בציבור בביהמ"ש (עמ' 807). כן קבעה פרשת בורוביץ קבעה מבחן משולש להחלת דוקטרינת ההגנה מן הצדק: בשלב הראשון על ביהמ"ש לזהות את הפגמים שנפלו בהליכים שננקטו בעניינו של הנאשם ולעמוד על עוצמתם במנותק משאלת אשמתו או חפותו. בשלב השני על בית-המשפט לאזן בין האינטרסים השונים, תוך שהוא נותן דעתו לנסיבותיו הקונקרטיות של ההליך שבפניו ומייחס משקל לחומרת העבירה, לעוצמת הראיות, לנסיבותיהם האישיות של הנאשם וקורבן העבירה, למידת הפגיעה ביכולת הנאשם להתגונן, לחומרת הפגיעה בזכויותיו, לנסיבות שהביאו לגרימתה, למידת האשם הרובץ על כתפי הרשות שפגעה בהליך או בנאשם ולשאלה אם הרשות פעלה בזדון או בתו"ל. בשלב השלישי, מששוכנע ביהמ"ש כי קיום ההליך כרוך בפגיעה חריפה בתחושת הצדק והגינותו, עליו לבחון אם לא ניתן לרפא פגמים שנתגלו, באמצעים מתונים ומידתיים יותר מאשר ביטול כתב האישום (עמ' 807 - 808). דוקטרינת ההגנה מן הצדק עוגנה בסעיף 149(10) לחסד"פ, ולאחר פרשת בורוביץ התקבל תיקון מס' 51 לחסד"פ הקובע כי לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון כי "הגשת כתב אישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות", אך המבחנים שנקבעו בפרשת בורוביץ להחלת הדוקטרינה ממשיכים לחול על בחינת טענת הגנה מן הצדק ובמסורה (ע"פ 7014/06 מדינת ישראל נ' אהרון לימור, , מיום 4.9.07 וע"פ 30636/06 מדינת ישראל נ' מטר נדיה , שניתן ביום 19.7.07). 20. חוק רישוי עסקים מכיל אינטרסים רבים לשמירת טובת הציבור, כשמצד אחד עומד האינטרס הציבורי ומצד שני זכויות הנאשם. טענות הנאשם נטענו באופן כללי, חסר ביסוס ראייתי, ולא נמצאה בהן התנהגות בלתי נסבלת של הרשות" או "סתירה מהותית לעקרונות הצדק וההגינות המשפטית". באסמכתאות שהוגשו על ידי הנאשם לא עולה התנהגות מקוממת, שערורייתית ובלתי נסבלת מצד הרשות המאשימה, כך שלמעשה משמעות הענקת ההגנה מן הצדק על העבירה בה מואשם הנאשם, הינה ריקונה מתוכן והצגתה ככלי ריק. פסה"ד אליהם הפנה ב"כ הנאשם שונים מהמקרה דנן ולא מועילים לו, ההחלטה להעמידו לדין לא חרגה ממתחם הסבירות, וביהמ"ש אינו מחליף את הרשות שדחתה את בקשתו למתן רישיון עסק לעסקו. לאור האמור, איזון נאות בין מכלול הערכים והאינטרסים הכרוכים בקיום ההליך הפלילי, מחייב דחיית טענת הגנה מן הצדק. הרשעת הנאשם 21. על ביהמ"ש להרשיע את הנאשם, שכן אין טענה הסותרת את העובדות המהוות בסיס להרשעתו ואף הודה בהן. בפסיקה נקבעו מבחני הימנעות מהרשעה רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מהרשעה לחומרת העבירה, ובהם נוקט ביהמ"ש בעונש הטלת מבחן ללא הרשעה (רע"פ 432/85 גדעון רומנו נ' מדינת ישראל , ), כשיקול מהותי לשיקום הנאשם, כאחד משיקולי הענישה. הימנעות מהרשעה אפשרית כשההרשעה תפגע באופן חמור בשיקום הנאשם, וכשסוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה, בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים (ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337), והיא שמורה למקרים חריגים, בהם מידת הפגיעה בנאשם מההרשעה עולה על אינטרס הציבור כי מבצע העבירה יורשע בגינה (ע"פ 2592/06 שלמה גואטה נ' מדינת ישראל, ). 22. במקרה דנן, הנאשם אינו שונה מנאשמים אחרים שהודו והורשעו במקרים דומים. הליך קבלת הרישיון טעם הושלם, וגם אם היה בידו רישיון, אין בכך בכדי למנוע הרשעתו, כיוון שאינו יכול לרפא בדיעבד את ביצוע העבירה ואינו מהווה שיקול המחייב את סיווג המקרה בגדר המקרים "מיוחדים וחריגים". טענת הנאשם באשר לפגיעה בפרנסתו לאור עיסוקו, לא ברורה, לא הובאו אסמכתאות כי אם יורשע, תימנע ממנו אפשרות לקבל היתרים בעתיד להעסקת עובדים זרים, וגם אם קיימת אפשרות לפגיעה מסוימת בנאשם ובפרנסתו, אין באינטרס הצר של הנאשם למנוע את אותה פגיעה ולגבור על האינטרס הציבורי שבהרשעה, הן מחמת המדיניות השיפוטית הראויה בכל הנוגע לעבירות מכח חוק רישוי עסקים והן מחמת שיקולי אחידות הענישה . לאור האמור על ביהמ"ש להרשיע את הנאשם. 23. הגם שהנאשם הודה בעובדות כתב האישום, ונקבע כי הוא ביצע את העבירה, הוא ממשיך לנהל את עסקו עד היום ללא רישיון. אמנם הוא הגיש בקשה לרישוי עסק, אך סורב בשל ליקויי כיבוי אש ותברואה, אך אין בכך הצדקה לפטרו מהרשעה, שהרי אין חולק על נחיצות חוק רישוי עסקים שנועד להגנת סידורי הביטחון, הבטיחות, מניעת וצמצום מטרדים ומפגעים, התלויים בישומו הבלתי מתפשר. מטרת המחוקק היא למנוע יצירת עובדות מוגמרות על ידי מניעת עבודות הכנה לפתיחת עסק ללא רישיון - ראויה, שכן דרישת המחוקק לקיום תנאים מקדמיים של רשויות הנוגעות בדבר, בטרם ינתן רישוי העסק, נועדה לשמור על ביטחון, רווחת ובריאות הציבור הצרכנים, ובנוסף, ניהול עסק ללא רישיון פוגע בתחרות חפשית בשוק העסקים, שכן הוצאת הרישיון כרוכה בתנאים שלעתים עלותם גבוהה, והמנהל עסק ללא רשיון עושה זאת על חשבון עסקים, המקיימים את הוראות החוק ומממנים הנדרש לקבלת הרישיון. 24. אף אם קיימת אפשרות לפגיעה בפרנסת הנאשם, והעסק מעסיק מס' עובדים, אין באינטרס הצר של הנאשם לגבור על האינטרס הציבורי, כדי למנוע את הפגיעה שבהרשעתו הן מחמת המדיניות השיפוטית הראויה בכל הנוגע לעבירה, והן מחמת שיקולי אחידות הענישה. הלכה פסוקה היא כי אין להגן על אינטרסים של עובדים באופן המאפשר עבירה על פי חוק רישוי עסקים. לאור האמור, מתבקש ביהמ"ש להרשיע את הנאשם ולהשית עליו קנס שישקף את חומרת העבירה, חתימה על כתב התחייבות להימנע מעבירה, ליתן צו סגירה מעוכב ל-6 חודשים וצו איסור שימוש על פי סעיף 16(3) לחוק רישוי עסקים ולהורות לרשויות החוק לסייע באכיפת הצו. תגובת הנאשם לטענות המאשימה 25. לטענת הנאשם יש לפסול את נספחים א1, א2, ג' ו-ד' בטיעוני המאשימה או לחילופין לתת להם משקל אפסי, שכן שלב ההוכחות התייתר בעקבות הודאת הנאשם בעובדות, והמאשימה פעלה בניגוד לסדרי הדין במשפט הפלילי ובניגוד לסעיף 148 לחסד"פ, משלא ביקשה רשות מביהמ"ש להביא ראיות בכלל, וראיות הזמה בפרט. נספחים א1 ו-א2 לא היוו חלק מחומר החקירה ונערכו לאחר הגשת כתב האישום ובסמוך למועד הדיון ונספחים ג-ד הם התכתבות בין משרד הבריאות למחלקת רישוי עסקים במועצה שלא היוו חלק מחומר החקירה. ארבעתם לא הומצאו לנאשם ובכך רמסו את זכותו הבסיסית לקיום הליך פלילי הוגן. לחילופין, אם לא ייפסלו הנספחים, מתבקש ביהמ"ש לתת להם משקל אפסי, כראוי לראיות ש"הוגנבו" שלא כדין, שכן הם מציגים את הדברים באופן מוטעה וחד צדדי, תוך התעלמות מאמיתות בסיסיות, והרחבת חזית בניגוד לדין. 26. בנוסף, המאשימה ציינה בסעיף 7 לטיעוניה "למען הסר ספק, מצורף לטיעונים אלה מכתב של מנהל מחלקת רישוי עסקים ופיקוח במועצה המקומית מבשרת ציון, המבהיר את מצב הדברים לאשורם", בלא שסייגה דבריה על אף שידעה, לכל המאוחר עם קבלת טיעוני הנאשם, אליהם צורף אישור מערך כיבוי האש (נספח ח), כי האישור כבר ניתן ביום 15.10.07, קרי, כחודש לפני כתיבת נספחים א1 ו-א2, כך שהמכתב שצירפה לא מבהיר את מצב הדברים לאשורם, והתעלמה במפגיע מהראיה החד משמעית שצירף הנאשם לטיעוניו. כמו כן היא מתעלמת מפעילות העסק 6 שנים בידיעת ובהסכמת המועצה (נספחים א' ו-ב') ומזיכרון הדברים מטעם משרד הבריאות שנערך ביום 6.11.07 ונשלח למחלקת רישוי עסקים (נספח ט'), לפיו על העסק להעביר באמצעות המועצה תכנית מתאימה, בעוד היא מתייחסת למסמכים ישנים מלפני שנים (נספחים ג' ו-ד') ומתעלמת מהמצב נכון להיום, כמו גם מתוכן זיכרון הדברים שמהווה תשובה לאמור בנספחים הנ"ל. התכנית שהכין הנאשם הינה בהתאם לדרישות משרד הבריאות והוא אף הגדיל לעשות כשביקש וקיבל אישור להמצאתה מטעם המועצה למשרד הבריאות בעצמו על מנת לזרז את הליך קבלת אישור משרד הבריאות, כך שכל שנותר כעת הוא ביקורת במסעדה, אלא שהנאשם כבול בחבלי הבירוקרטיה. דיון 27. כבר בפתח דבריי אציין כי לא ראיתי לנכון לפסול את הנספחים שהגישה המאשימה. אמנם הנאשם הודה בעובדות כתב האישום והתייתר שלב ההוכחות, אך גם הוא צירף 9 נספחים לטיעוניו, בלא שהיתה הסכמה להגשתם (גם אם היו בחומר הראיות), והעלה טענות חדשות בגדר טענתו להגנה מן הצדק, שלא הועלתה בישיבה מיום 11.11.07 בשלב הדיוני של הסכמות הצדדים לגבי המשך הדיון, והסתמך בטיעוניו על הנספחים שצירף. המאשימה הגיבה לטענותיו, ומשכך, לא ראוי היה למנוע דווקא מהמאשימה להגיש מסמכים מטעמה, בתגובה לנספחי הנאשם, הגם שנערכו לאחר הגשת כתב האישום, שכן הם רלבנטיים לתגובתה ביחס לטענת ההגנה מן הצדק ולהתנהלות הנאשם גם אחרי הגשת כתב האישום ביחס לביצוע התנאים שנדרש לצורך קבלת רישיון העסק, ומכל מקום ניתנה לנאשם אפשרות להגיב גם בכתב וגם בע"פ בדיון מיום 29.6.09. 28. לאחר עיון בתגובות הצדדים, ולאחר שהוברר כי אישור כיבוי האש ניתן לאחר הגשת כתב האישום, החלטתי לזמנם לדיון ב-29.6.09, על מנת להבין מדוע לא ניתן עדיין אישור משרד הבריאות ומהם התנאים הנדרשים שלא הושלמו בהליכי קבלת רשיון העסק, דהינו מה מונע ומעכב את קבלת הרשיון בנושא התברואה. לישיבה זו התייצבה גם נציגת משרד הבריאות שהשמיעה הסבריה, הנאשם אף הוא השמיע דבריו, וב"כ הצדדים השלימו טענותיהם בע"פ. נציגת משרד הבריאות טענה כי הבקשה הראשונה מהמועצה התקבלה ב-24.11.04, התכנית נבדקה ולמועצה נשלחה תשובה הדוחה אותה, אך גם לאחר מכן עדיין לא בוצעו התנאים שנדרשו לקבלת אישור משרד הבריאות לתפקוד המסעדה. 29. לאחר שבחנתי ושקלתי את מכלול טענות הצדדים, אני מאמצת את עמדת המדינה, ומאחר ונימוקיה המפורטים הובאו לעיל, לא ראיתי לנכון לחזור עליהם, אך אדגיש כמה היבטים. ראשית, הנאשם הודה במיוחס לו, אלא שלטענתו הוא ניסה במשך שנים להשיג את האישורים הנדרשים מהרשויות לצורך קבלת הרישיון, אך נדחה מפעם לפעם בדרישות ובתנאים שונים. אף אם נכונה טענתו, אין ספק שהיה עליו לפחות להתחיל בהליך רישוי העסק בטרם סיום הקמתו, על מנת להכשיר מראש את פעילותו ולהימנע מהפעלתו בלי רשיון, אך זאת לא עשה, אלא החל בכך לאחר שפעילות המסעדה החלה ללא רישיון. הגם שניפוק אישורי המועצה מידי שנה בשנה, שהתירו לנאשם להמשיך להפעיל את המסעדה מדי שנה בשנה, חרף העדר רישיון העסק, אינו עולה בקנה אחד עם התרת פעילות העסק ללא רישיון במשך זמן כה רב, איני סבורה כי עובדה זו מובילה לתוצאה של זיכוי על בסיס הטענה של הגנה מן הצדק, או לאי הרשעה. אמנם מהאישורים הללו עולה שהנאשם פעל כל השנים להשגת רישיון העסק, אך ברור מאליו כי מצופה שיקיים את התנאים שנדרשו מהרשויות השונות במהירות, שכן לא מתקבל על הדעת שבמשך 6 שנים הוא לא הסדיר את הנדרש ממנו. העובדה שהמועצה הלכה לקראתו, אך מלמדת על אורך הרוח והתחשבותה בו, אך אינה מהווה פטור מביצוע העבירה. אמנם ניתן להסיק מכך שהמועצה איפשרה לנאשם לנהל את המסעדה ללא רישיון במשך 6 שנים, כי הכירה בקשייו להשגת הרישיון ובכך שאין מדובר בעיכוב התלוי אך בו, אלא גם בגורמים הבודקים והמאשרים. ואולם מדובר במשך זמן לא סביר של 6 שנים, שהוא מעל ומעבר למצופה, ובסופו של יום, נגרם עיכוב משמעותי בעטיו של הנאשם, שקיבל מספר מכתבי התראה במשך שנים, אך לא פעל באופן זריז כדי לברר באופן נמרץ את הנדרש ממנו, על מנת לסיים אחת ולתמיד ובדחיפות את הליך הרישוי וקבלת הרישיון. גם לא ניתן לטעון כי לא הייתה דרישה חד משמעית מהנאשם להשיג רישיון עסק כתנאי להמשך הפעלת המסעדה, בדומה לפסה"ד בת"פ (שלום י-ם) 3217/01 שהנאשם הגיש, שכן הנאשם נדרש במספר מכתבי התראה כמפורט בסעיף 15 לעיל לבצע התנאים, ואף נשלח אליו מכתב התראה ביום 22.6.05 כי אם לא יבצע הנדרש ממנו ימוצו נגדו ההליכים בתוך 14 יום. שנית, בנסיבות אלה, ומאחר ומקובלות על טענות המאשימה בטיעוניה, אני סבורה כי לא מדובר כלל במעשים והתנהלות שערורייתיים מטעם הרשות, המבססים טענת ההגנה מן הצדק מטעם הנאשם. נהפוך הוא הרשות הלכה צעדים מרחיקי לקראת הנאשם, בנתנה לו ארכות רבות להסדרת הנדרש במשך 6 שנים, כשעליו מוטל הנטל לקדם את השגת הרישיון ביתר נמרצות, עוד לפני הקמת המסעדה, ובוודאי שלאחר מכן, תוך שקידה מתמדת מצידו, במגמה להסדיר מיידית את עמידתו בתנאים הנדרשים לקבלת הרישיון. שלישית, אמנם לטענת הנאשם הרשויות העלו כלפיו מפעם לפעם דרישות חדשות, שמנעו ממנו מילוי אחר התנאים בבת אחת, אך הנטל להוכחת טענה זו היא על הנאשם, ולפחות בצירוף מסמכים להוכחתה ולתמיכה בה, כגון בעניין התקנת הספרינקלרים השונים, שלטענתו התבקש להתקין פעמיים (השנייה עפ"י דרישות הקניון). הנאשם העלה טענותיו בעלמא, ומכל פנים, אף אם נכונה טענתו, איני מוצאת סיבה לאי התקנתם בתוך זמן קצר, ולא ברור מדוע נמשך הדבר במשך כ-7 שנים, במהלכן עוכב מתן הרישיון, למרות התראות שנשלחו אליו. רביעית, לגבי כיבוי האש - הנאשם ניהל את עסקו ללא רישיון חרף דרישות שנשלחו אליו, במהלך השנים 04-05, מ-24.11.04 (מסומן 3), מ-13.12.04 ומ- 30.5.05 (נספחים ב/2-1), בהם הובהר לו, כי בקשתו לקבלת רישיון עסק מסורבת. מכל מקום אין הצדקה להתמשכות כה ארוכה להתקנת הנדרש במשך למעלה מ-6 שנים עד להגשת כתב האישום ב-20.3.07, ורק 7 חדשים אח"כ ב-15.10.07 הענין הוסדר. הנאשם לא הניח תשתית המצדיקה סחבת כה ארוכה, הטענות בדבר הבירוקרטיה והמכשולים השונים לא הוכחו, לא הוגשו כל מסמכים המעידים על כך שהוא נדרש פעמיים להתקין ספרינקלרים, מתי נדרש, מה משך זמן הביצוע, ומדוע במשך שנים כה רבות הדבר לא הוסדר. רק לאחר הגשת כתב האישום, הנאשם קיבל ביום 15.10.07 ממכבי אש את אישורם לרישיון העסק עד ליום 01/02/08, עליו מכותב גם מנהל רישוי עסקים, מר חיים כהן (נספח ח'), וכשהתברר לו שהמועצה המקומית לא קיבלה את האישור הוא שלח אליהם העתק. למרות הקמת העסק בשנת 01 הנאשם לא קידם ענין זה לפני סיום הקמתו, ולא ביצע הנאשם את הנדרש ממנו במשך כ-7 שנים, הוא גם לא טרח להמציא קבלות על התקנת ספרינקלרים חוזרת בסכומים של 10,000 ₪ ואח"כ 6,000 ₪ ומתי הם הותקנו במסעדתו. חמישית, לגבי אישור התברואה ממשרד הבריאות, הרי שגם נושא זה לא הוסדר במשך שנים, ומניעת מן האישור הנדרש עיכבה את מתן רישיון העסק. בחוו"ד משרד הבריאות מיום 6.12.04 (נספח ג לטיעוני המאשימה) דחה משרד הבריאות את הבקשה למתן הרישיון מיום 24.11.04 ולא נתן אישורו, כיוון שהעסק לא עמד בתנאי תברואה נאותים לבתי אוכל, כמפורט בסעיף 15 דלעיל. מאז 6.12.04 לא הוסדרו התנאים, ועד היום קיימים רק שני כיורים במקום 3 שנדרשו, ואין הפרדת פונקציות במשטחי הטיפול של בשר וירקות כדי למנוע זיהומים בין בשר גולמי (או אפילו מעובד וחתוך) לירקות לא שטופים, כך שיש חשש לזיהום משני. בביהמ"ש הבהירה גב' מיכל גיספאן: "אני מפקחת מזון בלשכת הבריאות בירושלים. אנו מטפלי ם בבקשות לבתי אוכל כשהמועצה מעבירה אלינו בקשה ואנו מתיחסים אליה. לפי המסמך הגיעה בקשה ראשונה מהמועצה התאריך הוא התאריך שהמועצה שלחה אלינו את הבקשה והוא 24.11.04 ...אנו בודקים את המקום והתכנית והחזרנו את התשובה למועצה, שהיתה דחיה, מ-6.12.04. כתוב במסמך. אני לא מסכימה שכל פעם באנו בדרישות חדשות. הנאשם בא אלינו וזה חריג ישבנו והסברנו לו את הבעיתיות, העלנו זכ"ד מ-14.10.07. כשאנו מסתכלים על מטבח אנו רוצים לראות הפרדת פונקציות דהיינו טיפול נפרד בבשר ובירקות, כל אחד יש לו זיהומים משלו והכי חשוב זה הפרדה בין נקי ומלוכלך חייב להיות הפרדה בין מזון גולמי של בשר לא מעובד, ירקות לא שטופים, יש חשש לזיהום. ולכן יש לנו דרישות לתכנון. כשניגשים למסעדה כתוב מינימום 3 כיורים ופה יש 2. במסעדה צריך להיות מדור וכיור נפרד לבשר, מדור וכיור נפרד לירקות ומדור וכיור נפרד לשטיפת כלים. פה לא היה קיים. ישבנו על התכנית הוא בא אלינו ודיברנו והוא הסביר שזה רק ירקות קרים ואמר שהבשר מגיע חתוך. המקום קטן לאופי הפעילות שלו. אמרנו לו לצמצם את הפעילות שלו שיגיש את זה כסטקיה וישבנו על תכנית. הוא הגיש אותה אבל התכנית לא עמדה במציאות. אני מגלה שיש ביצים טריות. זה טיפול נפרד מחשש לסלומונלה. כך שממשיכים להגיש שם כמסעדה ולא כסטקיה. אתה לא יכול להשתמש בשני כיורים ולקרוא לזה מסעדה. סיכמנו על ירקות חתוכים מראש ובסיכום מ-6.11.07 מופיע שסיכמנו שהסקיצה מתאימה לתכנית, אמרנו שאם יקבל בשר חתוך מראש שלא צריך לטפל בו כי השטח קטן וירקות חתוכים שלא צריך לטפל בהם, נוכל לאשר לו עם שני כיורים. וסיכמנו על תכנון מסוים. והוא חזר עם התכנית שסיכמנו ולא בוצע. אנו מגלים שהדברים לא בוצעו במציאות. כל סוג מזון מביא את הסיכונים שלו." ראה: עמ' 16 מש' 15 עד עמ' 17 ש' 5 לפרו' מיום 29.6.09. אמנם הנאשם הצהיר כי עתה מגיע למסעדה ישר לסיר הבישול רק בשר חתוך, שאינו מצריך שטיפה בכיור נפרד ומייתר התקנתו, אך מודה כי חלק מהירקות אינו מגיע חתוך ומוכן, אלא כירקות גולמיים, הזקוקים לשטיפה, ולהלן דבריו: "אחרי שהגיעה אלי הביקורת ב-2004 נתנו לי כמה ליקויים לתקן ותוקנו. אין לי קשר ישיר עם מש' הבריאות ואין לי אפשרות לפנות אלא רק דרך המועצה. זה לא מינהל תקין להגיע למשרד הבריאות. ישבתי עם הגב' וסיכמנו שיגיעו ירקות חתוכים שטופים אך אלה הם רק ירקות עליים, לעומת זאת ירקות גולמיים הם לא מגיעים ארוזים וחתוכים. יש מקום לירקות ודיברנו שאין צורך במקום להפרדת בשר כי הוא מגיע חתוך. כל הבשר שלי מגיע רצועות ונכנס ישר לסיר. אין לי חיתוכי בשר או עבודה של פירוק. אני עובד עם חזה עוף ושניצל עגל. הכל מגיע חתוך. הבשר מאז ההתיחסות הראשונה ב-2004 מגיע תמיד חתוך ומוכן לבישול ואין לי איתו שום התעסקות נוספת. ההתיחסות של הגב' היתה לירקות גולמיים. ראה: עמ' 17 ש' 18-12 לפרו' מיום 29.6.09. מאחר ואין חולק שלמסעדה מגיעים ירקות גולמיים, הזקוקים לשטיפה, הרי שנדרש לכך כיור נפרד, אך ברור שגם סירי הבישול מחייבים שטיפה ולכך נדרש כיור נפרד נוסף. לאחר שהנאשם שינה את אספקת הבשר מבשר גלמי לבשר חתוך, הסתפק משרד הבריאות בשני הכיורים הקיימים במקום ב-3, אולם עדיין נדרשים לפחות 3 משטחי טיפול נפרדים במסעדה, אחד לטיפול בביצים טריות, אחד לטיפול בירקות, ואחד לטיפול באורז, על מנת למנוע זיהומי משנה . בחוו"ד נוספת של משרד' הבריאות מיום 29.1.08, שנערכה על ידי י. יששכר, מפקח מחוזי למזון, לאחר מפגש עם הנאשם צויין כי: "בעסק ישנם רק שני כיורים ולכן בכל מקרה לא ניתן להגיש את הבקשה למסעדה אלא לסטקיה בלבד (עפ"י פריט 4.2 ב' לצו). הפעילות במקום חורגת מהתוכנית שצורפה ומהסכום שהיה בין משרדנו ובעל העסק מר אבנר ספיר מיום ה - 6.11.07. במקום לא מסתפקים בהכנת מאכלים רק מירקות חתוכים וארוזים מראש, ומבשר החתוך מראש. בבקורת נמצא כי במקום משתמשים גם בירקות גולמיים וביצים טריות, מבלי שיוקצה מקום לטיפול בהם, לא בתוכנית ולא במציאות. על מנת לטפל בירקות גולמיים בעסק יש להקצות לכך מדור מיוחד לטיפול בהם (ניקוי וחיטוי), וכן מקום מיוחד לפתיחת הביצים או להשתמש בביצים מפוסטרות. מכל מקום בעסק אין הפרדה בין טיפול במזון גולמי ובין טיפול במזון מוכן, ולכן הפעילות המקום עלולה לסכן את בריאות הציבור. כן יש לציין שבמטבח ישנה צפיפות. המחסן לא נבדק בעת הביקורת, משום שלא היה מפתח." (ההדגשות שלי א.ז.) גם בדיון מיום 29.6.09 ציינה נציגת משרד הבריאות כי נדרשת הפרדת המשטחים, לאור השימוש במוצרים שונים כגון: ביצים טריות (שלא הוקצה להם במקום בתכנית), אורז, ירקות גולמיים, ובין מקררים שונים עם מוצרים שונים. מכל מקום. מצב הדברים שלפני מלמד כי אין בנמצא תכנית מוכנה מצד הנאשם על הפרדות בין משטחי הטיפול של ירקות, ביצים, אורז, וגם לא במציאות. הגם שניתן לעתה הסתפק ב-2 כיורים (לשטיפת הירקות ולשטיפת הסירים) לאור העובדה שהבשר מגיע חתוך ואינו מצריך טיפול, לא ברור מדוע הנאשם קופא על שמריו ואינו מגיש את התכנית המבוקשת ממנו להפרדת המשטחים ולעניין החיבור לביוב ומפרידי השומן, על מנת לבצע את הנדרש ממנו, ומדוע נדרש זמן כה רב לביצועם, כדי לקדם את חובתו להחזיק ברשיון עסק. אמנם מטענות הצדדים עולה כי מדובר במטבח קטן, אך לא ניתן בשל כך, לוותר על דרישות ההפרדה המתחייבות לצורך הפעלת המסעדה, תוך שמירת תנאי תברואה בסיסיים ומניעת אפשרות זיהום מבאי המסעדה. לאור האמור, הנאשם אינו עומד בתנאי ובדרישות משרד הבריאות עפ"י התקנות. עוד ביום 16.1.05 נערכה ביקורת על ידי משרד הבריאות (ה"ה מ. גיספאן וחיים כהן), בה נמצא כי לא חל כל שינוי במקום והובהר לנאשם כי אם ברצונו לקבל רישיון לעסקו, עליו להגיש תכנית חדשה שתענה לדרישות תקנות רישוי עסקים (נספח ד). בנסיבות אלה טענתו כי לאחר ביקור נציג משרד הבריאות הוא קיבל אישור בדבר הגשת תוכניות חדשה כפי שנדרשה ע"י משרד הבריאות (נספח ט' - זיכרון דברים מיום 06/11/07), על בסיס סקיצה שהוצגה אז, לא בוצעה ולא נעשתה גם ההפרדה הנדרשת במשטחים, כשברור לנאשם כי למסעדה מסופקים ירקות גולמיים, המחייבים משטח נפרד, (ולא חתוכים בלבד כנזכר בנספח ט'), וכמפורט בחווה"ד הנוספת מיום 29.1.08. בנוסף, הנאשם לא הגיש תכנית הכוללת חיבורים למערכת הביוב ולא ברור אם יש במקום מפרידי שומן, כנדרש עפ"י סעיף 36(5) לתקנות רישוי עסקים (תנאי תברואה נאותים לבתי אוכל). תקנה 9 בסימן ג' לתקנות רישוי עסקים (תנאי תברואה נאותים לבתי אוכל) המתייחסת למסעדה, קובעת כי: 7. במסעדה מותר להכין ולמכור ארוחות מבושלות. ... 9. בנוסף לאמור בתקנות אלה ימלא המטבח אחר תנאים אלה: (א) במטבח יהיו מדורים נפרדים כאמור להלן: (1) לטיפול במזון גלמי; (2) לבישול; (3) למזון מוכן להגשה; (4) לשטיפת כלים. (ב) המדורים יהיו בגודל ובצורה שיאפשרו עבודה תקינה במקום להנחת דעתו של המנהל. (ג) מעל למיתקני בישול או טיגון יותקן מינדף כאמור בתקנה 27. (ד) יהיו שלושה כיורים לפחות.” 30. לאור האמור לעיל, ומאחר ומקובלים עלי נימוקי המאשימה, אני דוחה את טענת ההגנה מן הצדק של הנאשם ואת טענת הנאשם להימנע מהרשעתו, מאחר ובנסיבות המקרה לא מתקיימים התנאים המיוחדים והחריגים להימנע מהרשעתן, לאחר שניתנו לו ארכות במשך שנים אך הוא לא דאג להסדיר את קבלת הרישיון, לא לאחר ההתראות וגם לא לאחר הגשת כתב האישום. לא ניתן להשלים עך מצב זה במסר של אי הרשעה, ולאפשר לאחר שנים כה רבות את המשכו, על חשבון בריאות הציבור. 31. אשר על כן, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של עיסוק בעסק טעון רישוי ללא רישיון. העונש 32. לאחר ששקלתי את מכלול נסיבות הענין, לרבות העובדה כי גם המועצה מצידה השהתה בשנים הראשונות את הטיפול בהגשת הבקשות לגופים השונים נותני האישורים ונסיבותיו האישיות של הנאשם, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך 4,000 ₪ אותו ישלם הנאשם החל מיום 1.9.09 ובכל 1 לחודש שלאחריו ב-8תשלומים שווים ורצופים. אני מורה על סגירת המסעדה ועל איסור השימוש בה, אך צו זה יעוכב עד יום 10.2.10 (על מנת לאפשר לנאשם להסדיר את ביצוע מלוא התנאים הנדרשים לקבלת האישורים הדרושים ורשיון עסק להפעלת המסעדה). רשויות החוק יסייעו באכיפת הצו. זכות ערעור בתוך 45 ימים לבית-המשפט המחוזי בירושלים. הגנה מן הצדקעסק ללא רישיון