קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויי פיטורים מוגדלים 150% בגין אי עריכת שימוע: השופט יגאל פליטמן 1. 16 המערערים, אשר הועסקו במבקשת במשך שנים רבות, קיבלו הודעה על הפסקת עבודתם במשיבה, חברת החשמל למחוז ירושלים בע"מ (להלן - חברת החשמל או החברה) באופן מיידי ולאלתר. גילם של המערערים במועד פיטוריהם נע בין 46 ל - 62 שנה. ביום 2.3.03, מספר חודשים לאחר מועד פיטוריהם, הגישו המערערים תביעה לבית הדין האזורי בירושלים, בה התבקש בית הדין להצהיר על המשך העסקתם של המערערים בחברה ולחילופין, לחייב את החברה לשלם לכל אחד מהמערערים דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים מוגדלים וכן פיצוי על אובדן שכר עבודה עקב הפרת חוזה בשווי 60 חודשי עבודה. במהלך ניהול התביעה נפטר מערער מס' .15 יורשיו - הם מערערים 17-23 - נכנסו בנעליו. בפסק דינו מיום 2.11.07, קבע בית הדין האזורי (השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור מר פוסט ומר קוגן; עב 1429/03 , ועב 1035/04, אשר אוחדו; להלן - פסק הדין) כי המערערים פוטרו תוך כדי ליקוי ממשי בהליך פיטוריהם. יחד עם זאת, בנסיבות העניין, משלא היה ניתן להמשיך להעסיק את המערערים וכמפורט בפסק הדין, דחה בית הדין האזורי את תביעת המערערים לאכיפת יחסי עובד ומעביד. בית הדין האזורי הטיל על חברת החשמל פיצויי הלנה חלקיים בשיעור של 2.5% לחודש. עוד הורה בית הדין האזורי על הגדלת פיצויי הפיטורים, לכל אחד מהמערערים, בשיעור של 30% מסכום פיצויי הפיטורים ששולמו בפועל. בית הדין האזורי הטיל על חברת החשמל הוצאות שכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪. פסק דינו של בית הדין האזורי הינו מושא הערעור שלפנינו. הדיון בבית הדין האזורי ופסק דינו בפרוטוקול דיון בית הדין האזורי מיום 8.2.04, לאחר דיונים מרובים בתיק, נרשמה המוסכמה לפיה המשיבים קיבלו פיצויי פיטורים בסך 100%, דמי הודעה מוקדמת וימי חופשה, ששולמו לכל אחד מהמשיבים במלואם, במועדים המצוינים ובסכומים האמורים בכתב ההגנה ובהודעת החברה מיום 18.12.04 (להלן - מוסכמות הצדדים). לאור האמור, נותרה רק מחלוקת לגבי סוגיית החזרת המערערים לעבודה בחברה ולחלופין באשר לפיצויים המוגדלים ופיצויי ההלנה בעד האיחור בתשלומי הפיצויים, להם טענו המערערים. בית הדין האזורי קבע בפסק דינו כי יש להחיל על המערערים, אשר חלקם הינם תושבי השטחים, את הדין הישראלי, בין היתר גם מטעמים של תקנת הציבור. בית הדין האזורי דחה טענת חברת החשמל לפיה היא אינה חברה ישראלית וכי היא פועלת על פי החוק הפלשתיני. נקבע כי בית הדין האזורי הינו הפורום הנאות לבירור התובענה. בית הדין האזורי פסק כי חברת החשמל הינה גוף דו מהותי עליה חלים כללים ונורמות מן המשפט הציבורי. נקבע כי מהמערערים נגזלה זכות השימוע, החלה אף על גוף שאינו דו מהותי. עוד קבע בית הדין כי טרם פיטורי המערערים לא התקיים כל משא ומתן או היוועצות עם נציגות העובדים. אומנם לאחר פיטורי המערערים התקיים משא ומתן אך מטרתו לא היתה על מנת להשיבם לעבודה אלא בכדי לבחון את הגדלת סכום פיצויי המפוטרים. בית הדין קבע כי לאור גילם המתקדם והיקף שנות עבודת המערערים בחברה היה ראוי כי החברה תעניק למערערים הזדמנות להשמיע עמדתם בנושא פיטוריהם. טענת החברה - לפיה המערערים פוטרו משום שלא ביצעו עבודתם כראוי - נדחתה. מנגד, פסק בית הדין האזורי כי לגבי חלקם הגדול של המערערים התקבלה החלטה עניינית נוכח תפקידם וביטול הפונקציות של עבודתם וכי מקבץ הנסיבות אינו מצביע חד משמעית על קבוצה שפוטרה על רקע של גיל ולכן לא הורם הנטל להוכיח את טענת האפליה לה טוענים המערערים. עוד נקבע כי יש לדחות טענת המערערים לפיה הפיטורים נערכו משיקולים זרים משהיא לא הוכחה. לא הוכח כי שובצו עובדים כלשהם בתפקידי המערערים. לאור האמור, קבע בית הדין האזורי כי, גם אם הליך פיטורי המערערים אינו נקי מספקות הרי שאין לאכוף את יחסי העבודה בין הצדדים. משהוכח כי נשקלו שיקולים אחרים עניינים, מעבר לקריטריון הגיל, ומשיחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו לפני למעלה מ- 5 שנים. נקבע כי הגם שחברת החשמל הינה גוף דו מהותי, עדין יש בה יותר מן הדומה למעבידי המגזר הפרטי מאשר למעבידי המגזר הציבורי. אשר על כן, לא מצא בית הדין האזורי מקום לחרוג מההלכה הפסוקה ולהורות על אכיפת יחסי עבודה בין הצדדים. עם זאת נקבע כי נסיבות פיטורי המערערים ילקחו בחשבון לעניין היקף הפיצויים. בסוגיית היקף הפיצויים קבע בית הדין האזורי כי יש לדחות טענת המערערים לזכותם לפיצויים בשיעור 200%, מששיעור פיצוי זה ניתן רק לעובדים שפרשו במסגרת תוכנית הפרישה מרצון, אשר היתה תקפה לתקופה מוגבלת. מאחר ונוהל משא ומתן עם המערערים לאחר הפיטורים. נקבע מחד, בנסיבות הפיטורים המיידים ובהיעדר שימוע והיוועצות, כי אין לבטל את פיצויי ההלנה לחלוטין ולא ניתן לטעון לטעות כנה. מאידך נקבע כי נוכח נסיבות המקרה אין מקום להטיל את מלוא ההלנה כי אם את חלקה בלבד. לאור המשא ומתן המאוחר, המחלוקת המשפטית והיות הכספים בין היתר כספים הנגבים מהציבור, נקבע איפוא כי יוטלו על חברת החשמל פיצויי הלנה חלקיים בשיעור של 2.5% לחודש, וזאת לתקופה שמיום כניסת הפיטורים לתוקף ועד ליום ביצוע התשלום בפועל, לגבי כל אחד מהמערערים. בשל אופן הפסקת עבודת המערערים כמתואר, בנסיבות ההסכם אליו הגיעה חברת החשמל עם יתר העובדים שפוטרו באותה עת והזכויות שניתנו להם, ולאור כלל המפורט, פסק בית הדין כי יש להגדיל לכל אחד מהמערערים את פיצויי הפיטורים בשיעור של 30% מסכום פיצויי הפיטורים ששולמו לכל אחד בפועל. בית הדין לא מצא מקום להתערב בשיקולי חברת החשמל לעניין סירובה לשלם למערערים עבור צריכת חשמל. מבלי לגרוע מהאמור נקבע כי חברת החשמל תשא ב - 15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. לוז טענות המערערים לפנינו המערערים טענו כי משהוכח שפיטוריהם נערכו שלא כדין, ללא זכות שימוע וללא עריכת ההיוועצות עם וועד העובדים, היה על בית הדין האזורי להחזירם לעבודתם, תוך חיוב חברת החשמל בתשלום משכורתם ממועד פיטוריהם ועד מועד חזרתם לעבודה. על בית הדין היה, למצער, להטיל על החברה לשאת בפיצויים מוגדלים למערערים. הכרעת בית הדין האזורי אינה מאוזנת ואינה מידתית. בית הדין התעלם מההסכמה הדיונית בין הצדדים לפיה במידה ויקבע כי הפיטורים נעשו שלא כדין, אזי המערערים יוחזרו למקום עבודתם. בית הדין האזורי לא נתן משקל ראוי לנכונות המערערים לוותר על חלק משכרם בכפוף להחזרתם לעבודה. בית הדין טעה עת נתן משקל משמעותי לזמן שעבר מיום הפיטורים לעניין החזרת המערערים לעבודה. על בית הדין היה ליישם ההלכה הפסוקה לפיה ההתייחסות אל גוף דו מהותי, בכל הנוגע להעדפת סעד האכיפה, דומה להתייחסות אל גופים ציבוריים. אף אם יש לראות בחברה גוף פרטי - הרי שגם על המגזר הפרטי חלים נורמות מהמשפט הציבורי. לטענת המערערים בית הדין האזורי טעה משלא קבע כי המערערים פוטרו על רקע גילם ומשקבע כי ההחלטה בדבר חלק מפיטורי המערערים היתה עניינית נוכח ביטול תפקידי המערערים. טעה בית הדין האזורי עת דחה טענת המערערים לפיה פיטוריהם לא נערכו בשל מצבה הכלכלי של החברה משהוברר, לטענת המערערים, כי החברה קלטה לאחר פיטוריהם את שירותיהם של 355 עובדים חדשים. בנוסף, חולקו בחברה דיבידנדים לאחר פיטורי המערערים ונערכו שיפוצים. בית הדין טעה עת לא התייחס לאי חוקיות תפקוד מנכ"ל החברה, אשר לא היה מוסמך לתת מכתבי פיטורין, מאחר ומועצת המנהלים בחברה לא נבחרה מזה כ - 40 שנה. טעה בית הדין עת קבע כי נוהל משא ומתן אך לעניין הגדלת שיעור הפיצויים. המערערים פנו לחברת החשמל בדרישה גם לחזור לעבודתם ולחילופין בדרישה לקבלת פיצויים מוגדלים וזכויות סוציאליות. המשא ומתן שנוהל לאחר הפיטורים היה מפוקפק ולמראית עין בלבד. המערערים טענו כי הסעדים שנפסקו אינם מטיבים עימם משבעצם הם אקויוילנטים להצעת חברת החשמל למערערים, קודם הגשת התביעה לבית הדין האזורי, לפיה ינתנו להם פיצויי פיטורים בסך של 150%. בית הדין טעה, לטענת המערערים, עת לא קבע זכותם לקבלת 200% פיצויי פיטורים הגם כי עובדים אחרים באותם גילאים ובאותם נסיבות קיבלו אותו שיעור פיצויים. נטען כי מערערים 2 ו - 5 הגישו את בקשתם להתפטרות במסגרת תוכנית הפרישה מרצון אולם החברה דחתה בקשתם. על בית הדין היה לקבוע היקף פיצויים על פי הנזק הנגרם בשל הפרת חוזה עבודה. בענייננו איבדו המערערים את מקום עבודתם, לאחר שנים רבות של עבודה בחברה, בגילאים מתקדמים עם היעדר אפשרות לשילוב מחודש בשוק העבודה. לפיכך, לטענת המערערים, יש לקבוע את סכום הפיצויים לפי היקף שכר הברוטו, מיום הפיטורים ועד ליום מתן פסק הדין, או לפי משכורת למשך 60 חודשים, וזאת על מנת להביא את המערערים למצב בו היו נמצאים אלמלא ההפרה. נטען כי לאור הפסיקה יש לקבוע כי המערערים זכאים, כל אחד, לפיצוי בשל עוגמת נפש בסך 40,000 ₪ משחברת החשמל נהגה כלפיהם בחוסר כבוד וחוסר תום לב. בית הדין האזורי טעה עת נמנע מלהתערב בעניין הענקת החשמל חינם. המערערים טענו כי על בית הדין האזורי היה לקבוע פיצויי הלנה בשיעור גבוה יותר. החברה החזיקה בתחילה בכספי פיצויי המערערים וניסתה להפעיל עליהם לחץ כספי ומוראלי, תוך ניצול מצבם הכלכלי. לפיכך יש לחייב החברה בתשלום הלנת פיצויי פיטורין מלאים. טעה בית הדין עת קבע כי היתה מחלוקת משפטית בין הצדדים בהתייחס לפיצויי ההלנה. בית הדין האזורי טעה משלא התייחס בפסק דינו לאובדן פנסיית המערערים. עוד טוענים המערערים כי נפלו טעויות בחישוב פיצויי חלק מהמערערים. בית הדין קבע בטעות כי מערערים 12 ו - 13 פוטרו ביום 23.12.02, קביעה זו הובילה לטעות בשיעור היקף הפיצויים. עוד נטען כי על בית הדין לחייב חברת החשמל בהוצאות הולמים, הוצאות הגעת המערערים לדיונים ובנשיאה בתשלום האגרה. תמצית טענות המשיבה לטענת המשיבה פסק דין בית הדין האזורי הינו ממצה ועושה צדק עם הצדדים. חברת החשמל הינה חברה פרטית. לצורך ייעול חברת החשמל ובמטרה להצילה מקריסה גיבשה מועצת המנהלים בחברה תוכנית פרישה מרצון. במסגרת התוכנית פנתה החברה בפנייה כללית לעובדיה בהצעה להתפטרות מרצון בתמריץ של פיצויים מוגברים בשיעור של 200% מהפיצוי המגיע בדין במקרה של פיטורין. מאחר ולא מולאה מכסת העובדים המצופה במסגרת פיטורים מרצון, הוחלט במועצת מנהלי החברה, בהתאם לתקנונה, על פיטורי 42 עובדים נוספים. עובדי החברה היו מודעים לכך שאם החברה לא תשיג את המכסה לצמצום כוח אדם - יפוטרו עובדים נוספים. הצורך בפיטורי עובדים בשל קושי כלכלי הינו צורך לגיטימי ולמעביד הזכות לפטר עובדים כחלק מצעדי הבראה בעסקו. יתירה מזאת, נקיטת צעדים להבראה הינה חלק מחובת הנאמנות של מעביד כלפי שאר העובדים בחברה. יש לדחות טענות המערערים לענין נסיבות העסקת עובדים נוספים ומספרם והשיפוצים שנערכו בחברה, מאחר והם מהווים עדות שמיעה. 14. בחירת זהות המפוטרים לא נעשתה בשרירות אלא לאחר בחינה של תפקוד העובדים, של בעיות בריאות ומשמעת העובדים והתאמת העובדים לרוח החברה ולהתפתחויות בשיטת העבודה. שיקול נוסף היה אי החזקת תעודת זהות ישראלית, על ידי חלק מהמערערים, אשר יצר בעיה בהגעה לעבודה בשטחי ישראל. בנוסף שינויים מבנים הביאו לייתור חלק ממשרות המפוטרים. המערערים 8,6,3,2 ו - 13 עבדו כמפקחי לוחות חשמל בתחנת ייצור חשמל אשר נסגרה. העבודה בתחנה זו הועברה לבקרה אוטומטית וכל עובדיה פוטרו. משרת מערער 4 בוטלה ואף עובד לא מאייש אותה. משרת מערער 7 בוטלה. מערערים 9, 10 ו- 15 העידו על כך שהחברה עברה למערכת ממוחשבת אולם הם אינם יודעים לעבוד על מחשב. בהתאם נקבע בפסק בית הדין האזורי כי "לגבי חלקם הגדול של התובעים, התקבלה החלטה עניינית נוכח תפקידם וביטול הפונקציות של עבודתם" וכי המערערים פוטרו שלא על רקע גילם. הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים. השיקולים שנבחרו קידמו באופן מירבי את הליך הבראת החברה תוך שאיפה למזעור הפגיעה בעובדים ובלקוחות החברה. בתצהיר מנכ"ל החברה, מר הישאם אל עומרי (להלן-מנכ"ל החברה) פורטו השיקולים לבחירת המפוטרים. התצהיר לא נסתר. המערערים סומכים ידם על שורה של החלטות ביניים אשר אין בינם לבין הטיעון בפסק הדין הסופי כל חוט מקשר. כמו כן פרק הזמן הארוך מיום פיטורי העובדים מונע אפשרות ממשית להחזרתם לעבודה. 15. משבחרו המערערים לנהל משא ומתן עם החברה באמצעות נציגות העובדים אשר מונתה על ידם, הם ויתרו למעשה על הטענה כי לא ניתנה להם זכות שימוע. הפסיקה הכירה בניהול משא ומתן וקיום שימוע באמצעות שלוח. במשא ומתן היו מעורים נציגי החברה בדרגות הבכירות ביותר. אכן שמיעת טענות המערערים נערכה לאחר שליחת מכתבי הפיטורין לקבוצת המפוטרים הראשונה, אולם הפגם תוקן לאחר שהמערערים הסכימו לנהל משא ומתן, בכך תוקן חוסר התקינות הפורמאלית אשר נמצא על ידי בית הדין האזורי. קיום שימוע בעוד מכתב הפיטורים תלוי ועומד אינו פוגם בהליך השימוע, כל זאת בכפוף לחובה לעריכת שימוע שלא אך כדי "לצאת ידי חובה". המערערים "פוצצו" בטרם עת את המשא ומתן עם נציגות העובדים והפרו את תנאי האולטימטום שלהם עצמם. 16. פיצויים בשיעור של 200% ניתנו רק במסגרת תוכנית הפרישה מרצון שהוצעה למשך זמן מוגבל. המערערים בחרו שלא להיענות לתוכנית. במהלך המשא ומתן עם המערערים הסכימה החברה, לפנים משורת הדין, ליתן למערערים פיצוי מוגדל בשיעור של 150% והטבות נוספות, לרבות הענקת צריכת חשמל חינם, וזאת בתנאי שהעובדים ימנעו מפניה לערכאות משפטיות, אולם המערערים דחו ההצעה. לפיכך, צדק בית הדין האזורי עת קבע כי המערערים אינם זכאים לפיצוים בשיעור של 200%. בכדי לזכות בפיצויים נוספים, שלא על פי חוק פיצויי פיטורים, על העובד להראות מקור לזכאות. הנימוק היחידי עליהם מבססים המערערים טענתם הינה טענת אפליה שלא הוכחה. פיצויים עונשיים יש ליתן במקרים חריגים בלבד ולא בנסיבות בהן הליך הפיטורים והמשא ומתן נערך בתום לב. 17. לעניין פיצויי ההלנה, הלכה היא כי בית הדין הארצי אינו מתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בפסיקת פיצויי הלנה. ככלל, בנסיבות בהן קבע בית הדין האזורי כי החברה הינה גוף דו מהותי היה עליו לקבוע כי אין לפסוק כנגד המשיבה פיצויי הלנה כלל. יש לדחות טענת המערערים לפסיקת פיצויים בשל עוגמת נפש משהליך הפיטורים נערך כדין ומשיקולים עניינים ולאור העובדה כי נפסק כי יש להגדיל פיצוי הפיטורים ב - 30% נוספים מעבר ל - 100%. בנוסף, המערערים לא הביאו ראשית ראיה לזכאותם לפיצויים חריגים. המערערים לא השכילו להוכיח כי החברה הפרה את הסכם העבודה ביניהם. ההיפך הוא הנכון הוכח כי החברה פעלה כדין. אין להתערב בפסיקת בית הדין האזורי לעניין היקף שכר טרחה והוצאות משפט. התביעה המקורית מטעם המערערים עמדה על סך הגבוה מ - 16 מליון שקלים. אולם בסופו של יום קבע בית הדין האזורי כי המערערים זכאים לסכום הנמוך מ - 750,000 ₪. החברה לא הגישה ערעור מטעמה בעניין זה רק מאחר ולחברה ידוע כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בפסיקת הוצאות שכר טרחה. ההליך בבית דין זה 18. במעמד הדיון בתיק, ביום 2.6.08, הוצע לצדדים להביא לסיום מלא וסופי של כל התביעות ההדדיות של כל הצדדים, לאחר שהחברה תשלם למערערים פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור של 150% על פי השכר הקובע של כל אחד מהמערערים. בא כוח החברה נענה בחיוב להצעה במעמד הדיון. בא כוח המערערים ביקש להודיע עמדתו לאחר שיחה אישית עם כל אחד מהמערערים. ביום 5.6.08 הודיע בא כוח המערערים לבית הדין כי המערערים עומדים על ערעורם להחזירם למקום עבודתם ולחילופין לפסוק לזכותם פיצויי פיטורים בשיעור של 200%. דיון והכרעה 19. לאחר שנתנו דעתנו לפסק דינו של בית הדין האזורי, למכלול טענות הצדדים בערעור ולכלל נסיבות העניין, הגענו לכלל מסקנה כי דינו של ערעור העובדים להידחות ברובו. ונבאר קביעתנו להלן. 20. הערעור שלפנינו מכוון בעיקרו נגד קביעות עובדתיות של בית הדין האזורי. הלכה פסוקה היא כי הערכאה הדיונית היא זו השומעת את העדים ומתרשמת מהם ומחומר הראיות שהובא לפניה, ובהעדר טעם משפטי המצדיק זאת, לא יתערב בית דין של ערעור בקביעותיו העובדתיות של בית הדין קמא (עע 496/07 משה פרטוש - ש.ה.ב שיווק הובלות בע"מ, לא פורסם ). כך דרך כלל ובענייננו לא ראינו לנכון לסטות מהלכה זו. לא מצאנו, אפוא, יסוד להתערב בקביעת בית הדין האזורי כי, בנסיבות המקרה שלפנינו, לגבי חלקם הגדול של המערערים התקבלה החלטה עניינית בדבר פיטוריהם נוכח תפקידם וביטול הפונקציות של עבודתם וכי מקבץ הנסיבות אינו מצביע על קבוצה שפוטרה לאור גיל חבריה. אף אנו סבורים כי בנסיבותיו של מקרה זה, כפי שהוכחו, צדק בית הדין האזורי במסקנתו לפיה המערערים לא פוטרו משיקולים זרים ובשל אפליה. 21. סעד האכיפה - הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים, אשר נקבעו על פי התשתית העובדתית שהונחה בפני בית הדין האזורי, אין בהם כדי להצדיק את ביטול מעשה הפיטורים. בענין זה מקובלת עלינו מסקנת בית דין האזורי לפיה המערערים הינם עובדים ראויים, אשר לא ניתן היה להמשיך להעסיקם בשל ביטול פונקציות או סגירת אתרי עבודה או שדרוג אמצעי העבודה ומיחשובם. נכונה בעינינו מסקנת בית הדין האזורי, על בסיס העדויות שנשמעו בפניו וחומר הראיות, כי טענת המערערים לעניין קליטת עובדים חדשים לחברה - לא הוכחה וכי נפלו סתירות בעדויות המערערים בעניין זה ומקור המידע על כך. 22. מששקלנו את כלל נסיבות המקרה שבפנינו, משהחלטת החברה לא נתקבלה על בסיס שיקולים שאינם ראויים ולאור חלוף שנים רבות ממועד פיטורי המערערים, במועדים 15.10.02 ו - 23.12.02, לא מצאנו שיש בפגמים במעשה הפיטורים בכדי להוביל לאיונם ולמסקנה כי יש להורות על החזרת המערערים לעבודתם. יש לדחות טענת המערערים בדבר קיומה של הסכמה דיונית בין הצדדים לעניין החזרת המערערים לעבודה. טענה זו של המערערים נטענה בעלמא ללא תימוכין בכתובים ולא מצינו, לאחר עיון בחומר התיק שלפנינו, כי הסכמה דיונית זו קיבלה תוקף. אין לקבל טענת המערערים לפיה מנכ"ל החברה לא היה מוסמך לתת מכתבי פיטורין מאחר ומועצת המנהלים בחברה לא התכנסה מזה כ - 40 שנה, משטענה זו לא נטענה בכתב התביעה בבית הדין האזורי (וכעולה מהצהרת בא כוח המערערים בפרוטוקול הדיון בבית הדין האזורי עמ' 62, שלוש שורות אחרונות, אשר קיבלה תוקף של החלטה בית הדין האזורי). מעבר לזאת, קבלת אותה טענה משמעותה הבלתי מסתברת הינה היעדר יכולת החברה לפטר את עובדיה. 23. שיעור פיצויי הפיטורים - אשר לשיעור פיצויי הפיטורים אשר נפסקו למערערים, סבורים אנו כי יש לקבל באופן חלקי את הערעור בעניין זה. אי מתן זכות שימוע לעובד לפני פיטוריו הינו פגם במעשה הפיטורים עצמו. כאמור, פגם זה אינו מוחלט ואינו מוביל בהכרח לביטול מעשה הפיטורים. בנסיבות המקרה שלפנינו יש לבחון מתן סעד חלופי. סוג הסעד ושיעורו תלוי במידה רבה בנסיבות כל מקרה, בטיבה של ההעסקה, בציפיותיו של העובד להתקשרות לאורך זמן, בצידוק מעשה הפיטורים ובשיקולים אחרים כיוצאים באלה ובכל מקרה עניין זה נתון לשקול דעתה של הערכאה השיפוטית (עע 701/07; עע 738/07 חברת החשמל לישראל בע"מ-שלומי תורג'מן, , ניתן ביום 3.3.09). בהתחשב בנסיבות פיטורי המערערים, כפי שהתבררו בבית הדין האזורי, הגענו לכלל מסקנה כי יש מקום לפסוק סכום גבוה מזה שנפסק בערכאה קמא. להלן נפרט טעמינו לקביעה זו. 24. חובת השימוע כפי שגובשה במשפט המינהלי חלה הן על יחסי עבודה במגזר הציבורי והן על מעסיקים פרטיים (עע 772/06 שאול אליאס ואח' - משרד החינוך, לא פורסם, , ניתן ביום 26.5.08 וכן עע 415/06 דני מלכה - שופרסל, , ניתן ביום 15.7.07). ניהול משא ומתן אחר מעשה הפיטורין אין בו כדי לרפא פגם בשל היעדר מימוש חובת השימוע וחובת היוועצות עם הוועד טרם היות הפיטורים מעשה עשוי. בנסיבות העניין - משהמערערים קיבלו הודעה על הפסקת עבודתם בחברה באופן מיידי ולאלתר, משהוברר כי נשללה מהמערערים זכות השימוע עובר לפיטוריהם, נוכח ניהול המשא ומתן עם המערערים רק לאחר פיטוריהם ומששקלנו את כלל הנסיבות בתיק ועל מנת להביא לאיזונם - הגענו לכלל מסקנה כי יש להעמיד את שיעור הפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובחוסר תום לב בכל הנוגע להליך הפיטורים באופן בו כל אחד מהמערערים יקבל פיצויי פיטורים בשיעור של 150%, כשיעור שהוצע בשעתו על ידי החברה למערערים, ובמילים אחרות יש להגדיל לכל אחד מהמערערים את פיצוי הפיטורים בשיעור של 20% נוספים על סכום פיצויי הפיטורים כפי שנפסק לו על ידי בית הדין האזורי. 25. יתר עיקר רכיבי הערעור - החברה אינה מחויבת להעניק למערערים את תמורת המוסכם בין הצדדים במסגרת המשא ומתן ביניהם, עובר להגשת תביעת המערערים לבית הדין האזורי, ובכלל זה הטבה של צריכת חשמל חינם לתקופה של 10 שנים. זאת, משהמשא ומתן לא בא לידי גמירות דעת הצדדים. המערערים אף אינם זכאים בהכרח לתנאים שהוצגו לכלל עובדי החברה במסגרת תוכנית הפרישה מרצון, משההטבות הובטחו רק לממלאים אחר תנאי תוכנית הפרישה מרצון. טענת המערערים לפיה מערערים 2 ו - 5 ביקשו להתפטר במסגרת תוכנית הפרישה מרצון - לא גובתה במסמכים. מעיון בחומר התיק עולה על פניו כי מערער 2 לא מילא אחר תנאי תוכנית הפרישה מרצון (עמ' 56 לפרוטוקול דיון בית הדין האזורי). 26. לא מצאנו מקום להתערב בקביעת בית הדין האזורי לעניין שיעור פיצויי הלנת פיצוי פיטורים. כלל הוא שערכאת הערעור אינה מתערבת בפסיקת הערכאה הדיונית לעניין פסיקת פיצויי הלנה ושיעורם (עע79/07 אלחג'יגרה - ארי יוסף אבטחה ושירותים בע"מ, , ניתן ביום 4.5.08, לא פורסם). אנו סבורים שבשל נסיבות המקרה לא עולה טעם לחרוג מן הכלל האמור, בנוגע לאי פסיקת פיצויי הלנה בהתייחס לאיחור בתשלום פיצויי הפיטורים. נכונה בעינינו הנמקת בית הדין האזורי לקביעת פיצוי הלנה חלקיים בנסיבות המקרה. יש לדחות טענת המערערים לפיה בשל טעות במועד פיטורי מערערים 12 ו - 13 טעה בית הדין האזורי בחישובי פיצויי ההלנה. מעיון בפסק בית הדין האזורי עולה כי מועד הפיטורים הקבוע בהתייחס לפיצויי ההלנה, סעיף 69 יב - יג לפסק בית הדין האזורי, תואם את מועד פיטורי מערערים 12 ו - 13 (כאמור בפרוטוקול דיון בית הדין האזורי, עמ' 61 שורה 1 וכעולה מתצהיר מנכ"ל החברה, מיום 23.6.05 - סעיף 49). 27. אשר לגובה הוצאות המשפט, כלל הוא שפסיקת הוצאות הוא עניין הנתון לשיקול דעת הערכאה הדיונית וערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב בכך. בנסיבות העניין, ובכלל זה נוכח היחס בין היקף הסכום הנתבע בבית הדין האזורי לבין שיעור הסכום הפסוק, לא מצאנו מקום לסטות מכלל זה. בקשת רשות ערעור 28. במסגרת ההליך שלפנינו הגישה החברה בקשה לרשות ערעור (להלן - הבקשה) על החלטת בית הדין האזורי בירושלים (השופטת שרה שדיאור ונציג הציבור מר פוסט ומר קוגן; עב 1429/03 ועב 1035/05), , מיום 24.12.07, בה נדחתה בקשת החברה לתיקון טעות סופר בפסק הדין שניתן בהליך העיקרי בין הצדדים ביום 4.11.07. בית הדין האזורי קבע כי אין מדובר בבקשה לתיקון טעות סופר אלא בבקשה לתיקון מהותי של גרסת החברה, לגבי סכומים שהוסכמו במוסכמות, נרשמו בתצהירי החברה והמערערים נשאלו לגבי ביצוע תשלומים אלו בחקירתם הנגדית. בקשה זו הוגשה לאחר מתן פסק הדין האזורי, בו נקבעו קביעות עובדתיות, על סמך מצג מובהק של החברה בתצהירים ותחת אזהרה. נקבע כי בא כוח החברה ליווה תיק זה וניהל את החקירות ולפיכך ניתן היה במהלך הדיונים לאתר את הטעות, ככל שהייתה. עוד נקבע כי לא הוצג בפני בית הדין אף לא מסמך אחד המצביע על טעות במסמכים שהוגשו. 29. בבקשתה לרשות ערעור בפנינו טענה החברה כי בשל טעות טכנית נרשמו במוסכמות הצדדים, במעמד הדיון בבית הדין האזורי, סכומים שגויים מהסכומים אשר שולמו למערערים בפועל. במהלך ניהול המשפט לא עלתה שאלת גובהם של הפיצויים ורק לאחר קבלת פסק דין הוברר לחברה, לטענתה, כי נפלו טעויות סופר במוסכמות הצדדים. לטענת החברה מקורן של ההסכמות בין הצדדים הינה בטעות וכי למערערים מגיעים סכומים אחרים, חלקם נמוכים מהסכומים שהתקבלו בפועל וחלקם גבוהים, המטיבים עם המערערים. המשיבה טענה כי הותרת הטעות על כנה תהווה עשיית עושר ולא במשפט ותגרום לחוסר שוויון בין המערערים בשל הטעות בסכומים. 30. המערערים טענו בתגובתם כי יש לדחות הבקשה על הסף. ראשית מאחר והבקשה לרשות ערעור הוגשה בשיהוי מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד. מעבר לאמור, הבקשה לרשות ערעור אינה בקשה לתיקון טעות סופר כהגדרתה בדין, אלא בקשה לשינוי מהותי בפסק בית הדין האזורי ובפרוטוקול הדיון בו ניתנו מוסכמות הצדדים. החברה לא הגישה, לבית הדין האזורי, בקשה לתיקון פרוטוקול ואין מקום לערוך תיקונים בפרוטוקול בית הדין האזורי בשלב זה של ערעור. בית הדין האזורי לא טעה בפסק דינו משקביעתו התבססה על תצהירי החברה, הודעתה, כתב ההגנה מטעמה, החקירות בדיונים בבית הדין האזורי והמוסכמות שניתנו בדיון. כלל הוא כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאים העובדתיים של הערכאה הדיונית. החברה לא הביאה כל ראיה לכך שהיא שילמה סכומים נוספים מעבר לקבוע במוסכמות. 31. עניינו של סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984 (להלן - סעיף 81), החל בבית הדין לעבודה מכח תקנה 123 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991 הוא תיקון טעות סופר בפסק דין. בהתאם לסעיף זה, אם מצא בית הדין, כי נפלה טעות בפסק דין או בהחלטה שנתן, רשאי הוא לתקנם בהחלטה מנומקת. "טעות" בהתאם לסיפת סעיף 81 כאמור, היא "טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי, וכיוצא באלה". 32. לאחר שעיינו בכלל החומר שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות כשלעצמה. פסק בית הדין האזורי ניתן ביום 2.11.07. החלטת בית הדין האזורי לדחיית הבקשה לתיקון טעות סופר ניתנה ביום 24.2.07. הבקשה לרשות ערעור שבפנינו הוגשה לבית דין זה רק ביום 7.2.08 ללא בקשה להארכת מועד. במצב דברים זה הוגשה הבקשה לרשות ערעור בחלוף המועד להגשתה לפי דין ורק מטעם זה יש לדחותה. יחד עם זאת, למעלה מן הצורך, נתייחס אף לגופם של דברים. בבקשה לרשות ערעור מבקשת החברה לערוך תיקון מהותי עובדתי בפסק בית הדין האזורי, תיקון אשר אינו נכנס תחת קורת הגדרת המונח "טעות", כלשונה בסעיף 81. החברה לא צירפה לבקשתה תימוכין כתובים מכוחם ניתן להוכיח טענתה בדבר שגיאות שנפלו במוסכמות בית הדין האזורי. אשר על כן, נוכח כלל האמור לא מצאנו כל צידוק לקבל הבקשה לרשות ערעור. 33. דחיית הבקשה לרשות ערעור אינה רלוונטית לענייננו משפסקנו שלמערערים מגיעה תוספת של 50% פיצויי פיטורים על בסיס 100% פיצויי הפיטורים שהיה על החברה לשלם לכל אחד מהם. עם זאת, משלטענת שני הצדדים בית הדין האזורי שגה בקביעת סכום שיעור פיצוי הפיטורים בשיעור של 100% אצל חלק מהמערערים על ידי הפחתה או הוספה, והן המערערים והן החברה הלינו על כך בכתבי טענותיהם, פוסקים אנו כי התוספת של 50% לפיצוי הפיטורים תעשה על בסיס חישוב מוסכם של 100% פיצויי פיטורים אצל אותם מערערים בהם אותו סכום נתון למחלוקת. אשר על כן אנו מורים כי תוך 30 יום ינסו הצדדים לבוא להסכמה בעניין תחשיב פיצויי הפיטורים כאמור. ככל שתיוותר מחלוקת ביניהם בדבר גובה 100% פיצויי הפיטורים, תובא המחלוקת לכלל הכרעה בפני בית הדין האזורי, תוך 90 יום מהיום, שיכריע על פי פסיקתנו מהו סכום פיצויי הפיטורים בשיעור של 150% שמגיע לכל אחד מהמערערים, שתחשיב 100% פיצויים לגביו שנוי במחלוקת. סוף דבר 34. הערעור מתקבל בחלקו. אנו קובעים כי החברה תשלם למערערת פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור של 150%, כאמור. ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה בדבר סכום שיעור פיצויי הפיטורים, וכמפורט בסעיף 33 לפסק הדין, יוחזר ההליך לבית הדין האזורי לצורך קביעת סכום פיצויי הפיטורים. החברה תשא בתשלום שכר טרחת עורך דין למערערים בסך של 5,000 ₪, בתוספת מע"מ שישולמו תוך 30 יום מהיום.פיצוייםשימועפיטוריםפיצויי פיטורים