רישום הסדר מחיקת חובות בבנק

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רישום הסדר מחיקת חובות בבנק: רקע 1. תובענות בתיקים מאוחדים לתשלום יתרת חובה בלתי נפרעת בשני חשבונות עו"ש שנוהלו אצל הבנק התובע, האחד ע"ש הנתבעת 1 והשני ע"ש הנתבע 2, בסך כולל של 502,439 ₪, הנכון למועד הגשת התובענות. הנתבע 2 נתבע גם כערב לחובותיה של הנתבעת 1, מכח כתב הערבות ת/1. 2. הנתבע 2 הינו בעל מניות בנתבעת 1, שאיננה פעילה עוד, וכן הינו בעל מניות בחברה בשם "קו-לו עבודות בנין ופיתוח בע"מ" (להלן:"קו-לו"), שאיננה צד להליכים הנדונים. 3. ראשיתם של ההליכים בין הצדדים בתובענות קודמות שהוגשו בשנת 1997 ע"י התובע נגד הנתבעים, בגין אותם החובות המצוינים לעיל, תובענות אשר נמחקו זמן לא רב לאחר הגשתן, בהסכמת הצדדים ולאור הסדר אליו הגיעו (ר' נ/5). התובענות הנדונות כעת נפתחו בשנת 2002, לכתחילה בהליך של סדר דין מקוצר, ולאור הסכמת הצדדים ניתנה לנתבעים רשות להתגונן מפניהן, בטענה כי החובות הנתבעים נמחקו ע"י התובע במסגרת הסכם כולל שהושג בין הצדדים לסילוק חובותיה של קו-לו, ובטענה כי ערבותו של הנתבע 2 פקעה או בטלה מעיקרא (ר' בש"א 1489/03). עיקרם של ההליכים לרבות שמיעת עדויות התביעה, נעשתה בפני כב' השופט טהר לב, שבשל פרישתו הועבר התיק להמשך טיפולי. שמיעת יתרת הראיות הושלמה איפוא בחודש אפריל 2009, ועם הגשת סיכומי הצדדים, ניתן פסק דין זה. תמצית טענות התובע 4. התובע טוען בתמציתם של דברים כדלקמן: הנטל להוכחת טענת הנתבעים לקיומה של התחייבות למחיקת החובות מוטל על כתפי הנתבעים, אשר כעולה מהראיות לא הורם. דובר לכל היותר על עיכוב ההליכים בגין חובות אלה, זאת על מנת לאפשר לנתבע 2 לפרוע חובות גדולים שנזקפו לחובת קו-לו, אך לא על מחיקתם. אין ממש בטענות הנתבעים לנזקים שנגרמו להם עקב החזרת שיקים והגבלת החשבון בטעות, ועקב חיוב קו-לו בריבית מופרזת, והן לא הוכחו. תוכנו של ההסכם הנטען אינו עומד במבחן הסבירות, לאור הטענה כאילו נעשה וויתור מצד הנתבעים על נזקים בגובה כ-1.1 מיליון ₪, בתמורה למחיקת חובות בסכומים פעוטים יחסית של כ-130,000 ₪. אף העדר ראיה פוזיטיבית להתחייבות הנטענת, איננה מתיישבת עם העובדה כי לעניינים אחרים ישנן ראיות בכתב (דוגמת אישורים על שחרור שעבודים). טענת הנתבעים להעדר תוקפה של הערבות נסתרה לאור הצהרת הצדדים בהסכמה בפרוטוקול הדיון מיום 18.1.09, המהווה הודאת בעל דין, והנתבע 2 אף אישר כי ידע על ערבותו לחובות כבר בשנת 1997. סכום התביעה הוכח, הן מאחר והנתבעים לא התגוננו בטענה בעניין גובה החוב והן מאחר ובעדותו הודה הנתבע 2 בסכומי החוב, כפי שנתבעו עוד בתביעות משנת 1997. תמצית טענות הנתבעים 5. הנתבעים טוענים בתמציתם של דברים כדלקמן: הנטלים מוטלים דווקא על התובע ואף באופן מוגבר, זאת לאור הפרה מצידו של הוראות הדין בעניין גילוי נאות ומסירת מסמכים (משלוח דפי עו"ש תקופתיים) והעלאת ההסכם על הכתב, באופן המקים חזקת הטעיה ולפיכך, פועלים ספקות לטובת הנתבעים. מאחר והתובע מודה בקיומו של הסדר, המדובר בטענת הודאה והדחה המעבירה את נטל ההוכחה אליו. הנתבעים הסתמכו על ההסדר, איפשרו פרעון חובות עתק של קו-לו ושינו מצבם לרעה, ואילו התובע הפר את התחייבותו למחיקת החובות הנתבעים. בניגוד לסברת התובע, הרי שטמון הגיון כלכלי מובהק בהסדר הכולל פרעון חובותיה של קו-לו תוך התחייבות למחיקת החובות הנתבעים, שכן קו-לו נקלעה לקשיים תוך יצירת חובות עתק בחשבונה המנוהל אצל התובע (בסכומים של מעל 3 מיליון ₪), מתוכם סכום עצום העולה על 2 מיליון ₪ שאיננו מגובה בבטחונות, ולתובע היה אינטרס לדירבון קו-לו לפרוע את חובה, באמצעות מתן הטבה כלכלית, של מחיקת החובות הנתבעים, וכנגד ויתור של הנתבעים על טענותיהם לנזקים בגין הגבלת חשבונה של קו-לו, שלא כדין, ובגין חיובה בריביות יתר (בהתאם לדוח חברת נצרים). דווקא גרסת התובע להסכם, לפיה דובר בדחיית פרעון החובות הנתבעים כאן עד לאחר חיסול חובות הענק של קו-לו, הינה חסרת כל הגיון, לרבות הגיון עסקי-כלכלי. ערבותו של הנתבע 2 איננה בתוקף, לאור העדר ידיעתו כי המדובר בכתב ערבות, לרבות העדר חתימה וחותמת אישור בעמוד הראשון לכתב. אין להסתמך על ערבות קודמת, שלא הותרה להגשה כראיה. התובע לא הוכיח את גובה החוב, המהווה עניין שלעולם ייראה כשנוי במחלוקת, בין היתר בשל אי התרת הגשתם של דפי החשבון, נספחים ג' ו-ז' לתצהיר התובע. המחלוקת והנטלים 6. הלכה למעשה, אין מחלוקת בדבר קיומו של הסדר לפירעון חובה של קו-לו, שעמד על סכום נכבד של כ- 3 מיליון ₪, ושורש המחלוקת נעוץ בפרטיו של אותו ההסדר, אשר העדר עיגונו במסמך בכתב מחייב דלייתם של הפרטים מראיות החיצוניות לו. 7. החובות המוגברות המוטלות על המוסד הבנקאי ידועות. הדברים הובהרו היטב בהלכה הפסוקה (הנתמכת תמיכה רחבה בחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981, והכללים שהוצאו מכוחו). כך למשל בפסה"ד בת.א. (י-ם) 5272/03 אסתר אילוז נ' בנק דיסקונט (ניתן ביום 16.3.04, לא פורסם ), המשקף את הנטלים והדרישות בהם נושא המוסד הבנקאי: "הבנק הוא סוכנות חברתית... הבנק חב בחובות אמון מוגברות כלפי הציבור בכלל, וכלפי לקוחותיו בפרט. חובות אלה מציבים דרישה לגילוי מלא ולמתן הסבר מפורט. גם חוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א-1981 ("חוק הבנקאות"), מטיל על תאגידים בנקאיים איסור לעשות, במעשה או במחדל, דבר העלול להטעות לקוח בכל עניין מהותי. אך חוק הבנקאות איננו יוצר רשימה סגורה של "חובות בנקאיים", לא מבחינת תוכן החובות ולא מבחינת מעגל האנשים כלפיהם חב הבנק חובות. חוק הבנקאות יכול להגביר את החובה או לפרטה, אך אין הוא "מקור" של החובה. הוא מיישם עקרון רחב של תום לב, החל על חטיבת החוזים הצרכניים באופן מועצם (דויטש,"דיני החוזים הצרכניים מול דיני החוזים המסחריים" עיוני משפט כג (2000) 135)." יחסי הכוחות הבלתי שווים בין הבנק ללקוח, מחייבים התנהלות שונה מצד הבנק, בתום לב, לרבות פעולות שימנעו באופן פוזיטיבי גרימת נזק ללקוח. כך למשל ראוי לעיון בעניין זה האמור בפסה"ד בע"א 7451/96 אביבה אברהם נ' בנק מסד, פ"ד נג (2) 337: "משמע, תכליתו של החוק היא להגן על המתקשר עם הבנק. אכן ניתן להצביע על קשת רחבה של שיקולים המובילים למסקנה כי המדיניות המשפטית מחייבת הכרה באחריות הבנק גם כלפי ערב. יחסי הכוחות בין הבנק ללקוח או הערב אינם שווים. הבנק הוא גוף גדול ומקצועי האמון על פעולות כנתינת הלוואות כמו גם גיבוין בביטחונות. הערב הבא במגע עם הבנק הוא לעתים אדם, שאינו בקיא בהילכות ערבות ובעיסקאות פיננסיות. לבנק נגישות למידע באשר למצבם הכספי של לקוחותיו וניסיון המאפשר לו להעריך רמות סיכון שונות בכל התקשרות והתקשרות. הערב, להבדיל, חסר את המידע בקשר לסיכון שאותו הוא נוטל על עצמו, במתן הערבות. חוץ מהמידע הנמסר לו על-ידי החייב ואשר לרוב הוא "אופטימי" מטבעו, קשה לערב להעריך את ההשלכות הכספיות העשויות לנבוע כתוצאה מחתימתו כערב. אם כן הבנק עשוי, באמצעים פשוטים, למנוע נזק שעשוי להיגרם לערב. שיקולים אלה הובילו לתיקון החוק אולם לדעתי הם היו קיימים גם לפניו. חובת תום-הלב צריכה להשתרע על כל פעולותיו של הבנק. תכליתו של חוק הבנקאות היא להגן על הציבור מפני פגיעות העשויות להיגרם לו בהתקשרות עם בנק. במסגרת זו איני מוצא כל קושי להכיר בערב כחלק מאותו ציבור הראוי להגנה. מכאן, שיש לקרוא את החובות המוטלות על הבנק לגבי "לקוח" גם על ערב; עולה מכך כי הבנק חייב לגלות לערב כל גורם סיכון המצוי בידיו של הבנק ובכלל זה היותו של החשבון ביתרה שלילית." לפיכך, ובהעדר הסכם בכתב, תיבחן אמנם המחלוקת על פי מכלול הראיות שהוצגו, אך בחינה זו תעשה גם לאור העקרונות המפורטים לעיל בדבר החובות המוגברות המוטלות על התובע כלפי הנתבעים, לקוחותיו, ובכלל זה, השאלות המתבקשות כיצד זה לא נרשם ההסדר? מדוע נמחקו התובענות הראשונות משנת 97' ונפתחו שוב רק כעבור כ-5 שנים? האם הובאה לידיעת הנתבעים דרישה ו/או עדכון כלשהם בנוגע לחובות הנתבעים כאן, בפרק הזמן שבין מחיקת התביעות הראשונות להגשתן המחודשת? והאם אין במחיקת התובענות הראשונות כדי להוות מצג מטעה כלפי הנתבעים בדבר סיומה המוחלט של הפרשה? הראיות 8. מטעם התובע העידו מר נחום רשף, ששימש כמנהל מחוז דרום בתובע ואשר ייצג את הבנק בהסדר שנערך עם הנתבעים, והגב' אינה בלוניק, ששימשה במועדים הרלבנטים כפקידת אשראי בתובע. מטעם הנתבעים העידו הנתבע 2 ומר דרור אורן, ששימש כחשב בחברת קו-לו, ואשר היה שותף מלא לתהליך השגת ההסדר נשוא התובענה. כן, נתקבלו לתיק מוצגים מטעם בעלי הדין, למעט תיקי התובענות הראשונות משנת 97', אשר מחמת הזמן הרב שחלף ממועד סגירתם, בוערו ואינן בנמצא עוד. דיון 9. בחינת טיעוני הצדדים על רקע מצרף הראיות שהוצג, ולאור הנטלים והחובות הייחודיים המוטלים על התובע, דעתי היא כי מאזן ההסתברויות נוטה לזכות גרסת הנתבעים, דהיינו כי ההסדר שהושג בין הצדדים כלל כחלק בלתי נפרד ממנו את מחיקת החובות נשוא התובענה, ולכל הפחות כך הוצגו הדברים בפניהם, ולפיכך מחייב הוא. להלן נימוקי. 10. כאמור לעיל, אין מחלוקת בדבר קיומו של הסדר לפירעון חובותיה של קו-לו, הסכם שפרטיו סוכמו בין הנתבע 2 כנציגה של קו-לו, לבין מר נחום רשף כנציג התובע, ולמהלכי ההסדר היה עד באופן אישי מר אורן, חשב החברה (ר' עדותו בפרוט' מיום 2.4.09 בעמ' 7, שורות 10-11). מהראיות עולה כי במועדים הרלבנטים לתחילת השתלשלות העניינים שהובילו לתובענה זו, דהיינו בשנים 1996-1997, החלה קו לו נקלעת לקשיים כלכליים והחלה מצטברת יתרת חובה בחשבון העו"ש שנוהל על שמה אצל התובע. דומה, כי לא יכולה להיות מחלוקת בדבר היותו של חוב בגובה 3 מיליון ₪ בקירוב, חוב שהיה בו כדי להטריד את התובע ולהביאו לדרוש מקו-לו לפרוע את חובה, לכל הפחות בדרך של הסדר. אמנם, הצדדים חלוקים בשאלת גובה הבטחונות, האם היה בהם כדי להבטיח כדבעי את יתרת החובה, אם לאו, ברם, מהראיות עולה בבירור כי מצב חשבונה של קו-לו, לא זו בלבד שלא היה שפיר באותה עת, אלא, כי הוא אף נתפס ככזה ע"י התובע בעצמו (ר' גם עדותה הברורה של הגב' בלוניק בעניין זה). ראיה לאמור ניתן למצוא בדרישת התובע ב-נ/1 להפקדת לא פחות מסכום של חצי מיליון ₪, בטרם ייענה התובע לבקשתה של קו לו כי יכובדו שיקים בחשבון, וכלשון התובע: "למניעת החמרה במצב החשבון ברקע פגישה צפויה לדיון כולל ביננו בימים הקרובים...". אין ספק כי התובע סבר באותה עת שפירעון יתרת החובה מצוי בסימן שאלה ולא בכדי הוכנס החשבון למצב של "ממתין להגבלה". העדר בטחונות מספקים עולה גם מדוח חובות-בטחונות, נ/3, אף אם גובה החוב הפתוח (חוב לא מגובה בבטחונות) שנוי במחלוקת. 11. בהינתן מצבה הפיננסי של קו-לו באותה עת שהיה בכי רע, ולאור קיומו של אינטרס דו-צדדי בפירעון החוב תוך שמירה על שלמותה של קו-לו (לתובע - על מנת שתהיה יכולת לפרוע את החוב, ולקו-לו - מאחר וזו חפצה להבריא את עצמה באמצעות הרחבת פעילותה ע"י תמיכתו של בנק אחר), עולה כדאיות ברורה לשני הצדדים בהגעה להסדר פריסת החוב, עד לתשלומו, אף במחיר של מתן הטבה כלכלית, אשר כשלעצמה לא נשללה בעדותו של מר רשף. הנתבע 2 ומר אורן העידו בעדויות קוהרנטיות וברורות, אשר הותירו בי רושם מהימן, בדבר השתלשלות העניינים שהובילה לסיכום הדברים בהסדר שהושג, החל מן המגעים הראשונים (שנת 96'), דרך הגשת התובענות הראשונות, ועד להשגת ההסדר (שנת 97'). אינני יכול להסכים לעמדת התובע כאילו יש באמור בעדויותיהם של עדים אלה, בעניין זה, סתירות, אלא היפוכו של דבר, מצאתי היגיון רב בדברים המוסברים בעדותם, תוך שהמתואר על ידם מתיישב עם רצף כרונולוגי הגיוני ועם הבשלתו הטבעית של הסכם בסדר גודל כזה הנדון, ובהתחשב במערכת הלחצים והאילוצים בהם היה נתון הנתבע 2, בכובעו כנציגה של קו-לו (החובות, דרישות ספקים, התלות בתובע לשחרור בטחונות אשר בהעדרם נשללת האפשרות להתקשרות עם בנק אחר וכיוצ"ב). כך, העיד הנתבע 2 כי עוד בשנת 96' החלו דיבורים מצד התובע מהסוג של:"אם קו-לו תסלק חובותיה, החובות האחרים - המוסך והחוב האישי - לא יהוו בעיה", אולם טרם השתכלל הסכם, כפי שהעיד אורן, כי לא יכול היה להיות סיכום (דהיינו הסכם גמור) באותה עת, שכן רשף טרם נכנס לתפקידו (וכאמור, ההסדר נעשה ע"י רשף). העובדה כי חרף "הדיבורים" בשנת 96' על אפשרות למחיקת החובות הנדונים, הוגשו התובענות הראשונות לאחר מכן, אין בה כדי לאיין את הלך הדברים, שכן, כאמור, באותה עת (שנת 96') טרם השתכלל כל הסכם, והנתבעים לא טענו כי כבר אז היתה התחייבות מצד התובע בעניין זה. 12. הנתבע 2 ואורן העידו בעדות עקבית כי ההסדר שהושג כלל התחייבות חד משמעית מצד התובע, שהוצגה ככזו בפניהם, בדבר מחיקת החובות הנתבעים כאן, וזאת לאחר מגעים שהתקיימו בין הצדדים, ואשר כגרסת הנתבעים כללו הצגת דו"ח בדבר גביית ריביות ביתר (דוח נצרים), והעלאת טענות לנזקים בגין החזרת שיקים והגבלת החשבון שלא כדין. בניגוד לעמדתו הפרשנית של התובע בסיכומיו, לא מצאתי כי עדויות אלה נסתרו, לרבות לא בהצהרת התובע בת/7 כי "באותן שיחות" לא עלה נושא החוב האישי, הצהרה שהוסברה בחקירה הנגדית, בהסבר מתקבל על הדעת והמתיישב עם יתר הראיות, לרבות רוח התצהיר ת/7, כי באותה עת לא נדרש לתשלום החוב ולמעשה מעולם לא באה דרישה כאמור, זאת, שכן לבסוף, ובמסגרת ההסדר הכולל, נמחקו החובות. הראיה הטובה ביותר לכך, נעוצה בבקשה שהוגשה ע"י התובע בעצמו למחיקת התובענות הראשונות, אשר ת/7 מהווה תצהיר ההתגוננות באחת מהן (ר' נ/5). אין כל ספק בדבר קיומו של קשר בין שלושת החובות, חובה של קו-לו, חובה של הנתבעת 1 והחוב האישי של הנתבע 2. מר רשף, מעיד בעדות ברורה על דבר קיומו של קשר בין התביעות הראשונות, שהוגשו כאמור בגין חובות הנתבעים כאן, לבין הסדר חובות קו-לו, בעמ' 12 לפרוט' מיום 10.7.05, שורות 16-21: "לשאלתך, האם נכון שחלק מההסדר שהשגתי עם מר קוזלובסקי היה שאני אעכב את הליכי התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2 אני משיב לעכב בלבד... אתה חוזר על השאלה אם ההחלטה לעכב את הליכי התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2 באה לידי ביטוי בספרי הבנק ואני משיב כן. בא לידי ביטוי בכתב לעכב את ההליכים מול שתי הישויות האחרות. אלו הנחיות שניתנו מטעם המשרד שלי." ובעמ' 15, שורות 6-8: "לשאלתך, למה הסכמתי לעכב את הליכי התביעה כנגד מוסך החברות ותמיר אני משיב, אין טעם לתבוע שתי ישויות כאשר הישות השלישית מקיימת את חובותיה ולכן בקשתי לעכב את ההליכים ולא לתבוע את הכסף." העובדה כי חובותיהן של שלושת הישויות נכרכו זו בזו זוכה לעיגון סופי בבקשה שהוגשה מטעם התובע למחיקת התביעה, נ/5, בה מצוין כי הצדדים הגיעו לידי הסדר כולל. מפאת חשיבות הדברים יובא להלן הקטע הרלבנטי מתוך הבקשה: "הצדדים הגיעו לידי הסדר שחובו של החייב יידון במסגרת כוללת של כלל חשבונותיו וחשבון של חברה שהוא שולט בה." (ההדגשות אינן במקור -י.ש.) תוכן ההסכמה המובעת בהסדר ברור, והעובדה שלא ננקטת לשון בנוסח: "הסדר החובות בתיק זה יידון במסגרת הדיון בתיק התובענה הנוסף", או כדומה, מעיד כאלף עדים כי הכוונה בדיבור "חברה שהוא שולט בה" היא לקו-לו, ומכל מקום, ממילא נכתב כי ישנו הסדר "במסגרת כוללת של כלל חשבונותיו". אמנם, ב-ת/6, מיום 18.11.97, נרשם "עיכוב הליכים", אולם, כחודש ימים לאחר מכן, הוגשה הבקשה למחיקת התביעות. כך, לכל הפחות, הוצגו הדברים בפני הנתבעים, הם הסתמכו עליהם, מילאו את חלקם בהסכם ופרעו את חובותיה של קו-לו, כמוסכם. 13. התובע מעלה טענות כאלה ואחרות השומטות לשיטתו כל היגיון אפשרי מתחת לרגלי הסדר כזה הנטען ע"י הנתבעים, אולם לאחר בחינת הטענות לא מצאתי כי יש בהן ממש ובוודאי שאין במשקלן, אף לא זה הכולל, כדי להטות את הכף לזכות גרסת התובע. כך, באשר לטענה כי לא הוכחו נזקי ריבית ונזקים בגין החזרת שיקים. טענות אלה יש לבחון בראי התקופה הרלבנטית בה הן הועלו. במועדים הרלבנטים להגעת הצדדים להסדר, היו בידי הנתבעים שתי טענות כבדות משקל לכשעצמן, האחת- טענה לחיוב יתר בגין ריביות והשניה- לנזקים שונים וכבדים בגין החזרת שיקים שלא כדין ו/או בניגוד להסכמות. התובע, לא הביא כל ראיה כי טענות אלה נבדקו בזמן אמת ולפיכך לא היוו ממילא משקל נגד להמרצתו למחיקת החובות. לא הוצגה כל בדיקה של דוח נצרים, ולו בדיקה פנימית מטעם הבנק, ודווקא עדותו של אורן בעניין הנזקים ביחס מול ספקים ובקבלת אשראים, אף בגין עצם רישום החשבון כממתין להגבלה, מתיישבת עם ההגיון העסקי (פרוט' מיום 2.4.09, בעמ' 8, שורות 5-9). כך, גם ביטול החיוב בעמלות על פירעון מוקדם, אשר היווה הטבה במסגרת ההסכם. 14. מכלול הראיות מצביע דווקא על הפרת חובותיו של הבנק התובע כלפי הנתבעים, הפרה אשר יכול והביאה להצגת מצג בפני הנתבעים כי החובות נמחקים, ולפיכך מחייב הוא את הבנק. העדר רישום ההסדר, בניגוד לנהלים, ותחת זאת, העלאת מסמכים על הכתב "לפי בחירה", איננה יכולה לעמוד לנתבעים לרועץ, אלא דווקא לתובע - הצד החזק, שהמסמכים הוצאו על ידו ומבית מדרשו. ר' עדותו של אורן בעמ' 10 לפרוט' מיום 2.4.09, שורות 13-20: "מה שקורה זה שאנו היינו במצוקה מאוד מאוד גדולה. אם אנחנו היינו מעלים את הטענות ומתחילים להגיד את מה שנחום רשף אמר, תסמכו עליי ותבטחו בי ואין שום בעיה ומתחילים להעלות את זה על כתוב, לא היו משחררים לנו את השעבוד השוטף והנזק שהיה נגרם היה פי אלף יותר גדול... סגרו את התיקים נגד המוסך ונגד תמיר ושחררו לנו את השעבוד השוטף. כלומר, הם ממלאים את החלק שלהם ואין בעיה. אנו ממשיכים. אם לא היו סוגרים את התיקים אז היינו פועלים. הכל עניין של נזק מול תועלת שאנו עושים." (ההדגשה אינה במקור - י.ש.). וממשיך בעמ' 13, משורה 13: "...אני לא יכולתי ללחוץ עליהם כי לא היתה לי ברירה וההסכם לא היה יוצא לפועל, והנזק שלי היה הרבה יותר גדול. בגלל זה לא דרשתי אבל זה לא אומר שסמכתי בעיניים עצומות...". ממשיך העד ומעיד באשר לרישום ההסכם כי חרף בקשתו, נמנע התובע מעריכת הסכם כתוב (ס' 23 לתצהירו), תוך הבטחה כי אין מה לדאוג והבנק יעמוד בהתחייבותו. בחקירתו הנגדית, בעמ' 16, אומר העד: "אחרי זה הבנק באמת ביטל את התביעות". מעדות זו עולה באופן ברור המצג שהוצג בפני הנתבעים ובפני אורן, ולפיו די בהבטחה בע"פ, ומשנוכחו הם לראות כי אכן "בוטלו התביעות", סברו, כי הבנק אכן עמד בהתחייבותו למחיקת החובות. במצב דברים זה, העלאת דרישה מחודשת ע"י הבנק רק כעבור כ-5 שנים (בשנת 2002), מבלי שהוצגה על ידו פניה כלשהי אל הנתבעים בכל מהלך אותן השנים, מהווה הפרה בוטה של חובותיו (ודוק, המסמך הפנימי המופנה למר שרלי קקון אינו עונה על פניה כאמור). 15. תמיכה נוספת בגרסת הנתבעים ניתן למצוא בבקיעים שנתגלו בעדות מר רשף, מטעם התובע, בעניינים מרכזיים דוגמת סתירה בעדות בעניין הקשר בין החובות של שלושת הישויות (בעמ' 12 לפרוט' מיום 10.7.05, שורות 16-18 לעומת שורות 23-24, בעמ' 15 שורות 6-8, בעמ' 16 שורות 4-6). הדבר בא לידי ביטוי גם בהתחמקות העד ממתן תשובות (עמ' 15 שורות 15-18, עמ' 27 שורות 17-19) ובאי ידיעת פרטים בעלי חשיבות (עמ' 31 לפרוט' מיום 17.10.07). 16. לאור המסקנה אליה הגעתי, מתייתר הצורך להידרש לשאלת תוקף ערבותו של הנתבע 2 לחוב הנתבעת 1, ולשאלת הוכחת גובה החוב. סיכום 17. לאור המסקנות האמורות ובנסיבות שפורטו, נדחית התביעה נגד הנתבעים. 19. התובע ישלם הוצאות הנתבעים ושכ"ט עורך דינם בסך כולל של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין. המזכירות תמציא עותק פסק הדין לב"כ הצדדים. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהמצאת פסק הדין. בנקמחיקת / סילוק חובחוב