קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דחיית טענת פגם בפיטורי צמצום: השופטת נילי ארד לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (הנשיא מיכאל שפיצר; נציגי ציבור מר אביתר כהן ומר משה עזרא; עב' 5059/04) , אשר דחה תביעתו של המערער על כל רכיביה, תוך שקבע כי פיטוריו נעשו במסגרת הליכי פיטורי צמצום, ולא נמצא בהם פגם. השתלשלות העניינים ההסכם הקיבוצי בעקבות מצבה הכלכלי הקשה של המשיבה - קופת חולים לאומית (להלן: קופת החולים או הקופה) נחתם הסכם הבראה בין האוצר לבין הקופה במסגרתו התחייבה הקופה לנקוט בהליכי ייעול, לרבות פיטורי עובדים. על רקע זה, נחתם ביום 11.3.04 הסכם קיבוצי מיוחד בין קופת החולים ובין הסתדרות העובדים הלאומית - האגף לאיגוד מקצועי, וועד העובדים הארצי של עובדי מוסדות ה.ע.ל. המסדיר את ההתייעלות הכלכלית בהתאם לתוכנית ההבראה. עיקריו של ההסכם היו אלה: "טובת העובדים וטובת הקופה מחייבת כריתת הסכם קיבוצי שיחול על עובדי קופת חולים הקבועים, בלבד, על מנת שיתאפשר לעמוד בתוכנית ההבראה... ותוך הבטחת מקום עבודתם של העובדים והבראתה של קופת חולים"; "הוסכם בין הצדדים על צמצום כוח אדם בקופה, שלא יעלה על 50 עובדים קבועים"; "הנהלת קופת חולים תעביר לידי ועד העובדים רשימת העובדים שפרישתם נדרשת במסגרת ביצוע תוכנית ההבראה" ו"פיטורי העובדים יהיו בכפוף להסכמת הוועד"; הוועד יהיה רשאי לערער בפני ההנהלה באשר לעובדים שהוא מתנגד לפיטוריהם ועניינו של עובד שהוועד לא מסכים לפיטוריו יוכרע על ידי וועדה פריטטית; ככל שלא יוגש ערעור מטעם הוועד על ההחלטה לפטר עובד "תראה פרישתו כמוסכמת"; עובד אשר ההנהלה והוועד הסכימו על פיטוריו יהא רשאי לערער על פרישתו "בפני ועדה מיוחדת לשמיעת ערעורים שתמונה ע"י הצדדים ותהיה ועדה משותפת, נציג מכל צד"; "הקופה מצידה מתחייבת שלא לקלוט במהלך תקופת הסכם זה עובדים חדשים; וככל שתהיה זקוקה להעסקת עובדים חדשים ייעשה הדבר בתאום עם נציגות העובדים, תינתן זכות קדימה לעובדים שפוטרו במסגרת תוכנית הבראה זו, והכל בהתאם לחוקת העבודה החלה על הקופה" (להלן: ההסכם הקיבוצי). הליכי הפיטורים בעניינו של המערער בהתאם להסכם הקיבוצי, נועדה ביום 29.4.04 ישיבת היוועצות בנוגע לפיטורי צמצום. במסגרת זו הגישה הנהלת הקופה לוועד רשימה של 34 עובדים מיועדים לפיטורים ובהם המערער. הוועד התנגד לפיטוריהם של 11 עובדים לגביהם חזרה ההנהלה מכוונתה לפטרם. עם זאת, ולענייננו - לא הביע הוועד התנגדות לפיטוריו של המערער. משנתן הוועד הסכמתו לפיטורי המערער במישור הקיבוצי, החלו הליכי פיטוריו במישור האינדיבידואלי. במהלך ישיבת שימוע שנועדה ביום 12.5.04 נאמר למערער כי הוא מועמד לפיטורים עקב צמצומים והתייעלות הקופה (להלן: השימוע הראשון). ביום 16.5.04 נמסרה למערער ההחלטה לפיה הוחלט על פיטוריו עקב צמצומים והתייעלות החל מיום 1.9.04. בעקבות טרוניות שהעלה ב"כ המערער נגד הליך השימוע הראשון ופגמים שנפלו בו ומשלא נחה דעתה של הקופה כי השימוע האמור היה תקין, הוזמן המערער, לשימוע נוסף שהתקיים ביום 30.6.04. בישיבת השימוע הנוסף נכחו מר עוזי ביתן, מנהל המחוז; מר חיים נוסן הנגבי, מנהל ארגון כוח אדם; מר יוסף קמחי, מנהל מרחב באר שבע; עו"ד מיכה הנדלסמן, יועץ משפטי; המערער ובא-כוחו. מסקנות השימוע הנוסף והחלטת הקופה בעקבותיו, הוּדְעוּ למערער במכתבו של מר וגשל, מנהל אגף משאבי אנוש, מיום 7.7.04 ולפיהן: "החליטה הנהלת קופ"ח לאומית על הפסקת עבודתך, עקב חובתה לעמוד ביעדי התייעלות לפי ההסכם הקיבוצי המיוחד מתאריך 11.3.04. הודעת הפיטורין נותרה על כנה... הנני להסב את תשומת לבך, כי על פי ההסכם הקיבוצי מתאריך 11.3.04 עומדת לך הזכות, להגיש ערר על החלטת ההנהלה" (להלן: החלטת הפיטורים). ביום 15.7.04 הגיש ב"כ המערער ערר על החלטת הפיטורים ובד בבד המציא מסמכים לשם הבאת עניינו של המערער בפני ועדה רפואית, במסגרת בחינת הוצאתו לפנסיה מטעמי בריאות. ביום 29.7.04 ניתנה החלטת הוועדה הרפואית, לאחר שהמערער התייצב בפניה והציג מבוקשו. בהחלטתה קבעה הוועדה כי "למרות מגבלות רפואיות, הנ"ל לא איבד את כושר עבודה בתפקיד. יכול להמשיך עבודה בתפקוד מינהלי בשעות עבודה מקובלות במשק וללא נסיעות ארוכות". ביום 16.8.04 התכנסה ועדת הערר לדיון בבקשת המערער לביטול פיטוריו. חברי הוועדה היו: מר ניסים אלון, סמנכ"ל לארגון מינהל ומשאבי אנוש בקופה; מר אבי וגשל מנהל משאבי אנוש; מר אברהם עיישה יו"ר ועד העובדים הארצי; ומר משה כהנה יו"ר האיגוד המקצועי בהסתדרות הלאומית בארץ ישראל. ב"כ המערער פרש טענותיו בהרחבה בפני הוועדה, תוך שקבל על שלא קיבל את כל החומר שביקש והנוגע לעניין. ביום 17.8.04 הומצא לב"כ המערער מכתב תגובה לחלק מטענותיו בצירוף עותק מפרוטוקול השימוע הנוסף מיום 30.6.04. באותו מכתב התבקש ב"כ המערער להודיע אם ברצונו לקיים ישיבה נוספת בפני ועדת הערר, להגיש תגובתו בכתב, או להותיר את ההכרעה לוועדה על יסוד החומר המצוי בפניה. בהתאם, הגיש ב"כ המערער לוועדת העררים תגובתו בכתב. במכתב מיום 30.8.04 הודיע מר וגשל, מנהל אגף משאבי אנוש, למערער על החלטת ועדת הערר וכך נאמר בה: "בהתאם לבקשתך, נתכנסה ועדת ערר על פי ההסכם הקיבוצי מיום 11.3.04 לדון בערר על ההחלטה, להביא את עבודתך בקופה לסיומה. הוועדה החליטה, כי אין בטעמים ובנימוקים שהעלית כדי לשנות מההחלטה שניתנה על סיום העבודה. הודעת הפיטורין נותרה על כנה והפיטורים ייכנסו לתוקפם במועד שנקבע" (להלן: החלטת ועדת הערר). התביעה לבית הדין האזורי וההליך הזמני בגין החלטת הפיטורים הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע שהמשיבות לה: קופת החולים והסתדרות העובדים הלאומית בארץ ישראל. בד בבד הגיש "בקשה לסעד זמני/ ארעי דחוף במעמד צד אחד ואחר כך במעמד שני הצדדים" להצהיר על ביטול פיטוריו ולתשלום מלוא שכרו החודשי החל מחודש 9/04. בקשתו לצו מניעה זמני נדחתה על ידי בית הדין האזורי (השופטת יעל אנגלברג-שהם ונציגי ציבור מר שאול סימון ומר תמר חיימוביץ; בש"א 2463/04) . בהחלטתו, מיום 21.11.04, קבע בית הדין כי לכאורה לא נפל פגם בהכללת המערער ברשימת המפוטרים או בהליך פיטוריו, כי הקופה שמרה "על איזון בין פררוגטיבה ניהולית המסורה לה לבין זכויותיו" של המערער וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת הקופה מש"עלול להיגרם לה נזק בלתי הפיך מבחינה ארגונית וכלכלית". בהחלטה מיום 11.10.05 הורה בית הדין האזורי (השופט הראשי מיכאל שפיצר ונציגי ציבור מר אביתר כהן ומר משה עזרא) על עיכוב הליכים נגד ההסתדרות הלאומית והעברת הבירור לבית דין הסתדרותי, מכוח הוראת סעיף 82 לחוקת ההסתדרות הלאומית וקופת חולים נותרה נתבעת יחידה בתביעה. פסק דינו של בית הדין האזורי בפסק דין מיום 25.3.08 בחן בית הדין האזורי את תקינות הליכי הפיטורים של המערער (להלן בפרק זה גם: התובע) ומשלא נמצא בהם פגם נדחתה התביעה על כל רכיביה. עיקר טעמיו של בית הדין האזורי באלה: הליך הפיטורים בכללותו לרבות הליכי השימוע וההליך בפני ועדת הערר - נעשו כדין. "הפיטורים נעשו על פי הוראותיו של ההסכם הקיבוצי המיוחד אליו הגיעה הקופה יחד עם הארגון היציג וועד העובדים, ועד עובדי הקופה היה שותף למהלך כולו, הן בשלב גיבוש רשימת העובדים המוצעים לפיטורים, והן כחבר שווה מעמד בועדת הערר". לא נמצא פגם בהליך השימוע במסגרתו ניתנה לתובע במלואן הזדמנות ראויה להעלאת טענותיו "והתייחסות אליהן באוזן קשובה ובלב פתוח". אף לא נמצא פגם בהחלטת ועדת הערר אשר דחתה את עררו של התובע. חיזוק לכך נמצא בעובדה שהתקבל ערעורם של ארבעה עובדים אחרים, ופיטוריהם בוטלו. ההחלטה לפטר את התובע "נבעה משיקולים ענייניים" ובהם עלויות שכרו וחוסר נחיצות המשרה. גרסת הקופה ועדיה נמצאה מהימנה ומשכנעת. "ההחלטה לפטרו נבעה משיקולים ענייניים, שבבסיסם השיקול הכלכלי, היינו, היחס בין התפקיד אותו מילא התובע - לעלות שכרו שהייתה כ- 23,000 ש"ח לחודש, ושאלת נחיצות המשרה". בהקשר זה, נדחתה טענת התובע לפיה פיטוריו נבעו מאי התאמה ו"נראה שאילו התבררה טענה זו בנושא אי התאמה עד תום, הרי שגם לגביה היו בפני הנתבעת [היא הקופה - נ.א.] טענות כבדות משקל". "התובע לא הוכיח נוהג או הסדר שלפיו שילמה הקופה תנאי פרישה עודפים" מעבר לחוק והתקבלה גרסת הקופה לפיה "ככל ששולמו תנאים אלו - הדברים אירעו שלא במסגרת תכנית ההבראה". בית הדין האזורי ביקר את התנהלות התובע לפיה "מרגע שהודע לו על פיטוריו, דרש באמצעות בא כוחו, נתונים ומסמכים רבים, אשר פורטו במכתבו מיום 25.5.04 ומיום 15/7/04, דרישה שהיענות לה פירושה נעיצת מקלות בגלגלי תוכנית ההבראה והשהייתם לאורך זמן". תביעת התובע על רכיביה השונים נדחתה. בתוך כך נקבע כי התביעה לאובדן השתכרות לתקופה של 11 שנות עבודה "מוגזמת ומופרזת". נדחתה אף תביעתו לפדיון ימי מחלה מש"התובע לא הצביע על מקור הזכויות לקבלתם"; ונדחתה התביעה לסעד חלופי של פיצוי על עצם הפיטורים משנקבע כי הפיטורים היו כדין. בית הדין האזורי ציין כי "אין ספק, כי בפיטוריו של התובע, לאחר יותר מ- 30 שנות עבודה הסבה לו עוגמת נפש מרובה וגרמה לפגיעה ממשית בהשתכרותו, אולם כאמור אין בכך כדי להפוך תחושות אלו - לסעד של החזרה לעבודה או לפיצוי כספי". משמדובר בפיטורי צמצום ולאור "יתר נסיבות המקרה" קבע בית הדין האזורי כי כל צד יישא בהוצאותיו (להלן: פסק דינו של בית הדין האזורי). הערעור עיקר טענות המערער באלה: עובר לשימוע הנוסף ולצורך השמעת טענותיו לא קיבל את החומר הרלבנטי לרבות "הקריטריונים שהונחו בבסיס ההחלטה להכליל את המערער ברשימת המפוטרים" ותיקו האישי; "בפני המערער כלל לא הוצגו השיקולים של הקופה בפיטוריו" ולא מוצתה זכות הטיעון; במכתב פיטוריו לאחר השימוע הנוסף "לא פורטו שיקולי ההנהלה" ולא צורף אליו פרוטוקול השימוע; חברי ועדת הערר הינם "אותם גורמים שקבעו את רשימת המפוטרים ושחתמו על ההסכם הקיבוצי ושבעצם, סתמו את הגולל על פיטוריו מלכתחילה"; אף בהליך הערר "לא זכה המערער למצות את הליכי השימוע טרם הפיטורים ולקבל לידיו את כל החומר הרלוונטי"; עובר לפיטוריו לא הוצעו לו תפקידים חלופיים כלשהם כאשר משך כל שנות עבודתו קיבל על עצמו "כל תפקיד שנדרש לבצע על ידי המשיבה בכל מקום בארץ"; "לא נשקל שום שיקול הרלוונטי לפיטורי צמצום"; המערער הוא היחיד בוויתקו ובמעמדו "שלא הוצע לו הסדר פרישה" והופלה מחמת גילו; הקופה לא פעלה על פי כללי המשפט המינהלי; ויתקו, מצב סוציו אקונומי, גילו ומעמדו של המערער לא היוו חלק משיקולי הקופה בפיטוריו; טענות הקופה בדבר תפקודו הלקוי לא היוו קריטריון לפיטוריו ולמערער אף לא ניתנה ההזדמנות להגיב על טענות אלו; "הטעם לפיטוריו, היה בעיקר שכרו הגבוה והאפשרות שעובדים אחרים יחליפוהו ויקבלו פחות ממנו" וטענה זו לא הונחה לפתחו של המערער עובר להחלטת פיטוריו; "המעט שבמעט שפוטרו בעבר, לא היו ברמת הכבירות והוותק של המערער וכלל לא היו בתפקידים מקבילים למערער, כך שאין המדובר בפיטורי צמצום"; משרתו לא בוטלה "ונותרה מאוישת"; חרף טענותיה בדבר פיטורי צמצום ממשיכה הקופה "לקלוט עובדים חדשים לרבות בתפקידים שבוצעו בעבר ע"י המערער" וזאת חרף זכותו "בהליכי צמצום לחזור למערכת כאשר יש נחיצות לכך" וליתן זכות קדימה לחזרה לעבודה לעובדים שפוטרו במסגרת תוכנית ההבראה בהתאם להסכם הקיבוצי; מחומר הראיות עולה כי לאחר ארבע שנים ממועד החתימה על הסכם ההבראה, לא הוצגה תוכנית ההבראה, פוטרו רק 19 עובדים אשר המערער הוא הבכיר מביניהם ונקלטו עובדים חדשים חודשים ספורים לאחר פיטוריו. 11. הקופה תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, תוך שחזרה על הטענה לפיה לא הוכח כי נפל פגם המצדיק ביטול הליך הפיטורים. בתוך כך הטעימה הקופה: הפיטורים נעשו בתום לב, על פי ההסכם הקיבוצי המיוחד ובהתייעצות עם ועד העובדים; "הוכח כי היה צורך אמיתי בצמצום והתייעלות וכי אכן הייתה ויושמה תוכנית הבראה" אשר את גילוייה לא ביקש המערער במסגרת גילוי מסמכים; "שכרו הגבוה של המערער לא היה תוצאה בלעדית של ויתקו במשיבה אלא בעיקר תוצאה של תפקידו הקודם כמנהל מרחב"; כאשר כיהן המערער כמנהל סניף, המשיך להשתלם לו שכר גבוה של מנהל מרחב "כאשר בפועל מילא סמכויות של פקיד בלבד"; "המערער פוטר בשל העובדה כי תפקידו מיותר, משום שהסניף מבחינת גודלו יכול להתנהל ללא משרת ניהול"; שיקול שכרו של המערער אל מול נחיצות משרתו היווה שיקול לגיטימי וענייני כאשר לקופה "הייתה פררוגטיבה ניהולית להעדיף פקידה בשכר נמוך על פניו של המערער, אשר שכרו הרבה יותר גבוה, ולכאורה מנגד תרומתו לפעילות לא הצדיקה המשך העסקתו"; "תפקודו של המערער - לא היווה שיקול בפיטוריו" ופיטוריו לא נעשו על רקע משמעתי או תפקוד לקוי; "קריטריון הגיל - לא היווה שיקול בבחירת המערער כמועמד לפיטורים ו/או בהחלטה לפטרו"; הוועד לא התנגד לפיטורי המערער ו"השיקולים שעמדו בפני הועד לאישור המועמדים לא היו זהים לשיקולים שעמדו בפני המשיבה"; יתכן והקופה "היתה צריכה להוסיף במכתב הזימון לשימוע שנשלח למערער בו נכתב כי הוא מוזמן לשימוע בעקבות צמצומים והתייעלות, גם את המשפט 'הקריטריון להכנסתך לרשימה הוא כי עזיבתך את הקופה תגרום לקופה את הנזק הקטן ביותר' " אולם "עם קבלת המכתב ידע המערער כי עליו להראות להרכב השימוע ולהרכב ועדת הערר כי הוא נחוץ, משרתו נחוצה ולא ניתן לוותר עליו" ואף המערער טען בהקשר לכך; "לא הייתה אפשרות לשקול העברתו לתפקיד אחר, שכן המערער לא הסכים לוותר על מעמדו כמנהל או על שכרו הגבוה" ואף לא הסכים "להפחית בשכרו במטרה להשאירו בתפקיד אחר"; בסניף בו כיהן המערער כמנהל סניף "לא מונה עד היום מנהל מחליף" והמשרה לא אוישה, "כל המשימות שביצע נעשו על ידי פקידים בכרבע משכרו של המערער" וסמכויות אחרות "נספגו על ידי רוקחי בית המרקחת (תרופות) ועל ידי שירות הלקוחות במנהל המחוז (תלונות על רופאים)"; "המסמכים המהותיים והרלבנטיים הועברו למערער" אולם בקשתו "לקבל רשימות מפוטרים, תכתובות, פרוטוקולים ועוד, מצביעה הלכה למעשה על ניסיון 'דייג' " משחלקם אינם רלבנטיים לעניינו וחלקם כוללים אינטרסים מוגנים של הקופה או של עובדים אחרים; הלכה למעשה נערך למערער שימוע נוסף בפני ועדת הערר אשר שמעה מבראשית את טיעוני המערער ובא- כוחו; "פרוטוקול ההחלטה מעיד כי התקיים דיון ער בנוגע לפיטורי המערער ורק לאחריו התקבלה החלטה לאשרר את פיטוריו"; והפרוטוקול הועבר לידיו "מיד לאחר הישיבה"; בהרכבה המורחב של ועדת הערר, הכולל נציג מטעם ועד העובדים ונציג מטעם האיגוד המקצועי, יש כדי "לתקן כל פגם" ככל שנפל בהליך השימוע נוסף; המערער מושתק מלהעלות טענות נגד הרכבן של ועדת השימוע ושל ועדת הערר, או כשרותן, משלא העלה טענות ממין אלה עובר להליכים אלה, או למצער בעת קיומם, שעה שחבריהן הוצגו בפניו ובפני בא-כוחו "בשמותיהם ותפקידם". המסמך עליו מבסס המערער טיעוניו, בדבר הצעה לשני מסלולי סיום העסקה - של פרישה לפנסיה מוקדמת או של פיצויים מוגדלים - הוכן על ידי הוועדה והקופה התנגדה לתוכנו ולהטבות המצוינות במסגרתו. בנוגע לטענת המערער בדבר החזרתו לעבודה - נטען כי בנוסף להוראה בהסכם הקיבוצי הקובעת קיומה של זכות קדימה לחזרה לעבודה, רשאית הקופה לבחון שיקולים נוספים, בבואה לשקול השבת המערער לעבודה אל מול מועמדים ראויים אחרים ובהם: תפקודו עובר לפיטוריו, כישוריו האישיים, גובה שכרו. שיקולים אשר לא עמדו בבסיס החלטת הפיטורים; יש לדחות דרישת המערער למתן סעד של אכיפת יחסי עבודה אף נוכח "הזמן שחלף מאז סיום יחסי העבודה בין הצדדים והאנדרלמוסיה שתגרום חזרתו לעבודה במשיבה, בעיקר כאשר הוכח כי אין כלל צורך במשרה אשר מילא וכי הסניף בו שימש כמנהל פועל ומתפקד כראוי ובאותן תפוקות גם ללא מנהל". דיון והכרעה לאחר שעיינו בכלל החומר שהובא לפנינו לרבות טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות. הממצאים העובדתיים כפי שנקבעו בפסיקתו של בית הדין האזורי מעוגנים היטב בחומר הראיות, ניתוח הראיות סביר והגיוני ואין בקביעת העובדות או בהבנת השלכותיהן שגיאה עקרונית ובסיסית. זאת ועוד. עיקר טענות המערער מכוונות נגד ממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי וקביעת מהימנות העדים. באלה לא יתערב בית דין של ערעור בהעדר טעם משפטי המצדיק זאת [עע 424/06 מטבחי שרת בע"מ - ילנה גרוחולסקי, , 2.8.07 והאסמכתאות המובאות שם; עע 496/07 משה פרטוש - ש.ה.ב. שיווק והובלות בע"מ, , 10.11.08]. בית הדין האזורי שמע את העדים, התרשם מהם ובסופו של יום, בפסק דין מנומק היטב, העדיף את גרסת הקופה על פני גרסתו של המערער. משלא נמצא טעם משפטי המצדיק התערבותנו במסקנה לפיה המערער פוטר כדין במסגרת פיטורי צמצום, ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו, כהוראת תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991. משהרחבנו בהצגת פסיקתו של בית הדין האזורי וטעמיה, נוסיף על האמור מספר הערות, במידת הנדרש ובקצירת האומר. בבחינת המישור הקיבוצי - הליך פיטורי הצמצום נעשה כדין מתוקף הוראותיו של ההסכם הקיבוצי המיוחד, ולווה על ידי נציגות העובדים בכל שלביו. אשר על כן, "יש לכבד את הדרך שהתוו הצדדים בהסכם הקיבוצי להליך הפיטורים, ואין להתערב בה כל עוד אין היא פוגעת פגיעה מהותית בזכויות מוקנות של העובד המפוטר [עע 569/06 מאשה לוי - "בזק" החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, , 17.3.08; וראו גם: עע 1268/01 החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות בע"מ - רחל כהן, , 18.7.03]. אף אין לקבל את טענות המערער בדבר יישום העיקרון לפיו "אחרון נכנס ראשון יוצא" על החלטת הפיטורים בעניינו. זאת, משנמצא, כי עקרון זה לא התחייב מהוראות ההסכם הקיבוצי והקופה התנגדה ליישומו בפיטורי הצמצום. בדומה, לא התקבלה הסכמת הקופה לדרישת הוועד, למסלול פרישה לפנסיה מוקדמת ולמסלול פיצויים מוגדלים. מכל מקום, המערער לא ענה על התנאים המצטברים הנדרשים להוצאת עובד לפנסיה מוקדמת, כנדרש בנספח ב' לחוקת העבודה לעובדי קופת חולים שכותרתו "פנסיה מוקדמת". 14. לא הוכח כי שיקולים שרירותיים או בלתי ראויים, עמדו ביסוד החלטת הקופה ונציגות העובדים בקביעת רשימת המועמדים לפיטורים. ככלל, למעביד ו"לאירגון הזכות והחובה לבחון את מספר העובדים שסביר להניח שיש לפטר, את סדר העדיפויות, נחיצות פיטורי כל אחד מהמועמדים לפיטורין ובחירת העובדים המפוטרים באופן שהנזק שיגרם הן לעובדים והן למפעל יהיה הקטן ביותר האפשרי" [עע 1465/02 בנימין משה - איגוד ערים לכבאות והצלה טבריה, פד"ע לט 646, 668; וראו גם: עע 359/99 לאה לוין - רשות השידור, פד"ע לו 400, 407; אלישבע ברק, אילוצים כלכליים של המעביד מול זכות העובד לעבוד - האיזון הראוי, ספר מנחם גולדברג, עמ' 209, 228- 230]. בענייננו, הוברר כי שיקולים אלה עמדו ביסוד החלטת הקופה בנוגע לפיטוריו של המערער. כפי העולה אף מתצהירו של מר אלון, סמנכ"ל לארגון ומנהל משאבי אנוש בקופה, אשר הטעים כי השיקול העיקרי במסגרת פיטורי צמצום היה "הנזק המועט שיגרם לה עקב הפיטורים". בהתייחס לפיטוריו של המערער, הוסיף מר אלון וציין בעדותו כי "הוותק של התובע לא היווה קריטריון לפיטורים וכך גם לא גילו, וכן לא מצבו האישי, וגם לא העדר סיכוי למקום עבודה אחר. השיקול היה מזעור הנזק שנגרם כתוצאה מעזיבתו של עובד, וככל שהשפעתה של עזיבת עובד הייתה קטנה יותר, כך גדלו סיכוייו לפיטורים". עוד הוברר מחומר הראיות, כי במישור הקיבוצי "לא הנהלת הקופה הגישה את הרשימה אלא, מנהלי המחוזות ומנהלי היחידות". בהתאם, ולפי הקריטריונים שהותוו על ידי הקופה, בחן מנהל מחוז דרום, מר ביתן, את נחיצות תפקידו של המערער כמנהל הסניף לאור אופן התנהלות הסניף. משנמצא כי "בפועל ביצע התובע עבודה פקידותית פשוטה" הגיע מר ביתן למסקנה כי "הסניף יוכל להמשיך ולתפקד גם ללא התובע באותה יעילות ובאותה תפוקה, באופן שסמכויותיו של התובע יבוזרו בין עובדים שונים בסניף ותיחסך עלות העסקתו לקופה מבלי לפגוע בקופה". לפי העולה, מתצהירו של מר ביתן, משרת מנהל הסניף "לא אוישה מאז פיטוריו" של המערער, התקן הוקפא עם פיטוריו ו"בפועל בוצעה העבודה אותה ביצע התובע במסגרת תפקידו על ידי פקידי לאומית כל ששכרם עמד בין רבע לשליש משכרו של התובע", תוך שהסניף "המשיך לתפקד כראוי ללא תקלות". בעדותו הטעים מר ביתן כי בפועל "עלות השכר של התובע וחוסר נחיצותו היו השיקולים לפיטוריו". במישור האישי, הליכי השימוע התקיימו במחוזות ובמסגרתם לא נשקלו טענות בנוגע לתפקודו של המערער או הפרות משמעת, עובר לפיטוריו. בהליך השימוע הנוסף ובהליך הערר, לא נטענה על ידי המערער כל טענה לבעיה אישית המונעת את פיטוריו ולא הועלה כל טעם המצדיק את נחיצות משרתו והמשך עבודתו בקופה. אף לא עלה בידו לשכנע כי אמות המידה שנקבעו לבחירת המפוטרים בפיטורי צמצום אינן חלות עליו. אשר לזכות הטיעון. אין לקבוע כי המערער לא ידע כלל על שום מה ולמה הוא מועמד לפיטורים, או כי הזמנתו לישיבות השימוע והערר היו ריקות מכל תוכן. זאת ועוד. ככלל, בחינת הפגמים הנטענים, מהותם, וכובד משקלם בהליך הפיטורים, נתונה לשיקול דעתו של בית הדין האזורי, על רקע כלל נסיבות המקרה ולאור דוקטרינת הבטלות היחסית [ראו: עע 610/07 הסתדרות מדיצינית הדסה - פלוני, 17.3.09 והאסמכתאות המובאות שם]. בענייננו, בית הדין האזורי העביר תחת שבט ביקורתו השיפוטית את החלטת הקופה ומשלא נמצאו בה אי סבירות קיצונית, או חוסר תום לב - כדין נקבע כי יש להותירה בעינה ואף אנו לא נתערב בה בהליך הערעור. משדין הערעור להידחות נלך בדרכה של ההלכה הפסוקה לפיה "אל לנו להיכנס לפני ולפנים של כל המחלוקת העובדתית והמשפטית ולבחון אותה מבראשית. אין אנו נדרשים להציג פסק דין משלנו העונה, לפי הבנתנו, על מכלול השאלות שהתעוררו" [ע"א 323/89 קוהרי נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות, פ"ד מה(2) 42 (להלן: עניין קוהרי]. אי לכך, לא מצאנו מקום להתערב בקביעות בית הדין האזורי בכל הנוגע לדחיית שאר רכיבי התביעה ובהם פדיון ימי מחלה, אובדן השתכרות ופיצוי על פיטורים שלא כדין, אשר אף לא הוכחו. כללם של דברים ההחלטה על פיטורי המערער התקבלה לאחר משא ומתן בין הנהלת הקופה, ועד העובדים והאיגוד המקצועי בהתאם להוראות הסכם הקיבוצי המיוחד ובהתאם להוראות סעיפים 13-14 לפרק 15 לחוקת העבודה לעובדי קופת חולים. במסגרת זו ניתנה הסכמת נציגות העובדים לפיטורי המערער, בשל צורך ענייני בביטול תפקידו אותו אמורים למלא עובדים אחרים. ההחלטה על פיטורי המערער התקבלה במתחם הסבירות, תוך עשיית האיזון הנדרש בין מכלול העקרונות והשיקולים בפיטורי צמצום לרבות צרכי הקופה מזה, ועניינו האישי של המערער מזה. הליכים אלה התקיימו תוך הבטחת זכותו של המערער להליך פיטורים הוגן ובחינה עניינית של נסיבותיו. לפי העולה מכלל החומר שהובא לפנינו, שיקולי הקופה ונציגות העובדים בפיטורי הצמצום בקופה, לרבות בעניינו של המערער, היו כדין ובמסגרת הדין, סבירים ולגיטימיים ולא נמצא טעם משפטי המצדיק התערבות בהחלטתה. אשר על כן, צדק בית הדין האזורי בפסיקתו כי המערער לא הרים את נטל השכנוע לביסוס טענותיו בדבר פגמים שנפלו בהחלטה על פיטוריו, ממין אלה המחייבים התערבותו, ואף ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטה זו, לשנותה. סוף דבר - הערעור נדחה. המערער ישלם למשיבה שכר טרחת עורך דין בערעור זה בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ. לא ישולם הסכום בתוך 30 יום מהיום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. פיטורים