פירוק שותפות בין סוכני ביטוח

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פירוק שותפות בין סוכני ביטוח:

רקע עובדתי וטענות הצדדים
1. הסכסוך שלפנינו נוגע להתחשבנות בין הצדדים, שהם סוכני ביטוח, בעקבות פירוק השותפות שהקימו יחדיו לניהול משותף של פוליסות ביטוחי חיים וביטוחי בריאות של חברות ביטוח פניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: חברת פניקס) והראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: חברת הראל).

2. אופן ניהול השותפות הוסדר בין הצדדים בהסכם בכתב מיום 6/1/02 (להלן: ההסכם). לפי עיקרי ההסכם, הופקד התובע על ניהול מחלקת ביטוחי חיים במשרדי הנתבע תמורת קבלת חלקו בעמלות ממכירת ביטוחי החיים בשיעור של 50% מגובה העמלות. הפוליסות שנמכרו החל מיום 1/10/01 היו אמורות להירשם תחת מספר סוכן משותף אצל חברות הביטוח, וההכנסות בגינן נועדו להשתלם לחשבון בנק משותף של הצדדים, שנפתח לצורך כך בבנק מזרחי-טפחות בע"מ (להלן: בנק מזרחי).
הצדדים פעלו לפי ההסכם במשך כשלוש עשר חודשים מתחילת הפעילות המשותפת, עד שביום 1/12/02 הופסקה ההתקשרות בין הצדדים, החשבון המשותף של השותפות אצל חברות הביטוח נסגר והתובע עזב את משרדי נתבע.

3. המחלוקת שבין הצדדים נטושה בשאלה אם חייב הנתבע בתשלום חלקו של התובע בעמלות בגין ביטוחי חיים שנמכרו במהלך תקופת הפעילות המשותפת גם לאחר פירוק השותפות ביניהם, ואם כן, מה גובה התשלום שמגיע לתובע בנסיבות העניין.

4. לטענת התובע, הפסקת תשלום חלקו של התובע בעמלות מהווה הפרת ההסכם בין הצדדים בהסתמך על הוראה בהסכם המקנה לתובע זכות להיות שותף לעמלות המשולמות לחשבון הבנק המשותף גם במקרה של פירוק השותפות. משלא שולמו לתובע כספים כלשהם על חשבון חלקו בעמלות מאז פירוק השותפות בין הצדדים, הגיש התובע ביום 12/2/07 את התביעה שלפנינו, בה הוא תובע סעד כספי לתשלומי עמלות בגין התקופה שבין דצמבר 2002 לפברואר 2007, שעל-פי הערכתו מגיעים לכדי סך של 51,000 ₪. כן עותר התובע לסעד הצהרתי שיצהיר כי על הנתבע להמשיך לשלם לתובע את חלקו בהתאם להסכם החל מיום 1/3/07. הסעד האחרון שהתבקש בתביעתו של התובע הוא להורות לנתבע לגלות מסמכים הנוגעים לעמלות, להן זכאים הצדדים בגין פעילותם המשותפת במכירת הפוליסות של חברות הביטוח נשוא התביעה .

5. בכתב הגנה שהגיש הנתבע אין הוא כופר בתוקפו של ההסכם, ובזכאותו של התובע לחלקו בעמלות גם לאחר פירוק השותפות, הנובעת מאותו הסכם. אלא, שלטענתו, מאז פירוק השותפות לא היו כמעט הכנסות, שמקורן בפעילות משותפת, בשל ביטולים רבים של פוליסות הביטוח שעומדות בבסיס התביעה, ולכן, לטענתו, לא היו רווחים שניתן היה לחלק בין הצדדים. לטענתו של הנתבע, לא רק שהתובע קיבל את כל הכספים המגיעים לו מהנתבע, אלא נהפוך הוא, התובע הוא זה שחייב לנתבע כספים על חשבון הוצאות המשרד, בהן התחייב לשאת יחד עמו לצורך קיום ההסכם. בהקשר זה, מפנה הנתבע להוראה בהסכם המעמידה את השיעור החודשי של הוצאות המשרד על סכום של 1,250 ₪, שעל-פי המוסכם היה אמור לרדת מחשבון הבנק המשותף. במצב דברים זה, טוען הנתבע, כי הוא לא הפר את החוזה עם התובע, ולכן דינה של התביעה נגדו להידחות.

6. בקדם משפט שהתקיים ביום 31/5/07 הגיעו הצדדים להסדר דיוני, שקיבל תוקף של פסק דין, כדלקמן:
"1. הנתבע ימסור לב"כ התובע ויתור על סודיות המופנית כלפי חברות הביטוח נשוא התביעה לפי מספרי הסוכן הרלוונטיים, וזאת על מנת שב"כ התובע יוכל לפנות אל חב' הביטוח לקבלת המסמכים הנוגעים לביטוחים נשוא התביעה.
2. לאחר קבלת המסמכים, ינהלו הצדדים מו"מ בניסיון להגיע להסכם פשרה.
3. אם לא יצליחו בכך, יגיש כל צד חשבון מפורט ביחס לטענותיו כלפי הצד שכנגד, אליו יצורפו המסמכים התומכים בטענותיו...".

7. תחשיבי התובע, הנתמכים במסמכים שנתקבלו מחברות הביטוח הרלוונטיות, הוגשו ביום 14/10/07. התחשיב נערך על ידי מנהל סוכנות ביטוח "דוד בן יהודה סוכנות לביטוח 2003 בע"מ", מר שני נתן, אשר בהמשך ההליך הוגש במתכונת של חוות דעת מומחה מטעם התובע (להלן: המומחה). המומחה בדק את המסמכים שנתקבלו אצל התובע מחברות הביטוח, והגיע לנתונים הבאים: א) בין השנים 2003 ו-2004 עמדו העמלות, שנגבו מחברות הביטוח, על סכום של 13,318 ₪ לשנת 2003, ועל 6,967 ₪ - לשנת 2004. באשר לשנים העוקבות, מסר המומחה, כי נבצר ממנו לחשב את העמלות, היות ונמנעה ממנו גישה למסמכים הנוגעים לעמלות לתקופה שמתחילה מחודש ינואר 2005, בהיות העמלות הועברו ממספר סוכן משותף למספר סוכן אחר. לפיכך, חישב המומחה את שיעור העמלות שנגבו על ידי הנתבע בין השנים 2005-2006 ואת שווי העמלות העתידיות, להם זכאים הצדדים, לאורך כלל חיי הפוליסות משנת 2007 ועד שנת 2029, על דרך אומדנא. חישוב של המומחה נערך על בסיס הערכה שמדי שנה יעמוד שיעור של ביטולי פוליסות על 15 %. לפי תחשיב המומחה, סך סכום העמלות, המגיעות לצדדים, לאחר פירוק השותפות ביניהם, בין השנים 2003-2029, עומד על סך כולל של 58,668 ₪.

8. הנתבע, מצידו, לא הגיש את חשבונותיו במועד, ולבקשתו ניתנה לו ארכה נוספת בהחלטת בית המשפט מיום 25/10/07 להגשת התחשיב מטעמו, וזאת עד ליום 2/12/07. ביום האחרון להגשת התחשיב מטעמו, הודיע הנתבע לבית המשפט כי התחשיב של התובע מקובל עליו, ככל שזה נוגע לחישוב העמלות שנתקבלו זה מכבר על ידי הנתבע. באשר לעמלות עתידיות, להם יהיו זכאים הצדדים, בהגיע מועד תשלומן, דחה הנתבע את תחשיביו של המומחה, מבלי שהגיש תחשיב נגדי, שהיה בו כדי להפריך את מסקנותיו של המומחה.

9. ביום 2/12/09, בד בבד עם הגשת ההודעה בעניין התחשיב, הגיש הנתבע כתב תביעה שכנגד, מבלי שקיבל רשות של בית המשפט להגשתה. כתב התביעה שכנגד נמחק במהלך קדם המשפט שהתקיים ביום 16/1/08.

10. בהתאם להחלטת בית המשפט, שניתנה בקדם המשפט האמור, הוגשו תצהירי העדות הראשית מטעם הצדדים. בתצהירו של הנתבע, כמו בתצהיר העדות הראשית של התובע, הועלו טענות חדשות, שלא נטענו במסגרת כתבי הטענות, ואלה באו לידי ביטוי במסגרת הפלוגתאות שניסח ב"כ התובע בפתח קדם המשפט השלישי שהתקיים בתיק ביום 19/5/08, כדלהלן:
"1. האם בעלי הדין צריכים להתחלק בעמלות, כולל מה שהנתבע מגדיר "דמי גבייה" ו"סופרים"?


האם המשיכה מהחשבון המשותף בסך 27,000 ₪ היתה בהסכמת הצדדים כנטען על ידי הנתבע? והאם החזיר לטענתו 12,000 ₪ לחשבון המשותף?
האם הקנסות בגין ביטול הפוליסה צריכים לחול על שני הצדדים? והאם הביטולים הם מפרי יוזמה של המבוטחים או כתוצאה ממהלכים ביוזמתו של הנתבע (טוויסטינג)?"


11. מתגובתו של הנתבע לפלוגתאות הנ"ל, שניתנה במהלך הדיון, משתמע כי אלה לא כל הפלוגתאות השנויות במחלוקת בין הצדדים, וכי חלקן של הפלוגתאות המוצעות לא מהוות פלוגתא בין הצדדים, משהן חורגות מהמתווה הדיוני שנקבע בכתבי הטענות של הצדדים. בהיעדר הסכמת הנתבע לפלוגתאות שהוצעו על ידי ב"כ התובע, ומשאין הן נסמכות על כתבי הטענות שהוגשו מטעם הצדדים, לא תינתן ההכרעה בתביעה על-פי הפלוגתאות האמורות.

דיון והכרעה
12. מחלוקתם של הצדדים בתיק זה נסבה על שאלת זכאותו של התובע לקבלת חלקו בעמלות לפי ההסכם גם לאחר פירוק השותפות.

13. חלוקת רווחי השותפות לאחר פירוקה מוסדרת בהסכם בין הצדדים, ובשל חשיבות האמור בו, נביא את הוראותיו כלשונן כדלקמן:
" הסכם
בין חייקה משה לאשורי שמואל בעניין תיק משותף לביטוח חיים.
כל העמלות המגיעות מביטוח חיים ממכירת ביטוח שתחילת ביטוח מיום 01/10/2001 יחשבו ויועברו לתיק משותף בחברות הביטוח שהשותפות בתיק זה 50% אשורי 50% חייקה.
תיק ביטוח יהיה תחת מספר משותף כאשר כל העמלות יוזרמו לחשבון משותף בבנק מזרחי.
סוכם שאשורי ינהל את מחלקת ביטוח חיים.
משיכת כסף מהבנק תהיה ע"י צ'קים בלבד עם 2 חתימות.
הוצאות המשרד ירדו מהחשבון המשותף בסך של 1,250 ₪ לחודש לפקודת חייקה משה.
חייקה יכניס את אשורי לביטוח אחריות מקצועית בפוליסה הכללית של הסוכנות.
אשורי יקבל את חלקו בתלוש משכורת + ביטוח מנהלים + קרן השתלמות. התחשבנות כוללת כל ההוצאות הנלוות.
חלקו של חייקה מושה יהיה בסכום השווה למשיכת אשורי.
כל החשבוניות לחברות הביטוח יצאו מחשבון חייקה וכל המע"מ שיגיע לחשבון יועבר לחייקה.
למען הסר ספק שכל החשבונות בין אשורי לחייקה לא כוללים מע"מ.
על כל ביטוח אלמנטרי שהפנה אשורי יקבל 50% עמלה מהסך של חייקה פרט לביטוח מוניות.
במקרה של פירוק שותפות העמלות מהחשבון יתחלקו לאורך כל הדרך והחשבון ימשיך להיות משותף. (הדגשות שלי – ש.פ.)"

14. הנתבע לא חולק על כך שעל-פי ההסכם זכאי התובע לחלקו ברווחי השותפות גם לאחר פירוקה לפי יחס שווה בחלוקתם בין השניים. טענת הגנה של הנתבע בעניין זה היא שלצד "זכות" שבקבלת רווחי השותפות קיימת גם "חובתו" המקבילה של התובע להשתתף בהוצאות המשרד, המעוגנת בהסכם בין הצדדים, ולאחר קיזוז של אלה מול אלה, לא נותרים כספים כלשהם לחלוקה לתובע.

15. אם כן, ומשזכותו של התובע לקבלת חלקו בעמלות לאחר פירוק השותפות, אינה במחלוקת, נותר לברר את גובה העמלות המגיעות לתובע ממועד פירוק השותפות. לאחר מכן נברר את שאלת הקיזוז העומדת בבסיס הגנת הנתבע.

16. המומחה מטעם התובע ערך תחשיב לחישוב מלוא העמלות להם זכאים הצדדים לאורך כלל חיי הפוליסות החל ממועד פירוק השותפות. בשורה תחתונה מגיע המומחה למסקנה, כי רווחי השותפות מהעמלות לשנים שבין 2003 עד ל-2007 (כולל) מגיעים לסך של 35,517 ש"ח, וביתר התקופה – בין השנים 2008-2009 – עומדים על סך של 23,151 ₪ נוספים, ובסה"כ 58,668 ₪. הנתבע לא צירף תחשיב נגדי, חרף החלטתו המפורשות של בית המשפט בעניין, ועל אף הארכות שניתנו לו, ולבסוף גם ויתר על חקירת המומחה מטעמו של התובע.

17. הסתייגות מאופן עריכת התחשיב על ידי המומחה נטענה לראשונה במסגרת תצהיר עדותו הראשית של הנתבע, וזאת לאחר שהסתיים השלב של הבאת הראיות מטעם התובע. אותה הסתייגות נוגעת לאופן עריכת התחשיב בידי המומחה, באשר לרכיבים שונים שנכללו על ידו בחישובי העמלות, ובכלל זה "דמי גבייה" ו"סופרים", שלשיטת הנתבע, לא היוו עמלות, כמשמעותן בהסכם, ולכן לא היו ברי חלוקה בין הצדדים. לגישתו של הנתבע, רכיב של "דמי גבייה" משולם על ידי חברות ביטוח כבונוס על פעילותו המתמשכת של סוכן ביטוח בגביית פרמיות מלקוחות לאורך כל חיי הפוליסה (ס' 15 לתצהיר הנתבע). לפי חישובי הנתבע, סכום כולל של רכיב דמי הגבייה, המגולם בעמלות, שהשתלמו בין השנים 2003-2007, עומד על כ-60% משיעור הפוליסות, היינו על סך של כ-21,722 ₪. לשיטתו, אין לתובע זכות לקבל סכומים שמקורם ב"דמי גבייה", בין היתר, בשל כך שמשרדו של הנתבע ממשיך כיום לטפל בפוליסות ובגביית הכספים בגינן מהלקוחות (ס' 19 לתצהיר הנתבע). באשר לתשלום "סופרים", טוען הנתבע, כי מדובר בתשלום בונוס מיוחד שמשולם על ידי חברות הביטוח בגין הישגי הסוכן ועמידתו ביעדים המוגדרים בינו לבין חברות הביטוח. גם תשלומים אלה, לשיטתו, לא היוו חלק מהעמלות, עליהן מדבר בהסכם, ומכל מקום, תשלומי "הסופרים" קוזזו מהחשבון המשותף על ידי חברות הביטוח כפועל יוצא מביטולי הפוליסות על ידי הלקוחות, מבלי שהחזרים של תשלומים אלה נלקחו בחשבון בחוות דעתו של המומחה. לפי חישובי הנתבע, עומדים סך תשלומי "הסופרים" שקוזזו מהחשבון המשותף בתקופה שבין 2003 לסוף 2007 על סך של 13,696 ₪, שגם אותם יש להוריד מהתחשיב של המומחה.

18. אני דוחה את הטענה. הניסיון לחלק את העמלות, שהשתלמו לחשבון המשותף של הצדדים במשך שנים, לרכיבים ולתתי רכיבים הינו מלאכותי בעיני ואינו עולה בקנה אחד עם ראיות אחרות שהונחו לפני בתיק זה. ההסכם, שמסדיר את חלוקת העמלות בין השותפים במהלך תקופת השותפות וגם לאחר סיומה, הינו ברור וחד משמעי, באשר אין זה מבחין בין עמלות לבין דמי גביה בשום שלב שהוא, וההתייחסות העקבית בו היא לעמלות בלבד. אמנם הפסיקה משך שנים צידדה בכללי פרשנות החוזה, כפי שהותוו בפסק-דינו של הנשיא ברק בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ פ"ד מט (2) 265, לפיהם יש לפרש את ההסכם על-פי אומד דעת הצדדים, כפי שנלמד מלשון החוזה בד בבד עם נסיבותיו החיצוניות. ואולם, לאחרונה נראו ניצנים חדשים לשינוי הגישה בפסיקתו של כב' השופט דנציגר בע"א 5856/06 אמנון לוי נ' נורקייט בע"מ, , שם פסק כי מקום בו לשון ההסכם היא ברורה וחד משמעית, יש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות ההסכם. מכל מקום, בענייננו, גם נסיבות כריתתו של ההסכם מצדדות בגרסת התובע, כפי שניווכח להלן. בדו"חות של חברות הביטוח, שהוגשו בשלב הראיות על ידי שני הצדדים, לא קיימת הבחנה שגוזר הנתבע בענייננו, וגם בהם רכיב של דמי גביה מופיע לצד עמלת סוכן תחת רובריקה כוללת שנקראת "עמלה", ולראיה שני התשלומים (עמלת סוכן ודמי גבייה) השתלמו לחשבון המשותף של הצדדים גם לאחר פירוק השותפות בין השניים. שכן, אם כטענת הנתבע, רכיב של דמי גבייה היה מנת חלקו בלבד בשל מאמציו הבלעדיים שנעשו לצורך גביית העמלות עם פירוק השותפות בין הצדדים, ובהינתן העובדה שדבר פירוק השותפות היה בידיעתן של חברות הביטוח, הכיצד זה שהדבר לא הובא לידי ביטוי באופן התחשבנות בין השותפים מול חברות הביטוח, וכספי העמלות (כולל דמי גבייה המגולמים בהם) המשיכו לזרום לחשבון המשותף של השותפות? מצב דברים זה מתיישב יותר עם גרסתו של התובע, שהושמעה במהלך חקירתו הנגדית, לפיה דמי הגבייה מהווים תשלום המשך לעמלה, שהסוכן ממשיך לקבל לאורך כלל חיי הפוליסה כחלק מההסכם עם חברת ביטוח (עמ' 16 ש' 18-23 לפרוטוקול). אמנם הנתבע המשיך לטעון גם במהלך חקירתו הנגדית, כי תשלום דמי הגבייה מגיע לו אישית, כהכרה במאמציו לשמר את הפוליסות הקיימות (עמ' 23 ש' 24-27), אך הנתבע לא הביא ראיה, ולו בדל של ראיה, להוכיח את הטענה. לא זאת בלבד, אלא שהנתבע נמנע להשיב עניינית לבקשת ב"כ התובע לפרט את הפעלות הנדרשות מסוכן הביטוח לאחר הוצאת הפוליסה ללקוח (עמ' 28 ש' 10-18 לפרוטוקול). בהמשך חקירתו הנגדית, נראה כי הנתבע עצמו זנח את הטענה, שכן לשאלתו של ב"כ התובע מה פשר ההוראה בהסכם הקובעת כי " העמלות יתחלקו לאורך כל הדרך", השיב כי הכוונה היא ל"...כסף שאנחנו מקבלים דרך חב' הביטוח פחות ההוצאות" (עמ' 27 ש' 7-9 לפרוטוקול). בכך הנתבע עצמו אישר בעדותו כי מלוא העמלות, שהשתלמו לחשבון המשותף של הצדדים לאחר פירוק השותפות, נועדו לחלוקה בין השותפים, ולא רק אותם רכיבים מהעמלות, שהיו נשארים בחשבון לאחר ניכוי של "דמי גביה" ו"סופרים" מהן.

19. מן המקובץ עולה, כי רכיב של דמי גבייה מהווה חלק בלתי נפרד מהעמלה, ובהכללתו בתחשיב של העמלות שנערך בחוות דעתו של המומחה, לא נפל כל פסול.

20. מסקנה זו נכונה, בשינוים המחויבים, גם באשר לרכיב של "סופרים" שהשתלמו לחשבון המשותף של הצדדים. מאותן סיבות שמניתי לעניין דמי הגבייה לעיל, גם תשלום זה היווה חלק מהעמלה, שהצדדים היו זכאים לקבל מחברות הביטוח בגין פעילותם המשותפת נשוא התביעה. נראה שגם הנתבע עצמו לא טוען בעניין זה כנגד הכללת רכיב זה במסגרת התחשיב של התובע, אלא כל טענתו במישור זה היא לקיזוז מהתחשיב האמור את "הקנסות" שהוטלו על החשבון המשותף על ידי חברות הביטוח בגין ביטולי הפוליסות על ידי הלקוחות. בשימוש במושג "קנסות" מתכוון הנתבע לקיזוז של החזרי "הסופרים" שקיזזו חברות הביטוח מהחשבון המשותף של הצדדים בשל ביטולי הפוליסות, שלפי הערכתו של המומחה עצמו הגיעו לכדי כ-50% בשנה הראשונה בלבד לפירוק השותפות בין הצדדים. לפי חישובי הנתבע, סך ביטולי ה"סופרים" לתקופה שבין שנת 2003 לשנת 2007 מגיע לסך של 13,696 ₪, שגם אותם יש לנכות מתחשיב המומחה.
אני דוחה את הטענה. טענה זו נטענה לראשונה בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע, לאחר שהסתיים שלב הבאת הראיות מטעם התובע, ולכן חסרה התייחסות לטענה זו בחוות דעתו של המומחה ובתצהירי התובע. בפירוט של חיובי "סופר", שערך הנתבע (שצורף לתצהירו כנ/5), לא מפנה הנתבע לשום אסמכתא שבדו"חות של חברות הביטוח שצירף לתצהירו, ובהיעדר תימוכין אחרים, לא ניתן להבין כיצד הגיע לסכומים, שלהם טוען הנתבע, על סמך החישוב שערך. מכל מקום, הנתבע עצמו זנח את הטענה בסיכומיו, ולא חזר עליה עוד, ולכן אין מקום להידרש לה. אמנם בעניין זה טען התובע בחקירתו הנגדית כי ביטולי הפוליסות היו פועל יוצא מהמניפולציות שעשה הנתבע או מי מטעמו בפוליסות של הלקוחות במטרה להעביר את הלקוחות לתיקים אחרים של הנתבע (עמ' 18 ש' 18-10 לפרוטוקול). ברם, טענה זו לא הוכחה בראיות, והתובע לא הביא לעדות את הלקוחות, שאת שמם הזכיר בחקירתו הנגדית, שלעדותו עברו לפוליסות אחרות בשידולו של הנתבע ו/או סוכן הביטוח שפעל מטעמו, שגם אותו נמנע התובע לזמן לעדות, למרות שניתנה לו הזדמנות לעשות כן בקדם משפט שהתקיים ביום 19/5/08 (ראה עמ' 18 ש' 13-22 לפרוטוקול). הימנעותו של התובע להביא ראיה רלוונטית התומכת בעדותו פועלת בעניין זה לרעתו (ראה קדמי על הראיות חלק שלישי 1648-1660 (מהדורה משולבת ומעודכנת - 2003)].

21. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, יש לקבוע כי חוות דעתו של המומחה, והתחשיב המצורף אליה, נערך על ידו כדין, ולא היה כל פסול בהכללת רכיבי "דמי גבייה" ו"סופרים" בחישוב גובה העמלות המגיעות לצדדים בעקבות פירוק השותפות ביניהם.

22. נעבור להלן לבחון את טענת הקיזוז העומדת בבסיס טענת הגנתו של הנתבע. כזכור, טענת הנתבע היתה שהתובע אמור לשאת יחד עמו בהוצאות המשרד גם לאחר פירוק השותפות, ולפי החישוב שלו, הוצאות אלה עולות על ההכנסות, מהן היה אמור לקבל התובע את חלקו בעמלות נשוא תביעתו. בעניין זה מסתמך הנתבע על הוראה בהסכם הקובעת בזו הלשון: "הוצאות המשרד ירדו מהחשבון המשותף בסך של 1,250 ₪ לחודש לפקודת חייקה משה."
התובע חולק על פרשנותו של הנתבע להוראה האמורה בהסכם. לשיטתו, הוצאות המשרד היו אמורות להשתלם על ידי השותפות במהלך כל תקופת קיומה, בה התקיימה פעילות משותפת לצורך ייצור הכנסות חדשות, וכנגד שימוש במשרד שנעשה על ידי השותפים לצורך כך.
הנתבע, מאידך גיסא, מפרש את ההוראה בהסכם בהרחבה, ומחיל אותה גם לתקופה שלאחר פירוק השותפות, כל עוד המשיכו הלקוחות לשאת בפרמיות בגין הפוליסות הקיימות וכנגד השירות והטיפול שניתן לאותם לקוחות על ידי הנתבע.
במחלוקת בין השניים, אני מעדיף את גרסתו של התובע על פני גרסתו של הנתבע. ראשית כל, גרסתו של התובע היתה עקבית והגיונית, וזו גם מתבקשת מבחינת ההסכם בכללותו. אם נבחן את מבנה ההסכם שנכרת בין הצדדים נראה שהוראה הנוגעת להשתתפות בהוצאות המשרד מצויה בפרק של ההסכם שעוסק בניהול השותפות בין השניים, שהרי מייד לאחר הוראה זו באות הוראות המסדירות את ענייני הביטוח המקצועי של התובע ואופן תשלום שכרו, שאמור היה להתבצע באמצעות תלוש משכורת, כאשר לצד הוראה זו מופיעה הוראה מפורשת המורה כי "ההתחשבנות כוללת כל ההוצאות הנלוות". ומכלל הן אתה שומע לאו. בפרק שמתייחס לפירוק השותפות לא מצויה הוראה דומה, ולו ברמז, לחובתו של התובע להמשיך לשאת בהוצאות המשרד של הנתבע, והדבר מחזק את עמדתו של הנתבע לכך שלא היה מחויב להשתתף בהוצאות המשרד של הנתבע לאחר פירוק השותפות. גם אם הייתי מניח לטובת הנתבע, כי סוגית הוצאות המשרד, שלא מתקופת הפעילות המשותפת, לא הוסדרה בהסכם, ולכן לא מהווה הסדר שלילי, עדיין לא היה מקום להכיר בהוצאות שהוציא הנתבע לצורך טיפול בלקוחות הקיימים, מהסיבה הפשוטה שאלה לא הוכחו. לפי העמדה שהשמיע הנתבע במשפט, זכאי הוא לחלקו בהוצאות המשרד, ששימשו אותו לצורך טיפול בלקוחות המשותפים, שניתן על ידי הנתבע, ובאמצעות משרדו בלבד. ואולם גרסה זו נסתרה בעדותו של התובע בחקירתו הנגדית, בה מסר כי גם לאחר שעזב את משרדי הנתבע, הוא זה שהמשיך לטפל בלקוחות שפנו אליו בקשר עם הפוליסות שהוצאו להם מתקופת הפעילות המשותפת, וכך, לעדותו, סוכם בזמנו עם הנתבע, שהטיפול בלקוחות הקיימים יהיה משותף (עמ' 15 ש' 21-28 – עמ' 16 ש' 1-3 לפרוטוקול). למרבה הפלא, הנתבע לא כפר בגרסה זו במסגרת חקירתו הנגדית, ולשאלת ב"כ התובע אם הפנה לקוחות משותפים לתובע בבירורים הקשורים לפוליסות השיב ב"לא יודע" (עמ' 31 ש' 9-11 לפרוטוקול). הנתבע גם לא הוכיח את ההוצאות שהוציא בפועל לצורך טיפול בלקוחות המשותפים. הנתבע לא ידע להשיב לשאלה מה טיב השירות שהוא נדרש ליתן ללקוחות קיימים לאחר כריתת חוזה הביטוח עמם, ומה גובה ההוצאות החודשי שהוציא לצורך טיפול בלקוחות הללו (עמ' 28 ש' 10-23 ו-31 ועמ' 29 ש' 1-2 לפרוטוקול). לכך מתווספת העובדה, שהנתבע שימש מנהל מחלקת ביטוחי חיים במשרדי הנתבע בתקופת הפעילות המשותפת, והנתבע לא כפר בחקירתו הנגדית בכך שעם הפסקת ההתקשרות בין הצדדים נפח הפעילות הקשור לתחום של ביטוחי חיים במשרד ירד באופן משמעותי, ועמו ההוצאות הכרוכות בפעילות זו (עמ' 29 ש' 7-17 לפרוטוקול). נובע מכך, שהנתבע לא הוכיח את הטענה, כי סעיף בהסכם, העוסק בהוצאות המשרד, נועד לחול גם במקרה של פירוק השותפות בין הצדדים, לצורך הכרה בהוצאות הטיפול בלקוחות המשותפים של הצדדים מתקופת השותפות.
לפיכך, הטענה נדחית.

23. לאחר שנדחו טענות ההגנה של הנתבע, נותר לברר את גובה העמלות להם זכאי התובע מהנתבע.
השאלה, שיש להידרש אליה בהקשר זה, היא האם יש לאמץ את מלוא חוות הדעת של המומחה, בהתחשב בכך שזו כוללת בחובה התייחסות לעמלות עתידיות שצפויות להשתלם לצדדים לאורך כלל חיי הפוליסה, מבלי שעמלות אלה נתבעו בסעד הכספי בתביעתו של התובע? במה דברים אמורים?

24. הסעד הכספי שנתבע בתביעה שלפנינו מתייחס לחלקו של התובע בעמלות לתקופה שמיום 1/12/02 ועד ליום 28/2/07 (חודש בו הוגשה התביעה). לפי חישובי המומחה, הרווחים מהשותפות בתקופה זו (בין שנת 2003 לסוף שנת 2007) מגיעים לסך של 35,517 ₪, כאשר חלקו של התובע ברווחים אלה עומד על מחציתם, היינו על 17,756 ₪ נכון ליום 30/6/05 (אמצע התקופה)
בתצהיר עדותו הראשית, הסכים התובע לקזז מהסכומים המגיעים לו מהנתבע סכום כולל של 13,153 ₪ נכון ליום 30/6/05 (ס' 15 לתצהיר התובע) בגין הוצאות קו הטלפון האישי ובגין הוצאות ביטוח הרכב שלו, שלא בקשר עם השותפות, בהם נשא הנתבע על חשבונו. ב"כ התובע חזר על טענה זו גם בסיכומיו.
לפיכך, ולאחר קיזוז של סכומים המגיעים לנתבע, זכאי התובע לקבלת סכום של 4,603 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 30/6/05.

25. ער אני לכך שהתחשיב, שבחוות דעת המומחה, מתייחס למלוא העמלות, להם זכאים הצדדים לאורך כלל חיי הפוליסה, וזאת עד שנת 2029, ועל סמך תחשיב זה הרחיב התובע את החזית גם בהתייחס לעמלות עתידיות, למרות שאלה לא נכללו בתביעתו הכספית של התובע. הסעד שנתבע ביחס לעמלות עתידיות בתביעה שלפנינו הוא סעד הצהרתי, שיצהיר על חובתו של הנתבע להמשיך לשלם לתובע את חלקו בעמלות לפי ההסכם גם לאחר מועד הגשת התביעה. לפיכך, וככל שהדבר נוגע לעמלות עתידיות, להם יהיה זכאי התובע החל משנת 2008, לא יינתן לו סעד כספי אלא סעד אותו תבע בתביעתו, והוא פסק דין הצהרתי, המצהיר על חובתו של הנתבע להמשיך לשלם לתובע את חלקו בעמלות לפי ההסכם עד סוף חיי הפוליסות. על כל פנים, הראיות לגבי סכומי העמלות העתידיות שנפרשו לפני לא היו קונקלוסיביות, ולא ניתן היה לקבוע ממצא עובדתי על-פיהם. כך רק לגבי שנת 2008, התברר במהלך ההוכחות, כי התקבולים שהתקבלו משתי חברות הביטוח על חשבון העמלות לשנה זו עמדו על כ-10,000 ₪, סכום שעולה כמה מונים על סכום שהוערך בחוות דעת המומחה (עמ' 26 ש' 17-19 לפרוטוקול, ואישור מחברת הראל לשנת 2008 הוגש כת/1 ). הנתבע אמנם ניסה לתרץ את הסכומים הגבוהים שהתקבלו לשנת 2008 בכך שהם כוללים גילום של הוצאות הנופש שהוציא התובע בשנה זו על חשבון חברת ביטוח הראל (עמ' 26 ש' 21-24 לפרוטוקול), אך בתימוכין שהגיש מטעמו מופיע כי סה"כ חיוב בגין ההטבה הקשורה לנופש האמור מסתכם בסך של 872 ₪ בלבד (מוצג נ/2), כך שעדיין סכום העמלות לשנה זו עולה באופן משמעותי על הסכום המוערך על ידי המומחה. שלא לדבר על כך, שבגרסה שהציג הנתבע בכתבי טענותיו נטען ש"כמעט ואין הכנסות שמקורן בפעילות המשותפת" (ס' 12 לכתב ההגנה), כאשר בפועל התברר שרק בשנה אחת (שנת 2008) הרוויחו הצדדים סכום של כ-10,000 ₪, דבר שמשליך על אמינותו של הנתבע. לפיכך, וככל שמדובר בתביעה לעמלות עתידיות, לא יהיה מנוס מהגשת תביעה נפרדת כנגד הנתבע לאחר התגבשות הזכות לקבלת העמלות מחברות הביטוח. בתביעה דנן התבקש בית המשפט להורות לנתבע בצו לגלות מסמכים הנוגעים לעמלות, להן זכאים הצדדים בגין פעילותם המשותפת במכירת הפוליסות של חברות הביטוח נשוא התביעה . אני נעתר לבקשה זו. ניתן בזאת צו המחייב את הנתבע למסור לתובע, על-פי דרישה, פעם בשנה, העתקי דו"חות של חברות הביטוח המתייחסים לעמלות שהתקבלו ויתקבלו בעתיד בכל שנה בנפרד. יש לציין שבדיון מיום 31/5/07 נתן הנתבע את הסכמתו למסור לב"כ התובע ויתור על סודיות המופנית כלפי חברות הביטוח נשוא התביעה, כך שלא מן הנמנע, שהתובע זכאי לפנות לחברות הביטוח הנדונות באופן עצמאי כדי לקבל את הדו"חות.

26. כאן המקום לציין, כי בשלב הבאת הראיות העלה התובע לראשונה טענות שונות בקשר להתנהלות הנתבע בחשבון בנק משותף ובקשר עם הכספים שנותרו שבחשבון זה במועד סגירתו ידי הנתבע בשנת 2005. התייחסות לטענה זו גם קיבלה ביטוי במסגרת הפלוגתאות שניסח ב"כ התובע בקדם המשפט. יחד עם זאת, הנתבע התנגד בהזדמנות ראשונה לפלוגתה זו בטענה של חוסר רלוונטיות שלה לסעדים שנתבעו על ידי התובע בתביעתו (עמ' 5 ש' 6-8 לפרוטוקול הדיון מיום 19/5/08). לפיכך, טענה זו מהווה שינוי חזית. מכל מקום, גם אם היתה מתקבלת טענת הנתבע בקשר עם הכספים שנותרו בחשבון המשותף ערב סגירתו, לא היה בכך כדי לזכות את התובע בסכומים עודפים לאלה שנפסקו בתביעתו שלפנינו. במה דברים אמורים? הסעד הכספי שנתבע בתביעת התובע מתייחס למלוא העמלות שנכנסו לחשבון המשותף של הצדדים, גם במהלך התקופה, שחשבון זה היה פעיל. בהנחה שמלבד קבלת כספי העמלות, שהיו מנת חלקם של הנתבעים מפועלם בתקופת הפעילות המשותפת, לא שימש חשבון זה לקבלת הכנסות אחרות עבור מי מהצדדים, הרי שכספים שנותרו בחשבון המשותף ערב סגירתו ממילא נכללו בסעד הכספי שתבע התובע בתביעה שלפנינו.



סוף דבר
27. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 4,603 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ליום 30/6/05. ניתן בזאת גם פסק דין הצהרתי, המצהיר על חובתו של הנתבע להמשיך לשלם לתובע את חלקו בעמלות לפי ההסכם החל מיום 1/1/08 וכן צו המחייב את הנתבע למסור לתובע, על-פי דרישה, פעם בשנה, העתקי דו"חות של חברות הביטוח המתייחסים לעמלות שהתקבלו ויתקבלו בעתיד בכל שנה בנפרד.

28. באשר להוצאות המשפט, אמנם סכום הסעד הכספי שנפסק לתובע הוא נמוך באופן משמעותי מהסכום שנתבע על ידו, אך הדבר לא היה באשמתו של התובע, בהתחשב בכך שערב הגשת התביעה לא היו בפניו מסמכים הדרושים לצורך חישוב הסכומים המגיעים לו. יש להתחשב גם בכך שהנתבע ניהל הליך מסורבל וטרחני ובכך האריך את הדיון שלא לצורך. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ + מע"מ, וכן הוצאות משפט . הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוק סוכן ביטוח

  2. מעמד סוכן הביטוח

  3. פיטורים של סוכן ביטוח

  4. מעמדו של סוכן הביטוח

  5. תביעה בין סוכני ביטוח

  6. זיוף חתימה סוכן ביטוח

  7. עמלת גיוס סוכני ביטוח

  8. שלילת רישיון סוכן ביטוח

  9. סוכן ביטוח בשכירות מוגנת

  10. תביעת רשלנות נגד סוכן ביטוח

  11. פירוק שותפות בין סוכני ביטוח

  12. הפניית לקוחות בין סוכני ביטוח

  13. תביעת לשון הרע נגד סוכני ביטוח

  14. הכשרת סוכני ביטוח - יחסי עובד מעביד

  15. הפרת הסכם שיתוף פעולה בין סוכני ביטוח

  16. תאונה בלי ביטוח בגלל רשלנות סוכן ביטוח

  17. תביעה נגד סוכן ביטוח בבית משפט לתביעות קטנות

  18. תביעה נגד סוכן ביטוח עקב סירוב חברת הביטוח לשלם למבוטח

  19. סוכן ביטוח נטל הלוואות על חשבון כספי הפוליסות של הלקוחות, ללא ידיעתם ותוך זיוף חתימותיהם

  20. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון