קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא זכאות לאחוזים מעסקה לנותן ייעוץ / עמלת ייעוץ על עסקה: 1. לפני תביעה כספית על סך 2,500,000 ₪ לתשלום "עמלת ייזום ושכר ראוי" בגין חלקו הנטען של התובע בקשירת והתווית עסקה במסגרתה נרכשה חברה (בעסקת נכסים).   הגורמים המעורבים 2. חברת מוליכי תבל בע"מ (להלן: "החברה" או "מוליכי תבל"), היתה (ובמתכונת שונה - עודנה) חברה העוסקת בייצור מוליכים וחוטים העשויים בעיקר מנחושת וסגסוגות נחושת, המיועדים לייצור כבלים חשמליים.   3. התובע היה ממייסדי קבוצה עליה נמנתה החברה, והרוח החיה מאחוריה מהלך שנים ארוכות. התובע היה בעל מניות בחברה ושימש כמנכ"ל וחבר במועצת המנהלים.   4. הנתבעות, שהוקמו בחודש יולי 2004, הן שותפויות מוגבלות אשר מהוות חלק מקרן הידועה כקרן FITE (להלן גם: "פייט"). הנתבעות מנוהלות על ידי השותף הכללי של פייט, החברה הישראלית FITE GP Ltd..   5. מר רואי מכנס הוא מנהל השותף הכללי של פייט (להלן: "מכנס").   6. יו"ר מועצת המנהלים של השותף הכללי הוא מר ישי דוידי (להלן: "דוידי").   דוידי הוא גם מנהל של קרן ההון Israel First Mezzanine Investors, הידועה כקרן פימי (להלן: "פימי").   7. תדאה פתוח טכנולוגי ואוטמציה בע"מ (להלן: "תדאה") היא חברה אשר מניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב.   מר מרדכי גורפונג עומד בראש תדאה (להלן: "גורפונג").   רקע כללי 8. בשנת 2003 נקלעה מוליכי תבל לקשיים.   בחודש נובמבר 2003 הגיש התובע את התפטרותו.   9. לחברה מונה כונס נכסים, עו"ד עופר שפירא (להלן: "הכונס").   10. בחודש מרץ 2005 נרכשו נכסיה של מוליכי תבל, על ידי חברה בבעלות משותפת של פייט ותדאה.   לאחר שהתקיימו תנאים מתלים, הושלמה העיסקה בסוף חודש אפריל 2005 (להלן: "העיסקה").   11. אין מחלוקת שמבחינת פייט, העסקה (לרכישת מוליכי תבל) היתה עסקה מצוינת (עמ' 36 ש' 23-23 לפרוטוקול).   תמצית טעוני הצדדים 12. בכתב התביעה טוען התובע כי הוא זכאי לדמי ייזום בגין חלקו בקשירתה של העסקה ובהתוויתה, כי פייט התעשרה שלא כדין על חשבונו, כי התובע הוא הגורם היעיל אשר הביא בסופו של יום להתקשרותה של פייט בעסקה וכי ביחסים בין הצדדים היה ברור וידוע כי התובע זכאי לתמורה. מוסיף התובע וטוען, בין היתר, כי בין הצדדים נכרת הסכם לפיו הוא יסייע לפייט לגבי רכישת פעילותה של החברה כנגד תמורה שתוסכם, כי פייט נמנעה בחוסר תום לב מניהול מו"מ בנושא התמורה וכי היא מנועה מלטעון שאינו זכאי לתמורה.   13. הנתבעות מצידן טוענות בכתב ההגנה, בין השאר, כך: המו"מ בין התובע לנתבעות כשל והיה ברור ומוסכם על הצדדים כי אין הסכמה; לא התקבל מהתובע אלא מה שכבר היה בידי הנתבעות ממילא או יכלו לקבל מהכונס ובכל מקרה מדובר במידע שאינו בעל ערך; כל מידע שהועבר על ידי התובע ממילא היה שייך לחברה (מוליכי תבל) והוא אינו זכאי לתשלום בענין נכס של החברה; התובע לא היה הגורם היעיל בהתקשרות בעיסקה ולא הוא ששכנע את הנתבעות בדבר כדאיותה; התובע הודיע כי בכוונתו להתחרות בנתבעות ואף התחרה בפועל והוא מושתק מהעלאת טענות כנגד הנתבעות.   14. הצדדים חלוקים גם, ובמידה רבה, בשאלת גובהו של תשלום ראוי, אם בכלל.   העדים והערות דיוניות 15. העדים אשר תצהיריהם הוגשו, ונחקרו בחקירות נגדיות, הם אלה: מטעם התובע - הוא עצמו. מטעם הנתבעות - מכנס, גורפונג, מר עמי בם ומר אלון כהן.   16. הליך גישור בין הצדדים שהתנהל בין הצדדים בשלבים המקדמיים של התובענה, לא נשא פרי. מגעים ישירים נוספים שהתנהלו לאחר חקירת העדים, אף הם לא הביאו את התיק לידי גמר בהבנה.   משכך, ולאחר שהגישו הצדדים את סיכומי הטענות, יש ליתן פסק דין בתובענה.   17. כל ההפניות להלן הן הפניות לפרוטוקול הדיון, אלא אם מצויין או משתמע אחרת.   פעילות התובע והכלל המשפטי הרלוונטי 18. הצדדים חלוקים לגבי ראשיתו של הקשר ביניהם. טעוני הצדדים בסוגיה זו, מפורטים למדי: מי הוא אשר יצר קשר, באיזה חודש, עם מי, דרך מי, ועוד (ר' למשל סע' 15-21 לתצהיר התובע למול סע' 12-17 לתצהיר מכנס).   19. הגם שהתובע טען בתצהירו כי הוא אשר גילה את ההזדמנות העסקית לפייט והביא את העסקה לפתחה, במהלך חקירתו אישר התובע כי רצונו של כונס הנכסים למכור את החברה כעסק חי, היה "עובדה ידועה". עוד אישר  התובע כי הטענה שהוא אשר הביא את העיסקה, היא טענה 'פחות רלוונטית' לתביעתו, וכי התמקדותו היא בטענה שהוא הביא יֶדע אשר סייע לפייט לסגור את העסקה.   "ש. אתה מבקש שכר על זה ש- א. הבאת את העסקה ו-ב. הבאת מידע שיסייע לפייט לסגור את העסקה?          ת. אני לא חושב שזה היה סוד שמוליכי תבל הייתה בכינוס נכסים, זה לא היה סוד שבסיכומו של דבר כונס הנכסים ירצה למכור את החברה כעסק חי, עובדה ידועה, אך בין זה לבין להכיר בערך הפנימי ובשווי האמיתי של החברה יש מרחק רב. העובדה היא שאף אחד אחר לא הציע הצעות ולא ניגש ואותם גורמים שפנו אלי מרגע ששמעו שאני עובד עם פייט, זזו הצידה. לא קיבלו ממני מידע וזזו הצידה. ש. אתה אומר לי שהמרכיב הראשון, של הבאת העסקה, הוא פחות רלבנטי ואתה מתמקד ברכיב השני? ת. אמת."   עמ' 12 ש' 9-18.   20. לאור התמקדות זו, אין משקל של ממש לדרך המדויקת בה החל הקשר. התובע עצמו מציין בסיכומיו, ולא בכדי, כי אין להפריז בחשיבות שאלה זו לצורך הכרעה בשאלת עצם זכאותו לתמורה. 21. מכל מקום, בשים לב לאמור לעיל כמו גם מכלול התשתית הראייתית שלפני (שחלקה יוזכר להלן), אינני מקבלת את טענת התובע, שהנטל להוכחתה היא עליו, שהוא אשר "הצית את הניצוץ היזמי" שהניע את הנתבעות לפעולה. בענין זה ר' בין השאר את עדותו של מר כהן, ששימש כמנהל החברה מטעם כונס הנכסים ממועד הכינוס ועד למכירתה, לפיה הקשר בין הכונס ובינו לבין פייט נוצר דרך עו"ד אורטל ממשרד הכונס וד"ר אורי גייגר (שיוזכר להלן) (סע' 5 לתצהיר כהן). כהן נחקר בחקירה נגדית ועדותו לא נסתרה. כהן הוא עד נטול אינטרס ולעדותו משקל מוגבר.   22. יוער, כי אם סבר התובע שיש חשיבות בהוכחת הטענה שהוא אשר פנה אל דוידי ועוד בחודש אפריל 2004, המתין - לבקשת דוידי - חודשיים, ואז פנה פעם נוספת והופנה אל מכנס, שומה היה על התובע לבסס טענה זו, דרך משל - על ידי הזמנתו של דוידי לעדות, ולו באמצעות צו בית משפט ולאחר שראה שתצהירו לא הוגש מטעם הנתבעות. לכלל הראייתי ולפיו על כל צד להוכיח את הטענות המקדמות את עניינו ר' למשל ע"א 2032/06 האגי נ' עזבון המנוח סלמאן יוסף זיאן (2009) ; ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (2006) ; ע"א 4612/95 מתתיהו נ' שטיל, פ"ד נא (4) 769, 780 (1997); רע"א 1436/90 גיורא ארד חברה לניהול נ' מנהל מע"מ, פ"ד מו (5) 101, 105 (1992).   23. עוד יוער להשלמת התמונה, כי האמנתי לעדותו של מכנס שראה את החברה (מוליכי תבל) כעסקה אפשרית עבור פייט (שהיתה קרן בהקמה), עוד קודם לקשר עם התובע, והאמנתי לעדותו לגבי המצגת שצורפה כנספח ב' לתצהירו. מצאתי לקבל את עמדתו לפיה מוליכי תבל היא החברה שצוינה בעמ' 15 למצגת (להבדיל מחברת הכבלים "תבל"), עוד קודם לקשר עם התובע, וכן את עדותו כי שמה של החברה במצגת שוּנה לאחר מכן לשם הלועזי הנכון, אך המצגת המעודכנת לא אותרה. לא סברתי שהעד בדה ענין זה מליבו, בסוגיה אשר גם לו נהיר היה כי אינה רבת חשיבות, וכאשר הוא מוצא לאשר אמיתות סוגיות אחרות שאינן בהכרח לטובת ענינן של הנתבעות. קיומן של "cable companies" כרכיב נפרד וברור ברשימה, תומך בעדות.   24. ואם הזכרנו את עדותו של מכנס, נסטה לרגע מהדרך הראשית על מנת לציין מספר מלים לגבי העדויות באופן כללי. זאת בפרט בשים לב לכך שחלק ניכר מהסוגיות בהן חלוקים הצדדים הן עובדתיות.   25. כל העדים שנחקרו, נתנו ככלל עדויות ישירות, ועל פי רב מצאתי את העדויות מהימנות.   26. עדות התובע, שהוא בעל דין, נטתה באופן מובהק יותר לשרת את טענותיו (מאשר עדות עדי הנתבעות לשרת את טענות הנתבעות), אם כי לא באופן שישמיט את הקרקע מתחתיה כליל. קושי בסיסי לגבי עדות התובע הוא בעצם עמידתה בגפה, ללא עדות תומכת מטעמו (להבדיל מתמיכתה במסמכים או עדויות מטעם הנתבעות) ואף תוך העדרות ממשית של עדויות מתבקשות. לכך נחזור בהמשך.   27. העדים מטעמן של הנתבעות השתדלו לדייק בעדותם ככל הניתן. בפרט יצויינו הדברים לגבי מכנס, שהיה העד המרכזי מטעם הנתבעות. מצאתי את עדותו אמינה והגונה. העד השיב בדרך כלל באופן ישיר וברור גם תשובות אשר ידע כי אינן משרתות בהכרח את הטענות שהובאו מטעמן של הנתבעות (כך למשל בענין אי קריאה בזמן אמת של כתבות שצורפו לתצהירו, עמ' 21 ש' 11-13; בענין העדר חומר על החברה בזמן עריכת המצגת שהזכירה אותה, עמ' 22 20-21; בענין העדר אנשי מקצוע לבדיקת וקידום עסקאות בעת שנוצר הקשר עם ד"ר גייגר לענין החברה, עמ' 24 ש' 20-23). חלק מהעדים מטעם הנתבעות אינם בעלי ענין בתוצאת הדיון, דבר שניתן להביא גם אותו בחשבון בבחינת עדותם.    28. נשוב לגופו של ענין - הדגש כאמור, אינו בעצם הבאת העסקה אלא בידע שהביא התובע ותועלתו להשלמת העסקה (ענינים המוכחשים אף הם ע"י פייט).   29. קודם שנבחן מהי הפעילות שבוצעה על ידי התובע, נבהיר כי אין מחלוקת שהצדדים לא הגיעו לסיכום בענין התמורה לה זכאי, אם בכלל, התובע, בגין פעילותו הנטענת.   30. התובע ציין בכתב התביעה כי היה מוסכם ומקובל על שני הצדדים כי הוא אינו פועל בהתנדבות אלא לצורך קבלת תמורה, וכי ענין גובה התמורה יוסכם בהמשך. הנתבעות מצידן גרסו בכתב ההגנה כי התובע עצמו אישר שהמו"מ כשל וכי אין לו טענות לגבי קבלת תמורה.   בשלב הסיכומים הבהיר התובע כי הוא ער לכך שאין בין הצדדים הסכם לגבי השכר המגיע לו (וכי המו"מ שהתנהל, לא הבשיל לכדי הסכמה), אך הפנה למסמכים שהוחלפו ביניהם כאינדיקציה לטעונים שונים, ובפרט - לקביעת שכר ראוי.   31. בהעדר הסכם, הדין הרלוונטי - אשר את עצם ואופן תחולתו יש לבחון - קובע, כי במקרה בו נמצא שבוצעה עבודה לפי בקשה, כי לא התגבש הסכם בענין התמורה וכי דרכו של מבצע העבודה לעבוד בשכר, ככלל יש לומר כי מבצע העבודה זכאי לשכר ראוי בגין העבודה (סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973; ע"א 474/80 גרובר נ. תל יוסף, קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד לה(4) 45 (1981); ע"א 525/81 גזית ושחם חברה לבנין בע"מ נ' עו"ד צבי רוזן, פ"ד לו(2) 337 (1982); ע"א 499/89 רמת אביבים בע"מ נ' מירון בן ציון ופריבס, פ"ד מו(4) 586 (1992); ע"א 136/92 ביניש-עדיאל עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114 (1993)).   32. ברמה העקרונית, הכלל האמור אינו מוגבל לסוג פעילות מסוים (גם אם ניתן לטעון שלגבי סוגי פעילות מסוימים, הנוהג הוא כי ניתנת תמורה רק במקרה של הצלחה או בכל הסתייגות אחרת). משכך, בשלב זה של הדיון לא נתייחס לטעוני הצדדים בשאלת סוג ומהות הפעילות הנטענת של התובע. נשאיר סוגיה זו לשלב מאוחר יותר, ונבחן את הדברים תחילה ברמה מעט מופשטת.   33. אם נשוב לשאלת תחולת הכלל המשפטי, ראינו כי במקרה שלפנינו לא התגבש הסכם בענין התמורה. כמו כן אני נכונה להניח (והדבר מגובה בראיות), כי דרכו של התובע לעבוד בשכר.   להלן נבחן האם התובע ביצע עבודה עבור ולפי בקשה של פייט.   34. עיקר פעילותו של התובע, נשוא תביעה זו, כפי שהוא עצמו מציין, היתה למול ד"ר אורי גייגר (להלן: "גייגר"), והחומר שצורף לתצהירו בענין זה הוא ברובו התכתבות למול גייגר. 35. גייגר היה, החל משלב מסוים, יועץ של פייט לענין העסקה (קודם לכן, לשיטת פייט, גייגר פעל כיזם עצמאי).   36. החומר שצורף לתצהירו של התובע כולל מסמכים שהועברו מהתובע אל גייגר החל מיום 7.7.04 ואילך. ההתקשרות בין הנתבעות לגייגר, היתה לכל המאוחר ביום 12.7.04 (נספח ה' לתצהיר מכנס).   37. ביום 7.7.04 עוד לא היתה אפוא התקשרות פורמלית בין גייגר לנתבעות וככל שחומר הועבר אותה עת מהתובע לגייגר לבקשת גייגר (שלא לומר, "בהתנדבות" על ידי התובע), אולי ניתן היה לטעון כי אין מדובר בפעילות/תרומה של התובע "לבקשת הנתבעות".   38. אולם, המשך קשר בין התובע לגייגר, והמשך פעילות והעברת חומר של התובע, היה (היו)  במועדים המאוחרים לתחילת ההתקשרות הפורמלית בין גייגר לנתבעות ובאופן המצביע על כך שגייגר היה ידן הארוכה של הנתבעות גם לצורך ענין זה.   מהחומר עולה עוד כי הנתבעות היו מודעות לפעילותו של התובע למול גייגר (אשר פעל מטעמן), וכן כי ידעו כבר בראשית יולי שבכוונתו של התובע לקבל תמורה בדרך זו או אחרת (גם אם הערכתו של מכנס היתה שהתובע מחפש גיבוי כלכלי לרכישת החברה באופן שיאפשר לו להשתלב אח"כ בניהולה).   לענינים אלה ר' פנייתו של גייגר לתובע מיום 13.7.04, כי יתחייב לתנאי הסכם סודיות שגייגר והנתבעות חתמו למול הכונס ולא ישתף במידע גורם שלישי כלשהוא פרט לנתבעות (חלק מנספח ו' לתצהיר התובע); תכתובות להן שלושה צדדים (יהא אשר יהא השולח, הנמען, והמכותב לידיעה): גייגר, מכנס והתובע כגון מייל מיום 17.7.04 מאת גייגר, memo מיום 18.7.04, תכתובת מיום 20.7.04, נספח ו' לתצהיר התובע; מייל גייגר מיום 22.7.04 לפיו מכנס קיבל את פניית התובע (מיום 18.7.04, שעסקה גם בתשלום במקרה בו העסקה אינה יוצאת אל הפועל) ואמר לגייגר שהוא יחזור אליו (לתובע).   39. בנסיבות הענין אני מוצאת כי הוכחה פעילות של התובע אשר יש לקשר אותה לנתבעות ולטובתן (כשסוגית סוג, היקף ואיכות הפעילות שבוצעה, היא נפרדת כאמור).   40. האם מדובר בפעולה "התנדבותית" של התובע, בבחינת "שלח לחמך"? האם כך נתן התובע לנתבעות להבין? יש להשיב לשאלה זו בשלילה.   41. עיון בחומר מעלה כי מכתבי התובע מחודש יולי 2005 ואילך כוללים התייחסות לקבלת תמורה כספית, גם לפני שבוצעה העסקה, ולעתים בברור גם אם זו לא תצא אל הפועל (ר'  להלן). המסמכים מלמדים, ביותר מאשר רמז, שהתובע אינו בגדר "מתנדב", גם אם הוא מקווה להיות משולב בפועל בחברה לאחר ביצוע עיסקה, ולכך אכן שואף במידת האפשר. לא נמצא מענה בכתב של מכנס (ודאי קודם לסוף ספטמבר) ממנו ניתן ללמוד שהתובע אינו אמור לקבל סכום כלשהוא במקרה שהעסקה לא תצא אל הפועל (ומכנס לא זוכר פוזיטיבית שאמר דברים כאלה בעל פה, עמ' 28 ש' 13- 15).   42. במכתבו מחודש נובמבר 2004 מתייחס התובע לתשלום תמורה על העבודה שבוצעה. זהו מכתב מזמן אמת (יחסית) ואף לאחר שכשל המו"מ, ומשכך, דברים שכתובים בו והם נגד האינטרס של התובע (המנסה היום להמעיט במשמעות תוכנם, עמ' 18 ש' 8-9), יכולים לקבל משקל מוגבר.   במקרה שלפנינו ניתן לראות בדברי התובע במכתב לגבי יעוץ, דברים שהם במידה לא מבוטלת 'נגד אינטרס' להם יש לתת משקל מוגבר, שכן עיקר דרישתו בתביעה לפני היא לדמי יזום דווקא. בהקשר השאלה הנבחנת בשלב הנוכחי בדיון, גם העובדה שהתובע מתייחס במכתבו האמור לאי ויתור לגבי שכר על עבודתו, ממתיישבת עם כך שהתובע לא ראה עצמו ולא הציג מצג כי הוא פועל כמתנדב.   43. אני ערה להצהרת גורפונג (שלא נסתרה) לפיה בפגישה בחודש מרץ 2005 התובע ניסה למצוא דרך להשתלב בחברה ולא העלה טענה לגבי זכות או דרישה לדמי ייזום או תשלום כלשהוא (סע' 10 לתצהיר). בהקשר הספציפי, לא מצאתי בכך כדי ללמד על ויתור על כל תמורה שהיא. ניתן להבין אדם אשר מנסה להשתלב בחברה ולנהל פגישה ברוח חיובית, ולכן לא מעלה את מכלול דרישותיו העומדות על הפרק, בפרט כאשר כבר העלה אותן על כתב.   44. העולה מן המקובץ הינו, במונחי הכלל המשפטי שנזכר לעיל, כי לכאורה ביצע התובע עבודה שיש לזכותו בגינה ב"שכר ראוי", אלא אם ינתן טעם שלא לעשות כן.   טעם אחד שמעלות הנתבעות שלא לזכות את התובע בתמורה, הוא טענתן כי התובע בחר להתחרות בנתבעות ומשכך הוא מושתק מהעלאת טענות כלפיהן. מטעמי נוחות דיונית, נדרש לטיעון זה בהמשך.   45. השלב הבא המתבקש בדיון הוא - מהו השכר הראוי בו יש לזכות את התובע, אם בכלל, בגין פעילותו עבור הנתבעות.   מהות הפעילות והתמורה הראויה 46. שאלת השכר הראוי קשורה בטבורה לשאלת סוג והיקף הפעילות של התובע עבור הנתבעות -  האם דובר בייזמות, תווך, יעוץ או פעילות אחרת. התובע מצידו, "מושך" לכיוון של יזמות ולמצער - תיווך, על הסכומים אשר לדעתו נגזרים מכך, והינם מכפלת אחוזים מהיקפה/שוויה של העיסקה. זאת, אף שבסיכומיו הוא טוען במקביל, כי הנסיון להגדירו כיזם, מתווך או יועץ, אינו פשוט ואף מיותר שכן "העמיד לרשות הנתבעות מכלול שלם של כישורים ויכולות" (סע' 9-10 לסיכומי התובע). הנתבעות דוחות כיוון טיעונים זה של התובע ממגוון טעמים.   47. שאלת סוג והיקף פעילותו של התובע, וסוג התמורה המתאימה לה, היא בראש ובראשונה שאלה עובדתית המתייחסת לנסיבות המקרה המסוים.   48. יש לפנינו מספר מוגבל יחסית של מסמכים שיצאו תחת ידי הצדדים ומתייחסים לפעילות התובע והתמורה אותה יקבל. רק אחד מהם אינו פרי עטו של התובע עצמו.   המסמכים הנמצאים לפנינו, לפי סדרם הכרונולוגי, הם אלה: א. מייל מהתובע אל מכנס מיום 5.7.04, נספח ג' לתצהיר התובע. ב. מכתב התובע מיום 18.7.04, נספח מט' לתצהיר התובע. ג. מכתב מכנס לתובע מיום 24.9.04 נספח ח' לתצהיר מכנס (להלן: "מכתב/הצעת מכנס"). ד. מכתב התובע מיום 27.10.04, נספח נב' לתצהירו (הועבר 28.10.04 בצרוף המייל שבעמוד האחרון בנספח ו' לתצהירו). ה. מכתב התובע מיום 12.11.04, נספח נג' לתצהירו.   מעיון במסמכים האמורים, ובעדויותיהם של התובע ושל מכנס, עולות מסקנות עובדתיות כמפורט להלן.   49. התובע, גם לשיטתו הוא, היה מעונין בראש ובראשונה להשתלב בחברה לאחר שתרכש מאת הכונס, ברמה של ניהול והשקעה (ר' למשל עמ' 16 ועמ' 17 לפרו').   במסגרת חקירתו, אישר התובע כי מלכתחילה, הציב בפני הנתבעות שני מודלים: משקיע או יועץ:   "ש.  יש 4 מסמכים בתצהירך שבהם אתה מתייחס לתנאי העסקה שלך. שלחת מכתב למר מכנס נספח ג' לתצהירך ....אתה מדבר על שני מודלים, אחד - אני אעזור לכם ברכישה ואהיה שותף ביחד איתכם, זה לא מישהו שהביא מידע לחברה בעבר, והשני - אני יועץ שלכם בשכר? ת. אמת."   עמ' 12 ש' 22 - עמ' 13 ש' 4.   50. האפשרות לשילוב התובע כמשקיע, לא התקבלה על ידי הנתבעות. בין אם הנתבעות סברו כי אין הן מעונינות בתובע לנוכח קריסת החברה בעבר ואינן זקוקות למשקיע, ובין אם עמדתן היתה נעוצה בטעם אחר, ברי כי הצדדים לא הגיעו להסכמה בדבר שילובו של התובע בחברה אם תרכש (אף אם בחנו את האפשרות לכך, נוכח פנייתו של התובע).   51. מכתבו של התובע מיום 12.11.04 מבהיר כי התובע הִפנים עמדה זו של הנתבעות, ואף שהוא מצטער עליה, אין לו טענות בענין.   52. עניין היעוץ, מנגד, הוא רלוונטי יותר, אף שהתובע מעדיף לראות בעצמו יזם ולא יועץ.   53. התובע עצמו העלה יעוץ כאחד משני המודלים האפשריים ביולי 2004.   במכתב מיום 5.7.04 כתב התובע כי ברצונו להשתלב בגוף אשר ישקיע בחברה או ברכישתה אולם הוא מוכן "להסתפק בסטטוס של יועץ לפני או אחרי הרכישה". אין כל התייחסות שיש בה כדי להזכיר מעמד/תפקיד/טענה של יזם או מתווך. כאשר נשאל התובע בענין ניסוח זה, השיב - "בדיוק מה שכתוב. לא מעבר לזה" (עמ' 12 ש' 22-25). פרשנות נרחבת יותר לניסוח, הלומדת מתוכו גם מאפייני יזום או תווך (עמ' 13 ש' 5-7), היא קריאה מאוחרת ויצירתית שאין לה עיגון אובייקטיבי בראיות.   54. במכתב מיום 18.7.04, מתייחס התובע לשני אלמנטים: "יעוץ בשלב הרכישה" ו"מעורבות בניהול לאחר הרכישה". מעורבות בניהול לאחר הרכישה, אינה רלוונטית לתובענה. לגבי יעוץ בשלב הרכישה, התובע מפריד במכתבו האמור בין מקרה בו העסקה תצא לפועל, ואז הצעתו היא להיות זכאי לרכוש 10% ממניות החברה בתנאים של פייט ובהנחה של 50% מהמחיר, לבין מקרה בו העסקה לא תצא לפועל, בו לפי הצעתו, הוא יהיה זכאי לסכום חד פעמי של 50,000$. כן נכתב בענין זה כי בתקופת היעוץ, לא יקיים התובע מגעים כלשהם הקשורים לרכישת החברה מהכונס, עם גורמים אחרים ללא רשותה המפורשת של פייט.   פייט לא השיבה למסמך זה ואין חולק כי לא סוכם על האמור בו. אולם, ניתן לראות גם בו התייחסות של התובע לעצמו כיועץ, וכן התייחסות כספית, יהא משמעות היקפה הכספי אשר יהא, שאינה תשלום מהסוג הנדרש היום. יתר על כן, לפי הצעת התובע, הוא יהא בכל מקרה זכאי לתשלום, גם אם העיסקה לא תצא אל הפועל כלל, דבר הקרוב יותר למאפייני יעוץ מאשר למאפייני יזמות או תיווך.   55. במכתבו של התובע למכנס מיום 27.10.04, מתייחס התובע לאפשרויות השתלבותו כמשקיע וכמנהל אך לחלופין הוא מציין את נכונותו להיות יועץ לדירקטוריון החברה במשרה חלקית וללא אחריות ניהולית ומגדיר את "שאיפתו" הכספית הכוללת לתקופה של 5-6 שנים. התובע מוסיף ומציין כי אם לא יתגבש הסכם שיתוף פעולה בינו לבין פייט, הוא יראה עצמו חופשי לארגן קבוצת משקיעים ולהתמודד על רכישת החברה מהכונס.   56. במכתב זה (מחודש אוקטובר) אין התייחסות לתמורה בגין עמל העבר, אם הצדדים לא יגיעו להסכמה. בוודאי שאין כל אינדיקציה לטענה כי התובע זכאי לתגמול יזמי/תיווכי הנגזר באחוזים מהיקף העסקה.   התובע נשאל על כך ואישר כי אין במכתב דבר לגבי דמי יזום על עצם הבאת מידע לפייט (עמ' 17 ש' 22-24). כן אישר התובע בחקירתו כי הדגש היה לכיוון העתיד. התובע העיד כי לאחר שהבין שלא יוכל להשתלב בחברה, פנה לכיוון של "לפחות לקבל משהו תמורת חלקי ביצירת עושר למישהו אחר" (עמ' 16 ש' 23 - עמ' 17 ש' 5).   57. בנסיבות הענין אני מוצאת כי האמור לעיל תומך בכך שאין לראות את התובע כיזם או מתווך. מאוויו של התובע היו מסוימים, ומטעמים מובנים. משלא התגשמו אלה, מעונין התובע לקבל תמורה עבור פועלו, וכעת רואה עצמו כיזם/מתווך. אולם - זוהי ראייה שבדיעבד. בזמן אמת, פייט לא ידעו ולא יכולים או צריכים היו לדעת שהתובע יראה עצמו כמי שזכאי לאחוזים מהעיסקה גם אם לא יהיה משולב בה (אף אם ידעו או היה עליהם לדעת כי התובע יראה עצמו זכאי או ראוי שיהיה זכאי לתמורה מסוג שכר ראוי כשל יועץ).   58. גם מצידו של מכנס, דובר על שרותי יעוץ של התובע במסגרת מכתבו/הצעתו מספטמבר 2004, הגם שלשיטת הנתבעות מדובר על יעוץ עתידי, וכזה לא ניתן לבסוף.   יוער כי מכנס העיד כי עמדה לפניו אפשרות שלא לקבל אף אחד מהמודלים של התובע ולא לשלם לו דבר, והדבר נכון. אולם, גם אם כך, עדיין אין מייתר הדבר את בחינת הדין לגבי פעולה של התובע, ככל שהיתה כזו, עובר למכתב האמור, בפרט כאשר במכתב התובע מיום 18.7.04 כבר יש התייחסות מפורשת גם לתשלום תמורה גם במקרה בו העסקה לא תצא אל הפועל, ואין לפנינו מענה למכתב זה.   59. ראינו, כי הגם שהתובע טען בתצהירו שהוא אשר גילה את ההזדמנות העסקית לפייט והביא את העסקה לפתחה, אישר התובע במהלך חקירתו כי רצונו של הכונס למכור את החברה כעסק חי, לא היה סוד, כי הטענה שהוא אשר הביא את העיסקה פחות רלוונטית לתביעתו, וכי התמקדותו היא בטענה כי הביא יֶדע אשר סייע לפייט לסגור את העסקה (עמ' 12 ש' 9-18). המנהל מטעם הכונס, כהן, הצהיר כי הקשר נוצר עם פייט באמצעות גייגר ועו"ד אורטל. גם האמור, תומך במסקנה כי התובע לא שימש בעיסקה זו כיזם, על המשתמע מכך. 60. בנוסף, התובע אישר בחקירתו כי לא תיווך בין שני גורמים עמ' 12 ש' 1-8, וכי דרישתו לתשלום היא בגין ידע שהביא ולטעמו סייע בסגירת העסקה, עמ' 13 ש' 19-21. מהותו של מתווך, לכל הפחות בשאלת התמורה, שהיא העיקרית לענייננו, "קרובה יותר" ליזם (מאשר יועץ קרוב ליזם).   61. גם מכתבו של התובע מחודש נובמבר 2004, לאחר כשלון המו"מ, מלמד למעשה כי התובע לא ראה עצמו זכאי לאחוזים מסוימים ברווחים או כל קונספט אחר שאינו תמורה ישירה בגין עבודה. במכתבו מציין התובע רק שהוא שומר על זכותו "לקבל תמורה עבור עבודתי עבורכם במהלך החודשים האחרונים". את פעילותו מתאר התובע במכתב זה כ"עבודה אשר....תרמה לכם רבות להכרת הנושא ולהחלטה לרכוש את עסקי מוליכי תבל". בין עבודה התורמת  להכרת נושא ולקבלת החלטה, לבין פעולת יזמות או תיווך המזכה לאחוזים מהתקשרות, יש מרחק של ממש. 62. אין לקבל טענה כי "שכר" עבור עמל של התובע, שלא היה שכיר של הנתבעות, הוא בהכרח פעולת יזום (כעולה מסיפא סע' 3 לסיכומי התשובה מטעם התובע). העמל בהחלט יכול להיות פעילות יעוץ או תרומה בלתי מוגדרת דומה, שהתמורה בגינה אינה נגזרת בהכרח מהיקף העסקה.   63. יצויין כי ניכר במסמכים, שהתובע אינו מהסס להעלות בצורה ברורה ומפורשת דרישות לתגמול כספי כאשר הוא סבור שהוא זכאי לו. העובדה שבכל המסמכים מזמן אמת, אין רמז לדרישת וטענת יזמות, מלמדת על הדרך בה ראו הצדדים את הענין בתקופה הרלוונטית.    64. המסקנה האמורה מתיישבת גם עם דרך התנהלותו של התובע בפגישתו עם גורפונג בחודש מרץ 2005. באותה פגישה, התובע ניסה למצוא דרך להשתלב בחברה ולא העלה טענה לגבי זכות או דרישה לדמי ייזום או תשלום. כבר בואר כי בנסיבות הענין, אין ללמוד מהתנהלות זו על ויתור על כל תמורה שהיא. במקביל, יש בהתנהלות זו כדי לחזק את המסקנה שהתובע לא סבר כי הוא זכאי לדמי ייזום ולאחוזים מהעסקה. ההסבר שהובא לעיל בענין אי ויתור על תמורה כלשהיא, מוקשה יותר לגבי דרישה לדמי יזום בהיקפים הנתבעים. דרישה מסוג זה וטענה כי התובע הוא אשר הביא את העסקה (ולו ברמה המהותית), אמורה היתה לעלות באופן מודגש וברור בשלב האמור.   65. נתון נוסף אליו ניתן להדרש בשאלת מהות הפעילות שבוצעה על ידי התובע, הוא היקפה ואיכותה של הפעילות שהוכחה. נתון זה אינו עומד בפני עצמו, שכן גם כשיש הסכמה על "סוג" הפעילות (למשל - יעוץ) תתכן פעילות ברמה גבוהה ואיכותית למול פעילות ברמה איכותית-פחות. עם זאת, הדעת נותנת כי ככל שתרומת אדם לעיסקה היא גבוהה יותר, הנטייה תהיה לראותו כיותר מיועץ גרידא, אלא "בשר מבשרה" של העסקה.   66. לגבי היקפה ואיכותה של פעילות התובע - מטבעם של דברים, כל אחד מהצדדים העלה את טעוניו בדרך המיטבית לטעמו. כל צד ניסה להעצים או להמעיט בחשיבות תרומת התובע לעסקה. התובע הדגיש את פועלו וראה בו גורם-בלתו-אין לביצועה של העיסקה. הנתבעות מצידן הדגישו את הפעילות שאינה קשורה לתובע והצביעו על חולשות בפועלו של התובע, לרבות היותו מנכ"ל החברה עת קרסה.   67. המציאות העובדתית כפי שעלתה מחומר הראיות (המוגבל) שבא לפני, איננה משקפת - אף זאת מטבעם של דברים - את אף אחת מקצוות הקשת, אלא נמצאת במתחם שביניהן. אתייחס להלן לעיקרים מטעוני הצדדים.   68. עצם העובדה שהקשר בין התובע לנתבעות או מי מטעמן, השתרע על פני תקופה לא ארוכה, אינה בעלת משקל ממשי. איכותה של תרומה אינה נמדדת בזמן. גם טענת הנתבעות בענין קיומו של החומר שהועבר (בידי התובע) זה זמן רב, נוכח הכנתו בעבר עבור קבוצת משקיעים זרה, אינה בעלת משקל. המדד אינו של מאמץ.   69. לגופם של דברים, ההגיון מצביע על כך, והדבר אושר למעשה בשלב מסוים גם בעדותו של מכנס, שלתובע - נוכח מעורבותו רבת השנים בחברה - היה ידע בעל ערך למי שרוצה לרכוש את החברה, יֶדע שפייט העדיפה שישמר לצידה (עמ' 38 ש' 5-8). זאת, גם אם בסיס הידע הינו נתונים שהם קניינה של החברה. אין דין "ידע יבש" השייך לחברה, כדין בקיאותו של אדם מעורב ומנוסה.   70. כן ניתן לציין כי פעילות התובע עבור הנתבעות, בוצעה בעיקרה בחודשים יולי-אוגוסט 2004. באותה תקופה, לשיטת פייט, גם התקבל רב החומר מגורמים אחרים (עמ' 37 ש' 9- 10). הצעת מכנס לתובע נשלחה לכל המוקדם בסוף חודש ספטמבר 2004, כלומר - לאחר שפייט כבר נוכחה ברמת תרומתו של התובע לעניניה לפחות עד אותה עת. אני מוצאת טעם בטענת התובע, כי אם וככל שתרומתו היתה כה ירודה כנטען עתה, חזקה כי לא היתה עוברת לידיו הצעה מהסוג שנכלל במכתבו של מכנס מיום 24.9.04, אשר כוללת יעוץ לאחר רכישת החברה למשך 6 חודשים לפחות, כנגד תמורה כספית לא מבוטלת, וגם תנייה כי התובע לא יסייע לכל גורם אחר בכל הנוגע לרכישה אפשרית של החברה (מכנס אישר כי היתה זו הצעה כנה שפייט עמדה מאחוריה, עמ' 33 ש' 10- 11). הרצון "לנטרל" את התובע מסיוע לרוכשים פוטנציאליים אחרים (עיין עמ' 37 ש' 25, עמ' 38 ש' 5- 8) מלמד כשלעצמו שלידע ולתרומה של התובע היתה איכות ממשית.   71. לא מצאתי כבעלת משקל מכריע את טענת הנתבעות לפיה הידע שהיה לתובע לא היה רלוונטי ברובו שכן נגע לחברה קודם לקריסה בלבד. מר בם, אשר עשה בדיקת נאותות לחברה מטעמה של פייט, לא מצא לציין במזכר השקעה שכתב כי עזבו לקוחות ואישר בחקירתו כי אם כך אין מדובר בארוע מהותי ולקוח מרכזי שיכול להפיל החברה (עמ' 42 ש' 24- 25). יש לומר אפוא כי לא הוכח שעזבו כאלה. מבחינת ספקים, מנגד, אני מקבלת עדותו של מר בם לפיה, אם ספקים היו נכונים אותה עת לעבוד רק במזומן, דומה המצב למצב של עזיבת ספקים, עמ' 43 ש' 9- 15.   72. עד כאן - תימוכין מסוימים לטענת התובע בדבר איכות תרומתו. דא עקא, אני רחוקה מלהשתכנע כי הידע שהעביר התובע לגייגר/לנתבעות היה בלעדי או ברמת החשיבות שהוא מוצא להציגה.   73. ראשית, לענין איכות וחשיבות תרומת התובע, אין לנו - מבחינת עדויות - אלא עדותו של התובע עצמו (למול עדויות נוגדות מטעם הנתבעות). לא זו בלבד שמדובר בבעל דין, אלא שהשאלה המתבקשת מייד, הינה - מדוע לא זימן התובע את גייגר לעדות, כאשר עיקר הקשר בין הצדדים היה באמצעות גייגר ושמו שזור בעדות התובע. העדרו של גייגר מהדיון הוא תמוה ופועל לחובת התובע.   74. הנטל להוכחת התביעה ובכלל זה את רמת תרומתו של התובע לעסקה, הוא על התובע. התובע מפרט ומדגיש כי את החלק העיקרי בפעילותו עבור הנתבעות ביצע בשיתוף פעולה עם גייגר. היה על התובע להביא את גייגר לעדות בענין תרומתו, ומשנמנע לעשות כן ולא ניתן לדבר הסבר סביר, חזקה כי היה באותה עדות כדי לפעול לחובתו (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658- 659 (1991); ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 606, 614 (1993); ע"א 293/90 גרינהולץ נ' מרמלשטיין, מאגר נבו (1994); ע"א 4226/05 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' אטיאס סאטא (2006) ). יתכן כי גייגר נתבקש להעיד מטעם התובע וסרב (עדות מכנס, עמ' 20 ש' 18), אולם התובע לא טען דבר בענין זה ובוודאי לא ביקש לזמן את גייגר באמצעות צו.   75. התובע גם נמנע מלחקור את גורפונג בענין פעילותו ותרומתו (של התובע). גורפונג החל מעורבותו בענין העסקה בסוף חודש אוגוסט 2004. העסקה נחתמה במרץ 2005 והושלמה באפריל 2005. גם אם ברור שבנובמבר 2004 היה נתק בין התובע לפייט, עדיין ניתן לתת את הדעת לחודשים ספטמבר-אוקטובר 2004 לגביהם יכולה להיות לגורפונג ידיעה לגבי המידע שהתקבל מהתובע. כמו כן יכולה להיות לעד ידיעה לגבי היקף ואיכות חומר שהובא לפניו בחודש אוגוסט (והגיע מהתובע). בין גורפונג לבין התובע יש הערכה (ר' עמ' 17 ש' 9-12). הימנעות התובע מלהעלות שאלות בענין זה בפני גורפונג, אף היא מעלה חשש שבעל הדין העדיף שהתשובה לא תובא בפני בית המשפט (גם אם לגבי חודש יולי אין מדובר בדברים מידיעה אישית בזמן אמת).   76. בנוסף, קיימות לפני עדויות ישירות, אותן מצאתי לקבל ולהן לתת משקל של ממש, בדבר פגישות רבות שבוצעו מטעם הנתבעות לצורך הכרת החברה (גם אם אין תרשומת לגביהן), נסיעות למפעל בנתיבות ולאתרים בארה"ב ובדבר חומר שנתקבל שלא מהתובע. בענין זה ר' למשל תצהיר מכנס סע' 46- 49 וחקירתו בעמ' 31 ש' 25- 26, עמ' 32 ש' 23- עמ' 33 ש' 3; תצהיר מר בם, כלכלן, משפטן ובעל תואר שני במינהל עסקים העובד בפייט ועסק בבדיקת החברה (סע' 5- 10) המתאר בין השאר בדיקות ופגישות שנערכו במסגרת בדיקות החברה שנעשו בלי קשר לתובע, ועדותו בעמ' 42 ש' 27; תצהירו של מר כהן, המנהל מטעם הכונס, בסע' 6 -8, המסביר כי העביר בעצמו לפייט חומר רב במסגרת הליך הבדיקה, הקדיש שעות רבות לנציגי פייט, נסע עם מכנס ובם למפעלים בארה"ב וביקר איתם במפעלים בארץ. עדויות אלה לא נסתרו וחלק מהעדים, כהן בפרט, הם נטולי אינטרס. 77. התובע מדגיש שוב ושוב כי הנתבעות לא צרפו לראיותיהן ולא גילו חומר כלשהוא שנתקבל שלא ממנו. בענין זה מקובלת עלי טענת הנתבעות כי חומר רב נכלל למעשה בסע' 5 לתצהיר הגילוי שסומן ת/4, המדבר על מסמכי due diligence. טענה זו נתמכת, בין השאר, בתצהירו של כהן, המנהל מטעם הכונס, המתאר העברת חומר רב מסוגים שונים לנתבעות (אשר מתאורו ברי כי הוא עולה באופן ניכר על מסמכים שצורפו לתצהירים). גם מר בם, שעסק בבחינת החברה מטעם הנתבעות, ציין מפורשות בתצהירו (סע' 10), בהקשר החומר שהועבר לנתבעות, כי בשל היקפו לא יצורף, אך במידת הצורך, אין מניעה לצרפו. הצהרה זו לא נסתרה בחקירתו. 78. לא נסתרו גם הצהרות מכנס ובם בענין התקשרות הנתבעות עם מומחה לתעשיית הכבלים, מר Philip Radbourne שהכין ניתוח של התעשיה נספח ו' לתצהיר מכנס, גם אם ההצעה הוגשה מספר ימים קודם לתאריך המצגת הסופית כפי שצורפה לתצהיר. גם מר בם העיד בענין שכירת שירותיו המומחה והגעת המומחה ארצה, וכן ציין כי בשנת 2004 חווה השוק התעוררות ונתונים שהופיעו בדו"ח משנת 2003 שצורף לתצהיר התובע, לא היו רלוונטיים. מכנס ובם לא נחקרו בענין. נכון הוא שהמומחה שיצר את המצגת לא זומן לעדות, אך יש טעם בטענת הנתבעות כי הדבר נכון גם לגבי מצגת שהעביר התובע לגייגר (מאת מר סיגל). מכל מקום, גם אם לא בוססה איכות החומר שהתקבל על ידי הנתבעות מהמומחה הזר, אני מוצאת כי הוכח שהנתבעות הזמינו וקיבלו שירות מהמומחה, דבר המלמד כשלעצמו על תחושת הצורך שלהן במידע חרף מסמכים שקיבלו מחצית השנה קודם לכן מהתובע באמצעות גייגר.   79. נזכיר כי פעילותו של התובע בענין הנתבעות היתה רובה ככולה בחודש יולי 2004 (עדות התובע, עמ' 11 ש' 11-13). הנתבעות הגישו הצעה לרכוש את החברה רק בסוף שנת 2004 והעיסקה עצמה נכרתה והושלמה רק בחודשים מרץ-אפריל 2005. נתונים אלה תומכים אף הם בטענת הנתבעות בדבר ביצוע פעילות ובדיקות מטעמן בהיקף ממשי מעבר לחומר שנתקבל מהתובע ובלי קשר אליו, גם אם תאורטית יתכן כי דברים השתהו ללא תרומה נוספת במהלך התקופה שחלפה.   80. גם אם נקבל את עמדת התובע (סע' 30-32 לסיכומיו), כי הצעת הנתבעות לרכישת החברה היתה למעשה ההצעה הרצינית היחידה, עדיין אין בכך כדי להוביל למסקנה המבוקשת על ידו, כי הוא אשר נתן לנתבעות יתרון כה משמעותי שהביא להצלחתן. הנתבעות והגופים העומדים מאחוריהן אינם "דגי רקק" בתחום הנסמכים על ידיעותיו ויכולותיו של התובע, יהיו איכויותיהן של אלה אשר יהיו. 81. לאחר כשלון המו"מ בינו לבין פייט, ניסה התובע לעניין גורמים נוספים בהגשת הצעות לרכישת החברה (סע' 79 לתצהירו), אך הדבר לא הסתייע. התובע טוען כי הגורמים הנוספים נמנעו מהגשת הצעות מששמעו על כך שהוא שיתף פעולה עם פייט והקנה לה יתרון "ביעוץ ובמידע היחודי" שהזרים. טיעון זה, שיכול לכאורה לחזק את טענת התובע בענין טיב המידע שהעביר, מעלה גם סימן שאלה בכיוון ההפוך. אם היעוץ והמידע של התובע היו כה יחודיים, הגורמים האחרים יכולים היו לקבל אותם מידיו לאלתר ולנסות להגיש הצעות (ובשים לב ליתרון הזמן של פייט - לבקש ארכה מבית המשפט לשם הגשת הצעה אלטרנטיבית). יש לזכור כי כשלון המו"מ בין הצדדים היה ידוע כבר בראשית חודש נובמבר 2004, והצעה הוגשה לביהמ"ש רק בסוף חודש דצמבר. לא הוגש תצהיר של מי מאותם גורמים נוספים. כן נזכיר את עדות כהן, המנהל מטעם הכונס, כי היו על הפרק הצעות מגורמים אחרים לרכישת חלקים מפעילות החברה ולא לרכישת המכלול בעוד רכישת מכלול היתה הפתרון המועדף מבחינת הכונס (עמ' 48 ש' 6-8). לא מצאתי לתת משקל לענין הגורמים הנוספים לחיזוק טעוני מי מהצדדים.   82. עוד ניתן לציין כי במייל של התובע למכנס מיום 28.10.04 (אליו נלווה המכתב הנושא תאריך 27.10.04, אשר כלל הצעה של התובע שנזכרה לעיל), מציין התובע כי יש צורך להגיע להסכמה שתספק את צרכיו הכספיים והאחרים, כדי שיתן your money's worth"". התובע הבהיר בחקירתו כי באמירה זו הוא התייחס לעתיד, למעורבות בניהול (עמ' 16 ש' 12-14). דבר זה יכול לרמז אף הוא כי תרומתו עד אותה עת, אינה כה מרכזית.   83. סיכומה של נקודה זו - אני סבורה כי התובע הרים תרומה להבנתה של פייט את עסקי החברה והבשלת החלטתה להתקשר בה, אולם רמת תרומתו לא היתה "כצעקתה" ואין לראות בו "בשר מבשרה" של העסקה או כגורם היעיל שהביא להתקשרות.   מחומר הראיות שבא לפני, לרבות שמיעת העדים, באתי לכלל מסקנה כי התובע לא שימש בעסקה כיזם ואף לא כמתווך (למצער, התובע לא הוכיח כי שימש ככזה).   84. פסיקה אליה הפנה התובע בכל הנוגע להגדרתו של יזם (בפרט ע"א 110/92 נחמיה נ' נחמיה (1995) ), אינה תומכת בטענתו. באותו מקרה, למשל, המשיב (שנקבע כי היה יזם), העביר הצעות לרכישת הנכס נשוא העסקה, ואף הצעות משופרות, כבר זכה לאיתותים חיוביים באשר לסיכויי ההצעות להתקבל וכבר היתה המלצה של הדרג המבצע (בכור, הגורם המוכר) לאשר את הצעת המשיב. רק לאחר האמור, נוצר קשר בין המשיב לבין מי שרכשו בסופו של דבר את הנכס, והמגעים לרכישה המשיכו אותה עת בין שלושה גורמים - המוכר, הרוכש והמשיב. די בתיאור חלקי זה כדי ללמוד על ההבדל בין המקרה שם ולבין המקרה פה. למעשה, ההבדל מחדד את המסקנה העולה מחומר הראיות, כמבואר לעיל.   (לפסיקה נוספת בענין יזמות לסוגיה, ר' ע"א 262/86 וולטר רוט נ' deak and co. Inc, פ"ד מה(2) 353 (1991); ה"פ (מחוזי י-ם) 1254/02 בית רחל בע"מ נ' קמ"ט רישום מקרקעין (2003) ; ת"א (מחוזי ת"א) 2274/98 צוקרמן נ' פישמן (2001) ).   85. בשים לב למסקנה האמורה, לפיה התובע לא שימש כיזם או מתווך אלא כיועץ, איני מוצאת לקבל את טענת הנתבעות, לפיה התובע מושתק מהעלאת טענות נוכח סיועו לגורמים אחרים. הצדדים לא הגיעו להסכמה בענין התקשרות ביניהם. לו היתה מתקבלת הצעת מכנס מחודש ספטמבר 2004, היתה נכללת בה תניית אי תחרות, והתגמול הכספי היה מגלם בתוכו גם רכיב זה, כפי שאישר מכנס בעדותו. אלא שהצדדים לא הגיעו להבנה. משכך, אין למנוע מהתובע שכר ראוי עבור פעילות הדומה ליעוץ, כאשר מלאו התנאים האחרים לכך, על בסיס טענת תחרות (ובלי להתייחס לשאלה העובדתית האם אפשר לראות בפועלו של התובע לאחר כשלון המו"מ תחרות בפועל). 86. למעלה מן הדרוש אוסיף כי גם אם היה נקבע שהתובע היה יזם בעסקה (ולא היא), קיים קושי לקבל את דרישתו לדמי היזמות בשיעור שנתבע על ידו, משום שהתובע כשל בהוכחת שיעור זה כתמורה ראויה.   87. התובע טוען בכתב התביעה כי דמי יזום בעסקאות כגון דא הינם בשיעור של 3% + מע"מ משוויה הכולל של העסקה, וכי מטעמי שמרנות בלבד הוא דורש 2%. הנתבעות מצידן מדברות על נוהג של 0.5% ואף זאת, רק בהתייחס להשקעה של הנתבעות.   88. התובע לא הביא חוות דעת או כל עדות או ראייה חיצוניים בענין הנוהג בענף, בין לענין שיעור האחוזים, ובין לענין הבסיס ממנו נגזרים האחוזים (האם נהוג להתייחס להיקף הכולל של עסקה, להשקעה בה, לרווח, ובכלל - כיצד נהוג לבחון את ההיקף הכולל של העסקה). כל שיש לתובע הוא דבריו שלו עצמו.   89. לא זו בלבד שהתובע לא הביא כל עד, קל וחומר - עד מומחה, בשאלת התמורה הראויה, אלא שהוא גם נמנע מלעשות שימוש בעד כמו גורפונג, אשר עמד על דוכן העדים, ולא ניסה לקבל מהעד (גם בענין זה), כל מידע בתחום. חזקה כי לא בכדי נמנע התובע מלהעלות שאלות בסוגיית התמורה הראוייה, שאלות שהיו מתבקשות נוכח החוסר הראייתי.   90. בסיכומיו טען התובע כי הנוהג הנטען על ידו מוכח מתוך הפסיקה (והפנה אל ע"א 110/92, ת"א (ת"א) 213/95, רע"א 5948/99 וכן מפנה אל ע"א 328/88) .   91. עיינתי בפסקי הדין אליהם הפנה התובע, ואיני מוצאת בהם בסיס לטענה ולמסקנה המבוקשת על ידו. בשלוש מארבע ההפניות (ע"א 110/92 נחמיה נ' נחמיה (1995) ; ת"א (מחוזי ת"א) 213/95 רוט נ' מזרחי (2002) , וע"א 328/88 סובינסקי נ' צוותא חב' לשיכון בע"מ (1990) ), דובר בעסקאות נדל"ן שאינן דומות לענייננו (ובאחד המקרים, ע"א 328/88, אישר בית המשפט העליון עמלה של מחצית האחוז בלבד ולא כנטען) (לתיווך מקרקעין למול תווך עסקי, ר' ע"א 5876/06 אינטגרציה אנכית בע"מ נ' ראדא תעשיות אלקטרוניקה בע"מ (2009) ). מהמקרה הרביעי (רע"א 5948/99 ריקמור בע"מ נ' ראובן עודד (1999) ) אין ללמוד לענייננו, בין השאר משום ששם הוגשה חוות דעת של מומחה מטעם התובע אשר אומצה בערכאת הערעור. אין לומר כי קיימת פסיקה מספקת לגבי נוהג בעסקאות כגון דא, המייתרת הבאת תשתית ראייתית של ממש.   92. כמו כן, אין מקום לראות במכתב מכנס מחודש ספטמבר, משום "אמת מידה" לקביעת השכר הראוי, כנטען. גם התובע עצמו אינו טוען אלא שאמת מידה זו אמורה להוביל למסקנה כללית של שכר "משמעותי וגבוה", ענין שאין בו די ברמה ראייתית להוכחת שכר ראוי.   93. בכל הנוגע לשיעור האחוזים, לאור האמור ולפי שהנטל הוא על התובע, ככל שהיתה רלוונטיות לדמי יזום, אין לקבל יותר מטענת 0.5% (השיעור הנזכר בתצהיר מכנס) כתמורה נהוגה וראויה. 94. בענין הבסיס ממנו נגזרים האחוזים, התובע מתייחס לשוויה הכולל של העיסקה. מכנס בתצהירו מתייחס (לגבי 0.5%), רק להשקעה של הנתבעות בתובענה שלפני (3 מ- 4 השותפויות המוגבלות בפייט), בסך של 1.8 מ' דולר, בלי להתייחס לחלקן של השותפות האמריקאית ותדאה בעסקה או לסכומים שניטלו כהלוואות. 95. בענין ההלוואות, על פני הדברים, יש טעם בטענת התובע כי אין זה משנה כיצד מממנות הנתבעות את העסקה ואין להפריד בין כספים שהם out of pocket, לבין כספים שהתקבלו במימון חיצוני. הדברים אינם זהים לגבי חלקן של ישויות משפטיות שאינן נתבעות בתביעה שלפני. במהלך חקירתו אישר התובע כי אין לו טענה כלפי תדאה (עמ' 18 ש' 16-17). גם אם ניתן להבין אמירה זו במספר דרכים, על פני הדברים אין בה כדי לתמוך בטענת התובע כי זכאותו נגזרת גם מכספים שהשקיעה תדאה בחברה (אף אם היא ופייט בשליטה משותפת). איני מקבלת את טענת התובע כי הוא "לא יזם 'חצי עסקה' אלא עסקה שלמה ועל כן... זכאי לגמול שלם ולא לחצי גמול" (סע' 40 לסיכומיו). התובע אינו יזם העסקה, גם אם תרם לה תרומה, ובוודאי שאינו היזם מבחינת תדאה, שאין הוא קשור כלל למעורבותה. את ענין השותפות האמריקאית של קרן פייט ניתן להשאיר בצריך עיון נוכח תוצאת הדיון (ומבלי להתייחס לשאלות כמו האם יחול בענין שותפות כזו מעשה בית דין לגבי קביעות שבפסק הדין).   96. סיכום ביניים - התובע לא הוכיח כי שימש כיזם בעסקה. לו היה מוכיח כי שימש כיזם וכי הוא זכאי לדמי יזמות, התמורה הרלוונטית שניתן לראותה כמוכחת במקרה שלפנינו היא 0.5%, ולא הוברר מאיזה בסיס יש לגזור אחוז זה.   97. עם זאת, התובע ביצע פעילות עבור פייט והרים תרומה מסוימת להתקשרות. בנסיבות המקרה, הדרך הראויה להגדרת פועלו של התובע הינה יעוץ, ולהגדרת התמורה לה זכאי התובע הינה דמי/שכר יעוץ.   עצם העובדה שבסופו של דבר העסקה בוצעה בשיתוף עם תדאה (ואי צירוף השותפות האמריקאית לתובענה), אינה גורעת מהכלל הבסיסי של תשלום תמורה עבור תרומתו של התובע.   98. במסגרת הסיכומים עותר התובע לקבל 2% מגובה העסקה "ולחילופין - כל סכום אחר שביהמ"ש הנכבד ימצא לנכון בנסיבות הענין" (סע' 46 ו-51 לסיכומים).   הנתבעות מצידן טוענות, בין השאר, כי זהו נסיון חסר תום לב של התובע להרחיב חזית ולשנות את הסעד שהתבקש על ידו. לשיטת הנתבעות, התובע אמנם כלל בכתב התביעה אפשרות לפסיקת סעד לפי שיקול דעתו של בית המשפט, אולם הגביל זאת ל"עמלת יזום ותיווך כפי שתקבע על ידי בית המשפט כראויה בנסיבות הענין, ותגזר משוויה הכולל של העסקה" (סע' 50 לכתב התביעה). לשיטת הנתבעות, משבחר התובע להגיש תביעה על יסוד הטענה שהיה יזם ומתווך ולדרוש סעד הנגזר מהיקף העיסקה, אין לאפשר לו בשלב הסיכומים, כאשר כשל בהוכחת טענותיו, לדרוש כל סעד חלופי לפי שיקול דעת בית המשפט.   99. בסיכומי התשובה (סע' 6), מציין התובע בברור כי זכאותו הנטענת היא "לאחוזים משוויה הכולל של העיסקה" ומוסיף ומציין פעם נוספת מהם האחוזים האמורים וכן מדוע יש לכלול בשווי העיסקה גם סכומי הלוואה באמצעותה מומנה הרכישה. הוא אינו טוען כי הוא זכאי לשכר ראוי שאינו נגזר באחוזים משווי עיסקה (כזה או אחר) ובפרט אינו מעלה טענה של זכאות לסכום כלשהוא לפי שיקול דעתו של בית המשפט.   100. כפי שבואר לעיל, התובע לא שימש בתביעה שלפני כיזם או מתווך. הוא אינו זכאי לתמורה בנגזרת של אחוזים משווי העיסקה (יהא השווי לצורך הענין אשר יהא). יש בסיס לטענה כי הוא זכאי ל"שכר ראוי" עבור החומר והיעוץ שנתן במהלך חודש יולי (ואולי אוגוסט), אשר סייע לנתבעות להכיר את התחום ולהתגבש לכיוון החלטה, אולם מדובר בתמורה בסדרי גודל שונים מאלה הנטענים. 101. ברמה הראייתית בענין דמי/שכר יעוץ שאינם אחוזים מהעסקה יובהר כי גם בענין זה אין לפנינו חוות דעת. כנתונים "חיצוניים" ניתן להתייחס למכתב התובע מחודש יולי, בו צוין סך של 50,000$, אם העסקה לא תצא אל הפועל, מבחינת הסכום שהתבקש מצידו. כן ניתן לציין כי במכתב מכנס מחודש ספטמבר, נזכר סך של 10,000$ לחודש לששה חודשים, כשהסכום כולל גם התחייבות לאי תחרות. בנוסף ניתן לציין כי מכנס העריך מחוץ לפרוטוקול (מטעמי פרטיות גייגר) את היקף התמורה ששולמה לגייגר עבור היעוץ שניתן לגבי העיסקה (עמ' 28 ש' 25 - עמ' 29 ש' 22) נתון שגם הוא יכול להיות רלוונטי להשוואה. ניתן היה בנסיבות מסוימות לראות באמור משום תשתית ראייתית מספקת לשם אומדן של שכר ראוי. דא עקא, כפי שהובהר, התובע אינו תובע שכר ראוי אלא רק כנגזרת של אחוזים מהעסקה, ואת הנטל לזכאות לכך, לא הרים. 102. לאור האמור, משבחר התובע להתמקד באחוזים מהעסקה, אין מנוס מדחיית התביעה. הערה וסיכום 103. לא מצאתי בטעונים אחרים אשר הובאו מטעם מי מהצדדים, כדי לשנות את תוצאות הדיון לגופו של ענין (רע"א 11019/08 הרשות הפלסטינית נ' אזוז (2009) ; ע"א 4861/05 שיכון עובדים נ' מנהל מיסוי מקרקעין (2008) ; רע"א 10586/07 פלוני נ' פלוני (2008) ; ע"א 916/05 כדר נ' פרופ' הרישנו (2007) ; ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם, פ"ד לז(3) 60 (1983)), ובכלל זה הטענות בענין אמירת התובע במכתבו מחודש יולי של התובע בדבר העדר אחריות לנתונים שהעביר (להבדיל מתחזיות והערכות מצב); האם היש לראות בתובע כמי שפוטר למעשה, ולא רק התפטר; טענת הנתבעות כי בשלב מסוים החליטו לזנוח את העיסקה ואח"כ חזרו בהן; טענת התובע כי יעץ לגורפונג בענין בנק בארה"ב למתן אשראי (הנתבעות אף סבורות כי הטענה נזנחה בשלב הסיכומים); טענות הצדדים בענין המודל שהוצע לעסקה ע"י התובע מול המודל בו נעשה שימוש בעסקה בפועל; ועוד. 104. התביעה נדחית. בנסיבות הענין, משנתקיימו בתובע תנאי הדין לקבלת שכר ראוי, וכזה לא נפסק מהטעמים שבוארו לעיל, ישא כל צד בהוצאותיו. עמלת ייעוץ