קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סירוב לקבלת עבודה בלשכת התעסוקה: השופטת רונית רוזנפלד 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת יפה שטיין ונציגי הציבור מר נוריאל ממליה ומר שמואל קליינר; עב 2307/07), , שדחה ערעור על החלטת ועדת הערר שליד שרות התעסוקה מיום 18.6.07. בהחלטתה, דחתה ועדת הערר ערר שהגיש המערער על סירוב שנרשם לו בגין הפניה לעבודה מיום 28.5.07. 2. העובדות הרלבנטיות כפי שעולה מכלל החומר שבתיק ומפסק דינו של בית הדין האזורי הן כדלקמן: א. ביום 1.4.07 קבעה ועדת כושר של שירות התעסוקה כי המערער מסוגל לעבוד בכל עבודה, לא יותר מ-8 שעות ביום. ב. ביום 28.5.07 הופנה המערער לעבודה כחצרן במשרה מלאה בחברת יסעור אבטחה 1996 בע"מ. במהלך ראיון שקוים עימו במקום העבודה, הציג המערער מסמכים רפואיים בנוגע למצבו הרפואי. המערער לא הציג לפני נציג המעסיקה את החלטת ועדת הכושר של שרות התעסוקה, לפיה הוא מסוגל לעבוד בכל עבודה, 8 שעות ביום. ג. נציג המעסיקה רשם על גבי טופס ההפניה של המערער כי למערער יש "בעיות פיזיות ולא מתאים לעבודה". ד. על סירוב שנרשם למערער ביום 4.6.07 בגין ההפניה הנ"ל, הגיש המערער ערר. ועדת הערר דחתה את הערר בקובעה כי: "העורר שלפנינו אדם צעיר שאינו עובד, ואין זו פעם ראשונה שאנו דנים בערר שהגיש על סירוב. העובדות גם הפעם כבמסמכים קודמים אינן מותירות ספק, כי העורר אינו רוצה לעבוד וכי בראיון עבודה התנהג כמי שמסרב לעבוד, ולא מצאנו עילה להיענות לערר, על כן הערר נדחה". ה. ערעור שהגיש המערער לבית הדין האזורי על החלטת ועדת הערר שליד שרות התעסוקה נדחה על ידי בית הדין האזורי. על כך הערעור שלפנינו. ו. יצוין כי זה לא מכבר דחה בית הדין האזורי בירושלים ערעור על החלטה קודמת של ועדת ערר בעניינו של המערער (להלן פסק הדין הקודם). בפסק הדין הקודם, שניתן ביום 17.12.07, נדון סירוב שנרשם למערער בנסיבות דומות, בקשר להפניה לעבודה מיום 5.3.07, אך חודשיים קודם למועד מושא הדיון שלפנינו (ראו עב' 1710/07, , השופטת שרה שדיאור).לפי העולה מן התיק, ערעור שהגיש המערער לבית דין זה על פסק הדין הקודם, נמחק מחוסר מעש (עע 316/08 , פסק דין מיום 27.10.08). פסק הדין של בית הדין האזורי 3. בפסק דינו קבע בית הדין האזורי כי המערער לא הצביע על כל פגם שנפל בהחלטת ועדת הערר שדחתה את הערר שהגיש על הסירוב. המערער התנהג בקשר להפניה לעבודה מיום 28.5.07, כפי שהתנהג בסירוב שנרשם לו חודשיים קודם לכן, בהציגו מסמכים רפואיים שלו, ומבלי שהציג את החלטת ועדת הכושר. המערער, שלא הציג תמונה מלאה בפני המעסיק ואף לא ביקש להתנסות בעבודה, ידע כי התנהגות זו תביא לרישום סירוב. בית הדין האזורי דחה את הערעור ואף השית על המערער הוצאות משפט בשיעור של 400 ש"ח . הערעור 4. בכתב הערעור שהגיש המערער עוד ביום 8.4.08 טען המערער כי הוא "אמור לעבור ועדה רפואית תוך חודש בביטוח לאומי ויכול להיות שההחלטה שונה מהחלטה של ועדה רפואית של שרות התעסוקה". על אף הזמן הרב שחלף מאז הגשת הערעור לא מסר המערער כל הודעה בדבר החלטת אותה ועדה, ואף בא כוחו לא ציין לפנינו, כי אכן עבר המערער ועדה רפואית כלשהי לאחרונה, ומה תוצאותיה. 5. בדיון לפנינו עמד בא כוח המערער על הבעיות הרפואיות הקשות מהם סובל המערער מאז תאונה שעבר בשנת 2002. לטענתו, המערער נשאל על ידי המעסיק אם יש לו מגבלה פיזית, ובתגובה הציג המערער את האישורים הרפואיים שהיו בידיו. לאור המסמכים הרפואיים סבור היה המעסיק כי המערער אינו מתאים לעבודה. המערער לא סרב לעבוד. היה זה המעסיק שלא היה מעוניין לקבל אותו לעבודה. על כן לטענת המערער, טעה בית הדין האזורי כשדחה את הערר על החלטת ועדת הערר שליד שירות התעסוקה, ובכך אישר את הסירוב. 6. ב"כ המשיב הפנה להחלטת ועדת כושר של שרות התעסוקה מיום 14.2.07 שלפיה, יכול המערער לעבוד בכל עבודה לא יותר מ-8 שעות. כמו כן ציין ב"כ המשיב כי גם ב-9.10.07 עבר המערער ועדת כושר, ושם נקבע שוב כי המערער מסוגל לעבוד כל עבודה, 8 שעות ביום. בהציגו בפני המעסיק מסמכים רפואיים, מבלי שהציג את החלטת ועדת הכושר בדבר היותו מסוגל לכל עבודה, סיכל המערער את התכלית העומדת ביסוד פעולת הוועדה. דיון והכרעה 7. לאחר שעיינו בפסק דינו של בית הדין האזורי, ונתנו דעתנו לטענות הצדדים ולכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל החלטה כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בקביעותיו ובמסקנותיו המשפטיות ולא מצאנו טעם משפטי המצדיק את התערבותנו בו. על האמור נוסיף הערות אחדות כמפורט להלן. 8. הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה מותנית בנסיבות המקרה שלפנינו, בהתייצבות המערער כ"דורש עבודה" בשרות התעסוקה, ובנכונות לעבוד. על דורש עבודה מוטלת החובה לעשות מאמץ סביר ובתום לב להתקבל למקום עבודה אליו הופנה על ידי שרות התעסוקה, ולהשתלב בעבודה באותו מקום (ראו דב"ע נג/91-3 מוחמד אבו גאמע - שרות התעסוקה, פד"ע כה 297). המערער, הסובל לטענתו מבעיות רפואיות קשות, הופנה לעבודה כחצרן. המערער הציג לפני המעסיק מסמכים רפואיים המעידים לטענתו על מצבו הרפואי. המערער נמנע מלהציג בפני המעסיקה את החלטת ועדת כושר של שרות התעסוקה, לפיה הוא כשיר לכל עבודה. בכך, לא רק שלא מילא את חובתו לעשות מאמץ סביר על מנת להתקבל לעבודה, אלא שאף סיכל למעשה את קבלתו לאותו מקום עבודה, תוך שהוא יוצר מצג מוטעה, שאינו עולה בקנה אחד עם החלטת ועדת הכושר בדבר היותו כשיר לכל עבודה. בנסיבות אלה נכון קבע בית הדין האזורי, כי דינו של הערעור שהגיש המערער על החלטת ועדת הערר שליד שרות התעסוקה להידחות. 9. משהוברר כי זה ערעור שני שמגיש המערער בקשר לסירוב שנרשם לו בנסיבות דומות, זמן קצר קודם להפניה מושא דיון זה, לא נפל פגם אף בחיוב שחויב המערער בתשלום 400 ש"ח הוצאות משפט. 10. סוף דבר הערעור נדחה. אין צו להוצאות בערעור.דמי אבטלה