קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסילת שופט בגלל ששפט את אחד הצדדים לתיק בעבר: סגנית הנשיא נילי ארד 1. לפני בקשה לפסילתה של שופטת בית הדין האזורי בירושלים. עד שאגיע לגופם של דברים אפנה להשתלשלות העניינים שהביאתנו עד הלום. פסק הדין הקודם בתביעה המאוחדת 2. בתאריכים 2.5.2005 ו- 26.9.2005 הוגשו לבית הדין האזורי בירושלים שתי תביעות, על ידי מיכאלה חדד (אדרי) ומיכל בן חמו נגד בית היתומות (המערער בהליך הפסלות שבפני) בנוגע למעמדן ולזכויותיהן כעובדות ומדריכות במקום. התובענות נדונו במאוחד, ובמהלכן העידו מטעם התובעות גב' יעל נחום וגב' מרינט ממן, הן המשיבות בהליך שלפני. בית הדין האזורי (השופטת יפה שטיין, נציג הציבור נוריאל ממליה ונציג הציבור יוסי אלעד; עב 1659/05, עב 2404/05) העדיף את גרסת התובעות על פני גרסת מעסיקתן - בית היתומות ובפסק דין מיום 19.2.2009 קבע, בין היתר, כי "התובעות ועדיהן עשו רושם מהימן, ועדיפות עלינו עדויות התובעות ועדיהן, על עדויות הנתבעת". לגופו של עניין, נדרש בית הדין לדיון פרטני בכל אחד מרכיבי התביעה ודן בהם אחד לאחד (להלן גם: פסק הדין הקודם). ערעורים שהגישו בעלי הדין על פסק הדין בתביעה המאוחדת, תלויים ועומדים בפני בית דין זה (עע 175/09, עע 231/09). התובענה בהליך העיקרי 3. בעוד התביעה המאוחדת תלויה ועומדת הגישו ביום 30.11.2006 יעל נחום ומרינט ממן - המשיבות בהליך הפסלות שבפני - תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופטת יפה שטיין; עב 3098/06) (להלן: ההליך העיקרי). התביעה הוגשה נגד בית היתומות הכללי ע"ש וינגרטן (מערער 1; להלן: בית היתומות) ונגד הרב י. פישל וינגרטן המנהל הכללי של בית היתומות (מערער 2; להלן: המנכ"ל). במהלך דיונים מוקדמים בתובענה, ניתנה ביום 15.7.2008 החלטת השופטת שטיין בעניין הגשת תצהירים בכתב, ולאחריה ניתנו החלטות ביניים נוספות בעניין הגשת התצהירים. הבקשה לפסילת שופט 4. בחלוף כשלושה חודשים מיום שניתן פסק הדין בתביעה המאוחדת, בפתח הדיון בהליך העיקרי שנועד ביום 8.6.09 בפני השופטת יפה שטיין, הגישו המערערים (להלן בפרק זה: הנתבעים) לראשונה בקשה בכתב לפסילת שופט. בבקשתם טענו הנתבעים, כי השאלות השנויות במחלוקת בשני ההליכים, זהות במהותן בפן העובדתי ובפן המשפטי כאחד. כי העדים בהליך הקודם ובהליך העיקרי זהים, וכי בהתייחס לאותם עדים קבעה השופטת שטיין קביעוֹת מהימנוּת. על כך הוסיפו והטעימו כי התובעות בהליך העיקרי היו עדות התביעה בהליך הקודם. מטעמים אלה, טענו, כי לשופטת שטיין "דעה קדומה" נגדם וכי קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, באופן המצדיק החלפת המותב היושב לדין. לתמיכת טענתם בדבר גיבוש דעתה של השופטת בנוגע לעדים מטעם הנתבעים, הביאו את האמור להלן מפסק הדין הקודם: "מהשוואת תצהירה של הגב' מלאכי לעדותה בבית הדין, מתקבל הרושם כי העדה עשתה מאמץ רב כדי לרצות את הנתבעת, גם במחיר אי דיוקים (בלשון המעטה) (וכפי שיובהר בהמשך - הדבר אופייני לכל העדים שהעידו מטעם הנתבעת)". 5. התובעות (הן המשיבות שלפנינו) ביקשו לדחות את בקשת הפסילה, תוך שטענו כי הנתבעים הגישו בקשתם בשיהוי ניכר, וכי הנסיבות אינן מצביעות על כך שמלאו התנאים להתגבשות המבחן לפסילת שופט, שהוא מבחן אובייקטיבי. החלטת בית הדין האזורי בבקשת הפסילה 6. בית הדין האזורי דחה את בקשת הפסילה, תוך שקיבל את טענת השיהוי וקבע כי היה על המערערים להגיש את הבקשה זמן רב קודם. אף לגופו של עניין, נדחתה הבקשה בהסתמך על דיני הפסלות הנוהגים. וכך נאמר בהחלטה: "לטענת ב"כ הנתבעים קיים בתיק זה חשש של ממש מכך שמותב זה כבר קבע עמדתו בתיק השני, לאור העובדה שבתיק השני נקבעו קביעות עובדתיות ומשפטיות בעניין זהה, ונקבעה עמדה ביחס לאמינות העדים. אכן מדובר בתיק בו נקבעו עמדות ברורות ע"פ חומר הראיות שהיו בפני בית הדין. אלא, שאין בכך די כדי להצדיק החלטת פסילה, ובוודאי שאין בכך כדי ללמד על חשש ממשי למשוא פנים. עובדות התיק הנוכחי, יקבעו על פי הראיות, כפי שיובאו בתיק זה (מה גם שלא בהכרח הראיות תהיינה זהות לאלו שבתיק השני)...". נגד החלטה זו מוסב הערעור שלפני. הערעור טענות הצדדים 7. המערערים חזרו על טענותיהם בבקשת הפסילה, תוך שהדגישו כי בפסק הדין הקודם נקבעו ממצאי מהימנוּת ביחס לעדויות מטעם הצדדים, לרבות עדויותיהן שת התובעות בהליך העיקרי; כי קיימת חפיפה כמעט מוחלטת, בין הטענות שנדונו והוכרעו בפסק הדין הקודם לבין אלה העומדות להכרעה בהליך העיקרי; כי לבית הדין האזורי "דעה קדומה" בעניין וכי הצורך בשמירת אמון הציבור במערכת המשפט מחייב פסילה. כן הדגישו המערערים, כי עילת הפסלות מקורה בפסק דין סופי ולא בהחלטה במסגרת הליך ביניים וכי גם לעובדה זו השלכה על הלכות הפסלות הרלוונטיות, המבחינה בין אמירות לכאוריות בהליכי ביניים לבין קביעות ברורות ומנומקות בפסק דין. עוד טענו, כי לא חל שיהוי בהגשת בקשת הפסלות. זאת מן הטעם שהעילה התגבשה במתן פסק הדין הקודם בתביעה המאוחדת, ביום 19.2.2009, וגם לאחר מכן לא ניתן היה לדעת בוודאות כי התביעה בהליך העיקרי נקבעה לדיון בפני השופטת שטיין. לטענתם, בקשת הפסלות הועלתה בתחילת הדיון ביום 8.6.2009, אליו זומנו לישיבת "תזכורת לניסיון פישור" טרם תחילתו של הדיון בתובענה, ומשכך עמדו בדרישות התקנות לעניין מועד הגשת הבקשה. המשיבות ביקשו לדחות את הערעור ותמכו בהחלטתו של בית הדין האזורי וטעמיה. בתוך כך טענו, כי בעצם הדיון באותו עניין ובאותה הסוגיה או בנגזרותיה, אין כדי לפסול את השופט מלישב בדין. עוד טענו, כי חזקה היא שהשופט מקצועי ואובייקטיבי; כי הזכות לשבת בדין היא גם חובה לעשות כן; כי אין מדובר באותם צדדים; כי זהות המותב היושב בדין היא מקרית ולא הושפעה ממניפולציה של מי מהצדדים; וכי הבקשה נגועה בשיהוי. לטענתן, קיימת חפיפה חלקית בלבד בין שני התיקים, שכן מדובר בתקופות עבודה שונות, בנסיבות שונות לגמרי של סיום יחסי העבודה, וכי אין חפיפה מלאה בין התפקידים אותם ביצעו התובעות בתביעה המאוחדת, לבין התפקידים אותן מילאו התובעות בהליך העיקרי. מה גם שטענתן הבסיסית בנוגע לתשלום הנתבע על תפקידן כמי שישנו בבית היתומות, שונה בכל אחת מהתביעות. דיון והכרעה 9. לאחר שעיינתי בכלל החומר שהונח בפני הגעתי למסקנה כי דין הערעור להדחות טעמי לכך אבאר להלן. 10. התשתית הנורמטיבית - חזקה היא, כי השופט היושב בדין הוא מקצועי ומיומן וכי בידו לבחון את העניינים המובאים בפניו ללא משוא פנים. על מנת שתקום עילת לפסילת שופט, מוטלת על בעל הדין חובה להצביע על קיומן של נסיבות אובייקטיביות היוצרות חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט וכי דעתו "ננעלה". טענת הפסלות נבחנת באופן אובייקטיבי ואין די בתחושתם של בעל דין ובא-כוחו ובהשקפתם הסובייקטיבית. בכך בלבד שבית המשפט ישב בדין בעניין אחר של מי מהצדדים, אין די כדי לבסס טענה לפסלותו. כלל זה, שהוחל בעניין משפט של נאשם, בהליך פלילי בו הצדדים זהים, חל - מקל וחומר - בהליכים אזרחיים, על אחת כמה וכמה כאשר בעלי הדין אינם זהים. החריגים לכלל נדירים ביותר. וכבר פסקנו בפרשת אקסקלוב כי "עצם העובדה, כי בית המשפט ישב בדין בעניין אחר של המבקש את פסלותו איננה יכולה, לכשעצמה, לבסס עילת פסלות" ובעניין עדאס נפסק: "... אין די בכך שעל בית המשפט לדון מחדש באותו עניין בו דן בעבר, או בעניין דומה לו, כדי לגרום לפסילתו של בית המשפט". זאת ועוד. כלל הוא כי "בכל הנוגע לערעור בעניין פסילת שופט, ינתן משקל רב לעמדתו של השופט, הסבור כי אינו מנוע מלישב בדין" ולמעלה מזאת "ערכאת הערעור תתערב בחוות דעתו של השופט הסבור כי יש בידו לנהל את ההליך באובייקטיביות, רק במקרים קיצוניים". 11. מן הכלל אל הפרט - בטיעוני המערערים אין כדי לבסס ספק כלשהו במקצועיותה של השופטת שטיין ובמיומנותה לבחון את התובענה בהליך העיקרי באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים. על כך אוסיף: מותב בית הדין האזורי אינו זהה בשני ההליכים. בהליך הקודם היו חברי המותב השופטת שטיין נציג הציבור נוריאל ממליה ונציג הציבור יוסי אלעד, ואילו בהליך הנוכחי - התובענה מתבררת בפני השופטת שטיין ושני נציגי הציבור טרם שובצו משלא התקיים דיון הוכחות; בעלי הדין בהליך העיקרי שונים מאלה שבפסק הדין הקודם; התפקידים אותם מילאו התובעות בהליך העיקרי אינם זהים לתפקידים שמילאו התובעות בהליך הקודם; הטענות המועלות בהליך העיקרי שונות מן הטענות שהועלו ונדונו בפסק הדין הקודם; קביעת ממצאים בפסק הדין בהליך הקודם, לרבות ממצאי מהימנות של עדי בית היתומות, אינה משליכה בהכרח על מהימנות העדים בהליך העיקרי. מה גם, שלא מן הנמנע כי הנתבעים יביאו עדים אחרים, או נוספים מטעמם, על אלה שהעידו מטעמם בהליך הקודם. משכך הוא, אין לקבל את טענת המערערים לפיה ההכרעה בפסק הדין הקודם מלמדת על כך שדעתו של בית הדין האזורי "ננעלה" בתובענה בהליך העיקרי. עמד על כך בית הדין האזורי בהחלטתו בבקשת הפסלות, תוך שהטעים מפורשות, כי העובדות בהליך העיקרי ייקבעו על פי חומר הראיות שיובא בפניו ולא על סמך הכרעה קודמת, בתובענה אחרת. נוכח מסקנה זו, לא אדרש לטענת השיהוי בהגשת הבקשה, הגם שאין לדחותה על הסף. סוף דבר 12. הערעור נדחה. המערערים ישלמו למשיבות שכר טרחת עורך דין בהליך זה בסכום כולל של 3,500 ש"ח. לא ישולם הסכום בתוך 30 יום מהיום, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. שופטיםפסלות שופט