סיחור שטר מותנה בניגוד להרשאה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סיחור שטר מותנה בניגוד להרשאה:

תחילת פרשת התביעה היתה בהגשת שבעה שיקים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל על ידי התובעת, טרולו ישראל בע"מ, כנגד הנתבע, נעם כהן (להלן:"התובעת" ו"הנתבע"). השקים הוגשו במסגרת שני תיקי הוצל"פ כמפורט להלן:

1. א. 4 שיקים הוגשו לביצוע כנגד הנתבע, מיטג שופס בע"מ (להלן:"מיטג שופס") ומר אליסף ציון
(להלן:"ציון") בלשכת ההוצל"פ בת"א בתיק מס' 01-53665-07-5 על ידי התובעת כמפורט להלן:


שיק מס' 10227 על סך 13,000 ₪ שמועד פירעונו 20.4.2007, לפקודת מיטג שופס.
שיק מס' 10226 על סך 13,000 ₪ שמועד פירעונו 10.5.2007, לפקודת מיטג שופס.
שיק מס' 10228 על סך 13,000 ₪ שמועד פירעונו 20.5.2007, לפקודת מיטג שופס.
שיק מס' 10229 על סך 13,000 ₪ שמועד פירעונו 10.6.2007, לפקודת מיטג שופס (ע"י הטבעת חותמת).


ב. כנגד הנתבע, מיטג פאשן (2005) בע"מ (להלן:"מיטג פאשן") וציון הוגשו לביצוע 3 שיקים בלשכת ההוצל"פ בת"א בתיק מס' 01-53660-07-0 על ידי התובעת כמפורט להלן:


שיק מס' 0010166 על סך 13,000 ₪ שמועד פירעונו 10.2.2007 לפקודת מיטג פאשן .
שיק מס' 10167 על סך 13,000 ₪ שמועד פירעונו 20.2.2007 לפקודת מיטג פאשן.
שיק מס' 10168 על סך 13,000 ₪ שמועד פירעונו 10.3.2007 לפקודת מיטג פאשן (ע"י הטבעת חותמת).


לצרכי נוחות, יכונו מיטג פאשן ומיטג שופס גם "החייבות".

הנתבע הגיש בקשות התנגדות לביצוע שטר כנגד שני תיקי ההוצל"פ שהתקבלו ונפתחו תיקים אזרחיים. שני התיקים אוחדו ונדונו בפניי.

הצדדים:
2. התובעת- עוסקת בין היתר בניכיון שיקים ומתן הלוואות חוץ בנקאיות. במסגרת עיסוקה זה מחזיקה היא בשיקים נשוא התובענה אשר נמסרו לה לניכיון על ידי החייבות באמצעות מר ניסים מלאך (להלן:"ניסים").
הנתבע התקשר עם מיטג שופס בהסכם זכיינות ובמסגרת עסקה זו מסר למיטג שופס את השיקים נשוא תיק זה.

אלא שבנוסף לצדדים הפורמאליים לכתב התביעה, מרחפת עליה רוחם של צדדים נוספים ואלה הם- החייבות, החייב הנוסף ציון, שניהל את החייבות וניסים שמסר בפועל את השיקים לתובעת והיה הרוח החיה בהשתלשלות העניינים, כפי שיפורט בהמשך.

רקע כללי :

3. א. הנתבע פעל כזכיין המותג "מאמז" החל משנת 2005 בחנות ששכר בקניון העמקים בעפולה. בתחילה היה המותג בבעלות מאמז נייט בע"מ שמכרה אותו לחברת "גולד-פיישן בע"מ" (להלן:"המותג" או "מאמז").


בתחילת שנת 2006 הבעלות במותג עברה אל חברת "מיטג פאשן" שהינה חייבת מס' 2 בתיק השני והינה בבעלות החייב 3 – ציון באותו תיק.
בינואר 2007 נמכרה פעילות חברת מיטג פאשן לחברת "מאמז פאשן בע"מ" שמצויה בבעלות "מתאים לי חנויות (1997) בע"מ" (להלן:"מאמז פאשן").
מהאמור לעיל עולה כי בתקופה קצרה זו היו למותג לפחות ארבעה בעלים שונים.
בפברואר 2007 נחתם הסכם זיכיון בין הנתבע ובין מאמז פאשן.
בהתאם לתנאי הסכם הזיכיון שהיה לנתבע עם החייבת נמשכו ע"י הנתבע שבעת השיקים נשוא תיק זה, ונמסרו ע"י ניסים לתובעת, כשחותמות חברת מיטג שופס מופיעות בארבעת השיקים, שהוגשו בתיק הוצל"פ אחד, וחותמות מיטג פאשן מופיעות בשלושת השיקים שהוגשו לביצוע בתיק הוצל"פ השני (מסיבות של החייבות וניסים, חלק מהשיקים יוחסו לחברה אחת וחלק לחברה שנייה). המכנה המשותף בין שתי החברות הוא בראש ובראשונה, כלפי צד ג', שמם הדומה כשהאחת נקראת מיטג פאשן והשנייה מיטג שופס, וכן האנשים העומדים מאחורי שתי החברות, הלוא הם ציון וניסים.
הנתבע, כאמור, שכר חנות בקניון העמקים בעפולה בה מכר מוצרי הלבשה של המותג לאחר שחתם על הסכם זיכיון עם בעל הזכויות של המותג (להלן:"הבעלים"). אלא שהבעלים התחלף מספר פעמים בתקופה הקצרה הנדונה, כשניסים נשאר מעורב בעסקה בדרך זו או אחרת.
הנתבע היה מחויב מצד אחד להסכם השכירות שלו עם הקניון ומצד שני ל"הסכם הזיכיון" עם הבעלים של המותג. בעת ביצוע החלפת הבעלים האחרונה, דהיינו כאשר המותג עבר מבעלותה של החייבת לבעלות "מאמז פאשן" שונה הסכם הזיכיון בצורה מהותית. בהתייחס לעניינינו, ההבדל המהותי הרלוונטי הוא שבהתאם להסכם עם החייבת נדרש הנתבע להפקיד בידה שיקים מראש להבטחת התשלום בהתאם להסכם הזיכיון, כשהתחשבנות נערכה בסוף כל חודש, ואילו בהתאם להסכם עם "מאמז פאשן" הבעלים החדש, נעשתה התחשבנות יום יומית שלהבטחתה נדרש הנתבע להפקיד ערבות בנקאית. בנקודת התפר שבין חילופי הבעלים מצא עצמו הנתבע מפקיד ערבות בנקאית אצל הבעלים החדש בנוסף לשיקים שהפקיד מראש אצל הבעלים הקודם- החייבת.
השיקים לא הוחזרו לנתבע, כפי שהובטח לו לטענתו, אלא נמסרו לתובעת, אשר הציגה אותם לפירעון בבנק. השיקים חוללו ע"י הבנק. בנסיבות אלו הגישה התובעת בקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל והנתבע הגיש את בקשת ההתנגדות.


תמצית טענות התובעת
4. לטענת התובעת החל משנת 2005 נמסרו לה 17 שיקים של הנתבע בסך כולל של 181,190 ₪ לניכיון אצלה. מתוך השיקים הנ"ל נפרעו 10 שיקים ו-7 שיקים חוללו. השיקים נמסרו לניכיון ע"י החייבות, אשר נהלו אצל התובעת "חשבון עו"ש", כפי שכונה ע"י מנהל התובעת. בפועל נמסרו כל השיקים לתובעת על ידי ניסים.
אין מחלוקת בין הצדדים כי עשרה שיקים של הנתבע שנמסרו לתובעת נפרעו ללא כל הסתייגות, כך שהתובעת לא יכלה להעלות על דעתה שקיימים פגמים בשיקים הנוספים.

לטענת התובעת היא צד רחוק, אשר השיקים סוחרו לה במסגרת עסקת ניכיון שיקים, וכי עומדת לה החזקה של "אוחז כשורה", הקבועה בסעיף 29(ב) לפקודת השטרות. לטענתה, אין היא מסתפקת רק בחזקה הקבועה בפקודה אלא גם צירפה מסמכים המעידים כי היא ניכתה את השיקים ונתנה תמורה בגינם. לטענתה בשל היקף הפעילות בינה לבין החברות ניהלה היא חשבון עו"ש עבור כל אחת מהן לפיכך, לא תמיד קיימת התאמה מוחלטת בין השיקים שנמסרו לניכיון לבין הסכומים אותם העבירה התובעת במועד ביצוע הניכיון.

התובעת אמנם הודתה כי ידעה שהחברות לעיל עוסקות במכירת בגדים, אולם מערכת היחסים המדויקת בינן לבין הנתבע לא היתה ידועה לה, לטענתה.

לטענת התובעת לא הצליח הנתבע להוכיח כי השיקים נתנו כבטוחה במסגרת עסקת קונסיגנציה שהיתה בינו לבין החייבת, במיוחד לאור העובדה שהוא הודה שגם כאשר התברר שעל החייבת להשיב לו כספים לאחר התחשבנות שנערכה ביניהם, הדבר נעשה ע"י הפקדת כספים בחשבונו של הנתבע ולא ע"י מתן שיקים אחרים, כך שכל השיקים נתנו עבור תשלום סחורה שנמסרה לנתבע ע"י החייבת.

לטענת התובעת נטל ההוכחה לסתירת החזקות הקבועות בפקודת השטרות מוטל על הנתבע, והוא לא עמד בו.

תמצית טענות הנתבע
5. המושך בחוטים בהתייחס לחייבות ולעסקאות שיפורטו להלן הוא ניסים.
לטענת הנתבע, השתלשלות האירועים הייתה כדלקמן:


החייבת סיפקה לו סחורה בעסקת קונסיגנציה דהיינו, הסחורה שסיפקה נשארה בבעלותה ולאחר שמכר אותה היה מעביר את התשלום לחייבת בניכוי עמלתו. כתנאי לאספקת הסחורה העביר הוא שיקים מראש שנועדו להבטחת התשלום בגין הסחורה לאחר שנמכרה לצרכנים.
משנמכרה פעילות החייבת למאמז פאשן הודיעו לו ציון וניסים כי עסקת הזיכיון בינו ובין החייבת מבוטלת וכי הבעלות על הסחורה שבחנותו עברה אל "מאמז פאשן בע"מ". כמו כן הובטח לו כי השקים נשוא התובענה יוחזרו אליו, אלא שבסופו של יום הם הגיעו לידי התובעת.
בפברואר 2007 נחתם הסכם זיכיון בינו לבין מאמז פאשן במסגרתו התחייבה, גם זו לטענתו, להשיב לו את ההמחאות נשוא התובענה.
בפועל, לא קיבל הנתבע כל תמורה בגין השיקים, שכן הסחורה עברה לבעלות חברת מאמז פאשן ושולם בגינה באמצעות העברת הפדיון היומי שבחנותו, בנוסף לערבות בנקאית שנדרש לתת כבטוחה לביצוע התשלומים בהתאם להסכם החדש עם מאמז פאשן.


סיכום טענות הנתבע:
התובעת מכירה את ענף ההלבשה בישראל בכלל ואת שיטת העבודה של החייבות בפרט וידעה כי השיקים שהיו בידי החברות ניתנו להבטחת תשלום בגין הסחורה רק לאחר מכירתה. התובעת אינה תמת לב וידעה כי ניסים מעביר שיקים של זכיינים אשר ניתנו על תנאי, שלא ניתנה תמורה בעדם. לטענתו, בעלי התובעת, מר אהרון סידס, מכיר את ניסים היטב. מנהל התובעת הוא בעלים של חברת רסטקס סחר והשקעות 1996 בע"מ הידועה בענף הטקסטיל אשר הינה בעלת מניות בתובעת יחד עם מנהלה. לאור מכלול נסיבות אלו טוען הנתבע, שאין מדובר בצד רחוק אשר עומד בתנאים הנדרשים על מנת להיות אוחז כשורה.

השאלות השנויות במחלוקת
6. א. האם הוכיח הנתבע כשלון תמורה בעסקת היסוד.
ב. האם התובעת נהנית ממעמד של "אוחז כשורה".
ג. אם התשובה לב' שלילית, האם התובעת היא אוחז בעד ערך הגובר על כשלון תמורה.

דיון

כשלון תמורה:
7. מבחינה עובדתית מהימנה עלי עדותו של הנתבע ואני מקבלת את גרסתו כי החייבת לא עמדה בהתחייבותה להשבת השיקים כאשר הוחלפו הבעלים למותג. התנהלות החייבות ומי שעמדו מאחוריהן ציון וניסים, כפי שפורט לעיל, מעידה על התנהלות בלתי תקינה עד לידי רמאות של ממש.
אני מקבלת גם את טענת הנתבע כי מהות העסקה שבינו לבין החייבת, הינה עסקת קונסיגנציה, על פיה השיקים נתנו "על תנאי" ולביטחון לתשלום לאחר התחשבנות בין הצדדים בהתאם למכירות שבוצעו או לא בוצעו בפועל. לעניין זה אין נפקא מינא אם בפועל לאחר ההתחשבנות היה על הנתבע לשלם תשלום נוסף או היה על החייבת להשיב כספים לנתבע, אלא הנפקות לעניינינו הוא בכך שהשיקים לא מייצגים את הסכום לתשלום ונתנו לביטחון. אני מקבלת את טענת הנתבע כי כתוצאה מהעברת הבעלות במותג ושינוי תנאי הזיכיון, לא נתנה תמורה עבור השיקים. החייבת הפרה למעשה, את ההסכם עימו כבר כשמסרה את השיקים לתובעת שכן הם אמורים היו לשמש לביטחון בלבד.

להלן חלק מעדותו בנדון שהייתה מהימנה עליי:
"ש. כשאתה מקבל סחורה אתה נותן שיק?
ת. לא, אני נותן שיקים על חשבון 6 חודשים קדימה, 13 ו- 13 באותו חודש. אם מכרתי מעל 45 מ45 זה מאוזן, אם מכרתי יותר אני צריך להוסיף להם כסף, הסחורה היתה מגיעה במחסנים שלהם ולאחר פרעון של הסחורה ראיתי את השיק יורד. הסחורה הזו באו חברה שקנו את החברה בחודש האחרון, זה היה סוף עונה, לפי מה שאני זוכר מתאים לי קנו את מאמס, הסחורה עברה לבעלותם ונתנו לו פקודה לחסל את כל הסחורה במחירים של 3 ב100, לפני שנודע לי שקונים אותה, הזמינו אותנו ציון וניסים ואמרו לנו שיחזירו לנו המחאות ונתנו ערבות בנקאית לחברה החדשה והיינו צריכים לקבל את הסחורה החדשה. הסחורה הועברה לבעלותם היא אף פעם לא הייתה שלי, התחלתי לקבל סחורות ישנים ממאמס.
ש. בגין הסחורה הזו האחרונה ממאמס היא עברה למתאים לי?
ת. נכון, היו שקים שנתתי לציון וערבות בנקאית שנתתי למתאים לי, כלומר שילמתי פעמיים". (פרוטוקול 14.09.08 עמ' 4 שורה 25, עמ' 5 שורה 1).

התרשמתי שהנתבע מצא עצמו בין הפטיש והסדן ולכן נאלץ להמשיך את ההתקשרות בתנאים שהוכתבו לו ע"י בעלי המותג. ובמה דברים אמורים?

לנתבע היתה התחיבות כלפי הקניון, הקניון מצידו לא אפשר לנתבע להפעיל את החנות שהשכיר אלא למכירת המותג הספציפי. בנסיבות אלו "הכתיב" הבעלים המקורי והמתחלף את התנאים כאשר לנתבע אין למעשה אפשרות לנהל מו"מ אמיתי וחופשי, כפי שביטא זאת הנתבע בלשונו:

"ש. אתה יודע שניסים הוא נוכל, למה אתה נותן לו צ'קים לא למוטב בלבד?
ת. הייתי נותן לו צ'קים למוטב תמיד והוא התחיל להלחיץ אותי, היה לי חוזה אם הקניון רק על המותג שלו, בקשתי להחליף מותגים ולא נתנו לי.
ש. למה אתה נותן צ'קים לא למוטב בלבד?
ת. זה התנאי שלו, כשיש חנות שעובדת רק על המותג הזה ואם לא תקבל, היא תקרוס". (פרוטוקול, עמוד 6 שורות 6-10).

ממכלול הראיות עולה שלא התקבלה תמורה בגין השיקים נשוא תביעה זו, (דהיינו, בעסקת היסוד שבין הנתבע לחייבת), שכן לאחר שינוי הבעלים נדרש הנתבע מחד להפקיד ערבות בנקאית לטובת הבעלים החדש, ולשלם לו בשוטף עבור הסחורה שנמכרה בהתחשבנות יום יומית, ומאידך השיקים שכבר נתן בדיוק לאותה מטרה ובגין אותה סחורה לחייבת, לא הושבו לו כמובטח, אלא הועברו לידיה של התובעת.

מעמד האוחז כשורה:
8. אך עדיין יש לבדוק אם נהנית התובעת מחזקת "אוחז כשורה". למרות האמור לעיל אם תוכיח התובעת כי עומדת היא בתנאים הקבועים בסעיף 29 (ב) לפקודת השטרות, דהיינו שקבלה את השטר בתום לב ובעבור תמורה, תתגבר היא על טענת ההגנה של הנתבע כנגד השטר.
"הוכיח הנתבע את טענתו, על התובע להוכיח שלאחר מעשה הרמאות, ניתן בתום לב ערך בעד השטר. הוכיח התובע- זוכה על אף הגנת הנתבע שהוכחה". (יואל זוסמן, דיני שטרות, מהדורה חמישית, עמוד 261-262).

על מנת ליהנות מחזקת האוחז כשורה צריכים להתמלא שני תנאים מצטברים:
א. מתן תמורה ע"י האוחז
התובעת טוענת כי נתנה תמורה מלאה לחייבות בגין השיקים של הנתבע, אותם היא ניכתה. את מתן התמורה מבקשת התובעת להוכיח על סמך כרטסת ניהול החשבון של החברות החייבות, כלומר, התובעת מכירה את החייבות וקודמותיה, ניסים, וציון לפניי ולפנים. עסקינן למעשה בהלוואות חוץ בנקאיות שקבלו החייבות אצל התובעת ואשר השיקים של הנתבע נועדו לפורען. התובעת ציינה בתצהירה כי לא ניתן לייחס תמורה ספציפית ומדויקת בהתאם לחשבוניות שהוצאו וצורפו לתצהיר, לאור היקף העסקים שלה עם החייבות. דווקא לאור היקף ההלוואות העצום שנתנה לחייבות, היה על התובעת להציג את הסכם ההלוואה בציון הריבית הנגבית על פיו כדרישת חוק הסדרת הלוואות חוץ- בנקאיות, התשמ"ג 1993, לצורך הוכחת מתן התמורה הספציפית המתייחס לשיקים נשוא תיק זה.

מכלול העובדות שפניי משאיר ספק למתן התמורה כנטען על יד התובעת.



9. ב. תום לב
על תכליתה של דרישה זו עמד כבוד השופט שלמה פרילנדר בת.א 42069/04 יני עירית נ' אנשל שולמית, פסקה 25 (21.9.2008):
"תכליתה של הדרישה האמורה בפקודת השטרות היא לשמש תבחין להכרעה בשאלה מי ראוי יותר להגנת הדין: המושך, שעקב הפגמים בזכות השטרית היה מופטר מפירעון השטר לו ניצב מולו ה'צד הקרוב' לשטר – או האוחז, שהוא 'צד רחוק' לשטר, המבקש לאכוף את השטר על המושך חרף הפגמים. לפיכך אין מקום להעדיף את האינטרס של האוחז אם אינו תם-לב, ולו במישור האובייקטיבי."

לאור עיסוק התובעת והיכרותה עם החייבות ועם ניסים, אשר העביר לה את השיקים לניכיון היה עליה לבדוק האם ניתנה תמורה בגין השיקים שקיבלה. עסקת קונסיגנציה היא עסקה שכיחה בתחום הביגוד וההלבשה, התובעת בבדיקה פשוטה יכלה לברר אם נתנה תמורה אם לאו. הימנעותה מלעשות כן מוכיחה על חוסר תום לב, במיוחד בנסיבות תיק זה.

התובעת הכירה את כל הצדדים לעסקה ולמעשה היה לה מידע רב יותר מאשר לנתבע, כך שבנקל היה בידיה למנוע את הנזק שנגרם, וזאת בניגוד לנתבע, שלא היה מודע למהלכים של הצדדים האחרים המעורבים בעסקאות השונות שיתוארו לעיל.

להלן תשובותיו של מנהל התובעת המעידות על מערכת היחסים בין התובעת לחייבות ושאר המעורבים בעסקה (במיוחד ניסים וציון):
"ש. חוזר בי מהשאלה- מאז ועד סוף הכרטסת מ- 25.4.07 ועד 8.1.08 קבלת על החשבון 160,000?
ת. נכון
ש. ונשאר אצלך 71,000 חוב?
ת. לא מקובל עלי, לא רוצה להיכנס לזה, לא רוצה להיכנס לרווחים שלי.
ש. בנוסף למה שקבלת 160,000 ₪, על אותו חשבון, קבלת לפני שבוע צ'קים לפשרה, כלומר קבלת יותר ממה שמגיע לך.
ת. יש לי יותר מ 600 לקוחות...
ש. בסעיף 8 לתצהירך כתבת שחברת מיתג פאשן...
ת. נכון, מה שכתוב זה רק חברת מיתג פאשן.
ש. מתוכם הסכום הוא ברוטו?
ת. נכון.
ש. מתוכם החוב הסופי הוא 121,000 ₪?
ת. לא, פחות. בפשרה לא יודע כמה קבלתי. אני יכול להוכיח שאת השיקים שאני תובע עדיין חייבים לי. יש חוב למיתג, אחריהם, זה עוד 20,000 בערך אחרי כל הסכומים האלה. בסך הכל יש לי 130,000 בערך" (פרוטוקול, 14.9.08, עמוד 10 שורות 12-27).

ובסעיף 10 לתצהירו מצהיר מנהל התובעת כדלקמן:
"בשל היקף הפעילות בין התובעת לבין החברות הנ"ל, נהלה כל אחת מהן מעין חשבון עו"ש אצל התובעת. לפיכך, לא תמיד קיימת התאמה מוחלטת בין סכומם של השיקים אותם החברות הנ"ל מסרו לתובעת לניכיון, לבין הסכומים אותם התובעת העבירה אליהן, במועד ביצוע הניכיונות".

שיק דחוי אינו שולל את תום הלב באופן מוחלט אך אומר "דרשני".
בנסיבות הענין כאשר התובעת ידעה כי מצבה הכלכלי של החייבת רעוע, הרי שלקחה היא סיכון מחושב, במיוחד כששתי החייבות נהלו אצלה, לדבריה, חשבון עו"ש שמהותו למעשה מתן אשראי (במילים אחרות- הלוואות חוץ בנקאיות).

לאור האמור לעיל נסתרה חזקת "האוחז כשורה".

10. אוחז בעד ערך ו"הלכת גויסקי"- (ע"א 33/61 אליעזר גויסקי נ' חיים יוסף מאיר ואח' פ"ד טז (1) 599).

על חסרון זה בקשה התובעת להתגבר בעזרת הלכת גויסקי הקובעת כי אם כשלון התמורה אירע לאחר סיחור השטר, ייחשב האוחז בעד ערך גם אם לאחר סיחורו אירע כשלון תמורה.
למעשה, לאחר שקבעתי שנשללה הוכחת התמורה שנתנה התובעת לחייבות, הרי שמתייתר הצורך מלדון בהלכת גויסקי, שכן התובעת איננה אוחזת בעד ערך גם כלפי הצד הקרוב אליה, אך אתייחס לכך בקצרה. לטענת התובעת, בעת סיחור השיקים היתה העסקה בין החייבות לנתבע שרירה וקיימת, כשלון התמורה, אם היה כזה, אירע לאחר מכן.
איני יכולה לקבל טענה זו שכן עצם סיחור השיקים היווה את מעשה התרמית מהרגע שנמסרו לתובעת, ובמועד זה נוצר כשלון התמורה.

במקרה הנדון, טוענת התובעת, כי בעת סיחור השיקים עדיין לא התקיים כשלון תמורה שכן במועד זה היה הנתבע עדיין חייב את מלוא הסכום עבור הסחורה. טענה זו נכונה, אך לא כאשר מדובר בשטר מותנה אשר הצד הקרוב נהג בניגוד להרשאה ועצם מסירתו של השטר מהווה את הפרת התנאי.
לאור האמור לעיל גם הלכת גויסקי אינה מכניסה את התובעת למעמד האוחז בעד ערך.

11. לטענת התובעת הנתבע מנסה להיפרע פעמיים, פעם בהתנגדותו לתשלום שיקים אלו ובפעם השניה בהגשת תביעה נגד "מתאים לי". אני מסכימה באופן עקרוני עם התובעת שהנתבע לא זכאי להיפרע פעמיים, אלא שכל עוד לא קיבל את השיקים , או תמורתם ממקור אחר, עומדת לו זכותו להתנגד לפירעונם כפי שעשה, במיוחד לאור העובדה שהשיקים נמסרו לתובעת ובכך סוכלה למעשה האפשרות להשיבם לידיו.

12. סוף דבר:
אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע בשני התיקים ומורה על מחיקתו מתיקי ההוצל"פ, וביטול ההליכים שננקטו נגדו.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ +מע"מ תוך 30 יום.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פגמים בשטר

  2. שטר לא חתום

  3. מהו שטר ביטחון ?

  4. פקיעת שטר בוררות

  5. הודעת חילול שטר

  6. חתימה על שטר ריק

  7. השלמת פרטים בשטר

  8. רישום בפנקס השטרות

  9. התיישנות בדיני שטרות

  10. סעיף 29 לפקודת השטרות

  11. חתימה על שטר ע''י שלוח

  12. דינו של השטר כדין חוזה

  13. שטר ביטחון שכירות חנות

  14. הארכת שטר ביטחון בעל פה

  15. דיני שטרות במשפט האנגלי

  16. שטר משכנתא בדרגה ראשונה

  17. ביטול חתימה על שטר סילוק

  18. שטר נאמנות סותר חובות נאמן

  19. פיצוי על חקירת משטרה רשלנית

  20. עיון בתיק משטרה ע''י צד שלישי

  21. מימוש שטר בטחון בשכירות דירה

  22. סיחור שטר מותנה בניגוד להרשאה

  23. התיישנות בקשה לביטול שטר משכון

  24. טענת קיזוז נזקים כנגד חיוב שטרות

  25. ערעור לעליון על מימוש שטר משכנתא

  26. הכחשת חתימה על שטרות בתיק הוצל''פ

  27. קיום יחסי מין בין חוקר משטרה למתלוננת

  28. חתימה על שטר עסקה במקרקעין בפני עורך דין

  29. העברת הליכי מימוש שטר משכון בהוצל''פ למשקם

  30. תביעה כספית שהוגשה כשטר לביצוע בלשכת ההוצל"פ

  31. תביעה לביטול רישום זכות הבעלות על פי שלושה שטרי מכר

  32. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון