קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נישואים במהלך שירות לאומי דמי אבטלה / זכאות לקבלת דמי אבטלה לאחר הפסקת שירות לאומי בגלל נישואין : השופט עמירם רבינוביץ 1. פתח דבר ערעור זה הוא על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (בל 2208/06; , הנשיא מיכאל שפיצר) אשר קיבל תביעת המשיבה לתשלום דמי אבטלה. 2. התשתית העובדתית א. המשיבה שירתה במסגרת השירות הלאומי (להלן גם - השירות) בחברה לפיתוח גוש עציון החל מיום 1.9.2004 ועד ליום 31.8.2005, דהיינו במשך 12 חודשים. ב. ביום 8.9.2004, בסמוך למועד תחילת השירות (ביום השמיני לתחילת השירות) נישאה המשיבה, אך המשיכה בשירות עד להשלמת שנת שירות אחת. ג. ביום 2.4.2006, הגישה המשיבה תביעה לדמי אבטלה, אך זו נדחתה על ידי המערער (להלן - המוסד) בנימוק, כי המשיבה אינה באה בגדר "מבוטח" כמשמעות מונח זה בסעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995 (להלן - החוק או חוק הביטוח הלאומי). 3. ההליך בבית הדין האזורי א. על החלטה זו של המוסד הגישה המשיבה תביעה לבית הדין האזורי, בה טענה, כי לפי ההוראה הקבועה בסיפא לסעיף 158(3) לחוק הביטוח הלאומי זכאית בת שהתנדבה לשרת בשירות לאומי לדמי אבטלה כל עוד תקופת שירותה בפועל לא פחתה משישה חודשים, והיא נישאה בתוך 30 הימים מהיום שבו הפסיקה בפועל את השירות הלאומי. המשיבה הודתה כי אינה עומדת בתנאים הקבועים בסעיף 158(3) לחוק, אך טענה כי חרף זאת על המוסד לשלם לה את דמי האבטלה "על פי מהות החוק". ב. בבית הדין האזורי טען המוסד, כי המשיבה לא ממלאת אחר הוראת סעיף 158(3) לחוק, משום שלא נשאה תוך 30 יום ממועד הפסקת השירות, ולכן לא נתמלא לגביה התנאי הדורש, שהפסקת השירות תיעשה עקב הנישואים. המוסד נשען בעניין זה, בין השאר, על דברי ההסבר לתיקון מס' 23 לחוק הביטוח הלאומי, במסגרתו הוספה הסיפא לסעיף 158(3), ולפיהם הזכות לקבלת דמי אבטלה למי שנשאה מותנית בכך שבת השירות הלאומי שרתה שישה חודשים לפחות, ורק אם נשאה תוך 30 יום מיום הפסקת השירות הלאומי בפועל, וזאת בדומה לתקופה הניתנת לחיילת העומדת להינשא. ג. בית הדין האזורי לא קיבל טיעון זה של המוסד וקבע, כי "המחוקק בא לעודד את השירות הלאומי, כמו גם את השירות הצבאי, ו'ליישר קו' בין התנאים הניתנים לחיילת ששירותה נפסק עקב נישואין לאלו של בת השירות הלאומי... אם בת שירות המפסיקה את שירותה בשל נישואיה לאחר 6 חודשים ונישאת תוך 30 יום מסיום השירות, מוגדרת כמבוטחת על פי החוק, הרי שוודאי וודאי בת שירות שנישאת ולא מפסיקה את השירות הלאומי בשל נישואיה" צריכה להיכנס להגדרה זו. בשל נימוק זה קבע בית הדין האזורי, כי יש לקבל את התביעה ולראות במשיבה מבוטחת, ככל שמתקיימים בה יתר התנאים שבחוק. 4. הערעור א. המוסד טען בערעור, כי מטרת הרישא לסעיף 158(3) לחוק היא להשוות את מעמדן של בנות השירות הלאומי שמתנדבות לתקופה של שנתיים - תקופה המקבילה לשירות צבאי של חיילת- למעמדן של חיילות בשירות סדיר, בכל הנוגע לזכאותן לדמי אבטלה. בת שירות לאומי אשר שרתה פחות משנתיים איננה זכאית לזכויות כמבוטחת על פי הרישא של סעיף 158(3) לחוק. ב. בסיפא לסעיף 158(3) לחוק התכוון המחוקק להגדיר כמבוטחת גם את בנות השירות הלאומי אשר לא שירתו בשירות הלאומי תקופה של שנתיים בדומה לחיילת, אך רק בתנאי ששירתו ששה חודשים לפחות והפסיקו את השירות עקב נישואים. התנאי של 30 יום הקבוע בסעיף זה נובע מתקופת חופשת השחרור, לה זכאית חיילת העומדת להינשא. ג. במקרה הנוכחי, המשיבה נישאה מיד לאחר תחילת השירות, ולא הפסיקה את שירותה עקב נישואיה, ולכן על פי תכלית החוק והוראותיו אין היא בגדר "מבוטחת" בענף ביטוח אבטלה. 5. הכרעה א. סעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי (כנוסחו בתקופה הרלוונטית לערעור זה) קובע מיהו "מבוטח" בענף ביטוח אבטלה בזו הלשון: "158. בפרק זה - מבוטח... "(3) בת ששירתה תקופה שאינה קצרה מתקופה שבה חייבת יוצאת צבא אשה בשירות סדיר על פי סעיף 16(1) לחוק שירות בטחון, בשירות לאומי בהתנדבות שאישר השר ובתנאים שקבע על פי פסקה (3)(ב) להגדרת 'ילד' שבסעיף 238, מיום תום השירות ולמשך שנה מאותו יום (להלן -מתנדבת בשרות הלאומי) ואולם בת שהתנדבה לשרת בשירות לאומי כאמור, ותקופה שירותה בפועל לא פחתה משישה חודשים, והיא נישאה בתוך 30 הימים מהיום שבו הפסיקה בפועל את השירות הלאומי (להלן - יום הפסקת השירות), יראוה כמי ששירתה בשירות לאומי בהתנדבות תקופה שאינה קצרה מתקופה שבה חייבת יוצאת צבא בשירות סדיר כאמור, ומניין השנה האמורה יחושב מיום הפסקת השירות". ב. סעיף 158(2) לחוק מגדיר כ"מבוטח" חייל ששירת בשירות סדיר מיום שחרורו מהשירות ולמשך שנה. סעיף 158(3) לחוק משווה את מעמדה של בת השירות לאומי לזה של חייל בשירות סדיר לעניין הזכאות לביטוח אבטלה. נקודת המוצא של ההשוואה היא שלבת שירות לאומי לא יהיו זכויות פחותות מזכויות חיילת בשירות סדיר, אך גם לא יותר. ג. ס"ק 3 בא לעולם בשני תיקונים לחוק הביטוח הלאומי. התיקון הראשון - תיקון מס' 43 (ס"ח 1025, תשמ"א, 276) הוסיף להגדרת "מבוטח" את בנות השירות הלאומי ששירתו תקופה שאינה קצרה מתקופה שבה חייבת יוצאת צבא אישה בשירות סדיר", דהיינו תקופה של שנתיים. התיקון השני - תיקון מס' 23 (ס"ח 1655, תשנ"ח, 135) - הוסיף את הסיפא לסעיף 158(3) לחוק שעניינו זכאותה של בת שירות לאומי שנישאה לדמי אבטלה. ד. בדברי ההסבר לתיקון מס' 23 נכתבו הדברים הבאים : "הצעת חוק זו ענינה השוואת תנאיה של מתנדבת בשירות לאומי לחיילת המשרתת בשירות סדיר, הנישאת תוך כדי שירותה...מוצע להשוות בין חיילת למתנדבת בשירות לאומי, ולקבוע כי גם מתנדבת בשירות לאומי, המפסיקה את שירותה עקב נישואיה תהא זכאית לדמי אבטלה... מוצע לקבוע כי לענין סעיף 158 לחוק, מי שהתנדבה לשרת בשירות לאומי והפסיקה את שירותה עקב נישואין תיחשב כבת המשרתת בשירות לאומי, גם אם לא שירתה תקופה של 12 חודשים, כאמור, ובתנאי ששירתה שישה חודשים. בת בשירות לאומי תוכר כמבוטחת בביטוח אבטלה, בתקופת השירות הלאומי, רק אם נישאה תוך 30 ימים מיום הפסקת השירות הלאומי בפועל, זאת בדומה לתקופה הניתנת כחופשת שיחרור, לחיילת העומדת להינשא" (ה"ח תשנ"ז 490). ה. כאמור, התכלית העיקרית החקיקתית של סעיף 158(3) לחוק על שני חלקיו, כפי שהיא משתקפת, בין היתר, מדברי ההסבר היא להשוות את מעמדה של בת השירות הלאומי לזו של חיילת בשירות סדיר המשרתת שירות מלא בן שנתיים ימים. ו. לאור תכלית זו, אני סובר כי 158(3) לחוק כולל בתוכו ארבעה תנאים היוצרים את הזכאות לביטוח אבטלה: התנאי הראשון - המצוי ברישא לסעיף, דורש מבת השירות הלאומי כתנאי לזכאות בענף ביטוח אבטלה תקופת שירות זהה לזו של חיילת בשירות סדיר, קרי, שנתיים ימים (התקופה של שנתיים נכונה לאותו מועד). עניין זה נלמד גם מהסיפא לסעיף זה הרואה בבת שירות לאומי שהפסיקה את השירות עקב נישואים "כמי ששירתה בשירות לאומי בהתנדבות תקופה שאינה קצרה מתקופה שבה חייבת יוצאת צבא בשירות סדיר כאמור". קרי, תקופה של שנתיים ימים. התנאי השני - עניינו הפסקת השירות עקב נישואים ולא עקב שום סיבה אחרת. יודגש, כי עצם הנישואים בתוך השירות הצבאי או הלאומי אינם מקנים את הזכות להיות מבוטח בענף ביטוח אבטלה, אלא הפסקת השירות צריכה להיגרם רק עקב הנישואים ולא מסיבה אחרת. התנאי שלישי - הוא שהנישואים התקיימו בתוך שלושים יום מהיום שבו הפסיקה המתנדבת את השירות הלאומי או לגבי חיילת בתקופת חופשת השחרור הצה"לית עקב נישואים שהיא בת 30 יום. ללמדך את הצורך בזיקה הדוקה בין הפסקת השירות והנישואים. התנאי הרביעי - הוא התנאי לפיו צריך שלפני הפסקת השירות תשרת בת השירות הלאומי תקופה שאינה פחותה מששה חודשים. ז. ארבעת התנאים שפורטו לעיל הם בעיקרם מצטברים ולא חילופיים. ח. לגבי המשיבה לא התקיימו שלושה מתוך ארבעת התנאים המזכים בת שירות לאומי בביטוח אבטלה : היא לא שרתה שירות לאומי בן שנתיים ימים, אלא שנה אחת בלבד. בדיעבד, לאחר מעשה, אנו יודעים שהיא לא התכוונה לשרת אלא שנה אחת בלבד. יוער, כי לבת שירות לאומי זכות שאינה קיימת לחיילת. חיילת חייבת בשירות צבאי של שנתיים. בת שירות לאומי רשאית להתנדב לתקופה של שנה אחת או לתקופה של שנתיים (דב"ע נה/02-308 כהן - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כט 498,501). ברם, הזכאות בביטוח אבטלה מחייבת התנדבות של שנתיים, שלא הייתה קיימת במקרה זה. ט. במקרה הנוכחי, הפסקת השירות לא הייתה עקב הנישואים וגם לא הייתה טענה כזו. הפסקת השירות נבעה מסיום תקופת שירות בת שנה אחת ללא שום קשר לנישואים. אני סובר, כי התנאי של קשר בין הנישואים להפסקת השירות הוא תנאי יסודי מהותי, משום שרק בגלל הנישואים זכאית חיילת ובעקבותיה בת שירות לאומי להפסיק את השירות. החוק יצר את הזכאות, אך ורק אם הפסקת השירות הייתה עקב הנישואים ולא מסיבה אחרת. י. המשיבה לא נישאה גם בתוך 30 יום מיום הפסקת השירות. היא נישאה כמעט כשנה לפני הפסקת השירות. לגביה לא התקיימה הזיקה בין הנישואים והפסקת השירות הבאה לידי ביטוי גם בתנאי זה. התנאי היחיד מכל תנאי הזכאות שהתקיים לגבי המשיבה הוא תקופת שירות של יותר מששה חודשים. ברם, תנאי זה, כשלעצמו, לא מקנה זכות כלשהי, כשלא מתקיימים כל שאר התנאים. יא. קראתי את חוות דעתם של חברי, השופט צור ושל נציג המעבידים, מר דני בר סלע, ולא השתכנעתי מדבריהם. על מנת שבת שירות לאומי שנישאה תהא מבוטחת בביטוח אבטלה, לא די בכך שבת השירות הלאומי תשרת יותר מששה חודשים. צריך שתהא זיקה בין הפסקת השירות לנישואים. הפטור הקיים הוא רק בשל נישואים ולא בשל שום סיבה אחרת. טול מן החוק את הדרישה לקשר סיבתי בין הפסקת השירות לנישואים, נטלת ממנו את לב תכליתו, ואין לו זכות קיום. מי שממשיך לשרת למרות נישואיו, אכן מוותר על זכות קיימת, אך ויתור זה שכשלעצמו לא מקים זכות שכבר לא קיימת, ולכן יהיה עליו לשרת את מלוא תקופת השירות כדי ליהנות מהגדרת מבוטח. נשאלת השאלה, מה יהא הדין, במקרה בו יוכח שהפסקת השירות הייתה עקב נישואים, אך לא בהתאם ללוח הזמנים הקבוע בחוק. אני פטור מלהשיב על שאלה זו במקרה הנוכחי, ואני משאיר אותה בצריך עיון, משום שבמקרה הנוכחי אין מחלוקת, שהמשיבה הפסיקה את השירות לא בשל נישואיה אלא בשל תום שנת שירות אחת, כפי שהתחייבה מראש. אילולא שירתה המשיבה שנת שירות אחת לפחות, לא הייתה יכולה ליהנות מן הזכויות המוקנות לבת שירות לאומי על פי החוק מכוח שירות זה. זו מן הסתם הסיבה שבשלה המשיכה המשיבה בשירות הלאומי למרות נישואיה, שאם לא כן הייתה מאבדת את זכויותיה כמתנדבת השירות הלאומי. בנסיבות אלה אני משוכנע, שלא זה המקרה, בו זכאית המשיבה להיכלל בהגדרת מבוטח לצורך קבלת דמי אבטלה. יב. לאור האמור, לו תשמע דעתי יתקבל הערעור. במהלך הדיון לפנינו הצהירה בא כוח המוסד את הדברים הבאים : " אין לי התנגדות כי נחויב בהוצאות ששיעורן כשיעור הסכום ששולם בפועל למשיבה, עד היום". לאור האמור, לא יגבה המוסד מהמשיבה את הסכום ששולם לה עד יום הדיון (26.3.2008). השופט שמואל צור 1. חולק אני, בכל הכבוד, על דעתו של חברי השופט עמירם רבינוביץ. לדעתי, צדק בית הדין האזורי בפסיקתו המכירה בזכאותה של המשיבה לדמי אבטלה לפי סעיף 158(3) לחוק הביטוח הלאומי. אבהיר את עמדתי. 2. העובדות הנוגעות לעניין פשוטות בתכלית: (א) המשיבה התנדבה לשירות לאומי במקום שירות סדיר בצה"ל. (ב) המשיבה נישאה סמוך לאחר תחילת תקופת שרותה הלאומי. (ג) המשיבה המשיכה בשרותה הלאומי כאישה נשואה והשלימה תקופת שרות של שנה. (ד) המשיבה הפסיקה את שירותה הלאומי לאחר שנה. השאלה העומדת לדיון היא האם, בנסיבות אלה, ממלאת המשיבה את תנאי הזכאות לדמי אבטלה כפי שאלה נקבעו בחוק הביטוח הלאומי? 3. הוראת החוק הנוגעות לענייננו היא זו שבסעיף 158(3) לחוק הביטוח הלאומי. סעיף זה, הפותח את פרק ז' לחוק שעניינו ביטוח אבטלה, קובע מי ומי הם המבוטחים הזכאים לדמי אבטלה. סעיף 158 לחוק מעניק זכאות לדמי אבטלה לתושב ישראל בתנאים מסוימים (סעיף קטן (1)) ולחייל ששירת שרות סדיר לתקופה של שנה מיום שחרורו (סעיף קטן (2)). סעיף 158(3) מעניק זכאות לדמי אבטלה למתנדב בשירות לאומי הבא במקום שרות צבאי סדיר. סעיף קטן זה מורכב משני חלקים: הרישא קובעת את הכלל לפיו - "מי ששירת כמתנדב בשירות לאומי תקופה שאינה קצרה מתקופה שבה חייבת יוצאת צבא אישה בשירות סדיר על פי סעיף 16(1) לחוק שירות בטחון, מיום תום השרות ולמשך שנה מאותו יום...". נוסח זה נכון להיום והוא שונה מן הנוסח שציטט חברי בחוות דעתו, שהיה נכון לתקופה הרלבנטית לענייננו (שנת 2006). בכל מקרה, העקרון הגלום בסעיף 158(3) רישא זהה בשני הנוסחים ולפיו מי ששירת שירות לאומי תקופת מינימום הזהה לתקופת שרותה של חיילת בצה"ל (שנתיים ימים) - זכאי לדמי אבטלה לתקופה של שנה מתום שרותו הלאומי. 4. הוראת החוק הנוגעת לענייננו היא הסיפא לסעיף 158(3), המהווה חריג לכלל שברישא, לאמור: "... ואולם בת ששירתה כמתנדבת בשרות לאומי, ותקופת שרותה בפועל לא פחתה מששה חדשים, והיא נישאה בתוך 30 הימים מהיום שבו הפסיקה בפועל את השרות הלאומי (להלן - הפסקת השרות), יראוה כמי ששירתה כמתנדבת בשירות לאומי תקופה שאינה קצרה מתקופה שבה חייבת יוצאת צבא בשירות סדיר כאמור, ומנין השנה האמורה יחושב מיום הפסקת השרות". כפי שציין חברי בחוות דעתו, הוראה זו נועדה להשוות את הזכאות לדמי אבטלה של מתנדבת בשירות לאומי הנישאת תוך תקופת שרותה לזו של חיילת בשרות סדיר הנישאת תוך כדי שרותה ובלבד שהמתנדבת בשרות לאומי שירתה תקופת מינימום של ששה חודשים. 5. כפי שראינו, הכלל הוא שהזכאות לדמי אבטלה קמה למתנדב לשרות לאומי לאחר השלמת תקופת שרות הזהה לזו של חיילת בשרות סדיר, היינו - שנתיים ימים (הוראת הרישא). החריג לכלל מתייחס למתנדבת לשירות לאומי הנישאת תוך כדי שרותה. לפי הסיפא לסעיף 158(3), קיימים שני תנאים להכרה בזכאות מתנדבת שכזו לדמי אבטלה. האחד - תקופת שרות מינימלית של ששה חדשים והשני - נישואים בתוך 30 ימים מהיום שבו הפסיקה המתנדבת את השרות בפועל. 6. התנאי הראשון ברור ואינו מעורר כל קושי: דרושה תקופת אכשרה של ששה חדשי שרות כתנאי מוקדם להכרה בזכות לדמי אבטלה למתנדבת שנישאה תוך כדי שרותה. אין חולק שבענייננו, המשיבה קיימה תנאי זה שהרי היא שרתה תקופה של שנה תמימה. 7. התנאי השני טעון בחינה מקרוב. תנאי זה קובע - "... והיא נישאה בתוך 30 הימים מהיום שבו הפסיקה בפועל את השרות הלאומי...". לפי פשוטו של מיקרא, הזכאות לדמי אבטלה תוכר רק למתנדבת שנישאה בתוך תקופת 30 הימים שמיום הפסקת שרותה בפועל. לדעתי פרשנות זו היא טכנית ואינה עולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה. לדעתי, פרשנות נכונה ותכליתית מצדיקה לראות את התנאי האמור לא כמסגרת מחייבת של זמן אלא כגבול עליון של זמן - בבחינת תיקרה - שכל אירוע של נישואים שקדם לו מצמיח זכאות לדמי אבטלה. 8. פרשנות זו מתחייבת, לדעתי, מתכלית החוק, מהגיונם של דברים וממידה של קל וחומר. כפי שראינו, החוק נועד לזכות בדמי אבטלה מתנדבת לשירות לאומי שנישאה בטרם השלימה את תקופת שרותה (שנתיים ימים), בדומה למצבה של חיילת בשירות סדיר הנמצאת במצב דומה. החוק לא נועד לקבוע למתנדבת סדר זמנים מחייב של מוקדם ומאוחר, היינו - קודם הפסקת שרות ואחר כך נישואים. לא זו הייתה תכלית החוק. מה לי מתנדבת שהפסיקה את השרות קודם הזמן (אך לאחר ששה חדשי שירות) ונישאה תוך 30 ימים מיום ההפסקה (כלשון החוק) ומה לי מתנדבת שהפסיקה את השרות קודם הזמן (אך לאחר ששה חדשי שירות) בהיותה נשואה. שתיהן מקיימות את תכלית החוק ואין כל טעם ענייני להבחין ביניהן. אדרבה, המתנדבת הנשואה נמצאת במצב של "מעבר לצורך", שהרי היא שירתה שירות לאומי כאישה נשואה (בהנחה שהשלימה ששה חודשי שירות), מצב שככל הנראה לא קיים לגבי חיילת בשירות סדיר המשתחררת מן השרות עם נישואיה. ניתן לבחון את המצב גם דרך מצבה של החיילת: נניח - ואפשר שמצב שכזה יכול לקרות - שחיילת בשירות סדיר נישאת ומבקשת להמשיך לשרת שירות סדיר כאישה נשואה. בהנחה שיתאפשר לה הדבר, האם תישלל זכאותה לדמי אבטלה רק בשל כך שלא הפסיקה את שרותה גם נישואיה? נדמה שהתשובה על כך מובנת מאליה. 9. הוא הדין בענייננו: המשיבה נישאה תוך כדי שרותה הלאומי. היא המשיכה בשירות כאישה נשואה. היא השלימה שנת שרות מלאה, מעל ומעבר לתקופת השרות המינימלית של ששה חודשים. במצב דברים זה אין כל הגיון או טעם ענייני שלא להכיר בזכאותה לדמי אבטלה אף אם נישאה לפני הפסקת שרותה. 10. חברי השופט רבינוביץ שם דגש בחוות דעתו על עניין הקשר הסיבתי בין הפסקת השרות ובין הנישואים. לדעתו, דרישת קיומו של קשר סיבתי זה עולה מהוראות החוק. חולק אני על דעה זו. חברי מוצא אחיזה לדרישת הקשר הסיבתי בדברי ההסבר להצעת החוק שם נאמר: "... מוצע לקבוע כי לעניין סעיף 158 לחוק, מי שהתנדבה לשרות בשירות לאומי והפסיקה את שרותה עקב נישואין תחשב..." אלא שתנאי זה של קשר סיבתי בין הפסקת השרות והנישואים לא מוצא ביטוי בהוראת החוק עצמה ואין לנו אלא להבין שרעיון זה נזנח על ידי המחוקק. הדרישה לקיומו של קשר סיבתי כמרכיב בזכאות לפי חוק היא מהותית וטעונה הוראה מפורשת (ראו, כהשוואה, הגדרת "תאונת עבודה" בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי). באין הוראה מפורשת שכזו, לא ניתן ללמוד עליה או לשאוב אותה אל תוך החוק ממקורות חיצוניים. 11. לאור כל זאת, לו תישמע דעתי, נאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי, נדחה את ערעור המוסד ונקבע כי המשיבה זכאות לדמי אבטלה עם הפסקת שרותה הלאומי לאחר שנה בהיותה אישה נשואה. כמו כן אציע לחייב את המוסד בהוצאות המשיבה בערעור בסכום של 2,500 ש"ח. השופט יגאל פליטמן 1. קראתי את דעת חברי והחלטתי לצרף דעתי לדעתו של חברי השופט רבינוביץ. 2. מעבר לזאת מצאתי מקום להדגיש עקרון יסוד לקביעת זכאות לגמלת אבטלה לרבות אצל מבוטחת המשרתת שירות לאומי. על פי אותו עיקרון, הזכאות לדמי אבטלה קמה, אך ורק בהתקיים שני תנאים בו זמנית. התנאים הינם - עבודה או שירות צבאי כנדרש ועילת זכאות להפסקת העבודה או השירות במועד הפסקת העבודה או השירות. 3. במקרה שלפנינו, משהשירות הלאומי הופסק חודשים רבים לאחר נישואי המשיבה. אין הנישואין יכולים להיות בגדר הסיבה להפסקת השירות, ולא ניתן לומר לגביהן, כי "היא נישאה בתוך 30 הימים מהיום שבו הפסיקה בפועל את השירות הלאומי", כנדרש בסעיף 158(3) לחוק. קשר הזמנים של 30 יום בין מועד הנישואין להפסקת השירות הוא תנאי שאין לאיינו. 4. אם ייאמר אחרת, אזי המשיבה אחר נישואיה תמצא כנושאת באמתחתה, החל מששה חודשים מאז תחילת שירותה ואילך, את עילת הזכאות לדמי אבטלה מחמת נישואין; וזאת לכל מועד שתבחר להפסיק שירותה לאחר תום ששת חודשי השירות הללו. במילים אחרות עילת הזכאות בגין נישואין עם תחילת השירות תעמוד לה לתמיד. פרשנות שכזאת של הסעיף היא בלתי מסתברת בעליל. 5. פרשנות שכזאת של הסעיף אינה שונה מטענתו של עובד שעבד 20 שנה במקום עבודה, פוטר ממנו, ומצא לאחר שבוע מאז הפיטורים מקום עבודה אחר, עבד בו חודש והתפטר ללא צידוק. בעקבות התפטרותו הוא מגיש תביעה לדמי אבטלה. במקרה שכזה, כלום תעמוד לו הטענה שקמה לו זכאות לדמי אבטלה כמפוטר ממקום העבודה הקודם ולא כמתפטר? פשיטא שאין זה כך, שהרי כאמור הזכאות נבחנית למועד ההפסקה על פי עילת ההפסקה לאותו המועד. סיכומם של דברים - גם לדעתי דין ערעור המוסד להתקבל נציג עובדים, מר יצחק ברק אני מסכים למסקנותיו של השופט רבינוביץ, לנימוקיו וכן להערותיו של השופט פליטמן. כמו כן מצאתי לנכון להוסיף את ההערות הבאות: 1. אין חולק על כך שתכלית סעיף החוק שבו עסקינן (סעיף 158 לחוק הביטוח הלאומי) הינה להשוות בין מצבה של מתנדבת לשירות לאומי לבין חיילת, בכל הנוגע לשאלת היותה "מבוטחת" לצורך קבלת דמי אבטלה במשך שנה לאחר תום שירותה הצבאי, אולם ודאי שאין בכך כדי ליצור מצב שבו תהיה עדיפות למתנדבת שירות לאומי על חיילת בהקשר לנושא הנדון. 2. הצורך בהוראה זו לגבי חיילים וחיילות יוצאי צבא נובע מכך שביטוח אבטלה במסגרת חוק הביטוח הלאומי חל רק על מי שצברו תקופת אכשרה מסויימת בעבודה כעובדים שכירים (וכתוצאה מכך נכנסו למעגל המבוטחים בביטוח הלאומי) ופשיטא שחייל או חיילת בשירות סדיר אינם יכולים למלא תנאי זה. לכן כאשר הם יוצאים לחיים האזרחיים בתום שירותם הצבאי, הם זקוקים להוראה מיוחדת זו בחוק המקנה להם את האפשרות להיכנס למעגל המבוטחים בביטוח אבטלה במשך שנה מיום שחרורם מצה"ל, אף על פי שלא צברו את תקופת האכשרה הנדרשת בחוק, וכתוצאה מכך לזכות בדמי אבטלה במידה ולא הצליחו להיקלט בעבודה, ואין צורך להכביד בדברים עלמנת להדגיש את חשיבותה של זכות סוציאלית זו. 3. מאותן סיבות הוכנסה הוראה מקבילה לחוק הביטוח הלאומי לגבי בת שירות לאומי, ולכן גם נקבע בה, ראשית לכל, העיקרון הבסיסי שבת שירות יכולה להיחשב כמבוטחת בביטוח אבטלה במשך שנה מיום סיום שירותה, בתנאי ששירתה תקופה שאינה קצרה מהתקופה שבה חייבת חיילת בשירות סדיר לשרת בצה"ל על פי חוק שירות ביטחון. היינו, השלמת מלוא תקופת השירות לצורך הזכאות למעמד של מבוטח בביטוח אבטלה הוא הכלל, ואילו קיצור התקופה מחמת נישואים - הוא החריג, ולכן יש הגיון במתן פרשנות דווקנית להוראה בקשר לחריג הנדון. 4. לפיכך, נראית לי מוטעית המסקנה שניתן להעניק לבת שירות לאומי את הזכות להיחשב כמבוטחת בביטוח אבטלה - וכתוצאה מכך ליהנות מכספי קופת הציבור - גם אם לא נתקיימו תנאים המפורשים שנקבעו בחוק. למשל, בסעיף 158(3) לחוק הביטוח הלאומי המדובר נקבע במפורש שתנאי לזכאות של בת שירות לאומי להיחשב כמבוטחת לצורך ביטוח אבטלה הוא שהיא נישאה תוך 30 ימים מהיום שבו הפסיקה בפועל את השירות הלאומי, וכי מנין השנה שבה היא תיחשב כמבוטחת ותהא זכאית בה לדמי אבטלה יחושב מיום הפסקת השירות. כלומר, החוק מפרט כאן שלושה מועדים שחשיבותם קריטית לזכאותה של בת השירות לביטוח אבטלה - האחד - הפסקת השירות בפועל לפני הנישואין; השני - הנישואין עצמם תוך 30 יום מיום הפסקת השירות; והשלישית - תחולת שנת הזכאות לביטוח אבטלה החל מיום הפסקת השירות אשר כאמור, צריך לחול לפני הנישואין ולא אחריהם, וכל זאת רק לאחר תקופת שירות מינימלית של ששה חודשים. במקרה שלפנינו חל שיבוש מוחלט בסדר האירועים הנ"ל שהמחוקק קבע בפירוט רב. המשיבה נישאה סמוך לאחר התחלת שירותה, ולכן לא יכול היה כלל להתקיים התנאי של תקופת שירות מינימלית של 6 חודשים. כמו כן כמובן ששירותה לא נפסק לפני נישואיה ולא עקב נישואיה ותקופת שנת הזכאות לביטוח אבטלה החלה אמנם לאחר הפסקת שירותה, אולם לא במועד שהמחוקק קבע - לפני הנישואין אלא תקופה ארוכה לאחריהם. מאידך, ברור שלחיילת בשירות סדיר אין כל אפשרות לקבוע לעצמה סדר אירועים השונה ממה שקבע המחוקק. חיילת אינה יכולה להחליט על דעת עצמה מתי ייפסק שירותה במנותק ממועד נישואיה, ואם החליטה להינשא בטרם שמלאו ששה חודשים לשירותה הצבאי אין לה כל אפשרות "לתקן" פגם זה על ידי קביעת מועד הפסקת השירות על פי רצונה החופשי. יוצא איפוא, שבנוסף לעצם החריגה המשמעותית מהתנאים שנקבעו בחוק, מעניקה הפרשנות שעליה התבסס בית הדין קמא בפסק דינו מושא הערעור עדיפות ברורה לבת שירות לאומי על פני חיילת בשירות סדיר בהקשר לנושא הנדון ולעניות דעתי לא זו הייתה כוונת המחוקק. לאור הנ"ל גם אני סבור שיש לקבל את הערעור. נציג מעבידים, מר דני בר סלע חוק הביטוח הלאומי קובע, בנושא הזכאות לדמי אבטלה לחיילות ולבנות השרות הלאומי המשתחררות טרם סיום השרות, שני תנאים מצטרפים לקבלת זכאות לדמי אבטלה: סיום פרק שרות של 6 חודשים לפחות ןנישואין בתוך 30 יום מיום עזיבת השרות. המקרה הנדון בתיק זה עניינו בנערה שנישאה סמוך להתגייסותה לשרות הלאומי אולם החליטה להמשיך ולשרת ועזבה את השרות לאחר 12 חודשי שרות. מנתוני השרות עולה כי הנערה מילאה את התנאי הראשון, כלומר סיימה פרק שרות העולה על 6 חודשי שרות. באשר לתנאי השני עולה לכאורה, תוך עמידה על קוצו של יוד, כי אינה עומדת בו היות ולא נישאה תוך 30 יום מתום השרות שהרי עם עזיבתה את השרות כבר הייתה נשואה. נראה כי המחוקק לא העלה כלל על דעתו אפשרות שנערה תינשא במהלך שרותה (חיילת או שרות לאומי) ותמשיך מרצונה את שרותה תוך היותה נשואה. ומשכך נראה, חייבים אנו לנסות ולפרש את כוונת המחוקק בבואו לחוקק חוק זה ולקבוע כלליו, ולעשות זאת בהתאם לכללים שנקבעו עם השנים לגבי פרשנות החוק. אין נכונה ומתאימה יותר למקרה שלפנינו מאמירתו של כבוד השופט ברק: ידועה האמרה כי מקרים קשים מביאים לדין רע. כשלעצמי סבור אני כי האמרה צריכה להיות כי דין רע מביא למקרים קשים. תפקידינו כשופטים הינו לגרום לכך כי במסגרת האפשרויות החוקיות העומדות לרשותנו מקרה קשה יביא לדין טוב... נקודת המוצא שלי - כמו גם נקודת הסיום שלי - הייתה השאיפה לפתרון צודק... אני סבור כי הצדק דורש... כך גם הדין. המקרה הקשה הופך למקרה קל. " על פי גישה זו, תפקיד השופט להמתיק את הדין, כך שיוביל לפתרון צודק. הדין איפוא אינו נוקשה. אכן, מדובר ב"מקרה קשה" שבו מולאה חובה מעל לנדרש בחוק, אולם אי העמידה בכתוב (שאינו עונה על המקרה שלפנינו) שוללת הזכות. מקרה כזה מחייב מתן פרשנות לכוונת המחוקק, היות וכאמור הוא לא התייחס כלל לסיטואציה העומדת לפנינו, ומכאן שעלינו ליתן פרשנות תכליתית לאמור בחוק. מחזקים דעתי בכך דבריו המלומדים של השופט ברק (אהרן ברק, "פרשנות דיני המסים", משפטים כ"ח, תשנ"ז, עמ' 425) בבואו להגדיר הפרשנות התכליתית: "בקביעת התכלית ההנחה היא, כי חוק אינו יצירה יחידה של מחוקק חד-פעמי הפועל בחברה בת-חלוף. החוק הוא יצירה נמשכת של מחוקק קבוע הפועל בחברה חיה ותוססת. … על כן, תכלית החוק אינו מושג סטטי, אלא מושג דינמי". הפרשנות התכליתית הנראית לי, בערעור שלפנינו, היא האומרת כי המשיבה עמדה בשני התנאים שנקבעו בחוק. היא שרתה 12 חודשים והיא היתה נשואה כתום 30 יום ממועד עזיבת השרות. העובדה שנישאה קודם לכן אין כל משמעות שהרי עם היתה חייבת להינשא בתוך 30 יום מעזיבת השרות, קל וחומר עת נישאה עוד טרם המועד המגביל שבחוק. אוסיף בשולי הדברים: עמידה על הדעה כי המשיבה לא נישאה בתוך 30 יום מעזיבת השרות יוצרת מצב בלתי צודק עד כדי אבסורד שהרי היא, ששרתה 12 חודשים, אינה זכאית למה שזכאית נערה נשואה (כמוה) ששרתה רק 6 חודשים. ואומר על כך כבוד השופט זוסמן בבג"צ 58/68 שליט נ' שר הפנים, פ"ד כג(2)) : "...דיבור שבחיקוק הוא יצור החי בסביבתו . הוא מקבל צביונו מהקשר הדברים, ומכאן שיש לפרשו לפי המטרה שאותו חיקוק - הוא ולא אחר - " ומה לנו מקרה מתאים יותר לצורך בפרשנות כזו. לאור האמור דעתי כי יש לדחות את ערעור המוסד לביטוח לאומי ולהשאיר את פסק דין קמא על כנו. סוף דבר על דעת רוב חברי המותב כנגד דעתם החולקת של השופט שמואל צור ושל נציג המעבידים, מר דני בר סלע מתקבל ערעור המוסד. בהסכמת הצדדים, לא יגבה המוסד מהמשיבה את הסכום ששולם לה עד יום הדיון בהליך (26.3.2008). נישואין / חתונהשירות לאומי