קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פוליסת ביטוח אחריות מקצועית עו"ד לא בתוקף: 1. זוהי תובענה על סך של 1,000,000 ש''ח שעניינה דרישת לקוח לפיצוי מאת עורך דינו בגין טענה להתרשלות בתפקידו, לאחר שלא הגיש תביעה מטעמו לבית הדין לעבודה, בהתאם לסיכום בין הצדדים. רקע עובדתי 2. התובע עבד בחברת ארדו ספנות בע''מ מיום 1.7.95 ועד ליום 15.10.99 בתפקיד סוכן מתפעל. (להלן: "חברת ארדו"). 3. לטענתו, במהלך תקופת עבודתו לא שולמו לו דמי שעות נוספות המגיעים לו. 4. התובע פנה אל הנתבע מס' 1, עורך דין יצחק ניניו, אשר הלך לבית עולמו עם תחילת הדיונים בתיק זה, על מנת שיטפל בהגשת תביעה בנידון. (להלן: "עורך דין ניניו"). 5. עורך דין ניניו ז''ל לא הגיש את התביעה ודחה אותו ב"לך ושוב" עת ביקש הסברים על אופן טיפולו. 6. הנתבע מס' 3, עורך דין יוסף עקיבא, שימש שותפו של עורך דין ניניו עד ליום 31.8.03, והתובע טוען כי אף הוא אחראי למחדל עורך דין ניניו. 7. התובע גורס כי עבד שעות נוספות בהיקף של 3.360 שעות, ועל פי חישובו, לו פנה לבית הדין לעבודה מקבל היה תשלום נוסף בסכום של 150,000 ₪ על פיצויי הפיטורין שקיבל בסך של 25,815 ש''ח. 8. עורך דין יוסף עקיבא, הנתבע מס' 3, כופר בחבותו לטפל בעניין התובע אשר לא פנה לייעודו שלו, ושלח הודעות צד שלישי לעורך דין ניניו, לחברת הביטוח איילון בע"מ, אשר ביטחה את האחרון, ולחברת ארדו. (להלן: "עו"ד עקיבא"). 9. חברת איילון גורסת כי במקרה הנדון אין כיסוי ביטוחי לאירוע דנן, ועל כן יש לדחות התביעה כנגדה - ומטעם זהה, יש לדחות אף הודעת הצד השלישי כלפיה. 10. בהתייחס להודעת הצד השלישי שנשלחה כלפי חברת ארדו, גורסת זו כי חדלה זה מכבר מלפעול, כי אין בידה מסמכים רלבנטיים לנושא התביעה לאחר חלוף כחמש שנים וחצי לאחר שסיים התובע עבודתו אצלה, וכי תביעת התובע מצויה בתחום סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. ראיות הצדדים ראיות התובע 11. בעדותו הראשית בתצהיר ת/3, העיד התובע כי עבד אצל חברת ארדו כסוכן מתפעל בין התאריכים 1.7.95 ועד ליום 15.10.99, יום פיטוריו. ארדו שילמה משכורותיו ופיצויי הפיטורין, אך, לטיעונו, לא שילמה לו דמי שעות נוספות בגין ימי עבודה רגילים ובגין ימי חג ושבת, אשר סבור הוא כי מגיעים לו. 12. בעבודתו עבד במשמרות בנות כ - 8 שעות בכל משמרת, למעט בימי שישי, שאז המשמרת היתה כבת 6 שעות. 13. במהלך תקופת עבודתו, פנה למחלקת הנהלת החשבונות בארדו על מנת שייעשה חישוב השעות הנוספות וישולמו לו הסכומים שסבר כי מגיעים הם לו, אולם לא קיבלם. 14. משכך, פנה ביום 16.12.99, כחדשיים לאחר פיטוריו, לעורך דין ניניו, אשר הציג עצמו כמי שתחום עבודתו הינו בדיני העבודה, על מנת שיגיש תביעה עבורו בעניין זה. 15. הסכם שכר טרחה נחתם עם עורך דין ניניו על סכום של 4,200 ש''ח, סכום ששולם בשלוש המחאות, וכן הוסכם כי ישולם שעור של 13% מכל סכום אשר ייפסק בבית הדין לעבודה. 16. לחישובו, על סמך יומני עבודה מארדו אשר אותרו והמתייחסים למשמרות בהן עבד, הרי שעבד 3.360 שעות נוספות, וזאת מיום 27.11.96 ועד ליום 10.9.99. עוד, לחישובו, בגין שעות נוספות אלה היה על ארדו לשלם לו דמי קרן בסך של 151.885 ש''ח. 17. אלמנת עורך דין ניניו המציאה לידיו יומני עבודה אלה, טיוטת רישום שעות נוספות, העתקי תלושי שכר, מכתב פיטורין, העתק מכתב ששלח עורך דין ניניו לארדו מיום 19.2.00 בו כלול סכום של דרישה לפיצוי בסך של 150.000 ש''ח, אשר גורס הוא כי לא נרשם על דעתו, וכן העתק תצהיר בו נרשם כי דרישתו לפיצוי הינה בסך של 196.000 ש''ח. 18. עורך דין ניניו מסר לו כי הגיש תביעה בבית הדין לעבודה, ואולם התחמק מלהראות לו מה הוגש בפועל. כן התחמק ממענה לשיחות טלפון רבות, ומשהשיבו הסביר כי הוריו חלו בזה אחר זה בסרטן ונזקקו לטיפולו, כי משרדו נשרף וכי נמצא הוא בהליכי גירושין. 19. לאחר אלה, לא נכח מר ניניו בפגישה אשר קבע עימו בלא שטרח לבטלה, ולפיכך פנה לעורך דין עקיבא והעלה הנושא בפניו, פעמיים, לפחות, ובהמשך הדברים נודע לו כי השותפות בין השניים פורקה. 20. בפנייה נוספת לעורך דין ניניו טען זה כי אין לו מה לדאוג וכי מוכן הוא ''לרכוש'' ממנו את התיק. משכלו כל הקיצין, פנה לבית הדין לעבודה ושם נתברר לו, לתדהמתו, כי לא הוגשה כלל כל תביעה בשמו. 21. בינתיים, סגרה ארדו את משרדיה וכן נתברר לו, מייעוץ אשר קיבל, כי מרכיב הפיצויים המגיע לו בגין הדרישה להלנת שכר התיישן. 22. כן העיד מטעם התובע עו"ד גד כרמי בתצהירו ת/1 כי שימש בעבר כעורך דינו של התובע וכי דרש במספר מכתבים משנת 2004 קבלת מסמכי התובע לידיו, מאת עו"ד ניניו. 23. עוד העידו מטעם התובע שני עדים אשר עבדו עימו בארדו, לאמור, גב' שרינה פנקר, פקידה, בתצהירה ת/5 אשר העידה כי התובע עבד שעות נוספות, בנוסף למשמרותיו, ואלה נזכרו ביומני העבודה שנשלחו למשרד ארדו בתל אביב, וכן העיד מר וידל בן הרוש בתצהירו ת/4, אשר עבד כאיש תפעול, כי ביומנים שמולאו על ידו וע"י התובע מולאו היקף המשמרות וכן שעות נוספות אשר נטען כי בוצעו. 24. עוד העיד גם מר אילן אוחיון בתצהירו ת/2, מנהל תפעול, כי באופן דלעיל מולאו יומני העבודה אשר נשלחו בקביעות למשרדי ארדו בתל אביב. ראיות הנתבעים 25. מטעם הנתבעת מס' 2, חברת איילון, העיד עורך דין גבי סכנין בתצהירו נ/8 ממשרד עורכי הדין לויתן, שרון ואח' כי טיפל בעניין הדרישה להפעלת בטוח מקצועי עבור עורך דין ניניו, אולם העלה ממצאים אלה בבדיקתו: "א. לא הופקה פוליסה לעו"ד יצחק ניניו לשנת הביטוח 1.12.04- 30.11.05 ב"איילון". במועד הגשת התביעה המונחת בפני כב' ביהמ"ש לא היתה לעו"ד ניניו פוליסה ב"איילון". אשר על כן, אין כיסוי ביטוחי ב"איילון" למקרה מושא התביעה נגד עו"ד ניניו. ב. לא הומצאה כל הודעה על מקרה הביטוח הנ"ל מטעם עו"ד ניניו, לא לפני הגשת התביעה הנדונה ולא לאחריה. ג. כמו כן, עולה כי לא הופקה כל פוליסת ביטוח אחריות מקצועית לשותפות משרד עו"ד עקיבא וניניו ב"איילון"." (ראה: סעיף 4 לתצהיר נ/8). 26. כן עלה כי עורך דין ניניו רכש פוליסות בטוח אחריות מקצועית באיילון על פי ההסדר עם לשכת עורכי הדין בתקופות הבטוח בשנים הללו, למן שנת 1999 ועד השנה 30.11.04 - 1.12.03. 27. הבטוחים נרכשו תוך תשלום שוברי הבטוח ושולמו ישירות בבנק, למעט הבטוח לתקופה 30.11.03 - 3.9.03, שנערך תוך מילוי טופס הצעה מתאים. 28. להסברו, פוליסת בטוח אחריות מקצועית של עורך דין באיילון הינה פוליסת בטוח על בסיס הגשת תביעה ("CLAIMS MADE") להבדיל מפוליסות שהינן על בסיס ארוע. דהיינו, על פי הפוליסה ''... ישפה המבטח את המבוטח, בגין תובענות אשר תוגשנה לראשונה נגדו במשך תקופת הבטוח המצויינת ברשימה (להלן ''תקופת הבטוח''), בשל היפר חובה מקצועית ...'' . 29. משמעות הדבר, לעדותו, כי פוליסת הבטוח תכסה את המבוטח בהתקיים התנאים המצטברים הבאים: 1. תובענה שמוגשת נגד המבוטח. 2. לראשונה בתקופת הבטוח. 3. בגין מעשה רשלנות, טעות או השמטה. 30. על פי תנאי פוליסה מקצועית באיילון, גבול האחריות הוא 200.000 דולר בגין כל תביעה וההשתתפות העצמית בגין תביעה הקשורה למקרקעין הינה בסך של 10.200 דולר ובגין תביעה שאינה קשורה למקרקעין בסך של 6,800 דולר. 31. על פי הכתוב בכתב התביעה, עולה כי המעשים או המחדלים הנטענים בה אינם נופלים לגדר מקרה הבטוח, כהגדרתו בפוליסה, או אינם בגדר הפרת חובה מקצועית, ומכאן שאף אם היה עורך דין ניניו רוכש פוליסה, לא היה כיסוי ביטוחי למעשים או למחדלים על פי הוראות פוליסת איילון. 32. המעשים הנטענים בכתב התביעה הינם, בין היתר, בגין מעשים מכוונים, ולכן גם לו הייתה פוליסה אזי הכיסוי הביטוחי היה נדחה על פי תנאי הפוליסה וחריגיה. 33. הובא לידיעתו כי עורך דין עקיבא וחברת איילון, בבטחה את האחרון, שלחו הודעת צד שלישי כנגד איילון, ואולם מדגיש הוא, כי מן הטעמים אשר ציין לעניין העדר הכיסוי הביטוחי כלפי עורך דין ניניו, הרי שיש לדחות ההודעה, וגם אם הייתה מופקת לאחרון פוליסה, הרי שלשולחי ההודעה אין יריבות או עילה כנגד איילון. 34. הפוליסה הינה פוליסה אישית, מבהיר הוא, ומכסה היא מעשה רשלנות, טעות או השמטה, של בעל הפוליסה בלבד, אולם אינה מכסה חיוב מכח דיני שותפות. 35. כן הפנה לכך כי עורך דין ניניו הושעה לתקופה של 6 חדשים מלשכת עורכי הדין, מיום 29.12.04 ועד ליום 28.6.05, וזאת על פי החלטת בית הדין המשמעתי המחוזי של הלשכה בבאר שבע מיום 9.11.04. 36. כן העיד מר יצחק רובינשטיין, סגן מנהל אגף לביטוח כללי ב"איילון", בתצהירו נ/9, כי במועד הגשת התביעה דנא, דהיינו ב - 12.12.04, לא רכש עו"ד ניניו פוליסת אחריות מקצועית ב"איילון" לתקופת הביטוח 1.12.2004 - 30.11.2005. אשר על כן, אין כיסוי ביטוחי למקרה מושא התביעה. עו"ד ניניו לא מימש את האופציה שניתנה לו להמשיך להצטרף לפוליסת "איילון" ולא רכש את פוליסת הביטוח לתקופת ביטוח זו, משלא שילם עבור פוליסת אחריות המקצועית של עורכי דין המתחילה ב - 1.12.04 גם לאחר המועד 15.1.05. 37. עוד, הוסיף, כי בתחילת יולי 2005 פנה עו"ד ניניו ל"איילון" באמצעות סוכנות הביטוח "חידוש-מרוז", אשר טיפלה בביטוחי אחריות מקצועית לעורכי הדין, בבקשה לרכישת ביטוח אחריות מקצועית. בשל העובדה כי עו"ד ניניו ציין בטופס ההצעה ובמכתב שנלווה לו כי הושעה מן הלשכה, הועברה בקשתו זו לאישורו לשם בחינת קבלתו לביטוח ב"איילון". 38. כן העיד כי לכשהומצאו לעיונו הצעת הביטוח וכן עותק ממכתבו של עו"ד ניניו בדבר, ולאחר שנתקבלו הבהרות נוספות הן לגבי השעייתו והן לגבי התביעה שאוזכרה בטופס ההצעה, לאמור, מקרה תמיר נאור, שאוזכרו על ידו, תוך פרוט על מקרה נוסף בגינו הוגשה תביעה כנגדו, ע"י גב' זינה פסחוביץ, אישר את קבלתו לביטוח תוך הבהרה, לשם הסרת ספק, כי שני המקרים שאוזכרו מוחרגים מכלל כיסוי ביטוחי. 39. בהתאם, נערכה עבור עו"ד ניניו ב"איילון" פוליסה לביטוח אחריות מקצועית לתקופה - 3.7.2005 עד 30.11.2005, כאשר בפוליסה צויין במפורש: "מו"מ בזה למען הסר ספק כי המקרים הבאים אינם מכוסים בפוליסה זו. (1) מקרה בעניין פסחוביץ זינה. (2) מקרה בעניין תמיר נאור ת.א. 754581". 40. מהמקובץ עולה, לדידו, כי אין כיסוי ביטוחי למקרה מושא התביעה וכי הפוליסה ב"איילון" שהופקה לעו"ד ניניו אינה רלבנטית למקרה מושא התביעה, שכן עו"ד ניניו רכש את הפוליסה ב"איילון" רק מ - 3.7.05, בכפוף לכך כי מקרה מושא התביעה דנן לא מכוסה בעילה. 41. פוליסת אחריות מקצועית של עו"ד ניניו, שנרכשה על ידו באמצע תקופת הביטוח של עורכי הדין, ביולי 2005, נרכשה לאחר שמקרה הביטוח מושא התביעה כבר קרה וגם בנוסף להחרגה מפורשת של מקרה זה בפוליסה, ולפיכך, על פי סעיף 16 לחוק חוזה ביטוח, אין כיסוי בפוליסה למקרה ביטוח שכבר אירע. 42. אי החלת הכיסוי הביטוחי למקרה מושא התביעה היתה גם על דעת ובהסכמת המבוטח, אשר התבטאה גם בטופס ההצעה ובמכתבו ל"איילון" באמצעות "חידוש - מרוז", בהם צויין כי הוגשה נגדו תביעה "אך לא במסגרת כיסוי ביטוחי" ומשכך מנוע התובע מלטעון כי לעו"ד ניניו כיסוי ביטוחי למקרה מושא תביעתו נגדו. 43. עוד חזר והדגיש שגם בהתבסס על הודעת והודאת עו"ד ניניו על גבי טופס ההצעה, נכלל בפוליסה של "איילון" חריג לכיסוי, המוציא מכלל כיסוי באופן מפורש את המקרה נשוא התביעה. 44. הנתבע מס' 3, עורך דין יוסי עקיבא, העיד בתצהירו נ/7 כי ביו השנים 1986 - 2003 פעל במסגרת שותפות עם עורך דין ניניו במשרדם באשדוד. לעדותו, עורך דין ניניו טיפל בתיקים פליליים ובנושא דיני עבודה, ואילו הוא עסק בתחום האזרחי. 45. התובע פנה לעורך דין ניניו בעניינה של תביעה כנגד ארדו, ואולם אליו לא פנה מעולם בבקשה הקשורה לטיפול בעניינו זה. 46. ביום פרוק השותפות, דהיינו, ביום 31.8.03, לקח עימו עורך דין ניניו את כל התיקים אשר טופלו על ידו, לרבות תיקו של התובע. 47. בשנת 2000 ארעה שריפה במשרדם, ולא ידוע לו מה היקף החומר המתייחס לתובע אשר השתמר. 48. ביום 18.10.04 שיגר התובע תלונה ללשכת עורכי הדין בבאר שבע, בה לא ייחס לו כל מעורבות בטיפול בעניינו. כן עולה ממנה כי עורך דין ניניו המשיך לטפל בענייני התובע גם לאחר יום 31.8.03. 49. כן שיגר אליו התובע מכתב מיום 24.10.04 באמצעות עורך דין מושיק פלדמן בו נכללה השאלה כיצד פעל הוא כנגד ארדו וביום 25.10.04 השיבו כי כלל לא נדרש לכך. 50. טענת התובע על פיה פנה אליו, כביכול, פעמיים בטרוניה על כי עורך דין ניניו נמנע מלהיפגש עימו אינה נכונה, ואף לא הועלתה כלל בתלונה - וכן לא הועלתה גם בכתב התביעה. 51. התובע לא פנה אליו מעולם ולא ביקש ממנו לטפל או להתערב בעניינו, ולו היה פונה אליו ומבקש התערבותו אין לו ספק כי היה מברר פשר הדבר. לטעמו, התביעה כנגדו הוגשה אך ורק כיון שמבטחי עורך דין ניניו טוענים להעדר כיסוי בטוחי מטעם איילון. 52. כן העיד מטעם ארדו ספנות בע''מ, הצד השלישי מס' 3, מר מרסלו אלבוים, בתצהירו ג' 3 1, כי שימש בעבר כמנכ''ל ארדו, אשר הפסיקה פעילותה זה מכבר, וסגרה משרדיה עקב משבר קשה בענף הספנות. 53. את ארדו עזב בשנת 2004, זמן קצר טרם פיטורי התובע, ואין בידיו כל מסמכים בעניין התובע, למעט מכתב מר ניניו לארדו מ - 19.1.00, מכתב לעניין הודעה על הפסקת עבודה מיום 15.9.99, דף חישוב פיצויי פיטורין, העתק טופס 161 שנמסר לתובע ומכתב שחרור כספים מ - 1.11.99. 54. כן צירף תשובה של בא כח ארדו, עורך דין מ. קמפינסקי, לעורך דין ניניו מיום 27.1.00, על פיה נדחית דרישתו הכספית עקב עבודה בשעות גמישות וכיון שהדרישה הוגשה באיחור ובהעדר תם לב. 55. על פי הסבר אשר קיבל, הרי שרוב עילות התביעה התיישנו זה מכבר, והללו היו בתחום סמכותו הייחודי של בית הדין לעבודה. כמו כן, למיטב ידיעתו, התובע קיבל מלוא שכרו, לרבות תשלום קבוע וגלובלי עבור שעות עבודה נוספות שעליהן דיווח, ובמהלך עבודתו לא העלה כל דרישה לתוספת שכר, אלא רק עם סיום עבודתו. 56. התובע לא פנה אליו מעולם בדרישה זו מאז החל הוא לעבוד במשרדי ארדו מחודש ספטמבר 1999, ולא הפנה תשומת ליבו ליומני עבודה, עליהם מסתמך הוא כיום. 57. בתקופת עבודתו לא עבדו שעות נוספות, ואף טרם תקופת כהונתו לא עבדו כך, ועל כן אין לקבל דרישה זו גם מן הטעם הזה. כן מעיד הוא כי עבודת התובע התאפיינה בשעות גמישות בעבודה בהתאם לצרכים שנוצרו מעת לעת, עם עגינת האוניות, ובמקביל, זכה התובע לימים פנויים רבים ובשעות מנוחה ארוכות עת לא עגנו אוניות. 58. התובע התקבל לעבודה בתנאים אלה, ובחר ליזום הגשת תביעה לעניין קיום שעות נוספות שנים ארוכות לאחר תחילת עבודתו, וזמן רב לאחר שסיימה, ועל כן סבור הוא כי התביעה הוגשה בהעדר תם לב, שעל כן יש לדחותה מכל הטעמים הללו. הכרעה 59. עניינה של התביעה בדרישה לתשלום פיצוי מאת עורך דין על שלא הגיש תביעה לבית הדין לעבודה, כמוסכם עם לקוחו. התובע התקשר עם עורך דין ניניו, הנתבע מס' 1, ביום 16.12.99 בהסכם לתשלום שכר טרחה על פיו שילם לו הסך של 4.200 ש''ח בשלוש המחאות. 60. פנייתו זו נעשתה עת קצרה לאחר שפוטר מעבודתו ביום 15.10.99, דהיינו, כחודשיים ימים אחר כך. מעדות התובע אשר פורטה לעיל, עולה כי התביעה אשר אמור היה להגיש עורך דין ניניו לא הוגשה, חרף הודעות חוזרות ונשנות ללקוח כי זו הוגשה. 61. עורך דין ניניו דחה התובע ב''לך ושוב'', באופן מצער, בנימוקים שהוריו חלו במחלת הסרטן, משרדו נשרף והוא נמצא בהליכי גירושין, וכך חלפו להם חדשים ושנים עד אשר נודע לו כי דרכי עורך דין ניניו ושותפו למשרד עורך דין יוסי עקיבא נפרדו ביום 31.8.03. 62. אז פנה שוב לעורך דין ניניו בדרישה לבדוק את התיק כנגד ארדו, ולאחר שזה לא נתן תשובות מספקות פנה בעצמו לבית הדין לעבודה בבאר שבע, שם נתברר לו, למגינת ליבו, כי כלל לא הוגשה תביעה בשמו כנגד ארדו. 63. מחדלו זה של עורך דין ניניו עולה כדי רשלנות רבתי, ללא ספק, על פי סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ומעבר לכך, אף תמוה הדבר ביותר, שכן קיבל מלוא שכרו מן הלקוח, החל בהתכתבות עם עורך דינה של ארדו, הכין תצהיר מטעם התובע, אולם לא יסף עוד. 64. עורך דין ניניו ז''ל הלך לעולמו עם תחילת הדיונים בתיק זה וביום 10.8.05 ניתן פסק דין כנגדו בהעדר הגנה. 65. התובע תובע עתה את חברת איילון, מבטחתו המקצועית בעבר של עורך דין ניניו, אולם זו הביאה בפני בית המשפט נתונים, באמצעות העד עורך דין גבי סכנין, על פיהם לא הופקה כל פוליסה לעורך דין ניניו בשנת הבטוח 1.12.04 - 30.11.05 , לאמור, במועד הגשת התביעה דנא ביום 12.12.04 לא היה כיסוי ביטוחי מקצועי רלבנטי לעורך דין ניניו וכן לא הודיע למבטח על קיומה של התביעה. 66. עוד, התברר, כי עורך דין ניניו הושעה מלשכת עורכי הדין לפרק זמן של 6 חודשים מיום 29.12.04 ועד ליום 28.6.05, ויש לשער כי זה הטעם, או אחד מהם, נוכח שלל בעיותיו הנזכרות, כי נמנע מלעשות כן. 67. יתר על כן, עולה מעדות מר יצחק רובינשטיין, המפורטת לעיל, כי עו"ד ניניו ערך פוליסת ביטוח מקצועי שהופקה ביום 3.7.05 וממנה הוחרג, במפורש, על פי הודעתו מקרהו של התובע. 68. בא כח התובע אינו חולק כי לא נעשתה פוליסה לבטוח מקצועי בפרק הזמן דנן, אולם לגבי העדר הודעה מצד המבוטח סבור הוא שהדבר יכול להקטין את חובת המבטח, על פי סעיף 24(א) לחוק חוזה בטוח, התשמ''א - 1981, רק אם מחדל המבוטח נעשה בכוונת מרמה. במקרה שבפנינו, הדיון הינו תיאורטי בלבד, בנקודה זו, מחמת העדר כיסוי ביטוחי מדעיקרו, אולם אציין כי לא התרשמתי כי מר ניניו לא דיווח על הגשת התביעה מתוך כוונה מרמה, אלא כיון שבחר, על רקע בעיותיו והשעייתו, שלא לפעול להתקשרות עם חברת איילון להפקת פוליסת בטוח מקצועית ברצף עם ביטוחו הקודם, אלא בנפרד, לאחר יום 3.7.05. אשר על כן, נדחית התביעה כנגד הנתבעת מס' 2 - חברת איילון לבטוח בע''מ. 69. בצר לו, הגיש התובע תביעתו אף כנגד עורך דין יוסי עקיבא, שותפו של עורך דין ניניו למשרד, אולם על פי עדויות הצדדים, עורך דין עקיבא לא נטל כל חלק בטיפול בתובע לעניין הגשת תביעה כנגד ארדו, וכל פניות התובע, בעת הרלבנטית, נעשו אל בר דברו, עורך דין ניניו, לו שילם שכר טרחה וממנו בלבד ציפה כי יגיש התביעה. 70. יתר על כן, מודה התובע בעצמו כי אף לאחר פרידת עורכי הדין ביום 31.8.03, שב ופנה לבירור לעורך דין ניניו, שכן הוא עורך הדין אשר את שירותיו שכר. אף אם פנה בטרונייה אל עורך דין עקיבא, פעמיים, כעדותו, דבר המוכחש על ידי עורך דין עקיבא, הרי שהתלוננותו לא הופכת את עורך דין עקיבא למושא נאות לתלונותיו המקצועיות, באשר אין חולק כי כל אחד מעורכי הדין מופקד היה על נושאים משפטיים שונים, קרי, עורך דין ניניו טיפל במשפט פלילי ובדיני עבודה, ואילו עורך דין עקיבא טיפל בתחום האזרחי, ודיכוטומיה זו נשמרה כל שנות עבודתם יחדיו. 71. עוד מעלות הראיות כי החומר הראייתי שמסר התובע ביד עורך דין ניניו, כגון, יומני העבודה בארדו ומכתבים שונים, הובאו לצורך הדיון ע''י אלמנת עורך דין ניניו, ללמדך שעורך דין עקיבא כלל לא הכיר את עניינו של התובע במפורט וכמובן, לא עסק כלל בעניין זה ולא אחז בניירותיו. 72. אף בתלונת התובע כנגד משרד הנתבעים ללשכת עורכי הדין מיום 18.10.04, תלונה מפורטת, המחזיקה כחמישה עמודים, מפרט התובע נסיבות התמשכות הטיפול של עורך דין ניניו, ברם, אין בתלונה זו ולו מלה אחת אודות עורך דין עקיבא, שלא לומר מילת תלונה כלפיו, ובסיפא לתלונתו מבקש הוא להורות לעורך דין ניניו למסור לידיו כל המסמכים שניתנו לו עם תחילת טיפולו וכן למצות עימו את הדין על התנהגותו. משמע, הגרסה כי אף עורך דין עקיבא התרשל בטיפולו רק משום שעורכי הדין פעלו יחדיו, במשרד משותף, אין לה על מה שתסמוך, ולמעשה, קיים העדר יריבות בין התובע לבין עורך דין עקיבא. עוד, יצויין, כי תלונה זו נדחתה לגופה על ידי לשכת עורכי הדין ביום 14.2.08. 73. אף בחקירתו הנגדית אודות טיפול עורך דין עקיבא בעניינו השיב כדלקמן: "ש. מתי היתה הפגישה הראשונה שלך בנושא עם עו"ד יוסי עקיבא? ת. עקיבא ראה אותי אצלו במשרד והבין שיש בעיה ושמע אותי מתלונן שניניו לא מטפל בדברים. אני בחודש יוני 2002, בעקבות ביטול של פגישה של עו"ד ניניו הגעתי למשרד, ניניו לא היה וכעסתי מאוד, וביקשתי להיפגש עם עו"ד עקיבא. עו"ד עקיבא, זה היה בצורה כל כך בוטה שאי אפשר לשכוח את זה, עו"ד עקיבא אמר לי "תמתין בחוץ", זה היה מסדרון, נכנס, מצד ימין המשרד של עו"ד עקיבא, והדלפק מצד שמאל המשרד של עו"ד ניניו. אז עו"ד עקיבא אמר לי "תמתין בחוץ", בשיחת טלפון מניח את השפופרת, סגר לי את הדלת, היתה לו דלת הזזה, סגר לי את הדלת בפרצוף, ישבתי על הספסל, גבירתי, 45 דקות והמתנתי עד שהוא יסיים את שיחת הטלפון כדי להכניס אותי לתוך המשרד, ואז באותה פגישה ביקשתי ממנו שיטפל בדברים, הוא הבטיח שיטפל בדברים, הוא אמר שהוא יטפל בדברים. הוא אפילו פנה, היתה להם מתלמדת, בחורה בשם דורית, היום היא עו"ד, הוא ביקש ממנה שתאזכר אותו בעניין, הוא אמר לי שהוא יחזיר לי תשובה בעניין." (ראה: פרטיכל בעמוד 19 שורות 15-24, ובעמוד 20 שורות 1-10). משמע, פנייתו המתוארת של התובע לעו"ד עקיבא לא היתה כדי שיטפל בעבורו בעניינו, אלא כדי להלין על עו"ד ניניו, אשר לטיפולו סר גם לאחר פרידת עורכי הדין ביום 31.8.03. 74. לאור אלה, קובעת אנכי כי אין לחייב את עורך דין עקיבא בנזקיו הנטענים של התובע, ותביעה זו נדחית כלפיו, וכפועל יוצא, אף כלפי מבטחתו, חברת איילון לבטוח בע''מ. 75. ועוד, כפועל יוצא, עם דחיית התביעה כלפיו, אין לחייב את איילון כנתבעת בהודעת צד שלישי וכן אף לא את ארדו - והודעות צדדים שלישיים אלה נדחות. 76. בשולי העניין אוסיף, כי אין להוציא מכלל אפשרות כי לו היתה קיימת פוליסה לבטוח מקצועי כשהיא תקפה, היתה עולה השאלה באם אין אשם תורם ביד התובע לאור העובדה שבפרק זמן כה ארוך, של כארבע שנים תמימות, לא דרש מעורך דין ניניו את תיקו המשפטי בחזרה על מנת לפנות לעורך דין אחר שיקדם עניינו, כפי שאמנם פנה לעורך דין מושיק פלדמן, אשר שיגר לעורך דין ניניו מכתב לראשונה רק ביום 24.10.04 . בעניין נושא האשם התורם בתחום הנזיקין נאמר בספרו של המלומד אריאל פורת, "הגנת אשם תורם בדיני חוזים", התשנ"ז-1997, בפרק ה' עמוד 127, כדלקמן: "האשם התורם האופייני לדיני הנזיקין מתבטא בהתנהגות בלתי סבירה של אדם בשמירת ענייניו, התורמת באופן ישיר לנזקיו. במקרים אלה של אשם תורם היה הניזוק יכול למנוע (או להקטין) את נזקיו על ידי שינוי התנהגותו שלו בלבד, מבלי להשפיע בדרך כלשהי על התנהגותו של המעוול. בתחום דיני החוזים יש מקבילה ברורה לסוג זה של אשם תורם: כך כאשר לא נקט הנפגע בצעדים סבירים לפני הפרת החוזה לשם מניעת הנזק שבא עליו בסופו של דבר, אך מבלי שהתנהגותו זו השפיעה בדרך כלשהי על התנהגותו של מפר החוזה. אולם בתחום דיני החוזים ניתן לצפות לקיומו של סוג נוסף של התנהגויות בלתי סבירות התורמות לנזקו של הנפגע, שאף אותן ניתן להגדיר כהתנהגויות בנות אשם תורם. אלה הן התנהגויות התורמות לנזק לא באופן ישיר, אלא בעקיפין בלבד- כך כאשר התנהגותו הבלתי סבירה של הנפגע תרמה להפרת החוזה כלפיו, ובדרך זה גרמה אף לנזקיו. " 77. משמע, אף הלקוח שומה עליו להיות ערני ופעיל ולא להטיל יהבו על עורך דינו בלבד שעה שנוכח הוא בעובדות חריגות ביותר, משך חדשים ושנים, בהם אינו זוכה לכל אינפורמציה של ממש מעורך דינו, אינו מקבל העתק כתב התביעה וזה שולחו ב''לך ושוב''. 78. כן אוסיף כי בית משפט זה דן בסוגיית טענת הרשלנות, ואינו דן בטענות שבין מעביד לעובד המסורות באופן ייחודי לבית הדין לעבודה, אולם אביע תמיהה כיצד דורש התובע 3,360 שעות נוספות, שעה שכל משכורתו אותה השתכר אצל ארדו, על פי מסמכיה, כ-6,000 ₪, ובארבע שנותיו השתכר סכום כולל של כ- 318,000 ₪ - ואילו בתביעה זו, לו ניהלה במועד בבית הדין לעבודה, דורש הוא תוספת אדירה, לכל הדעות, של 196,000 ₪ נוספים, לפרק זמן של 3 שנים, דבר האומר "דרשני" בכל הנוגע לתם ליבו של התובע הן לעניין עיתוי הגשת התביעה רק לאחר פיטוריו והן לעניין סכומה. 79. כן יושם אל לב, כי בשנות עבודתו אצל ארדו לא שיגר כל מכתב דרישה בנדון, דבר המצביע אף הוא על העדר תם לב בהתנהגות התובע כלפי ארדו, כשהוא חב בחובה מוגברת של אמון ותם לב כלפי מעבידו. 80. לעניין הדרישה לתום לב בקיום יחסי עובד ומעביד נקבע בע"א ע"ב (ת"א) 7002/04 חברת דאטה פול בע"מ נ' יניב טכנולוגיות מדיה בע"מ, כדלקמן: "כלל יסוד בדיני העבודה במשפט הישראלי הוא כי בין עובד למעביד מתקיימים יחסים שהינם מעבר ליחסים חוזיים רגילים, ומשכך, חבים הם זה לזה חובות מוגברות של אמון ותום לב, הנובעים מהוראות סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 שהחיל את דוקטרינת תום הלב במשפט האזרחי, והגדיר נורמות חדשות לקיום חיובים הנובעים מחוזה. בית הדין הארצי אימץ את דוקטרינת תום הלב בדיני העבודה, והחיל אותה באופן מוגבר, בעת שקבע כי במערכת יחסי עובד ומעביד, קיימת חובה לקיים את חוזה העבודה בדרך מקובלת ובתום לב, מעבר לתום הלב הנהוג והמקובל בחוזים מסחריים אחרים (מנחם גולדברג, "תום לב במשפט העבודה"' ספר בר-ניב, 143 (1987)): "יחסי עובד- מעביד הם יחסים חוזיים עליהם חלה חובת קיום בדרך המקובלת ובתום לב ובדרך כלל נדרש בקיומם של יחסים אלה מעבר לתום הלב לו מצפים בחוזים אחרים, מסחריים. יחסי עובד-מעביד מחייבים את העובד לנהוג בדרך המתיישבת עם האמון המחויב מתפקידו, ואת המעביד- בדרך העולה מחובת הדאגה לרווחת העובד... וחובת ההגינות... שני אלה הם אף מעבר לחובת 'קיום בתום לב' שמסעיף 39 לחוק החוזים". כן ראה: ע"ע (ארצי) 189/03 גירית בע"מ נ' מרדכי אביב ואח', פד"ע לט 728, 18.12.2003, כדלקמן: "בית דין זה ובית המשפט העליון בהלכתו הפסוקה וכמו גם מלומדי משפט בכתביהם עמד על יחודו של חוזה העבודה כחוזה יחס מתמשך, על כך שהתייחסות אל חוזה העבודה היא כאל חוזה לשיתוף פעולה המושתת על יחסי אמון ועל חובת הנאמנות החלה על הצדדים. חובת הנאמנות, חובת תום הלב, וחובת ההגינות הנובעות מחוזה העבודה, מהוות את התשתית ליחסי עבודה הוגנים. העובד והמעביד אינם יריבים הניצבים משני עברי המתרס וחובתם ההדדית היא שלא להימצא בניגוד אינטרסים". (ההדגשות אינן במקור - ח.י.). 81. סיכומו של דבר, לאור טעמים אלה, נדחית התביעה כנגד הנתבעת מס' 2 וכן כנגד הנתבעים מס' 3 ו - 4. התובע יישא בהוצאות כל אחד מן הנתבעים בסך של 5,000 ₪ בצירוף דמי מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ההודעות לצדדים שלישיים, בנסיבות העניין, נדחות ללא צו להוצאות. ביטוח אחריות מקצועיתעורך דיןפוליסהביטוח אחריות