דיני עבודה בקרית ביאליק | עוֹרך דין רונן פרידמן

זקוקים לעורך דין דיני עבודה בקרית ביאליק ? מתי כדאי לתבוע מעסיק באמצעות עו"ד לענייני עבודה ? בין אם אתם מעסיקים ובין אם אתם עובדים, מומלץ להתייעץ עם עורך דין בעל ניסיון, מיומן ובקיא בתחום דיני עבודה.

מטרת דיני עבודה בקרית ביאליק להגן על גם על העובדים וגם על המעסיקים. עורכי דין דיני עבודה בקרית ביאליק מעניקים ייצוג משפטי וייעוץ בענייני עבודה במגוון הליכים משפטיים. כל מעסיק וכל עורך דין המתמחה בדיני עבודה בקרית ביאליק, חייב להכיר בשינוי המהותי שעבר תחום דיני העבודה בשנים האחרונות, אנו מאמינים כי שיתוף הלקוח באסטרטגיית ניהול המשפט מהווה את הבסיס להצלחה ולכן אנו מעמידים לרשותכם "מדריך דיני עבודה" שבאמצעותו תוכלו לקבל הצצה לעולם דיני העבודה. לרשימת הפוסטים המלאה - 🔍 עורך דין דיני עבודה קרית ביאליק ##מחיר (שכר טרחה) עורך דין דיני עבודה:## מרבית העובדים והמעסיקים שהחליטו לבחור באופציה של "עורך דין דיני עבודה זול" - כלומר לייצג את עצמם...ולא להיות מיוצגים על ידי עורך דין מומחה בדיני עבודה בקרית ביאליק, מצאו את עצמם מתמודדים עם סיטואציות שהם לא בהכרח מבינים כראוי. האם עורך דין שעובד על אחוזים נחשב "עורך דין זול"? לא בהכרח. לעיתים שכר טרחת עורך דין דיני עבודה באחוזים נגזר מהפחתת תשלום. (1) תביעות בבית הדין לעבודה

##(א) התפטרות עובדת ניקיון בקרית ביאליק בגלל הרעת תנאים## לפני תביעתו של התובע נגד חברת שירותי ניקיון לתשלום פיצויי פיטורים והלנת פיצויי פיטורים, בתמורה להודעה מוקדמת, דמי הבראה ופיצוי בגין אי הפרשה לביטוח פנסיוני. התובע הועסק על ידי הנתבעת מיום 15.6.09 ועד 1/9/11, כעובד ניקיון בקרית ביאליק. מהראיות עולה כי התובעת מתגוררת בשכונת אפק בקרית ביאליק, ונהגה להגיע למקום עבודתה באמצעות תחבורה ציבורית. על מנת לייעל את הדיון ומבלי לפגוע בטענות הצדדים בדבר זכאות התובעת לפיצויי פיטורים הנתבעים על ידה, הסכימו הצדדים כי כל עוד התובע זכאי לפיצוי כאמור, הבסיס לחישובם הוא שכר של ש"ח 1,720 ברוטו לחודש. אין חולק כי התובעת התפטרה מעבודתה בנתבעת, והצדדים חלוקים בשאלה האם שינוי מקום העבודה (מסניף ניו פארם בקרית ביאליק לסניף ניו פארם בחיפה) הוא הרעה בתנאים, כך שזה האם התפטרות זכאית לפיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים. לטענת התובעת, הנתבעת הפסיקה את עבודתה, ובנסיבות אלה היא אינה מחויבת להודיע ​​מראש; ככל שהייתה חייבת להודיע ​​מראש על התפטרות, היא עשתה זאת במכתבה מיום 6/1/11. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## מקום ברור על פניו שלפיו המעסיק אינו יכול לשנות את הנסיבות שגרמו להידרדרות, כגון מקום העבודה בו עבד העובד נסגר והוא נשלח לעבוד במקום מרוחק, אינו צריך לדרוש מהעובד ש"ויתר. "מעסיקו להסיר את סיבת ההתפטרות. ##(ב) זכות עובד שגר בקרית ביאליק להחזר נסיעות לעבודה## לפנינו תביעה להחזר הוצאות נסיעה ממגורי התובעת בקרית ביאליק למקום עבודתה ובחזרה, לתקופה שבין התאריך 11/2/97 ועד סוף פברואר 2003, אז פרשה. בשלב מסוים עבר התובע לקריית ביאליק. ימי היעדרותו של התובע בתקופה הרלוונטית לתביעה נקבעו, בהסכמת הצדדים, על 256 יום. התובעת טענה כי מאז שעברה לקריית ביאליק ביקשה החזרי נסיעות ואף כתבה מכתב בעניין זה ביום 24 בפברואר 1997 - מכתב שהפנתה למנהל אגף משאבי אנוש וכלכלה. בשוליים נציין כי אנו סבורים כי התובעת עברה לקריית ביאליק מפברואר 1997. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## לעניין זה אנו מקבלים את טענות התובע ולכן אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע הפרשי ריבית והצמדה בסך 6,98727 ₪ החל מאוקטובר 2002 ועד לתשלום בפברואר 2005. ##(ג) צו מניעה נגד מכרז למינוי גזבר בעיריית קרית ביאליק## המקרה שלפנינו הוא מכרז שפרסמה עיריית קריית ביאליק ביום 32.1999 לתפקיד גזבר העירייה, בו טוען התובע במקרה שלפנינו כי היו ליקויים, ועל כן הוא עותר כי בית המשפט יתן צו לפיו מכרז אינו חוקי ומבוטל. הנתבע בתביעה שלפנינו לא הגיש כתב הגנה חרף החלטתנו מיום 73.1999, שניתנה במהלך הדיון בבקשה לצו מניעה זמני, אך הגישה תגובה לבקשה לצו מניעה זמני ותצהיר. עדות ראשית שנמסרה על ידי העירייה. סעיף 203 לפקודה קובע כי חוזה או התחייבות שיש להם התחייבות פיננסית מטעם העירייה, יחייבו את העירייה רק ​​אם נחתמים מטעם העירייה ראש העיר והגזבר, ובהיעדר גזבר עירייה אחר הפועל כגזבר. . כדי להמחיש את חוסר הסבירות - אדם שכיהן, למשל, במשך 9 שנים כגזבר באחת מארבע הערים הגדולות במדינת ישראל, אינו יכול להתמודד על תפקיד גזבר בעיריית קריית ביאליק, וזה גובל במדיניות ישראל. אַבּסוּרדִי. לאור האמור לעיל, המכרז שלפנינו סובל הן מעמימות באשר לדרישת ההשכלה והן מדרישה בלתי סבירה בנוגע לניסיון המקצועי, ואף לא ניתן לנו הסבר מספק מדוע הנתבעת לא פרסמה מכרז בו הכישורים הנדרשים תואמים את הנחיות משרד הפנים. מכיוון שיש מקום לבטל את המכרז נשוא התביעה הזו, ועל הנתבע לפרסם מכרז חדש לתפקיד גזבר המועצה. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## על עיריית קריית ביאליק לפרסם, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, מכרז חדש לתפקיד הגזבר - כאשר הדרישות המפורטות בו תואמות את הנחיות מרכז השלטון המקומי ולנהוג של מקומיים אחרים. רָשׁוּיוֹת. ##(ד) יחסי עובד מעביד בין עובד לבית עיריית קרית ביאליק## בתביעתו הנוכחית, התובע תובע פיצויים מעיריית קריית ביאליק בגין הפרת הבטחה / התחייבות להעסיקו כפקח וניהול משא ומתן להעסקתו בחוסר תום לב, לטענתו. עוד טען כי על הנאשם לשלם לו שכר עבור שעות השתתפותו בהכשרה ל"נאמני עיר בריאה בה השתתף, לטענתו, על פי בקשת הנאשם, כתנאי לעבודתו אצלה. הנתבעת הכחישה את טענותיו של התובע לעיל והתעקשה כי לא זו בלבד שלא נערך עמו משא ומתן לצורך העסקתו, לא צורף חוזה להעסקתו והנתבעת לא התחייבה להעסיקו אצלה, אלא שהיא הבהירה לתובע, באופן חד משמעי. , מאז פנייתו הראשונה אליה, מכיוון שאין אפשרות להעסיק אותו. על פי עדותו, כ -50 משתתפים השתתפו בקורס נאמני הניקיון, כולם אזרחים ש"אכפת להם "," תושבי קריית ביאליק שאכן משמשים כנאמנים רק בהתנדבות, איש מהם לא הועסק על ידי העירייה. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## בנסיבות אלה, בהעדר יחסי עובד מעביד בין הצדדים, מכיוון שהתובעת אף לא הופנתה לקורס במטרה ליצור יחסי עובד מעביד בתום ההכשרה ונוכח אופי ה ההכשרה ומטרותיה נועדו לקהל היעד, וכלל "אל על" אליו הופנינו אינו חל כלל בענייננו. ##(ה) הוכחת פיטורים של עובדת בקרית ביאליק## בתביעותיה התובעת דורשת פיצויים אלה בסך 10,196 ₪ בגין תקופת עבודה של שנתיים ושישה חודשים, והתובעת היא פדיון חופשה בסך 3,912 ₪, דמי הבראה בסך 3,404 ₪ ו הודעה מוקדמת על פיטורים בסך 3,947 ₪. התובעת בעדותה טענה כי החלה לעבוד במאי 99 בקריון קריית ביאליק ועבדה שם 7 חודשים. באשר לדמי הבראה שהנתבעת טוענת ששילמה מדי פעם כפי שצוין בתלושים, התובעת טענה כי מדובר בבונוסים ששולמו לה במסגרת כותרת זו וכי בפועל, היא לא קיבלה דמי הבראה. לטענת מנהל הנתבעת, התובעת ביצעה את העבודה במשך יומיים ואז לא הגיעה לתפקיד בלי להודיע ​​ובתגובה לשיחת הטלפון שקיבלה ממנהל הסניף הודיעו לה שהיא כבר לא מגיעה. לטענתו, לא הייתה כל סיבה לפטר את התובעת, שכן הוא היה מרוצה מעבודתה ומהעובדה שהיא העסיקה אותה בסניף הוד השרון לאחר שחזרה מחו"ל. התובע הוא זה שסירב להמשיך לעבוד בסניף איילון. באשר לדמי הבראה, נטען כי התובעת קיבלה סכום חלקי בלבד ולא את מלוא דמי ההבראה לה הייתה זכאית לכל אורך תקופת עבודתה ולכן היא מבקשת תוספת בסך 2,948 ₪. גרסה זו של התובעת אינה נראית סבירה, לאחר שפוטרה התובעת ולאור ההקפדה שהייתה לנתבעת כלפי עובדיה, כאשר חתמה על חוזה בכל שינוי עמדה, אין זה סביר לדעתי כי לאחר התובעת. פוטרה, היא התבקשה להחליף עובד בקניון איילון. התובע מתבקש לעבוד כמחליף לעובד בקניון איילון. ##הכרעת בית הדין לעבודה:## סבורני כי התובעת, כמי שנשאה בנטל להוכיח את עובדת פיטוריה בנובמבר 2001, לא העלתה נטל זה. (2) מהם חובות המעביד כלפי העובד ?

החוק מטיל על כל מעסיק בקרית ביאליק חובה למסור לעובד הודעה לעובד על תנאי העסקה לא יאוחר משלושים ימים מהיום שהעובד התחיל לעבוד אצלו. (3) מהן זכויות עובדת בהריון ולאחר חופשת לידה ?

החוק אוסר על פיטורים בהריון בקרית ביאליק ללא היתר, גם במקרים בהם המעביד לא ידע כלל על ההיריון בעת ההחלטה על הפיטורים, וגם אם הפיטורים אינם קשורים להיריון. (4) האם ניתן להגביל את חופש העיסוק ?

במקרים מסוימים ניתנה למעסיק אפשרות להגביל את חופש העיסוק של עובדיו. הגבלת חופש העיסוק בקרית ביאליק נעשית בדרך כלל באמצעות תניית אי תחרות בחוזה עבודה כל עוד מטרתה להגן על אינטרס לגיטימי של המעביד והיא אינה חורגת מעבר לסביר. (5) מה ההבדל בין חוזה עבודה לבין חוזה רגיל ?

בחוזה רגיל היחסים בין הצדדים לחוזה בקרית ביאליק בדרך כלל מסתיימים לאחר חתימת החוזה, יחודו של חוזה עבודה אישי הוא בכך שהוא יוצר יחסים מתמשכים, כלומר לאחר חתימת החוזה היחסים בית הצדדים רק מתחילים ותנאיהם משתנים מעת לעת. (6) רכיבי השכר

החוק קובע שכר מינימום לעובדים וחל גם על תשלום על התלמדות בעבודה בקרית ביאליק, כאשר שכר יסוד הנו השכר "הרגיל" לעניין גמול שעות נוספות משמעו, השכר המשתלם בעד השעות שקדמו לשעות הנוספות.
מחשבון מיסים עיפרון ומחברת
תשלומים ישירים או בלתי ישירים המשתלמים לעובד שלא בעד פרקי הזמן שבהם לא עבד ולא העמיד עצמו לרשות העבודה הם בתחום התנאים הסוציאליים כגון: ##(א)## דמי הבראה - צו ההרחבה הכללי בדבר תשלום דמי הבראה קובע כי הזכאות לדמי הבראה, קמה רק לאחר שהשלים העובד את שנת עבודתו הראשונה. ##(ב)## דמי חגים - מענק חג הוא הטבה כספית טהורה, שממנה נהנה העובד בלבד, לכן בהיותה טובת הנאה לעובד מדובר בזכות נלווית אשר ניתנת לפדיון גם לאחר תום יחסי עובד-מעביד. ##(ג)## דמי חופשה שנתית - חוק חופשה שנתית מקנה לעובד זכות לקבל חופשה שנתית, ובמקביל מוטלת על המעביד בקרית ביאליק חובה לתת אותה. פדיון חופשה, המשולם מכוח חוק חופשה שנתית, תכליתו לפצות את העובד שמסיבה זו או אחרת לא ניצל בתקופת עבודתו אצל המעסיק את ימי החופשה השנתית המגיעים לו. ##(ד)## דמי מחלה - חוק דמי מחלה מעניק לעובד זכות לקבל דמי מחלה בעד תקופת מחלתו. גם כאן ראוי לשים לב שהוראות הפטור למעביד מתשלום דמי מחלה מתייחסת לדמי מחלה לפי חוק דמי מחלה ולא לפי חוקים אחרים. ##(ה)## דמי נסיעות - על המעביד החובה להשתתף בהוצאות הנסיעה של עובדיו לפי תעריף תחבורה ציבורית, גם כאשר העובד עושה שימוש ברכבו הפרטי, כאשר תקרת החזר הוצאות הנסיעה ליום עבודה נקבע בצו ומתעדכן מעת לעת. ##(ו)## תשלומי אש"ל - זכות זו אינה בגדר שכר עבודה במובן הצר של המילה, היינו תמורה בעד עבודה שנעשתה. חובת המעביד להשתתף בתשלום אש"ל במהלך תקופת העבודה אינה ניתנת לפדיון אלא אם כן הוסדרה הזכות לפדיון בחוק או בהסכם. ##(ז)## תשלומים לקרן פנסיה - כל עוד לא מתאפשר להפריש עבור העובד את ההפרשות הנדרשות לקרן הפנסיה, זכאי העובד לפיצוי בגין אי-ביצוע ההפרשה לפנסיה, כאשר גיל הפרישה בישראל הינו אחיד וקבוע ולא המתחשב בנתוניו הפרטניים של כל עובד בקרית ביאליק. רכיבי שכר נוספים ניתן למצוא, בעיקר בענף ההי-טק, במקרים של הסדר של הענקת אופציות לעובדים לרכישת מניות של חברה שנועד להעניק הטבה כלכלית לעובד. (6) הלנת שכר

על מנת להרתיע מעבידים בקרית ביאליק מלא לשלם לעובדים את שכרם בזמן ולמנוע מקרים של הפרשי שכר בין השכר שהעובד קיבל לבין השחר שמגיע לו, חוק הגנת השכר קבע כי במקרה של הלנת שכר לעובד ישולמו לו פיצויים.
יד כותבת שיק
(7) שעות עבודה ומנוחה

##(א) שעות נוספות ## - לנוכח הגידול בהיקף התופעה של התעלמות מעבידים בקרית ביאליק מחובות רישום שעות עבודה המגמה כיום בעניין הוכחת שעות נוספות של עובד היא לקבוע כי בהעדר רישומים בקשר לעבודתו של העובד ע"י המעביד כמתחייב מהוראות החוק, יועבר נטל ההוכחה על שעות נוספות למעסיק. ##(ב) עבודה בשבת ## - תכלית איסור העסקה בשבת היא סוציאלית, תכלית זו באה לחייב את העובד לנוח שלושים ושש שעות בשבוע עבודה. התכלית השנייה היא תכלית המבקשת לשמר את צביונה היהודי של מדינת ישראל. ##(ג) הפסקה בעבודה## - החוק מחייב את המעביד להעניק לעובד הפסקות בעבודה. המונח "הפסקה" הקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה תלוי במכלול העובדות של כל מקרה. ##(ד) עבודה בחגים## - זכות עובד יומי לדמי חגים בגין עבודה בחג אינה מעוגנת בחוק כלשהו. זכות זו יכול ותבוא מהסכם קיבוצי, צו הרחבה ##(ה) עבודת לילה ## - חוק שעות עבודה ומנוחה מגדיר "עבודת לילה כעבודה ששתי שעות ממנה, לפחות, הן בתחום השעות שבין 22 ובין 06.00. (8) שימוע לעובד לפני פיטורים

מהי זכות השימוע ? זכות שימוע לעובד היא זכותו לדעת מהן הטענות המועלות כלפיו, ולהשמיע את טענותיו בפני הגורם שאמור להחליט על פיטוריו ולנסות לשכנעו להחליט אחרת. כנגד חובתו של המעביד בקרית ביאליק לערוך לעובד שימוע טרם פיטוריו, ניצבת חובתו של העובד להופיע להליך השימוע, אי התייצבות לשימוע - משמעות אי התייצבות לשימוע היא ויתור של העובד על זכות הטיעון
צל אל אדם מפוטר מאחורי דלת ואדם שמחזיק את הראש
(9) פיטורים

השכר הקובע לפיצויי פיטורים מחושב בדרך כלל לפי ממוצע 12 החודשים האחרונים לעבודתו ועל מנת לזכות בתביעתו, על העובד להוכיח כי תקופת ה"הפסקה" לא הביאה לקטיעת רצף העבודה לצורך פיצויים. חוק פיצויי פיטורים מכיר ברציפות בעבודה לא רק אצל אותו מעביד אלא גם במקום עבודה אחד. במקרה של פיטורים שלא כדין הסעד אותו ראוי להעניק לעובר - פיצויי פיטורים בלבד או אכיפתם של יחסי העבודה, וכן היקפה הראוי של האכיפה - נתון לשיקול דעתו של בית הדין לעבודה.
פיטורים של אדם במשרד
(10) יחסי עובד מעביד

במשפט הישראלי למונח יחסי עובד מעביד אין הגדרה מוחלטת ומובנו של מונח זה משתנה עם ההקשר בו הוא מופיע. קיימים 3 סוגים של עובדים: "עובד", "משתתף חופשי" ו"עצמאי", כאשר רק "עובד" זכאי לזכויות ולהגנות שמקנה משפט העבודה ואילו "משתתף חופשי" ועצמאי אינם זכאים להן. (11) אפליה הטרדה מינית ופגיעה בפרטיות עובדים

לבית הדין לעבודה סמכות לדון בתביעות הטרדה מינית בעבודה, תביעה מכח החוק למניעת הטרדה מינית בעבודה באזור קרית ביאליק יכולה להיות מוגשת כנגד המטריד, על עצם מעשה ההטרדה, וכנגד המעביד, כמי שנושא באחריות בהתאם לחוק. (12) ארגוני עובדים

זכות ההתארגנות במישור יחסי העבודה הקיבוציים בישראל מוגשמת באמצעות ארגון עובדים יציג אחד העומד בתנאים הנדרשים בחוק, והמוגדר כ"ארגון העובדים היציג" והוא זה אשר יכול להיות צד להסכם קיבוצי מול המעסיק ותפקידו בין היתר לדאוג להשוואת תנאים בין עובדים שונים בקרית ביאליק. (13) סוגיות נוספות בדיני עבודה

##(א) ##עובדי מדינה בקרית ביאליק - על המדינה כגוף שלטוני חלה חובה מוגברת לנהוג , ללא שיקולים זרים, על פי כללי הצדק הטבעי וללא ניגוד אינטרסים, אך לא תמיד זהו המצב. קיימים מקרים בהם בית הדין לעבודה יבחן את סבירות ההחלטה של המדינה כגון העברה יזומה של עובדי הוראה, שכר עידוד, אישור שקילות לתואר לצורכי שכר, קיצור תקופת צינון ועוד. ##(ב)## עובדי שטחים - חוקי מדינת ישראל לא חלים באזור יהודה ושומרון אלא מוחלת בו תשתית המורכבת מן הרובד של הדין הירדני, ומצווים שהוציא המפקד הצבאי מתוקף הסמכות שהוקנתה לו על פי כללי המשפט הבינלאומיים. ##(ג) ## דיני עבודה בקיבוצים - "חבר קיבוץ" לא מוגדר כ"עובד" של הקיבוץ כשהוא מועסק במסגרת סידור העבודה הפנימי של הקיבוץ. במסגרת זו, חבר הקיבוץ לא מקבל "שכר" תמורת עבודתו. הקיבוץ לא משלם לו משכורת, לא מנפיק לו תלושי שכר ולא משלם לו זכויות סוציאליות. ##(ד) ## זכויות עובדים בפירוק חברה בקרית ביאליק - קיימים מקרים בהם חברה נסגרת מבלי ששילמה לעובדיה את שכרם, במקרים מסוימים בית המשפט יכול לחייב את בעלי החברה באופן אישי לחובות העובדים בהליך המכונה "הרמת מסך", אולם הרמת מסך בדיני עבודה תיעשה רק במקרים חריגים.

 

סירוב לחזור לעבודה בניגוד להמלצת ועדה רפואית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סירוב לחזור לעבודה בניגוד להמלצת ועדה רפואית: השופטת נילי ארד פתח דבר המשיבה הייתה עובדת קבועה במערערת (להלן: משרד החינוך או המדינה) ומשך 14 שנה הועסקה כמורה בבית ספר חטיבת ביניים בסמ"ת בחיפה (להלן גם: בית ספר בסמ"ת). בשנת הלמודים תשס"ד הוחלט על העברתה היזומה להוראה בבית ספר אורט דפנה בקרית ביאליק (להלן: בית הספר אורט דפנה). העברה זו עוגנה בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. ועדה רפואית מחוזית שבדקה את המשיבה קבעה כי אין מניעה לשבץ אותה לעבודת הוראה בבית הספר אורט דפנה, בשים לב למגבלותיה. מכוח הסכם הפשרה ובמסגרתו, ובעקבות ערר שהגישה המשיבה, הובא עניינה לדיון בפני ועדה רפואית לעררים, אשר קבעה, בהחלטתה מיום 10.10.04, כי המשיבה "יכולה להמשיך בתפקידה התקני כמורה ללא הגבלה". המשיבה סירבה להתייצב לעבודה בבית הספר אורט דפנה, בטענה שמצבה הבריאותי אינו מאפשר זאת, ודרשה כל העת להיות מוצבת להוראה בבית ספר בסמ"ת שהוא בלבד ההולם לדעתה, את מצבה הבריאותי ואת צרכיה. בפועל, לא חזרה המשיבה לעבודתה החל מיום 5.9.03 ואילך. עד ליום 14.10.04 שולמו לה דמי מחלה. לאחר החלטת הוועדה הרפואית לעררים ולמרות קביעתה של אותה ועדה על כשירותה למלא את התפקיד, לא התייצבה המשיבה לעבודתה כמורה, בטענה כי מצב בריאותה הלקוי אינו מאפשר לה זאת. המשיבה נקטה בהליכים משפטיים אשר כוונו נגד דרישות משרד החינוך להתייצבותה לעבודה בבית הספר אורט דפנה. בנוסף דרשה תשלום דמי מחלה עקב היעדרותה. במסגרת זו לא התבקש ולא ניתן צו ביניים המצהיר על קיום יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, למרות סירובה של המשיבה להתייצב לעבודה. לאחר החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים מיום 10.10.04 הגישה המשיבה ביום 28.10.04 תביעתה העיקרית לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת אביטל רימון - קפלן; נציגי ציבור מר יהודה כהן וגב' חיה בלומל; עב' 3879/04; עב' 1327/05). בתביעתה עתרה להורות על שיבוצה בבית הספר בסמ"ת התואם את מצבה הרפואי, וכן עתרה לזכויות כספיות ואחרות הנובעות מעבודתה במשרד החינוך. תביעתה של המשיבה נדונה ונדחתה על כל סעדיה. המשיבה לא ערערה על פסיקתו של בית הדין האזורי. 6. במסגרת אותו הליך נדונה תביעת המדינה להצהיר כי המשיבה זנחה עבודתה באי התייצבותה לעבודה כנדרש, וכי על כן יש לראותה כמי שהתפטרה מעבודתה במדינה החל מתאריך 10.10.04. תביעה זו נדחתה אף היא על ידי בית הדין האזורי. תוך שנקבעו הוראות אופרטיביות בנוגע לבירור מעמדה של המשיבה כעובדת במדינה, לאור מצב בריאותה. נגד קביעותיו של בית הדין האזורי מכוון ערעור המדינה, מושא דיוננו בהליך זה. הילוכו של דיוננו יהיה זה: נקדים ונפתח בתיאור השתלשלות העניינים, כפי שמצאו ביטויים בפסיקתו של בית הדין האזורי ובחומר הראיות שהובא לפנינו. נמשיך ונפנה לפסיקתו של בית הדין האזורי בתביעתה של המשיבה, במסגרתו נקבעה התשתית העובדתית עליה מושתת ערעור המדינה. על רקע זה, נידרש לערעור המדינה ולהכרעה בו. פרק ראשון: השתלשלות העניינים המשיבה הועסקה משך 14 שנה כמורה בבית ספר בסמ"ת בחיפה. בשנת הלמודים התשס"ג, בעודה עובדת בבית הספר בסמ"ת, התברר עניינה בפני ועדה רפואית מחוזית נוכח תלונותיה "על קושי במעבר בין כתה לכתה בבית הספר בסמ"ת". בהמשך לבדיקתה של ועדה רפואית מיום 21.11.02 ולהחלטתה, קבעה ועדה רפואית מחוזית שבדקה את המשיבה ביום 17.8.03 כי "אין סיבה רפואית להפסקת עבודתה התקנית המלאה עם הגבלה בהליכה ממושכת ועליה וירידה במדרגות לשנה"ל 2003 - 2004 ולבדיקה חוזרת לקראת שנה"ל 2004 - 2005". לקראת שנת הלימודים תשס"ד החליט משרד החינוך על העברתה היזומה של המשיבה ללמד בבית ספר אורט דפנה בקרית ביאליק (להלן: החלטת ההעברה). התביעה הראשונה (ס"ק 28/03) נמחקה במסגרת הסכם הפשרה המאושר 9. הסתדרות המורים הגישה לבית הדין האזורי בחיפה בקשת צד בסכסוך קיבוצי אליה צורפה המשיבה כצד, בה עתרה נגד תקפותה של החלטת ההעברה. תובענה זו נמחקה במסגרת הסכם פשרה מיום 2.10.03 שקיבל תוקף של פסק דין. הסתדרות המורים חזרה בה מן ההליך תוך שמירת טענותיה במישור הקיבוצי. לגבי המשיבה (להלן גם: גב' חנין) הוסכם כך: גב' חנין תתייצב לעבודה בבית ספר אורט דפנה אליו היא משובצת כמורה להיסטוריה החל ביום 3.10.03 על פי היקף המשרה שניתן לה. תשולם משכורתה המלאה מיום 1.9.03 עד ליום 2.10.03 למרות שלא עבדה למעשה בתקופה זו. המדינה תקבל "מהוועדה הרפואית המחוזית הבהרות לגבי ההגבלות בהליכה הממושכת ועליה וירידה במדרגות" המוטלות על גב' חנין, אותן קבעה בהחלטתה מיום 17.8.03. לאחר קבלת ההבהרות, כאמור, מתחייבת המדינה "להעסיק את גב' חנין בעבודתה התקנית אך ורק בהתאם למגבלות שנקבעו על ידי הוועדה". המדינה "מתחייבת להעסיק את גב' חנין בהיקף משרה של 24 שעות שבועיות, בין בבית הספר ובין במוסד חינוכי אחר" בהתאם להסכמים ולנוהלים המחייבים, ובכפוף למגבלותיה של גב' חנין, כפי שקבעה הוועדה הרפואית המחוזית. ככל שלא ניתן להמשיך ולהעסיק את גב' חנין בבית הספר, על המדינה לפעול לפי ההסכמים ונוהלים החלים והמחייבים "ובכל מקרה ליידע את הגב' חנין ואת הסתדרות המורים מבעוד מועד" כדי שיתאפשר משא ומתן אפקטיבי "למציאת פתרון תעסוקתי נכון והולם לגב' חנין". באמור אין כדי למנוע מגב' חנין לפנות ומהמדינה "לבחון היענות לאפשרות שיבוץ אחר" בהתאם לכללים ולנוהלים הקיימים. ייאמר כבר עתה, כי הסכם הפשרה הוא נקודת המוצא להתנהלות הצדדים, ולסבך ההליכים וההתדיינויות ביניהם. בהתבסס על ההסכמות במסגרת הסכם הפשרה נדחתה תביעתה של המשיבה, והתקבלה הכרעתו של בית הדין האזורי, מושא ערעור זה. נשוב איפוא להילוכם של דברים. 10. כפי שציין בית הדין האזורי, התייצבה גב' חנין לעבודה בבית הספר אורט דפנה בתאריך 4.9.03 עובר לדיון במהלכו נחתם הסכם הפשרה (ביום 2.10.03). אולם למחרת היום בו התייצבה לעבודתה, כאמור, נפגעה ברגלה שעה שירדה במדרגות בית הספר, וממועד זה ואילך שהתה בביתה על סמך תעודות רפואיות שהוצאו לה עקב אותה תאונה. בפועל לא חזרה עוד גב' חנין ללמד בבית ספר אורט דפנה, או בבית ספר אחר מיום 5.9.03 ואילך. נמחקה התביעה השנייה לפסק דין הצהרתי ביום 25.1.04 הגישה גב' חנין תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה בה עתרה לפסק דין הצהרתי אשר יקבע זכאותה לאכיפת הסכם הפשרה וכן יקבע כי באי שיבוצה החל מיום 10.12.03 אין כדי לגרוע מזכויותיה. בדיון מיום 31.1.05 ביקשה המשיבה למחוק תביעתה זו, נוכח הגשת תביעתה השלישית והעיקרית ביום 28.10.04, על פרטיה נעמוד להלן. החלטות ההבהרה של הוועדה הרפואית המחוזית נוכח המוסכם בהסכם הפשרה מיום 2.10.03 בדבר קבלת הבהרות "מהוועדה הרפואית המחוזית "לגבי ההגבלות בהליכה הממושכת ועליה וירידה במדרגות" המוטלות על גב' חנין, אותן קבעה בהחלטתה מיום 17.8.03" נדונו ביום 15.2.04 תלונותיה של גב' חנין על כך ש"אינה יכולה לחזור לעבודתה בבית הספר אורט דפנה בשל המרחק מביתה" ונבחנו מסמכים הרפואיים שהציגה בדבר מצבה הרפואי. לאחר דיון נוסף, בנוכחות רופא אורטופד, ולאחר בדיקת המשיבה קבעה הוועדה הרפואית המחוזית בהחלטתה מיום 16.2.04 כך: "אין סיבות רפואיות מספיקות להפסקת עבודתה התקנית. כשירה להמשיך לעבוד כמורה עם הגבלה בהליכה ממושכת מעל 30 דקות ועליה וירידה מעל 50 מדרגות לתקופה של עד סוף שנה"ל 2004 - 05 ולבדיקה חוזרת לקראת מועד זה" (להלן: החלטות ההבהרה של הוועדה הרפואית). לא התמלאה דרישת המפקח להתייצבות המשיבה בבית הספר אורט דפנה לא נחה דעתה של המשיבה והיא הוסיפה לעמוד על טענתה כי התנאים הפיסיים בבית הספר אורט דפנה אינם הולמים את מגבלות העסקתה ואת הדרישות שנקבעו בהחלטות ההבהרה של הוועדה הרפואית בנדון זה. נוכח השגותיה אלה, הודיע מפקח משרד החינוך, מר חיים שניר (להלן: המפקח) למשיבה, במכתבו מיום 25.3.04 כי ולאחר סיור ובדיקה במקום, נמצא כי התנאים הפיסיים, מבנה מערכת השעות ודרכי הגישה לבית הספר תואמים את המגבלות שקבעה הוועדה הרפואית. טענתה בדבר קשיי הגעה לבית הספר ממקום מגוריה בחיפה, נדחתה על ידי המפקח תוך שציין כי מורים רבים עומדים במגבלה זו, עקב קשיי שיבוץ. אי לכך, הודיע המפקח לגב' חנין, כי שיבוצה "בעבודת ההוראה בחטיבת הביניים בבית הספר אורט דפנה קרית ביאליק עדיין תקף" וכי עליה להסדיר חזרתה לעבודה עם מנהל בית הספר "באופן מיידי ולאלתר". עוד הובהר לה, כי ככל שאין בדעתה להיענות לשיבוץ כנדרש, עליה להודיע על כך למפקח, באופן מיידי לשם המשך פעולתו של משרד החינוך "על פי הנוהלים המתחייבים בנדון". בתגובה הגישה המשיבה שני אישורים, מיום 22.4.04 ומיום 17.5.04 חתומים בידי ד"ר שלוסברג רופא תעסוקה בקופת חולים (להלן גם: ד"ר שלוסברג) בעניין "בדיקת כושר עבודה" בהם קבע כי בית הספר אורט דפנה אינו עונה על החלטת הוועדה הרפואית, וכי מאחר שלא נמצא מקום עבודה חלופי עבור גב' חנין "תישאר בחופש מחלה" ו"באי כושר עבודה עד לקבלתה לוועדה רפואית לעררים של משרד החינוך". החלטת הוועדה הרפואית לעררים של עובדי המדינה מיום 10.10.04 בד בבד עם המצאת האישורים מטעם ד"ר שלוסברג, הגישה גב' חנין, ביום 12.5.04, ערר לוועדה הרפואית לעררים של עובדי המדינה על החלטות ההבהרה של הוועדה הרפואית המחוזית. לערר צירפה אישור מטעם בית חולים רמב"ם בנוגע למצבה הרפואי ואישורו של ד"ר שלוסברג בדבר כושר עבודתה. המדינה מצידה לא מיחתה על הגשת הערר. נוכח הגשת הערר ולאחר דין ודברים הסכימה המדינה לאשר למשיבה תשלום דמי מחלה, על סמך תעודות מחלה שהציגה, וזאת עד להחלטת ועדת העררים בעניינה. ביום 27.9.04 התכנסה הוועדה הרפואית לעררים בהרכב שלושה רופאים: מומחה לרפואה תעסוקתית ורפואת ילדים ומנהל רפואי; מומחה א.א.ג; ומומחה לנוירולוגיה (להלן גם: הוועדה הרפואית לעררים). מפרוטוקול הוועדה הובררו דברים אלה: גב' חנין ביקשה לאפשר לה לעבוד בבית הספר בסמ"ת בו עבדה קודם לכן "שם לדבריה היא יכולה לעבוד". עוד התלוננה על קשיי הגעה בשני אוטובוסים לבית הספר אורט דפנה בקרית ביאליק אליו שובצה, ועל קשיי ניידות בעליה ובירידה במדרגות בית הספר. לדבריה "נאמר לה על ידי רופא כי אובחנה כסובלת מטרשת נפוצה" וצירפה תעודות רפואיות נוספות. בהחלטתה מיום 10.10.04 קבעה הוועדה הרפואית לעררים, כי לאחר עיון "בתיק הרפואי על מסמכיו השונים כולל סיכומי מחלה, בדיקות עזר ותיעוד רפואי אחר" נמצא כי "הבדיקה הקלינית הפיזיקלית לא העלתה ממצאים חיוביים משמעותיים אשר יש בהם כדי להגביל את יכולת תפקודה התקני כמורה". אי לכך, הגיעה הוועדה למסקנות אלה: "1.אין סיבות רפואיות מספיקות להגביל את המורה בתפקידה התקני. 2. יכולה להמשיך בתפקידה התקני כמורה ללא הגבלה". סירובה של גב' חנין להתייצבות לעבודה בבית ספר אורט דפנה 17. עובר לכינוס הוועדה הרפואית לעררים, ביקשה המדינה להעביר את גב' חנין בהעברה יזומה מבית ספר אורט דפנה למוסד חינוכי אחר בשל צמצומים בתקן. גב' חנין ערערה על החלטה זו, תוך שעמדה על דרישתה להחזירה לבית ספר בסמ”ת ההולם את מצבה הבריאותי. לאחר דין ודברים, לרבות הליכים משפטיים, חזר בו משרד החינוך מכוונת ההעברה והמפקח הודיע למשיבה כי עליה "להתייצב לעבודה בבית ספר אורט דפנה בהתאם לשיבוצה". המשיבה עמדה בסירובה ובאמצעות באת-כוחה הודיעה, כי לא תתייצב לעבודה בבית ספר אורט דפנה בטענה כי אינו תואם את מצב בריאותה וכי אין ניתן לשבצה לעבודה ללא היוועצות ישירה אתה ועם הרופא התעסוקתי. 18. המשיבה עמדה בסירובה להתייצב לעבודה בבית ספר אורט דפנה גם לאחר שהתקבלה החלטתה של ועדת העררים. זאת, למרות שנדרשה לעשות כן לאלתר, על ידי גב' עשור, מנהלת גף כח אדם בהוראה. במכתבה מיום 16.10.04 הוסיפה גב' עשור והודיעה למשיבה כי "לאור החלטת הוועדה הרפואית, אין מקום לתשלום דמי מחלה לתקופה מיום 1.9.2004" ועד למועד תחילת עבודתה בפועל. לאחר התדיינות ובהתאם לתעודות רפואיות שהמציאה, אושרו למשיבה ימי מחלה עד ליום 14.10.04 בלבד. במברק מיום 17.10.04 חזר המפקח והורה אף הוא לגב' חנין ליצור קשר עם מנהל בית ספר אורט דפנה ולהתייצב מייד לעבודתה. לא הועילו הוראות אלה, ועל אף החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים, חזרה גב' חנין וטענה כי מצב בריאותה אינו מאפשר לה להתייצב לעבודה בבית ספר אורט דפנה. בפועל לא חזרה עוד גב' חנין לעבודתה באותו בית ספר או בבית ספר אחר. התובענה השלישית והתביעה שכנגד 19. ביום 28.10.04 הגישה גב' חנין תביעה במסגרתה עתרה לסעדים אלה: צו קבוע אשר יורה על שיבוצה בבית ספר בסמ"ת; צו מניעה קבוע למניעת שיבוצה בבית ספר אורט דפנה; צווים המורים על שיבוצה בבית ספר התואם מצבה הרפואי; צו לתשלום משכורתה עד לשיבוצה, כאמור, או עד להחלטה בערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים; החזר ימי מחלה שנאלצה לנצל מחודש ינואר 2004 עד 31.10.04 ותשלום עבור ימי מחלה שתאלץ לנצל למן אותו מועד ואילך (להלן: התביעה העיקרית). נוכח הגשת התביעה העיקרית התבקשה מחיקת תביעתה הקודמת (בתיק 351/04). בקשות לסעדים זמניים שהגישה גב' חנין (להלן גם: התובעת), נמחקו לאור הסדר מוסכם אשר קיבל תוקף של החלטה. 20. המדינה מצידה הגישה תביעה שכנגד במסגרתה התבקש בית הדין לקבוע כי בהתנהלותה של גב' חנין יש משום זניחת מקום העבודה, בכך שלא התייצבה לעבודה לאחר הבהרות הוועדה המחוזית, ולבטח לאחר החלטת הוועדה הרפואית לעררים. בדיון שנועד ביום 26.1.06 הוחלט על מחיקת התביעה שכנגד בהסכמה, תוך שמירת זכויות המדינה להעלות עתירתה לצו הצהרתי על זניחת העבודה מצד התובעת, בתצהירים שתגיש בתביעה העיקרית "מבלי שהדבר ייחשב כהרחבת חזית". 21. ביום 5.4.05 בחלוף כחצי שנה מהחלטת הוועדה הרפואית לעררים הגישה גב' חנין לבית הדין האזורי "ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים" בו התבקש בית הדין האזורי "להעביר תחת משקפי הביקורת השיפוטית הן את עבודתה של הוועדה הרפואית לעררים והן את החלטתה בעניין המערערת, כאילו אין היא סובלת מכל מגבלה הפוגעת בכושר עבודתה, וזאת חרף המסמכים הרפואיים שהציגה והופעתה בפני הוועדה". כמו כן, התבקש בית הדין לקבוע, כי החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים "ניתנה בחוסר סבירות, תוך משוא פנים ובאופן בלתי ענייני". נוכח טענת המדינה לפיה אין הליך של ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, התיר בית הדין בהחלטתו מיום 26.1.06 תיקון הליך הערעור "על דרך של הסבתו לתקיפה מנהלית של החלטת הוועדה לעררים". בקשת המדינה לסילוק ההליך על הסף, נדחתה. באותו מעמד הבהירה באת-כוח התובעת כי עניינה של התביעה העיקרית ב"אכיפת פסק הדין לפשרה ולא בביטולו". 22. לא ראינו להוסיף ולהידרש בפרק זה להליכים ובני בניהם שהוגשו ונמחקו. עם זאת נציין כי לא הסתייעו הצעות לשיבוצה של גב' חנין בבתי ספר אחרים, אשר הועלו בדיוני בית הדין ומחוץ לכותליו. משלא עלה בידי הצדדים "להגיע להסכמה על מיצוי המחלוקת בשני התיקים שבנדון, לנוכח חלוף העיתים והשינויים האפשריים בנסיבות" המליץ בית הדין האזורי לצדדים "לברר את זכויותיה הכספיות" של התובעת, אולם אף המלצה זו לא צלחה. פרק שני: פסק דינו של בית הדין האזורי 23. בית הדין האזורי התייחס לטיעוני הצדדים שעיקרם התמצו באלה: גב' חנין טענה, כי יש להורות על ביטול החלטת הוועדה הרפואית לעררים בשל הפגמים שנפלו בה ומשאינה תואמת את מצבה הרפואי לאשורו; וכי המדינה התעלמה מאי הכושר לעבודה שנקבע בתעודות הרפואיות מטעם רופא התעסוקה, והתנכלה לה בכך שנמנעה משיבוצה בהתאם למצב בריאותה. המדינה טענה כי יש לראות בתובעת כמי שזנחה עבודתה. לטענת המדינה, הוועדות הרפואיות הפועלות מכוח התקשי"ר ולפיו הן בלבד הגורם היחיד המוסמך לקבוע כשירותו של עובד הוראה לעסוק בהוראה. על כן, אין לייחס משקל לתעודות רפואיות, עליהן סמכה התובעת, אותן הוציא ד"ר שלוסברג שהוא רופא תעסוקה בקופת חולים. עוד טענה המדינה כי התובעת עשתה דין לעצמה באי התייצבותה לעבודה שנמצאה מתאימה למצב בריאותה, וכי דחתה כל נסיון למצוא לה עבודה מתאימה אחרת תוך שעשתה כל שביכולתה להמשיך ולקבל תשלום ללא עבודה, לרבות סרבול ההליכים המשפטיים בפני בית הדין. על כן טענה המדינה יש לראות את התובעת כמי שהתפטרה מעבודתה במדינה על כל הנובע מכך. 24. נוכח הצהרתה של באת כוח התובעת כי עניינה של התביעה העיקרית ב"אכיפת פסק הדין לפשרה ולא בביטולו", הגדיר בית הדין האזורי את המחלוקת בה נדרשה הכרעתו והעמידה על שאלה אחת בלבד והיא "מעמדה של התובעת בעקבות השתלשלות העניינים שלאחר מתן פסק הדין לפשרה בתיק ס"ק 28/03" מיום 2.10.03. לאחר בחינת טיעוני הצדדים ולאור כלל החומר שהיה לפניו הגיע בית הדין למסקנה כי לא הופרו התחייבויות המדינה בהסכם הפשרה. אי לכך נדחו תביעותיה של גב' חנין והסעדים שהתבקשו במסגרתן. עם זאת נדחתה עתירתה של המדינה לקבוע כי התובעת זנחה עבודתה במדינה. נגד דחיית עתירתה זו מכוון ערעור המדינה, מושא דיוננו. 25. כפי שהובהר לעיל גב' חנין לא ערערה על דחיית תביעותיה. עם זאת, בפסיקתו של בית הדין האזורי בתביעותיה של גב' חנין, הונחה התשתית העובדתית ליחסי הצדדים. על כן נידרש להלן לקביעותיו אלה ולהשלכותיהן על ערעור המדינה ותוצאותיו. הכרעת בית הדין האזורי בתביעותיה של גב' חנין 26. תביעתה של גב' חנין נבחנה בשתי סוגיות עיקריות אלה: האחת - האם הופרו התחייבויות המדינה בהסכם הפשרה בכל הנוגע לשיבוצה בבית ספר אורט דפנה; השנייה - האם נפל פגם בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים בנוגע לקביעת כשירותה של התובעת. ואם נמצא פגם שכזה, האם בשל כך אין שיבוצה של התובעת בבית ספר אורט דפנה הולם את מגבלותיה. תמצית ממצאיו ומסקנותיו של בית הדין האזורי נפרט להלן, במידת הנדרש לענייננו. לא הופרו התחייבויות המדינה בהסכם הפשרה 27. בית הדין האזורי דחה אחד לאחד את טיעוני התובעת ומסקנתו הייתה כי לא הופרו התחייבויות המדינה בהסכם הפשרה. בתוך כך, קבע בית הדין האזורי: א. לא הוּכָחָה טענת התובעת כי המדינה הפרה את פסק הדין לפשרה בכך שלא ביטלה את שיבוצה כמורה בבית ספר אורט דפנה. אף לא הוכחה טענתה, כי הופרה התחייבות המדינה, לבחינת מבוקשה לשיבוצה במוסד חינוכי אחר. ב. הרופא התעסוקתי אינו הגורם המוסמך לקביעת כושר העבודה של התובעת. "הגורם המוסמך לקבוע את כושרו של עובד המדינה לעבודה היא הוועדה הרפואית באישור לשכת הבריאות מחוזית" וזאת לפי הוראת סעיף 33.242 לתקשי"ר. אף לגופו של עניין, לא נמצא בעדותו של הרופא התעסוקתי מטעם התובעת, ד"ר שלוסברג, תימוכין לטענת התובעת בנוגע לאי התאמת מבנה בית הספר ודרכי הגישה אליו למגבלות שקבעה הוועדה. ג. הוועדה הרפואית לעררים קבעה, כי התובעת יכולה להמשיך בתפקידה התקני כמורה ללא הגבלה. ד. לא עלה בידי התובעת לשכנע "מה מתוך תנאי העבודה בבית הספר אורט דפנה אינו מתאים להבהרותיה של הוועדה הרפואית ולמצבה הבריאותי של התובעת". יתירה מזו. "לא בואר ולא הוכח... מהם אותם תנאים בבית הספר בסמ"ת אשר הולמים את כושרה של התובעת בשונה מן התנאים בבית ספר אורט דפנה". אי לכך נדחתה טענת התובעת כי משרד החינוך לא התאים את תנאי העסקתה למגבלות שקבעה הוועדה הרפואית בהבהרותיה. ה. משלא הוכח כי המדינה הפרה את הסכם הפשרה בשיבוץ התובעת בבית ספר אורט דפנה, ומשלא הוכח כי שיבוצה בבית ספר אורט דפנה אינו הולם את מצבה הרפואי של התובעת, לא קמה התחייבות המדינה לפי הסכם הפשרה, לנהל משא ומתן במישור הקיבוצי על העברתה לבית ספר אחר שיהלום את מגבלותיה הרפואיות. ו. התובעת לא הניחה תשתית עובדתית להצדקת סירובה להצעות השיבוץ החלופיות של משרד החינוך. התובעת אף לא הרימה הנטל להראות שהמדינה הפרה התחייבותה השיורית בהסכם הפשרה, בנוגע לבחינת אפשרויות שיבוץ אחרות לפי פניית התובעת או הסתדרות המורים. החלטת הוועדה הרפואית לעררים בדין יסודה 28. בית הדין הוסיף ונדרש לפרק השני בתביעתה של גב' חנין ובטיעוניה, אשר כוונו נגד סבירות החלטותיה של הוועדה הרפואית לעררים. ביקורתו השיפוטית, המפורטת והמדוקדקת, על החלטת הוועדה והתנהלותה העלתה, כי לא הוּכָחה חריגה ממתחם הסבירות, שיש בה כדי להצדיק ביטול החלטת הוועדה. משכך הוא, ממילא אין פגם בהחלטה על שיבוצה של התובעת בבית הספר אורט דפנה. ואלה עיקר ממצאיו ומסקנותיו של בית הדין: א. מלכתחילה, ובהתאם להסכם הפשרה נדרשה הוועדה הרפואית המחוזית לדיון נוסף בטענות התובעת לשם הבהרת החלטותיה בנוגע ל"הגבלות בהליכה הממושכת ועלייה וירידה במדרגות" (להלן: הליך ההבהרה). ב. אכן כטענת המדינה, לא היה זה מסמכותה של ועדת העררים לדון בערר שהגישה התובעת. עם זאת, ראו הצדדים בערר שהגישה התובעת לוועדה הרפואית לעררים, על החלטת הוועדה הרפואית המחוזית, מיצוי הליך ההבהרה. לאמור: הוועדה הרפואית לעררים נדרשה לדיון בערר שהגישה התובעת על החלטותיה של הוועדה הרפואית המחוזית, כשלב נוסף בהליך ההבהרה, במסגרת הסכמת הצדדים ולפיה. ג. "הוועדה לעררים התייחסה למסמכים הרפואיים שהונחו בפניה, בדקה את התובעת, ונימקה את החלטתה, באופן שניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה". ד. נכון למועד החלטת הוועדה לא נמצא פגם באבחון מחלתה של התובעת. בית הדין קבע כי, נוכח הקושי הרפואי באבחון מחלתה על ידי הגורמים המקצועיים הרפואיים שטיפלו בתובעת, מסקנת הוועדה לפיה קיימת אבחנה משוערת שהתובעת חולה בטרשת נפוצה "עולה בקנה אחד עם אותם ממצאים רפואיים שהיו בפניה נכון לאותה עת" ואינה חורגת בצורה קיצונית ממתחם הסבירות. ה. מסקנת הוועדה בדבר העדר מגבלות התובעת לביצוע העבודה התקנית כמורה, נכון למועד ההחלטה, ואינה חורגת ממתחם הסבירות. ו. בנסיבות אלה, העובדה שמסקנת הוועדה אינה תואמת את סברת התובעת בנדון, אינה עילה מספקת להחזרת הדיון פעם נוספת לוועדה הרפואית לעררים. נדחתה התביעה לסעדים הנובעים מכושרה של התובעת לאור ממצאיו ומסקנותיו קבע בית הדין האזורי, כי משלא הופר הסכם הפשרה, אין להיעתר למבוקשה של התובעת ולהורות על שיבוצה לעבודה בבית ספר התואם את מצבה הרפואי; אף אין להיעתר לתביעתה לתשלום משכורתה או תשלום על חשבון ימי מחלה עד לשיבוצה בבית ספר התואם את מצבה, או עד להחלטה בערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים. עוד נפסק כי אין להיעתר למתן צו מניעה קבוע שימנע שיבוצה בבית ספר אורט דפנה "על יסוד התשתית העובדתית נכון ליום 10.10.04" מועד החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים. נדחו תביעותיה לתשלום שכר שוטף על חשבון צבר ימי מחלה, ולהחזר ימי המחלה שניצלה. נדחו תביעותיה לפיצוי בסך 50,000 ש"ח על ביצוע חוזה העבודה בחוסר תום לב, ולתשלום פיצויי הלנת שכר בגין חודש ספטמבר 2004. מעמדה המשפטי של התובעת כעובדת המדינה 30. בדחיית תביעותיה של גב' חנין לא בא סוף להתדיינות. לפי שהגדיר בית הדין את פני הדברים, במצב בו כל צד מייחס למשנהו סיכול חוזה העבודה "מעבר למחלוקת באשר לכושרה של התובעת לעבודה במועדים כנזכר לעיל, חלוקים הצדדים ביניהם באשר למעמדה המשפטי של התובעת כעובדת הנתבעת, הן במועדים כנזכר לעיל והן לאחריהם". על רקע זה, נדונה עתירת המדינה להצהיר כי החל מיום 10.10.04 יש לראות את התובעת כמי שהתפטרה מעבודתה במדינה. זאת, נוכח אי התייצבותה לעבודה לאחר החלטתה של הוועדה הרפואית המחוזית, לא כל שכן לאחר החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים, מיום 10.10.04. בית הדין האזורי חזר וציין כי אין לקבל את טענות התובעת לפיהן המדינה הפרה את הפסק לפשרה ונמנעה שלא כדין מלשבץ אותה לעבודה. למרות זאת, דחה את עתירת המדינה תוך שקבע, כי אין בידו לקבל את טענת המדינה לפיה בהתנהלותה של התובעת יש משום זניחת העבודה. עיקר טעמיו לכך נביא להלן. 32. בית הדין האזורי ציין כי אכן היה על התובעת להתייצב לעבודתה בבית הספר אורט דפנה כבר לאחר החלטת ההבהרה של הוועדה הרפואית המחוזית, בחודש פברואר 2004. אולם המדינה הכירה בתוקפן של תעודות מחלה שהמציאה התובעת עד לאחר הכרעתה של הוועדה הרפואית לעררים. אי לכך, ולצורך הכרעה במחלוקת בדבר מעמדה של התובעת כעובדת מדינה, ובשאלה אם זנחה עבודתה אם לאו, תחם בית הדין האזורי קו גבול מפריד - הוא יום 10.10.04 מועד החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים, אשר מצאה, כי אין סיבות רפואיות מספיקות להגבלת עבודתה של התובעת כמורה בתפקידה התקני. 33. בית הדין הגיע למסקנה, כי התנהלותן של התובעת ושל באת-כוחה עוד מלפני הגשת התביעה העיקרית, אינה עולה בקנה אחד "עם התנהגותו של מי שבחר לזנוח את מקום עבודתו". לכל היותר מדובר בחילוקי דעות "באשר לכושרה של התובעת לעבודה אליה שובצה". חילוקי דעות אלה הוכרעו בפסק הדין לעיל בו נדחו טענות התובעת בדבר מצבה הבריאותי ואי כשירותה לעבוד. עם זאת, סייג בית הדין האזורי החלטתו והטעים, כי קביעותיו בכל הנוגע לדחיית תביעותיה של גב' חנין ונפקותן "מתייחסות למצב המשפטי והעובדתי כפי שהתגבש עד ליום 10.10.04" מועד החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים. והוסיף, כי בדחיית טענותיה של התובעת, אין כדי להכריע בנוגע למעמדה כעובדת המדינה, למן אותו מועד ואילך. בית הדין האזורי קבע כי המדינה אינה יכולה להתעלם מטענותיה של התובעת ומהאישורים הרפואיים שהמציאה בהתייחס למצב בריאותה לאחר הכרעת הוועדה הרפואית לעררים. למן מועד זה ואילך, היה על המדינה לפעול לפי הוראות התקשי"ר בהן נקבעו הגופים המוסמכים לבחינת מצב בריאותה של התובעת וכשירותה לעבודה. כך, קביעת כושרו של עובד לעבודה היא בסמכות הוועדה הרפואית המחוזית, באישור לשכת הבריאות המחוזית, ובאמצעותן יש לקבוע אם מצבה הבריאותי של התובעת מאפשר המשך עבודתה במדינה. עוד קבע בית הדין, כי הוועדה הרפואית המחוזית או הוועדה הרפואית לעררים הן המוסמכות לקבוע אם מצבה הבריאותי של התובעת אינו מאפשר המשך עבודתה בשירות המדינה, שאז לא מן הנמנע כי קמה זכאותה לפרוש לגמלאות במסגרת גמלת נכות. ואילו בידי לשכת הבריאות המחוזית ונציבות שירות המדינה, הסמכות להכיר במעמדה של התובעת ובתוקפן של התעודות הרפואיות שבידיה לתקופה מיום 10.10.04 ואילך. 34. בית הדין האזורי היה ער לכך שהתובעת פתחה בהליכים משפטיים בסמוך לאחר קבלת החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים בעניינה. אולם ציין, כי המדינה מצידה לא פעלה לפי הוראות התקש"יר אלא "התבצרה בעמדתה כי יש לראות את התובעת כמי שזנחה את עבודתה". הוסיף בית הדין וציין, כי במסגרת סיכומיה "ריככה" המדינה עמדתה זו וטענה, כי אף אם תידחה טענתה בדבר זניחת העבודה "יש לקבוע כי יחסי העבודה נותקו הלכה למעשה ולא לאכפם". ואם ייקבע כי "יחסי העבודה באו לקיצם בדרך של פיטורים, תקבל התובעת את מלוא זכויותיה בגין כך לרבות תשלום גמלה בהתאם החוק". מסקנתו של בית הדין האזורי הייתה, איפוא זו: למרות דחיית תביעותיה של גב' חנין והסעדים המבוקשים על ידה, אין להיעתר "לצפייתה של הנתבעת כי בקביעה זו תבוא לקיצה תקופת עבודתה של התובעת בנתבעת, בין אם בדרך של הצהרה על התובעת כמי שהתפטרה מעבודתה בדרך של זניחת העבודה ובין אם בדרך של מי שתופסק עבודתה בדרך של פרישה לגמלאות ... הנכון והמתחייב הוא, כי גם אם בדיעבד, ובכל הנוגע לתקופה שהחל מ-10.10.04 תפעל הנתבעת בהתאם להוראות חוק הגמלאות והוראות התקשי"ר המתחייבות במקרים מסוג זה. לכאורה בהכרעתו זו ובחיוב הצדדים לפעול על פיה, תמה מלאכתו של בית הדין האזורי, בכל הנוגע להמשך שירותה של התובעת בשירות המדינה ותנאי שירותה. אולם נוכח התנהלות הצדדים והתבצרותם בעמדותיהם ו"למען הסר כל ספק" ראה בית הדין האזורי לנכון להוסיף ולקבוע "הוראות מפורשות שעל פיהן יפעלו הצדדים, תוך התאמה לשינוי הנסיבות וחלוף העתים" (להלן: ההוראות האופרטיביות) והן אלה: בתוך 30 יום תעביר התובעת למדינה את כל המסמכים הרפואיים שנצברו בידיה באשר למצבה הבריאותי החל מיום 14.10.04 "לרבות חוות דעת עדכניות שבידיה באשר למצבה הרפואי העדכני של התובעת וכושרה, נכון לעת הזו לביצוע העבודה כמורה, וכל חומר רפואי אחר שבידיה, אשר יהא בו כדי לסייע לקביעת מצבה הבריאות וכושרה לעבודה". ב"כ המדינה יָפְנה עניינה של התובעת ללשכת הבריאות המחוזית "לשם קביעת כושרה הבריאותי של התובעת, נכון לעת הזו, להמשיך בעבודתה כמורה או אף להמשיך בעבודתה בשירות המדינה, בצירוף קובץ המסמכים הרפואיים שהמציאה התובעת"; מכאן ואילך יחולו על הצדדים הוראות סעיפים 33.242 ו-33.243 לתקשי"ר ועליהם לפעול בהתאם, בכל הנוגע לקביעת כשירותה של התובעת לעבוד בשירות המדינה. "ככל שתיקבענה הוועדה הרפואית המחוזית ולשכת הבריאות המחוזית, התובעת יכולה להמשיך בעבודתה, בהגבלות כאלה ואחרות, יהא עליהן להבהיר את מהות ההגבלות ברמת הפירוט שבוארו בהחלטות הוועדה הרפואית מיום 15.2.04 ומיום 16.2.04, ויהא על הנתבעת לשבץ את התובעת בהתאם להגבלות אלו, וכמתחייב מהוראות פסק הדין לפשרה". "במקרה של חילוקי דעות בין התובעת לבין הנתבעת בסוגיה זו של התאמת השיבוץ למגבלות הבריאותיות של התובעת, תודיע הנתבעת, מיד עם גילויים, על חילוקי הדעות להסתדרות המורים, ועניינה של התובעת יועבר להכרעת הוועדה הפריטטית שבין שני הצדדים בתוך 30 יום מיום פניית הנתבעת אל נציגי ההסתדרות". "ככל שיקבע בתום הבירור כי התובעת אינה כשירה עוד לשמש בשירות כעובדת מדינה מפאת מצבה הבריאותי, תקבע דרגת נכותה בהתאם להוראות חוק הגמלאות והתקשי"ר, והצדדים יפעלו בהתאם להוראות חוק הגמלאות, התקנות מכוחו והוראות התקשי"ר". באשר לתקופת היעדרותה של התובעת מן העבודה שהחל מיום 10.10.04 ועד לקביעה לעניין כושרה של התובעת להמשך עבודתה בשירות - הרי שלעניין זה יחולו הוראות סעיף 33.237 לתקשי"ר, ועל לשכת הבריאות המחוזית לקבוע באשר לתוקפן של תעודות אלו בהתאם לקובץ המסמכים שתמציא ב"כ התובעת, ועל הנתבעת לפעול בהתאם לקביעות אלו". בסיכום, נדחו תביעותיה של התובעת והצדדים נדרשו לפעול בהתאם לאמור בהוראות האופרטיביות. לאור התנהלות הצדדים לא נעשה צו להוצאות (להלן: פסק דינו של בית הדין האזורי). פרק שלישי - הערעור טיעוני הצדדים 37. המדינה בערעורה חזרה וטענה כי המשיבה בהתנהלותה "זנחה את עבודתה במשרד החינוך והביאה את יחסי העבודה לקיצם". לטענת המדינה ככלל, היעדרות ממושכת של עובד ממקום עבודתו מהווה זניחת עבודה שדינה כדין התפטרות ובגדר כלל זה באה התנהלותה של המשיבה. לטענת המדינה, המשיבה סירבה לעבוד בבית ספר אורט דפנה למרות שנמצאה כשירה לכך; חרף קביעותיהן של הוועדה הרפואית המחוזית והוועדה הרפואית לעררים "עשתה המשיבה דין לעצמה ולא התייצבה לעבודתה" ובפועל לא התייצבה לעבודתה החל משנת הלימודים תשס"ה. עוד טענה המדינה, כי בעקבות קביעותיהן של הוועדה הרפואית המחוזית והוועדה הרפואית לעררים, הציע משרד החינוך למשיבה שלוש הצעות חלופיות לשיבוצה בהוראה "שתיים מהן בבתי ספר הסמוכים למקום מגוריה ואחת - בבית ספר בו אין כלל מדרגות. המשיבה דחתה הצעות אלה או לא התייחסה אליהן כלל". הוסיפה המדינה וטענה, כי טעה בית הדין האזורי בקביעתו לפיה "על לשכת הבריאות המחוזית לקבוע באשר לתוקפן של התעודות הרפואיות הנוגעות לתקופה שלאחר יום 10.10.04". טעמיה לכך היו אלה: בכך נסתרה קביעתו של בית הדין האזורי לפיה לא נפל פגם בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים; משניתנה החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים אין צורך לשוב ולדון במגבלותיה התפקודיות של המשיבה מבלי שהוצגו תעודות מחלה הנוגעות לבעיה רפואית אחרת או המעידות על החמרה במצבה הבריאותי; כל תעודות המחלה אשר הציגה לאחר החלטת הוועדה הרפואית לעררים, נערכו בידי רופאה התעסוקתי של המשיבה "ומבוססות על מזכריו מן התקופה הקודמת להחלטת הוועדה הרפואית לעררים"; מזכרים אלה "המתיימרים להיות תעודות מחלה" עומדים בניגוד להחלטת הוועדה, הם לקוניים ביותר בתוכנם "ואין בהם פירוט אודות מגבלותיה של המשיבה, אלא קביעה כללית לפיה המשיבה אינה מסוגלת להתחיל בעבודתה";. משקבע בית הדין האזורי כי אין בחוות דעתו של ד"ר שלוסברג כדי לסתור את החלטת הוועדה הרפואית לעררים, הרי שאף במזכרים שנכתבו על ידו לאחר החלטת הוועדה, אין כדי לשנות מן הקביעה כי למשיבה אין מגבלות בעבודתה כמורה; יתר על כן, פרופ' מילר, מומחה למחלת הטרשת הנפוצה והרופא המטפל במשיבה העיד, כי נכון לחודש ינואר 2006 אין למשיבה מגבלות בתפקידה כמורה, ואף הוגשו מטעמו מסמכים רפואיים עדכניים; למעלה מזו. המחלוקת לא סבה על ההיבט הרפואי של האמור באישורים, וממילא אין ניתן לקבוע מצבה הבריאותי מלפני שלוש שנים. המחלוקת הייתה בשאלת תוקפם המשפטי של המסמכים שהומצאו, ובכך אין לשכת הבריאות המחוזית מוסמכת לדון. הוסיפה המדינה וטענה, כי טעה בית הדין האזורי בקביעתו לפיה לשכת הבריאות המחוזית תקבע את כושר עבודתה של המשיבה "לעת הזו". סעד זה לא התבקש כלל על ידי המשיבה. מה גם שהלכה למעשה לא הייתה מחלוקת על כך שנותקו יחסי העבודה בין הצדדים, ובנדון זה טענה המשיבה בסיכומיה בבית הדין האזורי כי פוטרה על ידי משרד החינוך. לפיכך חורגות הוראות אלה מיריעת המחלוקת. עוד טענה המדינה כי טעה בית הדין האזורי בקביעתו כי במקרה של חילוקי דעות בנוגע להתאמת בית הספר בו תשובץ המשיבה, למגבלות שנפסקו על ידי הוועדות הרפואיות, יועבר עניינה להכרעת ועדה פריטטית. זאת, מן הטעם ש"אין ועדה פריטטית הדנה בהתאמת שיבוצי מורים להחלטות הוועדות הרפואיות, והנושא כלל לא עלה במסגרת הדיון בפני בית הדין קמא". לטענת המדינה, בית הדין האזורי "יצר יש מאין, הליך קיבוצי ליישוב חילוקי דעות, במסגרת תביעת הפרט"; קביעתו של בית הדין אינה מנומקת וככל שסמכה על הסכם הפשרה, הרי שלא דובר בו "על ועדה פריטטית או על הליכים כלשהם ליישוב חילוקי דעות, וודאי לא הליכים קיבוציים". המשיבה טענה כי דין הערעור להידחות על הסף משיקולים אלה: היעדר עילה לערעור משהמדינה זכתה בדין ואין עומדת לה "הזכות לבוא עתה ולדרוש במסגרת הערעור לקבל גם את הסעד החלופי או הסעד הנוסף שלו עתרה"; הקביעות העובדתיות והנחיות בפסק הדין "מבוססות ונובעות כולן על התרשמות בית הדין קמא מן הראיות שהובאו בפניו, במיוחד לעניין אי זניחת מקום העבודה" על ידי גב' חנין, ולעניין מצבה הבריאותי ומהלך מחלתה. אף לגוף ההליך טענה המשיבה כי דין הערעור להדחות והוסיפה: "התולדה הישירה של אי זניחת מקום העבודה, היא נקיטה בהליך לקביעת כושר העבודה ולשיבוץ מוסכם ומתאים של המשיבה למצבה הבריאותי"; הדרישה לבחון את כושרה לעבוד היא פועל יוצא מהקביעה לפיה לא זנחה את העבודה, במיוחד כאשר לא הועלתה "כל טענה בדבר איכות עבודתה או רמת ההוראה". מגעים לפשרה בהמלצת בית דין זה 39. במגעים נמשכים ביניהם, ולפי המלצת בית דין זה, הסכימו הצדדים לבחון אפשרות יציאתה של המשיבה לפנסיה מוקדמת "לפנים משורת הדין, בשים לב לנסיבות המקרה בכללותן". בנוסף הוסכם על בחינת אפשרות להמשך העסקתה בהוראה בבית הספר ליאו בק בחיפה בשנת הלימודים תשס"ט. מגעים אלה לא הסתייעו. בתוך כך נדחתה תביעת המשיבה להגדלת שיעור הפרישה, לקבלת תנאי פרישה מועדפים כלשהם או "חישוב התקופה האחרונה בגדר התקופה הקובעת לגמלאות". לטענתה, אשר הוצע לה הוא פרישה רגילה לגמלאות ולכך סירבה "בשל חששה להגיע לפת לחם". דיון והכרעה המחלוקת 40. פסק דינו של בית הדין האזורי הדוחה את תביעותיה של גב' חנין על ממצאיו העובדתיים ומסקנותיו המשפטיות בכל הנודע לתביעות אלה, הפך להיות חלוט בהעדר ערעור עליו. על רקע זה, מכוון הערעור שלפנינו נגד חלקו השני של פסק הדין האזורי, בו נדחתה עתירתה המדינה להצהיר כי המשיבה זנחה עבודתה במשרד החינוך ונקבעו ההוראות האופרטיביות לבחינת מצב בריאות של המשיבה וכושר עבודתה, עליהן מבקשת המדינה בערעורה להכריז כבטלות. תחילה נסיר מלפנינו את טענת המשיבה לפיה משנדחתה תביעתה, אין המדינה רשאית לערער על פסק דינו של בית הדין האזורי, בהיותה צד זוכה בהליך. דינה של טענת המשיבה להדחות. מלכתחילה, בתביעה שכנגד שהגישה, עתרה המדינה לסעד הצהרתי לפיו המשיבה זנחה עבודתה במשרד החינוך. תובענה זו נמחקה בהסכמת הצדדים, ועוגנה בהחלטת בית הדין האזורי תוך שמירת זכויות המדינה לעמוד בטיעוניה על הסעד ההצהרתי המבוקש. משכך הוא, היה על בית הדין האזורי להידרש לתובענה זו, ומשנדחתה כדין הוגש הערעור. נפנה איפוא לגופם של דברים. נקדים סוף דבר לראשיתו ונאמר כי דין ערעורה של המדינה להתקבל. בסרבנותה המתמשכת של המשיבה להתייצב לעבודה למרות קביעותיהן של הוועדות הרפואיות גילתה המשיבה כוונתה לזניחת העבודה. בהתנהלותה זו באו לסיומם יחסי עובד מעביד בין הצדדים, ואין להאריכם על דרך ההפניה לנתיבי הוועדות הרפואיות, כפי שקבע בית הדין האזורי בהוראותיו האופרטיביות. טעמינו למסקנה זו נבהיר להלן. תוצאת פסיקתו של בית הדין האזורי - סעד של אכיפה 43. עד למועד החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים, התקיימו יחסי עובד מעביד בין הצדדים. על כך אין חולק למעשה. אף לא נמצא פגם בהתנהלות המדינה בכל הנוגע לאכיפת הסכם הפשרה, או בהחלטתה של הוועדה הרפואית לעררים. בנסיבות אלה, בדין נדחתה תביעתה של המשיבה שלא לשבץ אותה בבית ספר אורט דפנה ולהורות על שיבוצה בבית הספר בסמ"ת בלבד. למרות זאת, קבע בית הדין האזורי בפסיקתו כי המשיבה תמשיך בעבודתה כעובדת המדינה ולמעשה ניתן לה סעד של אכיפה. וזאת, לאחר כשנתיים וארבעה חודשים למן המועד בו סירבה המשיבה להתייצב לשיבוץ בעבודת הוראה בבית ספר אורט דפנה. סעד האכיפה הוא פועל יוצא מן ההוראות האופרטיביות שבפסק הדין בהן נקבע כי יימשכו למעשה יחסי העבודה בין הצדדים לאחר החלטת הוועדה הרפואית לעררים. וזאת, בכפוף לבחינת אישורי המחלה שהמציאה המשיבה בנוגע למצבה הרפואי, ובכפוף לקביעתם של הגורמים המוסמכים, על פי הוראות התקשי"ר, את כושרה של המשיבה להמשיך בעבודתה, בהתאם למצבה הרפואי. כושר עבודתה של המשיבה הוכרע ואין להורות על סעד אכיפה לבחינתו מחדש 44. לאחר בחינת השיקולים הצריכים לעניין והאיזונים ביניהם, בנסיבות המקרה שלפנינו, הגענו למסקנה כי אין להורות על סעד של אכיפה, או חלף אכיפה ביחסי המשיבה עם המדינה, וכי על כן דין ערעורה של המדינה להתקבל. ונבאר. כושר עבודתה של המשיבה הוכרע כדין בהחלטות הוועדות הרפואיות 45. הוועדה הרפואית הפועלת מכוח חוק שירות המדינה (גמלאות) ותקנותיו, מוסמכת לדון בדרגת נכותו של עובד. על החלטתה ניתן להגיש ערר לוועדה רפואית לעררים, על קביעת דרגת נכותו של העובד בלבד. הוועדה הרפואית לעררים פועלת מכוח חוק הגמלאות ותפקידה לקבוע האם העובד נכה ומהי דרגת נכותו לצורך גמלאות, אולם אין היא מוסמכת לקבוע כשירותו של עובד לעבודה והפסקת עבודתו עקב כך. שונה ממנה הוועדה הרפואית המחוזית, שהיא בלבד המוסמכת לקבוע כושרו הבריאותי של עובד להמשיך בעבודתו. לפי שנקבע בסעיף 33.242 לתקשי"ר "לשכת הבריאות המחוזית רשאית לדרוש שעובד יתייצב לבדיקה בפני ועדה רפואית מחוזית לבחינת כושרו הבריאותי כושרו הבריאותי להמשיך בעבודתו או בשירות או לשם כל בדיקה של מצבו הבריאותי או כושרו הגופני". הוראות התקש"יר אינן מקנות זכות מפורשת לערור על קביעת הוועדה הרפואית המחוזית, המחליטה על הפסקת עבודה מסיבות בריאות. מסקנותיה אינן סופיות וטעונות אישור הוועדה הרפואית המרכזית. זו רשאית לבטל את המסקנות, לשנותן או לדרוש בדיקות נוספות. החלטת הוועדה הרפואית המרכזית סופית ואין עליה זכות ערעור. על ההבחנה בין שתי הוועדות הללו וסמכויותיהן עמדה סגנית הנשיא אלישבע ברק בפסק הדין בעניין ברזילי. מכאן לענייננו. מלכתחילה, דנה הוועדה הרפואית המחוזית כדין, בכושר עבודתה של המשיבה וקבעה כי "אין סיבה רפואית להפסקת עבודתה התקנית" בכפוף להגבלות שקבעה על "הליכה ממושכת ועליה וירידה במדרגות". ועדה זו אכן הייתה הגוף המוסמך על פי התקשי"ר למיצוי השגות המשיבה בנוגע לבחינת כושרה לעבוד. על החלטותיה של הוועדה הרפואית המחוזית בנוגע לכושרה לעבוד הגישה המשיבה ערעור לוועדה הרפואית לעררים. לפי שקבע בית הדין האזורי, דיוניה של הוועדה הרפואית לעררים התקיימו, והחלטה בנוגע לכושר עבודתה של המשיבה התקבלה, מתוקף הוראות הסכם הפשרה ובמסגרתו בלבד, ושלא במסגרת הסמכות שבדין של ועדה זו. לכך הסכימו למעשה הצדדים בהתנהלותם משלא טענו נגד סמכותה של הוועדה הרפואית לעררים בבית הדין האזורי, או בערעור לפנינו. הצדדים סברו וקיבלו את סמכותה של הוועדה הרפואית לעררים, כפורום הנאות למיצוי טענותיה של המשיבה בכל הנוגע לכושרה לעבוד. משכך הוא, צודקת המדינה בטיעוניה, כי כושר עבודתה של המשיבה הוכרע בהחלטתה של הוועדה הרפואית לעררים. האישורים הרפואיים שהמציאה לאחר מכן, היו אלה שקיבלה מרופא התעסוקה בלבד, וכפי שקבע בית הדין האזורי אישורים אלה אינם עונים על דרישות התקשי"ר והדין. במצב דברים זה, קביעותיו של בית הדין האזורי בהוראותיו האופרטיביות, לפיהן על המדינה לחזור ולהעמיד את המשיבה לבדיקות בפני הוועדה הרפואית המחוזית לשם קביעת כושר עבודתה, הן בבחינת הסטת ההליך לאחור וסיכול ממצאיו העובדתיים ומסקנותיו בדחיית תביעתה של המשיבה. בכל הנוגע לבחינת מצב בריאותה של המשיבה "לעת הזו" - צודקת המדינה כי סעד זה לא התבקש כלל ולא היה מושא הדיון בפני בית הדין האזורי. על כן, אין להידרש לפעולה נוספת בנדון זה, כפי שקבע בית הדין האזורי בהנחיותיו האופרטיביות. זניחת העבודה על כך יש להוסיף את התנהלות הצדדים בנוגע להפסקת עבודתה בפועל של המשיבה. כפי שהוברר מפסיקתו של בית הדין האזורי ומנסיבות המקרה שלפנינו צודקת המדינה בטענתה כי המשיבה נטשה למעשה את עבודתה במשרד החינוך. ודוק. המשיבה היא אשר הפרה התחייבותה בהסכם הפשרה, בכך שלא התייצבה "לעבודה בבית ספר אורט דפנה אליו היא משובצת כמורה להיסטוריה החל ביום 3.10.03 על פי היקף המשרה שניתן לה". מנגד, מילאה המדינה התחייבויותיה כלפי המשיבה, בכך שביקשה להעסיק את המשיבה "בעבודתה התקנית אך ורק בהתאם למגבלות שייקבעו על ידי הוועדה הרפואית". המשיבה מצידה מיצתה את ההליכים הרפואיים עד תום, בערר שהגישה לוועדה הרפואית לעררים. אולם בהגיע עת פקודה, סירבה למלא את חלקה בהסכם. כך, למרות החלטת הוועדה הרפואית לעררים לפיה המשיבה יכולה להמשיך בתפקידה התקני כמורה ללא הגבלה, סירבה המשיבה לדרישות משרד החינוך להתייצב לאלתר לעבודתה בבית הספר אליו אורט דפנה, אליו שובצה כדין. אף להצעות שיבוץ אחרות סירבה להיענות ועמדה על דרישתה לעבוד בבית ספר בסמ"ת בלבד, מבלי שהמציאה מסמכים רפואיים הסותרים את קביעותיה של הוועדה הרפואית לעררים, על העדר מגבלות להעסקתה. בהתנהלותה זו של המשיבה יש לראות זניחת העבודה. בית הדין האזורי ראה בהתנהלותה של המשיבה ראיה לכך שלא זנחה עבודתה. דבר העולה, לשיטתו של בית הדין, מתעודות אי כושר עבודה בחתימתו של רופא התעסוקה, שהמציאה לאחר החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים, מבקשה לסעדים זמניים שהגישה לתשלום דמי מחלה "בגין שהותה בחופשת מחלה מאושרת על ידי רופא תעסוקה" ומבקשתה לצו מניעה זמני "למניעת הצבתה בבית ספר אורט דפנה". מסקנתו זו של בית הדין האזורי אינה מקובלת עלינו. בעצם הגשתם של הליכים משפטיים אין כדי לשמש "חליפת מגן" מפני זניחת העבודה בפועל. לא למותר לציין את השתהותה של המשיבה, משך כחצי שנה לפחות, בעתירתה נגד תקפות החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים. בהחלטה זו נקבע למעשה כושר עבודתה של המשיבה כמורה ללא הגבלה. בנסיבות אלה יש לייחס משקל אף להשתהותה של המשיבה בתקיפת החלטתה של הוועדה לעררים. 50. דעתנו היא, כי לאחר החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים, היה על המשיבה להתייצב לעבודתה כנדרש בבית הספר אורט דפנה. במסקנתנו זו אין אנו מתעלמים מהיעדר ראיה על כך שהמדינה הבהירה למשיבה באופן חד משמעי כי יראו בה כמתפטרת אם לא תתייצב לעבודה כנדרש, לאחר החלטת הוועדה הרפואית לעררים. אולם, בנסיבות המקרה כפי שהובררו, ומשגילתה המשיבה בהתנהלותה, כוונתה לזנוח את עבודתה ולאור דוקטרינת הבטלות היחסית יש לקבוע, כי ככל שנפלו פגמים בהתנהלות המדינה בבחינת מצבה ומעמדה של המשיבה, אין בהם כשלעצמם כדי להכשיר החלטה על המשך עבודתה של המשיבה במדינה. סוף דבר 51. לאור כלל האמור לעיל מתקבל ערעורה של המדינה ומבוטלות ההוראות האופרטיביות בפסק דינו של בית הדין האזורי. מוצהר בזאת כי החל ממועד החלטתה של הוועדה הרפואית לעררים ביום 10.10.04 ואילך, זנחה המשיבה עבודתה כמורה במשרד החינוך ובכך הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים. רשמנו לפנינו הצהרות המדינה בבית הדין האזורי ובמהלך הדיונים לפנינו, כי עקב הפסקת יחסי העבודה תקבל גב' חנין מלוא זכויותיה לרבות תשלום גמלה כחוק, וכי תבחן אפשרות הוצאתה לפרישה מוקדמת. במסגרת זו מומלץ למדינה להעמיד את גב' חנין לבדיקה בפני ועדה רפואית לפי חוק שירות המדינה גמלאות לבחינת זכאותה לגמלת נכות לאחר יום 10.10.04 וזאת על פי המסמכים הרפואיים למן אותה עת ואילך, המעידים על מצב בריאותה ומחלתה, כפי שיוברר. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות. דיני עבודה