קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ריבית הסכמית חברות ביטוח: האם על הנתבעות לשאת בריבית ההסכמית בגין פרק הזמן שחלף ממועד משלוח הדרישה על ידי התובע ועד למועד בו ניתנה קביעה על-ידי בית משפט מוסמך לפיה התאונה היא "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים")? שמא מופסק מירוץ הריבית ההסכמית בפרק הזמן בו עמדה בעינה קביעה של בית משפט לפיה לא מדובר בתאונת דרכים, עד שזו שונתה בערעור? אלו השאלות העומדות לבירור במסגרת תובענה זו. המסגרת העובדתית העובדות הנוגעות למחלוקת שבין הצדדים אינן שנויות במחלוקת. הנפגע נשוא התביעה, מר איתן סעאת (להלן: "המבוטח") נפגע בארוע ביום 2.6.1996. ביום 19.2.2003 שלח התובע דרישה לנתבעות לפצותו בגין 80% מהגימלאות ששילם וישלם למבוטח. סכום הדרישה עמד, נכון לאותה עת, על 232,053 ₪. לאחר שהתביעה לא שולמה, הוגשה התובענה ביום 24.6.03. בבקשה למחיקת כותרת טענו הנתבעות כי הארוע במסגרתו נפגע המבוטח אינו בגדר "תאונת דרכים", וציינו כי עניין זה תלוי ועומד בפני בית משפט השלום בהרצליה, אליו הגיש המבוטח את תביעתו. בדיון שהתקיים בפני כבוד הרשם אורי פוני ביום 31.3.04 הודיעה ב"כ התובע כי היא מסכימה להמתין לקביעת החבות בבית משפט השלום בהרצליה, אולם אין בהסכמה זו כדי להוות ויתור על טענה מטענותיו של התובע בנוגע לכל יתר טענות הנתבעות. ביום 21.10.04 ניתן פסק-דינו של בית המשפט השלום בהרצליה (ת.א. (הר') 3676/00 איתן סעאת נ' עדרי) , בו נקבע שהארוע בו נפגע המבוטח אינו בגדר "תאונת דרכים". לאחר מתן פסק-הדין נדחה הדיון בבקשה למחיקת כותרת מפעם לפעם, לאחר שהתברר כי על פסק-דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. ביום 25.6.08 ניתן פסק-דינו של בית המשפט המחוזי (ע"א (ת"א) 3982/04 סאעת נ' עדרי), , בו נקבע כי הארוע הוא בגדר "תאונת דרכים". הנתבעות הודיעו בתחילה שהן שוקלות הגשת בר"ע על פסק-דין זה, אולם בסופו של דבר בחרו שלא לעשות כן. ביום 2.2.09 שילמו הנתבעות את סכום הדרישה המקורי (232,053 ₪), ללא הוספת הפרשי הצמדה או ריבית. לאחר ביצוע התשלום הוגשה בקשה למתן רשות להתגונן, במסגרתה נטען כי הנתבעות אינן חייבות בתשלום הריבית ההסכמית עבור התקופה שחלפה מאז משלוח הדרישה ועד לביצוע התשלום. המחלוקת מחלוקתם של הצדדים אינה אלא בשאלה אם בירור שאלת החבות בבית המשפט אליו מוגשת תביעת המבוטח מפסיק את מירוץ הריבית ההסכמית, ולחילופין - אם יש במתן פסק-דין של בית משפט מוסמך הקובע שהמבוטח לא נפגע בתאונת דרכים כדי להפסיק את מירוץ הריבית. מטבע הדברים טוען התובע כי על הנתבעות לשלם את הריבית ההסכמית בגין התקופה כולה, וכי הן נטלו על עצמן את הסיכון עת לא עשו כן מבעוד מועד, ולא שילמו ולו תחת מחאה; ואילו הנתבעות טוענות את ההיפך הגמור. דיון מאחר ועיקרה של המחלוקת הוכרע אך זה לא מכבר בפסיקתו של בית המשפט העליון, וליתרתה ניתן מענה בפסיקת הערכאות האחרות בתקופה האחרונה, ניתן יהיה להסתפק בדיון תמציתי. המבקש להעמיק ולעיין, תוך בחינת ההנמקות לגוף העניין, ימצא את מבוקשו בפסקי-הדין שניתנו לאחרונה בסוגיה, שאיזכורם יובא להלן. הלכה פסוקה היא כי מירוץ הריבית אינו נפסק אך בשל העובדה שבבית המשפט הדן בתביעתו של הנפגע מתקיים דיון בשאלת חבותה של המבטחת בפיצוי הנפגע. כך נקבע בפסק-הדין בע"א 5824/07 קרנית נ' המל"ל, , מיום 9.6.09, תוך אימוץ קביעותיו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (בה"פ (ת"א) 111/06 קרנית נ' המל"ל, , מיום 20.5.07) לפיהן בידי המבטחת (או באותו מקרה - קרנית) "לשלם תחת הסתייגות", ואם לא עשתה כן - לא נעצר מירוץ הריבית. משכך הם פני הדברים הרי שיש לדחות את טענות הנתבעות לפיהן לא חל מירוץ הריבית ההסכמית עד להכרעה בשאלת החבות בבית משפט השלום בהרצליה. שאלה אחרת בה יש לדון במקרה דנא היא אם יש מקום להשעות את מירוץ הריבית ההסכמית למשך התקופה שבין 21.10.04 (מועד מתן פסק-הדין בבית משפט השלום) ועד ליום 25.6.08 (מועד מתן פסק-הדין בערעור). כל אותה עת היתה תלויה ועומדת קביעתו של בית משפט מוסמך לפיה הארוע אינו בגדר תאונת דרכים. מה משקל יש להעניק לקביעה זו? האם משהתברר למפרע כי קביעה זו לא היתה נכונה מבחינה עובדתית או משפטית יחול מירוץ הריבית על התקופה כולה, ובכלל זה על אותה תקופה שבמהלכה חל פסק-דין שתוצאתו האופרטיבית היא שעל הנתבעות לא חלה חובת שיפוי? לשיטתי יש לקבוע במצב דברים מעין זה כי בתקופה בה עמד בעינו פסק-דין הקובע כי המבוטח לא נפגע בתאונת דרכים - מופסק מירוץ הריבית ההסכמית. בכך שונה מצב הדברים במקרה זה מהעובדות שעמדו בבסיס ההחלטות ופסקי-הדין אליהם הפנה התובע (אלה שנזכרו לעיל, כמו גם פסק-דינו של כבוד השופט נ' ישעיה בת.א. (ת"א) 1864/06 המל"ל נ' אריה, , מיום 1.6.09). המשותף להחלטות אלה הוא שהריבית הוחלה על התקופה בה שררה מחלוקת בין הצדדים לבין עצמם (מהתרחשות הארוע ועד למתן פסק-הדין בערכאה המבררת), והסוגיה לא הוכרעה עדיין בבית המשפט שדן בה. לא כך הם פני הדברים במקרה דנא. שעה שבית משפט הדן בתובענה קבע ממצאים, מחייבת קביעתו כל עוד לא שונתה על ידי ערכאת הערעור. מכאן שבמצב דברים זה קיימת לכאורה הצדקה שלא לשלם את סכום הדרישה. כך, לדוגמא, לו היתה ההשתלשלות העובדתית שונה מבמקרה דנא, ודרישתו של המל"ל היתה מופנית לראשונה לאחר שניתן פסק-דין הקובע כי הארוע אינו בגדר תאונת דרכים, ובטרם ניתן פסק-דין בערעור, נראה כי סירוב המבטחות לשלם היה מוצדק לכאורה. במצב דברים מעין זה לא היה מקום לבוא ולקבוע כי היה על המבטחת לבצע "תשלום תחת מחאה", שעה שקיימת קביעה שיפוטית, המחייבת כל עוד לא הוכח אחרת, וזו מטה את כפות המאזניים לכיוון הטענה לפיה הארוע אינו מצמיח זכות שיפוי על פי ההסכם, מאחר ואינו בא בגדר "תאונת דרכים". לעניין זה יש לזכור שאין עוד מחלוקת כי התניה בסעיף 6 להסכם שבין הצדדים, מכוחה מוחלת הריבית ההסכמית, אינה אלא תניה בדבר "פיצויים מוסכמים", כמשמעותם בסעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (ראו רע"א 8429/06 הפניקס נ' המל"ל, , מיום 1.7.07, בפיסקה י"ד להחלטה). על משמעותה של קביעה זו, ועל האפשרות לסטות מ"הפיצויים המוסכמים" בנסיבות המתאימות, עמדתי בהרחבה רבה בפסק-דיני בת.א. (י-ם) 11481/02 המל"ל נ' סהר, , מיום 19.9.09, בפיסקאות 30-53 לפסק-הדין). באופן דומה נקבע אך לאחרונה בפסיקתו המנחה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (ע"א (ת"א) 1286/07 מגדל נ' המל"ל, , מיום 16.9.09) כי לנוכח העובדה שהריבית ההסכמית אינה אלא תניה בדבר פיצויים מוסכמים - ניתן לסטות ממנה במקרים המתאימים. מאחר ועובדות המקרה שבפני עולות כדי מקרה מובהק בו ראוי להפעיל כללי התערבות אלה, אין צורך להידרש לשאלה אם היה מקום להתערב בריבית ההסכמית גם במסגרת אותו עניין שנדון בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב (לא נעלמה מעיני העובדה כי בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי אוזכר פסק-דין מוקדם יותר שניתן על ידי בסוגיה, בת.א. (י-ם) 5885/05 המל"ל נ' הפניקס, , מיום 29.1.06, ובו הגעתי למסקנה דומה, מרחיבה למדי, בפיסקה 27 לפסק-הדין). מכל מקום, דומה כי מכח אותן הנמקות עליהן עמדתי בהרחבה בפסק-הדין בת.א. (י-ם) 11481/02 המל"ל נ' סהר, , מיום 19.9.09, יש לקבוע גם במקרה דנא כי בתקופת הביניים בה חל פסק-הדין הקובע שהתאונה אינה בגדר "תאונת דרכים", מופסק מירוץ הריבית ההסכמית. די אם אוסיף ואומר שהישענותו של בעל-דין על פסק-דין של בית משפט מוסמך מהווה הנמקה מספקת לאי תשלום, גם לא "תחת מחאה"; וכי לנוכח מערכת היחסים הממושכת בין הצדדים, והחוזה ארוך הטווח שנכרת ביניהם, אין מקום להחלת הריבית ההסכמית בתקופה זו. סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי על הנתבעות לשלם לתובע סכום של 232,053 ₪ בצירוף הריבית ההסכמית מיום 19.2.03 (מועד משלוח הדרישה) ועד ליום 21.10.04 (מועד מתן פסק-הדין בבית משפט השלום בהרצליה). ממועד זה יתוספו לסכום שהתקבל הפרשי הצמדה וריבית "רגילים" עד ליום 25.6.08 (מועד מתן פסק-הדין בערעור). מיום 25.6.08 ואילך תחול הריבית ההסכמית על הסכום שהתקבל נכון ליום 25.6.08 וזאת עד ליום 2.2.09 (מועד התשלום). מהסכום שיתקבל יופחת סכום של 232,053 ₪ נכון ליום 2.2.09. על היתרה תחול הריבית ההסכמית מיום 2.2.09 ועד ליום התשלום בפועל. הנתבעות ישאו בהוצאות המשפט של התובע ובשכר טרחת עורכי-דינו בסכום של 8,000 ₪ ומע"מ. ריבית הסכמיתחברת ביטוחפוליסהריבית