קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עזרה משפחתית דמי אבטלה: השופט יגאל פליטמן בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (השופטת עפרה ורבנר ונציגי הציבור גב' פרקש ומר זוסמן; ב"ל 4890/05) , בו נדחתה תביעת המערער לתשלום דמי אבטלה.  ביום 8.11.2005 הודיע המשיב (להלן- המוסד) למערער על דחיית תביעתו לתשלום דמי אבטלה, מן הטעם שלא צבר תקופת אכשרה מספקת בהתאם להוראות סעיף 161 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995 (להלן- החוק), שכן צבר רק 300 ימים מתוך 360 הימים הנדרשים על פי החוק לעובד חודשי. בכתב התביעה טען המערער כי עבד בשלושה מקומות שונים בתקופה הרלבנטית- אצל מר חנן אלבז; בעבודות בניה אצל מר בני מזרחי, קרובו של המערער, ולאחר מכן עבד במסעדה אצל מר אבי מזרחי, גיסו של המערער, ולפיכך הוכחו 360 ימי העבודה הנדרשים. לגבי תקופת עבודתו של המערער אצל מר אבי מזרחי, גיסו, טען המערער, כי עבד חודש אחד בלבד- יולי 2005, בו נאלצה אחותו, אשתו של מר אבי מזרחי, לגשת לטיפולים עקב הריונה המתקדם ועל כן החליף אותה המערער. המוסד טען בכתב הגנתו, כי יש לקחת בחשבון רק את תקופת עבודתו של המערער אצל מר חנן אלבז, אולם לגבי שתי תקופות העבודה האחרות- מדובר לכל היותר בעזרה משפחתית ולא ביחסי עבודה. המערער הגיש כתב תביעה מתוקן בו טען כי בשלושת מקומות העבודה האמורים עבד כעובד יומי, ועל כן עמד בתקופת האכשרה הנדרשת לגבי עובד יומי, שהיא בת 300 ימים בלבד. 4. בפסק דינו מיום 12.6.2007 (להלן- פסק הדין הראשון) סקר בית הדין האזורי את הראיות שהוצגו בפניו וקבע, כי הוכחה גם תקופת עבודתו של המערער אצל מר בני מזרחי בעבודות בניה. עוד נקבע, כי יש לראות את המערער כמי שעבד בתקופות אלו כעובד יומי. לאור האמור נקבע, כי המערער עבד אצל מר חנן אלבז 250 ימים, ואצל מר בני מזרחי עבד המערער 44 ימים, כלומר- חסרים למערער 6 ימים על מנת לעמוד בתקופת האכשרה הנדרשת לגבי עובד יומי. באשר לתקופת עבודתו הנטענת של המערער במסעדה השייכת למר אבי מזרחי בחודש יולי 2005 קבע בית הדין, כי המערער לא הביא עדים להוכחת גרסתו ואף לא את מר אבי מזרחי עצמו, וכי לא ניתן הסבר המניח את הדעת מדוע, אם אכן עבד המערער בפועל ולא הגיש עזרה בלבד, לא עבד המערער במסעדה קודם לכן ואף לא לאחר מכן, גם לא לאחר שאחותו ילדה, אלא עבד במסעדה חודש אחד בלבד. לאור האמור קבע בית הדין האזורי, כי לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין המערער לבין מר אבי מזרחי אלא מדובר בעזרה משפחתית גרידא. עוד העיר בית הדין האזורי, כי התאריך הקובע לגבי המערער לצורך קבלת דמי האבטלה הינו יום 1.7.2005, משהחל להתייצב בלשכה בסוף חודש יולי 2005. אם היה סבור כי בחודש יולי 2005 עבד המערער באופן המקנה לו תקופת אכשרה נוספת, היה מורה לשנות את התאריך הקובע ליום 1.8.2005, אולם זה לא המקרה. לפיכך, דחה בית הדין האזורי את התביעה. 5. בערעור שבפנינו טען המערער, כי הפסיק לעבוד אצל מר אבי מזרחי בשל סכסוך אישי ביניהם וכן בגלל הירידה בעומס הלקוחות במסעדה במהלך חופשת הקיץ. עוד נטען, כי לולא היה המערער עובד במסעדה של גיסו בחודש יולי 2005, היה פונה לקבלת דמי אבטלה. העובדה שהמערער פנה לקבלת דמי אבטלה רק ביום 31.7.2005 מעידה על כך שעבד במהלך אותו חודש. לסיום נטען כי אין זה הגיוני שאדם קשה יום כמו המערער יעבוד בהתנדבות. במסגרת כתב הערעור ביקש המערער להזמין שני עדים שיעידו על עבודה ממשית ועל שכר ממשי בחודש יולי 2005. המערער חזר על בקשה זו בנפרד ביום 14.8.2007. המוסד התבקש להגיש על בקשה זו, אולם לא הוגשה כל תגובה מטעמו. לפיכך נקבע התיק לישיבת קדם ערעור. 6. במהלך ישיבת קדם הערעור הוסכם, כי עניינו של המערער יוחזר אל בית הדין האזורי, על מנת שיאפשר למערער להביא עד אחד או שניים לשם הוכחת גרסתו לעניין עבודתו בחודש יולי 2005. ככל שבית הדין האזורי יעמוד על החלטתו לפיה לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בחודש זה, יימחק הערעור. ככל שבית הדין האזורי יקבע שאכן התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים בחודש זה, יימשך הדיון בערעור. להסכמת הצדדים ניתן תוקף של החלטה, והתיק הוחזר אל בית הדין האזורי. 7. ביום 21.9.2008 נתן בית הדין האזורי את פסק דינו המשלים (להלן- פסק הדין המשלים), לאחר שהמערער העיד מטעמו את מר אבי מזרחי והגיש ראיות נוספות. בית הדין האזורי קבע, כי התמיהות שהובעו בפסק הדין הראשון לא נעלמו גם לאחר עדותו של מר אבי מזרחי. המערער בחר שלא להעיד גם הפעם את העובדת הנוספת שעימה טען כי עבד במסעדה, ואשר אינה בעלת עניין בתיק. בית הדין האזורי ציין, כי תלוש השכר לחודש יולי 2005 שהוגש לא צורף במהלך הדיונים הקודמים בתיק, וכי תקופת עבודתו הנטענת אצל מר אבי מזרחי לא נזכרה כלל בתצהיר עדותו הראשית וממילא גם לא פורטו שם הימים והשעות בהם עבד, מהות עבודתו במסעדה וכיוצא באלו. עוד הצביע בית הדין האזורי על סתירות שנפלו בגרסתו של המערער באשר לעבודתו במסעדה. כך, למשל, בטופס התביעה לדמי אבטלה כתב כי עבד במסעדה שמונה שעות ביום, שישה ימים בשבוע, ואילו בהודעתו לחוקר המוסד טען, כי עבד במסעדה באופן חלקי בלבד. זאת ועוד. בהודעה לחוקר המוסד טען מר אבי מזרחי, כי מלכתחילה הוסכם בינו לבין המערער כי יעבוד אצלו למשך חודשיים. בסוף עבד המערער חודש אחד בלבד, שלאחריו אמר שהעבודה הזו לא בשבילו והפסיק לעבוד. במכתב הפיטורים שהוגש לבית הדין ואשר נכתב על ידי אחיו של המערער, שכן לטענת המערער מר אבי מזרחי אינו יודע לכתוב, עולה כי הפסקת העבודה לאחר חודש אחד בלבד היא בגלל הירידה בהיקף העבודה במסעדה. על כך העיר בית הדין, כי לא הוגשה כל ראיה התומכת בטענה כי חלה ירידה כלשהי בהיקף העבודה במסעדה לאחר חודש יולי 2005. לאחר שסקר את עדותו של מר אבי מזרחי ואת שאר הראיות שהוגשו, קבע בית הדין האזורי כך: "בהתאם לפסיקה הטוען כי היחסים בינו לבין קרובו חורגים מגדר יחסים של עזרה משפחתית הדדית ולובשים אופי של יחסי עובד ומעביד, עליו נטל ההוכחה. בענייננו הוכח כי לא היתה הצדקה מבחינת כמות העבודה להעסקת עובד נוסף בעסק של אבי מזרחי, כי לא הועסק עובד נוסף שביצע את תפקידו של התובע לפני חודש 7.05 או אחרי חודש זה ולא הוכח כי אבי מזרחי נאלץ לצאת מדי יום ביומו למספר רב של שעות מהעסק. בנסיבות אלה גם אם פה ושם החליף התובע את אבי מזרחי ליד הקופה, כשזה האחרון יצא ללוות את אישתו לבדיקות, אין המדובר בקיומם של יחסי עובד ומעביד ואף לא בהגדרה המורחבת של עובד, אלא בעזרה משפחתית בלבד. לאור המסקנה אליה הגענו, נותר פסק הדין שניתן על ידינו ב- 12.6.07 בעינו והננו קובעים כי התובע לא צבר תקופת אכשרה כנדרש על מנת להיות זכאי לדמי אבטלה". 8. לאור האמור בפסק הדין המשלים, ביקשה ב"כ המוסד למחוק את הערעור, בהתאם להסכמת הצדדים בישיבת קדם הערעור. ב"כ המערער ביקש להגיש נימוקים משלימים בקשר לטעויות שנפלו, לטעמו, בפסק הדין המשלים. לאור האמור, נקבע התיק לישיבת קדם ערעור נוספת. 9. בישיבת קדם הערעור הפנה ב"כ המוסד את תשומת הלב לכך, שלאור העובדה שהמערער התפטר מעבודתו במסעדה, אזי גם אם היו יחסי עובד ומעביד בינו לבין גיסו, זכאות המערער לתשלום דמי אבטלה הייתה נדחית בשלושה חודשים, וממילא גמלת הבטחת ההכנסה שקיבל המערער מחודש נובמבר 2005 ואילך גבוהה מדמי האבטלה שהיה מקבל עבור אותה תקופה. לפיכך, הוצע למערער לשקול שנית האם הוא עומד על ערעורו לאור קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי כי מדובר בעזרה משפחתית בלבד. 10. ב"כ המערער הגיב, כי המערער פוטר ולא התפטר, וכי הוא עומד על הערעור. לפיכך הוחלט, כי הצדדים יגישו סיכומיהם בכתב, וכי לאחר מכן יינתן פסק הדין על ידי המותב. 11. בסיכומיו חזר המערער על טענותיו בערעור, והדגיש, כי אין מדובר בערעור על קביעות עובדתיות של בית הדין אזורי, אלא על המסקנות הנובעות מן העובדות, וכן כי אופי העבודה במסעדה קטנה הוא דינמי, ועל כן אין מתחייבת נוכחות רצופה וקבועה של העובדים. ב"כ המערער צירף לסיכומיו העתק מתלוש השכר עבור חודש יולי 2005. 12. המשיב טען בסיכומיו, כי מדובר בערעור עובדתי, ותמך בפסק דינו המשלים של בית הדין קמא. דיון והכרעה 13. לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים ולכלל החומר שהובא לפנינו, הגענו למסקנה, כי דין הערעור להידחות. הערעור מכוון, בעיקרו של דבר, כנגד ממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי, והמשקל שנתן לעדויות ולראיות שהובאו בפניו. ככלל, לא תתערב ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית אשר ראתה ושמעה את העדים. מקרה זה אינו מצדיק סטייה מכלל זה, מהנימוקים שלהלן: א. הלכה פסוקה במשפט הביטחון הסוציאלי היא, שכאשר צדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה "בית הדין בודק בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו; האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית המגלמת בחובה עזרה משפחתית או שמא נוצר בין בני משפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של חובות וזכויות" (ראה עב"ל 20105/96 אורלי יהלום - המוסד לביטוח לאומי ואח', פד"ע ל"ו, 603). עוד נקבע בפסיקה, כי נטל ההוכחה מוטל על בן המשפחה הטוען כי היחסים בין בני המשפחה חורגים מגדר עזרה משפחתית הדדית, וכי עליו להראות כי היחסים במהותם הם יחסי עובד ומעביד (ראה דב"ע לג/59 - 0 ברטי מרקו - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה', 134; עב"ל 20034/98 המוסד לביטוח לאומי - שמואל הרצליך, פד"ע ל"ה, 577, 579). ב. בית הדין האזורי בחן את עדותו של מר אבי מזרחי ואת הראיות הנוספות שהוגשו, והגיע לכלל מסקנה, כי לאור הסתירות שנפלו בין גרסתו של המערער לעומת עדותו של מר אבי מזרחי ולעומת הודעתו של המערער לחוקר המוסד, ולאור מיעוט העדויות והראיות שהוצגו לתמיכה בטענה כי מדובר ביחסי עובד ומעביד החורגים מעזרה משפחתית ספורדית, הרי שלא הוכחה עבודתו של המערער במסעדה שבבעלות מר אבי מזרחי בחודש יולי 2005. לפיכך, ולמרות העובדה שלמערער חסרים שישה ימים בלבד לשם השלמת תקופת האכשרה הנדרשת על פי סעיף 161 לחוק, דחה בית הדין האזורי את התביעה. ג. לא מצאנו בטענות המערער בעל פה או בכתובים טענה או ראיה המעידה על יחסי עבודה החורגים מעזרה משפחתית גרידא, והמצדיקה התערבותנו בממצאיו של בית הדין קמא, וזאת למרות שלמערער ניתנה מלוא האפשרות לשטוח טענותיו ולהציג ראיותיו בפני בית הדין קמא ובפנינו. 14. משכך, מתאשר פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, במסגרת הוראתה של תקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991. 15. סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות. העסקת קרובי משפחהדמי אבטלה