נפילה בעבודה בגלל סחרחורת

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה בעבודה בגלל סחרחורת: השופט עמירם רבינוביץ 1. ערעור זה הוא על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (בל 3637/07; , סגנית הנשיאה חגית שגיא), אשר דחה את תביעת המערערת להכיר בנפילתה בעבודה ביום 3.7.2006 כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק או חוק הביטוח הלאומי). 2. המערערת הגישה למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד) שתי תביעות בתאריכים שונים בגין אירוע הנפילה מיום 3.7.06 (להלן - האירוע). התביעה הראשונה התקבלה במשרדי המוסד ביום 10.8.06 (להלן - התביעה הראשונה). התביעה השנייה התקבלה במוסד ביום 24.1.07 (להלן - התביעה השנייה). 3. על פי גרסת המערערת המפורטת בתביעה הראשונה, המערערת, העובדת ככלכלנית בחטיבת בדק מטוסים בתעשייה האווירית, חשה ביום 3.7.06 בשעה 7:30 בחולשה תוך כדי הליכה, נפלה בחצר המפעל ונחבלה בפנים, בשיניים ובברכיים. התביעה הראשונה נדחתה על ידי המוסד בנימוק, שהתאונה לא ארעה עקב אירוע בעבודה, אלא עקב חולשה פנימית או סחרחורת ממנה סבלה המערערת. 4. בתביעה השנייה, שהוגשה עקב דחיית התביעה הראשונה, הציגה המערערת גרסה שונה לחלוטין מגרסתה בתביעה הראשונה, ולפיה בבוקר האירוע בשעה 7:30 עברה בהנגר צבע מס' 6 ונתקלה בגוש שנדבק לרצפה. כתוצאה מהתקלות זו נפלה על הפנים, ומן הנפילה שברה שן ואף, נשרטה בפנים וקיבלה מכה בברכיים. יש גם לציין, כי לפי הגרסה הראשונה לא הייתה הנפילה בהנגר אלא על "כביש מעבר". "שינוי המקום" גם הוא מערער את מהימנות גרסתה המאוחרת של המערערת. 5. חומר הראיות, דהיינו : הרישומים במסמכים הרפואיים, הודעות המערערת לחוקר המוסד ועדות המערערת בבית הדין תומך לחלוטין בגרסתה בתביעה הראשונה, לעומת זאת אין שום תמיכה בחומר הראיות לגרסתה בתביעה השנייה. גם העד שהוזמן להעיד מטעם המערערת, מר אליהו נעים, לא תמך כהוא זה בגרסתה בתביעה השנייה. 6. בנסיבות בהן חומר הראיות מצביע בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, כי מדובר בנפילה אדיופטית, סחרחורת או חולשה, ולא כתוצאה ממכשול חיצוני, ברורה דחיית התביעה על ידי בית הדין האזורי. 7. בערעור, שהגישה המערערת לבית דין זה, טענה המערערת, כי טעתה כאשר אמרה שנפילתה הייתה עקב סחרחורת, שמבחינה רפואית היא בריאה, כי לא יתכן שנפילה מסחרחורת תביא לתוצאות קשות של שבר אף ושיניים וחבלה בברכיים, שגרסתה בתביעה הראשונה נטענה, מתוך פחד מסגן מנהל המפעל, מר משה סייג, שסרב לחתום על טפסי הביטוח הלאומי להכרה באירוע כתאונה בעבודה, ובעקבות התנהגותו זו חששה שמא תפוטר מן העבודה, אם תגיש את תביעתה, וכי נפילתה נגרמה כתוצאה מגוש שהיה על הרצפה. 8. המוסד תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי וטען, כי לא יעלה על הדעת, כי אדם יגיע לבית חולים, יקבל טיפול לא נכון על סמך סיפור לא נכון, רק בגלל פחד פן יבולע לו עקב הגשת התביעה. 9. לאחר שבחנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה חד משמעית, כי דין ערעור המערערת להידחות מטעמיו של בית הדין האזורי. כאמור, גרסתה של המערערת כפי שפורטה בתביעה הראשונה יש לה תמיכה מוצקה ביותר בחומר הראיות. לעניין זה יצויין, כי בסיכום המחלה של המערערת מהמרכז הרפואי שיבא מיום האירוע, נאמר במפורש בהאי לישנא "היום נפלה עקב אירוע של סחרחורת וחוסר שיווי משקל. לא זוכרת פרטי האירוע... מזה שנה אירועים דומים" (ההדגשה הוספה - ע.ר.). רישום רפואי זה מצביע על קיום רקע קודם של תופעת סחרחורות. אומנם, קיים גם רישום בחדר המיון, לפיו לכאורה לא קדמה סחרחורת לאירוע, אך קיימת תלונה על סחרחורת קלה בעת הקבלה לחדר המיון. כמו כן בנ/4 - טופס לטיפול רפואי לנפגע בעבודה שנרשם מיד לאחר האירוע - נכתבו הדברים הבאים : "חולשה תוך כדי הליכה, נפלה ונחבלה בפנים ובברכיים", ללמדך שכבר מיד לאחר התרחשות האירוע עצמו, תלתה המערערת את הנפילה בגורם הטמון בה עצמה-חולשה, ולא בגורם חיצוני. 10. גם בהודעה לחוקר המוסד אמרה המערערת "לא נתקלתי בשום דבר ברצפה, הייתה לי סחרחורת והרגשתי שאני עומדת ליפול". המערערת אישרה בעדותה בבית הדין שהדברים שאמרה לחוקר המוסד הם אמת "אך לעניין סיבת הנפילה אמרתי שכנראה הסתובב לי הראש, כי לא ידעתי ממה נפלתי". 11. עוד אישרה המערערת בעדותה בבית הדין, כי הגישה את התביעה משום שהאירוע ארע בזמן העבודה ובמקום העבודה. במילים אחרות, המערערת לא סברה מלכתחילה, כי היה גורם חיצוני שגרם לתאונה, כגרסתה המאוחרת. 12. לאורך כל הדרך דבקה המערערת בגרסת החולשה או הסחרחורת כגורם לנפילה, תוך ציון מפורש שלא היה גורם חיצוני שגרם לנפילה. התירוץ לשינוי בגרסתה, אותו העלתה לראשונה רק בערעור, לפיו הפחד מהממונה עליה הביא אותה לסטות מן האמת בגרסתה הראשונה, כפי שבאה לידי ביטוי בתביעה הראשונה, הוא בלתי מתקבל על הדעת לחלוטין, אין לו כל תימוכין בחומר הראיות, וגם לא נעשה ניסיון מצד המערערת להוכיחו במועד בו הייתה אמורה להוכיח את טענותיה, היינו בבית הדין האזורי או קודם לכן. לא ברור כלל מדוע כבשה המערערת את גרסתה זו עד לדיון בערעור. הסיבה שניתנה על ידי המערערת לחזרתה מגרסתה הראשונה בתביעה השניה בשיחה שקיימה בעניין זה עם הבוס שלה, אשר אמר לה "שאין לפחד מאיומים" תמוהה ביותר, ואין היא מתקבלת על הדעת כלל ועיקר. המערערת עצמה טענה, כי עצם העובדה שהאירוע אירע במקום העבודה ובזמן העבודה הביא להגשת תביעתה, וכי חשבה כי די בעובדה זו כדי להכיר באירוע כפגיעה בעבודה. אם כך עולה השאלה ממה חששה המערערת, אם בכל מקרה הייתה התביעה מוכרת כפגיעה בעבודה גם ללא הטענה של גורם חיצוני שגרם לטענתה לנפילתה. קשה גם להאמין, שהמערערת תהיה מוכנה לסכן את בריאותה על ידי דיווח לא נכון לרופאים לגבי סיבת הנפילה, שעלול לשנות את הטיפול הרפואי שניתן לה. 13. אכן, קיימת חזקה לפיה תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה בתנאי שלא הוכח ההפך (סעיף 83 לחוק). חזקה זו ניתנת איפוא לסתירה. במקרה הנוכחי, פיה של המערערת הוא זה שסתר את החזקה. התבטאויותיה בהזדמנויות השונות; בתביעה הראשונה, במסמכים הרפואיים, בהודעתה לחוקר המוסד ובעדותה בבית הדין, בהם טענה כי לא היה גורם חיצוני שגרם לנפילה, אלא חולשתה או הסחרחורת שקדמה לנפילה הם הם שהביאו לנפילה. יוצא איפוא שגם אם לא סבלה המערערת בעבר מסחרחורת, חומר הראיות המבוסס בעיקר על דבריה של המערערת עצמה סתר במקרה זה את החזקה, לפיה היה האירוע פגיעה בעבודה. 14. סוף דבר - הערעור נדחה בעיקר מטעמיו של בית הדין האזורי. אין צו להוצאות. תאונות נפילהנפילה בעבודהנפילה