פיצוי על עוגמת נפש בוועדות רפואיות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על עוגמת נפש בוועדות רפואיות: 1. בהתאם להסכמת בעלי הדין, ניתן בזה פסק דין, על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984. 2. תחילתם של ההליכים שבפני, בתביעת כספית שהגיש התובע כנגד הנתבעת, לתשלום סך של 100,000 ₪, בין היתר, בנוגע לעוגמת הנפש שנגרמה לו בעת שנקט בהליכים למיצוי זכויותיו לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל - 1970. לשיטתו של התובע, אין המדובר "בעוגמת נפש" בלבד, אלא שהדבר מגיע כדי "התעללות בזדון, בנכה צה"ל, שתרם בריאותו בצנחנים". כתב התביעה פרוס על פני 12 עמודים וכולל כ - 70 סעיפים ומפורטות בו טענות רבות ומגוונות, במסגרתו מבקש התובע לחייב את הנתבעת, בין היתר, לשלם לו הוצאות נסיעה ואש"ל לכל הועדות הרפואיות אליהן הוזמן, לשלם לו גמלאות רטרואקטיבית בצירוף ריבית והצמדה, לחייב את הנתבעת לשלם לו הוצאות שנאלץ להוציא בגין הוצאת פרוטוקולים, הוצאות משפט, שכר טרחה ומע"מ, הוצאות בגין "הזלזול, הטרטור, התעללות, הטרדה, האיום, התרשלות, בזבוז כספי ציבור, בזבוז זמן יקר של ועדות רפואיות והטרדה של בית המשפט" וכן להטיל על הנתבעת קנס כספי של 100,000 ש"ח לטובת התובע, על מנת "שרשויות המדינה ילמדו, יפנימו ויראו על מנת שלא ישנו מקרים כאלה בעתיד לנכי צה"ל או כל אזרח אחר". 3. הנתבעת הגישה בקשה לסילוק התובענה על הסף, במסגרת בש"א 2449/08. 4. במסגרת קדם המשפט שהתקיים ביום 30/12/08 צמצם התובע את תביעתו, באופן משמעותי, תוך התחשבות, בטענות שהעלתה הנתבעת, בבקשה הנ"ל לדחיית התובענה על הסף. סופו של דבר, הסכים התובע לצמצם את תביעתו, כך שהתביעה תתייחס אך ורק לעוגמת הנפש שנגרמה לו, במהלך חמש ישיבות של ועדות רפואיות, שהתכנסו בעניינו, החל מיום 29/04/07 (הישיבה הראשונה) ועד ליום 13/12/07 (הישיבה החמישית והאחרונה). 5. כתוצאה מהסכמתו של התובע לצמצם את התביעה, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, שהדיון יעשה על דרך הפשרה, כך שפסק הדין ינתן על יסוד כל המסמכים שבתיק, לאחר שכל אחד מבעלי הדין ישמיע את סיכום טענותיו בעל פה. כמו כן הסכימו הצדדים להגביל את הסכום שיפסק לתובע, אם יפסק, לסך של 10,000 ₪ (במקום הסכום שנתבע במקור, בסך של 100,00 ₪). בית המשפט אישר את הסכמת הצדדים ונתן לה תוקף של החלטה. 6. כל אחד מהצדדים הגיש תיק מוצגים מטעמו. במהלך הישיבה שהתקיימה ביום 17/12/09, אפשרתי לבעלי הדין להשמיע את טענותיהם. 7. יצויין כי תלונותיו הרפואיות של התובע, בועדות הרפואיות שהתכנסו בעניינו, התמקדו בארבעה תחומים רפואיים: אורטופדיה, אף אוזן גרון, קרדיולוגיה ועיניים. 8. כאמור התביעה מתייחסת לחמש ישיבות של ועדות רפואיות, אשר שלוש ישיבות מתוכן הן ישיבות של הועדה הרפואית המחוזית ושתי ישיבות נוספות של ועדת הערר, במועדים כדלקמן:- א. הישיבה הראשונה - ביום 29/04/07 - ועדה רפואית מחוזית. ב. הישיבה השניה - ביום 02/05/07 - ועדה רפואית מחוזית. ג. הישיבה השלישית - ביום 30/05/07 - ועדה רפואית מחוזית. ד. הישיבה הרביעית - ביום 15/10/07 - ועדת ערר. ה. הישיבה החמישית - ביום 13/12/07 - ועדת ערר. 9. התובע מלין כי התקיימו ועדות מיותרות, דבר שגרם לו לעוגמת נפש ובזבוז זמן. בעניין הועדות הרפואיות המחוזיות טוען התובע: "עוגמת הנפש שנגרמה לי לגבי שלושת הועדות הראשונות - היה צריך לעשות ועדה אחת שתכלול את כל תחומי הרופאים במקום שלוש ועדות. היינו שהיו שתי ועדות מיותרות" (ראה עמוד 10 לפרוטוקול). בעניין ועדות הערר טוען התובע: "עוגמת הנפש שנגרמה לי בועדה הרביעית והחמישית נובעת מכך שלדעתי במקום שתי ישיבות, הייתה צריכה להיות ועדה אחת" (ראה עמוד 10 לפרוטוקול). סופו של דבר סיכם התובע את טענותיו בתחילת עמוד 11 לפרוטוקול, באופן הבא: - "כדי לתמצת את כל עוגמת הנפש שלי - אני טוען שמתוך חמש הישיבות, התקיימו שלוש ישיבות מיותרות". בהמשך הדברים הסכים התובע שלא ניתן היה לכנס את כל ארבעת המומחים בעניינו לועדה אחת וצמצם את טענותיו כך ש"בסופו של דבר אני טוען שהיו שתי ועדות מיותרות". 10. מנגד, ב"כ הנתבעת טען שאין ממש בדברי התובע וביקש להורות על דחיית התובענה. לעניין הועדות המחוזיות טען ב"כ הנתבעת כי ועדות אלו מתקיימות בהרכב של מומחה אחד, אשר בודק את התובע, בהתייחס לתלונותיו הרפואיות וכי לא ניתן מבחינה טכנית, לכנס ועדה עם יותר ממומחה אחד. עיון בפרוטוקולים של הועדות הרפואיות המחוזיות, אכן מעלה כי בועדה הראשונה (מיום 29/04/07) נבדק התובע על ידי מומחה בתחום האורטופדיה; בועדה השנייה (מיום 02/05/07) נבדק התובע בתחום אף אוזן גרון ובועדה השלישית (מיום 30/05/07) נבדק התובע בתחום הקרדיולוגיה. לעניין ועדות הערר טוען ב"כ הנתבעת כי מדובר בועדות שמקיימות דיונים בהרכב של שלושה מומחים. ועדת הערר הראשונה (שהתכנסה ביום 15/10/07) נאלצה שלא ליתן החלטה סופית בעניינו של התובע, עד שתיקבע הנכות בתחום העיניים וזאת בשל כך שמומחה העיניים, ד"ר בר יצחק יום טוב, שהיה אמור להתייצב לועדה, נעדר ממנה, בשל כך שלקה בליבו, באותו יום ממש. הנתבעת צירפה לתיק המוצגים מטעמה, מסמך רפואי המעיד על כך שד"ר בר יצחק יום טוב אושפז בבית החולים סורוקה, ביום שהתכנסה ועדת הערר הראשונה, היינו ביום 15/10/07 ונשאר להמשך אשפוז במכון הלב, עד ליום 17/10/07. 11. כאמור לאחר שאפשרתי לצדדים להשמיע את מלוא טענותיהם, מצאתי שמדובר בתביעה שטוב היה, אילו לא הייתה מוגשת. שוכנעתי מנימוקי הנתבעת, שהועדות הרפואיות המחוזיות מתקיימות על ידי מומחה אחד, בתחום רפואה אחד. שלושת הועדות הרפואיות המחוזיות התקיימו על פני תקופה קצרה יחסית, בת 30 ימים. כמו כן שוכנעתי מנימוקי הנתבעת, שועדת הערר נדחתה לדיון נוסף, בשל אשפוזו של ד"ר יום טוב, אשר לקה בליבו. 12. לא מצאתי שהיה כל דופי בהתנהלות הועדות הרפואיות בעניינו של התובע. גם אם נגרמה לתובע עוגמת הנפש בגין כך שהתקיימו, לשיטתו, שתי ועדות מיותרות, הרי שהנזק שנגרם הינו בגדר של "זוטי דברים". כלל עתיק יומין הוא שאין דרכו של בית המשפט לעסוק בפגיעה מזערית בזכות. כלל זה מקובל בשיטות משפט רבות וגם בשיטתנו, חולש הוא על תחומי משפט שונים, בין מכוח הוראה מפורשת ובין מכוח הפסיקה. קיימות שתי הוראות דין עיקריות, המתייחסות לנזק שהוא בגדר "זוטי דברים". האחת היא ההוראה הכללית שבפקודת הנזיקין, ולפיה "לא יראו כעוולה מעשה, שאילו היה חוזר ונשנה לא היה בו כדי ליצור תביעה לזכות נוגדת, ואדם בר-דעת ומזג כרגיל לא היה בא בנסיבות הנתונות בתלונה על כך" (סעיף 4 לפקודה). ההוראה האחרת היא הוראת סעיף 6 לחוק הגנת הפרטיות, הקובעת כי "לא תהיה זכות לתביעה אזרחית או פלילית לפי חוק זה בשל פגיעה שאין בה ממש" (סעיף 6 לחוק). כאמור, הוראות אלה משקפות "כלל עתיק יומין ... שאין דרכו של בית המשפט לעסוק בעניינים זעירים וקלי ערך, עניינים של מה בכך, 'זוטי דברים' ... כך אין דרכו לעסוק גם בפגיעה מזערית בזכות" (ראו דברי כב' השופט טירקל בדנ"א 1333/02 הוועדה המקומית לתכנון ובניה, רעננה נ. הורביץ, נח (6) 289, בפיסקה 7 לפסק הדין). ברוח זו, נקבע בפסיקה כי "ההגנה של פגיעה "שאין בה ממש" תחול במקרים בהם הפגיעה היא מזערית, שולית וזניחה, שאדם בר-דעת ומזג רגיל לא היה מטריד עצמו בגינה לבית המשפט" (ראו ע"פ (תל אביב) 71324/04 בן חיים נ' מדינת ישראל, , בפיסקה 20 לפסק הדין). ראו בעניין זה גם בספרו של המחבר עמוס הרמן, מבוא לדיני נזיקין, עמ' 16:- "פקודת הנזיקין לא רואה כעוולה מעשה של מה בכך, שאילו היה חוזר ונשנה, אדם בר דעת לא היה בא בנסיבות הנתונות בתלונה על כך... קיומה של זכות של האחד מקימה חובה של הזולת לכבד אותה. החוק הוא היוצר את הזכויות וקובע את החובות". 13. במהלך הסיכומים טען התובע טענה נוספת, כי עוגמת הנפש נגרמה לו גם בשל כך שהמומחה בתחום העיניים, לא הביאו עימו, לועדה שהתקיימה ביום 13/12/07, את מכשיר הבדיקה, לצורך בדיקת העיניים. גם טענה זו דינה להידחות, שכן סופו של יום ערעורו של התובע, בתחום העיניים, התקבל במלואו, מכאן שאין לתובע להלין דבר בעניין תוצאות הדיון בתחום העיניים. 14. בנסיבות העניין, אני מחליט להורות על דחיית התובענה. מתוך התחשבות במצבו הרפואי של התובע, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות מוקטנות בסך של 1,500 ₪. 15. בשולי הדברים, אבקש לציין את הערכתי לצדדים על שהשכילו להגיע להסכמה דיונית, לפיה התובענה תתברר על דרך של סעיף 79 א' לחוק, בדרך יעילה ומהירה ובאווירה עניינית. 16. בשולי הדברים מצאתי לציין, כי שמעתי מב"כ הנתבעת שאין מניעה להיעתר לבקשת התובע ולזמנו לועדה רפואית נוספת. לפיכך, מצופה מהנתבעת לפעול להזמנתו של התובע לועדה רפואית נוספת - בהקדם האפשרי.רפואהפיצוייםעוגמת נפש / נזק לא ממוניועדה רפואית