ערעור על ועדה רפואית של קרן פנסיה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על ועדה רפואית של קרן פנסיה: השופטת רונית רוזנפלד 1. הוועדה הרפואית לעררים הפועלת מכוח תקנון המשיבה (להלן : הקרן) החליטה ביום 26.3.2007 שלא להכיר במערער כ"נכה" כמשמעות מונח זה בתקנון האחיד אשר הותקן מכוח פרק י"ד לחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), תשס"ג - 2003 (להלן : התקנון האחיד), וזאת החל מיום 1.7.2004. במסגרת הערעור שלפנינו טוען המערער כנגד קביעה זו של הוועדה וכנגד פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת יפה שטיין; עב 2004/07) , שהתערב בהחלטת הוועדה באופן חלקי בלבד. הרקע העובדתי 2. המערער, יליד שנת 1953, שימש כמנכ"ל עמותה שתחום עיסוקה בענייני תרבות עד לחודש ינואר 2001, מועד בו אובחנה מחלה בכליותיו. עקב מחלה זו, עבר המערער בחודש יולי 2002 השתלת כלייה. בשלב מאוחר יותר, התגלו אצל המערער בעיות רפואיות שונות, לרבות ליקויים לבביים. 3. המערער פנה לקרן בבקשה להכיר בו כ"נכה" ופנייתו התקבלה כך שרופא הקרן החליט כי החל מיום 1.6.2001 ועד ליום 30.6.2004, היה המערער בגדר "נכה". בקשתו של המערער להכיר בו כ"נכה" לתקופה שמיום 1.7.2004 נענתה בשלילה. משכך, הגיש המערער ביום 28.4.2004 ערעור לוועדה הרפואית לעררים (להלן : הוועדה). הוועדה שדנה בעניינו של המערער ביום 10.1.2005 קבעה כי החל מיום 1.7.2004 לא היה המערער "נכה", ולפיכך אין הוא זכאי לפנסיית נכות. 4. על החלטת הוועדה הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי, בה טען כי נפלו פגמים בהחלטת הוועדה (עב 1418/05 ; , השופטת אורני אגסי). בית הדין האזורי דחה את ערעור המערער, תוך שהוא קובע כי ערעור על החלטת הוועדה הינו בשאלה משפטית בלבד, וכי לא עלה בידי המערער להוכיח כי נפל פגם כלשהוא בהחלטת הוועדה המחייב התערבות בית הדין. 5. לא נחה דעתו של המערער מפסיקת בית הדין האזורי, ולכן הגיש ערעור לבית דין זה (ע"ע 577/06). במהלך הדיון בערעור הגיעו הצדדים להסכמה לפיה יוחזר עניינו של המערער לוועדה. הוועדה הונחתה להתייחס "במנומק לאישור הרפואי של פרופסור זאב קורזיץ וביחוד לסיפא של חוות דעתו בה נאמר כי 'מן הראוי הוא כי קצבת הנכות בגודל של 100% תמשך עד לגמר הבירור הקרדיאלי והטיפול הנובע ממנו והסרת הגוש'". כמו כן הונחתה הוועדה להתייחס 'לדו"ח הועדה הרפואית וועדת אי הכושר על פי חוק הביטוח הלאומי, הפרק בדבר קיצבת נכות כללית, ולעובדה כי למערער נקבעה דרגת אי כושר מלאה לתקופה שהחל מיום 01.06.2004 ואילך'. הוועדה הונחתה בנוסף לכלול בהרכבה נפרולוג או לחלופין לערוך היוועצות עם נפרולוג. להסכמה זו של הצדדים ניתן תוקף של פסק דין. 6. הוועדה שהתכנסה לאחר מתן פסק הדין - היא הוועדה מושא ערעור זה - לא שינתה מקביעתה, לפיה החל מיום 1.7.2004 לא היה המערער "נכה". החלטתה של הוועדה נומקה במילים הבאות : "בן 54, עם מצב לאחר השתלת כליה ב - 2002 עקב אי ספיקה כליתית. היה בועדה קודמת ב-1/05. הועדה התבקשה ע"י בית המשפט להתייחס לחוות הדעת של פרופ' קורזיץ מ-18.7.04. מעיון בחוות הדעת עולה כי המלצתו של פרופ' קורזיץ להמשיך בנכות מלאה נבעה לכאורה ממצב הלב של מר פירו וכן התפתחות גוש בעורף. הגוש בעורף שנותח התברר כלימפומה שפירה שאין לה כל משמעות מבחינת כושר עבודה ומבחינה קרדיאלית לא נמצאו ממצאים משמעותיים המונעים ממנו לעבוד בהתאם לכישוריו. אי לכך הועדה לא מקבלת את מסקנות חוות הדעת של פרופ' קורזיץ בדבר אי כושר עבודה מוחלט. הועדה עיינה בחוות הדעת של פרופ' הולצמן מ-20.9.05 ו - 12.2.07. בחוות דעתו האחרונה לא מצוינים נתונים על תפקוד הכליה או כמות התרופה כנגד דחייה בדם. פרופ' הולצמן מציין סימפטומים העשויים להיות אצל מושתלי כליה ויכול להיות שיהיו קשורים לטיפול התרופתי ובאיפיונם אינם ספציפיים כחוסר שקט, שכחה, חוסר ריכוז. אי לכך נשלח מר פירו לבדיקה אצל היועץ הפסיכיאטרי לועדה שלאחר בדיקה פסיכיאטרית מצא כי אין כל מניעה מהמשך עבודה ועבודה כלשהיא תיטיב עם מצבו הנפשי. בבדיקה היום לא נמצאו ממצאים קרדיאליים משמעותיים. הועדה עיינה בדוחות של הביטוח לאומי מהתקופות האמורות. הועדה כאמור אינה מקבלת את מסקנתו של פרופ' הולצמן בדבר אבדן מוחלט של כושר העבודה. הועדה סבורה שאין כל מניעה מעבודה בהתאם לכישוריו בהיקף משרה מלא, בעבודה ללא מתח נפשי מוגבר. הועדה סבורה שהמצב נכון לתקופה שחלפה מאז ההחלטה הקודמת ב-10.1.05. יחד עם זאת ממליצה הועדה לבדוק את רמות התרופה למניעת דחיית השתלות בדם". הדיון בבית הדין האזורי 7. על החלטת הוועדה הגיש המערער ערעור לבית הדין האזורי. בערעורו טען המערער כי הוועדה לא נימקה כמתחייב מפסק הדין מדוע אין לקבל את דרגת אי הכושר המלאה שנקבעה לו על ידי המוסד לביטוח לאומי החל מיום 1.6.2004 ועד ליום 2.7.2005, אלא הסתפקה בציון העובדה כי עיינה בפרוטוקולים של ועדות אי הכושר שהתכנסו במוסד לביטוח לאומי. לטענת המערער, התייחסותה של הוועדה לחוות הדעת שהמציא מאת פרופ' קורזיץ ומאת פרופ' הולצמן לוקה בחסר. המערער עתר להחזרת הערר לדיון לפני ועדה בהרכב אחר של רופאים. 8. הקרן טענה כי טענותיו של המערער לקוחות מתחום הרפואה, ולכן אין מקום לקבלן. עוד טענה הקרן כי הוועדה פעלה בהתאם להנחיות הקבועות בפסק הדין, בדקה את המערער, עיינה בכל החומר הרפואי שהונח לפניה, לרבות חוות דעת רפואיות עדכניות שהמציא המערער ונימקה החלטתה, ולכן אין מקום להתערב בהחלטתה. 9. בית הדין האזורי קיבל את ערעור המערער בחלקו, וקבע כי התייחסותה של הוועדה להחלטות המוסד לביטוח לאומי שעניינן דרגת אי כושרו להשתכר אינה מספקת. בית הדין האזורי עמד על כך שהחלטות הועדות הרפואיות מטעם המוסד לביטוח לאומי אינן מחייבות את הוועדה, אך עליה להבהיר מדוע אין היא מאמצת החלטות אלה. 10. טענותיו של המערער, לפיהן התייחסותה של הוועדה לחוות הדעת הרפואיות שהוצגו על ידו מאת פרופ' קורזיץ ופרופ' הולצמן אינה מספקת נדחו. 11. להשלמת התמונה יצויין, כי לאחר שניתן פסק דינו של בית הדין האזורי שבה והתכנסה הוועדה בעניינו. ב"החלטתה" מיום 26.6.2007 ציינה הוועדה כי "הביטוח הלאומי התייחס לנכות הרפואית והועדה שלנו התייחסה לנכות התפקודית ואין ביכולתנו להביע דיעה על החלטת הועדה הרפואית של הביטוח הלאומי ב - 2004". יצויין, כי על "החלטת" הוועדה חתום רק פרופ' ריבק, יושב ראש הוועדה, בעוד יתר חברי הוועדה אינם חתומים על "החלטה" זו. הטיעון בערעור 12. על פסק דינו של בית הדין האזורי הוגש הערעור בפנינו. בערעורו פירט המערער את הליקויים הרפואיים הרבים מהם הוא סובל. לטענתו, הוועדה לא פעלה בהתאם להנחיות פסק הדין, לא התייחסה להחלטות הוועדות מטעם המוסד לביטוח לאומי ולא נימקה כראוי מדוע אין היא מקבלת את חוות דעתם של פרופ' קורזיץ ופרופ' הולצמן. בערעורו ביקש המערער כי בית הדין יקבע כי המערער עונה להגדרת המונח "נכה" כהגדרתו בתקנון ויורה על תשלום פנסית נכות מלאה החל מיום 1.7.2004. 13. הקרן מצידה שבה וטענה כי לא נפל כל פגם בהחלטת הוועדה. לשיטת הקרן, התכנסה הוועדה בהרכב נכון וקיימה במלואן את ההנחיות הכלולות בפסק דינו של בית דין זה, לרבות ההתייחסות המבוקשת לחוות הדעת מטעם פרופ' קורזיץ ומטעם פרופ' הולצמן. 14. במהלך הדיון שהתקיים בערעור, ומשהוברר כי ככל הנראה החלטות ועדות אי הכושר מטעם המוסד לביטוח לאומי לא הועברו לוועדה, התבקש המערער להמציא החלטות אלה לבית הדין . ביום 25.9.2008 וביום 5.11.2008 הומצאו לתיק בית הדין המסמכים הבאים : א. החלטת פקיד התביעות של המוסד לביטוח לאומי מיום 9.6.2004, במסגרתה הוענקה למערער דרגת אי כושר להשתכר בשיעור 75% החל מיום 1.6.2004 ועד ליום 1.1.2005. ב. החלטת פקיד התביעות של המוסד לביטוח לאומי מיום 2.5.2005, במסגרתה הוענקה למערער דרגת אי כושר להשתכר החל מיום 1.1.2005 ועד ליום 2.7.2005. ג. החלטת הוועדה לעררים (קביעת דרגת אי כושר) מיום 25.6.2008, בה נקבעה למבקש דרגת אי כושר יציבה בשיעור 60% החל מיום 1.1.2006. 15. מסמכים אלה הועברו לוועדה ובהחלטתה מיום 20.11.2008 דחתה הוועדה את ערעורו של המערער וקבעה כי "בכל הדוחות הנ"ל [הכוונה לדוחות פקיד התביעות בעניין דרגת אי כושרו להשתכר של המערער - ר.ר.] מצוין כי מצבו הכללי משביע רצון, לחץ דם תקין, תפקוד כליה תקין. בדו"ח מיולי 2005 בצע מבחן מאמץ בו הלך 12 דקות והשיג דופק מטרה. באקו לב לא הייתה עדות לאיסכמיה והכאבים סוכמו כלא טיפוסיים לאיסכמיה של הלב. הועדה בדיוניה של התרשמה כאמור מאבדן כושר עבודה. שיקולי הביטוח הלאומי לקביעת אי כושר מלא לא ברורים ולא מופיעים בפרוטוקולים עצמם. אין שינוי בהחלטתנו". 16. לאור החלטת הוועדה, ביקשה הקרן כי ערעור המערער ידחה. בהודעתה ציינה הקרן כי הקריטריונים המנחים את המוסד לביטוח לאומי בקביעת נכות תפקודית שונים מהקריטריונים המנחים את הקרן, ולכן יכול להיווצר מצב בו תיקבע לעמית על ידי ועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי דרגת אי כושר להשתכר, אך ועדה רפואית מטעם הקרן תקבע כי הוא אינו בא בהגדרת "נכה" כמשמעו בתקנון. 17. המערער שב וביקש כי בית הדין יחייב את הקרן לשלם לו פנסית נכות החל מיום 1.7.2004. דיון והכרעה 18. הלכה פסוקה היא, כי הוועדות הרפואיות הפועלות מכוח תקנוני קרנות הפנסיה הינן גופים מעין שיפוטיים והיקף הביקורת השיפוטית שמפעיל בית הדין לעבודה עת הוא בוחן את פועלן הוא מצומצם יחסית ונוגע, בעיקרו של דבר, לעילת החריגה מסמכות ופגיעה בעיקרי הצדק הטבעי ((ע"ע (ארצי) 218/03 נתיב - קרן הפנסיה של פועלי ועובדי משק ההסתדרות בע"מ - מרים שינדלר פד"ע לט, 470). על אמת המידה לבחינת החלטות הוועדות הרפואיות הפועלות מטעם קרנות הפנסיה נכתבו הדברים הבאים :   "בית-הדין מטיל ביקורת שיפוטית על שיקול-דעתה של הנהלת הקרן והוועדות, שהוקמו מכוח תקנות מבטחים, בבואם ליישם את תקנות הקרן ולפעול בנאמנות לזכויות חברי הקרן ולטובתם. תפקיד זה דומה לפעילות בית-הדין בבואו להטיל ביקורת שיפוטית על החלטות המוסד לביטוח לאומי או הוועדות הרפואיות הפועלות מכוח חוק זה. הפיקוח הינו משפטי וכולל, בין היתר, את הבדיקות הבאות: האם התמלאו הסדרים שנקבעו בתקנות; האם הוועדות נימקו את מסקנותיהן; האם יש פגם בעיקרי הצדק, וכן הלאה" (דב"ע (ארצי) נו/2-6 חנה מרויץ - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי פד"ע לב, 418).   19. מן הכלל אל הפרט - אם נבחן את המקרה שלפנינו לאור ההלכות שפורטו לעיל, סבורים אנו כי בעבודת הוועדה נפלו מספר פגמים היורדים לשורשם של דברים : א. ראשית, הוועדה לא התייחסה להחלטת הוועדה לעררים (קביעת דרגת אי כושר) מיום 25.6.2008, בה נקבעה למבקש דרגת אי כושר יציבה בשיעור 60% החל מיום 1.1.2006, אלא התייחסה להחלטות פקיד התביעות ממועדים מוקדמים יותר בהן הוענקה למבקש דרגת אי כושר זמנית בשיעור 75%. יוער, כי גם אם החלטות הוועדות מטעם המוסד לביטוח לאומי אינן מחייבות את הוועדה, הרי שנדרשת היא להתייחס להחלטות אלה (וראה לענין זה : ע"ע 703/06 מדעי - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד), טרם פורסם, , ניתן ביום 27.11.2007). ב. שנית, "החלטת" הוועדה מיום 26.6.2008 שניתנה בעקבות פסק דינו של בית הדין האזורי, בו נדרשה הוועדה להתייחס לפרוטוקולים של הוועדות מטעם המוסד לביטוח לאומי ניתנה בהרכב חסר על ידי יושב ראש הוועדה בלבד, פרופ' י' ריבק. ג. שלישית, "החלטת" הוועדה מיום 20.11.2008 שניתנה לאחר הדיון בהליך בבית דין זה ניתנה אף היא בהרכב חסר בהעדרו של ד"ר אברהם שטרן שישב בהרכב הוועדה שנתנה החלטתה לאחר פסק דינו הראשון של בית דין זה. 20. לאור הפגמים שנפלו בעבודת הוועדה, כפי שפורטו לעיל מתעוררת השאלה מה הסעד לו זכאי המערער. לטענת המערער, בנסיבות אלה ומשהוחזר עניינו שלוש פעמים לוועדה, מן הראוי כי בית הדין יקבע כי הוא "נכה" הזכאי לפנסיית נכות החל מיום 1.7.2004. איננו סבורים כי המקרה שלפנינו הינו ממין המקרים המחייבים את בית הדין להצהיר כי המערער הוא בגדר "נכה". סמכות זו מסורה לוועדה הרפואית הפועלת מטעם הקרן ולה בלבד. לעניין זה יוטעם, כי עת מתגלה פגם כלשהוא בעבודת ועדה רפואית הפועלת מטעם קרנות הפנסיה דרך המלך היא השבת עניינו של העמית לאותה ועדה לריפוי אותו פגם. ואולם, במקרה שלפנינו שוכנענו כי הצטברות הפגמים שנפלו בעבודת הוועדה כפי שפורטו לעיל כמו גם העובדה כי עניינו של המערער הוחזר לוועדה בשלוש הזדמנויות שונות מחייבים העברת עניינו לוועדה בהרכב אחר, בו לא יהיו חברים הרופאים שישבו בוועדה מושא ערעור זה. 21. סוף דבר - ערעורו של המערער בכל הנוגע לקביעת נכותו על ידי בית הדין נדחה. לאור השתלשלות העניינים כפי שפורטה בפסק הדין, יועבר עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר. בפני הוועדה יעמדו מסמכים רפואיים שימציא המערער וכן המסמכים המפורטים בסעיף 14 לפסק דין זה. הוועדה תעיין בכלל המסמכים שיונחו לפניה ותתייחס אליהם בהחלטתה. כמו כן תזמן הוועדה את המערער להופיע בפניה. מובהר, כי הוועדה תהא מורכבת מרופאים שתחום מומחיותם מתאים לליקויי המערער. החלטות קודמות של ועדות שדנו בעניינו של המערער לא יעמדו בפני הוועדה. בנסיבות העניין, תשלם הקרן למערער תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין הוצאות משפט בסכום של 1,500 ש"ח. לא ישולמו ההוצאות במועד ישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד המצאת פסק הדין לקרן ועד התשלום בפועל. רפואהפנסיהועדה רפואית (ערעור)ערעורקרן פנסיהועדה רפואית