קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על ירידת ערך בית: נושא תביעה זו הוא ביתם של התובעים אשר נבנה במושב בית שערים, בין השנים 1995-1997. הנתבע מס' 1 אינג' דב פרימט (להלן: הנתבע 1), היה עפ"י טענת התביעה אחראי כמהנדס הבניה לדירה ולתכנון השלד. הנתבע מס' 2 שהיה האדריכל המתכנן, נמחק מן התביעה ולכן פסק הדין מתייחס רק לנתבעים 1-3. הנתבע מס' 3 היה הקבלן המבצע. הנתבע מס' 3 לא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון למרות החלטות חוזרות ונשנות, אשר התקבלו אצלו, ואין ספק שידע על קיום ההליך. עניינה של התביעה הוא ליקויי בניה, או ליתר דיוק, בניית הבית ברשלנות, אשר גרמה לסדקים רבים ולנזקים אחרים, כמפורט בכתב התביעה ובחוו"ד אשר תמכה את התביעה מטעם אינג' מתן קרמר. בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 17.05.04, מונה אינג' שטרנברג כמומחה מטעם בית המשפט, על מנת שיבדוק אם קיימים ליקויי בניה, יעריך את עלות תיקונם ויתייחס לאחריות של כל אחד מהנתבעים בנפרד. אינג' שטרנברג אמנם הגיש חוו"ד ולאחריה נזקק לביקור נוסף בדירה. בעקבות חוו"ד וחקירתו בבית המשפט, נדחתה התביעה כנגד הנתבע מס' 2 אדריכל גידי כורם, כאשר הסתבר כי הנזקים בדירה אינם קשורים לעבודתו. הצדדים הסכימו כי התצהירים יוגשו כחומר ראיות ללא חקירה וללא הסכמה לתוכנם, ורק מר שטרנברג ומר שפירא ייחקרו בבית המשפט ולאחר מכן יוגשו סיכומים. מר שפירא, שמאי במקצועו, הגיש חוו"ד ונחקר לעניין ירידת ערך הדירה, עקב הנזקים הכבדים עפ"י הטענה אשר נגרמו לה בעת בנייתה. במהלך המשפט הוגשה גם חוו"ד של מר פרמינגר שמאי ומהנדס, אם כי באיחור, ואף הוא נחקר על חוו"ד. תצהיר התובע התובע מפרט את תולדות ההתקשרות עם האדריכל והנתבע מס' 1 מר פרימט והנתבע מס' 3 אשר רק איתו נכרת חוזה לבניית הבית. הליקויים בבית התגלו עפ"י תצהירו של התובע, רק לאחר סיום הבניה ותשלום מלוא התמורה הכספית. הסדקים בבית החלו להתגלות כבר בשנת 1998, ובמקביל הופיעה גם חדירת הרטיבות בקומה הראשונה מן המרפסת המזרחית לאורך הסדקים האופקיים והאנכיים והקירות הסמוכים אליה. התובע מציין כי הם דאגו לאיטום ולתיקון האטימה בין המרצפות במרפסת, וצירפו את הקבלה המתאימה לצורך כך כאשר עלות התיקון היתה 600 ₪. בשנת 1999 הופיעו סדקים חדשים נוספים והסדקים הקיימים התרחבו. בנוסף הופיעו שברים בלוחות השיש במטבח, בחדר הכביסה ובאדני החלונות. חלק מן הסדקים היו ממש לרוחב כל הקיר. באוקטובר 1999, על מנת למנוע חדירת הרטיבות דרך הסדקים, נעשתה עבודת מילוי שעלתה 150 ₪. הדבר לא עזר ובמשך השנים שוב ושוב נוצרו סדקים חדשים. הסדקים שמולאו נפתחו מחדש, הופיעו מוקדי רטיבות חדשים. בשנת 2001 בוצע איטום המרפסת ואיטום ומילוי הסדקים בעלות של 2700 ₪. עבודה זו הביאה לכך כי אומנם פסקה חדירת הרטיבות. ליקוי נוסף אשר התגלה היה בעקבות שקיעה ותזוזה של המבנה והוא קושי הולך וגובר בסגירת דלת הכניסה. גם ליקוי זה תוקן במסגרת התיקונים שנערכו בפברואר 2001. עלות התיקון 150 ₪. התובע מציין בתצהירו כי למרות פעולה זו שוב בזמן מסירת התצהיר נמשכים הקשיים בסגירת הדלת היות ועדיין יש תזוזות של המבנה. התובע מציין כי עדיין נוצרים סדקים חדשים. התובע מפרט שיפוצים אשר נערכו בשנת 2001. השיפוצים התחייבו כתוצאה מכך שקומת הכניסה וקומת המרתף לא בוצעו כראוי. במסגרת עבודות אלו נעשו עבודות ניקוז, יציקת משטח בטון, קירות תומכים וכל זאת היות ובנית המרתף לא נערכה כראוי ובגובה הנכון. כך גם לגבי קומת הכניסה, אשר נבנתה כך שהגינה אמורה היתה להיות נמוכה מהכביש ובשל כך נדרש פיתרון לניקוז מהמרזבים. התובע מפרט עבודות רבות שנערכו אשר עיקרן בנית משטחי ביטון, עבודות גינון, עבודות קרמיקה, העברת צינור שרשורי לצורך שיפור הניקוז, הסרת חיפוי אבן וביצוע איטום והנחת צינור מאסף של המרזבים. כל אלו הסתכמו ב - 35,640 ₪. עבודות אלו אכן פתרו את בעיות הניקוז וחדירת הרטיבות סביב קומת הכניסה, ומכיוון שעבודות אלו בוצעו בשנת 2001, הרי שכאשר מומחה בית המשפט ביקר בבית בשנת 2004, הוא לא ראה את הרטיבות וגם לא את מצב הפיתוח סביב הבית כפי שהיה לפני שנת 2001. התובע מעריך כי לצורך התיקונים יהיה על משפחתו לצאת מן הבית, ובכלל זה לארוז את תכולת הבית ולאחסן אותה במקום אחר. הוצאה זו להערכתו מסתכמת ב - 10,000 ₪. התובע צירף לתצהירו את החוזה עם הקבלן הנתבע מס' 3. את הקבלות בגין כל אותן עבודות אשר מצוינות בתצהיר חוו"ד של המהנדס קרמר, חוו"ד של מר שפירא ותמונות המראות את הסדקים בבית, את הרעפים השבורים, את מילוי הגבס, הסדקים שנפתחו, מצב הפיתוח לפני התיקונים. תצהיר הנתבע 1 הנתבע 1 מסר בתצהירו, כי תפקידו היה אך ורק תכנונו הקונסטרוקטיבי של המבנה. הוא לא היה מעורב בכל שלב אחר של התכנון. הוא לא ביצע פיקוח צמוד. הוא לא מעורב בתכנון וביצוע איטום המבנה לרבות המרתף והממ"ד. מר פרימט הצהיר, כי תזוזת היסודות ובעיות האיטום שגרמו לחדירת מים למרתף ולממ"ד נוצרו בגלל חוסר ניקוז מתאים. לדעתו, האשמה מוטלת על התובעים היות ולא ביצעו סקר קרקע, ולא דאגו להרחיק את המים לפחות למרחק של 3 מטרים שזהו כלל בסיסי בכל ביצוע עבודות בניה מסוג זה. הוא עצמו נקרא לבית התובעים לאחר שכבר נכנסו לגור בו באוקטובר 1997. כאשר ראה את הסדקים סוכם, כי התובעים יסתמו אותם ויצבעו אותם, ותיקבע פגישה נוספת בחלוף עונת הגשמים, לבדוק האם היה מדובר בתזוזה חד פעמית שהסתיימה, דבר שכיח בבתים חדשים במקום בו אין סלעים. כמו כן ראה שהצמחייה ששתלו התובעים צמודה למבנה וכי יש שם השקיה. הוא ביקש להרחיקה על מנת למנוע רטיבות בצמוד למבנה, דבר שגורם תזוזות. להערכתו היתה זו תזוזה חד פעמית שלא תישנה. מאז אותה פעם, לא נפגשו יותר הנתבע והתובעים. הם לא הזמינוהו למרות הסיכום הנ"ל, וב - 2003 הוגשה כנגדו התביעה. הנתבע מס' 1 נכח עת ביקורו של מומחה בית המשפט בביתם של התובעים בשנת 2004. להפתעתו ראה כי אותם סדקים שהיו בביקור הקודם נשארו. לא היו סדקים חדשים, התובעים לא סתמו את כל הסדקים ולא צבעו את הקירות. חלק מהם סתמו בחומר וביצעו חריץ פתיחה רחב כדי להדגיש את הסדק אך לא צבעו אותו. אילו היו סותמים את הסדקים וצובעים את הקירות לא היו נגרמים סדקים חדשים. להערכתו התובעים השאירו במכוון את הסדקים בלי לצבוע כדי לטעון לנזקים האלו. כשם שמומחה בית המשפט קבע, לא היו שום תזוזות חדשות או נוספות, וגם לא היתה החמרה במצב הסדקים. הנתבע 1 טוען כי אין כל מקום לחייבו באחריות לבעיות הניקוז והאיטום ועלות המשטחים למינהם אשר בוצעו ליד ביתם של התובעים, אינם קשורים לבעיות הניקוז אלא עבודות פיתוח רגילות, כאשר הם משמשים כפי שרואים לשולחן גינה, כסאות, נדנדה וספסל. לדעתו של הנתבע מ' 1 אין כל צורך לפנות את הבית לצורך התיקון. התיקונים הם מינוריים ואמורים להסתיים תוך זמן קצר וניתן לתקן כל חדר בנפרד. אילו היו התובעים מבצעים את התיקונים עליהם המליץ בשנת הבדק לא היו נגרמים הנזקים הנוספים ולא היו מחמירים. התובע הוא זה אשר היה אחראי על הפיקוח הצמוד, והוא זה שהיה אמור לוודא כי הקבלן המבצע מניח חגורת בטון מזויינת בברזל בין העמודים בקירות בהם יש חלונות. אילו היה עושה כן לא היה צורך בחגורות אותן ממליץ המומחה לבצע היום. לדעתו של מר פרימט אין כל צורך בדריכת המבנה כהמלצתו של מהנדס שטרנברג, שכן הסדקים לא "עובדים" ואין לכך כל משמעות. הנתבע מציין בסוף תצהירו כי אין לו ביטוח אחריות מקצועית למקרה זה כיוון שבמועד הרלוונטי עבר בין חברות ביטוח. חוו"ד - מהנדס שטרנברג מר שטרנברג הגיש את חוו"ד עוד בזמן שכבוד השופטת הורוביץ דנה בתיק, ביום 3.1.05 . לחוו"ד צורפו תמונות, אותן צילם ביום הביקור וחוו"ד מתייחסת לסעיפים של חוו"ד המומחה מטעם התובעים. מר שטרנברג מצא כי כל קירות הסלון סדוקים, במיוחד הקיר הדרומי ואלו סדקים אשר נראים גם מבחוץ בחזית המבנה. בסעיף א' 1. 6 קבע מר שטרנברג, כי הנתבע מס' 1 אשר עשה את החישובים הסטטיים בהיותו הקונסטרוקטור של הדירה לא הוסיף לחישוב עומסים של עמודים 26 ו - 27, לכן חסר ברזל תחתון בקורה המחברת בין העמודים, ובעדותו הסביר כי חוסר הברזל הוא שגרם לסדקים. כך גם לגבי סדקים אשר נמצאו במטבח הן בקיר הפנימי והן בקיר החיצוני. סדקים אלו נגרמו כתוצאה מחוסר ברזל וזאת היות והנתבע 1 כשל בחישוביו הסטטיים בנושא זה. סדקים אחרים נראו בקירות המטבח, בכניסה לדירה, שירותי האורחים, בחדר השינה והמרפסת המזרחית . מתברר כי המרפסת שהיתה אמורה להיות גבוהה יותר ממפלס חדר הכניסה, נבנתה באותו מפלס, אך מר שטרנברג אינו סבור כי הסדקים נוצרו עקב סיבה זו, אלא עקב ביצוע לקוי או שקיעת כלונס או שילוב של כל הגורמים, ככל הנראה נבנה מעקה בלי עמודים ובלי חגורה עליונה ולכן נותק מהמקום. הסדקים קיימים במקומות נוספים בדירה, בקיר חדר שינה צפוני, בכניסה לדירה קיימים סימני ניתוק של הקיר, ולפי דעתו של מר שטרנברג, הסדקים בקיר הכניסה לדירה, נובעים מכך שהנתבע לא לקח בחשבון את עומס הקיר, בעת עריכת החישובים הסטטיים וכי סוג הברזל בו השתמשו היה שגוי. גם חלקו המערבי של הבנין לא ניצל מהסדקים, והם קיימים בכל מקום, אלא שבמקרה זה אין האשמה בחישובים הסטטיים, אשר נמצאו תקינים אלא משום שלא בוצע עמודון בעת בניית השלד, וזאת עפ"י תמונות שצולמו אז ולכן ככל הנראה נגרמו הסדקים בחזית המרפסת המזרחית ובחזית הדרומית של הבנין. בחדר המדרגות, נמצאו סדקים אלכסוניים, נבדקה הקורה ברצפת המרתף ונמצא כי גם שם היה כפף גדול מדי בגלל חוסר בברזל זיון. מסתבר כי בתחתית החלונות, מקום בו היה צריך ליצוק חגורה תחתונה, שוב לא נמצאו סימנים לברזל העובר מעמוד לעמוד אלא בטון בלבד. מר שטרנברג, בעת הביקור ועל מנת לבדוק אם המבנה ממשיך לזוז, או שמא הגיעו השקיעות לערכן המקסימלי, ביצע בדיקה אשר כללה ביצוע חור במספר סדקים ומילוי בגבס. בדיקתו של מר שטרנברג העלתה כי אינם הסדקים "עובדים" יותר, מסקנתו כי אין אמנם בעיה ביציבות המבנה, אך חוסר הברזל במס' קורות גרם לכפף ולכן לסדקים. בנוסף, הקבלן לא דאג ליצוק חגורות ועמודונים בגמלוני המרפסות, דבר אשר החריף את הבעיה. בחוו"ד התווה מר שטרנברג את פתרון התיקון והוא ביצוע "דריכה" של המבנה ע"י חגורות ועמודונים בתוך הקירות הקיימים. מר שטרנברג קבע כי עלות התיקון כולל צביעת הדירה והחלפת שיש במטבח וכן חיפוי קרמי במטבח יסתכמו בסך של 49,800 ₪ כאשר יש לחלק את האחריות לנתבע מס' 1 70% ולנתבע מס' 3 30%. שאר הליקויים אותם מצא מומחה התובעים, כמו כתמים במדרגות, ריצוף, כלים סניטרים וכו', מצא מר שטרנברג שאין ליקויים, ואילו ביחס לרטיבות הרי הדבר הוא באחריות התובע אשר הזמין קבלני משנה, לתיקון עבודות האיטום והריצוף ואין זה קשור לכשלים הקונסטרוקטיבים להם אחראים הנתבעים 1,3. התובעים שלחו שאלות הבהרה למהנדס שטרנברג. בתשובותיו מציין שכאשר מדובר בשקיעת כלונס, הקונסטרוקטור הוא אשר צריך לבדוק את עומק הקידוח והוא זה האמור לדאוג לתכנון ולביצוע עמודון, גם אם הוא לא מצויין בתכנית הקונסטרוקציה. על המבצע פיקוח עליון להעיר לקבלן השלד על אי ביצוע חגורות ועמודונים. גם אם אין חובה לציינם בתכניות הרי יש חובה לציינם במפרטים ובכתבי הכמויות. שאר שאלות ההבהרה, עניינם היה באדריכל כורם - הנתבע 2 והיות והתביעה כנגדו נדחתה - אין צורך להתייחס אליהן. בעדותו בבית המשפט, לא שינה אינג' שטרנברג מטעמו. מר שטרנברג נחוש בדעתו כי הסדקים אינם "עובדים" ולא "יעבדו" יותר וכן כי עיקר הנזק נגרם בגלל העדר ברזל וקורות וכנראה שגם חלק מהביצוע היה בעייתי. מר שטרנברג שלל את האפשרות כי ביסוס המבנה היה מוטעה והוא זה אשר גרם לסדקים ולשקיעה, אלא כפי שציין - חוסר בברזל ואי יציקת חגורות ועמודונים במקום בו היה צריך לעשות זאת. השמאי מר פנחס שפירא מר שפירא הוא שמאי מקרקעין, אשר העריך את ירידת ערך הדירה, עקב הליקויים בביתם של התובעים. מר שפירא ביקר פעמיים בנכס, תיאר את הדירה עצמה וכן את הליקויים ובכלל זה ציין כי במס' מקומות ניתן לחוש ברוח החודרת דרך הסדקים. עוד תיאר מר שפירא כי משקופי הדלתות והחלונות זזו ממקומם ולא ניתן לסוגרם כראוי. כי נסדקו ונשברו טחי שיש וכן אריחי קרמיקה בחדרי הרחצה ובקירות המטבח, כי נוצרו מרווחים בין אריחי גג הרעפים ולכן חדרו מים שיצרו בעיית רטיבות בקירות הבית. מר שפירא כתב בחוו"ד כי ניכר שנעשו נסיונות חוזרים ונשנים לתיקון הסדקים אך הן לא צלחו. מר שפירא כתב ובהדגשה רבה, כי עקב נסיונו המצטבר, הוא משוכנע שהתיקונים שיש לבצע עפ"י חוו"ד של מר שטרנברג, ישאירו נזקים בלתי הפיכים בכל המבנה, וגם אם הוא יישאר יציב, לאחר התיקון, הרי תהיה לו הסטוריה של תיקונים קונסטרוקטיבים שירתיעו רוכשים בכוח מלקנות את הבית, אלא אם כן במחיר מופחת. ירידת הערך הנאמדת על ידו היא ב - 15% משווי הנכס, דהיינו 60,000$ לאחר שלהערכתו שווי הדירה, לו היתה במצב רגיל הוא 400,000$. בעדותו בבית המשפט, ענה מר שפירא כי אם אמנם מתקנים סדקים והסדק איננו חוזר אין ירידת ערך, אך ציין כי זה אינו המקרה בתיק זה. בצילומים שלו נראה כי חלק מהסדקים כבר תוקנו, אך לא יכול היה להצביע אילו פגמים או ליקויים לא ניתן לתקן שאז באמת יש אמנם לקבוע ירידת ערך. מר שפירא העיד כי נסיונו הוא 40 שנה, הוא ראה אלפי דירות, מסוגים שונים וכאשר הוא מגיע לדירה כזאת, עם הסטוריה של תיקונים כמו כאן, במקום שהוא בישוב בית שערים - ישוב קטן וכולם יודעים הכל, הרי ברור שהקונה ישלם פחות עבור הבית. למרות שנאמר למר שפירא כי למעשה הסדקים לא עברו תיקון ולמעשה מה שראה הוא נסיון בדיקה של מר שטרנברג, ועד היום לא נעשה תיקון של ממש בסדקים, אמר כי סדקים כל כך חמורים כפי שראה, לא ייתכן שלאחר התיקון, לא יראו שום דבר. נושא אחר אשר העלה תוך כדי החקירה, הוא השוואה של עסקאות קודמות. והתברר כי מר שפירא בדק בישובים סמוכים: אלוני אבא ובית לחם הגלילית. ומצא על סמך הנתונים שקיבל שם, כי ערך של 400,000$ הוא סכום ראוי עבור הנכס נשוא התביעה לולא היה כל כך פגום. השמאי והמהנדס מר פרמינגר מר פרמינגר הגיש חוו"ד מטעם הנתבעים. חוו"ד התייחסה גם לנושא ההנדסה וגם לנושא השמאות. עפ"י החלטתי מיום 16.11.08 הרי אישרתי הגשתה רק לנושא השמאות ולא לענייני הנדסה בהם עסקה חוו"ד, למרות שמר פרמינגר הוא גם מהנדס וגם שמאי. בחוו"ד העריך מר פרמינגר, כי לאחר התיקון, אשר לדעתו תיקון פעוט, לא תיוותר כל ירידת ערך בגין הדירה. מר פרמינגר העריך את שווי הדירה במועד בו נתן את חוו"ד דהיינו ביום 09.11.08 בסך של 300,000$. לכל היותר הוא סבור כי גם אם הנזקים יגרמו לדחיה מסוימת במכירת הנכס, היא תהיה לכל היותר בשיעור 2% משוויו, דהיינו 24,000 ₪, על כך יש להפעיל מקדם דחיה 0.5568 ועל כן ירידת הערך תהיה 13,400 ₪ בלבד. לעומת זאת לדעתו ביצוע התיקונים המוצעים יעלה את שווי הנכס בגבולות של 10%. מר פרמינגר נקרא אף הוא להחקר, חקירתו הופסקה לאחר שב"כ התובעים מצא שב"כ הנתבע 1 נותן את התשובות לשאלותיו למר פרמינגר. הצדדים הגישו סיכומיהם: התובעים בקשו לחייב את הנתבעים 1 ו - 3 כדלקמן: את הנתבע 3 במלוא סכום התביעה, דהיינו בסך של 400,000 ₪. לגבי הנתבע 1: המומחה מטעם בית המשפט קבע את אחריותו לנזקי הסדקים וכן כי עלות התיקונים, נכון ליום 15.12.04, הוא 66,759 ₪. על כך יש להוסיף כדלקמן: א. 35,640 ₪ נכון לשנת 2001 לעניין תיקון הליקויים עד שנבדקה הדירה ע"י מומחה מטעם בית המשפט בהתאם לתצהיר התובע. ב. 10,000 ₪ נכון ליום הגשת התביעה המקורית דהיינו, 16.2.03 בגין הצורך להמצא מחוץ לדירה ובכך להביא לידי ביטוי את עוגמת הנפש הנמשכת של התובעים במשך 10 שנים. ג. 2,400 ₪ עלות חוו"ד של אינג' קרמר. ד. 252,000 ₪ בגין ירידת ערך הדירה עפ"י חוו"ד של מר שפירא. על כל אלה יש להוסיף הוצאות שכ"ט עו"ד ותשלום שכרו של המומחה מטעם בית המשפט ושכרו של השמאי פנחס שפירא. סיכומי הנתבע מס' 1: טענתו העיקרית של הנתבע מס' 1 כי הוא לא היה אחראי על הבניה הוא היה הקונסטרוקטור בלבד. עפ"י מומחה בית המשפט, בתכנון הקונסטרוקציה לא נפל כל פגם, והכשל הוא בחוסר ברזל, עובדה אשר גרמה לעיקר הסדקים במבנה ולנזקים הנלווים. לכך אחראי הנתבע מס' 3. בנוסף, העבודות אשר בוצעו ע"י התובע, עבורם נדרש סכום נוסף מעבר למה שנכתב בחוו"ד של מומחה בית המשפט, נטען בזמנו לגבי האדריכל ולא כנגד הנתבע מס' 1 ועל כן אין לפסוק דבר וחצי דבר מסכום זה של 35,640 ₪ כנגד הנתבע מס' 1. עבודות אלו נוצרו לא בגלל הצורך בתיקון ליקויים אלא עפ"י רצונו של התובע לשימוש יותר נוח בחצר. יתר על כן, מומחה בית המשפט לא היה סבור כי הנתבע מס' 1 צריך לשאת בסכומים אלו. זה אינו שייך לתחום אחריותו היות והמומחה קבע רק את הסכום של 49,800 ₪ ממנו יש להטיל על הנתבע מס' 1 70%. עוד טוען ב"כ הנתבעים כי אין מקום לפסוק לתובעים פיצוי בגין עוגמת נפש היות ובחלק ניכר מאוד מעוגמת הנפש נושאים התובעים בעצמם. זאת משום שבאוקטובר 1999 התובע סתם את הסדקים בחומר גמיש בעלות של 150 ₪ ומאז לא נגע בבית. טענתו של התובע כי הסדקים "עובדים" התבררה כלא נכונה ע"י מומחה בית המשפט אשר ביקר פעמיים במיוחד לצורך כך. אילו התובעים היו דואגים לטפל בסדקים ולצבוע את הקירות כבר בשנת 2000, לא הינו נפתחים סדקים נוספים ולא היה כל צורך בהגשת התביעה ובפיצוי. התובעים נמנעו מלעשות כן כדי לשמר זכות כספים ולכן אין הם זכאים לכל פיצוי בגין כך. לעניין ירידת הערך, סבור ב"כ המלומד של הנתבע 1, כי מדובר בתביעה מקוממת כאשר מדובר בנזק מצומצם ביותר וכאשר מומחה בית המשפט קבע כי לאחר התיקון לא יישארו ליקויים במבנה, וממילא גם לא תהיה ירידת ערך. יש לדחות את חוו"ד הסתמית והמוגזמת של מר שפירא, אשר לא ציין את הפרטים הנדרשים עפ"י התקנות, לא מצא כל עסקאות להשוואה ולא ברור על סמך קבע ירידת ערך של 15%. אין לקבל את חוו"ד של מר שפירא שהוא שמאי ולא מהנדס, כי יישארו נזקים בלתי הפיכים לאחר התיקונים, כאשר מומחה בית המשפט פסק אחרת. מר שפירא בעצמו הודה כי אם לא ייגרמו סדקים, לא תהיה כל ירידת ערך. מר פרמינגר שהוא גם מהנדס וגם שמאי, העיד מטעם הנתבע מס' 1, וקבע כי לא תיוותר ירידת ערך לאחר התיקון, הוא הביא עסקאות שונות להשוואה, התובע ויתר על חקירתו ועל כן יש לקבל את חוו"ד של מר פרמינגר ולא את של מר שפירא. לדעתו של ב"כ הנתבעים הרי לא ייתכן כי סתימת סדקים שעלותה היא 4,000 ₪ והתקנת חגורה בשווי של 15,000 ₪ תביא לירידת ערך של 60,000$. אי לכך יש לדחות את התביעה לירידת ערך, לחילופין יש לקבוע כי היא בסך של 13,400 ₪. לאור התמשכות ההליכים שלא לצורך, סבור ב"כ הנתבע 1 כי אין לחייב את הנתבע 1 בהוצאות שכ"ט שכן אך ורק התובע אשר אחראי להימשכות ההליכים עקב דרישותיו המופרזות והבעת חוו"ד מופרזת לעניין ירידת הערך. דיון והכרעה הצדדים הסכימו כי תצהירי עדות ראשית מטעמם יוגשו ללא חקירות וללא הסכמה לתוכנם. קשה לקבוע ממצאים בעיקר בנושא של מהימנות, רק על סמך תצהירים בלבד. לכן בתיקים אלו, נעזר בית המשפט בחוות דעת המומחה מטעמו, וככל שאין פער חריג במיוחד וקיצוני שלא לקבל את חוות דעת מומחה בית המשפט, הרי בדרך כלל ישתית בית המשפט את פסק הדין על חוות דעת המומחה. יש לציין כי תמונות המבנה בין אלו שהוגשו על ידי מר שטרנברג, ובין אלו שהוגשו על ידי מר שפירא, מצביעות על דירה ובה סדקים ניכרים בכל מקום, אין ספק שלא לכך ציפו התובעים כאשר בנו את ביתם. קיים קושי בקביעת ממצאים כאמור לעיל כאשר קיימים רק מסמכים בפני בית המשפט והנוגעים בדבר אינם נחקרים על תצהיריהם. מהחומר המונח בפני עולה כי תפקידו של הנתבע מס' 1 היה תכנון הקונסטרוקציה בלבד. התובע לא ציין בתצהירו מי היה המפקח הצמוד או מפקח העל, על בנית הבית ועל מי למעשה יש להטיל את האחריות הכוללת. מומחה בית המשפט קבע כי טעות בחישוב העומסים גרמה לחלק מהיווצרות הסדקים וכי חוסר בברזל גרם אף הוא לסדקים ולשברים אשר בבית. מומחה בית המשפט לא מצא לנכון להתייחס לנושא הנזקים בגין האיטום מסביב לבית היות וכאשר הגיע לבית לא ראה נזקים כלשהם. אם אומנם התובע היה האחראי והמפקח הצמוד על הבניה, צודק הנתבע 1 שלנושא חוסר הברזל פרט לאחריותו של הקבלן המבצע, גם לו יש אחריות. כך גם לגבי עניין הניקוז וחוסר ריחוק נקודת ניקוז המים מהמבנה כאשר לא בוצע כל סקר קרקע. יש לציין כי התובע לא ביקש להגיש כל תצהיר משלים או תצהיר מכחיש טיעוניו אלו של הנתבע מס' 1, והמסקנה היא ככל הנראה הטיעון לעניין תפקידו של התובע בפיקוח על הבניה הוא נכון. גם בתצהירו, התובע שתק באופן מוחלט לעניין זהות הפיקוח על הבנייה. שאלה בנפרד היא כמובן היתר הבניה אשר ניתן לתובע שהיה אמור להיות ער לעניין בדיקת העומסים וריחוק נקודת ניקוז המים מן המבנה, אך טענה זו כלפי רשויות התכנון והבניה לא הועלתה ואין צורך לדון בה. המומחה קבע את חלוקת הנזקים בנושא הקונסטרוקציה בין הנתבע 1 70% לנתבע 3 30%. כידוע, עפ"י ההלכה, בית המשפט הוא הפוסק האחרון גם כאשר הוא מקבל את חוו"ד המומחה מטעמו באופן כללי. אינני סבורה שהחלוקה המוצעת היא חלוקה נכונה. נושא בעית הניקוז מסביב לבית אומנם לא נסקר בחוו"ד מומחה בית המשפט היות וכאשר הוא הגיע למקום, בעיה זו כבר תוקנה וטופלה. עדויות התובע מקבלות חיזוק דווקא מהנתבע מס' 1 אשר היה במקום מייד לאחר שנכנסו התובעים לדירתם, ומצא כי יש ממש בטענות לעניין ניקוז לקוי, ורטיבות ואף הוא עצמו חשש לתזוזת המבנה עקב כך. התובעים לא הזמינוהו שוב, והיות הוא לא פיקח על בניה, איני סבורה שיש מקום לחייבו בגין עבודות הפיתוח, האיטום וכו' מחוץ לבית. בתביעה זו יש לחלק את עלויות הנזקים ראשית לשני נושאים ואח"כ בין הנתבעים לבין עצמם. בנושא נזקי הקונסטרוקציה ישאו הנתבע מס' והנתבע מס' 3 בחלקים שווים בינהם. הנתבע מס' 1 שגה בחישוב העומסים. הנתבע מס3 שגה כשגם כשהיה צריך לשים ברזל לא שם, ועל כן חלוקה של 50%/50% נראית לי נכונה יותר, וזאת גם לאור סעיף 7 לחוזה שבין התובעים והקבלן לפיו הקבלן היה אחראי לכמויות הברזל ורשימות הברזל אשר קיבל היו כאינפורמציה בלבד. בנושא בעיות הניקוז, אין להטיל אשמה על הנתבע מס' 1. הסיבה העיקרית לכשל נבעה מחוסר פיקוח צמוד ופיקוח-על .הקבלן, דהיינו הנתבע מס' 3, ביצע את עבודתו שלא בהתאם לתוכניות ועל כן בעלות הצורך בהתאמת המבנה ופתרונות הניקוז שלו לאחר הבניה יישא הקבלן בלבד. . עניין עבודות הניקוז, המשטחים, המפלסים - הרי ברור שחלק מהם נעשו כפתרון לבעיה, אך חלק מהעבודות אינן צריכות להיות קשורות לקבלן שכן מדובר בעבודות פיתוח שלא היו כלולות בחוזה הקבלנות ואינן תוצאה של ליקויי הבניה. אי לכך לא יהיה זה נכון להשית על הנתבע מס' 3 את כל הסכום של 35,640 ₪. לכן, היות והתובעים לא עשו הפרדה בין העבודות אשר היה צורך בהן בעניין תיקון בעיית הניקוז לבין עבודות הפיתוח אותן היו מבצעים בכל מקרה, ובהתחשב באחריות התובע עצמו, הרי נכון בעיני להשית על הנתבע מס' 3 תשלום של 25,000 ₪ בלבד. הנתבע 1 ו-3 יחלקו בסכום של 2,850 ₪, סכום התיקון הראשוני של הסדקים. עוגמת נפש אין ספק שלתובעים נגרמה עוגמת נפש רבה. דא עקה, יש מן הצדק בדברי הנתבע מס' 3 שהם "הנציחו" את מצב הסדקים שנים רבות. לא למותר לציין כי התובעים השתהו בהגשת התביעה. היה ביכולתם להקטין את עוגמת הנפש שנגרמה להם, אך אין בכך לפטור לחלוטין את הנתבעים 1 ו-3. כל אחד מהנתבעים ישלם לתובעים סכום של 3,000 ₪ בראש נזק זה. ירידת ערך בפני שתי חוו"ד קוטביות - האחת של מר שפירא והשניה של מר פרימנגר. לכל אחד מהם נסיון רב. אין זה נכון לקבל את טענת ב"כ הנתבע מס' 1 כי מר פרמינגר לא נחקר על חוות דעתו ולכן יש לקבלה. נסיבות הפסקת חקירתו של מר פרמינגר מתוארות בפרוטוקול וצדק ב"כ התובעים כאשר סירב להמשיך בחקירה בנסיבות אלו. אני מקבלת את חוות דעתו של מר שפירא במובן זה שגם אם יתוקן המבנה כראוי ולא יראו יותר סדקים בו הרי מבחינה פסיכולוגית, וכאשר מדובר בישוב כה קטן ההסטוריה של המבנה תדבר בעד עצמה ויתכן ותגרום לכך כי אם ימכר הבית, יהיה זה בסכום נמוך מערכו לו היה נמכר ללא הנזקים הנמשכים המתוארים. יחד עם זאת אינני מקבלת כי ירידת הערך תהיה כה משמעותית. על כן, ובהתחשב ב"תרומת" התובע עצמו, הנני פוסקת כי הנתבעים ישאו בתשלום של ירידת ערך בשיעור של 10,000 ₪ כל אחד. סיכומו של דבר הנני מקבלת את התביעה כנגד נתבעים 1 ו - 3 בחלקה. הנתבע מס' 1 ישלם לתובעים את הסכומים כדלקמן: סך של 24,900 ₪ בצירוף מע"מ 10%, ופקוח הנדסי בשעור 10%, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.02.04 . סך של 1,425 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 01.02.01. סך של 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. סך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. הנתבע מס' 3 ישלם לתובעים כדלקמן: סך של 24,900 ₪ בצירוף מע"מ ופיקוח הנדסי בשעור 10% ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.12.04. סך של 1,425 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.01. סך של 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. סך של 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. הנתבעים 1ו3 ישאו בהוצאות התובעים- החזר אגרה, חוות דעת מומחה בית המשפט וחווד דעת מר שפירא בחלקים שווים ביניהם, וכך גם לעניין שכר טרחת עו"ד בשיעור 17% בתוספת מע"מ פיצוייםירידת ערך