קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קיזוז דמי מזונות מדמי אבטלה ע"י ביטוח לאומי: השופט יגאל פליטמן 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (הנשיאה ורד שפר ונציג ציבור מר יצחק רז, ומר ישראל פרידמן; בל 1003/08) , בו נפסק, כי המוסד לביטוח לאומי קיזז כדין את חובו של המערער למוסד על פי חוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ב-1072 (להלן - חוק המזונות) מדמי האבטלה להם זכאי היה המערער למעט הסכום הקבוע לקצבת יחיד על פי חוק הבטחת הכנסה. 2. על עובדות המקרה אין חולק ולהלן עיקרן על פי פסק דינו של בית הדין קמא: א. ביום 10.11.04 ניתן פסק דין של בית הדין הרבני המחייב את התובע לשלם לגרושתו מזונות בסך של 3,000 ש"ח. ב. גרושתו של התובע פנתה לנתבע בתביעה למזונות, שבעקבותיה החל הנתבע לשלם לידיה סכומים שונים. ג. הנתבע החל בהליכים כדי לגבות את חוב המזונות מהתובע במסגרת הליכי גביה כמקובל. התובע החל לשלם את חובו בתיק ההוצאה לפועל במסגרת הסדר תשלומים, כשכל תשלום עמד על 200 ש"ח ובחלק מהתקופה התשלום עמד על 150 ש"ח לחודש. ד. החל מחודש ינואר 2007, התובע לא עמד בהסדר ולא שילם את הסכומים שבפיגור, עד שבחודש נובמבר 2007 הוא החל לקבל דמי אבטלה שאושרו לתקופה החל מחודש 9/07 ועד חודש 4/08. ה. הנתבע החליט לקזז מדמי האבטלה שזכאי להם התובע את חוב המזונות למעט הסכום הקבוע לקצבת יחיד. החל מחודש 7/08 נמצא המערער זכאי לגמלת הבטחת הכנסה בגובה קצבת יחיד וממנה לא קוזז חוב המזונות. ו. בתביעה שבפנינו, פירט התובע את ההוצאות שיש לו מדי חודש וטען כי מאחר ומצבו הכלכלי קשה, לא היה מקום לנכות ניכויים כלשהם מדמי האבטלה. בדיון שהתקיים בבית הדין, התובע ביקש שייקבע כי אין זה סביר שמשולמים לו דמי אבטלה בסך של 1,760 ש"ח בלבד, שכן אין בסכום הנ"ל כדי להספיק לקיומם של חיים נורמליים. ז. הנתבע חזר על האמור בכתב ההגנה וטען כי פעל מכח סעיף 14(ג) לחוק המזונות (הבטחת תשלום), תשל"ב-1972 (להלן - החוק). הנתבע המציא מסמכים מהם עולה כי חובו של התובע עומד על כ-96,000 ש"ח. 3. על פי סעיף 14(ג) לחוק המזונות - "היה המוסד חב לחייב סכום כסף על פי כל דין, רשאי הוא לקזז כנגד אותו סכום את התשלום המשתלם לזוכה". 4. בפסק דין המוסד - פולדי (דיון לט/12 - 3; פד"ע יא', עמ' 76)(להלן - פסק דין פולדי), נקבע, לעניין קיזוז חוב על פי חוק המזונות מקצבת נכות כללית, כי "כיוון שמטרת קצבת נכות כללית הינה להבטיח קיום שוטף, אזי על הקיזוז להיות באותו מישור של זמן ולא יפחיתו קצבה בעד חודש מסויים בשל חוב העבר." 5. פסק דין פולדי ניתן בטרם נכנס לתוקף חוק הבטחת הכנסה משנת תשמ"א-1980, המבטיח גימלת קיום מינמלית. בעיקרו של דבר, קצבת נכות כללית מלאה ליחיד, שיעורה במעט יותר מגמלת הבטחת הכנסה מובטחת ליחיד, וגם זאת רק אם נתעלם מהטבות הלוואי למשל בתשלומי ארנונה הניתנות עקב קבלת גמלת הבטחת הכנסה, ואם נתעלם מתשלומה לעיתים של אותה גימלה בשיעור מוגדל הזהה לקצבת יחיד מלאה בנכות כללית. אחר כניסת חוק הבטחת הכנסה לתוקפו אין המוסד מקזז לחייבים על פי חוק המזונות מעבר לקצבת יחיד מלאה. נמצא, שבמצב דברים זה נוהג המוסד למעשה על פי פסק דין פולדי, שענינו היה כאמור קיזוז חוב על פי חוק המזונות מקצבת נכות כללית. במילים אחרות, העיקרון של הבטחת גמלת קיום מינימלי אחר קיזוז חוב מזונות כפי שנקבע בפסק דין פולדי, נשמר אחר כניסת הבטחת הכנסה לתוקף. 6. ענייננו שלנו שונה. במקרה שלפנינו זכאי היה המערער, לא לקצבת קיום מינימלי כקצבת נכות כללית, אלא לדמי אבטלה, שהינה גמלה מחליפת שכר. גובה דמי האבטלה להם זכאי היה המערער עמד על סך של כ-4,000 ש"ח לחודש, סכום שהינו יותר מכפול מקצבת יחיד מלאה בנכות הכללית. מן הסך הזה של 4000 ש"ח לחודש נוכה חובו למוסד על פי חוק המזונות בסך של כ-2,200 ש"ח לחודש, כך שנותרה לו יתרה למחיה בשיעור גמלת קיום מינימלית על פי חוק הבטחת הכנסה ועל פי עקרון פסק דין פולדי. 7. אילו המוסד היה מקזז מדמי האבטלה לתקופת האבטלה מחודש 9/07 ועד 4/08 אך ורק את דמי המזונות החודשיים ששולמו לזוכה במהלך תקופת הזכות לדמי אבטלה, היה הוא משאיר בידיו סכום של כ-2,700 ש"ח לחודש. סכום העולה על הסכום המגיע כגמלת קיום מינימלית על פי חוק הבטחת הכנסה והעולה בכ-50% על קצבת נכות כללית מלאה ליחיד. 8. סעיף 14(ג) לחוק המזונות לעניין קיזוז ראוי להתפרש לאור האמור. במילים אחרות, חוב העבר על פי חוק המזונות דינו כחוב שוטף הניתן לקיזוז מקצבה המגיעה לחייב בגין תקופה מאוחרת יותר. בלתי מתקבל על הדעת לפרש את סעיף 14(ג), באופן בו למעשה אין אפשרות קיזוזו מגמלה שוטפת, כל עוד נשמר העיקרון לפיו חרף הקיזוז, גם בגין חוב העבר, נשארת בידי החייב קצבת קיום מינימלית להבטחת קיומו על פי העיקרון שנקבע בפסק דין פולדי. 9. אם ייאמר אחרת משמעות הדבר תהא, כי חייב למשל, הזכאי לקצבת נכות מעבודה בסכום של 10,000 ש"ח לחודש, ואשר חובו החודשי על פי חוק המזונות עומד על 1,500 ש"ח, וכיוון שהוא לא שילם אותו חוב הוא הצטבר לסך של כ-100,000; לעולם לא יוכל המוסד לגבות מלוא חובו מהחייב בדרך של קיזוז חרף יכולת החייב לשלמו. זאת מחד; ומאידך, לחייב לא יהיה כדאי לכסות את חובו. 10. אין טעם לפסוק אחרת מהנאמר, שעה שניתן להגיע לאותה תוצאה למעשה עקב יכולתו של המוסד לעקל, בעיקרו של דבר, כמעט את מלוא הסכום לו זכאי החייב מהמוסד; זאת על פי סעיף 303 לחוק הביטוח הלאומי ולאור הוראת סעיף 14(ב) לחוק המזונות, לפיה - המוסד נכנס לנעלי הזוכה ו"פסק הדין למזונות יבוצע בדרך האמורה בחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967, כאילו ניתן לזכות המוסד". 11. על פי סעיף 315 לחוק הביטוח הלאומי - אם המוסד משלם גמלת כסף שלא כדין, "רשאי הוא לנכות את הסכומים ששילם כאמור מכל תשלום שיגיע ממנו, בין בבת אחת ובין בשיעורים כפי שייראה למוסד, בהתחשב במצבו של מקבל התשלום ובנסיבות העניין". אין טעם מדוע ניתן לנכות בבת אחת חוב גמלת יתר ששולמה מקצבה שוטפת ולא ניתן יהיה לנכות באופן דומה חוב על פי חוק המזונות מאותה קיצבה שוטפת לה זכאי החייב מאת המוסד. הפירוש ההרמוני של הוראות החוק מחייב אף הוא פסיקה כמפורט לעיל. 12. סוף דבר - לאור האמור, דין הערעור להידחות ללא צו להוצאות. קיזוזדמי אבטלהמזונות