קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים לאחר תלונות עם הממונה: השופט חיים ארמון: מבוא 1. המחלוקת העיקרית בתובענה זו, היא בשאלת כשרות פיטוריו של התובע מעבודתו אצל הנתבעת. בעוד שעמדתו המרכזית של התובע היא שהוא פוטר למרות שעבודתו היתה תקינה ורק בשל כך שהוא "סומן" לפיטורים, עקב תלונותיו על הממונה עליו (מנהל סניף הדואר), הרי שעמדתה המרכזית של הנתבעת היא שהפיטורים היו בשל אי-התאמתו של התובע לעבודתו כ"דוור", ומשלא נמצאו פגמים חמורים בתפקודו של הממונה. העובדות שעליהן ניתן ללמוד מהראיות שבתיק הן כאלה שעליהן ניתן לומר לשני הצדדים שהם צודקים בחלק מטענותיהם; התובע אמנם נמצא כבלתי מתאים לעבודתו, אך גם התנהלותה של הנתבעת לא היתה תקינה. 2. נראה כי הכרוניקה של אי-התאמת התובע לעבודתו, היתה ידועה מראש (או לפחות - היתה אמורה להיות ידועה מראש), אלא שכפי שהסתבר במהלך ההתדיינות - שיקולי הנתבעת בקבלת התובע לעבודה ואף בכך שהיא נמנעה מלפטר אותו במועד מוקדם יותר, היו שיקולים זרים; פוליטיים. התובע זכה, לפחות בחלק מהזמן, לגיבוי פוליטי אשר השפיע על השיקולים בענין העסקתו אצל הנתבעת, כך ששיקולים אלה לא היו מקצועיים גרידא. 3. תובענה זו ממחישה שוב, עד כמה יש להצטער על כך ששיקולים שאינם מקצועיים משפיעים על החלטות שאמורות להיות מקצועיות בלבד. הנזק שנגרם עקב כך לא נגרם רק לנתבעת (ולציבור שאמור לקבל ממנה שרותים), אלא גם לתובע עצמו, אשר נכזבו תקוותיו להישאר תקופה ממושכת בעבודתו אצל הנתבעת, תקוות שלא היו נוצרות אצלו אילו הנתבעת היתה נוהגת עמו מלכתחילה באופן שהיה מושפע רק משיקולים מקצועיים. תמצית הליכי הדיון בתובענה 4. התובענה שבפני הוגשה ביחד עם בקשה למתן סעד זמני (בש"א 2515/05). הן בכתב התביעה והן בבקשה למתן סעד זמני - עתר התובע כנגד פיטוריו מעבודתו אצל הנתבעת (אז, עדיין, רשות הדואר), פיטורים שהודעו לו במכתב של הנתבעת מיום 26/10/05. 5. הבקשה למתן סעד זמני נקבעה לדיון ביום 8/12/05, בפני מותב בראשות מי שהיה אז השופט הראשי של בית הדין, השופט חיים סומך. בעת הדיון, הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה הנתבעת תחליט מחדש בעניינו של המבקש, לאחר שתערוך למבקש שימוע (שהוגדר על ידי הנתבעת כשימוע נוסף). 6. לאחר אותה הסכמה, שקיבלה תוקף של החלטה, הועברה התובענה להליכי דיון מוקדם בפני הרשמת סלווא שאמי, אלא שהליכים כאלה לא התקיימו בפניה, שכן היא המתינה לדיווח מאת הצדדים על תוצאות השימוע שהיה אמור להיערך בעקבות ההחלטה. 7. נוכח ההחלטה מיום 8/12/05, המבקש אכן הוזמן לישיבת שימוע ביום 19/1/06. למעלה מחודשיים לאחר מכן, ביום 22/3/06, הודיעה באת כחה של הנתבעת במכתב לבא כחו של התובע, כי הנתבעת החליטה שלא לשנות את עמדתה בעקבות השימוע הנוסף. הודעה על החלטתה זו של הנתבעת הוגשה לבית הדין רק ביום 2/4/06, על ידי ב"כ התובע, אשר ביקש לחדש את הדיון בבקשה למתן סעד זמני. על כך - הגיעה (בהתאם להחלטת הרשמת שאמי) תגובה של הנתבעת, שהתנגדה לחידוש הדיון. מספר חודשים מאוחר יותר - הועברה התובענה להתברר בפני. 8. בהחלטתי מיום 17/7/06, הסברתי מדוע לדעתי המחלוקת הפרוצדורלית בין הצדדים אינה בעלת משמעות ממשית. מכל מקום - דחיתי את הבקשה "לחדש" את הדיון בבקשה שבתיק בש"א 2515/05, וקבעתי כי אם ברצון התובע לבקש סעד זמני כנגד פיטוריו - עליו להגיש בקשה אחרת בענין זה, אשר תהיה גם מעודכנת בהליכי השימוע שהתקיים ביום 19/1/06. מכל מקום, המלצתי לב"כ הצדדים להידבר ביניהם ולבחון אפשרות להגיע להסכמה דיונית על קיום דיון מזורז בתיק העיקרי, במקום להתדיין בענייני סעד זמני. 9. בינתיים, בכל אותה תקופה, לא הגיש התובע בקשה לתקן את כתב התביעה כך שהוא יהיה מעודכן גם בהליכים שהיו לאחר הגשת כתב התביעה המקורי. בהמשך ההתדיינות (רק ביום 26/11/06), הסתבר שהדבר היה בשל כך שהנתבעת לא העבירה לתובע, עד חודש אוגוסט 2006, את פרוטוקול השימוע מיום 19/1/06 וכי גם לאחר מכן - היא לא העבירה לתובע את ההחלטה שהתקבלה בעקבות אותו שימוע, מלבד ההודעה עליה במכתב של ב"כ הנתבעת מיום 22/3/06, כאמור לעיל. במקביל, ביום 20/11/06, הגישה הנתבעת כתב הגנה (שהיה מכוון כנגד כתב התביעה המקורי). 10. ביום 26/11/06, לאחר הגשת כתב ההגנה האמור, התקיים בבית הדין דיון שהיה מיועד להיות דיון מוקדם. אלא שבמהלך הדיון, הפניתי את תשומת לב ב"כ הצדדים לכך שכתבי הטענות אינם משקפים חלק מההליכים הרלוונטיים (השימוע מיום 19/1/06 וההחלטה שהתקבלה בעקבותיו), והבעתי את פליאתי על כך שב"כ הצדדים לא הצליחו ליזום את עדכון כתבי הטענות. לאחר מכן, הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה דיונית על כך שהנתבעת תעביר (סוף סוף) לתובע העתק של ההחלטה של מי שערך את השימוע ביום 19/1/06, וכי לאחר מכן - יוכל ב"כ התובע להגיש כתב תביעה מתוקן שבעקבותיו תוכל הנתבעת להגיש כתב הגנה מתוקן. ההסכמה הדיונית האמורה קיבלה תוקף של החלטה. נוכח העובדה שהיה ברור שכתבי הטענות יתוקנו - לא היה טעם לקיים באותו יום דיון מוקדם, ולא קיימתי אותו. 11. ב"כ הצדדים נותרו חלוקים ביניהם בשאלת הוצאות המשפט בגין תיקון כתב התביעה. מאחר שמחלוקת זו לא הוכרעה עד כה - אכריע בה כעת. לדעתי, אין מקום לחייב את התובע בהוצאות משפט בשל תיקון כתב התביעה. הגשת כתב תביעה מתוקן היתה מחוייבת המציאות, נוכח העובדה שבהתאם להסכמה בין הצדדים מיום 8/12/05, נערכה ישיבת שימוע, ואותה ישיבה - לא הביאה לסיום המחלוקת. משהמחלוקת בין הצדדים נמשכה אך כללה גם את הליך השימוע שהתרחש לאחר הגשת כתב התביעה המקורי, לא היה מנוס מלדאוג לכך שכתבי הטענות ישקפו את המחלוקת המעודכנת. ייתכן שהנתבעת היתה יכולה להיות זכאית להוצאות משפט בגין ישיבת יום 26/11/06 שהיתה מיותרת (ולא בגין עצם תיקון כתב התביעה), אולם הנתבעת לא ביקשה הוצאות משפט בגין אותה ישיבה, מה גם שלפחות חלק מהאחריות לכך שאותה ישיבה התייתרה, מוטל גם על הנתבעת, אשר לא דאגה להעביר אל התובע במועד את ההחלטה שהתקבלה בעקבות השימוע מיום 19/1/06. על כן, איני פוסק לנתבעת הוצאות משפט בשל תיקון כתב התביעה. 12. כתב תביעה מתוקן הוגש ביום 16/1/07. כתב הגנה מתוקן הוגש ביום 26/2/07. ביום 1/3/07 התקיים בבית הדין דיון שהיה מיועד להיות דיון מוקדם, אלא ששוב - לא קויים בו דיון לגופו של ענין. באי כחם של הצדדים העדיפו שלא להיכנס לדיון מייגע של ניסוח המוסכמות והפלוגתאות, והגיעו להסכמה דיונית בדבר גילוי מסמכים, בדבר הגשת רשימה מוסכמת של מוסכמות ופלוגתאות ובדבר הגשת תצהירי עדות ראשית. הרשימה המוסכמת המובטחת של המוסכמות והפלוגתאות - לא הוגשה. התצהירים דווקא כן הוגשו, אך לא במועדים המקוריים שעליהם סוכם בין הצדדים, אלא מאוחר יותר. משכך, גם ישיבות ההוכחות שנקבעו - נדחו. 13. בשל ההיקף הגדול (יחסית) של העדויות, ובשל העדרותו של אחד מעדי הנתבעת מישיבת ההוכחות האחרונה שהיתה אמורה להיות, התקיימו 4 ישיבות של הוכחות (באחת מהן, לא היתה נוכחות של נציג העובדים). למרות שנציג העובדים לא היה נוכח באחת הישיבות, הוא לא פסק להיות חלק מהמותב, והוא שותף גם למתן פסק דין זה. דרך זו תואמת - לדעתי - את ההלכה הפסוקה. ראו, למשל, דב"ע נו/2-2 לוגי'ק בע"מ - וולשטיין, פד"ע כט 560, שבו נאמר - בין השאר - כך: "בהליך שבו מתקיימים כל אלה: (א) יש מחלוקת עובדתית בהליך; (ב) הושמעו עדויות או הוגשו ראיות בהליך; (ג) התקיימו מספר דיונים שבהם הושמעו עדויות או הוגשו ראיות; (ד) נציג ציבור נכח בדיון אחד לפחות, שבו הושמעו עדויות או הוגשו ראיות; (ה) הושמעו סיכומים בעל-פה או הוגשו סיכומים בכתב בהליך, יש לשתף במתן פסק הדין את נציג הציבור או נציגי הציבור אשר נכחו בדיון האחד לפחות שבו הושמעו עדויות או הוגשו ראיות, למרות שלא נכחו בדיון או בדיונים אחרים בהליך." [שם, 571-570]. 14. עם תום שמיעת העדויות, ביקשו ב"כ הצדדים להגיש סיכומים בכתב, ואף הסכימו על המועדים לעשות כך, אלא שהמועדים המקוריים שוב לא נשמרו, בעיקר על ידי הנתבעת, שביקשה (וקיבלה) עוד ועוד הארכות של המועד להגיש את סיכומיה. מספר הערות בענין קביעת העובדות 15. בטרם אעבור לפרט את העובדות הנקבעות, אעיר מספר הערות בקשר אליהן. 16. מי שהחליט על פיטוריו של התובע (בטרם ההחלטה הנוספת שהתקבלה לאחר השימוע מיום 19/1/06), היה מנהל מרחב חיפה והצפון אצל הנתבעת, מר יעקב גרינשטיין (שייקרא להלן: "יעקב"). לפיכך, יש חשיבות רבה לעדותו של יעקב, שכן הוא זה ששקל את השיקולים שהביאו להחלטה. אם היה מתברר ששיקוליו הם שיקולים זרים, הנובעים מתלונות של התובע, היה סיכוי בלתי מבוטל שההחלטה היתה נמצאת כפגומה עד כדי ביטולה. עדותו של יעקב מהימנה בעיני. יעקב העיד בכנות גם בעניינים שלא היו נוחים לו. הוא מסר, בגילוי לב, שהוא לא פעל בעניינו של התובע כפי שהוא היה מעוניין לפעול, אלמלא ההתערבות "מלמעלה". (ראו בענין זה את עדותו של יעקב בשו' 26-24 בעמ' 53 לפרוטוקול, בשו' 11-8 בעמ' 60 לפרוטוקול ובשו' 3 ו-8 בעמ' 61 לפרוטוקול). יעקב גם לא ניסה להתחמק מאמירות בלתי מחמיאות ביחס למנהל סניף הדואר בחצור הגלילית, הממונה על התובע, מר רונן אברהם (שייקרא להלן: "רוני"). לפיכך, אני סבור שניתן לתת משקל ראייתי רב לגרסתו של יעקב כפי שנמסרה על ידיו. 17. עדות נוספת שעשתה רושם מהימן, היא של מר יניב הראל (שייקרא להלן: "יניב"), אשר בתקופה הרלוונטית לתובענה עבד כמבקר במטה של אזור הגליל של הנתבעת. ליניב אין היכרות אישית עם התובע והוא אינו מסוכסך עמו. לא היתה לו כל סיבה להעליל על התובע. יניב אישר כי מובן שאצל דוורים מתרחשות טעויות, והוא לא ייחס משמעות רבה לעצם מציאת טעויות בעבודתו של התובע. יניב הסביר כי הגורם המשמעותי מבחינתו, מצוי בתשובה לשאלות אם יש ירידה במספר הטעויות או אם לאו, וכן אם יש טעויות החוזרות על עצמן. לפי עדותו של יניב, אצל התובע לא היתה (לאורך זמן) ירידה במספר הטעויות, והיו טעויות שחזרו על עצמן. בכך, לדעת יניב, באה לידי ביטוי הבעייתיות בהתאמת התובע לתפקידו. 18. גם עדותו של מנהל סניף הדואר בצפת, מר ניסים אלמשעלי (שייקרא להלן: "ניסים"), אינה בעייתית ואין סיבה שלא לקבל אותה. אמנם, ניסים לא עבד זמן רב ביחד עם התובע, אך כבר במהלך התקופה הקצרה שהתובע עבד בכפיפות לניסים, הצליח ניסים לגבש דעה שלילית על התאמת התובע לעבודתו, וזאת - מבלי שהיתה לו דעה מוקדמת כנגד התובע. 19. בשל האמור לעיל, ניתן משקל ראייתי משמעותי גם לגרסאותיהם של יניב ושל ניסים. לעומת זאת, מטבע הדברים ניתן משקל נמוך יותר לגרסאותיהם של התובע ושל רוני, ששניהם נראים על ידינו כ"נוגעים בדבר". בנוסף לכך, לא ניתן לומר שהיתה התרשמות טובה מעדותו של מר שמעון אסרף (שייקרא להלן: "שמעון"). הרושם הברור ביותר מעדותו, הוא הרושם שהוא חשש מאד להיראות כמי שהחתים את כרטיס הנוכחות של רוני. 20. הנתבעת הגישה לתיק עשרות מוצגים שמהם ניתן ללמוד על ביקורות שנעשו על עבודתו של התובע, ועל תגובותיו של התובע בענין אותן ביקורות. חלק מהתגובות של התובע, הביאו למסקנה (גם לפי עדותו של יניב) שהביקורת היתה תקינה. חלק אחר של הביקורות לא זכו לתגובות מניחות את הדעת. היה ניתן להתעכב על כל המסמכים האמורים או על חלק גדול מהם, אך נראה לי כי אין צורך בכך. ממילא שיקול הדעת שאמור להיות מופעל בשאלה אם היה מוצדק לפטר את התובע או אם לאו - אינו שיקול דעת המצוי בסמכות בית הדין. תפקידו של בית הדין בענין זה מתמצה בבחינת השיקולים שהביאו להחלטה על הפיטורים, ובבחינת הדרך שבה נעשו הפיטורים, ולא בשאלה אם הפגמים בעבודתו של התובע היו חמורים או אם לאו. על כן, בעובדות שתפורטנה להלן, לא יהיה אזכור של כל מה שניתן ללמוד מהביקורות שנעשו על עבודת התובע ומתגובות התובע על אותן ביקורות, אלא תינתן השורה התחתונה של חלק מהממצאים. אלה העובדות 21. התובע, תושב חצור הגלילית, היה בעבר איש צבא הקבע, ולאחר מכן עבד בשק"ם עד להפרטת השק"ם. בהמשך עבד התובע כקב"ט של המועצה המקומית חצור הגלילית. 22. בשלהי שנת 2001, לאחר סיום עבודתו של התובע במועצה המקומית, הוא ניסה להתקבל לעבודה אצל הנתבעת (שהיתה אז רשות הדואר). לא הוברר, בתובענה זו, כיצד נוצר הקשר בין התובע לבין הנתבעת. עם זאת, מעדותו של יעקב, וגם מדברים שנאמרו על ידי התובע, ניתן להבין שהיוזמה להעסיק את התובע אצל הנתבעת, לא היתה מנותקת מקשריו הפוליטיים של התובע. התובע הוא חבר מרכז במפלגת הליכוד, והוא עסקן פוליטי בסניף הליכוד בחצור הגלילית. לתובע יש קשרים פוליטיים עם אישים שכיהנו בתפקיד שר התקשורת. התפקיד המקורי שהיה מיועד לתובע היה להיות נהג שליח ברשות הדואר. התובע סבר שהוא יעבוד כנהג שליח בקו שירות שליחים שהתעתד להיפתח באזור חצור הגלילית וראש פינה, במהלך חודש אוקטובר 2001. 23. טרם תחילת עבודתו, זומן התובע לשיחה עם יעקב, ביום 23/10/01. במועד זה הבהיר יעקב לתובע, למורת רוחו של התובע, שאין וודאות שהוא יועסק כנהג שליח, וכי ייתכן שהוא יועסק כדוור, החל מיום 1/11/01. התובע, שכאמור, לא היה מרוצה ממידע זה, אמר שהוא ישקול את הענין. 24. ביום 14/11/01, בטרם החל התובע לעבוד אצל הנתבעת, נבחן התובע במבחני התאמה לעבודה כנהג ברשות הדואר. המבחנים בוצעו על ידי אגף ארגון ומשאבי אנוש של רשות הדואר. הציון הכולל של התובע במבחן זה היה - 4, ציון שמשמעותו שהתובע נכשל במבחני ההתאמה. בסיכום המילולי של ממצאי המבחנים נרשם, בין השאר, כי התובע התקשה בהבנה וכי הוא התקשה מאד באנגלית, בעיקר - בקריאת כתב יד. 25. למרות כשלונו של התובע במבחני ההתאמה לעבוד כנהג, הוא התקבל לעבודה ברשות הדואר, אם כי - לא כנהג, אלא כדוור, במעמד של עובד ארעי. התובע החל לעבוד כדוור בסניף חצור הגלילית של רשות הדואר, ביום 3/12/01. 26. באותה עת, נוהל סניף הדואר בחצור הגלילית, על ידי מר אלברט פרץ, שהיה בשלהי תקופת כהונתו, בטרם יציאתו לגמלאות. 27. על פי נהלי הנתבעת, לא היה התובע אמור להתקבל לעבודה בלא שעבר מבחני התאמה לתפקיד. למרות זאת, הנתבעת לא הקפידה על הנהלים, וקלטה - כאמור - את התובע, לעבודה כדוור. עם זאת, מספר שבועות לאחר תחילת העבודה, הוזמן התובע לעבור מבחני התאמה לתפקיד דוור, שהתעתדו להיערך לו ביום 20/1/02. אולם, משהתברר כי בנובמבר נכשל התובע במבחני התאמה לתפקיד נהג, ומאחר שנהלי הנתבעת מורים על מרווח של 6 חודשים בין מבחן לבין מבחן - לא נערכו לתובע מבחני התאמה בינואר. ביום 3/2/02, כתב יעקב מכתב אל סגן סמנכ"ל הנתבעת בתחום ענייני עובדים, וביקש את אישורו לגבי המשך העסקת התובע, או לחלופין - אישורו על מבחני התאמה חוזרים או לפיטוריו של התובע. באותו יום שלח יעקב מכתב באותו ענין גם לתובע עצמו, על כך שעניינו של התובע מצוי בבירור. המכתב האמור היה אמור להימסר לתובע באמצעות מר ירון מגן, מנהל אזור גליל במרחב חיפה והצפון של הנתבעת (שייקרא להלן: "ירון"), אך התובע טוען שהוא לא קיבל את המכתב, ואין לי אפשרות לקבוע כאן אם נכון לקבל את גרסתו או אם לאו. אין גם צורך להכריע בכך. 28. לא נראה שיעקב קיבל תגובה בכתב על פנייתו בענין המשך העסקת התובע, אך מעדותו של יעקב עולה כי אושר להמשיך את העסקת התובע כדוור, תוך עריכת מבחני התאמה נוספים לאחר שתעבור למעלה מחצי שנה מהמבחנים שבהם התובע נכשל. כפי הנראה, גם אותו אישור להמשך העסקת התובע, לא נבע ממניעים מקצועיים, אלא בשל התערבות "מלמעלה" של הנהלת הנתבעת, לאחר שהגיעו פניות מגורמים פוליטיים. זאת ניתן להבין מעדותו של יעקב, במילים הבאות: "... פנו אלי לא פעם ולא פעמיים מהנהלת המשרד וביקשו שאשאיר אותו בעבודה. ... גורמים במפלגה דאגו להעביר את רצונם דרך הנהלת המשרד אלי. ... אמרתי כבר שהיתה התערבות של ההנהלה בכל ההליך של קליטת התובע.". 29. התובע המשיך לעבוד כדוור גם לאחר מכן. בתקופה שבה נוהל הסניף על ידי מר אלברט פרץ, לא היו תלונות מצד הנתבעת כנגד עבודת התובע. כך היה גם בתקופה שלאחר פרישתו של מר אלברט פרץ, כאשר במשך מספר שבועות נוהל הסניף על ידי מר דוד פרס. לאחר מכן, במאי 2002, נכנס רוני לתפקיד מנהלו של הסניף. 30. סמוך לאחר כניסתו של רוני לתפקידו, יצא התובע לקורס דוורים, שנערך מיום 19/5/02 עד יום 16/6/02. התובע עבר את הקורס בהצלחה רבה. ציונו בקורס היה 90. 31. ביום 3/7/02 נבחן התובע במבחני התאמה לתפקיד דוור. הציון הכולל שהתובע קיבל במבחן היה 5, שהוא ציון גבולי. ציון כזה אינו מחייב את הפסקת ההעסקה, אך אין בו גם משום המלצה על המשך ההעסקה. 32. מהראיות עולה כי הפער בין הציון הטוב בקורס הדוורים לבין הציון הגבולי במבחני ההתאמה, אינו בלתי סביר. קורס הדוורים כולל לימודים תאורטיים בלבד על עניינים הקשורים למיון דואר ולחלוקתו. מבחני ההתאמה אמורים לבחון את ההתאמה המעשית לתפקיד. 33. מכל מקום, בשל הציון הגבולי שהתובע קיבל במבחני ההתאמה, היו שוב התייעצויות פנימיות אצל הנתבעת במטרה לבדוק אם להמשיך להעסיק את התובע. בסופו של דבר סוכם שהתובע ימשיך בעבודתו, אך במקביל - רוני ידאג להדריך את התובע, וכן ימלא לגביו חֲווֹת דעת תקופתיות בתדירות גבוהה. 34. סמוך לאחר כניסתו של רוני לתפקידו, החלו חיכוכים בינו לבין התובע. לתובע היו טענות על כך שרוני דואג לכך ששמעון (אשר עבד כאשנבאי בסניף חצור הגלילית, אך היה מעוניין לקבל עבודה נוספת כדוור) - יעביר את כרטיס הנוכחות שלו (ובתחילה - גם של דוד פרס), בשעון הנוכחות, במועד מוקדם יותר מאשר שעת ההגעה האמיתית שלו. אולם, לא נראה שהתובע התלונן על כך בפני מישהו שאינו מעובדי סניף הדואר בחצור הגלילית עד למועד מאוחר הרבה יותר (במכתבו מיום 6/12/04 שעליו עוד ידובר להלן). 35. ביום 2/10/02, ערך ירון פגישה שבה השתתפו גם התובע, רוני ויניב. רוני ויניב העלו בפגישה את טענותיהם בענין טיב עבודתו של התובע (ורוני - גם בענייני משמעת), כשהתובע הגיב על כך והביע את דעתו על כך שהוא עובד קשה והיטב. התובע אף העלה את האפשרות שיש פעולות מכוונות כנגדו. ירון סיכם את הפגישה בקביעה שיש לדרוש שיפור מצד התובע, הן בענייני חלוקת הדואר והן בענייני מערכת היחסים עם רוני. 36. רוני, כזכור, התבקש לחוות את דעתו על עבודת התובע, בתכיפות גבוהה. הוא אכן עשה כך. חלק ניכר מֵחֲווֹת הדעת שרוני ערך - לא היו חיוביות, בלשון המעטה. חֲווֹת הדעת אינן אחידות בתוכנן. חלקן עוסק בבעיות בחלוקת הדואר. חלקן עוסק בבעיות משמעת. חלקן מלמדות על שיפור מבחינת המשמעת (מופיע בהן הביטוי המוזר: "ממעיט בבעיות משמעת", כשלא ניתן לדעת אם הכוונה שיש מעט בעיות משמעת, או שמא שיש פחות בעיות משמעת מאשר לפני כן). בחלק מֵחֲווֹת הדעת, מיוחס לתובע מאמץ לעמוד בציפיות ולהצליח בעבודתו, ובחלק מהן - נטען כי הוא אינו מצליח להביא לכך שמספר התלונות כלפי עבודתו - יפחת. במועד מסויים (סוף מרץ 2003) נאמר כי מספר התלונות מהציבור, פחת, אך כחודש לאחר מכן (תחילת מאי 2003), נאמר שבחודש האחרון שוב יש התגברות של מספר התלונות. כך נמשך הדבר גם ביוני 2003. בענין הפרות המשמעת שרוני ייחס לתובע, ראוי לציין את האמור במכתב מ/4 (שהועלה כבר בפגישה מיום 2/10/02 והוכחש על ידי התובע), בדבר העדרויות של התובע מעבודתו בתואנה של מחלה, כשבאחד המקרים (לגרסת רוני), התובע ניצל את העדרותו לנסיעה לתל אביב לשם מסירת טפסים של מתפקדי מפלגת הליכוד, ובמקרה אחר (לגרסת רוני) - התובע ניצל את העדרותו להשתתפות בסיור עם השרה לימור לבנת. כאמור כבר בסעיף 20 לעיל, לא אפרט כאן את התוכן המלא של חֲווֹת הדעת על עבודתו של התובע. אין טעם בכך. אולם, ניתן לראות את חֲווֹת הדעת מאותה עת, במוצגים שהנתבעת הגישה - מ/1, מ/3, מ/4, מ/5, מ/6, מ/7.2, מ/8.2, מ/9, מ/10, מ/11 ו-מ/12.2. 37. דווקא העובדה שֶחֲווֹת הדעת האמורות אינן בעלות תוכן אחיד, מחזקת בעיני את משקלן הראייתי. אילו היה מדובר, כגרסת התובע, בסימונו של התובע מראש, על ידי רוני ועל ידי יעקב, כמי שאמור להיות מועמד לפיטורים, היה ניתן לצפות שכל חוות הדעת יהיו שליליות באותה מידה. העובדה שלעתים ציין רוני שהמצב השתפר - מלמדת, לדעתי, שניתן לראות את חֲווֹת הדעת כמשקפות את דעתו האמיתית של רוני על עבודתו של התובע, ולא ככאלה שנועדו מראש להביא לסיום העסקת התובע. 38. ביום 9/9/03 נערכה אצל ירון פגישה דומה לזו שנערכה ביום 2/10/02. גם תוכנה היה דומה. בסיכום הפגישה הפנה ירון לסיכום הפגישה מיום 2/10/02 (כשבטעות נרשם כאילו היא נערכה ביום 2/10/03). 39. נוכח חוסר שביעות הרצון מעבודתו של התובע, לא סבר יעקב שנכון להעביר את התובע למעמד של עובד קבוע. על פי ההסכם הקיבוצי שחל על יחסי העבודה בין הצדדים, תקופה של 24 החודשים הראשונים כעובד ארעי נחשבת תקופת נסיון, וניתן להאריך אותה לתקופה נוספת של עוד 24 חודשים, בהסכמת העובד. לפיכך, התבקש התובע לחתום על הסכמתו לכך שהוא ימשיך להיות מועסק כעובד ארעי תקופה נוספת של 24 חודשים. התובע אכן חתם על הסכמה כזו, ביום 29/9/03. 40. בחודש נובמבר 2003, סבר רוני שנכון לאפשר לתובע לעלות בדרגה, וזאת - נוכח שיפור בעבודתו שהסתמך בתקופה שלאחר הפגישה מיום 9/9/03. התובע אכן הועלה בדרגה. 41. לאחר מכן, נראה שלמשך מספר חודשים, פחתה תדירות חֲווֹת הדעת של רוני על עבודתו של התובע. עם זאת, לא היה שיפור משמעותי בטיב עבודתו. התלונות של הציבור על טעויות בחלוקת הדואר, המשיכו להגיע בקצב שלא היה נמוך מהקצב הרגיל שלהן מאז החל התובע בעבודתו. הטעויות חזרו על עצמן. עניינים אלה (של טעויות החוזרות על עצמן ושל אי-ירידה במספר התלונות), נראו ליניב, כבעלי חומרה מיוחדת. 42. בשנת 2004, ארעו מספר ארועים שהביאו את התובע להעלות טענות כנגד רוני, בענייני מנהל תקין. בסעיפים שלהלן אביא חלק מהטענות האמורות של התובע. 43. רשות הדואר העסיקה בחודשי הקיץ גם נערים, החל מגיל 14. במסגרת זו, הועסקו גם בנו ובתו של התובע. בתו של התובע, רינת עמר, הועסקה בחודש אוגוסט 2004. כפי הנראה, בנו של רוני הועסק בסניף עוד טרם הגיעו לגיל 14. לפיכך, ביקש רוני לדווח על בתו של התובע כאילו היא עבדה בתקופה שטרם הגיע בנו של רוני לגיל 14 ולדווח על בנו של רוני כאילו הוא עבד בתקופה שבה עבדה בתו של התובע. 44. רוני נהג לבצע העברות בעלות בכלי רכב, באופן אישי, לסוחרי רכב (שלאחר מכן שילמו את העמלות על כך באשנב - לידי שמעון). בעשותו כך, רוני איפשר לסוחרי הרכב להיכנס לחלק בסניף הדואר שאינו פתוח לקהל. אחד מסוחרי הרכב סייע לרוני למצוא רכב לקניה, בלא שקיבל ממנו תשלום על כך. אחד מסוחרי הרכב הביא לדואר מתנות בעבור רוני. 45. במהלך שנת 2004, פתחה אשתו של רוני בית עסק להמרת כספים, שפעל ברשיון, בקרית שמונה. בית עסקה של אשתו של רוני, נפתח בקרבת מקום לבית הדואר בקרית שמונה. מאחר שהמרת כספים נעשית גם בבנק הדואר, נוצרה - למעשה - תחרות בקרית שמונה בין רשות הדואר לבין בית העסק של אשתו של רוני. רוני עזר לאשתו בכך שהוא פרט בעבורה שטרות (משטרות שהיו בידיו בסניף הדואר). רוני גם עזר לקידום העסק של אשתו (לדבריו, רק לאחר שעות העבודה, ולטענת התובע - גם באמצעות חלוקת כרטיסי ביקור של בית העסק, בסניף הדואר בחצור הגלילית). 46. בנוסף לאמור לעיל, היו לתובע תלונות גם בענין יחסו של רוני אליו. תלונות אלה היו על כך שרוני אינו מאשר לו חופשות אף שהיתה אפשרות לאשרן, שרוני נוהג כלפי שמעון ביחס מפלה לטובה, בשל כך שהוא נזקק לסיועו של שמעון, ועוד כיוצא באלה. 47. בחודש אוקטובר 2004 פנה התובע לגורמים שונים אצל הנתבעת בתלונות כנגד רוני. (אעיר כי על גבי אחד המכתבים (מכתבו של התובע לירון, מוצג ט' ממוצגי הנתבעת) נרשם כי הוא, כביכול, מיום 27/6/04, אך נראה לי כי הוא נשלח רק בחודש אוקטובר 2004 וזאת נוכח העובדה שהוא התקבל אצל ירון ביום 12/10/04 (כעולה מהחותמת שלו) וכי הוא נשלח בפקסימיליה למקומות שונים ביום 11/10/04 וביום 12/10/04. אעיר עוד כי אותו מכתב, נשלח גם כשהוא נושא תאריך 6/12/04 (מוצג יח/2 ממוצגי הנתבעת), כך שנראה שדבר מה לא היה תקין באופן שבו תיארך התובע את מכתבו האמור. עוד אעיר כי אין זה סביר שדווקא דואר פנימי אצל הנתבעת יטולטל 3.5 חודשים עד שיגיע לתעודתו). בנוסף לאותו מכתב שתאריכו אינו ברור, שלח התובע מכתב מיום 10/10/04 למנהל דאז של רשות הדואר, מר יוסי שלי (עם העתק ליעקב) בענין בית העסק של אשתו של רוני, ומכתב מיום 27/10/04 (בענין הדיווח על העסקת בנו של רוני). 48. חלק מתגובותיה של הנתבעת על תלונותיו של רוני, היו ענייניות (העברת התלונה בענין בית העסק של אשתו של רוני לבדיקה באגף הבטחון, ובקשת תגובה מאת רוני), וחלק מהתגובות היו - בעיני - בלתי ענייניות (טרוניה כלפי התובע על כך שהתעלם מההיררכיה שהנתבעת רוצה להנהיג). 49. ביום 20/10/04, קיים רונן פגישה אצלו, בין התובע לבין רוני. התובע העלה בפגישה דברים דומים לאלה שהעלה במכתבו שתאריכו אינו ברור (מוצגים ט' ו-יח/2 של הנתבעת). רוני השיב תשובות שונות, ובסיום הפגישה סיכם ירון שעל התובע להישמע להוראותיו של רוני. 50. לאחר הפגישה האמורה, התחדשו מכתבי הביקורת של רוני בענין עבודתו של התובע. (לזכותו של רוני ייאמר כי גם לשמעון הוא פנה במכתב עם בקשת הסבר על תלונה של התובע בענין טיב עבודתו של שמעון כשהחליף את התובע). התובע הגיב על מכתביו של רוני, כשבדרך כלל - הוא דחה את הטענות שהועלו בהם כלפיו. כאמור בסעיף 20 לעיל, לא אפרט כאן את תוכן הביקורת של רוני ואת תוכן תגובותיו של התובע. 51. בנוסף להתכתבויות בין התובע לבין רוני, החל רוני ליזום, בנובמבר 2004, את הפסקת העסקתו של התובע. 52. ביום 8/11/04, שלח רוני מכתב אל ירון, שבו נאמר, כך: " הנדון: חוות דעת - אלי עמר העובד אלי עמר, משמש דוור בבית הדואר - חצור הגלילית, כמעט שלוש שנים, ועד היום למרות מאמצי החת"מ, ולמרות מספר רב של פניות לא ניתן להבחין בשיפור חלוק דואר בצורה תקינה. העובד אינו מזדהה עם יעדי היחידה ועד היום לא תרם כמעט כלום להשגת היעדים, למרות נסיונות להפעילו במבצעים שונים. העובד אינו מבצע את תפקידו כראוי ובהספק כנדרש, למרות שמבצע תפקיד זה כשלוש שנים עדיין קיימים הרבה טעויות בחלוקה ללא מגמת ירידה במס' התלונות. לא מבצע הפניות דואר כנדרש, מחזיר דברי דואר של נמענים הקיימים בכתובות המצויינות על המעטפה. במקרים חריגים העובד אינו מוכן לקבל עליו מטלות נוספות ואינו מוכן להשקיע בלימוד וביצוע של משימות נוספות. במקרים חריגים בימי עומס או לאלתר במבצעים שונים העובד כמעט ואינו נענה לעזור בשעות לא שיגרתיות, מתחמק בנסיבות שונות וכמעט ואינו מגיש סיוע בעבודה הכללית. העובד אלי עמר אינו נענה באופן תמידי למטלות הממונים עליו, לכל הוראה או משימה מתנגד בטענה שהוא צריך לבדוק אותה וק אחרי ויכוחים ממושכים נענה בחיוב חלקי. לאחרונה התבקש לחדש את השמות במרכזי החלוקה, אך כבר שבועיים חלפו והמשימה כמעט ולא בוצעה כלל, דבר שהינו חלק בלתי נפרד מעבודתו השוטפת כדוור. העובד משתדל לדייק בזמן לעבודה, משתדל לא להעדר מהעבודה לאורך זמן ממושך וכמעט כל העדרויות מתואמות עם הממונים עליו, אך לא תמיד בשעות סבירות. יחסי העבודה של אלי עמר עם שאר העובדים תקינה, אך עם הממונים עליו יש יחסים עכורים תוך זלזול מתמיד במעמדם ובהוראותיהם. העובד אינו בעל עצמאות ויוזמה לפתרון בעיות בחלוקה או לאופן חלוקת הדואר עבור נמענים חדשים או נמענים שכבר עזבו את הכתובת. למרות שמגיעם כמות לא מבוטלת של דברי דואר בכתובת חדשה, אינו מנסה אפילו לאתר את הנמען ובד"כ מחזיר את דברי הדואר לשולח. העובד מבצע חלוקת דואר יומית באופן מלא ומקפיד לחזור לבית הדואר בגמר החלוקה, אך יחד עם זאת ישנם ברוב הזמן טעויות החוזרות על עצמן של רישום ומיספור דברי הדואר הרשומים. לסיכום: אלי עמר המשמש כדוור בית הדואר - חצור הגלילית, אינו עומד בדרישות התפקיד ועדיין יש הרבה בעיות ותלונות על חלוקה לא תקינה. התנהגותו כלפי הממונים עליו מזלזלת וחסרת כבוד. המלצתי בחינה מחדש את המשך העסקתו ברשות הדואר.". [לפחות רוב טעויות הדקדוק והניסוח - במקור]. ירון העביר את המכתב אל מחלקת כח אדם במרחב חיפה והצפון של הנתבעת וביקש כי יהיה "המשך טיפול בהתאם". 53. ביום 22/11/04 שלח רוני מכתב נוסף אל ירון, באותו ענין. כך נכתב בו: " הנדון: אלי עמר המשך העסקה העובד אלי עמר החל את עבודתו כדוור בדואר חצור הגלילית לפני כ-3 שנים. עם כניסתו לתפקיד החל בתהליך חפיפה עם מר שמעון אסרף ששימש עד אז כדוור בחצור הגלילית. עם כניסתו של מר אלי עמר לתפקיד לאחר חפיפה של 3 חודשים החלו בעיות החלוקה והפניות הדואר שנמשכים עד היום. לא פעם הגיעו תלונות על חלוקה לא תקינה. דהיינו טעויות בשמות וכתובות של נמענים שונים, בלבול בין שמות דומים עם כתובות שונות ובמיוחד דברי דואר שממוינים לתא חלוקה של אחד השכנים. לא פעם נאמר למר אלי עמר ע"ע החתום מטה להגביר את עירנותו בנושא חלוקה שגויה לנמענים אך ללא הועיל. הבעיות בחלוקה תקינה המשיכו ונמשכות עד היום עם מספר לא מבוטל של תלונות הציבור על דברי דואר שגויים, רבים מהם תלונות חוזרות. במסגרת תפקידו התבקש מר אלי עמר לבצע עדכון שמות במרכזי חלוקה כולל החלפת תויות השם והכתובות המדוייקות, אך עד היום העניין לא בוצע כראוי ובמלואו, למרות שהובהר לו כי זה חלק מתפקידו כדוור לעדכן את שמות הנמענים ובכך למנוע טעויות חלוקה. הודגש בפני מר אלי עמר רמת החשיבות של דואר רשום, ז"א רישום נכון של המכתבים עם או בלי אישור מסירה, כתובת ברורה ומדוייקת, והחשוב ביותר חלוקת ההודעות לנמענים בכתובת מדוייקת למרות זאת עד היום יש טעויות חוזרות בכל התחומים המוזכרים לעיל. נושא רגיש ובעל חשיבות הוא הפניות הדואר. גם פה מר אלי עמר נכשל כאשר לא ביצע הפניות על כל דברי הדואר של משפחות שעזבו את חצור הגלילית או לאלתר ביצע הפניות שגויות כאשר בלבל בין הפניות של משפחות שונות. בעניין נוסף אבקש לציין כי גם נמענים אשר פתחו ת.ד. בסניף מקבלים מדי פעם את דברי הדואר במרכזי החלוקה במקום בסניף. לאורך כל הזמן בו אני ממלא את תפקיד מנהל הדאור בחצור הגלילית קיבל מר אלי עמר עזרה והדרכה בכל נושא מיון וחלוקה כולל בקרה ופתרונות לבעיות החלוקה. למרות זאת ולמרות היותו יוצא לחלוקה בשעות מוקדמות (בין 9 ל 10 בבוקר) הבעיות במיון ובחלוקה נמשכים. אבקש לציין כי עבודתו של דוור נמדדת במיון בחלוקה תקינה ומלאה לכל הנמענים תוך התייחסות לפניות הציבור ובעיותיהם, אך מר אלי עמר לא עמד כלל בנדרש מתפקידו כדוור. לסיכום: לאור האמור לעיל ובהמשך להתכתבויות קודמות בעניינו של מר אלי עמר, עובד זמני ברשות הדואר, הכוללים בנוסף זלזול על הממונים עליו והוראותיהם, המלצתי היא לשקול מחשד את המשך העסקתו ברשות הדואר.". [לפחות רוב טעויות הדקדוק והניסוח - במקור]. ירון העביר את המכתב אל יעקב, וביקש כי לאור חומרת הרשום במכתב - יתקיים דיון בענין. 54. יעקב שוחח עם רוני וסוכם כי רוני יפנה אל יעקב בעניינו של התובע. במכתבו מיום 30/11/04, שנשלח ליעקב באמצעות ירון, כתב רוני כך: " הנדון: אלי עמר הפסקת העסקה בעקבות חוות דעת קודמת ובהתאם לדרישת מנהל מרחב חיפה צפון מר יעקב גרינשטיין הרני להמליץ על הפסקת עבודתו של מר אלי עמר ברשות הדואר. עם כניסתו לתפקיד לפני כ-3 שנים ולאחר חפיפה מסודרת החלו בעיות ממושכות בחלוקת הדואר בחצור הגלילית. בעיות של בלבול בין נמענים שונים בתאי חלוקה. רישום לא מדוייק של דברי דואר רשומים עם או בלי אישור מסירה. אי ביצוע הפניות בצורה תקינה ומסודרת של נמענים שעזבו את חצור הגלילית. החזרת מכתבים של נמענים עם שם וכתובת מדוייקים. העברת מכתבים של בעלי ת.ד. בסניף למרכזי החלוקה. במסגרת תפקידו כדוור לא ביצע חידוש השמות במרכזי חלוקה למרות שנתבקש. אי ביצוע הנחיות במלואם בביטול הבולים על דברי דואר. לסיכום: לאור האמור לעיל ובהמשך להתכתבויות קודמות, תוך זלזול מתמשך בתפקידם של הממונים עליו והוראותיהם, ולאור העובדה שמדובר בעובד זמני, המלצתי יל הפסקת העסקתו ברשות הדואר.". [לפחות רוב טעויות הדקדוק והניסוח - במקור]. 55. על סמך החומר שהיה בפניו, כולל מכתביו האחרונים של רוני אשר צוטטו לעיל, סבר יעקב שנכון יהיה להפסיק את עבודתו של התובע. ביום 2/12/04, שלח יעקב מכתב לתובע ובו הודיע לו על הכוונה לסיים את עבודתו אצל הנתבעת, ביום 31/12/04. במכתבו של יעקב נאמר שהנימוקים לכוונה זו, הם חֲווֹת הדעת של הממונים על התובע בענין ליקויים בעבודתו מאז תחילת העסקתו של התובע, וכן יחסו של התובע אל הממונים עליו. התובע הוזמן למסור את תגובתו בכתב. 56. התובע אכן הגיב בכתב על הכוונה להפסיק את העסקתו. במכתבו מיום 6/12/04, כתב התובע כך: " הנדון: תשובה למכתבך מ 2.12.04 בתאריך 12.01 התחלתי את עבודתי בדואר חצור כדוור מנהל הדואר היה אז אברם פרץ לאחר חמישה חודשים פרש אלברט ואז החליף אותו דוד פרץ למשך עוד ארבעה חודשים. יש לציים שכבר מהיו הראשון חלקתי דואר במרכזי חלוקה לבד ללא שום אדם אחר ומעניין שבאותה תקופה העבודה והיחס שלי גם עם אברהם פרץ וגם עם דוד הוי תקנים ולא קבלתי שום מכתב על דבר חריג. נכון שמערכת היחסים שלי עם המנהל רוני לא תקנים וזאת לא באשמתי אני אדם שיודע להסתדר עם כל אדם ולראיה היחסים של עם העובדים בדואר חצור מעולה. היחסים עם המנהל נובעים מכך שאני בשנת 2001 העברתי מידע ביודעין שהמנהל רוני ודוד פרץ הוי מגעים מאוחר לעבדה. שהיו בזמן החפיפה ואז היו מתקשרים לשמעון אסרף שיחתים להם את הכרטיס ומאז המנהל מתנכל לי וגם באחד השיחות שלי איתו הוא אמר לי רק אתה תפסיד מזה ומאותו יום התחילה הנקמה. לאחרונה אף זה החריף כאשר כתבתי מכתב למנכ"ל על זה שרוני פתח בקרית שמונה מקום להמרת מטבע זר. ובשיחה שלנו עם ירון מגן הודעתי על כמה דברים לא תקינים שבצע רוני אברהם. א. מסר תגובינה על סך 170 ₪ ולא קיבל כסף תמורה עד היום. ב. ביצע העבדות רכב לסוכן שהוא רכש ממנו מכונית ללא קונה מוכר. וגם קיבל מאותו סוכן רכב חבילות שי בחג. לאחרונה המנהל רוני ניגש לתאי החלוקה ומוצאי מכתבים מתאימים של הנמענים שאמורים לקבל את אותם מכתבים בתאים ורושם זאת בתור לקוי. ברצוני לספר לך קצת על עבודתי אני מגיע בשעה 7.00 מקבל את הדואר עושה את כל העבדה. מיון. מיון רשומים ורושם אותם. רישום חבילות. רישום צרורות. החזרות. עקב אחרי. וחלוקה ברכבי הפרטי ללא שום תמורה וזאת מכוון שלא הישאר דואר בבית הדואר במשך שלוש בשנים לא היה יום אחד שאחרתי לעבודה כל מסימה שהוטלה עליי נעשתה גם אם אמרו לי להגיע אחר הצהריים בשעה 17.00 לסגור את השקים של הדאור. נכון שקימות כמה טעיות אני מתקן את הטעיות ומשתפר מיום ליום. אני בנאדם וכל אדם טועה אני לא צריך לספר לך איך זה בקיץ בתוך תאי החלוקה בחום שאתה נוטף זיעה. ובחורף שקר וחשוך. היו כמה תלונות שנבדקו ע"י המנהל וע"י ונמצאו לא נכונות לדוגמה תלונתו של ישראל פרץ שטען שאין בתא חלוקה שלו הודעה על דבר דואר רשום. לקחתי את רוני ברכבי ונסענו לבדוק את תא החלוקה וכן מצאנו את ההודעה. לכן לא כל התלונות נכונות. לאור הדברים שספרתי לך וזה בקצרה איך אתה רוצה שרוני איתן חוות דעת טובה עליי. לכן אבקש ממך לשנות את החלטתך מכוון שקבלתה חוות דעת שלילית עלי בסך הכל אני רוצה לפרנס את משפחתי שם ארבעה ילדים. ידוע לך שמצב התעסוקה בחצור רע מאוד.". [לפחות רוב טעויות הכתיב, הדקדוק והניסוח - במקור]. 57. ביום 20/12/04, התקיימה ישיבת שימוע אצל יעקב, בנכחות התובע, ירון, רוני וכן מר רוני יחזקאל, מנהל משאבי אנוש במרחב חיפה והצפון של הנתבעת. מהלך הישיבה היה כמתואר בפרוטוקול (מוצג י"ט ממוצגי הנתבעת). התובע טען שם טענות על כך שהוא עובד כראוי וכי הטעויות מובנות, ורוני טען טענות כנגד טענותיו של התובע. בסופו של דבר, הודיע יעקב לתובע כי הוא יקבל "תשובה מסודרת". 58. לאחר ישיבת השימוע, החליט יעקב להעביר לאגף הבטחון את בדיקת התלונות כנגד רוני. יעקב העיר גם כי מנכ"ל רשות הדואר התקשר אליו והתעניין בעניינו של התובע, תוך שציין כי הוא "אינו מתערב" בשיקוליו של יעקב. למרות הערתו של המנכ"ל על כך שהוא אינו מתערב, יעקב, על פי עדותו, לא חש את עצמו חופשי לחלוטין להחליט על הפסקת העסקת התובע. זאת - בעקבות התערבות "מלמעלה" בעקבות פניות גורמים פוליטיים. לפיכך, החליט יעקב לתת לתובע הזדמנות נוספת, בתקופה בת שלושה חודשים שבה התובע יעבוד תחת פיקוח הדוק של מבקר המטה (יניב), תוך קבלת חוות דעת חודשיות על אופן תפקודו של התובע. כן החליט יעקב שבתום שלושת החודשים - יוחלט על המשך העסקתו. יעקב הודיע על כך לתובע במכתבו מיום 28/12/04. 59. אכן, בתקופה שלאחר מכן עבד התובע תחת פיקוחם ההדוק של יניב ושל רוני. יניב התרשם לרעה מעבודתו של התובע באותה עת. כאמור כבר לעיל, יניב שם לב שגם באותה תקופה, אין שיפור במספר התלונות המגיעות בענין ליקויים בעבודת חלוקת הדואר על ידי התובע, וכי יש טעויות החוזרות על עצמן. התובע הגיב על הביקורות שנערכו בענין עבודתו, וחלק מתגובותיו נמצאו מוצדקות. יחד עם זאת, חלק גדול מספיק מהתלונות לא זכו למענה הולם מצד התובע. אעיר כאן כי התלונות מצד הציבור נרשמו במחברת תלונות כרוכה שהיתה בסניף. הנתבעת היתה מוכנה להגיש את תצלום המחברת, בישיבת ההוכחות האחרונה, אלא שהיא חזרה בה מכך נוכח התנגדותו של ב"כ התובע להגשתה. לפיכך, המחברת אינה חלק מהמוצגים שבתיק, ואין ברירה אלא להסתמך על עדויות העדים בענין זה. כאמור כבר לעיל, עדותו של יניב מהימנה בעיני, ואני מקבל את גרסתו שמספר התלונות כלפי עבודת התובע, היה רב בהרבה ממספר התלונות שהיה צפוי לדוור עם היקף עבודה דומה וותק דומה, ואת דבריו שלא חל שיפור לאורך זמן בכמות התלונות ובטיבן. (ברור שלא ניתן לזקוף לחובת הנתבעת את תוצאת התנגדותו של ב"כ התובע להגשת תצלום המחברת). 60. נוכח הממצאים השליליים של ביקורותיו של יניב, פנה יעקב אל הנהלת הנתבעת, בבקשה להנחות אותו בדבר המשך הטיפול בעניינו של התובע. פניה זו של יעקב אל הנהלת הנתבעת, לא באה בשל כך שיעקב לא ידע כיצד לנהוג במקרה כמו זה של התובע, אלא באה רק בשל כך שיעקב, כאמור כבר לעיל, לא ראה את עצמו משוחרר לפעול בעניינו של התובע, על פי הבנתו, וזאת נוכח ההתערבות "מלמעלה" בעניינו של התובע. בתגובה לפנייתו של יעקב, שלח לו, ביום 20/3/05, מר שמואל קוניק, מנהל מחלקת ענייני עובדים באגף מינהל ומשאבי אנוש של הנתבעת בירושלים, מכתב שבו הנחה את יעקב להזמין את התובע ולאפשר לו להגיב על דו"חות הביקורת כנגדו, אך יחד עם זאת, בשל היחסים הטעונים שבין התובע לבין רוני - העיר מר קוניק כי לא יהיה זה רצוי לבסס את הביקורת על חוות הדעת של רוני עצמו. 61. בעקבות מכתבו של מר קוניק, הוזמן התובע לישיבת שימוע נוספת, שהתעתדה להתקיים ביום 6/4/05. אולם, לבקשת מנכ"ל רשות הדואר - נדחתה ישיבה זו, ליום 12/4/05. גם הישיבה שנקבעה ליום 12/4/05 נדחתה לבקשתו של מנכ"ל רשות הדואר. 62. ביום 14/4/05, שלח יעקב מכתב אל עוזר המנכ"ל ובו ציין כי בכוונתו לקבוע מועד חדש לשימוע. כוונה זו לא מומשה בזמן שבו יעקב התכוון שהיא תמומש. זאת, מאחר שבהנהלת הנתבעת החליטו לבדוק את טענת התובע על כך שרוני מתנכל אליו ושהכוונה לפטר אותו באה בשל תלונותיו של התובע כנגד רוני. הוחלט שהבדיקה תיעשה באמצעות אגף הבטחון של הנתבעת. 63. אגף הבטחון ערך בדיקה, שממצאיה נסקרו בדו"ח מיום 1/6/05. הבדיקה לא העלתה שהיתה התנכלות כלפי התובע מצד רוני. עורכי הבדיקה התרשמו שהתובע חש כך בשל הביקורות התכופות, שמקורן עוד בציונים הגרועים שהתובע קיבל במבחני ההתאמה. בבדיקה נמצא גם שהיה ממש בתלונותיו של רוני על טיב עבודתו של התובע והטעויות החוזרות על עצמן. עורכי הבדיקה הביעו את דעתם שייתכן שהפגמים בעבודתו של התובע היו מוחשיים פחות, אילו התובע היה מועסק בבית דואר שבו הוא אינו הדוור היחיד, והיה יכול לקבל יותר עזרה מעובדים אחרים. 64. ביום 16/6/05, נערכה ישיבה בעניינו של התובע, בעקבות הדו"ח של אגף הבטחון מיום 1/6/05. בישיבה השתתפו יעקב, ירון, יניב וכן מר רוני יחזקאל שהוזכר כבר לעיל. יעקב ניסה לברר בישיבה האם התובע ישתפר במקרה שהוא יועסק בבית דואר שבו יש קבוצת דוורים. יניב הביע סקפטיות בענין זה. הוא אמר כך: "אם תשים את אלי עמר בחלוקת הדואר בחיפה הוא יתרום להרעה של החלוקה אבל לא נראה עצימות. אבל לאיש אין שום רצון להשתפר, הוא מנסה להתחכם ולהתפתל. אני לא רואה את הנכונות שלו להשתפר, ואני חושב שזאת טעות מצידו. במקום זאת, הוא מאשים אותנו בכך שלא תומכים בו ולא מלמדים אותו. ...". ירון לא רצה להביע דעה לגבי הדו"ח של אגף הבטחון, אך למרות זאת הביע את דעתו שהוא לא מייחס חשיבות למה שנרשם בו. החלטתו של יעקב בסיום הישיבה היתה להוציא לתובע מכתב על מועד לשימוע, בתיאום עם אגף ארגון ומשאבי אנוש. 65. גם החלטתו האמורה של יעקב - לא קויימה. יעקב שב והתייעץ עם הנהלת הנתבעת, ועקב כך הוחלט שהתובע יקבל הזדמנות נוספת (ואחרונה), לעבוד, אך הפעם - בבית דואר אחר, בית הדואר בצפת. 66. לשם מימוש הכוונה האמורה, הוזמן התובע לפגישה עם יעקב, שהתקיימה ביום 30/6/05. יעקב הציג לתובע את הדברים כך שמוצע לו לעבור לעבוד בבית הדואר בצפת, למשך חודשיים, החל מיום א' 3/7/05. נאמר לתובע שאם הוא יסרב לכך, הוא יוזמן לשימוע לקראת פיטורים. התובע לא הביע הסכמה לעבור לעבוד בצפת, וביקש שהות בת שבוע. בסופו של דבר הוחלט (בהסכמה) שהתובע ייפגש עוד באותו יום עם ניסים (שהוא כאמור מנהל בית הדואר בצפת), יראה את אזור החלוקה המיועד לו, ולאחר מכן - יתן, עד יום 3/7/05, את תשובתו לשאלה אם הוא מסכים לעבור לעבוד בצפת. אם הוא יסכים, תינתן לו תקופת נסיון של חודשיים (יולי ואוגוסט 2005), שבמהלכה יוצאו לגביו חֲווֹת דעת שבועיות, ולאחר מכן יוחלט על המשך העסקתו. 67. ביום 3/7/05, הודיע התובע ליעקב, בכתב, כי הוא מבקש לשקול את הענין שנית, ולהעביר אותו לעבוד כשליח בראש פינה. עם זאת, ציין התובע שבמקרה שבקשתו לא תתקבל, הוא מקבל על עצמו להתחיל לעבוד בצפת, אך זאת - עם סיום מחלתו. התובע, מסתבר היה חולה באותה עת. 68. בתגובה, שלח אליו יעקב מכתב שמאזכר את ענין תקופת הנסיון בת החודשיים שהתובע עומד להתחיל בה, וביקש ממנו להתייצב בבית הדואר בצפת, עם סיום מחלתו, בתיאום עם ניסים ועם ירון. 69. מחלתו של התובע נמשכה (לפי אישורי המחלה) עד יום 16/7/05. לאחר מכן, ביום א' 17/7/05, יצא התובע לנופש, שהיה מתוכנן עוד מעת שהתובע עבד בבית הדואר בחצור הגלילית. התובע התייצב בבית הדואר בצפת, רק לאחר סיום הנופש, ביום ראשון 24/7/05, מבלי שניסים ידע מראש שהתובע יתייצב באותו יום. 70. ניסים קיבל את התובע לעבודה, הסביר לו שהוא יקבל הדרכה הן מהדוור הקבוע של אותו אזור והן ממי שהחליף אותו באותו שבוע. 71. כאמור כבר לעיל, עדותו של ניסים מהימנה בעיני, ובהתאם לכך ניתן לקבוע כי ניסים התעלם מהנסיבות שהביאו לכך שהתובע הועבר לעבוד בצפת, ורצה לראות אם התובע מוכיח את עצמו בעבודתו בצפת. התובע אכן קיבל הדרכות כפי שניסים סיכם עמו בהתחלה. גם ניסים לא היה מרוצה מעבודתו של התובע. ביום 7/8/05, קיים ניסים שיחה עם התובע בעקבות ליקויים בעבודתו של התובע ביום 5/8/05. בשיחה סוכם שהתובע יקבל 4 ימי הדרכה נוספים על שבעת הימים שניתנו לו עוד לפני כן. גם לאחר ביצוע הסיכום האמור, לא הצליח התובע לעבוד לשביעות רצונו של ניסים. 72. ביום 25/8/05, כתב ניסים חוות דעת מסכמת בעניינו של התובע. באותה חוות דעת נרשם, בין השאר, כך: "... העובד קיבל עזרה במיון האזור והכנת האזור לחלוקה במשך כשעתיים על יום ע"י הדוור הקבוע. העובד החזיר כמויות גדולות של דואר מהאזור וכן השאיר הרבה דואר שלא יצא לחלוקה. ... העובד מתקשה מאד באזור החלוקה כולל מיון האזור וחלוקה באזור. אזור 9 נחשב לאזור מאד קל ... העובד מתקשה מאד באזור ואין אפשרות להעזר בו במיון הכללי. רוב הדואר שהועבד משאיר לבירורים, זה דואר שקצת מאמץ אפשר לחלק אותו... ניהלתי שיחה עם הדוור המלמד ... ולפי דבריו העובד מתקשה מאד בחלוקת האזור למרות ההדרכה הצמודה. ולפיכך, איני רואה את השתלבותו של מר עלי עמר בדואר צפת.". 73. גם לאחר אותה חוות דעת מסכמת, המשיך התובע לעבוד בבית הדואר בצפת. אי-שביעות הרצון מעבודתו - נמשכה. 74. ביום 6/9/05, היה ניסים בישיבה בעניינו של התובע, אצל יעקב. גם ירון היה נוכח בישיבה. ניסים הביע את דעתו השלילית על עבודתו של התובע. בנוסף לדיווחים על פגמים בעבודת התובע, ציין ניסים שהתובע הודיע שאינו רואה טעם בהשקעת מאמץ בצפת, שכן הוא ממילא אמור לחזור לעבוד בחצור. משתתפי הפגישה היו תמימי דעים על כך שאין להמשיך להעסיק את התובע, וסיכמו לפעול לשם כך. 75. למרות זאת, התובע המשיך לעבוד בבית הדואר בצפת מספר שבועות נוספים. 76. ביום 6/10/05, שלח יעקב מכתב אל התובע, בו העלה בפניו את תלונותיו של ניסים בענין עבודת התובע. יעקב הודיע לתובע כי יש כוונה לסיים את שירותו ברשות הדואר, וכי טרם קבלת ההחלטה - התובע מוזמן להעלות טיעונים בכתב, לגבי העבודה בצפת בלבד. 77. התובע הגיב במכתב מיום 7/10/05, שבו ציין - בין השאר - שהוא סומן כמטרה, וכי יעקב אינו מניח לו. התובע הגיב על הפגמים שנמצאו בעבודתו בצפת, וטען כי הוא מבצע את העבודה היטב. התובע התייחס גם למצבו האישי והמשפחתי, והביע תקוה שהחלטתו של יעקב לא תישאר על כנה. התובע הפנה את מכתבו גם לנמענים נוספים (מר אבי יצחק, סמנכ"ל משאבי אנוש ברשות הדואר, ועו"ד יוחנן יצחק, מנהל תחום ענייני עובדים ומשמעת, שייקרא להלן: "יוחנן"), וביקש מהם כי השימוע יהיה במקום אחר ולא בפני יעקב, בטענה שיעקב אינו אובייקטיווי. 78. ביום 11/10/05, שלח ניסים מכתב לירון בעניינו של התובע. במכתב נאמר, בין השאר, כך: "... העובד קיבל הדרכה של 7 ימים כאשר זמן ההדרכה בצפת בין 6-4 ימי הדרכה לעובדים חדשים. מר אלי עמר עבד בדואר חצור מעל 3 שנים והעבודה היא לא בדיוק חדשה. שום עובד בדואר צפת לא קיבל הדרכה של חודש וחצי. לאחר 7 ימי הדרכה העובד החל לחלק לבד, ולאחר כמה ימיםפ פנה אלי שקשה לו וקיבל 4 ימי הדרכה נוספים. בימים שחילק לבד קיבל עזרה של כשעתיים ביום במיון האזור, עזרה שהעובד מקבל עד היום ... ערכתי עם העובד כמה פגישות שבהן הראיתי לו פניות של לקוחות והיו כאלה עשרות. לקוחות התקשרו לבית הדואר, פגשו אותי ברחוב, לקחות קיבלו דואר ולא שלהם כאשר הכתובות היו ברורות. תופעה זאת הראתה על זלזול. אזור 9 נחשבה אזור קל ... ופניות ציבור מהאזור על טעויות לפני הגעתו של מר אלי עמר, כמעט ולא היו. מר אלי עמר אינו יודע לקרוא אנגלית וכאשר מגעי מכתב כזה ה וא שואל את הדוורים האחרים וגם מתקשה בקריאת כתובות בעברית מה שמוסיף על הטעויות. מר אלי עמר קיבל בדואר צפת את כל העזרה כדי שיצליח בתפקידו ... למרות שהעובד נמצא בדואר צפת כחודשיים וחצי אין שינוי, והוא חסר התאמה לעבודת דוורות.". 79. ביום 12/10/05, שלח יעקב מכתב לתובע שבו הודיע לו על סיום העסקתו ביום 31/10/05. 80. התובע המשיך לעבוד בצפת במהלך חודש אוקטובר 2005, אך ביום 27/10/05, הודיע התובע לניסים כי נוכח קשריו ומהלכיו (של התובע), "לא יעזור כלום", והוא (התובע) ימשיך לעבוד בדואר. 81. אחר הדברים האלה, הגיש התובע, כאמור לעיל, את התובענה הנוכחית ואת הבקשה למתן סעד זמני, בתיק בש"א 2515/05. בעקבות ההסכמה בבית הדין, כפי שהושגה בישיבה מיום 8/12/05, זומן התובע לשיחת שימוע נוספת ביום 19/1/06. ביום 8/12/05, שלח יוחנן מכתב לתובע, בענין זימונו לשימוע הנוסף. במכתב נאמר, בין השאר, כך: "1. בכוונת רשות הדואר לשקול בשנית את סיום העסקתך. טרם קבלת החלה בעניין, בכוונת הרשות לקיים ישיבת שימוע, שבמהלכה תינתן לה הזדמנות להשמיע את טענותיך כנגד כוונה זו. 2. על מנת לאפשר לך להתייחס לכל הטענות והשיקולים המהווים בסיס לכוונה לסיים את העסקתך, להלן פירוט הטענות כנגדך: כבר מתחילת תקופת עבודתך בבית הדואר בחצור התגלו ליקויים בתפקודך ובכללם קצב עבודה איטי לרבות יציאות מאוחרות לחלוקה, תלונות ציבור כנגדך, טעויות בהפניית דברי דואר, ניתובים שגויים לנמענים, חוסר יוזמה אישית, ואחזקה לא נאותה של מתקני החלוקה שבאחריותך. על אף שיחות רבות שקוימו עמך על ידי מנהליך, בדבר הליקויים הנ"ל, לא חל שינוי בתפקודך והליקויים חזרו ונשנו. בנוסף, יחסי האנוש שלך בהתנהלות מול מנהלך הישיר לא היו נאותים והתבטאו בין היתר באי הפנמת היררכיית הניהול לרבות ערעור על סמכויות מנהלך, וכן בהתבטאויות והתנהגות בלתי הולמת כלפיו. תקופת עבודתך בבית הדואר בצפת, שהיוותה תקופת נסיון אחרונה לשיפור הליקויים בעבודתך, התאפיינה גם היא בליקויים רבים של קשיים במיון דברי הדואר, החזרת כמויות גדולות של דברי דואר מדי יום והשארת דברי דואר שלא הוצאו לחלוקה, ניתובים שגויים וקשיים במיון ובחלוקת הדואר באזור 9 שנחשב אזור חלוקה קל. כל זאת לאחר הדרכה ממושכת שאף עלתה על משך ההדרכה לדוור חדש. 3. למניעת כל טענה מצדך בדבר הגורם העורך את השימוע ומקבל את ההחלטה הסופית בנדון, בין כל חובה מצד הרשות לנהוג כך ולפנים משורת הדין, מוניתי לערוך את הליך השימוע עליו הוסכם ולקבל את ההחלטה הסופית בעניין. במסגרת זו הועבר לעיוני כל החומר בעניינך. 4. ...". 82. הישיבה ביום 19/1/06, התקיימה בנוכחותם של התובע, של שניים מבאי כחו (עו"ד דורון ליפשיץ ועו"ד עודד מזרחי), של יוחנן ושל עו"ד מירה שטרנרברג, שהיא פרקליטה בכירה לענייני עבודה אצל הנתבעת. אין חולק שבאותה ישיבה העלה התובע את כל הטענות שהיו לו. בין השאר, טען כי התנכלותו של רוני באה על רקע תלונותיו של התובע כנגד רוני. 83. לאחר השימוע, החליט יוחנן לברר אישית את טענות התובע ונסע לבית הדואר בחצור הגלילית. שם הוא נפגש עם שמעון והתרשם כי שמעון דובר אמת בטענה שהוא לא החתים את כרטיס הנוכחות של רוני. לאחר מכן, הודיע יוחנן במכתבו מיום 21/2/06, לבאת כחה של הנתבעת, כי הוא בדעה שאין לאפשר לתובע לחזור לעבוד אצל הנתבעת. 84. כאמור כבר לעיל, ב"כ הנתבע הודיעה לב"כ התובע, במכתבה מיום 22/3/06, שהוחלט שלא לשנות את ההחלטה על הפסקת העסקתו של התובע. רק זמן רב לאחר מכן, ולמרות בקשת ב"כ התובע במכתב מיום 14/5/06, קיבל ב"כ התובע את פרוטוקול השימוע הנוסף (בשלהי אוגוסט 2006) ואת מכתבו של יוחנן לב"כ הנתבעת (בתחילת דצמבר 2006). 85. עד כאן פירטתי את העובדות. מכאן ואילך, אעבור לדון בגורל התובענה, תוך התייחסות מסויימת לחלק מטענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם. האם התובע עבד למעלה מ-4 שנים אצל הנתבעת ? 86. בהתאם למכתבו של יעקב מיום 12/10/05, יחסי עובד-מעביד בין התובע לבין הנתבעת הסתיימו ביום 31/10/05. בסיכומיו, טוען ב"כ התובע, בין השאר, כי במועד זה התובע כבר היה אמור לעבור למעמד של עובד קבוע, מאחר שהוא החל, כביכול, לעבוד ביום 3/10/01. 87. בענין זה נתלה ב"כ התובע באמור במכתבו של יעקב מיום 3/2/02 (מוצג ב' למוצגי הנתבעת), שם אכן נרשם כי התובע החל לעבוד ביום 3/10/01. אולם, ברור כי האמור במכתב זה לגבי מועד תחילת עבודתו של התובע יסודו בטעות (כנראה טעות הקלדה), ולא צריכה להיות מחלוקת על כך שהתובע החל את עבודתו ביום 3/12/01. התובע עצמו גרס (סעיף 9 לתצהירו) כי הוא החל לעבוד ביום 3/12/01, וזה גם התאריך המופיע על גבי תלוש המשכורת שצורף לכתב התביעה המתוקן, כמועד תחילת עבודתו של התובע. בהתאם לכך נקבעו העובדות האמורות בסעיף 25 לעיל בענין תחילת עבודתו של התובע. 88. העובדה שנערך לתובע, בהתאם להסכמה מיום 8/12/05, שימוע מאוחר ביום 19/1/06, אינה מאריכה את תקופת העסקתו של התובע, שכן השימוע המאוחר לא הביא לביטול ההחלטה על הפסקת העסקתו של התובע ביום 31/10/05. 88. אשר על כן, התובע לא השלים 4 שנות עבודה אצל הנתבעת, ופיטוריו היו כשהיה עדיין במעמד של "עובד ארעי" (אין להבין מכך שאילו היה נקבע שהוא עבד מעל 4 שנים, הוא היה נראה בהכרח כ"עובד קבוע"). האם התובע פוטר עקב חשיפת שחיתות ? 89. כזכור, התובע העלה תלונות קשות כנגד רוני. איני בטוח כי התלונות התבררו די צרכן. אם הדבר לא נעשה - מומלץ לנתבעת להמשיך את בירור התלונות ולמצות את הבירור. אולם, לדעתי, לא רק שלא הוכח קשר בין תלונות התובע בעניינו של רוני לבין פיטוריו, אלא שהוכח שפיטורי התובע נעשו בשל הליקויים בעבודתו. אדרבא, בשל המעורבות "מלמעלה", שבאה בעקבות פניותיהם של גורמים פוליטיים, היה הליך פיטוריו של התובע אטי ומסורבל הרבה יותר ממה שהיה אלמלא היו לתובע קשרים עם אותם גורמים פוליטיים שהביאו לבחישה בעניינו. 90. בענין זה חשוב לציין כי הגרסה שלפיה התלונות כלפי התובע באו רק לאחר תלונותיו - אין לה על מה שתסמוך; התובע, כזכור, לא הוכיח שהוא התלונן על ענין החתמת כרטיס הנוכחות של רוני (ושל מר דוד פרס) במועד מוקדם יותר למכתבו מיום 6/12/04. ממצאים חמורים לגבי עבודתו של התובע נמצאו כבר בתקופה הראשונה של כהונת רוני כמנהל הדואר בחצור הגלילית. ממצאים אלה לא נמצאו רק על ידי רוני, אלא גם על ידי יניב, שעדותו מקובלת עלי כמהימנה. בענין זה - ראו את העובדות שנקבעו בסעיפים 40-35 לעיל. כל אלה מצביעים על כך שככלל, לא היתה שביעות רצון מעבודתו של התובע עוד זמן רב טרם העלאת תלונותיו של התובע כלפי רוני, במהלך שנת 2004. 91. אמנם, קשה להתעלם מכך שהיתה "הפוגה" זמנית בביקורות על עבודתו של התובע בתקופה שמעת העלאתו בדרגה (נובמבר 2003) ועד להפניית תלונותיו כנגד רוני, באוקטובר 2004. אולם, גם אם ייקבע (ואין לשלול זאת), שתלונותיו של התובע באוקטובר 2004, הביאו לחידוש הביקורות המדוקדקות על עבודתו, בעוד שבחודשים שלפני כן, הרפו מעט מהביקורת על עבודתו, אין בכך כדי לגרוע בכהוא זה מהעובדה שאכן נמצאו ליקויים משמעותיים בעבודתו של התובע. 92. סעיף 2 לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997 אוסר על מעביד ועל ממונה מטעם מעביד לפגוע בעובד בשל כך שהגיש תלונה נגד המעביד או עובד של המעביד. סעיף 3א לאותו חוק, קובע כך: "בתובענה של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהיה חובת ההוכחה על הנתבע כי פעל שלא בניגוד להוראות הסעיף האמור, אם טרם חלפה שנה מיום הגשת התלונה על ידו או בסיועו כאמור באותו סעיף, ואם הוכיח העובד את כל אלה: (1) כי המעביד פגע בענייני עבודתו או פיטר אותו או כי הממונה מטעם המעביד פגע בענייני עבודתו או גרם לפגיעה בענייני עבודתו או לפיטוריו, לפי העניין; (2) כי לא היתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפגוע בענייני עבודתו או לפטרו, ולענין פגיעה בענייני עבודה שלגביהם נקבעו תנאים או כישורים - גם כי התקיימו בו התנאים או הכישורים האמורים.". בעניינו של התובע, ניתן לקבוע בבירור שלא התקיים התנאי האמור בסעיף 3א(2) לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997, שכן היו גם היו בהתנהגותו של התובע ובמעשיו, סיבות לפטרו מהעבודה. על כן, אם היה צורך להחליט בשאלת נטל ההוכחה, הייתי מחליט כי נטל ההוכחה להוכיח הפרה של סעיף 2 לחוק האמור נותר מוטל על התובע. 94. מי שהחליט על פיטורי התובע, היה יעקב (בטרם ההחלטה הנוספת שהתקבלה על ידי יוחנן). החלטתו של יעקב לא באה בשל תלונותיו של התובע כנגד רוני, אלא בשל המידע שהיה ליעקב על הליקויים בעבודתו של התובע. מידע זה היה מבוסס לא רק על הדיווחים של רוני, אלא גם על הביקורות של יניב ושל ניסים. יעקב נועץ גם עם ירון באותו ענין. הוכח, לדעתי, שהחלטותיו של יעקב בענין פיטורי התובע, נעשו משיקולים מקצועיים וענייניים. אדרבא; השיקולים הבלתי ענייניים שהופעלו על ידי יעקב, היו אלה שגרמו לו, שוב ושוב (ושוב, ושוב, ושוב), דווקא להימנע מהפסקת עבודתו של התובע, וזאת למרות שדעתו המקצועית של יעקב היתה שיש להפסיק את העסקת התובע, ורק בשל אותן התערבויות "מלמעלה" שנעשו בעקבות לחץ פוליטי. 95. מכל מקום, משהוכח שהיו פגמים בעבודתו של התובע, ומשלא הוכח קשר בין תלונותיו של התובע לבין ההחלטה על פיטוריו, אין מקום לקבוע כי הנתבעת הפרה בעניינו של התובע את חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997. האם נפלו פגמים בהליכי הפיטורים ? 96. מהעובדות שפורטו לעיל, ניתן להיווכח שהתובע קיבל הזדמנויות רבות לא רק להשמיע את טיעוניו כנגד ההחלטה בענין הפסקת עבודתו, אלא גם להוכיח את עצמו בעבודה טובה יותר. הזדמנויות אלה באו, בראש ובראשונה, בהחלטה להעסיק את התובע למרות ציוניו הגרועים במבחני ההתאמה (הכשלון במבחן ההתאמה לתפקיד נהג, והציון הגבולי במבחן ההתאמה לתפקיד דוור). בהמשך, קיבל התובע הזדמנות נוספת בעצם העובדה שהוארכה תקופת הנסיון שלו. לאחר מכן, ניתנה לתובע הזדמנות להוכיח שיפור בעבודתו, בתקופה שלאחר השימוע מיום 20/12/04. תקופה שהיתה אמורה להימשך 3 חודשים, אך נמשכה כחצי שנה, נוכח החלטת הנהלת הנתבעת לבחון את טענות התובע בדבר ההתנכלות. עוד הזדמנות, ניתנה לתובע בעבודה בבית הדואר בצפת. בנוסף להזדמנויות להוכיח את השיפור בעבודה, ניתנו לתובע הזדמנויות לטעון את טענותיו, הן בכתב והן בעל פה. לאחר כל אלה - בא השימוע המאוחר, בהתאם להסכמה מיום 8/12/05, וגם בו ניתנה לתובע הזדמנות להעלות טענות. 97. איני רואה כל פגם בכך שלאחר ההזדמנויות שניתנו לתובע לטעון טענות על עבודתו בחצור הגלילית, הגביל יעקב במכתבו מיום 6/10/05 את תגובתו של התובע לליקויים שנמצאו בעבודתו בצפת בלבד. ממילא התובע כבר טען את טענותיו בענין הליקויים הקודמים שנמצאו בעבודתו בחצור. 98. אף אם היה ניתן לראות פגם כלשהו בהליכי השימוע הראשונים (שנמשכו כשנה), הרי שפגם זה תוקן בשימוע מיום 19/1/06, שבו התובע כבר היה מיוצג, הוא ידע היטב מה הטענות כנגדו, והוא העלה את כל טיעוניו כנגד אותן טענות. 99. אשר על כן, לא מצאתי שהיה פגם כלשהו בהליכי הפיטורים. (זאת, במובדל מהפגם החמור, לדעתי, בהתנהגותה של הנתבעת לאחר השימוע מיום 19/1/06, במחדל מצדה בהעברת המידע והמסמכים אל התובע, במשך חודשים ארוכים). לסיכום 100. נוכח כל האמור לעיל, דעתי היא כי פיטוריו של התובע היו כדין, ואין כל עילה לבטל אותם או לקבוע שאופן ביצועם מזכה את התובע בפיצוי כלשהו. 101. אשר על כן - אם דעתי תישמע - תידחה התביעה. 102. למרות דחיית התביעה, מומלץ לנתבעת לבחון היטב את דרכיה, ולבדוק עד כמה היא מושפעת, בהתייחסותה לעובדים, משיקולים זרים המונעים על ידי גורמים פוליטיים המפעילים את השפעתם על הנהלת הנתבעת. אלמלא היתה התובעת מושפעת כך בעניינו של התובע, היתה נחסכת ממנה (אך גם מהתובע) הסאגה הממושכת של יחסיה עם התובע. כפי הנראה, אילו היו נשקלים שיקולים ענייניים בלבד, התובע כלל לא היה מתקבל לעבודה אצל הנתבעת, ואם היה מתקבל, היתה עבודתו מופסקת מוקדם הרבה יותר, ובאופן טבעי יותר. משהנתבעת נתנה ללחצים חיצוניים להשפיע על החלטותיה בעניינו של התובע, היא הביאה להעסקת התובע בתפקיד שאינו מתאים לו במשך כמעט 4 שנים, הביאה לתלונות מוצדקות מצד ציבור הנזקקים לשירותי הנתבעת, הביאה לבזבוז רב של משאבים בהפעלת ביקורות צמודות על עבודת התובע, ומעבר לכל אלה - הביאה לטיפוח תקוות שווא אצל התובע, שכן ברור שאכזבתו בעקבות פיטוריו זמן קצר לפני המועד שבו הוא היה יכול לקבל קביעות, רבה יותר מאשר האכזבה שהיתה לו אלמלא היה מתקבל כלל לעבודה אצל הנתבעת, או אם היה מפוטר מייד כשהיה נמצא שהוא אינו מתאים לתפקידו. ענין נוסף שמומלץ לנתבעת לבדוק היטב, הוא הענין הנוגע לתלונות שהתובע העלה כנגד רוני. בענין זה, אין לי אלא לחזור על האמור לעיל בתחילת סעיף 89. 103. נוכח התנהגותה של הנתבעת ביצירת תקוות השווא אצל התובע, ונוכח מחדליה בתקופה שלאחר השימוע מיום 19/1/06, אני סבור שלמרות דחיית התביעה, לא יהיה מוצדק לחייב את התובע בתשלום הוצאות משפט. נציג ציבור (מעבידים), מר שמריהו ברט: אני חולק על דעתו של השופט ארמון, ולדעתי, יש לקבל את התביעה. אלה נימוקי לכך: 1. העדים שהופיעו מטעם הנתבעת ממשיכים - לפחות במעמד מסירת עדותם בפנינו - להיות מועסקים ברשות ובמקרה הזה בולטת במיוחד העובדה כי עדויותיהם הם "עדות מטעם". 2. תשובות העובדים מתחמקות, ואף עבודת המבקר - שאמורה מטבעה להיות אובייקטיבית ובלתי תלויה-לגבי טיב עבודת התובע - הייתה מוכוונת מראש (שלא באשמתו) למטרות הרצויות להנהלה. 3. דו"חות הביקורת שהוצגו נבחרו סלקטיבית. 4. לבקשת המנהל האזורי נמנע המבקר במשך תקופה ארוכה מעריכת ביקורות במשרד הסניף. כלומר, נפגעה עבודתו הסדירה של המבקר אשר יתכן והייתה מגלה טפח מטענות התובע לגבי אי סדרים בסניף (שגילוין על ידו הינן לטענתו עילת פיטוריו). 5. נתגלו סתירות בין עדויות העובדים. לדוגמא - בעוד מנהל המרחב העיד כי אם התובע היה מצליח בעבודתו בצפת היה נשאר לעבוד שם - העיד מנהל סניף דואר צפת כי קיבל את התובע כעובד מעל התקן למשך חודשיים על מנת שייתן חוות דעת לגביו. לפיכך, ואלה דוגמאות נבחרות בלבד, אני סבור שיש ליחס לעדויות העובדים משקל זניח במארג קבלת החלטות המותב בתיק זה. קבלת התובע לעבודה נעשתה בחטא. היא לא הייתה מלכתחילה בהליך תקין וסדור והיו מעורבים בה (בלשון המעטה) שיקולים פוליטיים. יש להניח בסבירות גבוהה שללא אותה מעורבות הרי נתוניו האישיים של התובע היו מונעים קבלתו לעבודה. אין התובע טלית שכולה תכלת, אולם מעת שנתקבל היה ראוי שינהגו בו כבכל עובד אחר. את יחסו של רונן אברהם - מנהל הסניף בחצור - והחיכוכים שנלוו לכך יש ליחס לדעתי להערות התובע לגבי הפגמים במנהל תקין מצד רונן שהחלו בסמוך לכניסתו לניהול הסניף. (בשלב ראשון ההערות בדבר החתמת כרטיס הנוכחות של רונן על ידי עובד אחר). לאחר זמן, עקב חילופי שלטון או שר ממונה סר חינו של התובע בעיני מקבלי ההחלטות ברשות והוחלט לפעול לפיטוריו. מתוך העדויות עולה כי כל המערכת "גויסה" למטרה זו. אין להפריד בין רצון לכאורה ואולי ניסיונות בפועל של הרשות לפטר את התובע עקב אי התאמה לבין "לחצים פוליטיים" מנגד להשאירו בעבודה. כאן קובע מבחן התוצאה - הלחץ הפוליטי נותב פנימה לארגון על ידי גורמים ברשות עצמה וכך גבר על השיקול המקצועי ותורגם לכך שתקופת העבודה של התובע נגררה למעלה מ-4 שנים רצופות ומבחינת התובע זו תקופת העסקתו הריאלית על כל הכרוך בכך. עניינית, התובע הועסק ברשות ברצף מעל 4 שנים, תקופה אשר הצדיקה - על פי נוהלי הרשות - העברתו למעמד עובד קבוע. אך למרות זאת לא שונה מעמדו. (אם כי ידוע שבהליכים מסוימים ניתן לפטר גם עובד קבוע). לסיכום - לדעתי יש לקבל את התביעה אולם מטעמים מובנים, אין להשיב  את התובע לעבודה בחברת דואר ישראל  אך על הנתבעת לפצות אותו בשל האופן שבו נהגה עמו, בפיצוי בסכום השווה לפיצויי הפיטורים המלאים, המתחייבים מתקופת עבודתו, כשהם מחושבים בהתאם לשכרו העדכני של עובד דואר ישראל בע"מ, בדרגתו של התובע, בוותק כפי שהיה לתובע בעת פיטוריו. בנוסף, על הנתבעת לפצות את התובע בשכ"ט עו"ד בסך 18.000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. נציג ציבור (עובדים), מר מופיד עותמאן: אני מסכים עם דעתו של השופט ארמון אני מבהיר כי לא השתתפתי בהערכת משקל עדויותיהם של יעקב ושל רוני על פי התרשמות בלתי אמצעית מעדויותיהם, באשר לא הייתי נוכח בישיבת יום 6/4/08, שבה נשמעו עדויותיהם. סוף דבר - על דעת רוב חברי המותב, וכנגד דעתו החולקת של נציג הציבור (מעבידים), מר שמריהו ברט, התביעה נדחית מבלי חיובו של מי מהצדדים בהוצאות משפט. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. פיטורים