קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת פיצויים בגין עבודה ליד קווי מתח גבוה: לפני תביעה לתשלום "פיצויים בגין נזקי רכוש" שלטענת התובעת נגרמו לה אגב עבודות מיגון כבלי חשמל שנאלצה לבצע בכדי למנוע סכנה שנוצרה בשל קרבה מסוכנת לפיגומים שהוקמו במסגרת עבודות שיפוץ ובנייה שהנתבעת ביצעה במבנה שבבעלותה והנמצא בקרבת מתקן חשמל שבבעלות התובעת. להלן טענות התובעת: לטענת התובעת, ביום 11/09/06 ביצעה הנתבעת ע"י מי מטעמה עבודות שיפוץ ובניה בבית מס'1 ברחוב סוקולוב פינת הרצוג בחיפה (להלן: "הבניין") ולצורך כך הקימה פיגומים בקרבה מסוכנת לרשת החשמל הקיימת. מייד עם גילוי הבניה המסוכנת יצא אל האתר ראש מדור נזקים במחוז חיפה שזיהה את הקרבה המסוכנת של כבלי הרשת לפיגומים ועקב כך נאלצה התובעת להתקין כיסויים על הכבלים החשופים. חרף דרישות התובעת, סירבה הנתבעת לשלם לתובעת את נזקיה העומדים נכון ליום הגשת התביעה על סך של 8,108 ₪. עוד טוענת התובעת כי בנסיבות העניין חלים הכללים בדבר "הדבר מדבר בעד עצמו" ו"דבר מסוכן" ועל הנתבעת להוכיח שהתאונה ארעה שלא מחמת רשלנותה. בנוסף טוענת התובעת להפרת חובות חקוקה ע"י הנתבעת ומכאן אחריותה הישירה ו/או השילוחית בנזיקין לשלם לתובעת את נזקיה. בהמשך, הוגשו מטעם התובעת תצהירי עדות ראשית של ראש מדור נזקים בסניף התובעת בחיפה מר גיל גולן (להלן: "גולן") שתמך בטענות התובעת והוסיף כי ביום שהתגלתה הסכנה הגיע יחד עם המצהיר השני מטעם התובעת (המשמש בתפקיד סגן מנהל מחלקת אחזקת רשת בשם רפי בחור (להלן: "רפי") ) למקום הבנייה וצילמו תמונות שצורפו לתצהיר וכי מיד יצר קשר עם בעלי הבניין והקבלן והתריע בפניהם על הסכנה וכי אם לא יוסרו הפיגומים ייאלץ להורות על ביצוע מידי של עבודות מיגון הרשת שבוצעו בסופו של דבר מאחר ולא פורקו הפיגומים כאמור. התצהיר כולל פירוט הנזק הנתמך בדו"ח אירוע נזק, דרישות תשלום, דו"ח עבודה יומי, החלטות רשות החשמל וכן צורף מסמך המעיד על כך שמתקן החשמל הוקם עוד לפני בניית הבניין. בתצהירו חזר רפי ותמך בנטען בתצהיר גולן והוסיף כי בביצוע העבודה נטלו 9 עובדים בשתי קבוצות למשך 33 שעות. מאידך טענה הנתבעת: התביעה מהווה ניסיון חסר תום לב של התובעת להשית על הנתבעת עלויות והוצאות החלות עליה ע"פ דין . זאת ועוד, לטענת הנתבעת לא נגרמה כל "תאונה" כלשון התביעה שכתוצאה ממנה נגרם "נזק" כלשהו לתובעת ולכל היותר מגלה כתב התביעה כי לתובעת נגרמו הוצאות בהן היא מחויבת מלכתחילה ואין כל עילה בדין להשיתם על הנתבעת. מוסיפה וטוענת הנתבעת כי רשת החשמל הוקמה בעבר בקרבה למגרש המיועד לבנייה (תחילה טענה כי הבניין הוקם לפני רשת החשמל אך טענה זו נזנחה בהמשך ע"י הנתבעת לאחר שהוכח במסמכים כי רשת החשמל הוקמה עובר לבניית הבניין). זאת ועוד, לבעלי הבניין זכות לתחזק אותו מעת לעת לרבות הקמת פיגומים ומחובתה של התובעת להתקין ולתחזק את מתקניה באופן שלא יסכנו את הציבור. בנוסף, הנתבעת לא ביצעה בעצמה את העבודות אלא הם בוצעו ע"י קבלן צד ג' שהתחייב כלפי הנתבעת כי יפעל בהתאם לדיני הבטיחות בעבודה ובכך יצאה ידי חובתה. התובעת לא נתנה לנתבעת כל שהות להסיר הפיגומים אלא פעלה לאלתר לכיסוי הכבלים. גם אם הנתבעת היתה מודיעה מראש על בניית הפיגומים לתובעת, היה על התובעת לשאת בהוצאות כיסוי הכבלים החשופים ואין בהפרת ההוראות החקוקות, המוכחשת, בכדי להקים חובת זהירות של הנתבעת כלפי התובעת , שעליה יש להטיל את נטל הוכחת התרשלות הנתבעת שכן לא חל במקרה דנן הכלל" הדבר מדבר בעד עצמו" . גם אם תימצא הנתבעת חייבת בפיצוי התובעת, הרי יש להטיל על התובעת אשם תורם של 100%. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מנהלה ובעל מניות בה מר אייל לוי (להלן: "אייל") שחזר על הנטען בכתב ההגנה והוסיף כי העמוד המדובר מיושן,בנוי מעץ מבוקע שחוטי החשמל תלויים ממנו באופן מסוכן ושהתובעת לא נקטה כל אמצעים למגנו כראוי. עוד הוסיף כי הנתבעת העסיקה במקום קבלן רשום, לרבות מנהל עבודה ומהנדס עבודה שהתחייבו כלפיו לפעול בהתאם לדיני הבטיחות בעבודה ולתמיכה צורף לתצהיר העתק דו"ח ביצוע ותדפיס מפנקס הקבלנים הרשומים. במהלך דיון ההוכחות, העיד מטעם התובעת ונחקר על תצהירו גולן, בעוד שמטעם הנתבעת העיד אייל וב"כ הנתבעת וויתרה על חקירת רפי העד הנוסף מטעם התובעת. דיון התובעת מבססת ומשתיתה את תביעתה כנגד הנתבעת על שלושה אדנים מרכזיים: ראשון, סעיפים 53 ו-54 לחוק משק החשמל, התשל"ו-1996 (להלן: "חוק החשמל"). שני, תקנה 114 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמ"ח-1988 (להלן: "תקנות הבטיחות") ואחרון, סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין. אחרון ראשון, לעניין עוולת הרשלנות הקבועה בפקודת הנזיקין- בע"א 145/80 ועקנין נ' מועצה איזורית בית שמש, פ"ד ל"ז(1) 113, נקבע כי לשם קביעת אחריות בעוולת הרשלנות יש לבחון קיומם של שלושה יסודות: קיום חובת זהירות של המזיק כלפי הניזוק. התשובה לשאלה זו מצויה במבחן הצפיות, הכולל שני היבטים: חובת זהירות מושגית שהיא בעלת היבט עקרוני ובוחנת האם ביחס לסיכון מסוים קיימת חובת זהירות, וכן והיבט קונקרטי, הבוחן האם ביחס לניזוק מסוים בנסיבותיו של אירוע מסוים קיימת חובת זהירות מצד מזיק מסוים. האם המזיק התרשל, כלומר סטה מסטנדרט הזהירות המוטל עליו והפר את אותה חובת זהירות. האם נגרם נזק מחמת הפרת חובת הזהירות. יודגש כי, דיני הרשלנות וכפי שנקבע ע"פ ההלכה שיצאה מלפני בית המשפט העליון, אינם מבוססים על עקרון האחריות המוחלטת אלא על עקרון האשמה. לפי עקרון זה, אחריותו של המזיק אינה נבחנת במישור התוצאה, אלא בוחנים האם המזיק נקט באמצעים סבירים כדי למנוע את הנזק. בחינת שאלה זו הינה אובייקטיבית. יפים לעניינו דברי כב' הנשיא בדימוס ברק בע"א 4025/91 צבי נ' קרול, פד"י נ(3), 784, 790: "... כידוע, החובה המוטלת על פי דיני הרשלנות אינה לתוצאה אלא למאמץ. דיני הרשלנות מבוססים על עקרון האשמה ולא על אחריות מוחלטת. אכן ביסוד ההתרשלות מונח עקרון הסבירות. השאלה אשר דיני ההתרשלות באים להשיב עליה היא, אלו אמצעים צריך לנקוט כדי להבטיח את שלומו של הניזוק. לענין זה יש להתחשב בהסתברות שהנזק יתרחש, בהוצאות הנדרשות למנוע אותו, בחומרת הנזק, בערך החברתי של ההתנהגות שגרמה לנזק, ביכולת היחסית למנוע את הנזק וכיוצא בהם שיקולים, המבטאים את רעיון האשמה והמבוססים על ההנחה שהאמצעים אשר המזיק צריך לנקוט אינם חייבים להסיר את הסיכון אלא אמצעים שסביר לנקטם בנסיבות העניין".   לצורך בחינת שאלה זו, נפסק לא אחת כי סטנדרט התנהגות אשר נקבע על ידי המחוקק בחיקוק משקף מהי התנהגות ראויה הנדרשת מהאדם הסביר. הלכה פסוקה זו סוכמה ע"י כב' השופט ת' אור בע"א 4597/91, 4634, 4637 קיבוץ אפיקים נ' כהן ואח'; פ"ד נ(2), 111 ולפיו: "..בית המשפט יכול לקבוע במסגרת הדיון בעוולת הרשלנות, כי היה על המזיק כאדם סביר לנקוט אותם אמצעי זהירות המנויים בחיקוק. יתרה מזו, נקבע בפסיקה כי דווקא קיומה של חובה סטטוטורית יכול ללמד על רמת הזהירות הנדרשת לצורך עוולת הרשלנות. החובה הסטטוטורית יכולה לשמש אינדיקאציה לסטנדרט הזהירות שחייב בו האדם הסביר (ראה: ע"א 335/80 הנ"ל, בעמ' 41; ע"א 515/83 הנ"ל, בעמ' 202; פרשת ועקנין, בעמ' 139)" כך גם קבע כבוד השופט ג' בך, בהתייחסו לתקנות הבטיחות בעבודה, בע"א 515/83 עגור נ' איזנברג ואח' וערעור שכנגד, פד"י לט(1),197 , בעמ' 202, כי: "נכון הדבר שניתן לראות בתקנות הכוללות כללי זהירות משום הוכחה ואינדיקאציה בדבר נורמות הזהירות, שאדם סביר חייב לנקוט ושסטיה מהן מהווה רשלנות (ראה: ע"א 335/80, בעמ' 38-39)". עניין זה מוביל לשלב הבא של הדיון: קרי,השלב בו יש לבחון האם הנתבעת בנסיבות העניין הנדון, חרגה מהסטנדרטים אשר הותוו ונקבעו ע"י המחוקק בחקיקה במקרים כגון דא ובמקרה שלנו בחינה זו תיערך לאור חוק משק החשמל ותקנות הבטיחות בעבודה הנ"ל עליהם כאמור מבססת התובעת בין השאר את תביעתה. סעיפים 53 ו-54 לחוק משק החשמל: סעיפים אלו מנוסחים בחוק משק החשמל בהאי לישנא: " השחתת מיתקן חשמל המשחית מיתקן חשמל, למעט מיתקן לשימוש פרטי, או כל חלק מרשת חשמל, הגורם לו נזק או המסלק אותו ממקומו או הפוגע בתחנת כוח שלא כדין, דינו - מאסר חמש שנים. הפרעה לבעל רישיון העושה אחת מאלה, דינו - מאסר שלוש שנים:  (1)  מפריע, מונע או מעכב הולכה, חלוקה או אספקת חשמל; מפריע לבעל רישיון או לשלוחו, בעצמו או על ידי שלוחיו או קבלניו, בהקמתה, בהפעלתה, בקיומה, בשינויה, בבדיקתה או בתיקונה של רשת חשמל;  (3)   מתחבר לרשת חשמל של בעל רישיון ספק שירות חיוני. " עיון מהיר בלשון הסעיפים ובכותרות שניתנו להם, מראה כי סעיפים אלו אינם רלבנטיים כלל לעניין הנדון שכן, אין לנו מקרה של השחתת מיתקן החשמל או של הפרעה לבעל הרישיון (ודוק: סעיפים אלו נכללים בפרק הדן ב"עבירות ועונשין"). בנסיבות אלו, נפנה לבחינת תקנות הבטיחות בעבודה על מנת לבדוק מה הרלוונטיות שלהן לתביעה, עיון בתקנה 114 לתקנות הבטיחות אליה מפנה התובעת מגלה גם הפעם כי התקנה אינה רלוונטית כלל למקרה שבפנינו שכן התקנה עוסקת באמצעי זהירות מיוחדים שיש לנקוט לפני ביצוע עבודות "חפירה או חיצוב" ומיותר לציין כי אין זה המקרה בו עסקינן (גם מיקומו של הסעיף בפרק תחת הכותרת "חפירות ועבודת עפר" תומך במסקנה זו). דומני, כי התקנה הרלבנטית לענייננו היא תקנה 164 לתקנות הבטיחות אך זו אינה מוזכרת משום מה בכתב התביעה- וזו לשונה: ".. עבודה בקרבת קווי חשמל 164.(א) לא תבוצע כל עבודה באתר במרחק קטן מ-3.25 מטרים מתילים של קווי חשמל במתח עד 33,000 וולט, או במרחק קטן מ-5 מטרים מתילים של קווי חשמל במתח העולה על 33,000 וולט, אלא בתנאים האמורים בתקנת משנה (ב). (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), אם מתבצעת העבודה במרחקים קטנים מן האמור בה, יש לנקוט צעדים אלה: (1) העבודה לא תבוצע אלא אם כן הקווים מנותקים ממקור אספקת המתח; (2) אם הדרישה לפי פסקה (1) אינה מעשית בנסיבות הענין, יינקטו אמצעים מיוחדים כגון התקנת מחיצות או גדרות למניעת מגע ישיר, או בלתי ישיר, של אדם בתילים של קווי חשמל הנמצאים תחת מתח; בעת התקנה או פירוק של מחיצות או גדרות כאמור, יהיו הקווים החשמליים מנותקים ממקור אספקת המתח. (ג) עבודה או תנועה בקרבת קווי חשמל תתבצע כך שתימנע כל נגיעה בתילי החשמל או העמודים, לרבות ציודם, יסודותיהם או עוגניהם, או התקרבות יתר אליהם. (ד) לא ישונו פני הקרקע בקרבת עמודי החשמל, יסודותיהם, עוגניהם או מתחת לתילי החשמל אלא אם כן אושר הדבר בכתב בידי חברת החשמל לישראל בע"מ; אישור כאמור ימצא באתר בצמוד לפנקס הכללי. ראשית יצוין כי, מטעם התובעת לא הוגשה כל אסמכתא שתוכיח שהמרחק בין הפיגומים לקווי החשמל אכן קטן מ-3.25 מטרים כגון חוו"ד או מדידה כלשהי ויוער לעניין זה שלא די בתמונות שצירפה ואשר צולמו מרחוק שכן מעיון בהם לבדו לא ניתן לבחון בעין הבלתי מזוינת את המרחק. כן, לא הוגשה כל אסמכתא שתראה את כוח המתח של קווי החשמל, בכדי שניתן לקבוע מה המרחק המינימאלי שמותר היה להקים את הפיגומים בקרבתו. לכאורה די באמור בכדי להביאנו למסקנה שהתובעת כמי שנושאת בנטל ההוכחה מכוח הכלל "המוציא מחברו עליו הראייה" לא הוכיחה כי אכן התקיימה אותה "קירבה מסוכנת" שחייבה אותה לכאורה לפעול ואגב כך הוסבו לה נזקים בגין ההוצאות בהן נאלצה לשאת. אך, בכדי לא להחמיר יתר על המידה עם התובעת, אפשר לצורך הדיון בלבד לנהוג בה לקולא והנחתי כי אכן התקיימה אותה "קירבה מסוכנת" בין הפיגומים לרשת החשמל, במיוחד כי הנתבעת לא הכחישה (לפחות לא במפורש) את טענת התובעת (כפי שנטענה רק במכתב ההתראה שצורף לתביעה) שהמרחק היה כמטר בלבד ואף השתמשה בנתון זה בכדי לנגח את התובעת עצמה (ר' סעיף 21 לכתב ההגנה). אך בכך לא סגי- שכן, הוראת תקנה 164(ב) לתקנות הבטיחות, שצוטטה מתירה לבצע עבודה גם במרחק הקטן מ-3.25 מטר מקווי חשמל מתח גבוה - ובתנאי שינקטו מספר אמצעי זהירות המפורטים בהוראת החוק. לעניין יישום אמצעי הזהירות בשטח אתרי הבניה והפיקוח על התקיימותם- עיון בתקנות הבטיחות מלמד כי הן מטילות את חובת יישום אמצעי הזהירות בכל אתר על "מבצע בניה" ("מזמין" העבודה או "קבלן ראשי") או מי מטעמם, הקשור לאותן עבודות בניה. ולצורך כך, נפנה לפסק דינו המנחה בנדון של בית המשפט העליון ב-ע"א 01 / 3805 דורון דואני נ' אמנון מלחי, פ"ד נז (3) 682, עמוד 688 לפיו: "הוראת תקנה 2 לתקנות הבטיחות מורה כי מלאכת הבנייה תתבצע בהנהלתו הישירה והמתמדת של מנהל עבודה. האחריות למינויו של מנהל עבודה מוטלת על "מבצע הבניה". הוראת תקנה 5(א) מטילה על מנהל העבודה את החובה למלא אחר ההוראות הקבועות בתקנות הבטיחות ולנקוט צעדים מתאימים על-מנת להבטיח כי כל עובד ימלא אחר ההוראות הנוגעות לעבודתו. לא מונה מנהל עבודה, אחראי מבצע הבנייה, מכוח תקנה 5(ג) לתקנות הבטיחות, למילוין של הוראות הבטיחות... תקנה 6 לתקנות הבטיחות מורה באילו מקרים יהא ה"מזמין" - "מבצע בניה", ובאילו מקרים יחבוש "הקבלן הראשי" מגבעת זו... על-פי תקנה 6, מקום שמבוצעות בו עבודות הבנייה על-ידי קבלן ראשי אחד ויחיד יהיה הקבלן הראשי "מבצע בניה", ולא המזמין. הוא הדין מקום שהוטלה בו מלאכת הבנייה על יותר מקבלן ראשי אחד, ואחד מהקבלנים הראשיים קיבל באופן רשמי את האחריות הכוללת למילוי הוראותיהן של תקנות הבטיחות. בכל מקרה אחר ייחשב המזמין כ"מבצע הבניה". אכן, יהא זה המזמין או יהא זה הקבלן הראשי, נדרש, על-פי הדין, שיהא זה גורם אחד ויחיד שיהיה אחראי למילוי הוראות הבטיחות" מכאן, השאלה המתבקשת בדוננו, מיהו "מבצע הבניה" לצורך העניין שע"פ התקנות מופקד על מילוין של הוראות הבטיחות - אין חולק במקרה שלפנינו כי הנתבעת היא המזמינה של העבודות שבוצעו ע"י קבלן עצמאי (בשם "עבאבסה עבאס" ושפרטיו המלאים נמסרו ע"י הנתבעת במסגרת כתבי טענותיה) כאשר אף התובעת אינה חולקת על עצם העובדה כי העבודות בוצעו ע"י קבלן אחר מלבד הנתבעת (ר' סעיף 4.א לכתב התביעה וגם סעיף 3(ו) לתצהיר גולן וסעיף 7 לתצהיר רפי מטעם התובעת) וכך גם העיד גולן בפני ביהמ"ש: "אני יצרתי קשר עם הבעלים והקבלן ומתוך שיחה הבנתי שהיה קבלן בשטח" (ההדגשות הוספו-א.ש.) כל זאת בנוסף למסמך ממנו למדים אנו כי הקבלן שביצע בפועל את העבודות בשטח התחייב בין היתר על בניית הפיגומים מסביב לבניין (נספח ב' לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת)-יוצא כי הקבלן עבאס הנ"ל-בהיותו קבלן ראשי אחד ויחיד (משלא נטען ו/או הוכח אחרת) הינו "מבצע הבנייה" לצורך תקנות הבטיחות ומי שאמון על מילוי הוראות הבטיחות ולא הנתבעת שאך הזמינה את ביצוע העבודות. לפיכך, וכפי שעולה מהמקובץ לעיל,הטענה כי יש להטיל אחריות על הנתבעת מכוח היותה "מזמינת עבודה", נדחית בהיותה עומדת בסתירה להוראת חוק מפורשת - תקנה 6(א) לתקנות הבטיחות. וגם, לעניין הטענה כי יש להטיל אחריות על הנתבעת כאחראית להצבת הפיגומים -די להפנות אל פסיקת בתי המשפט שדנה בעניין בכדי לדחותה. וכך נקבע בפרשת תנעמי (ע"א 7130/01 סולל בונה בע"מ נ' תנעמי. פ"ד נח(1), 1: "הלכה פסוקה היא כי שליטה ופיקוח על מקרקעין מקימים חובת זהירות כלפי מבקרים במקרקעין (...), עם זאת יוצא בעל מקרקעין ידי חובתו כלפי מבקרים בקרקע שבחזקתו אם הוא מוסר ביצוע עבודה הדורשת מומחיות לידיו של קבלן עצמאי מומחה. יפים לעניין זה גם דברי הנשיא (בדימוס) ברק בפרשת ועקנין, בעמ' 131: "חובת הזהירות הקונקרטית עניינה נקיטה של אמצעי זהירות סבירים. לעתים אין לך אמצעי זהירות טוב יותר מהעברת ההפעלה לידיו של אדם מיומן. על-כן, עשוי תופס במקרקעין או במיטלטלין לצאת ידי חובתו כלפי מבקר... על-ידי מינוי קבלן עצמאי מומחה..."   (ההדגשות הוספו ולא במקור- א.ש.) בנסיבות אלו אין מקום לקבוע כי בעלת בניין סבירה צריכה הייתה לצפות את התרחשות הנזק שנגרם לתובעת (אם בכלל) וכי נזק זה נגרם כתוצאה של הפרת חובה כלשהי המוטלת עליה. (להשוואה: ע"א 1582/03 (מחוזי ת"א) עלי ילדירים ואח' נ' עיריית תל-אביב ואח', מיום 2/12/08). מכאן ומשהגעתי למסקנה זו, פטורה הנתבעת מכל אחריות להפרת תקנות הבטיחות ואין לה לתובעת שבחרה (משום מה) שלא לתבוע את הקבלן הראשי להלין על עצמה (חרף העובדה שכבר בכתב ההגנה ציינה הנתבעת כי העבודות בוצעו ע"י קבלן עצמאי ואף מסרה את פרטיו בתצהירה ומה גם שהתובעת אף בכתב התביעה ואחר כך בתצהיריה ציינה עובדה זו, כך שהיה בידה די והותר לכלכל צעדיה בהתאם) והטענה שכביכול היה על הנתבעת לצרפו כנתבע נוסף או כצד שלישי הינה ממין הטענות שמוטב היה אילולא היתה נטענת שכן, במקרה שלפנינו גם לו צורף הקבלן כצד ג' אין בכך בכדי להושיע לתובעת-שכן, הרי חבותו בדין כפופה ומותנית בהטלת אחריות על הנתבעת כשולחת הודעת צד ג'. קרי באם יוכח כי הנתבעת פטורה מאחריות להפרת תקנות הבטיחות (כפי שאכן נקבע כנ"ל), הרי מאליה היתה נדחית הודעת צד ג' שבמהותה היא "תובענה מותנית" כפי שכבר נפסק: "..בהודעה לצד שלישי, שלפי מהותה הינה תובענה מותנית (ראה תקנה 216 לתקנות סדר הדין האזרחי): דחיית התובענה הראשית משמיטה גם אותה, בעוד שקבלת התובענה הראשית מעמידה אותה לבירור (או להכרעה, אם כבר נתבררה ביחד עם התובענה הראשית). (ע"א 89 / 81 זאב גולן נ' מדינת ישראל , פ"ד מה (3) 824, עמוד 830). יש להבהיר,הקבלן לא היה צד לדיון,חבות כלשהי מצידו לא הוכחה,ספק בכלל אם כזו קיימת וספק בכלל אם זכאית התובעת לסעד כלשהו ממנו. טענתה של התובעת כי היה על הנתבעת לבקש את רשותה בטרם תתחיל בעבודות, אינה מעוגנת בלשון תקנת 164 (פרט לס"ק ד' שאינו רלבנטי לענייננו) ואינן כל מקור חוקי המצביע על חובה כזו. זאת ועוד, התובעת מודה בעצמה כי גם אילו היתה נעשית אליה פנייה מוקדמת ע"י הנתבעת לקבלת אישור, התובעת היתה עומדת על ביצוע המיגון בעצמה תוך חיוב הנתבעת בהוצאותיו (עמ' 3, ש' 19-20 לפרוטוקול). ללמדך כי בכל המצבים ואיך שלא תבחן את זה מכל הזוויות, היינו מגיעים לאותה תוצאה! מה שתומך סופית במסקנה אליה הגעתי לעיל שלא הוכחה כל התרשלנת בהתנהלותה של הנתבעת! השאלה היחידה שנותרה לבירור (אף מעבר לנדרש) הינה: האם התרשלה הנתבעת בבחירת הקבלן הראשי מטעמה? לצורך כך נפנה לסעיף 15 לפקודת הנזיקין עליו ביקשה הנתבעת להסתמך, בין היתר, בכדי לבסס את הגנתה. יפים וקולעים לעניין זה, דבריו של בית המשפט בפס"ד ת"פ 97 / 15237 מדינת ישראל נ' מיכה בר אילן נח (4) 337, עמוד 339, ולפיהן: "סעיף 15(1) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] פוטר אדם מאחריות נזיקית להתרשלות של קבלן עצמאי שהעסיק, ובלבד שלא התרשל בבחירת הקבלן העצמאי, והסתמכות על מצג של קבלן, בלא כל בדיקה עצמאית, איננה יכולה להיחשב כעמידה בחובה זו. מזמין שלא דרש לראות מסמך בדבר רישומו של הקבלן המבצע אצל רשם הקבלנים בסיווג הדרוש, ולא חקר בדבר נסיונו הקודם בבניית מבנים מן הסוג הנדון, איננו יכול לצאת ידי חובה זו.... מטרת חוק רישום קבלנים הייתה למנוע ביצוע בלתי תקין של מבנים, בשל חוסר מיומנות. היותו של קבלן בעל סיווג קבלני מתאים אינה עניין טכני שולי, שכן היא מבטיחה פיקוח הולם ומקצועיות רבה יותר בביצוע הבנייה.." (ההדגשות הוספו ולא במקור- א.ש.) מהאמור לעיל, עולה כי העובדה שקבלן רשום במרשם הקבלנים מהוה אינדיקציה, כמעט חותכת, שהוא בעל כישורים מקצועיים מתאימים לביצוע העבודה, לרבות תוך שמירה והקפדה על הוראות הבטיחות ועצם הבחירה בו פוטרת את המזמין מכל אחריות נזיקית להתרשלותו. במקרנו, הוכח כי הנתבעת בחרה בקבלן רשום (נספח ג' תצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת) ובכך יצאה ידי חובתה ופטורה היא מכל אחריות לכל התרשלות שלו, אם בכלל. סופו של דבר- לאור כל האמור לעיל וכעולה מהמקובץ, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת. התביעה, אם כן, נדחית. שקלתי את עניין ההוצאות ובנסיבות המקרה הנני קובע כי כל צד ישא בהוצאותיו. התחום הנפשינזקי רכושמתח חשמללחץ נפשי / מתח נפשיחשמל