פרסום תמונה ללא רשות באינטרנט

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פרסום תמונה ללא רשות באינטרנט: 1. זוהי תובענה על סך של 100,000 ₪ שעניינה דרישה לפיצוי בגין טענה להפרת הזכות לפרטיות של התובע. רקע עובדתי 2. התובע הינו מוזיקאי בעיסוקו ואומן בתחילת דרכו אשר בשנת 2006 נישא לבת זוג. 3. הנתבע הינו מעצב אופנת גברים, והבעלים של חנות לבגדי גברים בשם "איזק רוזנבאום" ברחוב דיזנגוף בתל אביב, המשווק, בין היתר, חליפות חתן בעיצובו. (להלן: "החנות"). 4. לטענת התובע, לקראת חתונתו ביקש הוא למדוד חליפות חתן, ובמהלך חיפושיו הגיע, בין היתר, לחנותו של הנתבע, מדד מספר חליפות, ומשלא מצא מבוקשו, הודה לנתבע ויצא מהחנות. 5. לטענתו, התברר לו כי הנתבע העלה לאתר האינטרנט שלו, המוצג במסגרת אתר האינטרנט "מתחתנים ברשת", את תמונתו של התובע, אשר צולמה ללא ידיעתו וללא רשותו, תוך הפרה בוטה של זכותו לפרטיות, ובכך התעשר הנתבע שלא כדין על חשבונו. 6. מנגד, גורס הנתבע כי באתר האינטרנט מוצגים דגמיו על ידי דוגמנים מקצועיים, ולעיתים, מציג הוא דגמים באמצעות קונים אשר ביקרו בחנותו ומדדו את דגמיו, וזאת בהסכמתם המלאה ולעיתים, לבקשתם, כפי שארע במקרה של התובע. 7. עוד הוסיף כי משביקש התובע להסיר את תמונתו מאתר האינטרנט, התמונה הוסרה לאלתר, שכן אין לנתבע עניין של ממש בתמונתו זו, נוכח שלל התמונות הנוספות באתר המוצגות, כאמור, על ידי דוגמנים מקצועיים, ולפיכך, לא נגרם לתובע כל נזק של ממש. ראיות התובע 8. התובע העיד בתצהירו ת/3 כי הינו מוזיקאי בתחילת דרכו, אשר שיריו התנגנו בתחנות רדיו שונות ברחבי מדינת ישראל, וכי הוא משקיע את מירב זמנו ביצירת מוסיקה מסוג "רוק" ובפיתוח תדמיתו כזמר רוק בישראל ובעולם. 9. כמו כן, הינו נשוי לשדרנית הרדיו, הגב' ורד יפתחי גרין. 10. במהלך חודש מאי בשנת 2006, ביקש למצוא לעצמו חליפת חתן לקראת חתונתו, אשר עתידה היתה להתקיים ביום 16.5.06. 11. במסגרת חיפושיו, הגיע בליוויית רעייתו לחנות הבגדים של הנתבע, הממוקמת ברחוב דיזנגוף בעיר תל אביב, מדד מספר דגמים, ומשלא מצאו חן בעיניו הודה לנתבע ועזב את חנותו. 12. במהלך חודש יולי בשנת 2006, אחת מידידותיו הפנתה את תשומת ליבו כי תמונתו מדגמן בגדי חתן מפורסמת באתר האינטרנט של הנתבע. 13. להפתעתו, בבדיקה שערך, מצא כי תמונתו מתנוססת באתר האינטרנט של הנתבע, המוצג באתר האינטרנט "מתחתנים ברשת", כשהוא מדגמן את דגם מס' 22 מדגמי הנתבע, לצד תמונותיהם של דוגמנים מוכרים וידוענים המדגמנים חליפות חתן בעיצובו של הנתבע. (ראה: "נספח א' לת/3). 14. לעדותו, לא היה מודע לכך כי הינו מצולם ומתועד, ולא נתן הסכמתו לפרסום תמונתו ברבים, על אחת כמה וכמה, באתר מפורסם וידוע כאתר האינטרנט של "מתחתנים ברשת". 15. לגרסתו, פרסומו כדוגמן, המפרסם בגדי חתן "מצועצעים", לטעמו, עומד בסתירה גמורה לתדמיתו המחוספסת כזמר רוק. 16. על אף שפרסום התמונה באתר האינטרנט חרה לו מאוד, לא היה לו פנאי לטפל בעניין באופן מיידי, וזאת בעקבות אילוצו לטפל בעניין משפחתי דחוף, מינויו כאפוטרופוס של דודותיו הקשישות והחולות, באמצעות בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן. 17. לאחר כשנה, בחודש יוני בשנת 2007, חברו הפנה את תשומת ליבו לכך כי תמונתו ממשיכה להתפרסם באתר האינטרנט של הנתבע, לאמור, תמונתו התפרסמה למעלה משנה, ולא כחודש ימים, כטענת הנתבע. 18. ביום 3.6.07 פנה לנתבע, באמצעות הדואר האלקטרוני, בדרישה להסיר את תמונתו מאתר האינטרנט, ובתגובה, השיב לו הנתבע כדלקמן: " שלום דניאל ולימור, לאחר קבלת האימייל שלכם מיד הוסרה התמונה מאתר מתחתנים. אנו מתנצלים ומאחלים לכם כל טוב. עדן ואייזיק." (ראה: נספחים ה' ו- ו' לת/3). 19. לגרסתו, עצם העובדה כי הנתבע התנצל על פרסום התמונה מעידה על כך שהיא פורסמה ללא רשותו והסכמתו. 20. כן העידה מטעם התובע, הגב' ענבל יעקובס- מימון בתצהירה ת/1 כי הינה חברה טובה של רעיית התובע, ודרכה הכירה את התובע. 21. בסמוך לאחר חתונתם של התובע ורעייתו, עסקה בתכנון חתונתה שלה שהתקיימה ביום 15.11.06, ובמהלך ההכנות בדקה באתר האינטרנט ,"מתחתנים ברשת", ונתקלה בתמונתו של התובע, באתר האינטרנט של הנתבע. 22. בסמוך למועד זה, שוחחה עם חברתה, רעיית התובע, וסיפרה לה כי ראתה את תמונת התובע באינטרנט. 23. עוד העידה מטעם התובע רעייתו הגב' ורד יפתחי גרין בתצהירה ת/2 כי במסגרת ההכנות לחתונתם, במהלך חודש מאי בשנת 2006, התלוותה אליו בחיפושיו אחר חליפת חתן. 24. בין היתר, נכנסו הם לחנותו של הנתבע והתובע מדד מספר דגמים אשר לא מצאו חן בעיניו, ועל כן, הודו לנתבע ויצאו מחנותו. 25. במהלך חודש יולי 2006, חברתה הטובה, ענבל יעקובס-מימון, התקשרה אליה והפנתה את תשומת ליבה כי תמונת התובע מופיעה באתר האינטרנט של "מתחתנים ברשת". 26. בבדיקה שערכו היא והתובע התחוור להם כי תמונת התובע מתנוססת לראווה באתר האינטרנט כשהוא מדגמן את בגדי החתן, "דגם 22", לצד תמונותיהם של דוגמנים מקצועיים וידוענים המדגמנים דגמים שונים של בגדי חתן. 27. לגרסתה, בעת שהיתה בחנותו של הנתבע לא חשה כי מצלמים את התובע ולא שמעה כי מבקשים ממנו את רשותו לתצלום או לפרסומו של זה ברבים. ראיות הנתבע 28. הנתבע העיד בתצהירו נ/4 כי הינו מעצב אופנת גברים בעל מוניטין רב ובעל חנות אופנה ברחוב דיזנגוף בעיר תל אביב. 29. לגרסתו, אין לו כל עניין בפרסום תמונתו של התובע, אדם אנונימי, שכן רבים הם לקוחותיו אשר מסכימים ואף מבקשים כי יציג את תמונותיהם באתר האינטרנט שלו, כפי שהסכים התובע. 30. לדבריו, התובע חזר בו מהסכמתו, וכאשר ביקש להסיר את התמונה נענה בחיוב והתמונה הוסרה לאלתר. 31. התובע צולם בחנותו על ידי זוגתו הגב' עדן מילר בעת מדידת החליפות, והאחרונה הציעה לו כי תמונתו תפורסם באתר האינטרנט והוא הסכים, ואף בזמן הצילום הביט במצלמה ודיגמן לעיניה. 32. התובע היה מודע לכך כי הינו מצולם ואף התבקש לעמוד בתנוחה ובמיקום מסויימים על מנת שהצילום יצלח. ניתן ללמוד זאת, אף מהתצלום עצמו המדבר בעד עצמו. 33. כן העיד כי הינו מציג את קולקציות ההלבשה שבעיצובו באמצעות ידוענים, שחקנים ודוגמנים מקצועיים בעלי שם, אשר מקבלים שכר בעבור השתתפותם בצילומים אשר נמוך בהרבה מזה שהתובע תובע בתביעתו זו. 34. יתרה מזאת, רוכשים רבים מבקשים ממנו מיוזמתם לפרסם את תמונתם באתר האינטרנט והוא נוהג לפרסם תמונותיהם, בתנוחות זהות לאלה בהם צולם התובע. (ראה: נספח ג' לנ/4). 35. תמונתו של התובע הועלתה על ידי רעייתו רק בקיץ 2007, ולא בחודש מאי בשנת 2006, כנטען על ידי התובע. 36. עוד טוען הוא כי אין בתמונה על מנת לבייש את התובע שצולם בה בעת שהוא מודד חליפת חתן מכובדת ויפה, אשר צולמה במקום ציבורי, ואין המדובר ברגע אינטימי בחייו. 37. התמונה הוצגה ללא תמורה ולפיכך לא התעשר על חשבון התובע. 38. לפנים משורת הדין, הציע לתובע חליפה פרי עיצובו כמתנה או שווה כסף, ברם, התובע מיאן להצעותיו, והגיש תביעתו זו. 39. כן העיד מטעם הנתבע מר יפעם בטש בתצהירו נ/2 כי הינו לקוח של הנתבע שנים רבות. 40. בחודש יוני 2006, ביקר בחנותו של הנתבע, בה נכחו באותה העת הנתבע, זוגתו עדן, מוכרת נוספת וקומץ לקוחות שמדדו בגדים. 41. בעודו מודד חליפה, ניגשה אליו הגב' עדן ושאלה אותו אם היא יכולה לצלם אותו מודד את החליפה וכי התמונה תפורסם באתר האינטרנט של הנתבע, והוא נענה בחיוב. (העתק התמונה- נספח א' לנ/2). 42. עוד הוסיף, כי מדובר בחנות קטנה מאוד אשר לא ייתכן כי אדם יצולם ללא ידיעתו ובהסתר. 43. כן העידה רעייתו של הנתבע, הגב' עדן מילר, בתצהירה נ/3 כי היא מסייעת לנתבע בניהול החנות, במכירות ובקשרי הלקוחות. 44. לעדותה, החנות מתמחה בטיפול בגברים המבקשים לרכוש חליפות חתן ובבני משפחותיהם, ונוצר ביניהם לבין הלקוח קשר אישי אשר הופך את חווית הקנייה לנעימה ונוחה. 45. התובע ביקר בחנות והיא טיפלה בו באופן אישי, ובמהלך ביקורו שררה אוירה נוחה ונעימה ובשלב מסויים הציעה לתובע לצלם אותו לאתר האינטרנט של הנתבע, דבר לו הסכים בשמחה. 46. לדבריה, התובע אף התלוצץ עימה כי עכשיו הוא יהיה מפורסם. 47. התובע צולם על ידה בשתי תמונות בעת מדידת חליפה, באמצעות מצלמה דיגיטאלית, והיה מודע היטב לכך כי הינו מצולם. 48. תמונתו הועלתה על ידה לאתר רק בקיץ 2007, ועם פניית התובע בבקשה להסיר את התמונה נענתה לה בחיוב ולאלתר. 49. עוד הוסיפה, כי התצלום צולם בתום לב וללא כוונה לפגוע בתובע. הכרעה 50. לאחר עייני בראיות הצדדים, בעדותיהם ובחקירותיהם הנגדיות מגיעה אנוכי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות והכל מן הטעמים שיפורטו דלהלן. 51. לטענת התובע, פרסום תמונתו באתר האינטרנט של הנתבע מהווה הפרה של סעיפים 2(4) ו- 2 (6) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981. (להלן: "החוק"). 52. להלן לשון סעיפי החוק, כדלקמן: "2. פגיעה בפרטיות מהי פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה: ... (4) פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו; ... (6) שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם רווח." 53. בענייננו, נשאלת השאלה האם יש בתמונה נשוא התביעה משום ביזוי או השפלה, כלשון סעיף 2(4) לחוק, או שמא אין לגלות בה משום אלה. 54. לאחר עיון בתמונה, אין לומר, לדעתי, כי בצילום יש לפגוע, להשפיל או לבזות את התובע שכן המדובר בתמונה מחמיאה שלו, בה מוצג הוא באופן מכובד ומרשים, כשהוא לבוש בחליפה אלגנטית ואיכותית, אשר הינה חגיגית, כיאה למטרה לשמה נועדה. 55. לטעמי, אין בפרסום התמונה משום פגיעה בפרטיותו של התובע, שכן מדובר בתמונה אשר צולמה במקום ציבורי, בחנותו של הנתבע, כאשר מדובר בחנות קטנת ממדים, אשר ניתן להבחין בשהות בה בנקל באם מכוונת לעבר אדם מצלמה, ועל כן, התרשמתי כי התצלום נעשה בידיעתו של התובע ובהסכמתו. 56. עיון בתמונה מלמד כי התובע הועמד בתנוחה שכזו, בה הוא נראה מביט הישר לעיני המצלמה, וכי הוא מבחין היטב בצלמת בהיותו מצולם, תוך שהוא מציג לראווה את החליפה אותה הוא לובש, והתמונה לא מותירה מקום לספק כי היה מודע לכך כי מכוונת לעברו מצלמה. 57. תימוכין למסקנה זו ניתן למצוא בתמונה זהה בה צולם העד מר יפעם בטש, אשר אין חולק כי צולמה בידיעתו ובהסכמתו, ובה הוא נראה כמביט לעבר המראה, בתנוחה זהה לזו שבה צולם התובע. (ראה: נספח א' לנ/2). 58. על פי ההלכה, על התובע להוכיח העדר הסכמה לפגיעה בפרטיותו, ברם, התובע לא הוכיח בפני כי לא היה מודע לעובדה כי מצלמים אותו או כי סירב לפרסום תמונתו, אלא התרשמתי כי היה מודע לתצלום ואף שיתף פעולה עם היותו מצולם באשר לזווית הצילום המחמיאה. 59. יתרה מזאת, התובע בחר להמתין שנה שלמה בטרם פנה לנתבע בדרישה להסיר את התמונה, דבר המעיד על כך כי לא נגרמה לו כל עוגמת נפש בעקבות פרסום התמונה וכי לא הביע התנגדות לפרסום התמונה, מה גם, שהנתבע התנצל וביקש לפצותו בפיצוי הולם בשל כך, ברם, התובע, משיקוליו שלו, סירב. 60. הדברים מקבלים משנה תוקף לאור העובדה כי התובע הינו אמן ומוזיקאי במקצועו, אשר מופיע בפני קהל ומבקש להתפרסם, והפרסום דנן עבורו עשוי רק להועיל לקריירה המתהווה שלו. 61. עוד טוען התובע כי הנתבע השתמש בתמונה לצורך רווח, על מנת להגדיל את מכירותיו, וכי די בקיום פוטנציאל רווחי על מנת להיכנס בגדרו של סעיף 2 (6) לחוק דלעיל. 62. הלכה היא כי סעיף 2(6) לחוק אוסר פרסום צילום של הפרט לצורך הפקת רווח כספי. לעניין זה נקבע בת"א (תל-אביב-יפו) 199509/02 מנשה דרוד צדיק נ' הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ ), כדלקמן: "על בית המשפט לשאול את עצמו אם מדובר בדיווח ו/או סיקור ו/או כתבה פובליציסטית או אחרת הדנה בנושא מסוים, או שמא בפנינו פרסומת מסחרית, גלויה או מוסווית, העושה שימוש בדמותו ו/או בתמונתו של אדם מסוים, בכוונתה לקדם את המטרה המסחרית שלשמה נועד הפרסום. לטעמי, לא ניתן לייחס לפרסום התמונה כל משמעות של פרסומת מסחרית כזו או אחרת". 63. מכל האמור לעיל, עולה כי סעיף זה נועד להגן על הפרט בפני שימוש בשמו, בכינויו, בקולו או בתמונתו לשם הפקת רווח מסחרי. 64. בענייננו, מדובר בתמונה של התובע, אדם אנונימי, אשר הוצגה לצד תמונות רבות של ידוענים, שחקנים ודוגמנים מקצועיים אשר קיבלו שכר בעבור תמונתם זו, וסבורתני כי לא היה לנתבע כל צורך דווקא בפרסום תמונתו של התובע על מנת להפיק רווח כלשהו. 65. כשנשאל התובע אודות שאלת הפגיעה בפרטיותו, השיב כדלקמן: " בכך שהוצגתי בצורה כזאת שבחיים שלי לא האמנתי שאני אוצג כך, בצורה שמפדחת אותי. חברים התקשרו אלי וקראו לי דוגמן ואני בכלל בעל אופי שונה. הוצגתי שם כאדם עם חליפה, כשהוא אדם ההיפך הגמור שלי. זה בייש אותי בפני כל האנשים שנכנסים לאתר הזה שאני מצולם שם עם חליפה. אני דמות רוקיסט." (ראה: פרטיכל בעמוד 5 שורות 15-20). 66. משמע, התובע סבור כי בוייש ע"י עצם צילומו בחליפה חגיגית, הנוגדת דמותו כ"רוקיסט", ברם, נראה כי טענה זו הינה מן השפה לחוץ, שכן אין בה ממש שעה שהאדם הסביר רואה בתמונה אדם הלבוש חגיגית, הא ותו לא. 67. לאור קביעתי דלעיל, כי לא נפל פגם בהתנהגות הנתבע, הרי שמתייתר הצורך לדון בעילות התביעה הנוספות שנטענו לעניין רשלנות, ולעניין עשיית עושר ולא במשפט. 68. מכל האמור לעיל, התביעה נדחית. בנסיבות דנן, יישא כל צד בהוצאותיו. מחשבים ואינטרנטפרסום באינטרנטפרסוםהגנת הפרטיות / פגיעה בפרטיות