קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רטיבות בקיר משותף: כללי בפני תביעה אשר בגידרה עתרה התובעת לחייב את הנתבעת בצו מניעה וכן בתשלום פיצויים אשר לפי הנטען נגרמו לה מחמת מטרד שיוצרת הנתבעת ומחמת רשלנותה באופן הבניה והטיפול בחדר הקירור המצוי במקרקעיה. לטענת התובעת, חדר הקירור שבנתה הנתבעת בחצריה גורם לרטיבות משמעותית בקיר משותף של המקרקעין, באופן שעסקה של התובעת ניזוק. לפי הנטען, התובעת אינה יכולה לנצל את הקיר המשותף כפי שעשתה בעבר, למשל לצורך הנחת לוחות עץ המשמשים לה לעבודתה, שכן לוחות אלה נרטבים עד כדי ריקבון. הוא הדין בכלי עבודה שהתובעת נהגה להניח בהשענה על הקיר המשותף. לטענת התובעת, בסמוך לאחר שניבנה חדר הקירור ע"י הנתבעת, החלו להתגלות סימני רטיבות משמעותיים על הקיר המשותף, מצד בית המלאכה של התובעת, עד כדי יצירת שלוליות. מטרד זה לפי הנטען מונע ממנה להמשיך ולהפעיל את עיסקה באופן סביר בנכסה. מכאן הבקשה לסעד של צו מניעה קבוע אשר יאסור על הנתבעת להמשיך ולגרום למטרד הנטען. הנתבעת חלקה בשאלת האחריות, אם כי בשפה רפה. למקרא עדויותיה דומה כי הנתבעת מכירה באחריותה לרטיבות שבקיר המשותף ואשר נובעת מחדר הקירור שהתקינה ומן הבידוד הלקוי של חדר הקירור. יחד עם זאת, לטענתה אין לחייבה לפרק את חדר הקירור או לבודדו, אלא שלשיטתה ניתן לפעול בעניין זה במהלך מדורג, אשר עשוי לפתור את בעיית הרטיבות באמצעים פשוטים יחסית וזולים למדי. לטענת הנתבעת, ניתן לכאורה להתקין גופי חימום בקיר המשותף, מן הצד של בית המלאכה של התובעת, וכך לגרום להתיבשות הקיר ולמניעתה של בעיית הרטיבות. פתרון זה לשיטתה, לא רק שהוא זול וזמין, אלא שהוא צפוי בסיכוי גבוה ביותר לפתור את בעיית הרטיבות כולה. הנתבעת הזמינה את ביהמ"ש לצעוד במסלול זה, וזאת היה ויפסק אמנם נגרם מטרד. למען הסדר הטוב יוער כי בעלות הדין הן שכנות במקרקעין המצויים ברח' לזרוב 15 בראשל"צ. במישור הדיוני: מטעם התובעת הצהיר מר אלכס גלמן, מנהל התובעת. התובעת הוסיפה והדגישה את חוות דעתו המומחית של המהנדס של יעקב קליגסברג וכן את חוות דעתו של המהנדס דני פרלמן. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר משה קאופטייל, מנכ"ל הנתבעת, וכן של מר טרבלסי אלברט, קבלן בניין. בנוסף הוגשה חוות דעתו של המהנדס אמנון גרוס. המצהירים והמומחים נחקרו בפני. ב"כ הצדדים סיכמו בעל פה עם תום שמיעת הראיות. דיון השאלה הראשונה העומדת על הפרק היא שאלת האחריות. מן התשתית הראיתית שהונחה בפני ביהמ"ש עולה המסקנה כי הנתבעת אחראית ליצירת רטיבות נמשכת ומשמעותית בקיר המשותף של המקרקעין, מצד בית המלאכה של התובעת, וזאת מחמת בנייתו של חדר קירור במפעלה. כאן המקום לציין כי מפעל הנתבעת עוסק בייצור מזון, דגים וסלטים. לצורך הייצור, נזקקה הנתבעת להקמתו של חדר קירור הגובל במפעל התובעת, ואשר הופעל בחודש יוני 2007 (ר' ס' 3 לתצהירו של מר קאופטייל). בסמוך יחסית לאחר הקמתו של חדר הקירור, גילתה התובעת כי מים חודרים ממפעל הנתבעת אל חדר עבודתה, עד כדי יצירת שלוליות והרס לוחות עץ וכלי עבודה השעונים על הקיר. מפעלה של התובעת עוסק בין השאר בעבודות עץ (ר' ס' 1 לתצהירו של מר גלמן). מר גלמן הצהיר כי "המים החודרים ממפעלה של הנתבעת הורסים לתובעת הן את העץ בו היא משתמשת לצורך עבודתה והן את עבודתה שכן משנפגע העץ אין בידי התובעת בכדי לבצע את עבודתה בכל הקשור לרמת הדיוק ולעמידה בלוחות הזמנים אל מול לקוחותיה - עובדה המעמידה אותה בסיכון רב. זאת ועוד, כלים של הנתבעת שהיו מונחים על הקיר המשותף החלידו מהרטיבות. יתרה מזאת, התובעת נאלצה לצמצם את שטח בית המלאכה שלה ולהרחיק משלולית המים העוברת לאורך כל הקיר, את כל הכלים וחומרי הגלם שמשמשים את התובעת בעיסוקה". (ס' 5.3-5.5 לתצהירו של מר גלמן). מר גלמן חזר על עדותו בחקירתו הנגדית. הוא הודה כי לא מיד קשר בין בעיית הרטיבות לבין חדר הקירור שנבנה ע"י הנתבעת. לדבריו, ראה חלודה ואף ראה רטיבות ואולם לא היה ברור לו מהו המקור של הבעיה, עד אשר קישר בין חדר הקירור שנבנה לבין מצב הרטיבות בשטח. עדותו של מר גלמן מטעם התובעת מתחזקת בעדויות המומחים שנשמעו בהליך זה, הן מצד התובעת והן מצד הנתבעת. המהנדס קליקסברג מטעם התובעת ציין בחוות דעתו, בסעיף 2.1 כדלקמן (ר' חוו"ד מיום 12.11.2008): "... על פני הקיר מצד סלטי מיקי לא הותקנו אמצעי בידוד תרמי מספקים, אם בכלל, דבר הגורם לירידת הטמפרטורה של הקיר (עקב חשיפתו לאויר הקר ומחסן המזון המקורר ובחדר הקירור העמוק) לכל עוביו ולמפגש של אויר חם ולח באולם המפעל של המזמין [התובעת] בפני הקיר הקרים, להתעבות האויר החם ולגלישה מטה של רטיבות על פני הקיר... הרטיבות הנ"ל מציפה את רצפת האולם בסמוך לקיר ועולה בתחתיתו באופן קפילארי. עקב הרטיבות נגרמו הנזקים הנ"ל. הרטיבות אף משבשת ופוגעת בפעילות התקינה של המפעל ואיננה מאפשרת השענה והעמדה של חומרי גלם על הקיר ובקירבתו". המהנדס קליגסברג העיד בחקירתו הנגדית כי ביקר פעם נוספת בנכס, כעבור מספר חודשים מעת עריכת חוות הדעת, ולא מצא כל שינוי בממצאיו (ר' פ' ע' 2 למטה עד ע' 3 למעלה). בחקירתו הנגדית העיד על רטיבות קשה שמצא במקום, עד כדי היקוותן של שלוליות מים והתעבות מים על הקיר (ר' ע' 3 ש' 18-19). המומחה הוסיף וציין כי קיימת לחות גדולה באויר המסבירה את בעיית הרטיבות לאורך הקיר ולגובהו (פ' ע' 3 ש' 22). עדותו של מומחה זה קושרת בין בעיית הרטיבות שהתגלתה אצל התובעת לבין חדר הקירור שהקימה הנתבעת. גם המהנדס פרלמן, מטעם התובעת, חיזק את הקשר בין בעיית הרטיבות בקיר המשותף לבין חדר הקירור. בחוות דעתו (מיום 30.3.2009) ציין: "הנתבעת בנתה לפני כשנה חדר קירור לטמפרטורה של 18 מעלות צלזיוס - בצמוד לבית המלאכה של התובעת. הקיר הדרומי בחדר הקירור הוא קיר משותף עם בית המלאכה. זמן קצר לאחר הפעלת חדר הקירור החלה "הזעה" של הקיר הצפוני של בית המלאכה שהוא הקיר המשותף של חדר הקירור. ה"הזעה" התבטאה בטיפות מים על הקיר ונזילותן על רצפת בית המלאכה. הסיבה לתופעת ה"הזעה" של הקיר היא בידוד לקוי של חדר הקירור הנובע מתכנון ו/או מביצוע לקויים. כתוצאה מהבידוד הלקוי של חדר הקירור, הקיר המשותף מתקרר לטמפרטורה הנמוכה מנקודת הטל של האויר בחלל בית המלאכה, אי לכך אדי המים שבאויר בבית המלאכה מתעבים על הקיר בצורת טיפות מים". הנה כי כן, לפי עדותו של מר גלמן, הנתמכת בשתי חוות דעת מקצועיות של מהנדסים מטעם התובעת, יש קשר ישיר בין בעיית הרטיבות אצל התובעת לבין חדר הקירור שבנתה הנתבעת בצמוד לקיר משותף. דומה כי הדברים נהנים מהגיון ומשכל ישר: מדובר בקיר משותף; חדר הקירור מצריך טמפרטורה נמוכה (מינוס 18 מעלות צלזיוס); המפגש בין הקור העז מחדר הקירור לבין הטמפרטורה הרגילה אצל התובעת גורם להתעבות אדים וליצירת אותה רטיבות הנגלית לאורך הקיר המשותף, בצידה של התובעת. יוער בהקשר זה כי המהנדס מטעם התובעת, מר קליגסברג, צירף לחוות דעתו תמונות המלמדות על קילוף הקיר והשחרתו (ר' תמונות 1-3, בבש"א 5408/08). מתמונות 5, 6, 7 ו-8 רואים לוחות הסובלים מכתמי רטיבות וקילופים, עד כדי ריקבון. תמיכה ראייתית בטענת התובעת מצויה בראיות שהגישה הנתבעת. כוונתי בעיקר לחוות דעתו של המומחה המהנדס אמנון גרוס. ראשית, בחוות הדעת שהגיש מיום 12.1.2009, אין הכחשה של הקשר בין בעיית הרטיבות לבין חדר הקירור. המומחה עסק בחוות דעתו בפתרונות לבעיה, ולא הכחיש את עצם קיומה כמו גם את מקורה וסיבותיה. שנית, בחקירתו הנגדית הודה בקשר הנטען. לדבריו, מצא כי בקיר התובעת קיים עובש פטרייתי, וזאת כתוצאה מיצירת לחות והתעבות אדים. (ר' פ' ע' 9 ש' 14 ואילך). המומחה הסביר כי "בנקודת הטל" קיימת התעבות של האדים, וזאת כתוצאה מהמפגש בין הקור העז לבין טמפרטורת החדר במפעל התובעת. לדבריו, הקיר הקר בצד מפעל הנתבעת הוא אשר גורם להתעבות הטל וליצירת לחות ורטיבות. מומחה זה הודה כי קיימת בעיית בידוד בחדר הקירור של הנתבעת, אשר מאפשרת מעבר של קור אל הצד השני (פ' ע' 10 ש' 1-2 וכן ש' 6-7). לדבריו - ויאמר כי מומחה זה הותיר רושם מקצועי בפני ביהמ"ש - היה על הנתבעת לתכנן את חדר הקירור ולבצעו מראש, באופן שלא יאפשר את מעבר הקור (פ' ע' 10 ש' 10-11). לשיטתו, בעת שהוקם חדר הקירור היה צריך לצקת בידוד מסוג יציקת פוליוריטן, ובנוסף להתקין בקיר גופי חימום, וכך היה ניתן למנוע את התקלה מלכתחילה (פ' ע' 10 ש' 10-13). יודגש, כי לשיטתו של מומחה הנתבעת, פעילות זו של יציקת הבטון והתקנת גופי החימום צריכה להעשות במפעל הנתבעת ובצד של מקרקעיה (ור' למשל בהקשר זה את הדיון ב"שלב שני" בחוות דעתו של המהנדס גרוס). הקבלן טרבלסי הודה גם הוא בחקירתו הנגדית כי קיימת בעיה של "הזעה" (פ' ע' 14 ש' 5-6). אמנם לדבריו לא ראה "שלוליות", ולטענתו התובעת "הגזימה" (פ' ע' 13 ש' 12-13), ואולם גם הוא הכיר בקשר בין חדר הקירור לבעיית הרטיבות, המתבטאת ב"הזעה", ולא שלל קשר זה. הנה כי כן, מן התשתית הראייתית שהונחה בפני ביהמ"ש ניתן ללמוד כי חדר הקירור שבנתה הנתבעת במפעליה יצר בעיית רטיבות במפעל התובעת. כאמור, למקרא תצהירי הנתבעת וחוות הדעת מטעמה, וכן נוכח סיכומי ב"כ הנתבעת, ניתן לומר כי הנתבעת הכירה באחריותה ליצירת הבעיה. כך, וכפי שהוזכר לעיל, המומחה גרוס לא שלל את הקשר המתבקש בין חדר הקירור לבעיית הרטיבות. גם מר קאופטייל נמנע מלטעון טענה מעין זו בתצהירו. יוזכר כי מר קאופטייל הודה, הן בהליך הביניים (בש"א 5408/08) וכן בהליך העיקרי, כי בעקבות הקמתו של חדר הקירור, נתקלה הנתבעת בבעיית רטיבות דומה בחדר השירותים אצלה, ופתרה בעייה זו באמצעות התקנתם של גופי חימום (ר' למשל פ' מיום 18.12.2008 ע' 5 במרכז). גם בתצהירו בפני לא חלק על הקשר, אלא שטען כי מדובר בבעייה שניתן לפתור באופן פשוט: "לצערי לא נעניתי ע"י התובעת וזו איננה משתפת פעולה בנסיון להתגבר על אותה בעיה פעוטה שעלות פתרונה זניחה לחלוטין, ולא ברור לי מה נחפזה המבקשת [התובעת] לפנות לערכאות כאשר אנו תמיד הבענו את רצוננו לתקן את הליקוי, ככל שהוא בכלל קיים ונגרם ע"י מפעלנו. במסגרת ההליכים שהתקיימו בביהמ"ש שלחתי מומחה מטעמי, מר אמנון גרוס, וגם הוא בדעה שיש בשלב ראשון לפעול באמצעות גופי חימום [שיותקנו בצד התובעת], שכן אלה יכולים לפתור את הבעיה בעלות מזערית" (ס' 5 לתצהירו). אשר על כן, אני מטילה על הנתבעת אחריות לבעיית הרטיבות בקיר המשותף. מקורה של האחריות בעוולה של מטרד ליחיד, לפי ס' 44 א' לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] וכן בעוולת הרשלנות שבס' 35 לפקודה זו. כידוע, "מטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפוסים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם". אני סבורה כי התובעת הוכיחה ברמה מספקת במשפט אזרחי, ואף מעבר לכך, כי חדר הקירור גורם לבעיית רטיבות משמעותית במקרקעין שלה, ומכאן צומח המטרד. הוא הדין בעוולת הרשלנות: בניית חדר הקירור והפעלתו, בצמוד למקרקעי הנתבעת, ומבלי לדאוג לבידוד הולם, באופן הגורם לרטיבות נמשכת, הוא מעשה רשלני. היה בכוחה של הנתבעת לצפות כי מעשה זה יגרור אחריו נזק, הן לעסקה של התובעת והן לרכושה. ודוק: ההפרעה איננה אך למהלך התקין של העסק של התובעת; הדעת נותנת כי מר גלמן נאלץ אמנם להתארגן בצורה שונה בבית המלאכה, לצמצם את המתחם הפיזי של הפעילות בבית המלאכה, ולהימנע מלהשעין כלי עבודה ולוחות עץ על הקיר המשותף. ואולם הקושי אינו טמון אך בגריעה מהיקף הפעילות. מדובר ברכוש של התובעת, אשר נפגע בערכו כתוצאה מבעייה זו של רטיבות נמשכת. בעייה של רטיבות היא מטבעה כזו המקשה על שימוש במקרקעין וצפויה לגרום לירידת ערך. עניין זה הוא מן המפורסמות. כאמור, המחלוקת העיקרית בהליך זה נסבה על שאלת הסעד שינתן לטובת התובעת. ב"כ הנתבעת ביקש לאמץ בענייןזה מהלך דו שלבי, המאפשר לנתבעת לבחון תחילה את היתכנות הפתרון "הקל": לפי חוות דעתו של המהנדס גרוס, ניתן לפעול בשלב ראשון להתקנת שלושה גופי חימום חשמליים, בהספק 40 ווט למטר אורך במקביל, וזאת לאורך הקיר המשותף, "תוך ביצוע העבודה בצד הנגריה של התובעת שהוא פשוט, זמין, קל לביצוע ומהיר יחסית, ובעלויות סבירות תוך מינימום הפרעה לתובעת". ב"כ הנתבעת חזר והדגיש כי הנתבעת תיטול על עצמה את מלוא העלויות לביצוע פתרון זה והוסיף כי היה ויסתבר שפתרון זה אינו מועיל - תעבור לשלב השני המוצע. השלב השני שהציע המומחה גרוס עניינו ביצירת בידוד באמצעות יציקת בידוד פוליוריטן, לרבות התקנת גופי חימום חשמליים - הפעם מצד קיר הנתבעת. לטענתו של המהנדס גרוס, מדובר בתהליך מסובך ויקר; יחד עם זאת, מהלך זה צפוי להוביל לחיסול סופי של הבעיה. בחקירתו הנגדית אישר כי "השלב השני" שהציע בחוות דעתו אינו אלא המהלך אשר צריך היה להיות מבוצע מלכתחילה, בעת הקמת חדר הקירור, וכי לו יבוצע עתה - הוא יספק ללא היסוס (ר' למשל פ' ע' 12 ש' 5). במחלוקת זו שבין הצדדים אני מעדיפה את עמדת התובעת. הטעמים לכך הם כדלקמן: השלב הראשון שהציע מומחה הנתבעת אינו וודאי וכרוך בטרחה. מדובר בעבודה שצריכה להתבצע במקרקעי התובעת. העבודה כרוכה בפתיחתו של הקיר וחציבה בו, ובהתקנת גופי חימום בתוך הקיר. מדובר בפגיעה ברכושה של התובעת. איני סבורה כי ניתן או ראוי לכפות מהלך זה של פגיעה ברכושו של פלוני, ללא הסכמתו. השלב הראשון אינו מבטיח עימו תוצאות ודאיות. בכך הוא עומד בניגוד בולט ובוטה לשלב השני המוצע בחוות דעתו של מומחה הנתבעת. השלב הראשון הוא אולי "זול" או "פשוט" יותר, ואולם אין הוא נושא עמו הבטחה של פתרון. אני סבורה כי אין מקום לגרור את התובעת לאור הסכמתה לנסיון מעין זה, המחייב אותה להסכים לפגיעה ברכושה, כאשר הנסיון אינו צפוי להבטיח את התוצאה המקווה. לעומת זאת, הפתרון המקיף שהציע המומחה גרוס אינו אלא המהלך אשר הנתבעת צריכה היתה לבצע בתחילת הדרך. ניתן להניח כי תכנון וביצוע מוקפדים של חדר הקירור, היו מונעים את הצורך בתיקון בדיעבד. לא רק שחציבה בקיר התובעת צפויה לפגוע ברכושה, אלא שהתקנתם של גופי החימום טומנת בחובה עלויות משמעותיות של חימום בית המלאכה, גם בחודשי הקיץ. בעניין זה לא היתה מחלוקת בין המומחים כי על גופי החימום לעבוד גם בחודשי הקיץ. דומה כי התקנתם של גופי חימום, אשר מטבע הדברים צפויים לפזר חום לאורך הקיר, על מנת לגרום להתיבשות המים, תוביל באופן טבעי וצפוי להתחממותו של חדר העבודה. הדבר יפגע ברווחת היושבים בחדר העבודה, העובדים והמבקרים. במקרה כזה, התובעת תאלץ לפעול לקירורו של בית המלאכה, והדבר יטיל עליה הוצאות נוספות. ב"כ הנתבעת הפנה לסעיף 74 לפקודת הנזיקין, שכותרתו "מקום שאין ליתן ציווי", ולשונו כדלקמן: "ביהמ"ש לא יתן ציווי, אם הוא סבור שהפגיעה או הנזק שנגרמו לתובע הם קטנים וניתנים להערכה בכסף ולפיצוי מספיק בתשלום כסף, ומתן ציווי יהיה בו משום התעמרות בנתבע, אך רשאי הוא לפסוק פיצויים". אני סבורה כי הוראת חוק זו אינה ישימה לכאן. ראשית, אין מדובר במקרה שבפני בזוטי דברים או בענין של מה בכך. מדובר ברטיבות נמשכת, אשר לא התמצתה באירוע נקודתי ובר חלוף שכולו בעבר. חדר הקירור עודו פועל, והנתבעת ממשיכה להפעילו. כל עוד יפעל במתכונתו הנוכחית, צפויה בעיית הרטיבות ליתן אותותיה בבית המלאכה, ולהשפיע הן על אופי העסק, והן על ערכו של המקרקעין הרטובים. מקום בו מדובר בבעיה נמשכת, שאיננה מבוטלת, אין מקום להימנע מליתן ציווי כמבוקש. שנית, איני סבורה כי יש בצו מניעה משום "התעמרות" חלילה בנתבעת. אין מחלוקת כי הנתבעת מפעילה ומקיימת מפעל מכובד, וחדר הקירור הנדון הוא אחד מיני רבים. אין ספק כי הטיפול בבעיה תטריח את הנתבעת; ואולם הטרחה זו אינה עולה כדי "התעמרות". יש לזכור כי הנתבעת צריכה היתה לוודא מראש - ובהקפדה יתרה לנוכח קיומה של שכנה במקרקעין - כי הבידוד הרמטי, וכי אין מעבר של קור הגורם להזעה. התרשלותה בביצוע גוררת אחריה את הצורך לתקן עתה בדיעבד. ואולם אין לגלגל את הנטל לכך לפתחה של התובעת. הנתבעת היא זו שמצויה היתה במצב טוב יותר למנוע מלכתחילה את התקלה, ומשנגרמה תקלה - עליה לתקנה עתה. ולבסוף, יש לזכור כי רכושה של התובעת הוא קניינה. שיטת המשפט הישראלית מכבדת את הקניין כזכות יסוד. מקום בו הנתבעת גרמה לפגיעה בקניין, עליה ליטול על עצמה אחריות ולפעול למניעת המשכה של הפגיעה הקניינית. התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה (בחלקה). ניתן בזאת צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעת להמשיך ולקיים את מטרד הרטיבות בקיר המשותף עם מקרקעי התובעת. הנתבעת תוכל לבחור את הדרך שבה תימנע את המשכו של המטרד: כך, תוכל לפרק לגמרי את חדר הקירור אם תחפוץ בכך; תוכל להרחיק את המקררים באופן שיימנע כל קשר וגישה למקרקעי התובעת וכל השפעה עליהם; או שתוכל לפעול בדרך שהציע המומחה מטעמה (המהנדס גרוס), במסלול שכינה "השלב השני", ועניינו ביצירת בידוד ראוי, קרי: יציקת בידוד פוליורוטן וכן הצמדת גופי חימום חשמליים לקיר מצד חדר הקירור. מחמת שמדובר בצורך להתארגן לביצוע, אני מורה כי צו המניעה הקבוע ייכנס לתוקפו בעוד 60 ימים מהיום. אשר לסעד הכספי - דומה כי התובעת זנחה דרישתה לפיצוי כספי. ב"כ התובעת לא חזר על דרישה זו בסיכומיו. בנוסף, התובעת לא הגישה אסמכתאות כלשהן להוכחת נזק. אומנם, הדעת נותנת כי נגרמה לה טרחה וכי צריכה היתה לארגן מחדש את עבודתה בבית המלאכה מחמת בעיית הרטיבות בקיר המשותף; ואולם לא הוצגה ראיה אובייקטיבית בדבר צמצום בהיקף העסקים או בפגיעה בלקוח כלשהו. על הרקע הזה אני דוחה את הדרישה לסעד כספי. התוצאה היא שאני מקבלת את התביעה בחלקה וכמפורט לעיל. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאותיה בהליך זה (אגרה ושכ"ט מומחים) ובנוסף תשא בשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. נזקי מיםרטיבותקירות