קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פציעה משמן רותח: תובענה בנזיקין לפיצויים בגין נזקי גוף. הראיות בתיק נשמעו בפני כב' השופט רפאל שטראוס ז"ל. בהסכמת הצדדים הנני נותן את פסק הדין על פי הפרוטוקולים בתיק מבלי לשמוע את העדים מחדש. התובעת ילידת 1988. בתאריך 2.1.02 התובעת, אז בת 13, הייתה תלמידה בחטיבת ביניים לבנות, אולפנה עפרה (הנתבעת מס' 1 ). התובעת שהתה בטיול מאורגן של בית הספר. במסגרת הטיול התלמידות טיגנו אוכל על מדורה בלילה. סיר הבישול עם שמן רותח הורד מהמדורה והושם בקרבת מקום. התובעת שהתקרבה למדורה כדי לשבת ליד חברותיה ופגעה בסיר עם רגליה . כתוצאה מכך, נשפך השמן הרותח על רגליה של התובעת ונגרם לה נזק גוף. ב"כ הצדדים השלישיים 3 ו-4 טען בסיכומיו בכתב שהתובעת לא הצליחה להוכיח את נסיבות התאונה הואיל ולא ברור מהעדויות שהוצגו בפני בית המשפט אם המקום בו הונח הסיר עם השמן החם היה חשוך ללא תאורה או אם הסיר הונח במקום מואר על יד המדורה. כן לא הוכחה, לטענתו, זהותו של האדם שהניח את הסיר בקרבת מקום ואם הוא הניח את הסיר מטעם מי מהנתבעות או מטעם מי מהצדדים השלישיים. מנגד טוען ב"כ התובעת שיש להפעיל את הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" בסעיף 41 לפקודת הנזיקין (נ"ח). כן ועוד, מבקש ב"כ התובעת לסמוך את ידו על דו"ח תחקיר ודו"ח ועדת הבדיקה של משרד החינוך בהם נקבע שהייתה רשלנות הן של בית הספר והן של מרכז ההדרכה בניצנה. הצדדים המוזכרים בתחקיר ובדו"ח טענו באריכות לאי קבילות ראייתי של המסמכים הללו. התשובה לכל הטענות הללו היא שנסיבות האירוע והמסקנה של רשלנות המטילה אחריות על הצדדים כפי שיפורט להלן, עולה בבירור מהראיות שהוצגו בפני בית המשפט. הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" מיועד למקרה שאין בידי הנפגע ידיעה או יכולת לדעת מהן הנסיבות שגרמו לקרות המקרה ולנזק הגוף. בדומה, גם הדו"ח והתחקיר היו עשויים לעזור לתובעת מבחינת ראייתי אילולא נסיבות האירוע לא היו ידועות לה או אילו הייתה בעיה להוכיחן. אציין, שלעניין המסקנות בדו"ח, להבדיל מהנסיבות, ממילא מדובר בהכרעה שיפוטית של בית משפט זה. במקרה דנן נסיבות המקרה הינן ברורות. סיר המכיל שמן רותח הורד מהמדורה והונח בקרבת מקום המדורה, בלילה, ללא תאורה נוספת מעבר לאור המדורה. התלמידות הסתובבו באופן חופשי במקום. התובעת פגעה בסיר, השמן החם נשפך עליה ונגרם לה נזק גוף. לעניין עצם הרשלנות מתקיימת אחריות לפצות את התובעת, אין נפקא מינה אם מדריכה של ניצנה הורידה את הסיר עם השמן החם והרותח או אם המלווה שהגיע עם האולפנה הוא אשר הוריד את הסיר. זאת שאלה המתייחסת לא להוכחת המעשה הרשלני אלא שאלה המתייחסת לחלוקת האחריות בין הצדדים. בדומה, השאלה אם הסיר עם השמן הרותח שהונח בסמוך למדורה היה או לא היה בטווח אור של המדורה, אינה שוללת את המעשה כמעשה רשלני אלא עשוי להתעורר במסגרת הדיון אם היה אשם תורם של התובעת או לאו. יודגש, אין מדובר בהחלטה ספונטנית להשאיר את השמן החם בסיר. אדרבא. ההחלטה לא לשפוך את השמן נעשתה מראש על ידי מפעילי הפעילות משיקול של שמירת הסביבה. הסיר עם השמן הרותח הורד או על ידי אחת המדריכות של ניצנה שהפעילה את הפעילות או על ידי מלווה של האולפנה שפעל על פי הוראות המדריכים. שמן חם ורותח הוא דבר מסוכן שהיה חייב להיות ברור כי הוא שעלול לפגוע בתלמידות ללא טיפול נאות. הוחלט מראש שלא לשפוך את השמן בחולות פן הדבר יפגע בסביבה. אי לכך, הורדת השמן החם מהמדורה ושמירתו בסיר לא הייתה החלטה ספונטנית ובלתי צפויה, שמנעה נקיטת אמצעים מתאימים מראש על מנת לאיין את הסכנה לתלמידות. המקום היה חשוך למעט האור מהמדורות. התלמידות היו רשאיות להסתובב חופשי במקום ולעבור בין המדורות. האווירה במקום תוארה בעדויות כאווירה עליזה. מדובר באזור חולות, שטח בו, להבדיל מיער למשל, ניתן לתת למסתובבות הרגשה של ביטחון להסתובב מבלי לחשוש להיתקל במפגע. האפשרות שהשמן החם והרותח, ללא נקיטת אמצעים מתאימים, היה עלול לפגוע בתלמידות המסתובבות במקום היה צפוי מראש. אי נקיטת אמצעים סבירים כדי למנוע פגיעה בתובעת מהווה רשלנות. לאחר הורדת הסיר עם השמן החם היו חייבים לשים את הסיר במקום בטוח ושמור בו לא הייתה גישה לתלמידות ובו לא ההייתה סכנה שתלמידות העוברות במקום יפגעו על ידי השמן החם בסיר. במקרה דנן, לא נקבע מקום בטוח ומוגן להנחת הסיר. לא נקבע אדם שתפקידו לשמור על הסיר ולהזהיר את תלמידות המתקרבות לסיר. לא סומן השטח כמקום בו הונח הסיר. לא הואר השטח. לא הוזהרו התלמידות לעניין המקום בו יונח הסיר והסוכנות הנשקפות לתלמידות. על אף שמדובר בפעילות מתוכננת מראש, על אף שהוחלט מראש לא לשפוך את השמן, לא ננקטו כל אמצעי זהירות על מנת למנוע את האירוע נשוא התובענה. אדרבא. הסיר עם השמן החם הורד מאש המדורה כלאחר יד והושם בסמוך למדורה. המחלוקת בין הנתבעים לבין צדדיים השלישים לגבי מי הוריד את הסיר ומי נתן את ההוראה להוריד את הסיר אומרת דרשני. היא מעידה עד כמה לא היה כל תכנון וכל נקיטת אמצעי זהירות בעניין הטיפול של בסיר עם השמן החם. לאחר שקבעתי שהייתה רשלנות ולפני שאתייחס לחלוקת האחריות בין הנתבעים והצדדים השלישיים אדון בטענות שהועלו לעניין אשמה התורם של התובעת. ברור שהמעשה של התובעת, להתיישב ליד חברותיה בסמוך למדורה אינו מעשה רשלני. הטענה לקיומו של אשם תורם של התובעת יסודה בכך שהיא לא הבחינה בסיר עם השמן החם המונח בסמוך למדורה. בעניין זה הצביעו הנתבעים והצדדים השלישיים שברשימת הציוד שחולקה לתלמידות צוין פנס ולתובעת לא היה פנס תקין בפעולת הלילה. בנסיבות העניין לא מצאתי כל מקום לייחס אשם תורם לתובעת. התלמידות הגיעו למקום באור יום. מדובר בשטח חולות . בהתחשב בטיב השטח, התלמידות לא היו צפויות להיתקל במפגע טבעי בהליכתן בין המדורות. אפשרו לתלמידות להסתובב חופשי בין המדורות. לא הזהירו אותן בפני הסכנה של הסיר עם השמן חם ואף אחד לא הצביע להן על מקום הנחתו. שום אדם לא בדק אם התלמידות היו מצוידות בפנסים ולא ביקש מהן להשתמש בפנס בעת הליכתן מקום למקום. אדרבא. נראה שלא הייתה כל סיבה של ממש לתובעת לעלות על דעתה שאדם הניח סיר מלא שמן חם בסמוך למדורה בעת שהיא ביקשה לשבת בין חברותיה מסביב למדורה. לגבי חלוקת האחריות בין הנתבעים והצדדים השלישיים, בסיכומיהם בכתב כל אחד טען שאין הוא נושא באחריות אלא צד אחר. האולפנה (המדינה) טענה שהתקשרה עם קק"ל לארגון הטיול ופעולת הלילה והטיגון על המדורות היו בתכנון ובהשגחה של כפר הנוער ניצנה. קק"ל טענה שהיא פעלה רק למכירת הטיול כמו מעין סוכן נסיעות. כפר הנוער ניצנה של הסוכנות היהודית והמדריכים של הסוכנות היהודית ועליהן (צד ג') לשאת באחריות. הסוכנות היהודית טענה שהאולפנה הייתה אחראית על שלומן של תלמידיה ושמשרד החינוך היה חייב לפקח ולהנחות את פעולת האולפנה. כן טענה כי קק"ל גם נושאת באחריות כשהציגה את עצמה כלפי האולפנה כמארגנת וכמפעילה של הטיול. על פי הראיות שהוצגו בפני,במקרה דנן היו שני גורמים אחראיים עיקריים, כפר הנוער ניצנה והאולפנה, לשמירה על שלומן של התלמידות. כפר הנוער ניצנה הפעיל את הפעילות בה נפגעה התובעת ומדריכותיה עסקו בניהול ובפיקוח על הטיגון. מחומר הראיות עולה שכפר הנוער והמדריכות פעלו ברשותו של הצד השלישי, הסוכנות היהודית ולא של הקק"ל. למרות זאת, אין לפטור את הקק"ל מכל אחריות. ב"כ הקק"ל טען שיש להשוות את הקק"ל למצב דומה לזה של סוכן נסיעות, כלומר, הקק"ל כמעין מתווך בין האולפנה לבין כפר הנוער. אין לקבל טענה זו כפוטרת את הקק"ל מכל אחריות . ראשית, גם אם הייתי מקבל את הטענה שיש לראות את הקק"ל כמעין סוכן נסיעות, קיימת חובה של גילוי נאות. זאת אומרת, היה על הקק"ל להודיע ולפרט את טיב הפעולות, הכוללות טיגון בלילה, על מנת לאפשר היערכות מתאימה של האולפנה וגם ועל מנת לאפשר לאולפנה לשקול את עצם קיומה של הפעילות. על כן, אני סבור כי חלקו של הקק"ל היה מרכזי יותר מתפקידו של מעין מתווך הדומה לסוכן נסיעות. הקק"ל אף השתתפה במימון חלקי של הפעילות (דבר שאינו דומה למצב של סוכן נסיעות) והייתה פעילה בקביעת המסגרת של הפעילות. גם השם של הקק"ל וגם השם הסוכנות היהודית הופיעו על מכתבים הקשורים לטיול. ההתקשרות של האולפנה הייתה באמצעות הקק"ל. הנני סבור שטיב היחסים בין הקק"ל לבין הסוכנות היהודית אינו כמו בין סוכן לבין מקבל שירות, אלא יותר כמו יזם לבין קבלן מבצע. מעמד זה מחייב פיקוח ותכנון של הקק"ל בקביעת התכנית ובנסיבות אלו הקק"ל גם נושאת באחריות מסוימת ואין להעביר את מלוא האחריות מהקק"ל לסוכנות היהודית. כמו כן, אין גם לקבל את טענות האולפנה שהיא הייתה סתם משתתפת פסיבית בפעילות כשכל האחריות מוטלת על כפר הנוער ניצנה ומדריכיה וגם על הקק"ל. החובה של האולפנה לשמור על שלומן של התלמידות קיימת בכל עת והיא קיימת בנוסף לאחריותם של הגורמים האחרים. למה הדבר דומה? לטיול בית ספר לשחייה בים. המורים והמלווים אינם יכולים לטעון שאין להם כל אחריות כלפי התלמידים בעת שחייה בים הואיל ויש מציל במקום. האחריות של האולפנה, המורות והמלווים, אינה מפסיקה מפני שהיו מדריכות של כפר הנוער ניצנה שהפעילו את הפעילות. קל וחומר כשיש מעל 100 תלמידות המסתובבות חופשית וב"אווירה עליזה". האולפנה הייתה צריכה לברר מראש את כל הפעילות במהלך הטיול ולוודא שננקטו אמצעי זהירות מתאימים. במקרה דנן, האולפנה השאירה את כל התכנון וביצוע הפעילות לקק"ל ולסוכנות היהודית. למותר לציין, שהבקשה שהוגשה לאולפנה שעל המורות והמלווים להיות בחזקת מעורב אך להתערב במידת הצורך, אינה יכול לפטור את האולפנה מאחריותה וממילא פירוש הדבר, כפי שעולה מהראיות, היה כי צריך רק לאפשר למדריכות של כפר הנוער את הניהול השותף מבלי להתחרות בהן בצד החינוכי ובמתן הסברים לתלמידות. הטענה שהיה זה אחד המלווים של הטיול מטעם האולפנה שהוריד את הסיר עם השמן החם והניח ואותו במקום בקרבת המדורה, אם כי על פי הוראות המדריכה של כפר הנוער, רק מדגישה את האחריות המשותפת כלפי התובעת. בנסיבות העניין הנני מחלק את אחריות בין הצדדים כלהלן: צדדי שלישיים 3 ו-4, יחד ולחוד - 50% הנתבעות 1 ו-3, יחד ולחוד ב-40% הנתבעות 2 ו-5, יחד ולחוד - 10% בהעדר ראיות התובענה נגד הנתבעת מס' 4 נדחית. הואיל והנתבעת מס' 4 הייתה מיוצגת על ידי ב"כ הנתבעות 1 ו-3 והואיל ולא העידו עדים מטעמה, אין צו להוצאות. נזק גוף: כאב וסבל: התובעת סבלה מכוויות קשות עד דרגת ג' ברגליה, אשפוזים, ניתוחים ובוודאי כאבים חזקים. היא תישא על רגליה צלקות לכל חיה. הדבר יטריד אותה כל פעם שהיא מסתכלת על רגליה, או שוקלת ללבוש חצאית, או פוגשת אנשים חדשים. גם היום וכנראה לתמיד יש בעיה מפעם לפעם של גירודים. קיימת בעיה בחשיפה לאור השמש. לאור האמור בסיכומי הנתבעות 2 ו-5 כי יש לקבוע את גובה הפיצוי לכאב וסבל לתובעת על כ-150% מהשיעורים הנהוגים בתאונות דרכים, יש להבהיר שהלכה פסוקה היא שאין כל קשר בקביעת הכאב והסבל בתובענות נזיקין רגילות כגון המקרה דנן לבין קביעת כאב וסבל על פי חוק הפלת"ד. הנני פוסק לתובעת עבור ראש הנזק של כאב וסבל סך 150,000 ₪. אבדן השתכרות לעתיד: על פי הראיות התובעת מסוגלת ללכת למרחקים והתרשמותי היא כי הפן התפקודי של הצלקות אינו גבוה. למרות זאת, הגעתי למסקנה שהצלקות עלולות להגביל את התובעת בקבלת או עשיית תפקידים מסוימים הדורשים שהייה ממושכת בשמש או בגלל מראה הצלקות. הנני פסוק לתובעת לראש נזק זה סכום גלובלי של 50,000 . עזרת הזולת לשעבר: ברור שטיב נזק הגוף לתובעת חייב עזרת הזולת. העזרה ניתנה על ידי קרובי משפחה. אין בראיות שהוצגו בפני כדי לחייב את הנתבעות והצדדים השלישיים בהוצאות הביקור של הסבים שהגיעו מחו"ל , בין היתר, הואיל ולא הוכח שמטרת הביקור היא לצורך מתן עזרה. בית המשפט גם צריך לשקול שממילא הוריה של התובעת היו עוזרים לה בהיותה קטינה החיה בבית. אם התובעת הצהירה על אבדן השתכרות בסך 4,500 ₪. הנני מעריך את הנזק שנגרם לתובעת לראש נזק זה בסך 7,500 ₪. עזרה הזולת לעתיד: לא שוכנעתי על פי הראיות שהתובעת זקוקה לעזרה הזולת לעתיד בשל נזק הגוף. הוצאות בעבר: אין לכלול בהוצאות אלו את הוצאות הנסיעה של התובעת לחו"ל, גם מפני ששוב לא הוכח שאילולא האירוע נשוא התובענה התובעת לא הייתה נוסעת לביקור בחו"ל וגם בגלל ריחוק הנזק. למרות זאת הוצגו קבלות על הוצאות הנובעות מנזק הגוף שנגרם לתובעת. הנני מעריך הנזק לתובעת לראש נזק זה בסך 10,000 ₪ הוצאות טיפולים רפואיים בעתיד: בחוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם התובעת צוין כי קיימת אפשרות לניתוח בסך 4,000$. המומחה מטעם הנתבעות בדעה שאין כל תועלת בניתוח שצוין בחוות הדעת מטעם התובעת והוא אף עלול להחמיר את מצבה. מעדותה של התובעת עולה כי אין כוונה לעבור את הניתוח בשלב זה אם בכלל. אציין, שאין לשלול פיצוי לניתוח אך ורק מפני שאין בניתוח להשפיע על אחוזי הנכות. גם יש לפצות את התובעת על הוצאות בעתיד למשחות ותרופות שלא תמיד נמצאות במסגרת סל הבריאות או שיש השתתפות בלבד חלקית בעלותן. הנני פוסק לתובעת לראש נזק זה סך 10,000 ₪. אבדן הנאות שירות צבאי (צמצום): ראש נזק זה מהווה הרחבת חזית. אולם, גם לגופו של עניין אין לפצות את התובעת על ראש נזק זה. ראשית, ייתכן שבגלל פרופיל נמוך יותר, ניתנה לתובעת אפשרות להשתלב בתפקידים ובתנאי שירות עדיפים מבחינת הקרבה לבית ובמספר ימי החופשה. בכל מקרה, אין לראות בראש נזק זה ראש נזק נפרד מהנזק הלא ממוני שנפסק לה במסגרת כאב וסבל. לאור האמור יש לפצות את התובעת בסך 227,500 ₪: הצדדים שלישיים 3 ו-4 יחד ולחוד ישלמו לתובעת סך 113,750 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 22,750 ₪ בתוספת מע"מ כחוק וכן מחצית הוצאות משפט. הסכומים ישלמו תוך 30 יום. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. הנתבעות 1 ו-3, יחד ולחוד ישלמו לתובעת סך 91,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 18,200₪ בתוספת מע"מ כחוק וכן 40% מהוצאות משפט. הסכומים ישלמו תוך 30 יום. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. הנתבעות 2 ו-5, יחד ולחוד ישלמו סך 22,750 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 4,500₪ בתוספת מע"מ כחוק וכן 10% מהוצאות משפט. הסכומים ישלמו תוך 30 יום. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. שמן רותח