נפילה בדרך למכונית לפני נסיעה לעבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה בדרך למכונית לפני נסיעה לעבודה:

השופטת רונית רוזנפלד

1. תביעת המערער להכיר באירוע מיום 20.2.06 שבו מעד ונפל, כתאונה בעבודה, באשר היא ארעה בהיותו בדרכו לעבודה, נדחתה על ידי בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (סגנית הנשיא איטה קציר; בל 4482/06). בית הדין קבע כי התאונה התרחשה בתחום מעונו הפרטי של המערער. כמו כן נקבע כי נפילתו של המערער לא התרחשה כתוצאה מסיכוני הדרך, כי אם עקב חולשה פנימית שלו וחוסר יציבות בהליכה. על כך הערעור שלפנינו.

הרקע העובדתי
2. המערער חלה בילדותו במחלת שיתוק ילדים (פוליו), ומאז הוא משותק חלקית בשתי רגליו. המערער אומנם מתהלך באופן עצמאי, אך הוא מתקשה בהליכה. הליכתו אינה יציבה והוא מועד בקלות ונופל.
בשנים האחרונות נאלץ לעיתים המערער להיעזר בהליכה במקל או בקביים. המערער מוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כמוגבל בניידות, והוא מקבל קצבת ניידות.
המערער מתגורר בבית צמוד קרקע בקיבוץ כפר גליקסון, והוא עובד כמנהל פרויקטים בחברת ONE 1ברמת החייל בתל אביב.

3. בכל בוקר נוהג המערער לקחת עימו מהבית לעבודה מחשב אישי ושקית עם אוכל. בשל נכותו, הוא אינו מסוגל לשאת בעת ובעונה אחת את המחשב ואת שקית האוכל, ועל כן הוא עושה זאת בשני שלבים. תחילה הוא מוציא את המחשב האישי ומניח אותו במכוניתו, החונה במרחק לא רב מביתו, אז הוא חוזר לביתו ולוקח את שקית האוכל. לאחר מכן יוצא המערער ברכבו לעבודה.
ביום 20.2.06 בשעה 7:30 לערך יצא המערער מביתו אל מכוניתו, בלא שהוא נעזר במקל או בקביים. לאחר שהניח את המחשב במכונית, חזר לביתו כדי לקחת את שקית האוכל. בהיותו בדרכו חזרה למכוניתו לאחר שלקח את שקית האוכל, מעד ונפל. כתוצאה מן הנפילה נגרם לו שבר בקרסול שמאל, ונפגעה ברכו השמאלית.
תביעת המערער למוסד לביטוח לאומי לתשלום דמי פגיעה, נדחתה על ידי המוסד, מן הטעם שהתאונה אירעה בהיותו של המערער בחצר ביתו, ובטרם התחיל את דרכו לעבודה.
כנגד החלטת המוסד הגיש המערער את תביעתו לבית הדין האזורי, בה ביקש כי פגיעתו תוכר כתאונה בעבודה.

פסק הדין של בית הדין האזורי

4. בית הדין האזורי עמד ראשית על התשתית הנורמטיבית שלאורה יש לבחון את התביעה, והפנה בקשר לכך להוראת סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995. לפי הוראת הסעיף רואים תאונה כתאונה בעבודה "אף אם ארעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו..... ועקב נסיעתו או הליכתו זו". בשים לב להוראת החוק פנה בית הדין לבחון האם התאונה ארעה ברשות היחיד של המערער או שמא ברשות הרבים.
בבוחנו את השאלה היכן ארעה התאונה, נסמך בית הדין האזורי על תמונות שצולמו על ידי חוקר המוסד לביטוח לאומי וכן על עדות המערער. על פי קביעות בית הדין, מן התמונות עולה, כי "הנפילה ארעה ביציאה מדלת הכניסה לתוך רחבה שהינה חלק בלתי נפרד מהבית עצמו, ושייך רק לבית של התובע. הרחבה מרוצפת ומקורה ומאוחסנות בה עגלת כביסה וחפצים שונים של משפחת המערער". בית הדין קבע כי נפילתו של המערער "לא ארעה בדרכו ממעונו לעבודתו אלא בין כותלי ביתו הפרטי ובטרם יצא מביתו בדרך לעבודתו". בית הדין דחה את טענת המערער לפיה, משחזר לביתו לקחת את השקית האוכל יש לראותו כמי שכבר יצא בדרכו לעבודה. בית הדין קבע כי באותה עת "הוא לא נמצא 'בדרך' לעבודה אלא בתחום מעונו הפרטי".
בנוסף קבע בית הדין, כי נפילתו של המערער אירעה כתוצאה מחולשה פנימית וחוסר יציבות בהליכה ולא כתוצאה מסיכוני הדרך, ולכן אינה בגדר תאונה בדרך לעבודה.
לאור כל אלה, נקבע כי הנפילה שנפל המערער ביום 20.2.06 אינה עונה על הנדרש בדין על מנת שתוכר כ"תאונה בעבודה", ומשכך, התביעה נדחתה.

הערעור

5. לטענת המערער הנפילה אינה נחשבת כנפילה במעונו הפרטי. הנפילה הייתה בשטח שאינו מגודר השייך לקיבוץ, והדרך מן הבית אל המכונית שימשה גם את יתר חברי הקיבוץ.
כמו כן נטען כי נפילתו של המערער נגרמה בשל המרחק אותו הוא נאלץ לעבור מביתו אל המכונית, חזרה אל הבית, ושוב, מן הבית אל המכונית. דרך זו, בהצטברותה, היא שגרמה למערער למאמץ ולעומס, "אשר על רקע נכותו בגין הפוליו התישו אותו וגרמו לו למעוד וליפול. כלומר, הנפילה נבעה מהליכה של המערער מביתו, ובמחצית השנייה של הדרך הכפולה". לשיטתו של המערער, השאלה המשפטית היכן ארעה התאונה אם בביתו של הנפגע או מחוצה לו אינה רלבנטית במקרה זה, "שכן התאונה ארעה בשל כך שדרכו של המערער אל מכוניתו התארכה והוכפלה ולא בשל כך שהתרחשה דווקא במקום כזה או אחר".
עוד טוען המערער, כי הוא לא נתקל במכשול או במהמורה. נפילתו נגרמה עקב אורכה של הדרך מביתו אל מכוניתו. עבור המערער, כנכה פוליו, הדרך מהבית אל המכונית היא דרך ארוכה. לא כל שכן כאשר הוא נאלץ לעשות דרך כפולה. הצורך להכפיל את הדרך היא לטענת המערער בבחינת "סיכון דרך" העונה על דרישת הפסיקה על מנת שהתאונה תוכר כפגיעה בעבודה. המערער נפל כתוצאה מסיכון שנוצר כתוצאה מדרכו לעבודה, ואשר עליו אין לו שליטה. ברור שהנפילה נגרמה עקב התמשכות הדרך. אם הדרך הייתה קצרה יותר סביר להניח שהמערער לא היה נופל. ככל שדרכו של המערער ארוכה יותר, הסיכון שלו ליפול גדול יותר.
הואיל והנפילה ארעה במהלך היציאה מהבית בפעם השנייה, אין לייחס חשיבות לכך שהנפילה ארעה בתוך הבית ולא מחוצה לו. אך מקרה הוא שהנפילה ארעה בסמוך לפתח היציאה, ולא מרחק קצר לאחר מכן, וזאת מן הטעם שהנפילה הייתה "בשלב השני להליכתו לרכב".

6. המוסד טוען כי העובדה שהמערער יצא ממעונו לעבר המכונית אך חזר למעונו, מפסיקה את מהלך המסלול מהמעון לעבודה, וזאת בשל העובדה הפשוטה שהמערער חזר הביתה. העובדה שהפגיעה ארעה בעת שהמערער שהה בביתו אינה שנויה במחלוקת. כמו כן מטיעוני המערער עצמו עולה כי הסיבה לנפילה לא היו סיכוני הדרך, באשר ברור כי לא רק שהמערער נפגע בתחום ביתו הפרטי אלא שהנפילה התרחשה על רק אדיופטי, בשל מחלה הטמונה במערער.

דיון והכרעה

7. לאחר שעיינו בפסק הדין שבערעור, בטענות הצדדים ובכלל החומר שבתיק, מסקנתנו היא כי דין הערעור להידחות, וכי ראוי פסק הדין של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו, לפי הוראת תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. על האמור מצאנו מקום להוסיף דברים אחדים משלנו, כמפורט להלן.

8. בית הדין האזורי קבע, וקביעתו מעוגנת היטב בתשתית העובדתית כפי שנפרשה לפניו, כי התאונה ארעה בתחום ביתו הפרטי של המערער. בית הדין עמד על כך שהמערער נפל ברחבת הכניסה לבית. הרחבה מרוצפת ומקורה, מאוחסנים בה חפצים של בני הבית, והיא שייכת לבית המערער. בקביעה עובדתית זו אין לנו כל סיבה להתערב, מה עוד שמצב דברים זה עולה באופן ברור מן התמונות שהוגשו כראיה לתיק בית הדין האזורי.
המערער סבור, כי משיצא פעם אחת מביתו בדרך לעבודה, וחזר אליו על מנת לקחת את שקית האוכל, ומשהתאונה ארעה בהיותו בדרכו חזרה לרכבו מן הבית, יש לראותו כמי שנפל בהיותו בדרך לעבודה ומחוץ לגבולות מעונו. מקובלת עלינו לעניין זה קביעת בית הדין האזורי כי טענה זו אינה מתיישבת עם הוראת הדין. תחום מעונו של המבוטח לא יוכל להיחשב כחלק מן הדרך של המבוטח ממעונו למקום עבודתו, וזאת לאור לשונו הברורה והמפורשת של סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי, כמו גם בהתאם לפסיקה כפי שפרשה אותו (ראו בסקירתה של השופטת נילי ארד בעב"ל 19/99 המוסד לביטוח לאומי- רונן, פד"ע לז תשס"ב-2002, 721, להלן- עניין רונן).
בקשר לתאונה שאירעה בתחום ביתו הפרטי של המבוטח מקובלת על הכול נקודת המוצא לפיה "החזקה המוקמת מכוח הוראתו של סעיף 80(1) לחוק נעצרת על סף ביתו של המבוטח פנימה מחוץ לדלת הבית. לאמור, היה המבוטח בדרכו לעבודה ונפגע בתאונה לפני שיצא את פתח ביתו או לאחר שחזר לביתו פנימה- לא תוכר התאונה כ'תאונת עבודה' " (שם בעניין רונן בעמ' 727). הנה כי כן אין לקבל את הגישה כי משחזר המערער לביתו על מנת לקחת את שקית האוכל, יש לראותו כמי שהיה בדרכו לעבודה, אף אם נפל בתוך תחומי ביתו. כל זאת ולו מן הטעם כי המערער הוא האחראי על הסיכונים ככל שהם קיימים בתחום רשות היחיד שלו, ותאונה, ככל שקרתה לו, בקשר לאותם הסיכונים שהינם באחריותו, לא תחשב לתאונת עבודה.

9. לטענתו של המערער, לא זו בלבד שיש לראות את התאונה ככזו שארעה בהיותו בדרכו לעבודה, אלא שלשיטתו, נגרמה התאונה עקב סיכוני הדרך. לגישתו של המערער, הסיכון שבדרך הוא סיכון אישי הנוגע אליו. סיכון זה הינו מבחינת המערער אורכה של הדרך. אורך הדרך הוא הסיכון שגרם לחולשת המערער שהביאה לנפילתו.
על מנת שתאונה בדרך לעבודה תוכר כתאונה בעבודה נדרש על פי הוראת ס' 80(1) לחוק הביטוח הלאומי, כי התאונה נגרמה עקב נסיעתו או הליכתו של המבוטח. בקשר להוראה זו נקבע, כי על מנת שניתן יהיה להכיר בתאונה ככזו שנגרמה עקב הנסיעה או ההליכה, צריך להפנות לקיומו של סיכון בדרך, שהוא הגורם לתאונה [עב"ל 146/07 אפרים רחמים- המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד' תשנ"ט- תש"ס 1999, 29, עב"ל 324/03 אליהו מרצ'י- המוסד לביטוח לאומי (21.2.05)]. בעוד שהסיכון שבדרך על פי הוראת הדין והפסיקה כפי שפרשה אותו הינו סיכון אובייקטיבי, מבקש המערער להכיר בסיכון אישי, הטמון בו, כסיכון שבדרך. הליכה ממושכת קשה לו, והיא גורמת לו למרבה הצער לחולשה, שבגינה נפל. דא עקא, שהסיכון כמתואר על ידי המערער איננו סיכון אובייקטיבי הטמון בדרך, כי אם סיכון הטמון בו עצמו, עקב נכותו. הנה כי כן, לא זו בלבד שהמערער נפל בתחום רשות היחיד שלו, ולא בהיותו בדרך, נמצאנו למדים כי הנפילה איננה עקב סיכונים הטמונים בדרך. משכך, לא התקיים בנסיבות העניין הדרוש על מנת להכיר בתאונה ככזו שאירעה עקב היותו של המערער בדרך מן הבית למקום העבודה, כנדרש על פי הוראת סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי.
סיכומם של דברים- בשים לב לכלל האמור, צדק בית הדין האזורי בדחותו את תביעת המערער להכיר באירוע הנפילה מיום 20.2.06 כתאונה בעבודה.

10. סוף דבר - הערעור נדחה, אין צו להוצאות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. נפילה בדרך לעבודה

  2. נפילה במחסן בעבודה

  3. נפילה מכיסא בעבודה

  4. נפילה על היד בעבודה

  5. נפילה על הברך בעבודה

  6. נפילה במשרד בזמן עבודה

  7. נפילה ברחוב בדרך לעבודה

  8. נפילה בעבודה בגלל סחרחורת

  9. נפילה במקלחת במקום העבודה

  10. נפילה על היד - תאונת עבודה

  11. נפילה משרפרף - תאונת עבודה

  12. נפילה על הכתף – תאונת עבודה

  13. נפילה בעבודה קרע במיניסקוס

  14. נפילה של מנקה מדרגות בעבודה

  15. נפילת קרש על עובד באתר בניה

  16. נפילה אחורה בזמן העמסת סחורה

  17. נפילה על האגודל במהלך העבודה

  18. נפילה במטבח במלון תאונת עבודה

  19. נפילה בגלל סחרחורת בדרך לעבודה

  20. נפילה בעבודה בגלל רטיבות במטבח

  21. ? תאונת עבודה נפילה מגג – פיצויים

  22. קשר בין נפילה בעבודה לכאבי גב

  23. הכרה בנפילה בעבודה כתאונת עבודה

  24. נפילה במדרכה עקב עבודות תיקונים

  25. נפילת אבנים על הראש - תאונת עבודה

  26. נפילה מקומה שלישית - תאונת עבודה

  27. נפילה על הברך בעבודה - ביטוח לאומי

  28. ? תאונת נפילה מרצפה בולטת ברחוב – פיצויים

  29. נפילה בדרך למכונית לפני נסיעה לעבודה

  30. נפילה בדרך לעבודה ממקום שאינו המעון הקבוע

  31. נפילה באתר בניה עקב קונסטרוקציה מעץ פגומה

  32. נפילת קבלן עצמאי בעבודות טיח אשר הועסק בבניית בית

  33. נפילה על אחת הגרוטאות שהיו מונחות בחוסר סדר בעבודה

  34. החליקה על מים בחדר בו עבדה, במהלך עבודות ניקיון שבוצעו שם

  35. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון