קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על עוגמת נפש עקב פיטורים: ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (עב 2220/04; השופטת אורית יעקבס, נציג עובדים מר חיים יאנוס ונציג מעבידים מר דני מיבר), אשר דחה את תביעת המערער לתשלום הפסדי השתכרות החל ממועד פיטוריו ועד לסיום הפרוייקט בו עבד אצל המשיבה, ל- 5% מהון המניות של חברת NanoAddLtd, וקיבל באופן חלקי את תביעתו לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש. הרקע לערעור: המערער, ד"ר לכימיה, כימאי ומהנדס חומרים במקצועו. המשיבה (להלן - החברה) היא חממה טכנולוגית שאושרה על ידי המדען הראשי במשרד התמ"ת. המערער עבד בחברה החל מיום 14.12.03 כמוביל פרויקט בשם "NanoAdd" - פרויקט לייצור אבקות מחומרי גלם טבעיים המיועדות לשימושים שונים כגון תוספי מזון (להלן- הפרויקט). תנאי עבודתו של המערער הוסדרו בהסכם מיום 15.12.03 (להלן - הסכם העבודה). על פי הסכם העבודה, היקף משרתו של המערער היה 60%, ושכרו החודשי עמד על 4,900 ₪ ותוספת גלובלית בסך 430 ₪ בגין שעות נוספות. ביום 22.7.04 פוטר המערער מעבודתו בחברה. קשר העבודה בין המערער לבין החברה הגיע לסיומו ביום 25.8.04. ביום 10.1.05, לאחר שפוטר המערער, הוקמה חברת הפרוייקט ששמה NanoAddLtd (להלן - חברת ננואד). ההליך בבית הדין האזורי: בתביעתו בבית הדין האזורי עתר המערער לסעדים אלה: פיצוי בגין הפסד השתכרות ממועד סיום קשר העבודה עד לסיום פעילות הפרויקט במסגרת החממה בסך של 106,600 ₪; 5% ממניות חברת ננואד; פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 60,000 ₪. ביום 1.6.06 ניתנה החלטת בית הדין האזורי הדוחה את בקשת המערער למתן צו מניעה זמני שימנע מהחברה להקצות מחצית מניותיה בחברת ננואד עד למתן פסק הדין. בית הדין האזורי קיבל את טענת החברה, לפיה לא התקיימו במערער התנאים שנקבעו בהסכם העבודה לקבלת מניות בחברת ננואד, שכן המערער כבר לא היה עובד החברה במועד הקמת חברת ננואד, ולא הוכח כי התקבלה החלטה משותפת של הנהלת החברה והנהלת ננואד להקצות לו מניות. בפסק הדין מושא הערעור נדחתה טענת המערער לפיה הוא פוטר שלא בתום לב ועקב תלונות שהעלה בפני הממונים עליו כנגד יזם הפרוייקט, מר לייקין; התקבלה גרסת החברה כי המערער פוטר בשל אי שביעות רצון מתפקודו מצד הממונים עליו, שסברו כי המערער לא ניחן בתכונות הנדרשות לשם ביצוע התפקיד "מוביל פרוייקט"; התקבלה טענת החברה לפיה המערער פוטר בהתאם להסכם העבודה שנחתם בין הצדדים, לאחר שנערך לו שימוע כדין. על יסוד קביעותיו העובדתיות כמפורט לעיל דחה בית הדין האזורי את תביעותיו של המערער לפיצוי בגין הפסד השתכרות ולהקצאת 5% ממניות חברת ננואד. עם זאת, קבע בית הדין האזורי (ברוב דעות, כנגד דעתו החולקת של נציג המעבידים מר דני מיבר) שיש לחייב את החברה בתשלום 10,000 ₪ בגין עגמת נפש שנגרמה למערער עקב פיטוריו. בית הדין קבע כי המערער זכאי לפיצוי בגין עגמת נפש לנוכח העובדה כי החברה לא העמידה את המערער קודם לשימוע בצורה ברורה וחד משמעית על הבעיות בתפקודו ועל כך שהיא שוקלת לסיים את העסקתו. טענות הצדדים: המערער טוען כי שגה בית הדין האזורי בקביעתו כי פיטוריו נעשו כדין ובתום לב, וזאת עקב העובדה שהתעלם מחלק ניכר מהראיות שהגיש המערער, והעדיף (בטעות) את גרסאות עדי החברה, שלא נתמכו בשום מסמך; בית הדין התעלם מסתירות מהותיות בין גרסת עדי החברה בבית הדין לבין הטענות שהועלו כנגד המערער בהליך השימוע; בית הדין התעלם ממסמך מהותי - הסכם בין מר לייקין (המוגדר כ"יזם") לבין פרופ' יואלוביץ, המנוגד לכללי המדען הראשי, מסמך התומך בטענת המערער כי פוטר עקב טענות שהעלה כנגד היזם; בית הדין התעלם ממסמכים המצביעים על הנזק שנגרם לו עקב פיטוריו. החברה טוענת כי אין מקום לחרוג מהכלל לפיו ערכאת הערעור לא תתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הדיונית; פיטוריו של המערער נעשו בתום לב ובהגינות, עקב אי התאמה לתפקידו; לא נתמלאו התנאים בהסכם העבודה המזכים את המערער בהקצאת מניות חברת ננואד. הכרעה: לאחר בחינת כל החומר שבתיק וטיעוני הצדדים בכתב ובעל פה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. העילה לפיטורי המערער: בית הדין האזורי קבע, על יסוד התרשמותו מהעדויות שהיו בפניו, כי המערער פוטר בתום לב, עקב אי שביעות רצונם של הממונים עליו מתפקודו כמוביל פרוייקט, ולא עקב טענות שהעלה כנגד יזם הפרויקט. כידוע, הכלל הוא שאין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה מן העדויות והראיות שהיו בפניה. בהקשר זה יש להדגיש, כי לערכאת הערעור לא קיים היתרון שהיה לערכאה הדיונית להתרשמות בלתי אמצעית מן הראיות [דב"ע מט/23-0 המוסד לביטוח לאומי - הירשהורן, פד"ע כ 349, 352]. לאחר בחינת טענותיו של המערער, במקרה הנדון לא מצאנו מקום לחרוג מאותו כלל, שכן המערער לא הצביע על סתירה בולטת לעין בין קביעותיו של בית הדין לבין חומר הראיות או טעות של ממש המצדיקה התערבות ערכאת הערעור. בהתייחס לטענות המערער בעניין זה נוסיף: המערער טען כי שגה בית הדין בכך שקיבל את גרסת עדי החברה באשר להגדרת תפקידו של מוביל פרויקט, ששמה את הדגש על היותו ראש צוות, מנהיג, בעל יוזמה, בעל כושר להציג את הפרויקט בפני גורמי חוץ ולשווקו מסחרית. לטענת המערער, בעת כניסתו לתפקיד הוגדר תפקידו אחרת, כמתואר בסעיף 3 לתצהירו - עזרה בפיתוח הטכנולוגיה, רישום פטנטים, כתיבת דו"חות, בקרה שוטפת ותקציבים. אין בידינו לקבל טענה זו של המערער. ראשית, מדובר בקביעה עובדתית המבוססת על התרשמות ממהימנות העדויות. שנית, המערער מאשר בסיכומיו כי הוזכרו נושאים שיווקיים/עסקיים, אך נאמר לו שנושאים אלה יהיו חשובים בשנה השנייה של הפרויקט. לעומת זאת, בתצהירו, לא הזכיר המערער נושא זה כלל. מכאן, כי גרסתו של המערער בסעיף 3 לתצהירו היא חלקית. שלישית, גם במכתב בו ביקשה החברה את אישור מנהלת החממות הטכנולוגיות במשרד התמ"ת למינויו של המערער כמוביל פרויקט (נספח ע/2) מושם דגש על "מנהיגות ויוזמה", "על עניין השיווק והמסחור", ועל "הפעלת הצוות". מהאמור לעיל עולה כי מסקנתו של בית הדין האזורי בדבר הגדרת תפקידו של המערער נתמכת גם בעדויות שהיו מהימנות בעיניו וגם במסמכים. המערער טוען כי קיימות סתירות מהותיות בין גרסאות עדי המשיבה בבית הדין לבין פרוטוקול "ישיבת ההדחה", דהיינו פרוטוקול פגישה שהתקיימה בינו לבין מנכ"ל החברה וצוות הפרויקט ביום 22.7.04 (נספח ע/2), וכי בסתירות אלה יש להצדיק התערבות בקביעתו העובדתית של בית דין כי פיטוריו נעשו בתום לב. גם טענה זו אין בידינו לקבל. מטבע הדברים שבתצהירי העדות תוצג גרסה מפורטת יותר מאשר בפרוטוקול פגישה, המסכם בנקודות את האמור בה. לכן, למשל, העובדה שבפרוטוקול לא מציין מנכ"ל החברה כיצד הגדיר לעובד את תפקידו בעת כניסתו לעבודה בחברה אינה מהווה "סתירה מהותית" לעדותו בבית הדין. הוא הדין בנוגע לטענה שגם המשתתפים האחרים בפגישה לא הבהירו את הגדרת התפקיד. עיון במסמך ע/2 מעלה כי במהות, הטענות שהועלו בו על ידי משתתפי הפגישה זהות לגרסת החברה בבית הדין, דהיינו כי המערער לא התאים לתפקיד מוביל פרויקט שדרש בעיקר עיסוק במטלות של ניהול, בקרה ושיווק, בעוד שהמערער השקיע עבודה רבה בפרויקט, אך בתחומים אחרים. לטענתו של המערער, התעלם בית הדין ממסמך מהותי - הסכם מיום 17.2.05 בין פרופ' יואלביץ - חוקר בכיר ומנהל מחקר ופיתוח בפרוייקט לבין מר לייקין - שהוגדר כ"יזם הפרוייקט", המעיד כי היו אי סדרים בניגוד לחוק. יש לציין, כי למערער לא היה ידוע על ההסכם במועד בו עבד בחברה, וההסכם "נחשף" במהלך עדויות עדי החברה בבית הדין. לטענת המערער, מסמך זה מוכיח את טענתו כי פוטר בחוסר תום לב עקב העובדה שהעלה טענות כנגד היזם. גם טענה זו אין בידינו לקבל. מבלי לקבוע עמדה אם אכן ההסכם משקף אי סדרים או פעולה בניגוד לחוק, לא מצאנו כי יש במסמך זה כדי להוות ראייה המפריכה את קביעותיו של בית הדין האזורי בנוגע לנימוקים לפיטורי המערער, ולקביעתו של בית הדין האזורי כי המערער לא הוכיח כי פוטר עקב העובדה שהעלה טענות כנגד היזם. זכאות לקבלת מניות חברת ננואד: על התנאים לקבלת אחוזים בחברה למד בית הדין קמא מתוך מסמך שנקרא "חממות טכנולוגיות- נהלים, מטרות ומידע שימושי", מסמך מטעם משרד התעשיה, מסחר ותעסוקה, אשר חלקו הרלוונטי צורף לבקשת המערער לצו מניעה זמני, ממנו עולה כי בתום תקופת הפרויקט תוקצינה מניות לעובדים שאינם נמנים על קבוצת היזמים, על-פי שיקול דעת משותף של הנהלת החממה והנהלת חברת ננואד. משלא היתה מחלוקת כי המערער לא היה עובד החברה בעת הקמת חברת ננואד שכן פוטר לפני הקמת החברה, ומשנקבע כי המערער פוטר מהחברה כדין, לא מצאנו מקום להתערב בפסיקת בית הדין קמא לפיה המערער אינו זכאי למניות בחברת ננואד. שיעור הפיצוי בגין עגמת נפש: לטענת המערער, בקביעת שיעור הפיצוי התעלם בית הדין מהסבל האישי והנפשי שנגרמו לו כתוצאה מהפיטורים, כעולה מהמסמכים שהגיש לבית הדין. בהתאם לפסיקה - ככלל, הלכה היא כי פיצוי בגין עגמת נפש "לא יינתן כדבר שבשגרה אלא במקרים הקיצוניים". כי יש לבחון את טיב הפגיעה בעובד וחומרתה ביחס "להוראות החקיקה בנוגע לשיעור הפיצוי ללא הוכחת נזק" וביחס למתחם גובה הפיצוי שנפסק ברכיב זה, במסגרת שיקול דעתו של בית הדין בקביעת פיצוי על נזק שאינו ממוני, שלא במסגרת הוראות חקיקה מיוחדות ...ודוק. הפיצוי בגין עגמת נפש אינו בבחינת פיצויים עונשיים. תכליתו לפצות על התנהגות קיצונית של המדינה אשר ללא ספק גרמה נזק לא ממוני יוצא דופן לעובדת. ע"ע (ארצי) 419/07 מדינת ישראל - משרד המסחר והתעשייה - יעל חן (מיום 3.11.08 והאסמכתאות שם). במקרה הנדון, כאמור, בית הדין האזורי דחה את טענתו של המערער כי פיטוריו היו נגועים בחוסר תום לב. בית הדין האזורי קבע (ברוב דעות) כי יש לחייב את החברה בתשלום פיצוי בעד עגמת נפש בשל העובדה כי החברה לא הבהירה למערער חד משמעית קודם לישיבת השימוע את אי שביעות רצונה מתפקודו ולא גיבתה את הדברים שנאמרו למערער במסמך. בית הדין האזורי קבע את שיעור הפיצוי בהתחשב בתקופת עבודתו הקצרה של המערער, שיעור שכרו ומכלול נסיבות העניין. ככלל, פיטורים מעבודה הם אירוע קשה לעובד וגורמים לו עגמת נפש. אולם, כאמור, בהתאם לפסיקה רק במקרים קיצוניים יחויב המעביד בפיצוי על עגמת נפש, שהוא פיצוי על נזק לא ממוני שנגרם לעובד. בכל מקרה, אין מדובר בפיצויים עונשיים או בפיצוי על נזק ממוני, אלא בפיצוי על נזק לא ממוני שנגרם לעובד. ספק אם המקרה הנדון הוא בגדר "מקרה קיצוני", אולם החברה לא ערערה על חיובה בתשלום פיצוי בגין עגמת נפש. בהתחשב בנסיבות המקרה, שיעור הפיצוי שנפסק הוא סביר ואין מקום להתערב בו. סוף דבר: על יסוד כל האמור לעיל - הערעור נדחה. בנסיבות העניין, ולנוכח העובדה שב"כ החברה לא התייצב לדיון בערעור, אין צו להוצאות. פיצוייםעוגמת נפש / נזק לא ממוניפיטורים