פרשנות הסכם אופציה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פרשנות הסכם אופציה / טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב: ת מ צ י ת ה ע ו ב ד ו ת ו ה מ ח ל ו ק ת. 1. התובע הועסק למן שנת 1997 בחברת 'GetPak Systems B.V.', חברהֿֿבת של הנתבעת המאוגדת תחת דיני מדינת הולנד (להלן: ,,החברהֿֿהבת''). במסגרת עבודתו צורף לשתי תכניות אופציות של החברהֿֿהאם, היא הנתבעת: האחת, תכנית אופציה להקצאת 0.15% מההון הנפרע של הנתבעת (להלן: ,,אופציית 0.15%''), והשנייה, תכנית אופציה להקצאת 0.25% מההון הנפרע של הנתבעת (להלן: ,,אופציית 0.25%'') (יחד תיקראנה השתיים להלן: "תכניות האופציות''). ביום 19.07.02 עתרה החברהֿֿהבת לבית המשפט בהולנד וביקשה לאשר את פיטורי התובע מעבודתו אצלה, וזאת, בין היתר, בשל מצבה הכלכלי. בהחלטה מחודש ספטמבר אותה שנה אישר בית המשפט את ביטול חוזה העבודה בין החברהֿֿהבת לתובע ופסק כי עליה לשלם לו פיצוי. ביום 27.12.05 ביקש התובע לממש את האופציות (נספח ט לתצהיר התובע). הנתבעת השיבה לו במכתב מיום 05.01.06, כי אין הוא זכאי לממש את האופציות, בין השאר מפני שתנאי יסודי למימושן הוא שהמממש יהא עובד שלה או של החברהֿֿהבת במועד המימוש (נספח י לתצהירו; תכתובת נוספת בין הצדדים ראו בנספחים יא-יד). 2. המחלוקת בתיק נסבה על השאלה האם התובע זכאי לממש את האופציות נשוא התכניות, אם לאו. לטענת הנתבעת, כוונת הצדדים, הנלמדת מתכניות האופציות על גלגוליהן השונים, משיחות שניהלה עם עובדיה ומהתנהגות התובע עצמו - אשר במשך למעלה משלוש שנים מאז פוטר לא פנה בדרישה למימוש האופציות - הייתה כי רק מי שבעת מתן הודעת המימוש יהיה עובד הנתבעת או החברהֿֿהבת יוכל לממש את האופציות. מאחר שבעת מתן הודעת המימוש לא עבד התובע עוד באיזו מהחברות, להשקפתה הוא אינו זכאי לעשות זאת. כמו-כן, בכל הנוגע לאופציית 0.25%, התובע אף לא עמד בתנאים נוספים אשר נדרשים גם הם לצורך המימוש. מנגד, התובע טוען כי הוא זכאי לממש את האופציות גם אם לא עבד בנתבעת או בחברהֿֿהבת בעת מתן הודעת המימוש. לגרסתו, הוא פוטר בחוסר תוםֿֿלב עוד לפני תום תקופת ההבשלה של אופציית 0.25% (31.12.02), וזאת בין היתר כדי למנוע ממנו את מימושה. עוד הוא טוען, כי הוא זכאי לקבל חלק יחסי בדיבידנד בסך 47,000,000 ₪ שחילקה הנתבעת לבעלי מניותיה בשלהי שנת 2005. תובענה זו הוגשה תחילה לבית הדין האזורי לעבודה בתלֿֿאביב-יפו, ובהחלטת כבוד השופטת ש' מאירי הועברה לבית משפט זה. ד י ו ן ו ה כ ר ע ה ככל חוזה אחר, גם את תכניות האופציות ואת ההוראות בדבר זכאות התובע לממש את האופציות מכוחן יש לפרש עלֿֿפי כללי הפרשנות הנהוגים. פרשנות חוזה - כללי 1. סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: ,,חוק החוזים'') מורה כי על חוזה להתפרש לפי אומדֿֿדעתם של הצדדים לו כפי שהיא משתמעת מן החוזה. במידה שאינה משתמעת ממנו, נקבע, יש לפנות לנסיבות האופפות אותו כדי להקיש מהן עליה. ויוטעם: אומדֿֿדעת הצדדים אינו משאלתו של צד זה או אחר לחוזה, כי אם כוונת הצדדים המשותפת. 2. בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265 (1995) קבע כבוד הנשיא א' ברק כי אין עוד מקום לבחינת אומדֿֿדעתם של הצדדים בשיטה הדו-שלבית, היינו בחינת לשונו של החוזה, ולאחר מכן, אם נותר עוד מקום לספק - פנייה לנסיבות החיצוניות. יש לשקול את לשון החוזה, מחד, ואת נסיבות כתיבתו, מאידך, בדֿֿבבד. בדנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם במרשתת, , 11.05.06) הצטרף כבוד השופט (כתוארו אז) א' ריבלין לגישה זו, והנחה: ,,[...] לשונו של החוזה הינה כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים, ומשכך, היא מהווה ראייה - לעיתים הראייה המרכזית - בדבר כוונתם המשותפת. [...] לא ניתן לייחס לחוזה פרשנות שאינה עולה בקנה אחד עם לשונו. אי לכך, על בית המשפט לבחון הלוך ושוב את לשון החוזה ואת נסיבותיו החיצוניות, ובכפוף לחזקה הניתנת לסתירה כי תכלית החוזה היא זו העולה מלשונו הרגילה של החוזה, לאתר את אומד דעתם של הצדדים. [...]'' (פסקה 11) וכן: ,,[...] גם אם יקשה על בית המשפט לאתר את הכוונה המשותפת לשני הצדדים, הוא יעשה כל שביכולתו כדי לעשות כן. העובדה שבשעת המשפט טוען כל אחד מהצדדים היריבים שכוונתו הייתה אחרת מזו של חברו - אין בה דבר. זהו טבעו של כל סכסוך חוזי. אל לשופט להירתע מכך, ולקבוע שלא ניתן לאתר כוונה משותפת. על בית המשפט לבחון היטב את הראיות השונות שהצדדים מביאים בפניו, להשתכנע, ולקבוע מה היה אומד דעתם האמיתי במועד כריתת החוזה, עת שרצונותיהם נפגשו. אל לו לשופט למהר לקבוע שלא ניתן לאתר את תכליתו הסובייקטיבית של החוזה. על בתי המשפט להימנע מליצור 'תחושה או 'אוירה' שלפיה אף חוזה אינו ברור, הכל פתוח, וכל תוצאה ניתנת להשגה באמצעות פרשנות' [...]. אין זה תפקידו של בית המשפט ליצור עבור הצדדים חוזה סביר יותר מזה שהם יצרו לעצמם. הבחינה האובייקטיבית תעשה רק כאשר איתור כוונתם המשותפת הסובייקטיבית של הצדדים אינו אפשרי.'' (פסקה 12) 3. את הנסיבות החיצוניות לחוזה, קרי: התנאים שסבבו את עשיית העסקה - המשא-ומתן, התנהגות הצדדים לפני כריתת החוזה ובמהלך הוצאתו לפועל, התכתובת שביניהם וכיוצא באלו - ניתן להוכיח באמצעות ראיות חיצוניות לחוזה, לרבות עדות שבעלֿֿפה (ראו: ת"א [מחוזי י-ם] 1122/97 דיור וקיט בע"מ נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל [פורסם במרשתת, , 20.04.04]; ע"א 4541/91 לוביאניקר נ' שר האוצר, פ"ד מח(3) 397, 407 [1994]). והנחה נוספת מורה בית המשפט למתחקה אחר אומד דעת הצדדים להניח, והיא - שאלו פעלו כאנשי עסקים סבירים (ע"א 6025/92 צמיתות (81) בע"מ נ' חרושת חימר בע"מ, פ"ד נ(1) 826, 834 [1996]); רע"א 1185/97 יורשי ומנהלי עיזבון מילגרום נ' מרכז משען, פ"ד נב(4) 145, 158 [1998]). 4. יש להוסיף כי עלֿֿפי פסיקה מאוחרת יותר שיצאה מלפני בית המשפט העליון בשנים האחרונות, מפי כבוד השופט י' דנציגר, כאשר לשון החוזה מפורשת, ידה על העליונה ויש ליתן לה משקל מכריע בפרשנות החוזה (ע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט בע"מ [פורסם במרשתת, , 28.01.08]; ע"א 5925/06 בלום נ' אנגלו סכסון - סוכנות לנכסים (ישראל 1992) בע"מ [פורסם במרשתת, , 13.02.08]; ע"א 8589/06 שפיגל נ' איינס [פורסם במרשתת, , 14.05.08]). 5. בע"ע (ארצי) 182/07 מיקרוסופט ישראל בע"מ - גרושקה (פורסם במרשתת, , 21.07.07) (להלן: ,,פרשת גרושקה'') נדון הסדר הענקת אופציה לעובדים, וכך נקבע: ,,[...] הסדר שכזה נועד להעניק לעובד הטבה כלכלית תוך יצירת זיקה בינו לבין מקום עבודתו לאורך זמן. [...] תנאי האופציה הם מעיקרו של דבר ופירוט התנאים הוא חיוני. כך, למשל, יש לקבוע מהי כמות המניות המוקצית לעובד במסגרת האופציה, מה המחיר שעל העובד לשלם עבור המניה והאם מתן האופציה מותנה בתנאים מיוחדים כגון - תקופת עבודה מינימלית אצל המעסיק או הצלחה בעבודה או כל תנאי אחר. תכנית למתן אופציה לעובדים לרכוש מניות בחברה המעסיקה אינה עניין של מה בכך והיא טעונה לא רק החלטה מוסמכת של הנהלת החברה המעסיקה אלא גם טעונה פירוט והבהרה לגבי תנאיה. לא הרי תכנית אופציה בחברה פלונית כהרי תכנית אופציה בחברה אלמונית וכל מעסיק משרטט לעצמו את מסגרת התכנית על פי צרכיו, מטרותיו ויכולותיו. [...] תכנית של אופציה להענקת מניות לעובד יכולה לבוא לידי ביטוי בחוזה העבודה ויכולה גם לבוא לידי ביטוי במסמך נפרד החיצוני לחוזה העבודה. קיומה של תכנית שכזו, היקפה ותנאיה יילמדו מן המקור המשפטי ממנו נולדה מן הראיות הנוגעות לדבר ומכלל נסיבות העניין.'' (פסקאות 18-19; ההדגשות שלי - דא"ג; ראו גם ע"ע [ארצי] 197/07 סנטו נ' רג'יסופט בע"מ [פורסם במרשתת, , 06.05.08]) מן הכלל - אל הפרט אופציית 0.15% 1. עם קבלת התובע לעבודה הועלו תנאי העסקתו על הכתב במכתב מיום 09.09.97 (נספח א לתצהירו). בסעיף 3 למכתב נכתב כי כפוף לאישור התנאים שתקבע מועצת המנהלים שלה, תקצה הנתבעת 0.15% ממניותיה לתובע בתום שלוש שנות עבודה בחברהֿֿהבת. 2. בין התובע ובין הנתבעת נכרת ביום 08.09.98 הסכם ביחס לאופציית 0.15% (נספח ב לתצהירו - להלן: ,,ההסכם מיום 08.09.98'' או ,,התכנית מיום 08.09.98''). בסעיף 1 לאותו הסכם נקבע: ,,האופציות יהיו ניתנות למימוש על ידי העובד לפי שיקול דעתו בכל יום עסקים במשך תקופה של 2 שנים מהיום שהתמלאו התנאים המזכים אותו לממש האופציות כפי המפורט בסעיף (2) להלן.'' ובסעיף 2 נקבעו התנאים למימוש האופציה כדלקמן: ,,2.1) העובד יהיה רשאי לממש האופציות למניות רק אחרי 1.10.2000 ובתנאי שבתאריך זה הינו עדיין עובד החברה או חברות בנות. 2.2) האופציות יהיו ניתנות למימוש בתקופת המימוש בתנאי שבעת הגשת בקשת המימוש יהיה העובד מועסק בחברה. באם חדל העובד מעבודתו בחברה בטרם מימש את האופציות, כולן או חלקן, תפקענה האופציות שטרם מומשו עד לאותו מועד.'' (ההדגשה שלי - דא"ג). 3. בהסכם נוסף שחתמו עליו הצדדים, מיום 16.07.00 (נספח ג לתצהיר התובע - להלן: ,,ההסכם מיום 16.07.00'' או ,,התכנית מיום 16.07.00''), נקבעו התנאים למימוש האופציה בזו הלשון: ,,[...] 8.1 העובד יהיה עובד של החברה ו/או חברת הבת שלה עד ליום 01/10/2000. 8.2 העובד עמד במטלה האישית לפי האמור במכתב לעובד שנמסר לו. 8.3 החברה גייסה הון בהנפקות פרטיות ו/או ציבוריות בסכום כולל של לפחות לסך של 18 מיליון דולר. החל ממועד קיום שלושת התנאים המצטברים כמפורט לעיל [...] יהיה העובד זכאי לממש את כתבי האופציה כולם או חלקם בהתאם לתכנית עד ליום 31/12/2006. כתב אופציה שלא מומש עד לתום תקופת המימוש כאמור לעיל יפקע ולא יקנה זכות כלשהי.'' (סעיף 8). בין הצדדים הוסכם כי תנאי 8.2 לא יחול על התובע (ראו נספח ג לתצהירו, מכתב מנכ"ל הנתבעת אליו מיום 16.07.00). 4. מסעיף 8 לתכנית אופציית 0.15% מיום 15.10.00 (נספח ד לתצהיר התובע - להלן: ,,ההסכם מיום 15.10.00'' או ,,התכנית מיום 15.10.00''), המאוחרת מבין התכניות, הושמט סעיף-קטן 8.3, והוא קובע את התנאים למימוש האופציה כהאי לישנא: ,,הזכאות למימוש כתבי האופציה תתגבש אך ורק לאחר ובכפוף לקיומם של התנאים המצטברים כמפורט להלן ובכפוף לתקופת החסימה הנזכרת בסעיף 7 לעיל. 8.1 העובד יהיה עובד של החברה ו/או חברת הבת שלה עד ליום 01/10/2000. 8.2 העובד עמד במטלה האישית לפי האמור במכתב לעובד שנמסר לו. החל ממועד קיום שני התנאים המצטברים כמפורט לעיל (לעיל ולהלן ,,מועד הזכאות'') יהיה העובד זכאי לממש את כתבי האופציה כולם או חלקם בהתאם לתנאי התכנית עד ליום 31/12/2006. כתב אופציה שלא מומש עד לתום תקופת המימוש כאמור לעיל יפקע ולא יקנה לבעליו זכות כלשהי כלפי החברה.'' אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהתנאי המפורט בסעיף 8.2 אינו חל על התובע (ראו מכתב מנכ"ל הנתבעת לתובע מיום 16.10.00 בנספח ד לתצהיר התובע). יש אפוא לבחון האם התובע היה זכאי לממש את אופציית 0.15%. 5. בסעיף 2.2 לתכנית מיום 08.09.98 נקבע מפורשות כי כדי שיהא התובע זכאי לממש את אופציית 0.15%, עליו להיות עובד הנתבעת או החברהֿֿהבת במועד הגשת הבקשה למימוש. לאחר מכן הוחלפה התכנית בתכנית מחודש יולי 16.07.00, וזו הוחלפה בתכנית מיום 15.10.00 - שהיא התקפה לדידו של התובע, אשר העיד: ,,[...] החליפו את הגירסה של תוכנית האופציה וכל פעם קבעו שהגירסה החדשה היא הרלוונטית ושאר הגירסאות לא רלוונטיות.'' (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 16-17). במכתב מיום 16.10.00, שאליו צורפה התכנית מיום 15.10.00, כתב מר חיים כהן (להלן: ,,מנכ"ל הנתבעת'') לתובע כי אותה תכנית תחליף את התכנית מחודש יולי 2000 או כל מסמך אחר שקיבל מהנתבעת. יצוין כי התנאי שלפיו על התובע להיות עובד הנתבעת או החברהֿֿהבת במועד הבקשה למימוש האופציה, זכרו לא בא בתכנית מיום 15.10.00. מאותו מכתב עולה כי כוונת הנתבעת הייתה שהקבוע בתכנית מיום 15.10.00 יבוא במקום הקבוע בתכניות הקודמות וכי ידו תהא על העליונה במקרה שתתגלע מחלוקת, ויש לקבוע כי בעניין זה הצדק עם התובע. גם בסעיף 1.2 לאותה תכנית נכתב בפירוש: ,,מובהר כי האמור בתכנית ובהודעה לעובד, הנספחת לה, יגבר על כל הוראה המצויה בהסכם שיש למי מהעובדים עם החברה.'' ובתצהיר תשובות לשאלון ('נ/1') הצהיר המנכ"ל: ,,[...] יובהר, ראשית, כי התכניות האחרונות שאליהן יש להתייחס הן תכנית האופציות נספח 'ד' לכתב התביעה (תכנית 0.15%) ונספח 'ו' לכתב התביעה (תכנית 0.25%), שהן הטיוטות הסופיות של תכניות האופציות האמורות, ולפיכך תשובתי תתייחס רק אליהן.'' (סעיף 6) בחקירתו הנגדית נשאל: ,,ש. נכון שהתוכנית התקפה והרלוונטית היא התוכנית האחרונה? ת. התוכנית האחרונה היא המשך והיא הקובעת. ש. נספח ד' גובר על נספח ב'. ת. ג' ו - ד' הם המשך לתוכניות.'' (עמ' 20 לפרוטוקול הדיון, שורות 6-9; ההדגשה שלי - דא"ג) כמו-כן העיד: ,,כל התוכניות הנוספות הבסיס שלהן היה המכתב הראשון. אני ראיתי את תוכניות ד' ו - ו' כהמשך של התוכניות הקודמות, באופן שהתוכנית האחרונה גוברת על אותם סעיפים המתנגשות עם התוכניות הקודמות ובשאר הסעיפים הן ממשיכות. לשאלה העדינה והמיוחדת האם התובע נחשב עובד או לא עובד, אני מפנה לתוכנית האחרונה שבסעיף 8.2 כתוב שהחל ממועד קיום שני התנאים המצטברים כמפורט לעיל, יהיה העובד זכאי לממש את כבתי [צ"ל: ,,כתבי'' - דא"ג] האופציות כולן או חלקן בהתאם לתנאי התוכנית. לי לא היה שום צל של ספק שמי שיהיה לו זכות חייב להיות עובד עד לאותו מועד שיממש כי אחרת לא היינו עושים שימוש בהגדרה עובד.'' (שם, שורות 18-26; ההדגשה שלי - דא"ג) לאחר מכן אישר: ,,ש. אתה אמרת לנו שהיחס בין נספח ב' ל - ד', לשיטתך, שאם נושא מופיע בשניהם אז ד' גובר. ת. נכון.'' (עמ' 21, שורות 1-3; ההדגשה שלי - דא"ג) ובהמשך: ,,ש. [...] סעיף 8 גם כן מסדיר את תנאי המימוש. ת. כן. ש. ולכן סעיף 8 גובר על סעיף 2 במסמך ב'. ת. אני לא אמרתי לפי כותרת אלא לפי תוכן. התוכן שם כתוב בצורה חד משמעית. התאריך אשר צויין בסעיף 8.1 לנספח ד' שם נרשם שהעובד יהיה עובד של החברה או חברת הבת שלה עד אוקטובר 2000 זה על מנת להבטיח שעובד לא יעזוב את החברה בפרק זמן מוקדם משלוש שנים לפחות. כלומר, מופיעים שני תאריכים, התאריך המקודם [צ"ל: ,,מוקדם'' - דא"ג] ביותר למימוש האופציות שזה שלוש שנות עבודה בחברה ובתנאי שהמימוש יהיה כשהעובד עדיין עובד של החברה שאם לא כן הוא חייב למכור את המניות שמימש לחברה וזאת על מנת להבטיח שמניות של החברה לא יסתובבו בציבור, מחוץ לעובדי החברה והגג העליון של 2006 שהוא המועד האחרון למימוש האופציות. אני לא רואה סתירה בין הדברים, כלומר התאריכים בסעיף 8 לנספח ד' הם תאריך ראשון ותאריך אחרון למימוש האופציות אך זאת כל זמן שהעובד עובד בחברה בהתאם לסעיף 2.2 לנספח ב'. כלומר, לעובד יש זכות מתאריך מסויים ועד תאריך מסויים לממש את האופציות ואילו סעיף 2.2 קובע שרק לעובד, בעת המימוש, יש זכות לממש את האופציות. לכן אני אומר שמדובר בשני נושאים שונים בעצם, אחד הזכאות מבחינת עצם ההעסקה אצל הנתבעת והשני הזכאות מבחינת מועדי ההעסקה.'' (שם, שורות 8-26) לא מצאתי ממש בהסברו זה של מנכ"ל הנתבעת. מהראיות שצוינו לעיל עולה כי כוונת הצדדים הייתה שהקבוע בתכנית מיום 15.10.00 יבוא במקום הקבוע בתכניות הקודמות. שוכנעתי כי האמור בתכנית מיום 15.10.00 באשר לתנאֵי מימוש האופציה (סעיף 8) גובר על האמור בתכנית מיום 08.09.98 (סעיף 2). 6. הנתבעת גורסת כי הובהר לתובע עלֿֿפה שעליו להיות עובד בעת מימוש האופציה. התובע משיב כי עסקינן בטענה בעלֿֿפה כנגד מסמך בכתב. בתצהירו (סעיף 24) הצהיר כי במהלך כל תקופת עבודתו מעולם לא נאמר לו שעליו להיות עובד אחת החברות כאשר יבקש לעשות שימוש בזכותו, וכי בהתייחס לאופציית 0.15% נאמר לו בפירוש שהתנאי היחיד למימושה הוא תקופת העסקה בת שלוש שנים לכל הפחות. בדיון הוא נחקר על כך: ,,ש. חיים כהן אומר שהובהר לכל העובדים וגם לך שניתן לממש את האופציות רק אם הם עדיין עובדים. מה אתה אומר? הוא משקר? ת. זה הפוך לחלוטין לפחות ביחס אליי. בזמן שהתקבלתי לעבודה [...] בחברת הבת, סוכם עם חיים כהן, שכן המו"מ נוהל איתו, שבתום שלוש שנים של עבודה אקבל אופציות בשיעור של 0.15. לא סוכם על שום תנאי נוסף מלבד התנאי הזה. אף פעם לא סוכם איתי כי אם אפסיק את העבודה לא אקבל את האופציות. ש. [...] ת. לי לא הוסבר. לא קיבלתי מעולם שום מסמך בכתב שמסביר דבר אחר ממה שהובהר לי בעת קבלתי לעבודה. גם לא התנהלה שום שיחה בעל פה, לא עם מר כהן ולא עם אחר שאמרה דבר בניגוד למה שסוכם איתי בעת קבלתי לעבודה.'' (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 5-14) אעיר כי אין בידי לקבל את גרסת התובע שמעולם לא קיבל מסמך בכתב המסביר דבר אחר ממה שהובהר לו בעת קבלתו לעבודה, שכן כאמור, בסעיף 2 לתכנית מיום 08.09.98, שעליה חתם, נקבע מפורשות כי אחד התנאים למימוש האופציות הוא שהתובע יהיה עובד הנתבעת או החברהֿֿהבת בעת מועד המימוש. מנכ"ל הנתבעת נחקר אף הוא בעניין: ,,ש. אני מפנה אותך לסעיף 16 לתצהירך - אני מבקש לדעת, אתה אומר שהובהר לתובע במפורש כמו לכלל העובדים בחברת הבת כי האופציות נשוא התוכניות יהיו ניתנות למימוש רק בכפוף לכך שבמועד המימוש יהיו העובדים עדיין עובדים בפועל של חברת הבת או הנתבעת. אתה הבהרת את זה לתובע. ת. אני הבהרתי את זה לתובע. היו שלוש הזדמנויות שהבהרתי את זה לתובע: הראשונה היא בשנת 98 כאשר היה תוכנית ראשונית של שניים עד שלוש דפים ואז בהגשת המכתב הזה זה נמסר על ידי אישית לתובע. אחר כך ביולי 2000 היה תוכנית שכללה הרבה יותר דפים ולאחר מכן היה גם באוקטובר 2002. בכל הפעמים האלה נתתי לתובע את עמודי התוכנית והוא חתם. שלוש התוכניות האלה צורפו לתצהיר התובע (נספחים ב', ג' ו - ד'). הבאתי לתשומת ליבו של התובע, במיוחד לגבי המטלה האישית. ש. לכל אחד מהעובדים שהיו באופציות נתת הבהרות כאלה. ת. או אני או סמנכ"ל הכספים ולא לכל העובדים. לגבי התובע ולגבי ז'ק ארטס שהיה מנכ"ל של חברת הבת, אני מסרתי באופן אישי.'' (עמ' 18, שורות 12-26; כן ראו סעיף 16 לתצהירו). [הערה: בעמ' 18 לפרוטוקול, שורה 20: ,,אוקטובר 2002'' צ"ל ,,אוקטובר 2000'' - בשנה זו קיבל התובע את התכנית מיום 15.10.00 (נספח ד)] העד לא ידע לומר היכן התקיימה הפגישה השלישית או כמה זמן ארכה, והסביר: ,,כיוון שהיו שלוש הזדמנויות שהחלפנו והמשכנו את התוכנית עם תוכנית אחרת, והיו מספר אנשים, אני לא זוכר במודייק [צ"ל: ,,במדויק'' - דא"ג] את המשך של כל פגישה ופגישה. אני כן יכול להיות בטוח בתוכן שהועבר ואת עיקרי התוכנית והעיקרון שבכדי לממש את התוכנית צריך לעמוד בתנאי התוכנית וגם שיש תקופת מימוש עד סוף 2006 וכדי לממש את זה חייבים להיות עובד.'' (עמ' 19, שורות 9-13) סמנכ"ל הכספים עד שנת 2001, מר שמואל קולנדר, העיד כי העובדים, והוא בכללם, קיבלו הסברים על תנאי מימוש האופציות, לרבות התנאי המחייב אותם להיות עובדי הנתבעת או החברהֿֿהבת בעת מתן הודעת המימוש (סעיף 4 לתצהירו; עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 20-27). כדבריו: ,,אני זוכר שעם כל אחד דובר מה כמות האופציות שהוא ייקבל, כל אחת [צ"ל: ,,אחד'' - דא"ג] קיבל כמות אופציות אינדיבידאולית [צ"ל: ,,אינדיבידואלית'' - דא"ג]. היה הסבר כללי מה זה תוכנית אופציות, מה הרציונאל שמאחורי זה, היה הסבר שאני זוכר אותו, גם אני הייתי חלק מההסבר לא כניצע אלא בתפקידי כסמנכ"ל הכספים, על זה שהתנאי לממש את האופציה זה להיות עובד של החברה. כלומר ניתן לממש את האופציה כל עוד אתה עובד בחברה.'' (עמ' 26, שורות 18-22) ומר ירחמיאל (חמי) שטרהל, שהחליף אותו בתפקיד, סיפר: ,,[...] כאשר אני הצרפתי [צ"ל: ,,הצטרפתי'' - דא"ג] במרץ 2001 עשיתי חפיפה עם הסמנכ"ל הכספים הקודם של החברה מר שמוליק קולנדר, במסגרת כל הנושאים שהוא העביר אליי אחד הנושאים היה תוכנית האופציות של העובדים. [...] הוא הדגיש בפניי שני נושאים, אחד שהתוכנית כפופה למסלול 102 של מס הכנסה והנושא השני זה העניין שעובדים של החברה יכולים לממש את האופציות[...]'' (עמ' 27, שורות 17-22) הואיל והנתבעת טוענת טענה בעלֿֿפה הסותרת את הכתוב באותו הסכם, עליה הנטל להוכיח בראיות מספיקות כי הוסכם עלֿֿפה שהתובע יהא זכאי לממש את האופציות כל עוד הוא עובד בנתבעת או בחברהֿֿהבת. נטל זה לא הרימה. מעדות מר קולנדר לא עלה כי הלה נתן הסבר לתובע על אודות התנאי הנטען באופן אישי. מנכ"ל הנתבעת מצדו התקשה לזכור את משכה של כל פגישה ופגישה עם התובע, ואם הפגישות נערכו בארבע עיניים, או שמא נכח בהן גם יושב-ראש מועצת המנהלים (עמ' 19, שורות 1-2). כמו-כן לא היה בטוח אם הפגישה השלישית התקיימה בארץ או בהולנד (עמ' 19, שורות 3-4). תמוה כיצד זכר המנכ"ל בביטחון כי הבהיר לתובע שכדי לממש את האופציות יש להיות עובד החברה, אך לא זכר היכן התקיימה אותה פגישה. בל נשכח כי מנכ"ל הנתבעת אינו עד נטול עניין בתוצאות המשפט. כך או כך, גם אם הסביר מנכ"ל הנתבעת לתובע במועד כלשהו לפני יום 15.10.00 כי מימוש האופציה מותנה בכך שיהיה עובד של הנתבעת או של החברהֿֿהבת במועד המימוש, אין בכך כדי להועיל לנתבעת. כוונת הנתבעת הייתה שהוראות התכנית מיום 15.10.00 תחלפנה את הוראות כל המסמכים האחרים שקיבל ממנה, ככתוב במכתב שצורף אליה (ואפנה שוב גם לסעיף 1.2 לתכנית). כאן המקום להזכיר שסעיף 19.2 להסכם מיום 15.10.00 קובע כי ,,אין כל תוקף לכל שינוי של מסמך זה אלא אם נעשה בכתב ונחתם על ידי הצדדים''. אם כן, לא הוכח להנחת דעתי כי בין הצדדים הוסכם עלֿֿפה שעל התובע להיות עובד בעת מימוש האופציה. נוכח האמור לעיל אני קובעת כי התכנית מיום 15.10.00 היא ההסכם הקובע ביחס לאופציית 0.15% שאת פירושו יש לבחון. 7. לשון סעיף 8 לתכנית מיום 15.10.00 ברורה, והיא קובעת כי תנאי הכרחי למימוש אופציית 0.15% הוא שהתובע יועסק אצל הנתבעת או אצל החברהֿֿהבת עד ליום 01.10.00. אין חולק על כך שתנאי זה התקיים סמוך לכניסת התכנית לתוקף. סיפת הסעיף קובעת כי בהתקיים התנאי יהיה התובע זכאי לממש את כל כתבי האופציה או חלק מהם - עד ליום 31.12.06. במסמך אין כל זכר לתנאי שהופיע בתכנית מיום 08.09.98 הדורש מן התובע להיות עובד בעת מימוש האופציה. הן התובע הן הנתבעת מבקשים להסתמך על יתר הוראות ההסכם מיום 15.10.00, כדי לתמוך כל אחד בגרסתו-הוא אשר לפרשנות שיש להעניק לו. הנתבעת, כאמור, גורסת שכוונתה הייתה כי התובע יהיה עובד של איזו מהחברות במועד שבו יודיע על מימוש האופציות. לביסוס טענתה היא מפנה לסעיף 1.1 להסכם מיום 15.10.00, המציג את התכנית ואת הרציונל העומד בבסיסה: ,,החברה אימצה תכנית במטרה לתמרץ עובדים של החברה באמצעות הקצאת כתבי אופציה הניתנים למימוש למניות רגילות של החברה (להלן: התוכנית), כך שלעובדים נבחרים של החברה תהיה ההזדמנות להשתתף בצמיחת החברה והצלחתה, ותובטח השקעה והמשכיות מירביים מצידם בעבודה בחברה[...]'' מר שטרהל העיד: ,,[...] לגבי התנאי השני שחייבים להיות עובד של החברה בעת המימוש, אני מגיע לדבר הזה גם מניסיון של 20 שנה בנושא ניהול כספים, אני מכיר את נושא האופציות ואת ההיגיון מאחורי האופציות שאומר שהעובדים מקבלים אופציות כדי להשביח את ערך החברה. אם זה שכר חודשי, בונוס כתוצאה ממאמצים, אני לא מכיר דוגמה אחרת של מישהו שמקבל אופציות ויכול לממש אותם ולהנות מהם בתקופה שהוא לא עובד של החברה, למעט התביעה הזו כאן. אני לא מכיר בכל הקריירה שלי עוד דוגמה כזו. עובדים שפרשו אף אחד לא נהג בשיטה הזו. אף אחד לא הלך לנגזרת כזו שהוא מממש את האופציה כשהוא לא עובד החברה. [...]'' (עמ' 28, שורה 23-עמ' 29, שורה 4) הנתבעת מבקשת לקבל כי פרשנות שלפיה מי שאינו עובד החברה יוכל לממש את האופציות שניתנו לו בהיותו עובד מנוגדת להיגיון הכלכלי והמסחרי שלאורו הוחלט על הקצאת האופציות לעובדים: מצב דברים כזה יאפשר להם ליהנות מרווחי החברה כשכבר אינם יכולים לזקוף לזכותם תרומה כלשהי להשאת רווחיה. זאת אף הסיבה שסעיף 18 לתכנית מיום 15.10.00 מקנה לה את הזכות לכפות על עובד שניצל את הזכות ומימש אופציות למכור לה בחזרה את מניותיו אם אלו טרם הונפקו לציבור. סעיף 18 לתכנית מיום 15.10.00, אשר צופה את אפשרות סיום יחסי העבודה, כותרתו ,,הפסקת עבודה'' והוא קובע לאמור: ,,עובד שמימש האופציות למניות וסיים עבודתו בחברה מכל סיבה שהיא כשהחברה טרם הונפקה לציבור יהיה חייב, באם ידרש לכך ע"י החברה, למכור מניותיו לחברה. מחיר המניה לצורך ביצוע עסקת המכירה יקבע על פי מכפיל 15 של הרווח הנקי המתואם הממוצע המאוחד לאחר מס של החברה בשנתיים שקדמו לתאריך עזיבתו. למען הסר ספק מוגדר בזאת כי הרווח הינו הרווח המופיע בדו"ח הכספי השנתי המבוקר של החברה בשתי שנות מאזן מלאות שקדמו, כאמור, לתאריך עזיבת עובד.'' לא נעלם מעיניי כי פרשנות שלפיה התובע זכאי לממש את אופציית 0.15% לאחר שסיים את תפקידו מאפשרת לו ליהנות גם מן הצמיחה ומן ההצלחה שהיו מנת חלקן של החברות בתקופה שבה כבר לא עבד בשירותן ולא הרים תרומה להגדלת הרווחים. ואולם כאמור, סעיף 8 להסכם מיום 15.10.00 כולל בלשון בהירה את התנאי שהתקיים במועד ההסכם, והוא - היות התובע מועסק באחת החברות עד ליום 01.10.00. לשון אחר: הנתבעת אפשרה לתובע ליהנות מפֵּרות ההצלחה ובלבד שיעבוד בשירותה או בשירות החברהֿֿהבת שלוש שנים לפחות, כשמועד המימוש הוגבל לסוף שנת 2006. לא שוכנעתי שכוונת הצדדים הייתה אחרת. אציין שוב כי התנאי בתכנית מיום 08.09.98 שלפיו על התובע להיות מועסק בחברה במועד הגשת בקשת המימוש כבר אינו נזכר בהסכם מיום 15.10.00. בסעיף 7.1 לתכנית מיום 15.10.00 נקבע כי כתבי האופציה יהיו חסומים למשך 24 חודשים, אלא-אםֿֿכן יפסיק התובע לעבוד בשירות הנתבעת לפני תום תקופת החסימה. עלֿֿפי סעיף 19.4 לאותה תכנית - ,,אם יחולו הוראות סעיף 102 על התכנית, אזי אם חדל העובד להיות עובד של החברה לפני תום השנתיים הקבועות על פי הוראות סעיף 102, למעט אם חדל לעבוד בחברה בשל פטירה או בשל נסיבות שאינן בשליטת העובד להנחת דעתו של הנציב, הרי שהפטור הקבוע בסעיף 102 לא יחול לגבי עובד זה. במקרה זה יהיה על העובד להסדיר עם שלטונות המס, על חשבונו, את כל הקשור במיסוי האופציות. [...]'' מסעיף זה עולה כי במקרה שבו לא עבד התובע בתקופה בת שנתיים שתחילתה במועד הקצאת האופציה, הוא לא יוכל ליהנות מן ההקלות בתשלום המס הניתנות עלֿֿפי הוראות סעיף 102 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: ,,פקודת מס הכנסה''), ואין ללמוד ממנו כי הפסקת העבודה גוררת אחריה את תפוגת תוקף האופציות. כהערת אגב, אוסיף כי האחראית לניסוח הוראות התכנית מיום 15.10.00 הייתה הנתבעת, אך בנסיבות המקרה אין צורך להיזקק לכלל שלפיו יש לפרש את הוראות החוזה נגד המנסח אם אינן ברורות די הצורך, היות וסעיף 8 להסכם מיום 15.10.00, הקובע את התנאים למימוש אופציית 0.15%, אינו משתמע לשני פנים. המסקנה הנובעת מן האמור עד כה היא שהתובע היה זכאי לממש את אופציית 0.15%. 8. הנתבעת גורסת (סעיף 25 לסיכומיה) כי אישור רשויות המס לא ניתן לתכניות האופציות במתכונותיהן המקוריות מעולם, ומשום כך הן לא נכנסו לתוקף. התובע, לטענתה, יועד מלכתחילה להשתתף בהן, אולם הלכה למעשה לא הוקצו לו האופציות בשום שלב, ואף לא לנאמן, כמתחייב לפי התכניות (ראו, למשל, סעיפים 2.3 ו-3 לתכנית מיום 15.10.00). בראות עיני הנתבעת, כל עוד לא נופק נייר הערך, לא ניתן לתבוע מכוחו את מימושו ויש לפעול לקבלתו ראשית לכול; אך גם לגבי דידה יהא התובע זכאי, אם תוכח תביעתו, לפיצוי בעד הנזקים שנגרמו לו עקב הפרת התחייבותה להקצות לו או לנאמן את כתבי האופציות ולאפשר לו לממש את אופציית 0.15%. בתצהירו (סעיף 26) הצהיר מנכ"ל הנתבעת כי עובדי הנתבעת או החברהֿֿהבת שהחזיקו אופציות במסגרת תכנית אופציית 0.15% מימשו אותן כדין עובר לחלוקת הדיבידנד. בבית המשפט הודה כי הייתה כוונה לפנות לרשויות המס, אך זו לא יצאה בסופו של דבר אל הפועל (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 4-7). לאחר מכן ציין כי לעובדים ניתנה האפשרות לממש את האופציות אף כי רשויות המס לא אישרו זאת (שם, שורות 20-22), והרחיב: ,,למעשה התקבל אישור רשויות המס אומנם לא לפי הסעיף המקורי שחשבנו בהתחלה אלא לפי סעיף אחר, המשמעות היא הטבות מס שונים לעובדים שממשים את האופציות אך בסופו של יום ניתן אישור רשויות המס למימוש האופציות, לחלופין פעלנו לפי מסלול שלא הצריך עוד את אישור רשויות המס.'' (עמ' 17, שורות 23-26) לאחר מכן נשאל: ,,מאחר ובעצם פה התברר שהאישור של רשויות המס הוא לא הסיבה שלא נתת לתובע לממש את האופציות, האם אתה רוצה לחזור בך מסעיפים 5 ו - 7 לתצהירך.'' על כך השיב: ,,שאלות כאלה אני משאיר למשפטנים. זה ייעוץ משפטי שקיבלתי.'' (עמ' 18, שורות 9-11) מנכ"ל הנתבעת העיד עוד כי ההבדל בין התובע לבין העובדים שזכו לממש את האופציות הוא שהראשון לא ענה להגדרת עובד ביום שביקש לממש את אופציית 0.15% (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 3-5). כפי שנקבע לעיל, ההסכם מיום 15.10.00 לא חייב את התובע להיות עובד הנתבעת או החברהֿֿהבת במועד המימוש לשם ניצול זכותו, ולפיכך היה אף הוא זכאי לממש את אופציית 0.15%. לפיכך, אין בידי לקבל את טענת הנתבעת כי תכניות האופציות לא נכנסו לתוקפן משום שלא קיבלו את אישור רשויות המס. אופציית 0.25% 1. ביום 16.07.00 צורף התובע לתכנית נוספת להקצאת אופציות, ולפיה הוקצו לו 11,179 כתבי אופציות, ששיעורם היה 0.25% מהון המניות הנפרע של הנתבעת (נספח ה לתצהירו). נוסח התכנית דומה לזה של ההסכם מיום 15.10.00, אך מימושה הותנה בין השאר בכך שהתובע יהיה עובד של הנתבעת ביום 31.12.02 (ראו נספח ה לתצהירו, סעיף 8). 2. ביום 15.10.00 הוחלפה תכנית האופציות נספח ה בתכנית אופציות חליפית להקצאת שיעור זהה של מניות מתוך הונה הנפרע של הנתבעת (נספח ו לתצהיר התובע - להלן: ,,תכנית אופציית 0.25% מיום 15.10.00''). בתכנית זו נקבעו התנאים הבאים למימוש כתבי האופציה: (א) העובד יהיה עובד של הנתבעת או של החברהֿֿהבת עד ליום 31.12.02; (ב) הבונוס הנצבר לשנים 2000-2002 לא יפחת מ-120,000 גילדן הולנדיים (סעיף 8.2; כן ראו נספח ה לתצהיר התובע, מכתב מאת מנכ"ל הנתבעת מיום 16.07.00). אין חולק על כך שהתנאים הללו לא התקיימו בענייננו: התובע לא הגיע אל המטרה שהוצבה לו ולא צבר בונוס בסך 120,000 גילדן הולנדיים לפחות, ופוטר לפני יום 31.12.02. כזכור, הבקשה לאישור פיטוריו הוגשה לבית המשפט בהולנד עוד ביום 19.07.02, והחלטת בית המשפט ניתנה בחודש ספטמבר אותה שנה. במאמר מוסגר אזכיר כי הנתבעת טענה שהתובע לא עמד אף בתנאי נוסף, שלפיו עליו להיות עובד הנתבעת או החברהֿֿהבת בעת מתן הודעת המימוש. בהינתן ששני התנאים דלעיל לא התקיימו, אין צורך להתייחס לטענה הנוספת, מה גם שאף לגופו של עניין דין הטענה להידחות, שכן לא הוכח שעלֿֿפי תכנית אופציית 0.25% מיום 15.10.00 נדרש שהתובע יהיה עובד בעת מימוש האופציה. די באמור לעיל כדי לקבוע כי לא מולאו התנאים למימוש אופציית 0.25%. 3. ואולם לטענת התובע, הנתבעת מנעה ממנו בחוסר תוםֿֿלב את המילוי אחר תנאים אלו, באשר אחד השיקולים לקביעת מועד הפיטורין היה סיכול האפשרות שיממש את האופציה. לדידו, פיטוריו חסמו בפניו את האפשרות להשלים את ביצוע המטלה האישית, מאחר שכלל לא חולקו לו בונוסים לשנת 2002 (עדותו בעמ' 11 לפרוטוקול, שורות 9-12). התובע מבקש להסתמך על סעיף 28 (,,סיכול תנאי'') לחוק החוזים, הקובע לאמור: ,,(א) היה חוזה מותנה בתנאי מתלה וצד אחד מנע את קיום התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על איֿֿקיומו. (ב) היה חוזה מותנה בתנאי מפסיק וצד אחד גרם לקיום התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על קיומו.'' לשיטת התובע, התנאים למימוש אופציית 0.25% הם תנאים מתלים והנתבעת מנעה ממנו לקיימם, ומשכך היא איננה זכאית להסתמך על אי-קיומם. בפרשת גרושקה נפסק: ,,[...] אכן, ניתן לראות בתנאי הקובע פרק זמן מינימלי לצורך קיומה של הזכות לאופציה כתנאי מתלה. מצד אחר, ניתן לראות את התנאי בדבר הפסקת העבודה לפני המועד הקבוע למימוש האופציה כתנאי מפסיק לפי סעיף 27(א) לחוק החוזים. כך או כך, לא יכול להיות ספק שאם צד לחוזה מנע את קיום התנאי המתלה או גרם לקיום התנאי המפסיק, אין הוא זכאי להסתמך על אי קיומו של התנאי המתלה או על קיומו של התנאי המפסיק (סעיפים 28(א) וֿֿ(ב) לחוק החוזים). [...]'' (פסקה 39) אך בצד זאת הפנה בית הדין הארצי לסעיף 28(ג) לחוק החוזים, הקובע: ,,הוראות סעיף זה לא יחולו אם היה התנאי דבר שהצד היה, לפי החוזה, בן חורין לעשותו או לא לעשותו, ולא יחולו אם מנע הצד את קיום התנאי או גרם לקיומו שלא בזדון ושלא ברשלנות.'' ופירש: ,,הוראה זו משקפת את עקרון תום הלב בדיני החוזים ולפיה רק מי שפעל ללא זדון וללא רשלנות יכול להתגבר על טענת ההשתק הגלומה בהוראות סעיפים 28(א) וֿֿ(ב) לחוק. [...]'' (פסקה 39) העתירה לאשר את פיטוריו של התובע בבית המשפט בהולנד הוגשה כבר בחודש יולי 2002, היינו יותר מחמישה חודשים לפני מועד הבשלת אופציית 0.25% (31.12.02). בית המשפט בהולנד דן בסיבות פיטוריו. בהחלטתו (נספח א לכתב ההגנה המתוקן) אימץ את עמדת החברהֿֿהבת וקבע כי הפיטורין היו מוצדקים. ביצועי החברה לא היו טובים כבעבר והיה צפוי כי תספוג הפסדים, ולפיכך נאלצה לערוך צמצומים, שלאחריהם נותר בתפקידו מנהל אחד מתוך שניים ושבמסגרתם ויתרה על שירותיו של התובע. כמו-כן נתקבלה טענתה כי נאלצה לפטר את התובע (ולא את עמיתו) לאור כישוריו הפחותים. מפסקֿֿהדין שיצא מלפני בית המשפט בהולנד עולה אפוא כי ההחלטה לפטר את התובע נבעה משיקולים ענייניים, ולכן לא ניתן לומר כי המעסיקה פעלה בזדון או בחוסר תוםֿֿלב. יתרֿֿעלֿֿכן, סעיף 12 להסכם מיום 16.10.02 מבהיר שאין בהסכם משום התחייבות מצד הנתבעת להמשיך ולהעסיק את התובע. לא זו אף זו: התובע לא העלה במסגרת טיעוניו לפני בית המשפט בהולנד את הטענה כי פיטוריו נועדו למנוע ממנו את מימוש האופציות (ראו עדותו בעמ' 8, שורות 22-24). בעדותו סיפר כי נשכחה מלבו בשל ,,סערת רגשות ענקית'' שבה היה נתון בתקופה שבה איבד את עבודתו (עמ' 9, שורות 4-5). טענה זו אין בידי לקבל. לתובע היה ייצוג משפטי בהליך בהולנד, וגרסתו כאילו המניע האמִתי לפיטוריו היה מניעת מימוש אופציית 0.25% עלתה בראשונה במסגרת מכתב פרקליטו מראשית שנת 2006 - רק למעלה משלוש שנים לאחר שאושרו הפיטורין. קביעת בית המשפט בהולנד משתיקה את התובע מלטעון בתובענה זו כי פוטר שלא כדין, על מנת שייבצר ממנו לממש את זכותו זו ובשל התנכלות מנכ"ל הנתבעת אליו. אי-לכך, אני דוחה את טענת התובע כי הנתבעת מנעה ממנו בחוסר תוםֿֿלב את מילוי התנאים למימוש אופציית 0.25%. המסקנה המתבקשת היא שהתובע לא עמד בתנאים למימוש אופציית 0.25%, ולפיכך לא היה זכאי לממשה. תביעתו ביחס לאופציית 0.25% נדחית בזאת. זכאות התובע לדיבידנד 1. בחודש דצמבר 2005 הודיעה הנתבעת על כוונתה להנפיק את מניותיה בבורסת AIM בלונדון ועל חלוקת דיבידנד בסך 47 מיליון ש"ח (להלן: ,,הדיבידנד''). התובע טוען כי הוא זכאי לקבל חלק יחסי מן הדיבידנד. אליבא דמנכ"ל הנתבעת, על חלוקת הדיבידנד הוכרז בישיבת הדירקטוריון מיום 30.11.05, והנתבעת אף הציעה לעובדים המחזיקים באופציות לממש אותן (סעיפים 25, 32 לתצהירו). הדיבידנד חולק ביום 22.12.05 לכל מי שהחזיק במניות הנתבעת במועד החלטת הדירקטוריון. מנכ"ל הנתבעת סבור שגם אם תתקבל הטענה שהתובע היה זכאי לממש את האופציות שבידיו, יהיה צורך לקבוע כי כל עוד לא מימשן והפך לבעל מניות הלכה למעשה, הוא לא היה זכאי לקבל חלק כלשהו מהדיבידנד. התובע לא קיבל הודעה על הכוונה לחלק את הדיבידנד. הוא טוען כי בהימנעותה ממשלוח הודעה אליו על הכוונה לחלק את הדיבידנד פעלה הנתבעת שלא בתוםֿֿלב, ומשום כך יש לפצותו פיצוי שיעמיד אותו במצב שבו היה נמצא אילו נמסרה לו ההודעה - כלומר לפסוק לטובתו את החלק מתוך הדיבידנד שהיה מקבל לו מימש את אופציית 0.15% בטרם החלוקה. התובע, שבאותו זמן לא היה חלק ממצבת העובדים בנתבעת או בחברהֿֿהבת, הודיע על כוונתו לממש את האופציות רק ימים ספורים לאחר חלוקת הדיבידנד. הדעת נותנת שאילו ידע על הכוונה לחלק את הדיבידנד, היה מקדים את הודעתו על כוונתו לממש את האופציות בימים מספר. 2. על הכוונה לחלק את הדיבידנד לבעלי המניות העיד מנכ"ל החברה בחקירתו: ,,אנחנו הודענו לכל אחד מהעובדים בעל פה כמדומני שהחברה מתכוונת לחלק דיבידנד רק לבעלי מניות אבל כיוון שאותם עובדים שהיו עובדי החברה וממשיכים לתרום, רצינו גם כן שייהנו מהדיבידנד ולפי הרשות שניתנה לי על ידי מועצת המנהלים של החברה, נתנו להם אופציה שלממש ב - 22 לחודש, כלומר את האופציות למניות שזה היה מספר ימים שאנחנו התכוונו לרשום את מניות החברה לבורסה ואז העובדים שמימשו את האופציה היו רשאים לקבל דיבידנד. זו פרבילגיה ולא חובה. ההודעה עד כמה שזכור לי ניתנה בעל פה.'' (עמ' 22 לפרוטוקול, שורות 5-12; ראו גם שורות 19-20) ההודעה, לדבריו, נמסרה לעובדים שהופיעו ברשימת מחזיקי האופציות מחודש נובמבר 2004 (שם, שורות 22-23). אשר לטעמיו העיד: ,,ת. אני הייתי רשאי לבחור את מי להכליל או לא, כי מתן דיבידנד זה רק למי שמגיע, ואחרי שנת 2000 לכל אחד היתה את הזכות לכל אחד לממש את האופציה. זו היתה פרבילגיה. ש. בכל זאת בחרת רק את אותם אנשים שנכללו ברשימה של 2004. ת. נכון. פניתי רק לאלו שנכללו ברשימה של נובמבר 2004 וגם אליהם יכולתי לפנות סלקטיבית. ש. אבל בפועל פנית לכל אלה של נובמבר 2004. ת. נכון. כיוון שראיתי את כולם תורמים ומשקיעים בחברה ולכן הלכתי למועצת מנהלים וביקשתי את הזכות שהדיבידנד הזה יחולק עבורם ומצאתי לנכון להביא לידיעתם שיש להם כזו אפשרות.'' (עמ' 23, שורות 1-10) ובהמשך: ,,ש. אם היית מניח שלתובע יש זכאות לממש את האופציה. היית נותן לו הודעה. ת. התובע, כיוון שהוא לא תרם באותו שיעור שציפינו שיתרום לקדם את חברת הבת וחברת הבת נכנסה למצוקה אז וודאי שלא הייתי פונה, גם אם לפי פרשנות שלך היה זכאי, לא הייתי פונה אליו שיממש את הזכות הזו להיות חלק מהדיבידנד, כיוון שלא תרם (כתוצאה מזה גם פוטר). ש. בעצם הוא היחיד שלא היה מקבל הודעה. ת. עובדתית לא היו עוד אנשים שלא תרמו. אם היו אנשים נוספים שלא היו תורמים גם להם לא היתה נשלחת הודעה.'' (שם, שורות 13-20) לגרסת הנתבעת, למנכ"ל הייתה הזכות להפעיל את שיקולֿֿדעתו על מנת לקבוע אם עובד מן העובדים תרם את חלקו לחברה ועלֿֿכן הוא זכאי לחלקו בדיבידנד. בראות עיניו, התובע לא נמנה עם הללו, וממילא לא הייתה לו זכות לממש את האופציות שבידיו. ברם דבריו של סמנכ"ל הכספים שטרהל בחקירתו שופכים אור אחר על הדברים: ,,ש. תסכים איתי שלא הפעלת שיקול דעת, פשוט פנית לכל מי שברשימה, אלא אם חשבת שהוא יודע על דבר חלוקת הדיבידנד. ת. מי שכבר חתם לי לא הייתי צריך לפנות אליו. אבל נכון שלא הפלתי בין העובדים אלא האבחנה היחידה היתה מי חתם ומי לא חתם שאליו פניתי, כדי ליידע אותו על האפשרות. ש. גם לא הפעלת שיקול דעת, פנית אליהם אחד אחד. ת. רק אלה שהיו ברשימה קיבלו הודעה. פניתי לכולם לא בהתאם למידת התרומה, אלא התנאי היה שהם מחזיקים באופציה והם עובדים בחברה.'' (עמ' 31, שורות 1-8; ההדגשה שלי - דא"ג) מהעדויות עולה כי ההודעה נמסרה לכל העובדים שהחזיקו בכתבי האופציות. לתובע, שכבר פוטר, לא נמסרה. התובע העיד כי לא ידע על חלוקת הדיבידנד עד שהונפקו מניות החברה וכי שלח את הודעת המימוש מיד כשנודע לו שהנתבעת הנפיקה מניותיה (עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 10-12). 4. סעיף 11 לתכנית מיום 15.10.00 קובע כדלהלן: ,,מיום ההקצאה ('המועד הקובע') ועד תום תקופת המימוש תחולנה ביחס לכלל כתבי האופציה המוצעים ההוראות הבאות: [...] 11.3 אם החברה תחלק דיבידנד חריג שהתאריך הקובע לעניין הזכאות לקבלו חל לאחר המועד הקובע אך לפני מועד הזכאות, תשקול מועצת המנהלים של החברה לתקן את מחיר המימוש שישתלם בתמורה למניות המימוש בהתאמה. חישוב הסכום במועד חלוקת הדיוידנד יעשה על בסיס דילול מלא.'' הגיון הדברים הוא שחלוקת דיבידנד גורמת במישרין לירידת ערך המניות. בענייננו לא השפיעה חלוקת הדיבידנד מדצמבר 2005 על מחיר המימוש (תצהיר גילוי המסמכים מטעם מנכ"ל הנתבעת, תשובה לשאלה 5). הנתבעת בחרה לילך בדרך אחרת, והודיעה למחזיקי כתבי האופציה שהועסקו אצלה אותה עת כי היא מתעתדת לחלק את הדיבידנד ושאם יממשו את האופציות שבידיהם ייהנו ממנו (ראו סעיף 32 לתצהיר מנכ"ל הנתבעת). מכוח חובת תוםֿֿהלב ולאור הרציונל שבבסיס סעיף 11.3 לתכנית מיום 15.10.00 היה עליה לפנות גם לתובע. הואיל וכך, סבורתני כי יש לקבל את טענת התובע ולפסוק לטובתו את החלק היחסי מתוך הדיבידנד שהיה מקבל לו מימש את אופציית 0.15% לפני חלוקתו. הסעד 1. קבעתי שהתובע היה זכאי לממש את אופציית 0.15%. בכתב תביעתו המתוקן עתר לסעדים הבאים בהתייחס לאופציה זו: א) מתן פסקֿֿדין המחייב את הנתבעת לאפשר לו לממש את אופציית 0.15% ולרכוש 41,522 ממניות הנתבעת במחיר 4.2 ₪ האחת. ב) פיצוי בסך 52,354 ₪ בגין אי-מימוש האופציה במועד (27.12.05). לחלופין הוא תובע פיצוי בגובה ההפרש שבין שער המניות הממוצע בתקופה שמאותו מועד ועד יום הגשת התביעה המקורית ובין השער הידוע ביום הגשתה (13.07.06). ג) פיצוי בגובה 74,324 ₪ בגין אי-מתן הודעה בדבר חלוקת דיבידנד. יוער, ראשית, כי בקשת התובע לפיצול סעדים, אשר במסגרתה נתבקש היתר לתבוע בעתיד נזק נטען שנגרם עקב אי-תחולת הפטור ממס הקבוע בסעיף 102 לפקודת מס הכנסה - נדחתה בהחלטת כבוד השופטת נ' גרוסמן. שנית, משיקולי אגרה הגביל התובע את תביעתו הכספית לסך 134,603 ₪, נכון למועד המימוש. התובע טוען כי הוא זכאי למספר המניות המוסכם בהסדר הדיוני כנגד תשלום מחיר המימוש המוסכם. נוסף על כך, לגרסתו, נגרם לו נזק כשנבצר ממנו לממש את אופציית 0.15% במועד שבחר. ככל שהדברים אמורים בסעד הראשון שנתבקש, עלֿֿפי ההסדר הדיוני שבין בעלי-הדין אשר קיבל תוקף של החלטה ביום 21.05.07 ('במ/1' - להלן: ,,ההסדר הדיוני''), אופציית 0.15% הקנתה לתובע את הזכות לממש ביום 27.12.05 41,522 מניות בעלות ערך נקוב של 0.2 ₪ למניה, במחיר מימוש של 4.2 ₪ למניה, נכון לאותו יום. משקבעתי כי התובע היה זכאי לממש את אופציית 0.15%, יש לקבוע כי הוא זכאי לממש מספר זה של מניות כנגד תשלום בסך של 174,392 ₪, וכל זאת - נכון לתאריך 27.12.05. בכל הנוגע לסעד השני, לטענת התובע, את הנזק שנגרם לו עקב סירוב הנתבעת לאפשר לו לממש את אופציית 0.15% במועד יש לחשב כהפרש שבין שער המניה הגבוה ביותר בתקופה שתחילתה במועד ההודעה על המימוש וסופה בהגשת התביעה ובין השער ביום שבו הוגשה. עלֿֿפי תחשיבו, הוא מסתכם בסך 52,354 ₪. התובע הצהיר כי השער הגבוה ביותר שבו נסחרו מניות הנתבעת בתקופה הרלוונטית נקבע ביום 01.03.06 - 1.8 ליש"ט למניה (14.54 ₪, לפי השער היציג הידוע באותו יום). השער הידוע סמוך למועד הגשת התביעה היה 1.65 (על פי תצהיר התובע) ליש"ט למניה, ובשקלים: 13.28 ₪. ההפרש הוא אפוא 1.26 ₪ למניה . לחלופין, כאמור, התובע תובע פיצוי בגובה ההפרש שבין שער המניות הממוצע בתקופה שמיום 27.12.05 ועד ליום הגשת התביעה המקורית (13.07.06), לבין השער הידוע במועד הגשתה. מנגד, הנתבעת טוענת כי התובע אינו זכאי לקבל פיצוי לפי שער הגבוה ביותר שבו נסחרה המניה, הואיל וגם אם הוא מומחה לענייני שוק ההון, כפי שהגדיר את עצמו (סעיף 41 לתצהירו), הוא אינו נביא, ועלֿֿכן לא היה לאלֿֿידו לחזות בדיוק מתי יגיע גובה השער לשיאו: ,,ש. בהנחה שהחברה היתה נענת לבקשה שלך למימוש ביום 27.12.05, איך אתה יכול לדעת מתי היה השער הגבוה ביותר. ת. אני מומחה בתחום שוק ההון, במיוחד הבנלאומי, הייתי שותף בחברה בתחום הזה, אני גם מתעסק בתחום. לא יכולתי למצוא את השער הגבוה בכל מקום אך הייתי יכול לדעת את האיזור. לקחתי את השער הגבוה שהיה קיים בעת הגשת התביעה וחישבתי בדיוק את מה שמגיע לי על פי זה. נדמה לי שלחלופין ביצעתי את השער הממוצע. נדמה לי שהשער ביום 27.12.05 היה 1.4 לירת סטרלינג.'' (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 18-25) לאחר שנסתיים שלב חקירות העדים, ובעקבות שאלה שנשאל בחקירתו (עמ' 14 לפרוטוקול), הגיש התובע תחשיב מטעמו. הנתבעת התנגדה להגשת התחשיב וביקשה להוציאו מתיק בית המשפט, ולחלופין - להורות על הוצאת הנספחים לו (בין השאר: גרף תנודות שער המניה; שער החליפין של הלירהֿֿשטרלינג, לפי אתר בנק ישראל). לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובתשובה לתגובה, אני דוחה את בקשת הנתבעת. אותו תחשיב מאוזכר גם בתצהיר התובע, ומסמך שבו, גרף המתאר את תנודות שער המניה בבורסת לונדון, הוגש בדיון יום 04.03.09 (ת/2). אם סברה הנתבעת כי הנתונים שעליהם התחשיב מתבסס שגויים, הייתה לה האפשרות להגיש תחשיב מטעמה. התובע מבקש להסתמך על פסקֿֿדינו של בית המשפט העליון בע"א 489/83 ליפשיץ נ' בנק אגוד לישראל בע"מ, פ"ד מ(2) 205 (1986), שם נדונה פרשה שבמסגרתה הוכרה רשלנות בנק שמכר את מניותיה של המערערת שלא על דעתה. בית המשפט דן בגובה הפיצוי הראוי במקרה כזה, ואימץ כלל שננקט במשפט האמריקני שלפיו זכאי הנפגע לפיצוי לפי השער הגבוה ביותר שבו נסחרה המניה ממועד ההפרה ועד למתן פסקֿֿהדין. לגופו של עניין קבע: ,,גם בענייננו זכאית המערערת, כי יראוה כמי שהייתה מוכרת את ניירות הערך במועד שבו הייתה יכולה, לדעתה, להפיק מהם את הרווח הגבוה. אם כי מובן הוא, כי אין כל ודאות, כי ערכם של ניירות ערך יעלה תמיד, ובהיותם נתונים לתנודות שער, ערכם עלול גם לרדת. עוד יודעים אנו, כי המערערת לא הייתה מעוניינת למכור את ניירות הערך מיום רכישתם ועד ליום מכירתם עלֿֿידי הבנק, שהרי לא הורתה עד אז למכרם. מכאן, שמכירתם מרצון עלֿֿידיה הייתה נעשית (אילו נשארו בבעלותה) רק לאחר תאריך מכירתם עלֿֿידי הבנק, ויש לתחום את פרק הזמן, שבו הייתה מתבצעת המכירה, מתאריך זה ועד למועד עתידי אחר. מועד אחרון זה יש לקבוע[...] כמועד פסק הדין. [...]'' (עמ' 217) בסקירתו תיאר כבוד השופט א' גולדברג אופן אחר לחישוב הנזק: ,,הכלל [...] שונה [...] במידת מה על יסוד ההנחה, כי משנודע לשולח על כך שהמניות נמכרו, עליו לפעול מיד להחזרת המצב לקדמותו עלֿֿידי רכישתן חזרה תוך זמן סביר. מכאן הגישה[...] אשר לפיה זכאי התובע לפיצוי בשיעור הערך הגבוה ביותר שאליו הגיעו המניות בין הזמן, שבו נודע לו לראשונה על המכר, ועד סוף התקופה, אשר בה יכול היה לתקן את המעוות, לו פעל במהירות סבירה. דרך חישוב זו מבוססת על הכלל בדבר, הערך הגבוה ביותר של החזרת המצב לקדמותו [...]: (עמוד 216). בע"א 3654/97 קרטין נ' עתרת ניירות ערך (2000) בע"מ, פ"ד נג(3) 385 (1999) פורטו דרכים נוספות לכימות נזק: ,,בשל הקושי להכריע בשאלת הסיבתיות ההיפותטית, ניסו בתיֿֿהמשפט בארצותֿֿהברית למצוא את הפתרון בדרך של כללים לחישוב הנזק. שלוש שיטות עיקריות הוצעו בפסיקה. לפי שיטה אחת, יש לצמצם את זכות הפיצויים של הלקוחֿֿהנפגע, בהיעדר הוכחה מפורשת על גרימת נזק מצד מעשי הנתבע, להפרש בין המחיר ששילם לרכישת ניירות הערך לבין ערכם הריאלי ביום הרכישה. שיטה זו[...] אינה מתחשבת כלל בירידת ערך ההשקעה בשל תנודות השוק. [...] [...] השיטה השנייה מצויה בקוטב הנגדי: הלקוח זכאי להיות מפוצה על מלוא ההפרש בין מחיר הרכישה לבין מחיר השוק של נייר הערך בסמוך לאחר גילוי ההפרה. שיטה זו מחזירה, למעשה, את הלקוח למצבו ערב ההשקעה בכך שהוא מקבל את מלוא השווי של השקעתו. [...] [...] שיטה שלישית לחישוב הפיצויים מצויה, במובן מסוים, בתווך בין שתי השיטות האחרות. מן הצד האחד, היא אינה מטילה את הסיכון לירידת השוק במישרין על הנתבע, אך מן הצד האחר, אין היא שוללת, עקרונית, מן הלקוח את הזכות להיות מפוצה על ירידת הערך של ההשקעה. השיטה לחישוב הפיצויים היא בדרך הקירוב: ביתֿֿהמשפט עושה מאמץ כדי להעריך מה היה עולה בגורלו של תיק ההשקעות לו נוהל כהלכה, דהיינו ללא הפרת חובה מצד הסוכן או השלוח. לשם השגת מטרה זו, ביתֿֿהמשפט קובע תחילה את ההפסד 'ברוטו' לפי השיטה השנייה, כלומר לפי ההפרש בין מחיר הרכישה המקורי למחיר השוק סמוך לאחר גילוי ההפרה. מהפרש זה יש לנכות את הסכום המייצג את שיעורה של ירידת המודד הכללי של תיקי השקעה הדומים בהרכבם לזה של הנפגע בתקופה הנדונה. [...]'' (עמ' 401-405; ההדגשה במקור) לאחר מכן מצא לנכון כבוד השופט י' אנגלרד לקבוע: ,,[...] אין לתפוס את הגישות השונות כבלעדיות, המוציאות אחת את האחרת, אלא כאפשרויות לחישוב הפיצויים, שניתן לבחור ביניהן עלֿֿפי הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה. האמת היא, כי מלבד שלוש הגישות המנויות, קיימות דרכי פתרון נוספות, אשר בחלקן הן שילוב של הגישות השונות ובחלקן מבוססות על רעיונות נוספים. [...]'' (עמ' 405; ההדגשות שלי - דא"ג) במקרה דנא, הפתרון הרצוי לטעמי הוא פיצוי התובע, נוכח הנזק שנגרם לו בשל סירובה של הנתבעת להתיר לו לממש את אופציית 0.15% במועד, לפי האפשרות החלופית שעתר לה: תשלום ההפרש שבין שער המניות הממוצע בפרק הזמן הפותח ביום מתן הודעת המימוש ומסתיים ביום הגשת התובענה המקורית ובין השער הידוע בסוף אותה תקופה. ההפרש יוכפל במספר המניות שלו היה התובע זכאי עלֿֿפי ההסדר הדיוני, והתובע זכאי לסכום המכפלה שתתקבל (להלן: ,,פיצוי בשל איֿֿמימוש אופציית 0.15% במועד''). אשר לסעד השלישי - קבעתי כי התובע זכאי גם לפיצוי בגובה הדיבידנד שהיה מקבל אילו מימש את אופציית 0.15% עובר למועד החלוקה. סכום הדיבידנד שחולק היה 47,000,000 ₪ או 1.79 ₪ לכל אחת מ-26,241,515 מניות בעלות ערך נקוב של 0.2 ₪ שהוחזקו בידי בעלי מניות (סעיף 36 לתצהיר התובע, שלא נסתר, ועדותו בעמ' 13 לפרוטוקול). לפי תחשיב זה, זכאי התובע לקבל סך של 74,324 ₪ כדיבידנד בגין אופציית 0.15%, נכון ליום 27.12.05. סכום זה ניתן לגרוע ממחיר המימוש שהוסכם עליו בהסדר הדיוני (174,392 ₪, נכון ליום 27.12.05). ס ו ף ֿ ד ב ר התביעה מתקבלת בחלקה. התובע זכאי לקבל מהנתבעת את הסעדים כדלקמן: א. לממש את האופציה לרכישת 41,522 מניות כנגד תשלום סך של 174,392 ₪ - כל זאת נכון לתאריך 27.12.05. ב. פיצוי בשל אי מימוש אופציית 0.15% במועד, כמפורט לעיל. הצדדים יגישו תחשיב משותף מטעמם, ערוך כפסיקתא, לחתימתי. ג. סך של 74,324 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 27.12.05. ד. סכום הפיצוי בגין סעיפים ב' ו - ג' לעיל, בכל מקרה, לא יעלה על הסכום בו הגביל התובע רכיב זה בתביעתו, קרי 134,603 ₪, למועד המימוש. ה. ככל שהתובע יבחר שלא לממש את האופציה אזי הוא לא יהא זכאי לסעדים שבסעיפים ב' ו - ג' לעיל.חוזהפרשנות חוזההסכם אופציהפרשנותאופציה