רישיון תיווך עובדים זרים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רישיון תיווך עובדים זרים: השופט שמואל צור 1. ערעור בפנינו על החלטה מיום 24.8.08 של מנהלת אגף הרישוי במינהל הסדרה ואכיפה במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה (להלן - הממונה), שלא לתת רישיון למערערת מס' 1 (להלן - חברת נירן) לעסוק כלשכה פרטית לתיווך עבודה והיתר לתיווך בין ארצי (תיווך עבודה לעובדים זרים). הטעם להחלטת הממונה הוא שהמנהל המוצע ללשכה הפרטית אינו בעל הכישורים הנדרשים לתפקיד זה; שהמנהל המוצע שימש בעבר ב"תפקיד בכיר" בלשכות פרטיות שרישיונן נשלל ושבעלת המניות בחברת נירן היא אשתו של מי שכיהן ב"תפקיד בכיר" בלשכה פרטית אחרת שרישיונה נשלל. הרקע העובדתי 2. בשנת 2007 גיבשו המשיבים נוהל מפורט בו נקבעו תנאים מקדמיים למתן רישיון והיתר לעסוק כלשכה פרטית להבאה, לתיווך ולטיפול בעובדים זרים בענף הסיעוד (להלן - הנוהל). הוראות הנוהל באו להוסיף על התנאים הכלליים הקבועים בחוק לעניין מתן רישיון לניהול לשכה פרטית. לפי הנוהל, יינתנו רישיונות והיתרים בענף הסיעוד לחברות חדשות אשר מטרתן היחידה היא הבאה, תיווך וטיפול בעובדים זרים. כמו כן נקבעו בנוהל דרישות כשירות הנדרשות ממנהל כללי של לשכה פרטית וכן נקבעו בו תנאים אחרים שאינם מענייננו. 3. ביום 6.2.08 התאגדה חברת נירן ונרשמה כחוק כחברה שמטרתה היחידה הבאה, תיווך וטיפול בעובדים זרים. התאגדות זו נעשתה על מנת לקבל רישיון לניהול לשכה פרטית בענף הסיעוד. בעלת המניות היחידה בחברת נירן היא גב' גבריאלה מונטיאנו (המערערת מס' 2; להלן - גב' מונטיאנו) אשר התמנתה גם כמנהלת החברה (נספחים ב' 1 - 4 לערעור). 4. ביום 10.2.08 הגישה חברת נירן בקשה לרישיון לקיום לשכה פרטית לפי החוק והנוהל. בבקשה צוינה גב' מונטיאנו כמנהלת כללית של הלשכה ופורטו בה ניסיונה בתחום הסיעוד וניהול עובדים (נספח מש/2 לתשובת המדינה). בתשובה לבקשה הודיעה הממונה כי גב' מונטיאנו אינה עונה על הדרישות הקבועות בנוהל לגבי כישוריו של מנהל כללי של לשכה פרטית (נספח מש/3 לתשובת המדינה). 5. לאור זאת מינתה חברת נירן מנהל כללי אחר ללשכה, הוא מר בנימין ויניש (המערער מס' 3; להלן - מר ויניש; נספח ד' לערעור). קורות חייו של מר ויניש, כמו גם נתוני הכשרתו וניסיונו, הועברו לממונה (נספח ד' לערעור). בקשר לכך הוזמנו גב' מונטיאנו ומר ויניש לבירור ולמתן עדות (מיום 27.3.08; נספחים מש/6 ו-7 לתשובת המדינה). 6. ביום 16.6.08 הודיעה הממונה לחברת נירן כי אין שקיפות מלאה באשר למי שאמור לנהל את הלשכה וכי מר ויניש אינו עונה על דרישות הנוהל בדבר כישוריו של מנהל כללי ללשכה. לאור זאת הוזמנה חברת נירן להגיש טיעונים בכתב במסגרת של שימוע (נספח מש/9 לתשובת המדינה). טיעוני חברת נירן הוצגו בפני הממונה (מכתב מיום 8.7.08; נספח מש/10 לתשובת המדינה) וזו החליטה, בסופו של דבר, שלא לתת לחברת נירן רישיון לניהול לשכה פרטית (החלטה מיום 24.8.08; נספח מש/11 לתשובת המדינה ונספח א' לערעור). על החלטה זו של הממונה נסב הערעור בפנינו. החלטת הממונה 7. החלטת הממונה התקבלה על יסוד התשתית העובדתית שהייתה בפניה ובכלל זה הבקשה שהוגשה, המידע והמסמכים שהוצגו, העדויות שנגבו, הטיעונים בכתב במסגרת השימוע ועוד. על יסוד כל אלה החליטה הממונה שלא לתת לחברת נירן רישיון לניהול לשכה פרטית וזאת משלושה נימוקים העומדים כל אחד לעצמו: הראשון - מר ויניש, המוצע כמנהל כללי של הלשכה, אינו עומד בדרישות הניסיון והכשירות הקבועות בנוהל. לדעת הממונה, לא הוצגו אסמכתאות לכך שבעבודתו של מר ויניש בעבר כקצין בטחון, הוא היה ממונה ישיר על לפחות 50 איש, כנדרש בנוהל (סעיף א'1 להחלטת הממונה). השני- מר ויניש כיהן בעבר ב"תפקיד בכיר" בשתי לשכות פרטיות שרישיונן נשלל. מדובר בתפקידים אותם מילא מר ויניש בחברת "משאב" שרישיונה ללשכה פרטית נשלל ביום 1.5.06 ובחברת "שפיר", שרישיונה ללשכה פרטית נשלל ביום 4.6.08. החלטה זו מבוססת על הוראות סעיף 63א'(א)(4) לחוק שירות התעסוקה תשי"ט-1959 (להלן - החוק). השלישי - גב' מונטיאנו, בעלת המניות בחברת נירן הינה אשתו של מר פנחס דוד (להלן - מר דוד) שהוא בעל "תפקיד בכיר" בלשכה פרטית אחרת שרישיונה נשלל. המדובר בחברת "איתנית" שרישיונה נשלל ביום 3.3.08. לדעת הממונה, אין לתת רישיון והיתר לעסוק כלשכה פרטית לחברת נירן משום ש"בעל עניין" בה (גב' מונטיאנו) היא אשתו של בעל "תפקיד בכיר" (מר דוד) בלשכה פרטית שרישיונה נשלל (חברת "איתנית"). לדעת הממונה, תוצאה זו מתבקשת מפרשנות תכליתית של הוראת סעיף 63א'(א)(4)(א) לחוק. בהמשך דברינו נרחיב את הדיבור על כל אחד מנימוקיה של הממונה, תוך התייחסות לרקע העובדתי, לטענות הצדדים בערעור ולמצב המשפטי. דיון והכרעה 8. שני הנימוקים הראשונים העומדים ביסוד החלטת הממונה מתייחסים למר ויניש. הנימוק הראשון מתייחס לעניין כישוריו והוא בעיקרו עובדתי. הנימוק השני מתייחס לעניין פסלותה של חברת נירן לקבל רישיון ללשכה פרטית בשל כך שמר ויניש, המוצע לכהן כמנהל כללי שלה, היה בעל "תפקיד בכיר" בלשכות פרטיות (חברת משאב וחברת שפיר) שרישיונן נשלל. נימוק זה הוא בעל אופי משולב - עובדתי ומשפטי. הנימוק השלישי מתייחס לעניין פסלותה של חברת נירן בשל מעמדו של מר דוד - בעלה של גב' מונטיאנו - כבעל "תפקיד בכיר" בלשכה פרטית (חברת איתנית) שרישיונה נשלל. נימוק זה הוא משפטי גרידא. נדון להלן בעניינים אלה כסידרם. הנימוק הראשון - כישוריו וניסיונו של מר ויניש 9. כפי שראינו (סעיף 2 לעיל), גיבשה המדינה נוהל הקובע תנאים מוקדמים למתן רישיון והיתר ללשכה פרטית המבקשת לעסוק בהבאה, תיווך וטיפול בעובדים זרים בענף הסיעוד (להבדיל מענפים אחרים כגון - חקלאות ובניין). בנוהל זה נקבעו שורה של תנאי כשירות מוקדמים שהם בבחינת קריטריונים המחייבים את המדינה בבואה להעניק רישיונות והיתרים לפי החוק. התנאים המוקדמים הקבועים בנוהל הם קריטריונים נוספים על התנאים למתן רישיון הקבועים בחוק ואין הם באים במקומם. 10. כזכור, תנאי מוקדם למתן רישיון ללשכה פרטית בתחום הסיעוד הוא הקמתה של חברה שמטרתה היחידה היא הבאה, תיווך וטיפול בעובדים זרים בענף זה. מטבע הדברים חברה פועלת באמצעות מנהל ולעניין זה קובע הנוהל תנאי כשירות מיוחדים לגביו לאמור: "ז. מנהל כללי בעל ניסיון המבקשת מעסיקה מנהל כללי בעל שלוש שנות ניסיון לפחות בתפקיד ניהולי בו היה אחראי על ניהול 50 עובדים לפחות בשנה או בעל ניסיון של שנה לפחות בתפקיד מנכ"ל בלשכה פרטית בעלת רישיון לפי החוק. ... המבקשת תגיש ליחידת הסמך תצהיר המנכ"ל ואישורים אחרים לגבי ניסיונו. הממונה רשאי לערוך למנכ"ל ראיון אישי או לערוך לגביו בדיקות נוספות טרם אישורו...". בענייננו הגישה חברת נירן תצהיר, קורות חיים ומסמכים נוספים הנוגעים לניסיונו וכישוריו של מר ויניש והשאלה היא האם עלה בידה להניח בפני הממונה תשתית מספקת להוכחת כישוריו הנדרשים על פי הנוהל. לטענת המערערים החומר שנמסר לממונה מלמד כי התקיימו במר ויניש הכישורים הנדרשים ובמיוחד התקיים בו התנאי של ניהול 50 עובדים בשנה. 11. מעיון בחומר העובדתי שהוצג בפני הממונה עולה כי בשנים 1977 - 2005 כיהן מר ויניש בתפקידי סגן קצין ביטחון (קב"ט) וקב"ט ראשי במספר יחידות של התעשייה האווירית ביהוד וכקב"ט ראשי ומנהל אדמיניסטרטיבי בחברת "חץ הכסף" אשר נרכשה על ידי חברת אלביט ומהווה כיום חטיבה בה. עוד עולה מן המסמכים כי בשנים 2005 - 2006 כיהן מר ויניש כרכז ומנהל שיווק בחברת "משאב שירותי כח אדם" בענף הסיעוד ובשנים 2006 - 2008 כרכז אזורי בחברת "שפיר מטפלים זרים וסיעוד". 12. במסמך קורות החיים שהגיש מר ויניש (נספח ח'1 לערעור) נאמר כי, במסגרת עבודתו כקצין בטחון ראשי, הוא היה אחראי על מערך בטחוני מורכב וניהל למעלה מ-50 עובדים, לרבות צוותי אבטחה, אנשי צבא מסופחים, פקידות, עוזרים ובעלי תפקידים נוספים שהיו צריכים ליישם את הוראות האבטחה. לפי נתונים אלה, לכאורה מר ויניש עונה לתנאי הקבוע בנוהל הדורש ניהול צוות של 50 עובדים לפחות. עם זאת, אין בקורות החיים עדות לכך שמר ויניש היה בתפקיד כזה משך שלוש שנים לפחות. אולם בפני הממונה היה גם מסמך נוסף, של מר יוחנן יבנה, אשר עבד בתעשייה האוירית בשנים 1965 - 1993 והיה בשנים 1977 - 1993 קצין ביטחון ראשי במפעל ביהוד, קב"ט ראשי של חטיבת ההנדסה בלוד ומנהל כוח אדם של מינהל הביטחון של התעשייה האוירית. ממסמך זה עולה כי בתפקידיו של מר ויניש בתעשייה האוירית, הוא ניהל באופן ישיר למעלה מ-20 עובדי ביטחון ובנוסף הוא ניהל את מערך יישום נהלי הביטחון מול כ-30 בעלי תפקידים בכירים במפעלים (נספח א'2 לערעור). תוכנו של מסמך זה אינו תואם את האמור בקורות החיים של מר ויניש לעניין ניסיון ניהולי של צוות של 50 איש. במסמך זה אין גם אישור חיצוני לכך שמר ויניש ניהל צוות זה של עובדים משך שלוש שנים כנדרש בנוהל. 13. הממונה הוא גורם מינהלי המופקד על רישוי לשכות פרטיות. הממונה הוסמכה להפעיל סמכויות לפי החוק ובפעולתה עליה לעמוד על קיומם של התנאים שנקבעו בנוהל. בביצוע תפקידה, פועלת הממונה על יסוד תשתית עובדתית מינהלית המצויה בפניה שמקורה בנתונים ובמסמכים הנמסרים לה על ידי המבקשים ובחומר נוסף המגיע לידיה, בין בדרך של ראיונות וחקירות ובין בדרך של בדיקות היזומות על ידה. אין חולק כי החלטתה של הממונה היא החלטה מינהלית המתבססת על התשתית העובדתית שבפניה. הממונה, כמו כל גוף מינהלי, חייבת לקבל החלטה בתחום סמכותה, בגדר מתחם הסבירות בו מוסמך לפעול כל גורם מינהלי ובמידת ההגינות ותום הלב הראויים. 14. בעניין כישוריו של מר ויניש החלטתה של הממונה היתה שלא הוכח לה כי התקיימו במר ויניש תנאי הכשירות הקבועים בנוהל. בחינת החלטת הממונה בנקודה זו מעלה שהחלטתה הינה עניינית וסבירה ואין יסוד להתערב בה. על פני הדברים, היתה רשאית הממונה לתת עדיפות לאמור במכתב חיצוני - אובייקטיבי לכאורה - של מר יבנה לפיו הרקע הניהולי של מר ויניש הסתכם בניהול צוות של כ-20 איש ולא צוות של 50 איש כנדרש. יותר מכך, לא היה בפני הממונה כל נתון המצביע על משך זמן הניהול המינימלי הנדרש בנוהל (שלוש שנים) בנוגע למר ויניש. גם מסמכים אחרים שנמסרו לממונה לא הצביעו על קיומם של תנאי הכשירות במר ויניש (נספח ח'3 - ח'6 לערעור). מטעמים אלה ניתן לאמר שחברת נירן לא הניחה בפני הממונה תשתית עובדתית מספקת להוכחת כישוריו של מר ויניש לצורך כהונתו כמנכ"ל לשכה פרטית. החלטה זו של הממונה מבוססת על הנתונים שבפניה ואין היא מתיימרת לחסום את דרכה של חברת נירן להשלים נתונים ולהוכיח את כישוריו הנדרשים של מר ויניש, ככל שיש לו כישורים כאלה. החלטה זו של הממונה גם אינה חוסמת את דרכה של חברת נירן לבקש רישיון לניהול לשכה פרטית על בסיס הצעת מועמדותו של מנכ"ל אחר העונה על התנאים הנדרשים בנוהל. לסיכום נקודה זו יש לאמר כי אין עילה להתערב בהחלטת הממונה שלא להעניק לחברת נירן רישיון לניהול לשכה פרטית בשל כך שמר ויניש - המנכ"ל המוצע ללשכה - אינו עונה על תנאי הכשירות הנדרשים בנוהל. הנימוק השני - פסלותו של מר ויניש לכהן כמנכ"ל לשכה פרטית בשל היותו "בעל תפקיד בכיר" בלשכה שרישיונה נשלל 15. הנימוק השני של הממונה העומד ביסוד החלטתה לדחות את בקשת חברת נירן לקבל רישיון לניהול לשכה פרטית, נעוץ אף הוא במר ויניש. אלא שבניגוד לנימוק הראשון המכוון אל כישוריו של מר ויניש לפי הוראות הנוהל, הנימוק השני מבוסס על הוראות החוק. מדובר בהוראת סעיף 63א'(א) לחוק הקובעת לאמור: "תנאים למתן רישיון 63א' (א) לא יינתן רישיון למבקש לעסוק כלשכה פרטית אלא אם התקיימו כל אלה: (1) - (3) ..... תנאים שאינם נוגעים לענייננו. (4) בשלוש השנים שקדמו להגשת הבקשה לרישיון לא הפעיל השר סמכות מן הסמכויות המפורטות להלן כלפי מבקש הרישיון, בעל תפקיד בכיר בעיסקו או בעל עניין באחד מהם: (א) אי חידוש רישיון, ביטולו או סיווגו... (ב) הוצאת צו סגירה... (ג) אי חידוש רישיון, ביטולו או סיווגו לפי... חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם. (ב)...". אין חולק כי בשנים 2005 - 2006 הועסק מר ויניש כרכז ומנהל שיווק בחברת משאב כח אדם סיעודי (להלן - חברת משאב) אשר רישיונה לניהול לשכה פרטית נשלל ביום 1.5.06. כמו כן אין חולק כי בתקופה שמחודש מרס 2006 ועד מרס 2008 (מועד בו מונה כמנכ"ל חברת נירן), הועסק מר ויניש כרכז בחברת שפיר מטפלים זרים לסיעוד (להלן - חברת שפיר) שרישיונה לניהול לשכה פרטית נשלל ביום 4.6.08. על יסוד נתונים אלה ועל יסוד ההנחה שמר ויניש כיהן בשתי החברות הללו ב"תפקיד בכיר", מצאה הממונה שלא התקיים בו התנאי הנדרש בסעיף 63א'(א)(4) לחוק. 16. בקשר לכך מעלים המערערים שורה של טענות שהעיקריות שבהן הן אלה: ראשית - נטען כי מר ויניש לא היה בעל "תפקיד בכיר" בחברת משאב ובחברת שפיר אלא כיהן בהן בתפקידים זוטרים. שנית - נטען כי מר ויניש לא ידע על מעשי הבעלים של חברת משאב וחברת שפיר אשר הביאו לשלילת רישיונן ולא היה מעורב בהם. בקשר לכך מוסיפים המערערים וטוענים כי ההחלטה לשלול את רישיונה של חברת משאב לא הוצגה בפני המערערים כך שנמנע מהם להתמודד עם תוצאות מעשיהם של בעלי החברה. שלישית - נטען כי מאז נשלל רישיונה של חברת משאב בשנת 2006 עברו שלוש שנים המהוות "תקופת צינון" לעניין פסלות מבקש רישיון לניהול לשכה פרטית לפי סעיף 63א'(א)(4) לחוק. נדון בטענותיו אלה כסידרן. בעל תפקיד בכיר 17. טוענים המערערים כי מר ויניש לא היה בעל "תפקיד בכיר" בחברת משאב ובחברת שפיר ולכן שלילת רישיונן של שתי חברות אלה כלשכה פרטית אינה יכולה לפסול אותו. לטענת המערערים, עובד בכיר הוא מי שיש לו השפעה על מדיניות הלשכה הפרטית, על החוזים להבאת עובדים זרים מחו"ל, על העניינים הכספיים והתשלומים הקשורים בלשכה, כמו גם על השמות ותיווך עובדים זרים על ידי גורמים שאינם מורשים. לטענת המערערים, עובד בכיר אינו עובד שאוסף את העובדים הזרים מנמל התעופה, נוסע לבקר בבתי המטופלים או מסתובב בין משפחות בבתי חולים ומשווק את לשכתו ואין לו כל השפעה על מהות פעולת הלשכה (סעיף 7 לסיכומי טענות המערערים). לעומתם טוענת המדינה כי מן התשתית העובדתית שהיתה בפני הממונה עולה כי מר ויניש כיהן בתפקידים בכירים הן בחברת משאב והן בחברת שפיר. 18. חוק שירות התעסוקה מתייחס ל"בעל תפקיד בכיר" בלשכה פרטית בהקשר אחד עם "מבקש רישיון" לניהול לשכה פרטית ועם "בעל עניין" בלשכה פרטית (ראו סעיף 63א'(א)(3) ו-(4); סעיף 63א'(ב)(2) וסעיף 68(א)(5) לחוק). שלושת אלה הם הגורמים הפעילים הרלבנטיים לעניין תפקודה של לשכה פרטית. המונח "בעל תפקיד בכיר" בעסק מוגדר בסעיף 62 לחוק כך: "מי שממלא בפועל תפקיד בכיר בעסק, יהא תואר משרתו אשר יהא". הגדרה זו מבקשת להשתחרר ממונחים או מהגדרות פורמליים ולהתמקד במהותם של דברים, לאמור - במהותו ובטיבו של התפקיד. עם זאת, ההגדרה שבחוק לא קבעה אמות מידה או הנחיות מדוייקות היכולות להוביל למסקנה מהו "תפקיד בכיר" בלשכה פרטית ומלאכה זו נותרה לנו, במסגרת הפרשנות המשפטית המסורה בידינו. 19. הפרשנות לה טוענים המערערים למונח "בעל תפקיד בכיר" שבחוק הינה אפשרית מבחינה מילולית, אך לטעמנו היא צרה מידי ואין היא עונה על תכלית החוק. לדעתנו, הוראות החוק ותכליתו מבקשות להרחיב את גבולות המונח "בעל תפקיד בכיר" ולא לצמצמו. לדעתנו, פרשנות ראויה של הוראות החוק מובילה למסקנה כי "בעל תפקיד בכיר" בלשכה פרטית אינו רק מי שנמצא בראש הפירמידה הניהולית של הלשכה או העוסק בענייניה הכספיים, אלא גם כל אדם המועסק בלשכה וממלא בה תפקיד המגשים את המטרות העיקריות והמהותיות שלשמן הוקמה, או שהוא מייצג אותה כלפי חוץ, או מי שיש לו מעורבות או השפעה ישירה או עקיפה על המדיניות ועל העניינים המרכזיים בהם עוסקת הלשכה. הגדרות אלה אמורות להוות מסגרת גמישה לבחינה של כל מקרה ספציפי הבא בפני הרשות או בפני בית הדין והן לא נועדו למצות את ההגדרה או ליצור רשימה סגורה של מצבים או תפקידים. לפי גישה זו, בעל תפקיד בכיר בלשכה פרטית לא יהיה מי שמבצע תפקידים טכניים גרידא שאינם קשורים בהכרח למהות תפקידה של הלשכה. 20. לפי אמות מידה אלה אין ספק שמר ויניש היה בעל תפקיד בכיר בחברת משאב ובחברת שפיר: בחברת משאב היה מר ויניש רכז ומנהל השיווק (נספח ח'1 ו-ט' לערעור). באותה חברה היה מר ויניש אחראי על טיפול בכ-200 לקוחות (מכתבו של עו"ד צומן; נספח מש/13 לתשובת המדינה). בחברת שפיר היה מר ויניש רכז אזורי לאזור המרכז וטיפל בלקוחות החברה מנתניה ועד אשדוד (עמוד 51 לפרוטוקול העדות שלו; נספח מש/6 לתשובת המדינה). תמונת מצב זו מדברת בעד עצמה. מר ויניש הועסק בחברת משאב ובחברת שפיר בתפקידים שהם מתחום פעילותן המהותית והמקצועית של שתי לשכות אלה. הוא היה נציג הלשכות כלפי גורמים חיצוניים, בין אם כרכז וכמנהל שיווק בחברת משאב ובין אם כרכז אזורי בחברת שפיר. העובדה שבחברת שפיר היו 4 - 5 רכזים מתוך 10 עובדים, אינה שוללת את מעמדו של מר ויניש באותה חברה כבעל תפקיד בכיר. גם הטענה כי מר ויניש השתכר בחברת שפיר רק 1,500 ש"ח לחודש אינה מדוייקת שכן מן העדויות עולה שהוא קיבל שכר משני מקורות שהגיע לסכום של 4,000 ש"ח (עמוד 49 לנספח מש/6) ואפשר שהיקף משרתו היה חלקי בלבד. לאור כל זאת, יש לקבוע באופן חד משמעי שמר ויניש נכנס לגדר המונח "בעל תפקיד בכיר" בשתי לשכות פרטיות (חברת משאב וחברת שפיר) שרישיונן נשלל. השפעת שלילת רישיונן של חברת משאב וחברת שפיר על מועמדותו של מר ויניש לתפקיד - מנכ"ל חברת נירן. 21. שאלה אחרת היא האם יש מקום לפסול את מועמדותו של מר ויניש כמנכ"ל חברת נירן בשל היותו "בעל תפקיד בכיר" בשתי חברות (חברת משאב וחברת שפיר) שרישיונן נשלל. שאלת הזיקה בין שלילת רישיון מלשכה פרטית ובין פסילת "עובד בכיר" מלכהן בתפקיד מנהל כללי בלשכה אחרת מחזירה אותנו שוב להוראת סעיף 63א'(א)(4) לחוק הקובעת לאמור: 63א' (א) לא יינתן רישיון למבקש לעסוק כלשכה פרטית אלא אם כן התקיימו כל אלה: .... (4) בשלוש השנים שקדמו להגשת הבקשה לרישיון לא הפעיל השר סמכות מן הסמכויות המפורטות להלן כלפי מבקש הרישיון, בעל תפקיד בכיר בעיסקו או בעל עניין באחד מהם: (א) - (ג) פירוט הסנקציות... (ב)...". לטעמנו היצמדות מילולית להוראות החוק עלולה להחטיא את מטרת החוק והיא עלולה שלא לכסות קשת של מצבים שהמחוקק ככל הנראה כיוון אליהם. כפי שכבר פסקנו, במסגרת משטר הפיקוח, ביקש המחוקק להשתחרר מפורמליות וממגבלות האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד (עב 54/09 שילת כח אדם סיעודי; טרם פורסם ). כפי שציינו שם, הוראות החוק יוצרות מציאות משפטית מיוחדת של הרמת מסך וייחוס הוראות החוק והסנקציות שבו גם כלפי בעלי תפקידים ובעלי עניין בתאגיד, כמו גם כלפי הסביבה המשפחתית בה פועל בעל רישיון שאינו תאגיד (שם בעמוד 11). גישה תכליתית זו מוצאת ביטויה גם בהוראות סעיף 68(א)(5) לחוק המסמיכות את השר לשלול רישיון מלשכה פרטית תוך ייחוס פעולותיהם השליליות של בעל תפקיד בכיר או בעל עניין לבעל הרישיון. בקשר לכך טוענת המדינה שיש לפרש את הוראות החוק כך שכל אימת שנשלל רישיון מלשכה פרטית, דבק פסול אוטומטי גם בבעל תפקיד בכיר או בעל עניין באותה לשכה באופן המצדיק סרוב מתן רישיון למבקש אחר בו מעורב בעל העניין או בעל התפקיד הבכיר בלשכה שרישיונה נשלל. טיעון זה מרחיק לכת ומרחיב שלא לצורך ושלא במידה הראויה את הוראות החוק. לעניין מבקש שהוא "בעל עניין" בחברה שרישיונה נשלל פסקנו בפרשת שילת (עב' 54/09) שיש מקום שלא לתת רישיון כאשר בעל העניין העומד מאחורי הבקשה היה גם בעל עניין בחברה אחרת שרישיונה נשלל או כשקיים חשש שהבקשה משקפת העברת מניות שאינה אמיתית. לגבי "בעל תפקיד בכיר" המצב קצת שונה שהרי אין מדובר ב"בעל עניין" שיש לו אינטרס רכושי בחברה אלא אדם המועסק בחברה כשכיר ולא תמיד קיימת הצדקה לשלול את מטה לחמו אם החברה נכשלה בפעילותה. גישת המדינה המצדיקה פסילה אוטומטית של בעל תפקיד בכיר בשל תפקידה הכושל של לשכה אחרת בה הועסק, פוגעת מעבר למידה בחופש העיסוק של בעל התפקיד הבכיר ולכן אין הצדקה. 22. הפתרון הראוי הוא דרך הביניים בין הגישה המילולית ובין גישת המדינה. לפי דרך זו כשם שפעולתם השלילית של "בעל תפקיד בכיר" או "בעל עניין" בלשכה מיוחסת ללשכה עצמה ומאפשרת לשר לשלול את הרישיון מן הלשכה, כך יש לקרוא את הוראות סעיף 63א'(א)(4) ולאמר שכל אימת שרישיונה של לשכה נשלל בשל מעורבותו ופעילותו השלילית של "בעל עניין" או "בעל תפקיד בכיר" בה - ניתן יהיה לסרב לתת רישיון לניהול לשכה פרטית למבקש הרישיון. פרשנות זו מתחייבת גם מכך שבדרך הטבע הסנקציות המופעלות על ידי השר או הגורם המוסמך, מכוונות כלפי בעל הרישיון ולא כלפי בעל העניין או בעל התפקיד הבכיר. מכאן שלענייננו, שאלת המפתח היא איפוא מידת הקשר והזיקה בין פעולותיו של בעל התפקיד הבכיר בלשכה שרישיונה נשלל ובין הפעלת הסנקציה של שלילת הרישיון מאותה לשכה. ככל שקיים קשר ענייני ומהותי בין פעולות בעל התפקיד והסנקציה שהופעלה כלפי הלשכה, כי אז קיימת הצדקה להימנע ממתן רישיון ללשכה אחרת המבקשת להעסיק את בעל התפקיד מכח הוראת סעיף 63א(א)(4) לחוק. כאמור, מטיעוני המדינה עולה שכל אימת שנשלל רישיון מלשכה פרטית, דבק פסול אוטומטי גם בבעל תפקיד בכיר באותה לשכה באופן המצדיק סרוב מתן רישיון למבקש אחר המציע להעסיק את בעל התפקיד הבכיר בלשכה שרישיונה נשלל. כפי שציינו, טיעון זה מרחיק לכת ומרחיב שלא לצורך ושלא במידה הראויה את הוראות החוק ופוגע בעקיפין גם בחופש העיסוק של בעל התפקיד הבכיר. לכך אין הצדקה. 23. יישום פרשנות זו על ענייננו מחייב את בדיקת הקשר בין שלילת רישיונן של חברת משאב וחברת שפיר לבין תפקודו של מר ויניש באותן חברות. בדיקה זו צריכה להיעשות על ידי הממונה, תוך מתן הזדמנות למבקש הרישיון ולמר ויניש לבדוק את הנתונים והתשתית העובדתית שהביאו לשלילת רישיונן של אותן שתי חברות ולהתייחס אליהן. בקשר לכך אין די בדברי הממונה בהחלטתה כי מעיון בחומר הראיות עליהן נשענו ההחלטות לשלול את רישיונן של חברת משאב וחברת שפיר "... עולה מעורבותו של מר ויניש בלשכות אלו ובפעילותן הבלתי חוקית..." בעניין זה לא ניתן להסתפק בדברי הממונה שנאמרו בלא שנשמעה לעניין זה תגובתו של מר ויניש. בעניין זה היה צורך להשלים את תמונת הבירור, להציג למר ויניש את חומר הרקע העובדתי ואת ההחלטות שהתקבלו בעניין פסילת רישיונן של חברת משאב וחברת שפיר, לקיים שימוע כהלכתו, לבחון את מידת הזיקה בין שלילת הרישיון לתפקודו של מר ויניש ולקבל החלטה מתאימה. כל זאת לא נעשה בענייננו. תקופת הצינון 24. טוענים המערערים כי מאז נשלל רישיונה של חברת משאב חלפו שלוש שנים המהוות "תקופת צינון" לעניין פסלותו של בעל תפקיד בכיר ולכן אין השפעה לשלילת רישיון זו. טענה זו אינה מדוייקת. לפי סעיף 63א'(א)(4) לחוק, המועד הקובע לעניין חישוב תקופת הצינון הוא מועד הגשת הבקשה לרישיון. בענייננו, רישיונה של חברת משאב נשלל בחודש מאי 2006 ואילו בקשת חברת נירן הוגשה בחודש מרס 2008. על פני הדברים, במועד הגשת הבקשה טרם חלפו שלוש שנים ממועד שלילת הרישיון מחברת משאב, כך שלעניין זה קיימת תחולה להוראת סעיף 63א'(א)(4) לחוק. רק בזמן הקרוב, בחודש מאי 2009, יחלפו שלוש שנים מאז שלילת רישיונה של חברת משאב וככל שחברת נירן תגיש בקשה חדשה לאחר מועד זה, לא ניתן יהיה לסרב לה בשל שלילת רישיונה של חברת משאב, ככל שיהיה קשר בין הבקשה החדשה לחברת משאב. הנימוק השלישי לדחיית בקשתה של חברת נירן - הקשר המשפחתי בין גב' מונטיאנו ומר פנחס דוד הנימוק השלישי בהחלטת הממונה לדחיית בקשתה של חברת נירן לקבלת רישיון לניהול לשכה פרטית הוא הקשר המשפחתי שבין גב' מונטיאנו, בעלת המניות (ובעלת העניין) בחברת נירן, ובין בעלה או בן זוגה לחיים מר פנחס דוד (להלן - מר דוד). נימוק זה מבוסס על כך שמר דוד היה "בעל תפקיד בכיר" בלשכה פרטית אחרת שרישיונה נשלל, היא חברת איתנית. לדעת הממונה, בשל כך ולאור קשר הזוגיות של מר דוד עם גב' מונטיאנו, יש לראות גם אותו כ"בעל עניין" בחברת נירן ובגלל "כשלונו" בעבר לא ניתן להעניק לחברת נירן רישיון לניהול לשכה פרטית. במאמר מוסגר יצויין כי מר דוד הוצע מלכתחילה לתפקיד מנכ"ל חברת נירן (סעיף 10 למכתבה של ב"כ המערערים מיום 10.2.08; נספח ד'1 לערעור), אך מועמדותו הוחלפה בזו של מר ויניש. למרות זאת נותרה בעינה עמדת הממונה - כנימוק העומד בפני עצמו - שלא לתת רישיון לחברת נירן בשל הקשר המשפחתי של מר דוד עם גב' מונטיאנו. 26. אין חולק שמר דוד הועסק בחברת איתנית שרישיונה לניהול לשכה פרטית נשלל ביום 3.3.08. ערעור על החלטה זו נדחה על ידי בית דין זה (תיק ע"ב 18/08 ו-22/08 התמדה מיון והשמה בע"מ ואיתנית סיעוד והשגחה בע"מ - מדינת ישראל; לא פורסם; , פסק דין מיום 6.8.08). גם בקשר לכך טענו המערערים כי מר דוד לא היה בבחינת "בעל תפקיד בכיר" בחברת איתנית, אך דין טענה זו להידחות: ראשית - במכתב של באת כוחם של המערערים מיום 10.2.08 צויין במפורש כי מר דוד - אף שלא צויין שמו - הוא "עובד בכיר בחברת איתנית, בעל ניסיון עשיר ביותר בניהול ובפיקוח על עובדים רבים בתחום הסיעוד". דברים אלה שנאמרו לפי תומם, משקפים אל נכון מעמד בכיר של מר דוד בחברת איתנית. שנית - לפי אמות המידה שנקבעו על ידינו לעיל לעניין היקף ההגדרה של "בעל תפקיד בכיר" בלשכה פרטית אין ספק שמר דוד - ולו רק לפי דברי באת כוח המערערים שצוטטו לעיל - היה בעל תפקיד בכיר בחברת איתנית. עם זאת, שאלת מעמדו של מר דוד כ"בעל תפקיד בכיר" בלשכה פרטית שרישיונה נשלל אינו רלבנטי כיום לעניין בקשתה של חברת נירן לרישיון לניהול לשכה פרטית מן הטעם הפשוט שמועמדותו לתפקיד מנכ"ל החברה הוסרה והוחלפה במר ויניש. 27. מוסיפה המדינה וטוענת - וזו למעשה טענתה המרכזית - כי מר דוד הוא "בעל עניין" בחברת נירן בשל היותו בן משפחתה של גב' מונטיאנו, ולאור שלילת רישיונה של חברת איתנית בה עבד, יש צידוק שלא להעניק רישיון לחברת נירן. טענה זו של המדינה צריכה הבהרה: לשיטת המדינה, לפי סעיף 63א'(א)(4) לחוק, ניתן שלא להעניק רישיון ללשכה פרטית אם השר הפעיל סנקציה כלפי "בעל עניין" במבקש הרישיון. המונח "בעל עניין" מוגדר בסעיף 62 לחוק כך: "בעל עניין - כל אחד מאלה: (1) בתאגיד - בעל עניין בתאגיד, כהגדרתו בחוק ניירות ערך; (2) באדם שאינו תאגיד - מן משפחתו, מי שזכאי לחלק מהרווחים של אותו אדם או בן משפחה של מי שזכאי כאמור". בן משפחה - כהגדרתו בחוק ניירות ערך". ובחוק ניירות ערך אנו מוצאים את ההגדרות הבאות: "בעל עניין בתאגיד - (1) מי שמחזיק בחמישה אחוזים או יותר מהון המניות המונפק של התאגיד או מכוח ההצבעה בו, מי שרשאי למנות דירקטור אחד או יותר מהדירקטורים של התאגיד או את מנהלו הכללי, מי שמכהן כדירקטור של התאגיד או כמנהלו הכללי, או תאגיד שאדם כאמור מחזיק עשרים וחמישה אחוזים או יותר מהון המניות המונפק שלו, או מכוח ההצבעה בו, או רשאי למנות עשרים וחמישה אחוזים או יותר מהדירקטורים שלו; לעניין פסקה זו - (א) יראו מנהל קרן להשקעות משותפות בנאמנות כמחזיק בניירות הערך הכלולים בנכסי הקרן; (ב) החזיק אדם בניירות ערך באמצעות נאמן, יראו גם את הנאמן כמחזיק בניירות הערך האמורים; לענין זה, "נאמר" - למעט חברת רישומים ולמעט מי שמחזיק בניירות ערך רק מכוח תפקידו כנאמן להסדר כמשמעותו לפי סעיף 46(א)(2)(ו) או כנאמן, להקצאת מניות לעובדים, כהגדרתו בסעיף 102 לפקודת מס הכנסה; (2) חברה בת של תאגיד, למעט חברת רישומים. בן משפחה - בן זוג וכן אח, הורה, הורה הורה, צאצא או צאצא של בן הזוג, או בן זוגו של כל אחד מאלה". על רקע הוראות אלה טוענת המדינה כי פירוש תכליתי של החוק צריך להוביל למסקנה ש"בעל עניין" בתאגיד הוא גם בן משפחה של בעל המניות במבקש הרישיון. לטענת המדינה, יש לראות את המונח "מבקש רישיון" שבסעיף 63א'(א)(4) לחוק כמתייחס הן למבקש הרישיון עצמו, בשר ודם הפועל בשם התאגיד והן ל"בעל הרישיון" שהוא - לפי ההגדרה שבסעיף 62 לחוק - הלשכה הפרטית המאוגדת, לענייננו, כחברה (סעיף 29 לתשובת המדינה וכן פרק I לתגובת המדינה להשלמת הטיעונים של המערערת). לטענת המדינה, פרשנות זו נחוצה לאור הוראות הנוהל הדורש ארגונה של לשכה פרטית כחברה והיא נועדה למנוע אפשרות שלשכה פרטית תעקוף את הוראות החוק ותופיע כמבקש "תמים" למראית עין כשלמעשה מאחורי מסך ההתאגדות שלו נמצאים מי שהיו "בעל עניין" בלשכה פרטית שרישיונה נשלל. המערערים חולקים על פרשנות זו של המדינה וטוענים כי היא חורגת מהוראות החוק. עוד טוענים המערערים כי מר דוד וגב' מונטיאנו הם אמנם בני זוג, אך הם מנהלים את ענייניהם הכלכליים בנפרד. 28. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, מוצאים אנו כי יש לדחות את הפרשנות המוצעת על ידי המדינה. פרשנות זו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות החוק, היא גם אינה מתחייבת מתכליתו של החוק והיא מרחיקה לכת יתר על המידה הראויה. נבהיר את עמדתנו. 29. החוק יוצר הבחנה ברורה בין "בעל עניין" בחברה ובין "בעל עניין" של בעל רישיון שהוא אדם פרטי. "בעל עניין" בחברה הוא בעל המניות או בעל השליטה בחברה ואילו "בעל עניין" במבקש רישיון אדם פרטי הוא בן משפחה או מי שזכאי לרווחים מפעילות העסק או בן משפחתו. הבחנות אלה קיימות על רקע העובדה שלפי החוק מבקש רישיון לניהול לשכה פרטית יכול להיות חברה או אדם פרטי. אלא שלימים גובש הנוהל החל על מבקשי רישיון לניהול לשכה פרטית לעובדים זרים בענף הסיעוד ולגביהם נקבע כי הם יכולים להיות רק חברות שהתאגדו לצורך זה במיוחד. מציאות זו יצרה מצב לפיו, לגבי מבקשי רישיונות חדשים בתחום הסיעוד - שהם כאמור חברות בלבד - אין רלבנטיות להגדרת "בן משפחה" לצורך המושג "בעל עניין". הפרשנות הנקוטה בידי המדינה לפיה יש לראות "בעל עניין" בתאגיד ככולל גם בן משפחה של בעל עניין בתאגיד יוצרת "הצלבה" בין ההגדרות שאינה מעוגנת בהוראות החוק ושלא ניתן להתגבר עליה בדרך של פרשנות "יצירתית". 30. בפסק דיננו בפרשת חברת שילת (תיק עב' 54/09) הלכנו כיברת דרך אל עבר טיעוני המדינה בכך שמצאנו שניתן למנוע מתן רישיון לניהול לשכה פרטית מתאגיד שלאמיתו של דבר עומד מאחוריו - בין במישרין ובין בעקיפין - בעל עניין בחברה אחרת שנכשלה בעבר בתפקודה ורישיונה נשלל (ראו סעיפים 23 - 26 לאותו פסק דין). מצב זה מצדיק "הרמת מסך" מעל מבקש הרישיון התאגיד והתחקות אחר טיבם של בעלי העניין האמיתיים הניצבים מאחורי מבקש הרישיון. אכן, לדעתנו, אין לראות את הדברים על פי מראית פניהם החיצוניים אלא על פי מהותם וטיבם האמיתיים. 31. עיקרון זה תקף אך הוא מתייחס, מעצם טיבו, לבעל עניין בתאגיד בשונה מ"בעל תפקיד בכיר" בתאגיד. זה האחרון הוא עובד שכיר - בהנחה שהוא בעל תפקיד בכיר בלבד ולא גם בעל עניין - ואין לו עניין כלכלי בתאגיד המפעיל את הלשכה או ברווחים המופקים מפעילותה. במצב דברים רגיל, בעל תפקיד בכיר בלשכה פרטית שרישיונה נשלל נפגע מכך שמטה שכרו נשבר, אך אין לו אינטרס להקים תאגיד אחר לצורך המשך פעילותה של הלשכה שרישיונה נשלל תוך עקיפת הוראות החוק. במצב דברים רגיל חשש זה קיים לגבי בעל עניין בתאגיד בלבד. 32. זאת ועוד, כפי שראינו בעניינו של מר ויניש, ייחוס תוצאות שלילת רישיון מתאגיד לחובתו של "בעל תפקיד בכיר", טעון קשר בין שלילת הרישיון ובין כשלון תפקודו של אותו "בעל תפקיד בכיר". לפי זה, בעניינו של מר דוד קיימת משוכה כפולה: לא זו בלבד שלא הוכח - ולו לכאורה - קשר בין שלילת הרישיון של חברת איתנית ובין תיפקודו הלקוי של מר דוד, אלא שמר דוד לא היה "בעל עניין" בחברת איתנית (אלא בעל תפקיד בכיר בלבד) ולא ניתן לראותו כ"בעל עניין" בחברת נירן, על אף קשר הזוגיות שלו עם גב' מונטיאנו. 33. תוצאה זו הולמת לא רק את הוראות החוק אלא גם את תכליתו של החוק לייחד את תוצאות התיפקוד הכושל לאלה שאחראים לכך בלבד. על פי גישת המדינה, כל אימת שנשלל רישיונה של לשכה פרטית, נפסלים אוטומטית גם בעלי התפקיד הבכירים שבה מלהמשיך לתפקד בגופים אחרים, בלי קשר למידת אחריותם לכשלון פעולת הלשכה. כפי שציינו לעיל, גישה זו מרחיקת לכת ופוגעת יתר על המידה בחופש העיסוק של בעלי התפקיד הבכיר ולכך אין הצדקה. 34. מן האמור עולה כי אין לקבל את נימוקה של הממונה שלא לתת רישיון לניהול לשכה פרטית לחברת נירן בשל כך שבן זוגה של גב' מונטיאנו הועסק כבעל תפקיד בכיר בלשכה פרטית אחרת (חברת איתנית) שרישיונה נשלל. 35. חברתי השופטת רוזנפלד בדעה שאין כל צורך לדון במשמעות המושג "בעל תפקיד בכיר" בחברה המבקשת רישיון. לדעתה, אין בחוק הוראה המסמיכה את הממונה שלא לתת רישיון למבקש שבעל התפקיד המיועד בעיסקו שימש "בעל תפקיד בכיר" בלשכה שרישיונה נשלל (סעיף 4 לחוות דעתה). חולק אני על גישה זו של חברתי: ראשית, במשמעות המושג "בעל תפקיד בכיר" עמדה לדיון בפנינו, שמענו לגביה טענות לכאן ולכאן ומן הראוי שניתן דעתנו לטענות הצדדים בעניין זה. שנית, אכן הלשון הדווקנית של הוראת סעיף 63א'(א)(4) לחוק מעוררת קושי: לפי פשוטו של מקרא, השר מוסמך להפעיל סמכות מן הסמכויות המפורטות באותו סעיף כלפי בעל הרישיון, ואין לו סמכות שכזו כלפי "בעל תפקיד בכיר" או "בעל עניין" בעיסקו של בעל הרישיון מן הטעם הפשוט ששניים אלה אינם בעלי הרישיון ואינם זהים משפטית עם בעל הרישיון. לפי זה, לכאורה, הוראת החוק על שלילת רישיונם של "בעל תפקיד בכיר" או "בעל עניין" היא חסרת משמעות ומיותרת. אלא, כפי שהסברנו, היצמדות מילולית להוראות החוק עלולה להחטיא את מטרתו. פרשנות תכליתית של החוק מבקשת להעניק להוראותיו משמעות ותוכן. פרשנות שכזו, כפי שהצעתי בחוות דעתי, ראוי שתוביל למסקנה שבידי הממונה סמכות שלא להעניק רישיון למבקש לנהל לשכה פרטית (בענייננו - תאגיד) ש"בעל תפקיד בכיר" בו או "בעל עניין" בו היה מעורב בפעילות "שלילית" שהביאה לשלילת רישיון של בעל הרישיון בשלוש השנים שקדמו להגשת הבקשה. בכך תינתן משמעות תכליתית לאזכורם של "בעל תפקיד בכיר" ו"בעל עניין" בסעיף 63א'(א)(4). מכאן, שלפי גישתי, ובניגוד לדעתה של חברתי, יש לממונה סמכות שלא לתת רישיון ללשכה פרטית בה מכהן "בעל תפקיד בכיר" שכיהן בעבר בלשכה שרישיונה נשלל ובלבד - כפי שהסברתי - שקיים קשר בין פעולותיו של אותו "בעל התפקיד הבכיר" ובין שלילת רישיונה של אותה לשכה. לכן גם יש רלבנטיות להיותו של אותו עובד "בעל תפקיד בכיר" בלשכה שרישיונה נשלל ויש צורך לבחון את מעמדו זה. שלישית, מסעיף 5 לחוות דעתה של חברתי השופטת רוזנפלד עולה כי היא דווקא מסכימה לפרשנות התכליתית אותה הצעתי. אם כך הדבר, הרי המסקנה המתבקשת היא שלממונה אמנם נתונה סמכות שלא לתת רישיון ללשכה פרטית מן הטעם ש"בעל תפקיד בכיר" אצל מבקש הרישיון שימש בעבר בתפקיד זה אצל לשכה שרישיונה נשלל (לאחר בדיקה מתאימה). 36. בסעיף 6 לחוות דעתה, חולקת חברתי על דעתי לעניין פרשנות המושג "בעל תפקיד בכיר". לדעתי, הפרשנות המרחיבה של מושג זה היא הנכונה. פרשנות זו עולה בקנה אחד עם מטרת החוק להרחיב את מעגל הגורמים בלשכה פרטית אשר פעולותיהם משפיעות על תפקודה של לשכה פרטית ועם מטרת החוק להעניק לממונה סמכויות פיקוח נרחבות בתחום שהוא כל כך חשוב ורגיש. 37. מקובלים עלי דבריה של חברתי השופטת רוזנפלד בסעיף 7 לחוות דעתה, כי מר פנחס דוד הוא למעשה "בעל עניין" (בקטגוריה של "בן משפחה") ב"בעלת עניין" (הגב' מונטיאנו - היא בת זוגו - שהיא בעלת מניות בחברת נירן). זיקה מעין זו אינה מעניקה סמכות לשר שלא להעניק רשיון בשל תפקוד לקוי בעבר לפי סעיף 63א'(א)(4) לחוק. גם בשל נימוק זה יש לדחות את טיעון הממונה שלא לתת רישיון לחברת נירן בשל הקשר של גב' מונטיאנו עם מר פנחס דוד. אשר לשאלה שמעמידה חברתי על מעמדה האפשרי של גב' מונטיאנו כ"בעלת תפקיד בכיר" בחברת נירן, על אף שהיא רק בעלת מניות בה, סבור אני שהתשובה ברורה: גב' מונטיאנו היא בעלת המניות בחברת נירן ובתור שכזו היא בוודאי "בעלת עניין" בחברה אך אין היא "בעלת תפקיד בכיר". אכן, מלכתחילה, הוצגה גב' מונטיאנו גם כמועמדת להיות מנהלת כללית של הלשכה (ראו סעיף 4 לעיל), אך בשל העדר כישורים מועמדותה לא התקבלה ולתפקיד זה הוצעה מועמדותו של מר ויניש (סעיף 5 לעיל). גב' מונטיאנו נותרה אפוא בעלת מניות בלבד, בלא כל תפקיד ניהולי. במצב דברים זה לא ניתן לראות את גב' מונטיאנו כ"בעלת תפקיד בכיר" בחברת נירן, אלא אם כן תתברר תשתית עובדתית המצביעה על מעורבותה הפעילה בניהול עניינו החברה, מעבר למעמדה כבעלת מניות גרידא. 38. לאחר תום הדיון בערעור ובטרם נחתם פסק דיננו, הגישה ב"כ המערערת הודעה דחופה בה טענה כי זה עתה הוברר לה כי לגב' מקובר - היא הממונה - לא הואצלו סמכויות השר בעקבות התיקון לתוך שירות התעסוקה משנת תשס"ה. להודעה צורף כתב אצילת הסמכויות לגב' מקובר משנת 2004 המתייחס למספר סעיפים שבחוק שירות התעסוקה (סעיפים 63, 64(א) - (ב) 65 ו-68) ואין בו התייחסות לסעיפים אחרים ובהם - ובמיוחד - סעיף 63א מכוחו קיבלה הממונה את החלטתה בעניינה של המערערת. לטענת המערערת, לאור זאת יש לקבוע כי הממונה פעלה בעניינה בחוסר סמכות ולכן החלטתה בטלה. בקשנו תגובת המשיבה לטענה זו ומן התשובה שקיבלנו עולה שאין יסוד לטענת המערערת. מסתבר שבעקבות תיקון החוק משנת תשס"ה, הואצלו לגב' מקובר סמכויות השר שנוספו בתיקון לחוק, ובכלל זה הסמכויות לפי סעיף 63א'(א) (2), (ב), (ג) ו-(ה) לחוק, כמו גם סעיפים נוספים לפי אותו חוק וסעיפים מסוימים מחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם (ראו נספח מש/2 לתשובת המדינה וכן י.פ. 5604 מיום 12.12.06, תשס"ז, עמ' 852). נתנו דעתנו לכך שבפרסום ברשומות נשמטה האות "א" בצד ציון סעיף 63, אך נראה על פני הדברים שמדובר בטעות סופר. על כל פנים, כתב אצילת הסמכויות המקורי (נספח מש/ב האמור) מציין במפורש את סעיף 63א' לחוק, כך שנחה דעתנו שהסמכויות שהפעילה גב' מקובר בענייננו הואצלו לה כחוק. לסיכום, לו תישמע דעתי, נפסוק כך: 39. (א) יש לקבל את עמדת הממונה כי לא הוכחו כישוריו של מר ויניש לנהל לשכה פרטית כנדרש בהוראות הנוהל. דברים אלה אינם שוללים את זכותם של המערערים להציג בפני הממונה נתונים ומידע אובייקטיביים נוספים בנוגע לכישוריו של ויניש ואלה ייבחנו לגופם. על כל פנים, כל עוד לא נעשה הדבר ועל יסוד המידע הקיים בפני הממונה, יש מקום לאשר את עמדת הממונה שלא לתת לחברת נירן רישיון ללשכה פרטית מטעם זה בלבד. (ב) אם יוכחו כישוריו של מר ויניש, להנחת דעתה של הממונה, יהיה צורך לבחון את מידת מעורבותו של מר ויניש בכישלון תיפקודן של חברת משאב וחברת שפיר אשר בעטיו נשלל רישיונן לניהול לשכה פרטית. ככל שקיים קשר בין שלילת הרישיון לתיפקודו של מר ויניש באותן חברות, ניתן לסרב מתן רישיון לחברת נירן על יסוד מועמדותו של מר ויניש לתפקיד מנכ"ל החברה. בחינה זו צריכה להיעשות לאחר הצגת כל החומר שבידי הממונה הנוגע לכישלונן של חברות משאב ושפיר בפני חברת נירן ומתן הזדמנות מתאימה לחברת נירן או למר ויניש להתייחס לכך. (ג) בכל מקרה יש מקום לשקול הפעלת סמכות השר על ידי הממונה לקיצור תקופת "הצינון" לפי סעיף 63א'(ב) לחוק. (ד) אין בדברים אלה כדי לשלול מחברת נירן את הזכות לחדש את בקשתה לרישיון לניהול לשכה פרטית על יסוד מועמדותו של אדם מתאים אחר לתפקיד מנהל הלשכה ובקשה שכזו, אם תוגש, תיבחן לגופה על ידי הממונה. (ה) הנימוק שלא לתת רישיון לחברת נירן בשל הקשר המשפחתי בין גב' מונטיאנו למר דוד אשר כיהן כבעל תפקיד בכיר בחברת איתנית שרישיונה נשלל אינו מתקבל, הוא לא יישקל לצורך בחינת בקשתה ולא יעמוד בדרכה לבקש רישיון לניהול לשכה פרטית. (ו) לאור תוצאה חלקית זו תישא המדינה בהוצאות המערערים בערעור בסכום מופחת של 2,500 ש"ח. השופטת רונית רוזנפלד כללי 1. חברי השופט צור סקר בחוות דעתו המקיפה והמפורטת את שלושת הטעמים עליהם נסמכת החלטת הממונה שלא לתת רישיון לחברת נירן לעסוק כלשכה פרטית לתיווך עבודה והיתר לתיווך בין ארצי. הטעם הראשון הוא, שהמנהל המוצע מר ויניש אינו בעל הכישורים הנדרשים לתפקיד זה; הטעם השני הוא שהמנהל המוצע שימש בעבר בתפקיד בכיר בלשכות פרטיות שרישיונן נשלל והטעם האחרון- שבעלת המניות בחברת נירן היא אשתו של מי שכיהן בתפקיד בכיר בלשכה פרטית אחרת שרישיונה נשלל. מקובלת עלי חוות דעתו של חברי בכל הקשור בטעם הראשון עליו נסמכה הממונה בהחלטתה. מקובלת עלי חוות הדעת לפיה, אין עילה להתערב בהחלטת הממונה שלא להעניק לחברת נירן (להלן גם- המבקשת) רישיון לניהול לשכה פרטית, בשל כך שמר ויניש - המנכ"ל המוצע ללשכה, אינו עונה על תנאי הכשירות הנדרשים בנוהל. מסכימה אני גם ל"פתח" שהותיר חברי לחברת נירן בס' 14 לחוות דעתו, להשלים נתונים ולהוכיח את כישוריו הנדרשים של מר ויניש. מקובלת עלי המסקנה אליה הגיע חברי בקשר לטעם השני עליו נסמכה הממונה בהחלטתה, ולפיה, על הממונה "לבחון את מידת הזיקה בין שלילת הרישיון לתפקודו של מר ויניש ולקבל החלטה מתאימה". אינני מסכימה להנמקה העומדת בבסיס מסקנתו של חברי מטעמים עליהם אעמוד להלן. על פי אותה הבנה של הוראת החוק עליה נסמכת מסקנתי בקשר לטעם השני, אין לאשר את החלטת הממונה בקשר לטעם האחרון. אשר על כן מקובלת עלי מסקנתו של חברי בקשר לטעם הזה העומד בבסיס החלטת הממונה, אם כי לא מטעמיו. הטעם השני שבבסיס ההחלטה- שהמנהל המוצע שימש בעבר ב"תפקיד בכיר בלשכה פרטית שרישיונה נשלל". 2. סמכות הממונה שלא ליתן רישיון למבקש לעסוק בלשכה פרטית מעוגנת בהוראת סעיף 63א לחוק שירות התעסוקה תשי"ט- 1959. בענייננו אנו מדובר בדחיית בקשה לרישיון עקב הפעלת סמכות השר לשלילת רישיון, שהופעלה שלוש שנים קודם למועד הגשת הבקשה. במקרה כזה רשאית הממונה להחליט על אי מתן רישיון אם התקיים איזה מן התנאים המפורטים בסעיף 63א ס"ק (א)(4). בחינת החלטת הממונה מחייבת היזקקות לתנאים המנויים בחוק לעניין הפעלת הסמכות. וזו לשון הוראת החוק: "(א) לא יינתן רישיון למבקש לעסוק כלשכה פרטית אלא אם כן התקיימו אלה: (1) ... (2) … (3) מבקש הרישיון, בעל תפקיד בכיר בעסקו או בעל ענין באחד מהם, לא הורשע בעבירה שמפאת חומרתה, מהותה או נסיבותיה אין מבקש הרישיון ראוי לעסוק כלשכה פרטית; (4) בשלוש השנים שקדמו להגשת הבקשה לרישיון לא הפעיל השר סמכות מן הסמכויות המפורטות להלן כלפי מבקש הרישיון, בעל תפקיד בכיר בעסקו, או בעל עניין באחד מהם: (א) אי חידוש רישיון, ביטולו, התנאתו בתנאים או סיוגו לפי הוראות סעיפים 63(ג) או 68(א); (ב) הוצאת צו סגירה לפי הוראות סעיף 68א; (ג) אי חידוש רישיון, ביטולו או סיוגו לפי הוראות סעיפים 2(ג) או 6(א) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996" (ההדגשה שלי ר.ר.). 3. הנה כי כן, בבוא הממונה לשקול החלטתה בדבר מתן רישיון היא עורכת בדיקה המתייחסת למבקש הרישיון, לבעל תפקיד בכיר בעסקו של מבקש הרישיון ולבעל עניין בכל אחד מהם [ראו לצורך השוואה פסק הדין מן הזמן האחרון עב 29/08 איתנית עובדים זרים לסיעוד בע"מ ואח'- מדינת ישראל (26.5.09, לא פורסם )]. לפי המפורט בבקשה שהונחה לפני הממונה, מי שעתיד להיות מנהל המבקשת הוא מר ויניש. הוא ללא ספק, ועל כך אין מחלוקת, עתיד להיות "בעל תפקיד בכיר" בחברה המבקשת היא חברת נירן. הוא המנהל הכללי, הוא למעשה הבכיר שבין עובדי המבקשת. מכאן ולפי הוראת הסעיף, מתבקשת בחינת השאלה אם הפעיל השר כלפיו בשלוש השנים האחרונות סמכות מן הסמכויות המפורטות בס"ק (4), בהן יש רלוונטיות לענייננו לסמכויות המנויות בס"ק (א)- אי חידוש רישיון, ביטולו או סיוגו. 4. לטענת המדינה, בעצם היותו של מר ויניש "בעל תפקיד בכיר" בלשכה שכלפיה הופעלה בשלוש השנים האחרונות איזו מן הסמכויות המנויות בחוק, יש די כדי להקים סמכות לממונה שלא ליתן למבקשת רישיון. על רקע טענה זו של המדינה נזקק חברי השופט צור לבירור השאלה אם אכן היה מר ויניש בעל תפקיד בכיר בלשכה שרישיונה נשלל. לטעמי, שאלה אחרונה זו אינה מתעוררת כלל. לגישתי, בעמדת המדינה גלומה הרחבה משמעותית של התנאים למתן הרישיון כפי שנקבעו בחוק לעניין סמכות הממונה. אין בחוק הוראה המסמיכה את הממונה שלא לתת רישיון למבקש שבעל התפקיד הבכיר המיועד בעסקו (להלן גם- המועמד), שימש בעל תפקיד בכיר בלשכה קודמת שרישיונה נשלל. להבנתי, זו בעצם גם גישתו של חברי. שאף שהוא נזקק לפירוש הביטוי "בעל תפקיד בכיר" הוא מגיע למסקנה כי אפילו עונה מר ויניש על ההגדרה האמורה, והיה "בעל תפקיד בכיר" בלשכה שרישיונה נשלל, אין די בכך כדי להקים סמכות לממונה שלא ליתן רישיון למבקשת. אשר על כן ולו תשמע דעתי,יש לקבוע כי אין לממונה סמכות שלא ליתן רישיון ללשכה פרטית מן הטעם ש"בעל התפקיד הבכיר" אצל מבקש הרישיון, שימש בעבר כ"בעל תפקיד בכיר" בלשכה שרישיונה נשלל. 5. נותרת עדיין תלויה ועומדת השאלה האם ניתן לראות את מר ויניש כמי שהשר הפעיל כלפיו סמכות מאלה המנויות בס' 63א(א)(4)(א). ובכלל, מתי ניתן לראות את מי שמיועד להיות "בעל תפקיד בכיר" בעסק של מבקש הרישיון, כמי שהופעלה כלפיו סמכות מאלו המנויות בחוק? מובן הדבר כי מי שנכנס בגדר הוראה זו הינו הבעלים של הלשכה הקודמת, אך לא רק הוא. גישה פרשנית מצמצמת כזו אינה עולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה. מקובלת עלי הגישה הפרשנית המרחיבה של חברי השופט צור, המבקשת ליישם את תכלית החקיקה ולפיה, יש לבחון עד כמה היה המועמד, בעל התפקיד הבכיר המיועד, מעורב באותה פעילות שלילית, שבגינה בוטל או עוכב רישיונה של לשכה בשלוש השנים האחרונות. אם יתברר כי הייתה למועמד מעורבות אקטיבית ברורה באותה פעילות, לרבות בעיצוב המדיניות שהובילה לאותה פעילות אסורה, כי אז, ונוכח חלקו הברור בפעילות האסורה ניתן לדעתי לראות את המועמד כמי שבשלוש השנים האחרונות הופעלה כלפיו סמכות מן הסמכויות המפורטות בהוראת הסעיף. מקובלת עלי דעתו של חברי השופט צור, כי הבחינה שהיה על הממונה לערוך בנסיבות העניין שלפנינו הינה בחינת מעורבותו של מר ויניש בפעילות האסורה שבגינה נשלל רישיונה של לשכה בשלוש בשנים האחרונות. בחינה כזו לא נערכה. 6. כאמור, דעתי היא כי לא מתעורר בנסיבות העניין שלפנינו צורך להכריע בפירוש הביטוי "בעל תפקיד בכיר". מר ויניש מיועד להיות מנהל הלשכה הפרטית מבקשת הרשיון. זהו תפקיד בכיר לכל הדעות, ועל בכירותו של התפקיד הזה אין חולק. חברי השופט צור נזקק להגדרת "בעל תפקיד בכיר" נוכח המחלוקת שבין הצדדים בנוגע לבכירותו של התפקיד שמילא מר ויניש בלשכה שרישיונה נשלל. כאמור, דעתי היא, שהשאלה אם מר ויניש היה בעבר "בעל תפקיד בכיר" בלשכה שרישיונה נשלל אינה מתעוררת, ולו נוכח הוראת החוק שאיננה מאפשרת לממונה שלא ליתן רישיון למבקש, כאשר המיועד להיות בעל תפקיד בכיר אצלו, היה בעבר בעל תפקיד בכיר בלשכה שרישיונה נשלל. משתנאי כזה לא נקבע בחוק, אין הממונה רשאית שלא ליתן רישיון בהסתמך עליו. משהשאלה בדבר הגדרתו של "בעל תפקיד בכיר" אינה דרושה להכרעה, היא יכולה להישאר בצריך עיון. אציין אך כי לדעתי, הפרשנות שמציע חברי השופט צור בחלק זה של חוות דעתו, הינה רחבה יתר על המידה. לטעמי, אין לראות "כל אדם המועסק בלשכה וממלא בה תפקיד המגשים את המטרות העיקריות והמהותיות שלשמם הוקמה או שהוא מייצג אותה כלפי חוץ" כ"בעל תפקיד בכיר", כפי שמציע חברי. מי שממלאים תפקידים כגון אלה יכולים להיות עובדים בתפקידים זוטרים ביותר בלשכה הפרטית. וזאת יש לזכור- יש חשיבות רבה לתוכן המושג "בעל תפקיד בכיר", לאור העובדה שעניינים שונים הקשורים במי שעומד להיות בעל תפקיד בכיר אצל מבקש הרישיון, יכולים לעמוד בבסיס החלטה שלא ליתן רישיון לעסוק כלשכה פרטית. יוצא אפוא שלהגדרת הביטוי "בעל תפקיד בכיר" יש השלכות בעלות היבטים חוקתיים, שהרחבת יתר שלה עלולה להביא לשלילת חופש העיסוק במקרים שספק אם הם ראויים לכך. מקובלת עלי הצעתו של חברי לראות "בעל תפקיד בכיר" כמי שיש לו מעורבות או השפעה ישירה על המדיניות ועל העניינים המרכזיים בהם עוסקת הלשכה. ניתן לדעתי להוסיף ולמנות כ"בעל תפקיד בכיר" עובד האחראי על עובדים אחרים ומפקח עליהם; עובד האחראי על חלק ניכר מפעילות הלשכה; עובד שיש לו שיקול דעת עצמאי בביצוע מדיניות הלשכה והתאמתה ליישום בשטח, וכיו"ב. מכל מקום כאמור, שאלה זו אינה מתעוררת בעניין שלפנינו, ולו דעתי הייתה נשמעת, היינו משאירים אותה בצריך עיון. הנימוק השלישי לדחיית בקשתה של חברת נירן- הקשר המשפחתי בין גב' מונטיאנו ומר פנחס דוד 7. גם כאן מקובלת עלי מסקנתו של חברי השופט צור . על דבריו אבקש להוסיף הערות אחדות. החלטתה של הממונה שלא ליתן רישיון למבקשת מתבססת על כך שמר פנחס דוד היה בעל תפקיד בכיר בחברת איתנית שרישיונה נשלל. בכך אין די. בחינת החלטתה של הממונה שלא ליתן רישיון למבקשת (היא חברת נירן) נוכח הקשר המשפחתי שבין הגב' מונטיאנו לבין מר פנחס דוד, מחייבת אותנו לשוב ולהיזקק להוראת ס' 63א(א)(4), בה מנויים התנאים שבגינם רשאית הממונה שלא ליתן רישיון. הממונה רשאית לסרב לבקשה כאשר בשלוש השנים האחרונות הופעלה סמכות השר "כלפי מבקש הרישיון, בעל תפקיד בכיר בעסקו או בעל עניין באחד מהם". אין חולק כי כלפי מבקשת הרישיון עצמה, היא חברת נירן, לא הופעלה סמכות השר. המבקשת היא תאגיד שהוקם אך לאחרונה. אין חולק כי הגב' מונטיאנו היא בעלת ענין בחברת נירן, בהיותה בעלת המניות היחידה בחברה. אלא שכלפיה לא הופעלה סמכותו של השר מעולם. לפי הוראתו הברורה והמפורשת של החוק, מר פנחס דוד אינו בעל ענין במבקשת הרישיון, באשר אין הוא בעלים של מניות בחברת נירן. מר פנחס דוד הינו לאמיתו של דבר "בעל עניין" ב"בעלת עניין". מקובלת עלי לעניין זה מסקנתו של חברי השופט צור כי בנסיבות כאלה, ואף אם הופעלה סמכות השר בעבר כלפיו, אין השר מוסמך על פי הוראת החוק למנוע רישיון מן המבקשת. עם כל זאת, מתעוררת שאלה אם ניתן לראות את הגב' מונטיאנו, שהיא בעלת מניות יחידה בחברת נירן וככזו היא "בעלת עניין" בה, גם כ"בעלת תפקיד בכיר" בחברה. זאת, בהיותה עומדת בראש הפירמידה בעיצוב מדיניות הלשכה הפרטית ועל פיה יישק דבר בכל עניין הקשור בלשכה הפרטית. שאם הגב' מונטיאנו היא גם "בעלת תפקיד בכיר", כי אז מר דוד פנחס הינו "בעל עניין" ב"בעל תפקיד בכיר".בשאלה זו לא מצאתי מקום להכריע. זאת ולו מן הטעם, שעליו עמד גם חברי, שממילא, בנסיבות העניין שלפנינו, הממונה לא בחנה את מידת מעורבותו והשפעתו של מר פנחס על הפעילות האסורה של חברת איתנית, שבגינה נשלל רישיונה. ולבסוף - מקובלת עלי קביעתו של חברי השופט צור, כי הסמכויות שהפעילה הגב' מקובר בענייננו הואצלו לה כחוק. 8. לסיכום, ובהתייחס לחלק האופרטיבי, כפי שקובע חברי בפסקת הסיכום שבחוות דעתו: מקובלות על ההוראות האופרטיביות שבסעיף 39 ס"ק (א)-(ד). בקשר לאמור בסעיף 39(ה), לעניין הקשר המשפחתי של הגב' מונטיאנו עם מר פנחס דוד- דעתי היא כדעת חברי, כי הנימוק שלא לתת רישיון לחברת נירן בשל הקשר המשפחתי בין גב' מונטיאנו לבין מר פנחס דוד אינו מתקבל. מקובלת עלי הצעת חברי בעניין פסיקת ההוצאות, כאמור בסעיף 39(ו) לחוות דעתו. השופט עמירם רבינוביץ 1. קראתי את דעותיהם של חברי, השופטים רוזנפלד וצור, ואני מסכים לתוצאה אליה הגיעו ולעיקרי ניתוח הדברים, אך ברצוני להוסיף הערות אחדות. 2. גם אני סובר שהגדרת "בעל תפקיד בכיר" על פי פרשנותו של חברי השופט צור היא רחבה מדי, ואני מעדיף בעניין זה את ההגדרה של "בעל תפקיד בכיר" שמציעה חברתי השופטת רוזנפלד, ולפיה יש לראות כ"בעל תפקיד בכיר" "מי שיש לו מעורבות או השפעה ישירה על המדיניות ועל העניינים המרכזיים בהם עוסקת הלשכה". 3. סעיף 63א.א(4) לחוק שירות התעסוקה, לפיו לא יינתן רישיון למבקש לעסוק כלשכה פרטית, למי שבשלוש השנים, שקדמו להגשת הבקשה לרישיון, לא הפעיל השר סמכות מן הסמכויות המפורטות בסעיף זה כלפי מבקש הרישיון, או כלפי בעל תפקיד בכיר בעסקו, או כלפי בעל עניין באחד מהם, בוחן את "עברם" של אותם פונקציונרים בלשכה הפרטית שהרישיון לעסוק בה מתבקש. ברם, לא ניתן להפעיל לכאורה סמכויות של אי חידוש רישיון או ביטולו כלפי בעל תפקיד בכיר, אלא אם כן היה הוא עצמו בשלושת השנים הנ"ל מבקש רישיון או בעל רישיון. בנסיבות אלה האפשרות לשלול רישיון בשל פעילות בעבר של בעל תפקיד בכיר שאינה תואמת את הוראות חוק שירות התעסוקה לכאורה אינה אפשרית, או מצומצמת מאוד, ולכן גם האפשרות להימנע ממתן רישיון בנסיבות אלה מצומצמת. דרך פרשנות מילולית זו אכן חוטאת לתכלית החוק, ולכן אני מסכים עם דרך הפרשנות של חבריי בנושא זה, שהיא רחבה ותואמת יותר את תכלית החוק. 4. מקובלת עלי גם דעתו של חברי השופט צור ביחס לטענת המבקשים לגבי הפגמים כביכול שנפלו בהאצלת הסמכויות לגב' מקובר ולהיקף סמכויותיה. אציין כי עמדת המדינה בסוגיה זו כולה מקובלת עלי. נציג עובדים מר יהודה בן הרוש אני מסכים לתוצאה כאמור בסעיף 39 לחוות דעתו של השופט צור. נציג מעבידים מר אבי ברק אני מסכים לתוצאה ולעיקרי הנימוקים כאמור בפסק דינו של השופט צור. בשאלת הגדרתו של בעל תפקיד בכיר אני מסכים לדעת השופטים רוזנפלד ורבינוביץ. סוף דבר: הערעור נדחה בהתאם לאמור בסעיף 39 לחוות דעתו של השופט צור. המדינה תישא בהוצאות המערערים בערעור בסכום מופחת של 2,500 ש"ח.תיווךעובדים זרים