קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רישיון לתיווך כח אדם סיעודי: השופט שמואל צור 1. ערעור בפנינו על החלטה מיום 25.8.08 של מנהלת אגף הרישוי במינהל הסדרה ואכיפה של משרד התעשייה המסחר והתעסוקה (להלן - המנהלת) שלא לתת למערערת רישיון לקיום לשכה פרטית לתיווך כח אדם בסיעוד לפי סעיף 63א'(א)(4) לחוק שירות התעסוקה, תשי"ט-1959 (להלן - החוק). 2. המערערת הינה חברה אשר בעלת המניות בה היא גב' איריס וייצמן (להלן - איריס). עוד ביום 26.9.05 הגישה המערערת בקשה לקבל רישיון לניהול לשכה פרטית לתיווך כח אדם בסיעוד. בקשה זו נבדקה ונמצא שהמשרד עליו הצהירה המערערת כמקום פעילותה ברחובות הינו סגור ואינו מתאים. ביום 6.3.06 נערך ראיון עם איריס, אשר התבקשה להמציא את מסמכי השכירות של המשרד, אך לא עשתה כן. 3. ביום 21.10.07 חידשה המערערת את בקשתה וציינה כתובת אחרת של משרד ברחובות. בפנייה זו הופיע שמה של גב' מאירה בייליס כמנהלת כללית של המערערת יחד עם איריס. בקשר לבקשה זו נערך ביום 26.3.08 ראיון עם גב' בייליס אשר יוזכר גם בהמשך. 4. לאחר הדברים האלה הודיעה המנהלת למערערת כי היא שוקלת שלא לתת לה רישיון לניהול לשכה פרטית וזאת משני טעמים: האחד - אי עמידה בתנאי הסף הקבועים ביחס לניסיון הדרוש ממנהל הלשכה (בענייננו - גב' בייליס) והשני - חשד שהרישיון המבוקש על ידי המערערת ישמש את מר משה וייצמן, אחיה של איריס, ואת אפרת וייצמן - ביתו של משה ואחייניתה של איריס, אשר היו בעלי ומנהלי לשכה פרטית שרישיונה נשלל זה לא מכבר. לגבי שני נימוקים אלה ביקשה המנהלת את תגובת המערערת (מוצג מש/10 למוצגי המשיבה). 5. תגובת המערערת הוגשה במכתב מיום 6.5.08 בו צויין, בין השאר, כי המנהלת הכללית של הלשכה היא כיום גב' עופרה גור ארי, העונה לדרישות הכישורים והניסיון לניהול לשכה פרטית (מוצג מש/11). המנהלת ראיינה את גב' גור ארי (מוצג מש/12) ואף הוגש לה חוזה שכירות למשרד ברחוב בנימין 4 ברחובות (מוצג מש/13). 6. החלטת המנהלת מיום 25.8.08 שלא להעניק למערערת רישיון לניהול לשכה פרטית - הוא מושא הערעור בפנינו - נסמכת למעשה על טעם אחד והוא - הקשר המשפחתי בין איריס ובין אחיה משה וייצמן וביתו אפרת, אשר ניהלו לשכה פרטית אחרת שרישיונה נשלל. מדובר בחברת א.א. שירותי סיעוד אשר היתה בעלת רישיון לקיום לשכה פרטית והיתר לתיווך עובדים זרים בתחום הסיעוד (להלן - חברת שרותי סיעוד). כפי שעולה מן החומר שבפנינו, רישיונה של חברת שירותי סיעוד נשלל בשל שלושה ליקויים בתפקודה: האחד - גביית כספים מעובדים זרים בניגוד לחוק ובניגוד לכתב ההתחייבות; השני - הצגת מצג שווא כלפי הרשות והטעייתה במספר מקרים; והשלישי - הפרעה למפקח בעת מילוי תפקידו (החלטה מיום 21.8.07 מוצג מש/1 ממוצגי המשיב). על החלטה זו לא הוגש ערעור והיא הפכה חלוטה וסופית. 7. החלטת המנהלת שלא לתת רישיון לשכה פרטית למערערת מבוססת כאמור על ההחלטה לשלול את רישיונה של חברת שירותי סיעוד בבעלות ובניהול משה וייצמן וביתו אפרת ועל הקשר המשפחתי שלהם עם איריס. כפי שעולה מהחלטת המנהלת, ניסתה איריס להסתיר את קירבת המשפחה שלה עם משה וייצמן וביתו אפרת. עוד עולה מהחלטת המנהלת כי בראיון שהתקיים עם המנהלת המיועדת הקודמת, גב' מאירה בייליס, ציינה גב' בייליס כי היא ביררה אצל "ליסה" מה יהיה כתובת המשרד של המערערת ו"ליסה" זו אינה אלא בת זוגו של משה וייצמן. לטענת המנהלת, יש בכך כדי להצביע על חשד שעיסקה של המערערת בבעלות ובהנהלת איריס ישמש את אחיה משה וייצמן ואחייניתה אפרת, אשר היו בעלי חברת שירותי סיעוד שרשיונה נשלל. לגישת המנהלת, משה וייצמן וביתו אפרת הם "בעלי עניין" בתאגיד שרישיונו נשלל (חברת שירותי סיעוד) ופרשנות תכליתית של החוק מובילה למסקנה שבעלי עניין שכאלה אינם יכולים לעקוף את הוראות החוק על ידי יצירת חברה אחרת, דוגמת המערערת, באמצעות קרובת משפחה שלהם (איריס). 8. בערעור בפנינו, טוענת המערערת כי מלכתחילה היא לא הוקמה כדי לעקוף את הוראת החוק בדרך של יצירת "דלת מסתובבת" למי שהיו בעלי עניין בחברת שירותי סיעוד. לטענתה, איריס לא התכוונה שאחיה משה ואחייניתה אפרת יהיו שותפים בעיסקה. לטענתה, קשריה של איריס עם אחיה הם רחוקים ומשפחתיים בלבד, והיא כלל לא ידעה שיש לו חברה שהיתה בעלת רישיון לניהול לשכה פרטית. לטענתה, איריס לא היתה בעלת עניין בחברת שירותי סיעוד ולא הקימה את המערערת כדי לעקוף את שלילת הרישיון של חברת שירותי סיעוד. המשיב תומך בהחלטת המנהלת וטוען כי שילוב ההגדרות שבסעיף 63א' לחוק מוביל למסקנה שאם הרשות ביטלה רישיון לניהול לשכה פרטית, לא ניתן להעניק רישיון לתאגיד אחר המנוהל או הנמצא בבעלות של קרוב משפחה של מבקש ההיתר או של מי שהיה בעל תפקיד בכיר באותה לשכה בעת הביטול. דיון והכרעה 9. הפרק הרביעי לחוק שירות התעסוקה הביא להפרטה של חלק משוק התיווך לעבודה שהיה בעבר מסור באופן בלעדי למדינה באמצעות שירות התעסוקה. הפרטה זו איפשרה הקמת לשכות פרטיות לתיווך עבודה המתנהלות כעסק פרטי. על אף מעמדן זה של הלשכות הפרטיות, הן הוסמכו להעניק שירות ציבורי ובשל כך חלות עליהן כל הנורמות המחייבות גוף ציבורי. לאור מעמדן הכפול של הלשכות הפרטיות, הוקם בחוק מנגנון של רישוי, באמצעותו יכול הגורם המוסמך לפקח על פעולות הלשכות, לחייב אותן בקיום דרישות מקצועיות כאלה ואחרות ולקבוע להן כללים מחייבים בפעולותיהן. על מציאות זו הרחבנו את הדיבור בפרשת ועקנין (עב' 21/08 עמירם ועקנין וחברת אביב כח אדם סיעודי - מדינת ישראל; פסק דין מיום 4.11.08; טרם פורסם, ), לאמור: 19. הפרטת הסמכות לעסוק בתיווך עבודה - ובמיוחד בתיווך בין ארצי - הינה שטר ושובר בצידו. מצד אחד מוענקת סמכות "שלטונית" רגישה לגוף פרטי ומצד שני מוקם מערך של פיקוח שלטוני על פעולות הגוף הפרטי. ההפרטה והפיקוח הם אפוא שני צידיו של אותו מטבע. יותר מכך, הפרטת הסמכות לעסוק בתיווך עבודה מעבירה אליו סמכות שלטונית ומטילה עליו אחריות כבדה בביצוע תפקידיו. עליו לפעול במקצועיות ראויה, בהגינות, בשיוויון (ראו לדוגמה סעיף 64א'(א) לחוק המפנה לסעיף 42 לחוק), בשקיפות ובכל הדרישות האחרות המוטלות על גוף המפעיל סמכות שלטונית. במיוחד עליו לפעול כזרוע של השלטון הפועלת ביושר ובנאמנות לא רק כלפי מקבלי השרות אלא גם כלפי הרשות השלטונית הסומכת עליו ונותנת בו אמון. 20. אמת, לשכה פרטית הינה גם עסק מסחרי האמור להעניק לבעליו רווחים, אך אין באלה כדי לשלול או לבטל את מעמדה כגוף פרטי המוסמך להעניק שירות לציבור. מכאן כובד האחריות המוטל על לשכה פרטית לעמוד ולקיים את כל התנאים שנקבעו בחוק וברישיון. מכאן גם שלא יעלה על הדעת שעם קבלת הרישיון יתעלם בעל הרישיון מן הדרישות והתנאים שנקבעו בו, יפעל ככל העולה על רוחו ויראה לנגד עיניו רק את ההיבט העסקי. 10. עיון בהוראות החוק ובדברי ההסבר להצעת החוק מעלה שמערך הפיקוח והסנקציות המעוגן בחוק נועד לפעול לא רק כלפי מבקש הרישיון עצמו - בין אם הוא תאגיד ובין אם הוא עסק לא מאוגד - אלא גם כלפי מעגל נוסף של "מעורבים" בפעילות בעל הרישיון והם - "בעל תפקיד בכיר" ו"בעל עניין" בתאגיד ו"בן משפחה" בעסק שאינו תאגיד והגדרתם של כל אחד מאלה רחבה למדי. בפסק דיננו בפרשת חברת שילת (עב' 54/09 שילת כח אדם סיעודי בע"מ ורויטל אהרון - מדינת ישראל; ניתן ביום 3.3.09; טרם פורסם ) הרחבנו את הדיבור על הרחבת מעגל זו ומשמעותה, לאמור: "21. ... (2) במסגרת משטר הפיקוח, ביקש המחוקק להשתחרר מפורמליות וממגבלות האישיות המשפטית הנפרדת של תאגיד. בקשר לכך ביקש המחוקק להרחיב את הפיקוח לא רק כלפי הגוף הפורמלי המפעיל לשכה פרטית מכח רישיון שניתן לו, אלא גם - ואולי בעיקר - כלפי האנשים העומדים מאחוריו והפועלים מטעמו. כך, למשל, התנאים למתן רישיון הקבועים בסעיף 63א'(א) לחוק מתייחסים לא רק אל מבקש הרישיון עצמו, אלא גם אל "המנהל המועסק על ידו" (סעיף 63א'(א)(1) או אל "בעל תפקיד בכיר בעיסקו או בעל עניין באחד מהם" (סעיף 63א'(ד) ו-(4)). בקשר לכך סעיף ההגדרות מפרט את משמעותם של מונחים אלה ומרחיב את הגדרת "בעל עניין" גם על בעלי מניות ובעלי אינטרסים כלכליים בתאגיד ועל בני משפחה של מבקש רישיון שאינו תאגיד. הנטיה להשתחרר מפורמליות מוצאת ביטויה גם בהגדרת "בעל תפקיד בכיר" שהוא - כדברי החוק - "מי שממלא בפועל תפקיד בכיר בעסק, יהא תואר משרתו אשר יהא" (סעיף 62 לחוק). הוראות החוק יוצרות איפוא מציאות משפטית מיוחדת של מעין הרמת מסך ההתאגדות וייחוס הוראות החוק והסנקציות שבו גם כלפי בעלי התפקידים ובעלי עניין בתאגיד, כמו גם כלפי הסביבה המשפחתית בה פועל בעל הרישיון שאינו תאגיד. (3) הוראות החוק משקפות כוונה ברורה למנוע מצב בו מי שנשלל רישיונו בשל כשלון תפקודי או בשל אי עמידה בדרישות ובתנאים שנקבעו, יופיע כמבקש רישיון בכסות אחרת, תוך חילופי זהות משפטית או חילופי בעלי תפקידים. כך, למשל, נאמר בדברי ההסבר להצעת החוק לעניין הגדרת "בעל תפקיד בכיר", "בן משפחה" ו"בעל עניין" כי הם נועדו "כדי למנוע אפשרות שלשכה פרטית תעקוף את הוראותיו [של החוק], תוך ניצול קשרים עם אנשים או תאגידים שלהם קשר הדוק וזיקה ברורה ללשכה הפרטית" (דברי ההסבר להצעת החוק, תשס"ד, בעמוד 387). כך גם לעניין התנאים למתן רישיון שנקבעו בסעיף 63א'(א) לחוק נאמר בדברי ההסבר - "קיום התנאים האמורים מתבקש גם לגבי בעל תפקיד בכיר בעיסקו של מבקש הרישיון או בעל עניין בו, וזאת כדי למנוע אפשרות שלשכה פרטית תעקוף את הוראות הסעיף תוך ניצול קשרים עם אנשים או תאגידים שלהם קשר הדוק וזיקה ברורה ללשכה הפרטית". (דברי ההסבר תשס"ד, בעמוד 389). 4) ההשתחררות מפורמליות והכוונה להרחיב את מעגל האחריות של המעורבים בניהול לשכה פרטית מוצאת ביטויה גם בהסמכת הגורם המפקח (בענייננו - המנהלת) לנקוט גישה גמישה ולהפעיל את סמכות הפיקוח על בעל הרישיון באופן מתון ומידתי ולהתאים את הסנקציה המינהלית לנסיבות כל מקרה (סעיף 63א'(ב) לחוק). בקשר לכך יש מקום להפנות להוראת סעיף 63א'(ב)(2) לחוק אשר גם בה יש ביטוי להרמת המסך הרעיונית של מבקש הרישיון, תוך בחינת "... מידת הזיקה שבין בעל העניין לבין מבקש הרישיון או לבין בעל התפקיד הבכיר בעיסקו לפי העניין". 11. על רקע דברים אלה יש לקרוא את הוראות החוק אשר הגבילו את סמכות השר (בענייננו - המנהלת) להעניק רישיון למבקש בשל סיבות הקבועות בחוק. הכוונה היא להוראת סעיף 63א(א) הקובע, לענייננו, לאמור: "תנאים למתן רישיון 63א'(א) לא יינתן רישיון למבקש לעסוק כלשכה פרטית אלא אם התקיימו כל אלה: (1)... (2)... (3)... (4) בשלוש השנים שקדמו להגשת הבקשה לרישיון לא הפעיל השר סמכות מן הסמכויות המפורטות להלן כלפי מבקש הרישיון, בעל תפקיד בכיר בעסקו, או בעל עניין באחד מהם: (א) - (ג)" [פירוט הסנקציות שהופעלו]. מההגדרות הנוגעות לענייננו שבסעיף 62 לחוק עולה ש"בעל תפקיד בכיר" הוא מי שממלא בפועל תפקיד בכיר, יהא תואר משרתו אשר יהא ו"בעל עניין" הוא, בתאגיד - בעל עניין כהגדרתו בחוק ניירות ערך ובאדם שאינו תאגיד - בן משפחה, אף זאת כהגדרתו בחוק ניירות ערך. לפי זה, לכאורה, הסמכות שלא לתת רישיון לפי סעיף 63א'(א)(4) לחוק לגבי מבקש רישיון שהוא תאגיד, אינה משתרעת על בן משפחה של בעל עניין בו שכלפיו ננקטה סנקציה בעבר. 12. אך מצב זה הוא לכאורה בלבד. כפי שהוסבר בפסק הדין בפרשת שילת, "... מאחורי צירופי המלים וההגדרות שבחוק עומדת כוונה ברורה למנוע מצב בו מבקש רישיון להפעלת לשכה פרטית יהיה נגוע - במישרין או בעקיפין - בכישלון תפקודי בעבר גם במסגרת משפטית קודמת..." במילים אחרות, כוונתו הברורה של החוק היא למנוע מצב בו מנהל בכיר או בעל מניות בלשכה פרטית שנכשלה בעבר יופיע בכסות אחרת וימשיך למעשה לנהל את עיסקו באמצעות תאגיד אחר המנוהל, כלפי חוץ, על ידי בן משפחתו. הקשר המשפחתי של מבקש הרישיון או בעל תפקיד בכיר בו למי שבעבר נכשל בפעילותו במסגרת תאגיד אחר, מעורר לעולם חשש שמבקש הרישיון הוא "בן דמותו" של אותו מנהל בכיר או בעל מניות שנכשל בעבר. בנסיבות אלה רשאי השר, באמצעות המנהלת, לבדוק את הבקשה ובמקרה המתאים למנוע מתן רישיון לתאגיד שבעל המניות או בעל השליטה בו הוא קרוב משפחה של בעל מניות בתאגיד אחר שרישיונו נשלל עקב כישלון תפקודי בעבר. מצב זה הכרחי כדי לשמור על טוהר התפקוד של לשכות פרטיות וכדי למנוע אפשרות - ולו קלושה - של עקיפת הוראות החוק באמצעות התארגנויות משפטיות חדשות בהן מעורבים קרובי משפחה. 13. בפרשת שילת היה מקרה דומה - אך לא זהה - בו ביקש בעל מניות בתאגיד פלוני שנכשל בעבר במסגרת פעילותו בתאגיד אלמוני, להעביר את מניותיו בתאגיד פלוני לקרוב משפחתו. המנהלת לא אישרה את העברת המניות (סמכות הנתונה לה בנוהל החדש שהוצא ללשכות העוסקות בתחום הסיעוד) ובערעור, אישרנו את החלטת המנהלת. בקשר לכך פסקנו באותה פרשה לאמור: 28. אותם עקרונות שפורטו לעיל בדבר הצורך לעמוד על דרכי התנהלותם של האנשים העומדים מאחורי האישיות המשפטית של מבקשת הרישיון, מצדיקה ומחייבת בחינה מקרוב של בקשה לאישור העברת מניות. בחינה זו הכרחית כדי למנוע מצב בו בעלי מניות או בעלי תפקיד בלשכה פרטית שנכשלו בתפקידם יעבירו את מניותיהם לאחר למראית עין בלבד ויישארו למעשה "בעלי עניין" נסתרים, אף אם כלפי חוץ ובאופן פורמלי אין הם עונים במדוייק להגדרה זו. בחינה זו הכרחית במיוחד כאשר בעל המניות החדש הוא קרוב משפחה - מי שנכנס למונח "בן משפחה" בהגדרת "בעל עניין" במבקש רישיון שאינו תאגיד - וקיים חשש אפריורי שהעברת המניות אליו אינה אמיתית ולא נועדה אלא לעקוף את המגבלות שבחוק. מזוית זו ובהיבט זה עלינו לבחון את הבקשה שבפנינו. 29. בקשר לכך יש מקום להעיר שהנחת המוצא היא שהעברת מניות בתאגיד הינה לגיטימית ונעשית ממניעים טהורים ואמיתיים אלא אם קיימת אינדיקציה מינהלית שלא כך הם פני הדברים. שונים הם פני הדברים כאשר מדובר בהעברת מניות בין בני משפחה. כאן הנחת המוצא האמורה אינה תקפה במלואה שכן ניסיון החיים מלמד שהסדרים עסקיים בין בני משפחה קרובים אינם משקפים תמיד מציאות כלכלית של ממש. במצב דברים זה ראוי לנקוט היפוך נטל ההוכחה באופן שעל מבקש הרישיון להוכיח שהעברת המניות בין בני משפחה היא אמנם כלכלית ואמיתית ולא נועדה לעקוף את הוראות החוק." הוא הדין בענייננו. גם כאן מוסמך השר, באמצעות המנהלת, לסרב מתן רישיון כאשר ראיות מינהליות מבססות חשש שמאחורי מבקש הרישיון מסתתר למעשה בעל עניין שנכשל בעבר אף אם במסגרת תאגיד אחר. 14. ראוי לזכור שיכולת הפיקוח של הגורם המוסמך על לשכות פרטיות או מבקשי רישיון לניהול לשכות פרטיות מוגבלת מעצם טיבה וחקירות ובדיקות שהוא עורך אינם נותנים תמיד תמונת מצב ברורה, מדוייקת וחד משמעית. לעיתים, חקירה ובדיקה מניבות תמונה עובדתית חלקית המעלה חשד בלבד לקיומו של נתון העומד בעוכרי מבקש הרישיון. בקשר לכך יש לזכור גם שעניין לנו בבקשה למתן רישיון - להבדיל מהחלטה לשלול רישיון - אשר לגביה נקודת האיזון בין אינטרס הפרט לאינטרס הכלל נוטה לכיוון האינטרס הציבורי. כך, נפסק כי: ... פתרונה של שאלה זו [שאלת העדפת זכות הפרט אשר בידו רישיון על פני אינטרס הציבור. ש.צ.] הוא באיזון בין צורכי הפרט לבין צורכי הכלל. כאשר הרישיון טרם ניתן, עשוי איזון זה להתקיים גם כאשר בידי המינהל אך חשש, כי מתן הרישיון עשוי להביא לפעילות בלתי רצויה. טבעי שהמינהל יבקש להקדים תרופה למכה...". (בג"צ 799/80 שללם נגד פקיד הרישוי, פד"י לו(1), 317 בעמוד 329; וכן ראו הרחבה באותו פסק דין בעמודים 327 - 331). 15. בחינת עניינה של המערערת בהתאם לעקרונות האמורים, מעלה את התמונה הבאה: (1) איריס היא אחותו של משה ויייצמן אשר היה בעל תפקיד בכיר ובעל עניין בחברת שירותי סיעוד שרישיונה נשלל בעבר (ביום 21.8.07). (2) עוד בשנת 2005 הגישה איריס בקשה לרישיון לניהול לשכה פרטית, אך היא זנחה או הקפיאה את בקשתה (סעיף 2 לעיל). (3) ביום 21.10.07, כחודשיים ימים בלבד לאחר שלילת רישיונה של חברת שירותי סיעוד, חידשה איריס את בקשתה לרישיון לניהול לשכה פרטית למערערת (סעיף 3 לעיל). סמיכות זמנים זו יכולה להיות מקרית, אך יכולה גם לעורר תמיהה. (4) בחקירה שנערכה לאיריס, היא ניסתה להעלים את הקשר המשפחתי שלה עם אחיה משה ועם אחייניתה אפרת. לדבריה, משה וייצמן עסק בגינון ולא בתיווך עובדים זרים. לדבריה, אין היא מכירה בחורה בשם ליסה שהיא בת זוגו או אשתו של אחיה משה. לדבריה, אין לה אחיינית בשם אפרת (ראו עמודים 7 - 9 לפרוטוקול החקירה מוצג מש/5). הניסיון של איריס להרחיק את הקשר המשפחתי שלה עם משה וייצמן, ביתו ובת זוגו יכולים לעורר ספק בדבר כנות הבקשה ולעורר חשד בדבר קשר בין הבקשה ובין בני משפחת וייצמן ועיסקם האחר. (5) בחקירתה של גב' מאירה בייליס במסגרת הבקשה המקורית היא הודתה כי "ליסה" - היא בת זוגו או אשתו של משה וייצמן - היא זו שמסרה לה בטלפון את כתובת המשרד שאמור היה לשמש את המערערת. דברים אלה מתמיהים שכן כתובת המשרד של המערערת צריכה להיות בידיעתה של איריס וכיצד זה ליסה, הקשורה לעסקי משה וייצמן, היא בעלת הידע הנוגע לפעילותה של המערערת? (6) כפי שעולה מחקירתה של איריס, מקצועה הוא בתחום היוגה והיא לא עסקה כלל בתחום כח אדם או בתיווך עובדים זרים, למעט מספר חודשים בשנת 2004 בהם עבדה בחברת "מאמי" ועסקה שם בשיבוץ של עובדים ישראליים (עמוד 5 לפרוטוקול החקירה מוצג מש/5). 16. אף אם כל אחד מהנתונים הללו, כשלעצמו, אינו יכול לבסס חשש שהבקשה לרישיון של איריס הוא כסות להמשך הפעילות של משה וייצמן, הרי צירופם יחדיו בהחלט יכול לבסס חשש שכזה. כפי שציינו מדובר בהחלטה מינהלית שלא להעניק רישיון, בה כמות הראיות המינהליות ועוצמתן אינה צריכה להגיע לרמה הדרושה לשם שלילת רישיון שניתן. מטרת החוק לקיים פיקוח הדוק ואפקטיבי על לשכות פרטיות מצדיקה נקיטת גישה זהירה המונעת הענקת רישיון למי שקיים כלפיו חשש סביר - כאן המערערת - שפעילותו נועדה להיות כסות לפעילות של מי שרישיונו נשלל. יש לזכור גם שהסמכות והאחריות לקיום הפיקוח על לשכות פרטיות לתיווך עבודה נתונה לשר והוא פועל - באמצעות המנהלת - על פי קווי מדיניות הנקבעים על ידו. בנסיבות העניין לנו, כערכאת ערעור המקיימת ביקורת שיפוטית על החלטות מינהליות, אין עילה או הצדקה להתערב בהחלטת המנהלת במקרה הנדון שנראית, על פניה, חוקית וסבירה. 17. לאור כל האמור אנו מחליטים לדחות את הערעור. אין בהחלטתנו זו כדי למנוע מן המערערת לפנות אל המנהלת בבקשה להפעיל את סמכותה לפי סעיף 63א'(ב) לחוק לקיצור תקופת המניעה למתן רישיון הקבועה בחוק. המערערת תישא בהוצאות המדינה בערעור זה בסכום של 5,000 ש"ח.תיווךחברות כוח אדם