קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רישום יתר לטיסה: בפני תביעה לפיצוי בשל נזקים שנגרמו לתובעים בעקבות רישום יתר. התביעה הוגשה במקור בבית המשפט לתביעות קטנות, ואולם לאחר שלא התרתי לתובעים להיות מיוצגים בהליך על ידי עורך דין, ביקשו שהתביעה תידון כתביעה אזרחית רגילה בבית המשפט השלום. סכום התביעה נותר בעקבות השינוי 17,800 ₪. טענות התובעים על פי המתואר בכתב התביעה ובתצהירי עדות ראשית, רכשו התובעים בתאריך 8.4.07 כרטיסים לטיסה מתל אביב לרומא, ליום 22.7.07 בשעה 06:00. שלושה ימים לפני הטיסה התקשרו לסוכנות הנסיעות כספי טורס, אשר אישרה את מקומם על הטיסה. ביום המיועד, בשעה 03:00, היו הם הנוסעים הראשונים אשר התייצבו בשדה התעופה לטיסה האמורה. להפתעתם, הודיעה להם הדיילת שהייתה במקום שאין להם מקום על הטיסה בשל רישום יתר, וכי קיימת עדיפות לנוסעים חברי מועדון הנוסע המתמיד. התובעים הודיעו לדיילת ששכרו רכב ברומא, ושעליהם להגיע לפירנצה לא יאוחר מהשעה 15:00, על מנת לקבל מפתח מבעל הדירה ששכרו. לאחר ויכוחים רבים התברר להם לטענתם שההסבר שניתן להם שיקרי, והבעיה לא הייתה נוסעים חברי מועדון הנוסע המתמיד, אלא קבוצה מאורגנת שרכשה כרטיסים לטיסה, ואשר לא ניתן היה להפרידה. מאחר שהטיסה הבאה לרומא הייתה רק כעבור כ- 17 שעות, הציעו להם נציגי הנתבעת לנסוע למינכן, בטיסה העתידה להגיע לשם בשעה- 12:00, ולצאת ממינכן לרומא בשעה 12:45, במחלקת עסקים. רק לאחר שידולים רבים וכדי למזער נזקים הסכימו התובעים לתחליף שהוצע להם. הטיסה יצאה באיחור של 20 דקות. ולאחר הנחיתה נאלצו התובעים, על פי תיאורם, להתרוצץ בשדה התעופה עד שהגיעו לדלפק ההרשמה. כאשר הגיעו לדלפק הסתבר להם שההרשמה לטיסה הסתיימה. בשל כך נאלצו להמתין לטיסה נוספת, ונחתו לבסוף ברומא רק בשעה 16:30, במקום בשעה 08:30. בעקבות האיחור נאלצו לנהוג לפירנצה בחושך, והגיעו לפירנצה רק בשעה 20:00. בשל החשיכה מצאו את הדירה רק בשעה 21:30. בעל הדירה לא נכח במקום באותה עת, והם נאלצו להיעזר בעובדי בית המלון הסמוך כדי לנסות להזעיקו. לטענת באי כוחם של התובעים, עצם רישום היתר, ומכירת כרטיסי טיסה פעמיים, הינה תופעה פסולה שיש לעקרה ולהלחם בה, וכשם שאין להשלים עם מכירה כפולה של אותו כרטיס קולנוע לשני צופים שונים, כך אין להשלים גם עם רישום היתר. עוד נטען שהיה על הנתבעת להודיע לתובעים על רישום היתר מבעוד מועד, כדי שיערכו בהתאם וישקלו האם ברצונם לבטל את הטיסה ולא להזדקק לתחליף שהוצע להם. טענות הנתבעת- לטענת הנתבעת, כמו בכל העולם, הכיר המחוקק בארץ בצורך לאפשר לחברות הטיסה רישום יתר. תופעה זו נועדה להבטיח שהטיסות יצאו מלאות, ולמנוע מצב שבו בשל היעדרות פתאומית של מזמיני כרטיסים, או ביטולים, ייצאו הטיסות במספר נוסעים מועט מקיבולת המטוס. טיסה בלתי מלאה גורמת להפסדים כלכליים ותשפיע בהכרח על מחירי הכרטיסים. לעומת זאת רישום היתר, מאפשר לחברות התעופה להוזיל את מחירי הכרטיסים. הנתבעת הפנתה לתקנות רישוי שירותי התעופה (רישום יתר), התשמ"ה - 1985, (להלן- תקנות רישום היתר), אשר מצד אחד קובעות את פרק הזמן לטיפול בלקוחות שלא התאפשר להם לעלות לטיסה, ומצד שני קובעות שהפיצוי לאותם לקוחות בשל רישום היתר, יהיה בין 50$ ל- 200$. באת כוחה של הנתבעת הפנתה לכך שכבר בשדה התעופה הוצע לתובעים הפיצוי המקסימאלי, בסכום של 200$ לתובע, ואולם התובעים סירבו לכל פשרה, והעדיפו לעמוד על זכותם לתבוע את נזקיהם לפי פקודת הנזיקין. עוד טענה שהתובעים לא הוכיחו שנגרם להם נזק מיוחד, המצדיק פיצוי מיוחד מעבר לקביעת התקנות. ב"כ הנתבעת הטעימה שהתובעים הגיעו ליעדם ביום המיועד, וכי אילו לא היו משתהים בשדה התעופה במינכן, היו מגיעים לטיסת ההמשך אשר יועדה להם, ומגיעים לרומא ולפירנצה מספר שעות קודם לכן. הראיות במהלך דיון לשמיעת ההוכחות נחקרו התובעים על תצהיריהם, ואישרו שבטיסה החלופית למינכן נסעו במחלקת עסקים, כמו כן אישרו שנחתו ברומא והגיעו לפירנצה ביום המתוכנן. תובעת 1 אישרה שלא שוריין לה מבעוד מועד מקום בכסא מסוים בטיסה המיועדת לרומא. התובעת 2 אישרה שעוד בנמל התעופה בארץ הוצע לתובעים פיצוי בסכום של 200$. תובע 3 אישר שקיבל רכב מחברת ההשכרה, ואולם לטענתו היה זה רכב אחר. יחד עם זאת אישר שלא נקנס על ידי חברת השכרת הרכב בשל איחור. מטעם הנתבעת העידה גב' דבורה גולדמן. במהלך עדותה הבהירה שהנתבעת אינה מבצעת רישום יתר באופן קבוע, אלא על פי צפי הטיסות. עוד העידה על כך שמדובר בתופעה שכיחה המקובלת בכל חברות התעופה ברחבי העולם. העדה הסבירה שרישום היתר קיים לצד רשימת המתנה, ואישרה שהטיסה הייתה בשיא עונת התיירות. העדה ציינה שלכרטיס הטיסה מצורפים באופן אוטומטי 14 דפים המכילים את התנאים הנלווים, הכוללים את תנאי ההובלה, בכלל זה האפשרות הקיימת לרישום יתר ותוצאותיה. עוד ציינה שלעיתים מקבל הנוסע כרטיס אלקטרוני בלבד, והוא מופנה לתנאים הכללים המופיעים באתר האינטרנט, כדי שלא להכביד עליו בדפים מרובים. העדה טענה שעל פי תקנות רישום היתר, ככל שלנוסעים מסודרת טיסה חלופית תוך 4 שעות, התקנות כלל אינן מטילות חובה לפצותם, למרות זאת, כבר בנמל התעופה הוצא לתובעים הפיצוי המקסימלי בדמות של פיצוי בסכום של 200$. העדה ציינה שנמל התעופה במינכן ממליץ שבמקרה של טיסות המשך יוותר זמן של 45 דקות בין טיסה לטיסה, ובמקרה זה נותר לתובעים פרק זמן של 55 דקות, אשר היה אמור לאפשר להם להגיע לטיסת המשך מוקדמת יותר לרומא. דיון והכרעה אין למעשה מחלוקת בין הצדדים על כך שהתובעים זכאים לפיצוי בשל רישום היתר. השאלה הנשאלת הינה האם ראוי לפסוק לתובעים פיצוי גבוה מהפיצוי שנקבע בתקנות רישום היתר. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים מצאתי שהפיצוי הראוי הינו בסכום של 200$ לכל אחד מהתובעים בהתאם להוראת תקנות רישום היתר. עיון בתקנות רישום היתר מגלה שמחוקק המשנה הכיר בתופעה של רישום יתר, ולא מצא מקום להגדירה כרעה חולה שיש לעקרה מן השורש, מן הסתם בשים לב לכך שתופעה זו מאפשרת הוזלה של מחירי הטיסות, לרווחת כלל הנוסעים. מטעם זה אינני מוצאת לנכון לאמץ את טענתם העקרונית והגורפת של התובעים לפיה יש לקבוע פיצוי לדוגמא בשל עצם קיומה של התופעה, על מנת לעקרה משורש. העיון בתקנות רישום היתר מלמד גם על כך שמחוקק המשנה ביקש לקבוע הסדר לפיצוי, ולא הותיר את הפיצוי בכל מקרה לדין הכללי. תקנה 9 בתקנות רישום היתר קובעת "(א) ערכו של הפיצוי שנוסע שתקנה 3(א) חלה עליו יהיה זכאי לו, יהיה מחצית לפחות מערך קטעי טיסתו הרצופה של הנוסע מהמקום שבו נמנעה עלייתו לטסה ועד למקום המצוין בכרטיס המפעיל לאותו קטע, לפי סוג הכרטיס, ובתנאי שבכל מקרה סכום הפיצוי לא יפחת מסכום השווה לחמישים דולרים של ארה"ב, ולא יעלה על סכום השווה למאתיים דולרים של ארה"ב". עיון בתקנה האמורה מלמד על כך שמחוקק המשנה סבר שיש לנקוב בטווח לפיצוי שינתן בדרך כלל לנוסעים, ובכך לאזן בין האינטרסים השונים: מצד אחד, ההכרה בכך שרישום היתר, אף שהוא תופעה מוכרת ולגיטימית, כרוך בעוגמת נפש לנוסע, כתוצאה מהשיבוש בתכניות הנובע מרישום היתר. מצד שני, בכך שפיצוי מעבר לטווח הפיצוי שנקבע בתקנות עלול לאיין את ההסדר ולהפוך את הסדר רישום היתר לבלתי כלכלי ובשל כך יתייקרו כרטיסי הטיסה. אמנם מחוקק המשנה קבע בתקנה 4 לתקנות רישום היתר גם את האפשרות לתבוע על פי הדין הכללי. יחד עם זאת, לא היה בכוונתו להפוך את תקנה 9 ל"אות מתה". לטעמי יש לפסוק פיצוי נוסף על פי על פי הדין הכללי במקום שבו מוכח נזק ממשי, כגון שבמקרה שנוסע הגיע ליעדו באיחור בלתי סביר, באופן שגרם לקיצור ממשי בחופשתו, או שאיחר לאירוע שאליו היה עליו להגיע, או בנסיבות שבהן נקנס נוסע בשל איחור, או בנסיבות שבהן נגרמו לו הוצאות מיוחדות או הפסדים מיוחדים. בענייננו מצאתי שהנתבעת פעלה בסבירות רבה בכל הנוגע לתובעים. לא רק שפעלה באופן מהיר למצוא הסדר חליפי להגעתם ליעדם, היא שידרגה את הטיסה והטיסה את התובעים למינכן במחלקת עסקים, אף הציעה להם על אתר פיצוי בסכום של 200$, שהינו כאמור הפיצוי המקסימלי שנקבע בתקנות. (לשם השוואה ראו למשל את תא (ת"א) 17738/06 רייזר יעקב ואח' נ' ואריג, , מיום 14.9.08. באותו מקרה טולטלו התובעים הלוך ושוב, נשלחו לטיסות שבוטלו, הפסידו יום שלם שיועד לטיול במדריד, וכיוצ"ב, ונפסק שהם זכאים לפיצוי של 2,000 ₪ כל אחד; בתק (ת"א) 5536/03 פישר רונאל נ' חברת התעופה אלאיטליה , מיום 28.10.03, הפסידו התובעים יום שלם של טיול ונאלצו לשאת בתשלום הלינה במלון. הסכום שנפסק להם בשל עוגמת נפש עמד על 3,000 ₪, וסה"כ- 3,250 ₪ כל אחד.) לא מצאתי מקום לקבל את הטענה שנגרמה לתובעים עגמת נפש קיצונית בשל הנסיבות. אמנם התובעים אינם צעירים, והם הגיעו ליעדם באיחור של מספר שעות. יחד עם זאת, התובעים תכננו על פי דבריהם להגיע לפירנצה עד השעה 15:00 ובפועל הגיעו לטענתם בשעה 20:00. לא מדובר באיחור בלתי סביר הגורם נזק קיצוני, מעבר לנזקים שצפה מחוקק המשנה בהתקינו את תקנות רישום היתר. באשר לשעות הנהיגה בחשיכה לפירנצה, התובעים לא הוכיחו מה היה מועד השקיעה התאריך האמור, ולא ניתן להניח שהמועד היה בשעה מוקדמת. היה על התובעים להיערך לאפשרות של איחור ולקבוע הסדר ברור שיאפשר להם להתקשר עם בעל הדירה במקרה של איחור. סיכום אשר על כן, אני קובעת שהנתבעת תשלם לכל תובע סכום בשקלים השווה ל- 200$ של ארה"ב, בתוך שלושים ימים. בשים לב לנסיבות ההליך ולתוצאתו, לכך שהנתבעת נאלצה להגיע לשלושה דיונים בבית המשפט, בכלל זה לדיון הוכחות, אף שכבר ביום האירוע הציעה לתובעים את הפיצוי המקסימלי, כך עשתה אף בכל אחד מהדיונים שהתקיימו בפני, תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 500 ₪ לכל אחד, וכן את אגרת בית המשפט. ככל שהסכום לא ישולם במועד האמור, ישאו הסכומים ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסה"ד ועד יום התשלום בפועל. תביעות נגד חברות תעופהתעופה