קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים בגלל הפרת הוראות: השופטת נילי ארד המערערת פוטרה מעבודתה בקופת חולים לאומית לאחר שהתמידה בסירובה שלא לשנות משעות התחלת עבודתה, כפי שהתבקשה לעשות במסגרת תכנית ארגון מחדש בסניף בו הועסקה. תביעתה נגד הליך הפיטורים ועתירתה לסעד של השבה לעבודה נדחו על ידי בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (השופטת אורית יעקבס ונציגי ציבור מר נסים ונונו ומר דן מיבר; עב' 1895/07) , ומכאן הערעור שלפנינו. השתלשלות העניינים תכנית ארגון מחדש בסניף הקופה 2. המערערת, רוקחת מוסמכת הועסקה במשיבה, קופת חולים לאומית (להלן: הקופה) תקופה בת כ-20 שנה, במסגרתן שימשה כ-16 שנים בתפקיד רוקחת אחראית בבית מרקחת של הקופה בנצרת (להלן: בית המרקחת). המערערת מילאה תפקידה במסירות ולקופה לא היו טענות מקצועיות נגדה. 3. במסגרת תכנית ארגון מחדש בסניף נצרת של הקופה (להלן: הסניף), החליט מנהל המחוז החדש מר מוטי ווטרו, על שינוי שעות הפתיחה של בית המרקחת, מבלי שתהא בכך פגיעה במספר שעות העבודה השבועיות של העובדים ובהיקף משרתם. מטרת הארגון מחדש הייתה להעניק שירות מיטבי לחולים כרוניים ולהפחית מעומס הפניות לבית המרקחת בשעות הבוקר, באופן שתתאפשר קבלת קהל גם בשעות הצהריים (להלן: התכנית החדשה או התכנית). במסגרת זו הוחלט על שינוי שעות עבודתה של המערערת באופן שהתחלת עבודתה תתאחר בחצי שעה עד רבע שעה בלבד. בהתאם, אמורה הייתה המערערת להתחיל עבודתה בימים שני, שלישי ורביעי בשעה 08:00 בבוקר במקום בשעה -7:30. ובימים חמישי וששי, אמורה הייתה להתחיל עבודתה בשעה 07:45 בבוקר במקום בשעה 07:30 בבוקר (להלן גם: סידור העבודה החדש). 4. בינואר 2007 התבקשה המערערת, בתוקף תפקידה כאחראית על בית המרקחת, להיערך לסידור העבודה החדש בהתאם לתכנית. נוכח התנגדותה לנדרש ממנה התקיימה ביום 22.2.07 פגישה בהשתתפות המערערת, מנהל המחוז, הרוקח המחוזי ומנהלת ארגון וכוח אדם, לשם בירור הטעם שביסוד התנגדותה לתכנית. באותה פגישה טענה המערערת כי לשיטתה, יש לגנוז את התכנית בכללותה. עמדתה נדחתה על ידי מנהל המחוז אשר החליט על הפעלת התכנית החל ביום 1.3.07 (להלן: הפגישה מפברואר 2007). נוכח סירובה של המערערת להיערך ליישום הארגון מחדש, הכין הרוקח המחוזי סידור עבודה עבור הרוקחים עובדי בית המרקחת כנדרש. המערערת שהייתה אחראית על בית המרקחת, סירבה לחתום על סידור העבודה, בטענה כי התוכנית החדשה מהווה הפרה של חוזה העבודה האישי שלה. השימוע שנערך למערערת 5. משהמשיכה המערערת לעמוד במריה הוזמנה לשימוע במכתב מיום 17.4.07 בו הודעה לו מטרתו והיא "בחינת המשך העסקתך בקופה". בישיבת השימוע שנועדה ביום 16.5.07 השתתפו: מר מוטי ווטרו מנהל המחוז; גב ליאורה ברק, מ"מ מנהל ארגון ומשאבי אנוש; המזכירה, גב' עינת מוסקוביץ; המערערת ובעלה שהוא עורך דין במקצועו; ועו"ד כרמית אלון היועצת המשפטית של הקופה. בטיעוניה בפני ועדת השימוע העלתה המערערת טענה כללית לפיה התוכנית החדשה פוגעת במשפחתה, בסדר העבודה, ובבית. עיקר דבריה התייחסו להתנכלות כלפיה, חוסר נכונות לשמוע טענותיה נגד סבירות התוכנית החדשה, הפגיעה המערכתית שתיצור התוכנית, בעיותיה מול הרוקח המחוזי, הבעייתיות בזימון לשימוע, ואי עמידה בחוקת העבודה. 6. לאחר ישיבת השימוע הכינה המערערת ביום 4.6.07 "תוכנית עבודה" ליישום התכנית החדשה, מבלי לפגוע בשעות הבוקר שלה. המערערת שלחה תכנית זו לאישורו של מנהל המרחב, ומשלא היה מודע להשתלשלות ההליכים בפרשה נתן הסכמתו לאותה תכנית. אולם, משהגיעו הדברים לידיעתו של מנהל המחוז, האחראי על התכנית החדשה בסניף הקופה, סרב לתת אישורו לתכנית שהציעה המערערת. החלטת ועדת השימוע והחלטת הפיטורים בעקבותיה 7. בחלוף כשלושה שבועות ממועד התכנסותה של ועדת השימוע, המליץ מנהל המחוז בפני מר גיל ויינשטיין סמנכ"ל משאבי אנוש בקופה, על פיטורי המערערת, במכתב מיום 7.6.07 שכותרתו "ועדת השימוע מיום 16.5.07 בעניינה של הגב' סוהא סארג'י - החלטה" וכך נאמר בו: "המחוז רואה צורך מיידי לשפר שירות בסניף נצרת. הגב' סוהא סארג'י הנה רוקחת אחראית בבית המרקחת, סירובה לאפשר שינוי בתוכנית העבודה הינה אבן נגף עיקרית ומכשילה כל ניסיון לשיפור השירות. מחויב לציין שוב כי המחוז ראה בכל עת את טובת עובדיו תוך שמירה קפדנית על תנאי העסקתם בכל ורווחתם. לפיכך אין מנוס מלהמליץ כי הגב' סוהא סארג'י תפוטר לאלתר מעבודתה ע"מ לאפשר קידום ושיפור בתהליכי העבודה בסניף נצרת". סמנכ"ל משאבי אנוש אימץ את מסקנתה של ועדת השימוע בדבר הפסקת עבודתה בקופה לאלתר. במכתבו מיום 12.6.07 הודיע למערערת על החלטת ועדת השימוע וכי עבודתה בקופה תופסק לאלתר החל מיום 17.6.07. 8. העתק מכתבו של מנהל המחוז בדבר החלטת ועדת השימוע על פיטורי המערערת נשלח ליו"ר ועד העובדים, מר יואב שמחי, והעתק מכתב הפיטורים נשלח אף הוא ליו"ר ועד העובדים. בתכתובת דואר אלקטרוני מיום 21.6.07, נמסרה עמדת ועד העובדים בדבר אימוץ החלטת ועדת השימוע בעניינה של המערערת, בהודעתו של מזכיר הוועד מר מנצור לוי, בה נאמר כך: "לאחר בדיקתנו את השינויים בתוכנית עבודתה של הרוקחת סארג'י סוהא, ובדיקת נחיצות שינויים אלה לצרכי הקופה מצאנו כי השינויים המבוקשים אינם בבחינת הרעה מוחשית וכי הם מתחייבים מתוכניות המחוז לשיפור השירות למבוטחים. אי לכך אנו נאלצים לאמץ את החלטת ועדת השימוע שנערכה לגבי סארג'י סוהא ביום 16.5.07". הבקשה לצו מניעה זמני והחלטות ביניים נוספות 9. במועד בו אמורים היו הפיטורים להיכנס לתוקף, ביום 17.6.07 הגישה המערערת לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת "בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני או קבוע" האוסר על הקופה לפטרה מעבודתה כרוקחת אחראית ולפגוע בכל דרך בחוזה עבודתה או בשעות עבודתה; כמו כן התבקש סעד לפיו תימנע הקופה מלהעביר חמש שעות בוקר של רוקח שלישי לשעות הפתיחה הנוספות על פי התוכנית החדשה; והצהרה על בטלות מכתב הפיטורים (להלן: הבקשה למתן צו מניעה). הבקשה נדחתה (בשא 1810/07) , ובקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי נדחתה אף היא (בר"ע 470/07). כמו כן נדחתה בקשה לפסילת מותב שהגישה המערערת ביום 31.7.07 (בשא 2019/07) וערעור על החלטה זו נדחה על ידי בית דין זה (עא"ח 48/07) . בקשה נוספת שהגישה המערערת להורות על מתן צו לגילוי והמצאה של מסמכים נדחתה, משלא הוכח כי המסמכים רלבנטיים להוכחת עילות התביעה, כי גילוייָם יאפשר דיון יעיל וחיסכון בהוצאות ומשלא נמצא כי יש בזימונם של העדים כדי לסייע למערערת בהוכחת המסכת העובדתית (בש"א 2277/07) . פסק דינו של בית הדין האזורי 10. בית הדין האזורי דחה את תביעתה של המערערת נגד פיטוריה על כלל רכיביה. בתוך כך נקבע כי המערערת (להלן בפרק זה: התובעת) לא הצליחה להוכיח כי פיטוריה היו שלא כדין, או כי נפל בהם פגם המצדיק ביטולם ופסיקת פיצויים בגינם. עיקר טעמיו של בית הדין האזורי היה באלה: ההחלטה בדבר שינוי שעות פתיחת הסניף התקבלה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של הקופה, כהחלטה לגיטימית וסבירה ה"נדרשת לצורך תפעולה השוטף והיומיומי" של הקופה ומבוססת על "שיקולים מערכתיים ומקצועיים שמטרתם שיפור השירות בסניף". לא הוכחה טענתה כי יישום התכנית החדשה פוגע בה באופן בלתי מידתי. כפי העולה מעיון בפרוטוקול השימוע, ניתנו לתובעת מספר הזדמנויות להגיב לשאלה כיצד פוגעת בה אישית התוכנית החדשה, אולם התובעת בחרה "לקמץ במילים" והסתפקה בטענה ש"זה פוגע במשפחתי, בסדר העבודה ובבית". מטיעוני התובעת בפגישה מפברואר 2007 ובישיבת השימוע, הפגיעה בה מתבטאת בעיקר בשינוי שעות העבודה בבוקר, הקושי בהגעה לעבודה בגין הפקקים בבוקר כתוצאה מכך ובעומס שייווצר בעבודה בשעות הבוקר כתוצאה מהתוכנית החדשה. אי לכך נקבע כי "הפגיעה האישית עליה הצביעה התובעת, ביישום התוכנית לגביה, בטרם הוחלט לפטרה, הייתה פגיעה שאינה עולה בגדר אותם חריגים המצדיקים התערבות בית הדין בהחלטה מנהלית" ו"קשה לראות כיצד פגיעה שכזו אינה מידתית וסבירה עת רוצה המעביד לבצע רה-ארגון מתוך רצון לנסות ולשפר את איכות השירות שהוא נותן למטופליו". טענות התובעת בדבר התנכלות אינן רלבנטיות. למנהל המחוז, מר ווטרו, אשר "הצטרף לשורות הנתבעת רק בשנת 2006 לא היה חלק משום ניסיון קודם לשנות את שעות עבודתה של התובעת וכן לא היה חלק משום התנכלות קודמת, כזו או אחרת, מצד גורם כזה או אחר אצל הנתבעת, התנכלויות לגביהן טענה התובעת בהרחבה ולמרות זאת לא שכנעה אותנו כי הן רלוונטיות לתיק שלפנינו ולהחלטה בדבר פיטוריה". מנהל המחוז בעדותו הותיר "רושם מהימן ביותר" והתנהלותו בכל הקשור ל"התנגדותה העיקשת של התובעת ליישום התוכנית... הייתה הגונה, סבלנית ועניינית ביותר". בית הדין האזורי חזר והבהיר כי "לוּ הייתה התובעת פועלת כפי שנדרש ממנה, היינו בהתאם לדרישותיו הלגיטימיות של מנהל המחוז ואחרי זמן מה הייתה מצביעה על כך שהתוכנית אינה עונה על ציפיות הנתבעת, היה לה פרטנר הגון ופתוח לשמוע את מסקנתה" ו"הוא היה שוקל את יישומה מחדש". הוטעם כי "טעותה הגדולה של התובעת הייתה בכך שלא השכילה להפנים את מקומה במערכת ואת עוּבדת היותה מחויבת לנהוג בהתאם להחלטות ההנהלה" וכי "לא היה זה מתפקידה של התובעת, רוקחת אחראית חרוצה ומסורה ככל שתהיה לשקול את שיקולי ההנהלה". ניתנה לתובעת זכות הטיעון כהלכתה ולא נפל בשימוע כל פגם ממשי המצדיק את ביטולו. לאחר שבחן את מכלול חומר הראיות קבע בית הדין האזורי עובדות אלה: "לתובעת הייתה שהות מספיקה להתכונן לשימוע כראוי והיא ניצלה שהות זאת כדבעי"; לא נמנעה ממנה אפשרות ייצוג על ידי עורך דין ובפועל התייצבה לשימוע ביחד עם בעלה שהוא עורך דין; נציג הוועד לא הוזמן לשימוע בהעדר חובה לעשות כן, והתובעת לא ביקשה הזמנתו; במהלך השימוע שארך "למעלה משעתיים" ניתנה לתובעת "אפשרות הוגנת מאוד להעלות את כל טענותיה והתובעת ניצלה היטב זכותה זו"; השימוע התקיים כנהוג בפני מנהל המחוז, שהגיע לישיבת השימוע בלב פתוח ובנפש חפצה ו"האזין לתובעת ולבעלה ואפשר להם להציג מסמכים כפי שרצו". "הפרוטוקול המודפס של השימוע נמסר לתובעת יחד עם החלטת ועדת השימוע והחלטת סמנכ"ל משאבי אנוש" אשר אימץ את המלצתו של מנהל המחוז. אמנם מלכתחילה לא זומנה התובעת לשימוע מתוך רצון או כוונה לפטרה "אולם עניין זה היה מונח על השולחן וזכה להתייחסות ברורה" של התובעת ובעלה". יתירה מכך "בזימון לשימוע נכתב מפורשות שהוא נועד לצורך בחינת המשך העסקתה של התובעת בקופה"; "הפיטורים היו תוצאה ישירה של התעקשותה הבלתי מתפשרת של התובעת שלא לשנות את שעות עבודתה בהתאם לתוכנית החדשה". הוסיף בית הדין האזורי וציין כי "העובדה שהמלצת ועדת השימוע עוכבה לפרק זמן של שלושה שבועות מוכיחה שהנתבעת נהגה עם התובעת בהגינות ועשתה אף מעל המצופה, בכדי לאפשר לתובעת להתעשת ולפעול כפי שנדרש ממנה" ויש בכך תימוכין נוספים ל"תום הלב, ההגינות והענייניות" אשר אפיינו את התנהלותו של מנהל המחוז. בית הדין האזורי ביקר את התנהלותה הבעייתית של התובעת בהכנת תוכנית עבודה אישית לאחר השימוע "עת ביקשה את אישור מנהל הסניף החדש, על מנת שיאשר את סידור עבודתה, הגם שידעה שהוא נעשה בניגוד ברור לדרישתו הברורה והחד משמעית של מנהל המחוז". התובעת פוטרה בשל אי ציות להוראות ההנהלה ופיטוריה נעשו בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי. סעיף 4 לפרק 14 לחוקת העבודה שכותרתו "אמצעי משמעת מחמת אי ציות" קובע כי "עובד שלא יציית להוראות או שיפר את המשמעת בעבודה, ינקוט המוסד, לפי מידת החומרה, באחד האמצעים הבאים": נזיפה בכתב עם העתק לוועד העובדים, התראה בכתב עם העתק לוועד העובדים, הפסקת עבודתו עד לבירור העניין או פיטורים. הוראת סעיף 9 לפרק 14 לחוקה שכותרתה "פיטורים מחמת הפרת משמעת" קובעת כי "עובד יפוטר מעבודתו מחמת הפרת משמעת, רק לאחר שמוצו נגדו אמצעי המשמעת האחרים, וכאשר אמצעים אלה לא הביאו לשיפור דרכיו". בית הדין האזורי קבע כי "התובעת פוטרה בשל סירובה לעבוד על פי תוכנית העבודה המבוקשת, עניין שמשמעותו אי ציות להוראות ההנהלה". על כן אין רלבנטיות לטענות התובעת לפיהן היה על הקופה למצות בעניינה את כל הליכי המשמעת ומדרג הסנקציות עובר לפיטוריה משעילת פיטוריה אינה הפרת משמעת אלא אי ציות להוראות. הקופה הייתה רשאית לפטר את התובעת, מבלי שתמצה קודם לכן את מדרג הסנקציות שבסעיף 4 לפרק 14 לחוקת העבודה. זאת, נוכח "ההזדמנויות הרבות שניתנו לתובעת לעבוד על פי התוכנית החדשה ומאחר ואין מחלוקת כי התובעת לא הסכימה לשנות את שעות עבודתה בהתאם לדרישות ההנהלה בהתאמה לתוכנית החדשה, כשלמעשה חזרה והודיעה כי אין היא מתכוונת לקיים את דרישות ההנהלה בעניין". הסכמת הוועד לפיטורי התובעת ניתנה ביום 21.6.07 לאחר שהוצא מכתב פיטוריה ביום 12.6.07. בנסיבות המקרה ו"הדברים החד משמעיים שכתב מזכיר ועד העובדים" אימץ בית הדין האזורי את עמדת הקופה לפיה ועד העובדים הסכים, גם אם בדיעבד, לפיטורי התובעת. "ככל שהיה פגם בכך שהסכמת ועד העובדים לא ניתנה, עובר להוצאת מכתב הפיטורים, הרי שפגם זה תוקן ועל כן אין בו כדי לאיין את ההליך". ויתור הקופה על שירותי התובעת בתקופת ההודעה המוקדמת "היה סביר ואף הכרחי" נוכח התנהגותה העיקשת והסרבנית לפעול בהתאם להוראות ההנהלה, למרות שהובהרו לה חד משמעית התוצאות הצפויות מהתנהגותה. משקל מיוחד יוחס לכך שבתפקידה כרוקחת אחראית עשוי היה סירובה להסכים לשינוי שעות עבודתה בהתאם לתוכנית החדשה "לשמש דוגמא רעה לעובדים הזוטרים יותר". על כן, לא נמצא פגם בכך שהתובעת פוטרה על אתר ושולמה לה תמורת הודעה מוקדמת "מבלי לאפשר לה לעבוד בתקופת ההודעה מוקדמת". התובעת לא הוכיחה טענתה כי סניף נצרת מופלה לרעה ביחס לסניפים אחרים. "גם אם בסניפים אחרים היו הסדרים לעניין שעות הבוקר של הרוקחות האחראיות, שונים ממה שנדרש מהתובעת, אין בכך כדי להצביע על אפליה, קל וחומר עת מדובר בהסדרים בטרם נכנס מר ווטרו לתפקיד". משפיטורי התובעת היו כדין ולא נפל בהם פגם המצדיק את ביטולם, לא נמצא מקום לפסוק לה פיצוי כספי על נזק שאינו ממוני או עוגמת נפש בקשר לסיום יחסי העבודה. לאור דחיית תביעתה הורה בית הדין (בדעת רוב של ראש המותב השופטת יעקבס ונציג ציבור מר נסים ונונו, נגד דעתו החולקת של נציג הציבור מר דן מיבר) כי התובעת תשלם הוצאות ושכ"ט עו"ד ב"סכום מופחת" של 2000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. הערעור טענות הצדדים בערעור 11. בערעורה חזרה המערערת על מרבית טענותיה בתובענה תוך שטענה כי הקופה "לא הציגה כל תשתית ראייתית מכל מין וסוג שהוא עליה ביססה את שיקול דעתה בהחליטה על הפעלת התוכנית"; כי ההחלטה על התכנית ויישומה נעשו ב"חוסר תום לב, ממניעים זרים ופסולים, כדי לנקום במערערת, בלתי סבירה, בלתי מדתית ומפלה לרעה את המערערת ובית המרקחת ודינה בטלות"; שעות תחילת עבודתה מהוות "חלק יסודי מחוזה עבודתה במשיבה" ושינוין באופן חד צדדי פוגע בה אישית ומקצועית שלא כדין; השימוע היה שלא כדין משמנהל המחוז אשר לא היה הגורם המוסמך לערוך השימוע והוא אף נגוע במשוא פנים "נעל הישיבה בטרם שמע כל ומלוא הטענות"; לא הוכחו הטעמים לביטול תוכנית העבודה שהוכנה על ידי המערערת, אושרה על ידי מנהל המרחב ביום 4.6.07 ובוטלה "ללא סמכות וללא שום נימוק"; "החלטת הפיטורים בלתי מנומקת וסתמית בעלמא" וניתנה ב"העדר תום לב ושיקולים ענייניים", בחוסר סבירות ומידתיות; החל מיום 1.7.07 "התוכנית החדשה אינה מופעלת" ועל כן אין כל בהילות בפיטוריה של המערערת; פיטוריה לאלתר מהווים תימוכין לחוסר תום לב ו"רצון עז להעניש" ולפגוע בה; לא הוכחה הסכמת ועד העובדים לפיטוריה, מכתב מזכיר הועד אינו החלטת ועד" והחלטת הוועד בעניינה כלל לא הומצאה; פיטוריה נעשו בניגוד להוראות חוקת העבודה ומדרג הסנקציות הקבוע בה; לא התקיים כלל שימוע לעניין הפיטורים; המערערת "הוכיחה בראיות אמינות ומוצקות" טענותיה בדבר הפליה והקופה לא עמדה בנטל להוכיח העדר הפליה; הוסיפה המערערת וטענה כי בקשתה לגילוי מסמכים נדחתה "בניגוד גמור לדין ולהלכה". בנסיבות המקרה הסעד הראוי הוא אכיפת יחסי עבודה, במיוחד נוכח הצהרת הקופה כי תכבד פסק דין שיורה על ביטול הפיטורים והחזרת המערערת לעבודה. 12.הקופה תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו בהיותו מבוסס על הראיות והעדויות שהונחו לפתחו. על כך הוסיפה וטענה כי ההחלטה על התוכנית החדשה ניתנה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של הקופה, בתום לב, משיקולים ענייניים, בסבירות ובמידתיות; המערערת ובעלה אישרו בעדותם בבית הדין כי פיטורים היו מבחינתם אופציה להחלטה אפשרית "של הקופה וככל שהיה צורך בשימוע נוסף, אזי הוא מתייתר" נוכח עדותה של המערערת כי היתה מעלה טענות כנגד יעילות התוכנית החדשה ולא ביחס לפגיעה האישית בה; משלא היו כל טענות מקצועיות כלפי המערערת ובכוונה להימנע מפיטוריה, ניתנה למערערת הזדמנות נוספת, לאחר השימוע, לחזור בה "מסירובה העקשני והבלתי ענייני לעבוד על פי התוכנית החדשה". במסגרת זו הועברה אליה פעם נוספת תכנית העבודה החדשה "אך היא סירבה בתוקף לחתום עליה"; בהתנהגותה פעלה המערערת בחוסר תום לב תוך מעילה בתפקידה ומעילה באימון. בנסיבות אלה, נעשו פיטוריה בהתאם להוראות חוקת העבודה, מבלי שנדרשה הסכמת הוועד, אשר התבקשה והתקבלה "לשם הזהירות" בלבד. המערערת פוטרה לאלתר משיקולים לגיטימיים, טענותיה בדבר אפליה "חסרות כל בסיס" ובנסיבות המקרה אין מקום לאכיפת יחסי עבודה. להבהרת הדברים, טענה הקופה בפנינו כי התוכנית החדשה עודנה מופעלת. לבסוף הוברר כי לא צלח ניסיון לסיום הסכסוך בפתרון לפיו תיקלט המערערת בסניף בנצרת או במקום מתאים אחר. זאת, נוכח טענת הקופה לפיה קיים משבר אמון חריף בין מנהל המחוז למערערת, לאחר שכשלו ניסיונות קודמים מטעם הקופה להחזיר המערערת לעבודה. הכרעה 13. לאחר שעיינו בכלל החומר שהובא לפנינו לרבות טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה, כי דין הערעור להידחות. הממצאים העובדתיים כפי שנקבעו בפסיקתו של בית הדין האזורי מעוגנים היטב בחומר הראיות, ניתוח הראיות סביר והגיוני ואין בקביעת העובדות או בהבנת השלכותיהן שגיאה עקרונית ובסיסית. בנסיבות אלה "אל לנו להיכנס לפני ולפנים של כל המחלוקת העובדתית והמשפטית ולבחון אותה מבראשית. אין אנו נדרשים להציג פסק דין משלנו העונה, לפי הבנתנו, על מכלול השאלות שהתעוררו" [ע"א 323/89 קוהרי נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות, פ"ד מה(2) 42 (להלן: עניין קוהרי]. זאת ועוד. עיקר טענות המערערת מכוונות נגד ממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי וקביעת מהימנות העדים. באלה לא יתערב בית דין של ערעור בהעדר טעם משפטי המצדיק זאת [עע 424/06 מטבחי שרת בע"מ - ילנה גרוחולסקי, , 2.8.07 והאסמכתאות המובאות שם; עע 496/07 משה פרטוש - ש.ה.ב. שיווק והובלות בע"מ, , 10.11.08]. בית הדין האזורי שמע את העדים, התרשם מהם ובסופו של יום, בפסק דין רחב יריעה ומנומק היטב, העדיף את גרסת הקופה על פני גרסתה של המערערת, ולא נמצא טעם משפטי המצדיק התערבותנו במסקנתו לפיה כדין פוטרה המערערת, נוכח סירובה לשנות את שעות עבודתה בהתאם לתוכנית העבודה החדשה. משכך הוא, ראוי פסק דינו של בית הדין האזורי להתאשר מטעמיו, כהוראת תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991. משהרחבנו בהצגת פסיקתו של בית הדין האזורי וטעמיה, נוסיף על האמור מספר הערות, במידת הנדרש, ובקצירת האומר. הפררוגטיבה הניהולית ככלל 14. כלל פסוק הוא כי הפררוגטיבה הניהולית היא "מושג המשקף את כוחו של המעסיק להכניס שינויים, לנייד עובדים ממקום למקום ומתפקיד לתפקיד, לקבוע חלוקת עבודה שונה וכיוצאים באלה עניינים" [עע 674/05 אהרון ויזנר - רשות השידור, , 28.3.07 (להלן: עניין ויזנר)] והיא מכוונת "להתייעלות לצורך הפקת המירב ממקום העבודה" [עע 1238/00 נאילה עבדאלגני - עיריית אום אל פחם, , 31.8.06 (להלן: עניין עבדאלגני)]. וכפי שהוטעם בפסיקתו של בית המשפט העליון בעניין התעשייה האווירית לישראל "לאור טיבם המיוחד של חוזי העבודה ולאור עיקרון הפררוגטיבה הניהולית, ניתן לראות עובדים כמסכימים לשינויים המתבצעים תדיר במקום העבודה, שינויים הנדרשים לצורך תפעולו השוטף והיומיומי של העסק כעסק חי ומתפקד בסביבה דינמית ומשתנה" [חוות דעתו של השופט ת' אור בבג"צ 8111/96 הסתדרות העובדים החדשה נגד התעשייה האווירית לישראל בע"מ, פ"ד נ"ח(6), עמ' 481, 547]. עם זאת הפררוגטיבה הניהולית אינה ערך העומד לעצמו ולעולם תהא כפופה לדרישת הסבירות, המידתיות, תום הלב וההגינות [עע 1159/01 ד"ר אבנר כרמי - מדינת ישראל-מינהל המחקר החקלאי, , 5.11.02; עניין ויזנר] כאשר אל מול הפררוגטיבה הניהולית עומד האינטרס של העובד אותו יש להביא בחשבון. בתוך כך, על הפררוגטיבה הניהולית "להתאזן לעומת הזכות לעבוד" הכוללת את זכות העובד "שחוזה העבודה לא ישונה בצורה לא סבירה תוך פגיעה חד צדדית בעובד" [עניין עבדאלגאני; עע 300019/98 דב אורן - דניה סיבוס חברה לבנייה בע"מ, , 7.7.04;עניין ויזנר; אלישבע ברק אוסוסקין, "אילוצים כלכליים של המעביד מול זכות העובד לעבוד - האיזון הראוי", ספר מנחם גולדברג, ירושלים, התשס"ב - 2002 עמוד 224]. במסגרת הפררוגטיבה הניהולית "על ההנהלה מוטלת החובה לפעול בתום לב, ומתוך שיקולים ענייניים, בעת קבלת החלטות הנוגעות לניהול הגוף עליו היא מופקדת. כך, מוטלת על ההנהלה החובה לקבל את החלטותיה מתוך התחשבות בעובד, ברצונותיו, שאיפותיו וכישוריו" וכן "החובה לשמוע את עמדת העובד, בטרם קבלת החלטה העלולה לפגוע בו. חובה זו כוללת בחובה את החובה להגיב לטענות העובד, לדרישותיו, ולהתייחס אליהן באופן ענייני" [עניין ויזנר]. מן הכלל אל הפרט 15. בהבניית תכנית הארגון מחדש ויישומה פעלה הקופה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית המסורה לה כמעסיק. בתוך כך ניתנה לה הסמכות לשנות סדרי עבודה, לרבות השעות בהן ישובץ העובד ושעות תחילת העבודה [דב"ע מח/ 2-3 אורי גנני - "אמירים" -מושב עובדים של צמחונים וטבעונים, פד"ע יט, 419, 424; דב"ע מז/ 4-6 רשות השידור - האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל, פד"ע יח 287, 293]. כפי העולה מפסיקתו של בית הדין האזורי ומכלל חומר הראיות, מטרת שינוי סדרי העבודה הייתה רלבנטית ולגיטימית וההחלטה בדבר שינוי שעות העבודה של המערערת לא פגעה בתפקידה, בשכרה ובהיקף עבודתה וגם הפגיעה בנוחותה האישית, עד כמה שהיא קיימת,קטנה למדי, אם בכלל, ואינה מצדיקה ביטול המהלך. למערערת ניתנו הזדמנויות רבות להציג טיעוניה תוך שהמערערת בחרה להעלות טיעונים מקצועיים וניהוליים כנגד הפעלת התוכנית החדשה ויישומה בעניינה ולא להתמקד בהשלכות האישיות של התוכנית החדשה על תנאי עבודתה. בנוסף, ניסיונות הקופה לשכנעה ליישם את התוכנית החדשה לא צלחו אף לאחר השימוע. בנסיבות אלה, נחה דעתנו כי החלטת הקופה בדבר שינוי שעות עבודתה של המערערת אינה נגועה בפגמים המצדיקים התערבותו של בית הדין לעבודה, כגון חוסר תום לב, חריגה קיצונית מסבירות, או שיקולים זרים. 16. לא הוכח כי נפלו פגמים בהליכי השימוע והפיטורים המצדיקים את ביטולם. עמד על כך בית הדין האזורי בפסק דינו כמבואר לעיל, ולא נרחיב. בהתייחס לטיעוניה של המערערת לפנינו נחזור ונטעים, כי בזימון לשימוע צוין מפורשות שהוא נועד לבחינת המשך העסקתה. עניין הפיטורים "היה מונח על השולחן וזכה להתייחסות ברורה" של המערערת ובעלה שהוא עורך דין, אשר היו מודעים לכך שהחלטת הפיטורים היא אחד האמצעים בהם עשויה הקופה לנקוט כלפי המערערת, אם תמשיך לעמוד בסירובה לפעול לפי התכנית החדשה. המערערת עמדה בסירובה לקבל את התכנית החדשה, ולפעול על פיה בשהות שניתנה לה בין ישיבת ועדת השימוע ועד לפיטוריה. בסרבנותה זו התמידה אף במהלך בירור עתירתה לצו מניעה זמני, כאשר נפתחה לה דלת לחזור לעבודה בהצהרת הקופה כי "אין שום התנגדות לבטל את הפיטורים אם המבקשת תסכים לעבוד על פי התוכנית החדשה". 17. כללם של דברים - ההחלטה על פיטורי המערערת התקבלה במתחם הסבירות, לאחר שנשקלו מכלול השיקולים הצריכים לעניין, תוך עשיית האיזון הנדרש בין מכלול העקרונות והשיקולים של המערערת מזה, ושל הקופה מזה [על שיקולי סבירות ראו: עע 147/07 פלוני - שירותי בריאות כללית, , 4.11.08, פסקה 32] ולאחר שנשקלו צרכי המערערת תוך העדפת המשך העסקתה ומתן הזדמנויות רבות להמשיך לעבוד לפי תוכנית העבודה החדשה. משכך הוא בדין פסק בית הדין האזורי כי "הפיטורים היו תוצאה ישירה של התעקשותה הבלתי מתפשרת" של המערערת שלא לציית להוראות ההנהלה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של הקופה. ומשכך הוא אין לה אלא להלין על עצמה. סוף דבר - הערעור נדחה. המערערת תשלם למשיבה קופת חולים לאומית שכר טרחת עו"ד בסך 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ. לא ישולם סכום זה בתוך 30 יום מהיום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. פיטורים