קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רשות שימוש במקרקעין לפי חוק הנפט: א. מבוא 1. האם בעל זכות נפט מסוג "חזקה" לפי חוק הנפט, תשי"ב-1952 (להלן: "חוק הנפט") רשאי ליתן לצדדים שלישיים רשות להשתמש במקרקעין נשוא החזקה או מקצתה תמורת תשלום. זו השאלה המרכזית בתובענה שלפניי. ב. רקע הדברים 2. ביום 18.7.06 הגישה נפטא חברה ישראלית לנפט בע"מ, חברה העוסקת בתחום הנפט (להלן: "התובעת" או "נפטא") תביעה כספית בסך של 104,291 ₪ בסדר דין מקוצר נגד חברת פרטנר תקשורת בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "פרטנר") בגין דמי הרשאה חודשיים שלטענתה פרטנר חייבת לה על פי הסכם הרשאה שנחתם בין הצדדים ביום 15.11.00, לאחר שהפסיקה לשלם לה את דמי ההרשאה החל מינואר 2005. 3. נפטא הינה בעלת זכות נפט מסוג "חזקה" שהוענקה לה ע"י הממונה על ענייני הנפט לפי חוק הנפט במקרקעין המצויים מול הר יהל דרומית לערד במועצה האיזורית חבל אילות החל משנת 1963 ואילך (להלן: "חזקת ערד"). במקרקעין מצוי אתר השייך לנפטא הכולל בארות גז והמשמש להפקת גז טבעי המסופק לעיר ערד. 4. ביום 15.11.00 נחתם בין נפטא לפרטנר הסכם הרשאה, לפיו ניתנה לפרטנר רשות שימוש במקרקעין בשטח של כ-90 מ"ר הנמצא בחזקת ערד (להלן: "הסכם ההרשאה" ו"המקרקעין"), ובתורן הקיים בתחומי המקרקעין (להלן: "התורן"). על פי הסכם ההרשאה, ניתנה לפרטנר רשות שימוש במקרקעין לתקופה של 9 שנים (108 חודשים) תמורת דמי הרשאה בסך של 1,000 דולר לחודש בתוספת מע"מ כחוק (להלן: "דמי ההרשאה"). 5. נפטא טענה כי פרטנר הפרה את הסכם ההרשאה הפרה יסודית כאשר הפסיקה לשלם את דמי ההרשאה החודשיים החל מיום 1.1.05, ולא שילמה את דמי ההרשאה גם לאחר שביום 15.3.05 נשלחה אליה התראה בכתב. על כן טענה נפטא כי יש לחייב את פטרנר לשלם לה את דמי ההרשאה בגין התקופה שבין 1.1.05 לבין 17.7.06 (מועד הגשת התביעה), כאשר לפי חישוב שערכה, גובה החוב, כולל ריבית והצמדה, נאמד בסך של 90,295.89 ₪, ובתוספת מע"מ בשיעור של 15.5%, עומד החוב על סך של 104,291 ₪. 6. ביום 3.10.06 הגישה פרטנר בקשה למתן רשות להתגונן (להלן: "הבר"ל"). בדיון שהתקיים בפניי ביום 11.12.06, הודיע ב"כ הנתבעת על הסכמת הצדדים בדבר מתן רשות להגן ולהגיש תביעה שכנגד ללא צורך בהגשת כתב הגנה. בהחלטתי ממועד זה נתתי תוקף להסכמת הצדדים בעניין זה. 7. הצדדים הגישו תצהירים כדלקמן: מטעם התובעת הוגש ביום 9.11.08 תצהירה של הגב' ענת בן-נון, המשמשת כמנהלת אדמיניסטרטיבית בתובעת. מטעם הנתבעת והתובעת שכנגד, הוגש ביום 3.10.06, במסגרת הבר"ל, תצהירו של מר יוסי חזאי, ששימש כמנהל אזור ירושלים והדרום באגף הרכשה ורישוי אתרים בפרטנר עד סוף שנת 2006 או בסמוך לכך. כן הוגשו ביום 12.1.09 תצהיר של מר משה פרג'ון, המשמש כמנהל אזור מרכז ודרום באגף הרכשת אתרים בפרטנר כיום, ותצהיר משלים של מר אריאל דולב, מהנדס רדיו המשמש כמנהל אזור דרום באגף הרדיו בפרטנר. כן הוגשה מטעם פרטנר ביום 25.3.09 תעודת עובד ציבור של מר חיים הובר, מנהל מחלקת עסקאות חקלאיות במינהל מקרקעי ישראל. 8. בדיון ההוכחות שהתקיים בפניי ביום 29.3.09, מטעם נפטא העידה הגב' ענת בן-נון, ומטעם פרטנר העידו מר משה פרג'ון, מר חיים הובר, ומר אריאל דולב. 9. בהתאם להחלטתי מיום 29.3.09 הגישו הצדדים סיכומים בכתב כדלקמן: התובעת והנתבעת שכנגד הגישה סיכומיה ביום 25.3.09. הנתבעת והתובעת שכנגד הגישה סיכומיה ביום 15.10.09. התובעת והנתבעת שכנגד הגישה סיכומי תשובה ביום 30.11.09. ג. טענות הצדדים טענותיה של פרטנר- הנתבעת והתובעת שכנגד 10. פרטנר טוענת כי הסכם ההרשאה עליו מתבססת תביעתה של נפטא נחתם על בסיס מידע כוזב שמסרה לה נפטא בדבר זכותה ליתן הרשאה להשתמש במקרקעין תמורת תשלום דמי הרשאה. פרטנר טוענת כי משהתברר לה שנפטא לא היתה רשאית לעשות כן, ושלמעשה גבתה ממנה כספים בגין השימוש במקרקעין שלא כדין, פנתה אל נפטא, ובמשך תקופה ארוכה, עובר להגשת התביעה, התנהלו בין הצדדים חילופי דברים ותכתובות בנושא. הטענות העיקריות של פרטנר הן, כי בבסיס ההתקשרות בינה לבין נפטא, היתה הצהרתה של נפטא כי היא בעלת מלוא הזכויות במקרקעין ובתורן, שכן אחרת נפטא לא היתה רשאית להתקשר עם פרטנר בהסכם הרשאה, ובוודאי שלא היתה רשאית לגבות מפרטנר דמי הרשאה. פרטנר טוענת כי משהסתירה נפטא פרט כה מהותי, הפרה את חובת תום הלב במו"מ הקבועה בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים"). כן טוענת פרטנר כי בסעיף 6 להסכם ההרשאה נקבע באופן מפורש, כי אי נכונות הצהרת המרשה, לפיה המקרקעין אינם כפופים לזכויות צד שלישי כלשהן והמרשה רשאי להתחייב בהסכם ההרשאה ואין כל מניעה חוקית לכך, תקנה למקבל ההרשאה את האפשרות לבטל את ההסכם. 11. עוד טוענת פרטנר, כי לאחר שהחלה בביצוע עבודות הכנה לשם התקנת מתקן התקשורת על גבי התורן שבמקרקעין, התברר לה, כי בניגוד להצהרותיה של נפטא בהסכם ההרשאה, הבעלות בתורן שייכת לחברת התקשורת ארומיד תקשורת בע"מ (להלן: "ארומיד"), שהקימה את התורן לצורך מתן שירותי תקשורת לחברות שעבדו באיזור. על כן, על מנת להקים את מתקן התקשורת, התקשרה פרטנר עם ארומיד בהסכם לרכישת הבעלות בתורן, ורכשה ממנה את הבעלות בתורן. 12. פרטנר מוסיפה וטוענת, כי כארבע שנים לאחר חתימת הסכם ההרשאה, בשנת 2004, גילתה כי מפעיל סלולארי נוסף השתמש בתורן שנרכש על ידה ונמצא בבעלותה כאמור, על פי סעיף 21 להסכם ההרשאה, נפטא לא היתה רשאית להתיר לגורמים אחרים להפעיל מתקן תקשורת במקרקעין נשוא הסכם ההרשאה ללא תיאום עם פרטנר. פרטנר פנתה לנפטא בבקשה להסרת המתקן של המפעיל הנוסף, אולם נפטא דחתה את בקשתה וטענה לבעלות על התורן. פרטנר טוענת כי משהתירה התובעת למפעיל סלולארי אחר, ללא רשותה של פרטנר וללא תיאום עימה, להשתמש בתורן, הפרה התובעת גם את חובת תום הלב בקיום ההסכם, הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים. 13. פרטנר טוענת, כי לאור התנהלותה של נפטא, בשלב זה החליטה לבדוק מחדש את ההתקשרות עימה בהסכם ההרשאה. לטענתה, בבדיקה מקיפה שערכה, התברר לפרטנר, כי למשיבה אין כל זכויות במקרקעין מלבד הזכות לחפש ולהפיק נפט מכוח חוק הנפט, ושההתקשרות עימה נעשתה על בסיס מידע כוזב, לפיו נפטא היא בעלת מלוא הזכויות במקרקעין נשוא הסכם ההרשאה. פרטנר טוענת כי מבירור שערכה על מנהל מקרקעי ישראל (להלן בקיצור: "המינהל"), עולה כי המינהל אינו מכיר בזכות קניינית של נפטא במקרקעין, כי המקרקעין שייכים למינהל באופן בלעדי, וכי לא היתה לנפטא כל זכות להשכיר את המקרקעין או להרשות שימוש בהם כפי שהצהירה בהסכם ההרשאה, ובוודאי שלא היתה זכאית לגבות תשלום עבור השימוש. לפיכך, ביום 2.9.05 נחתם הסכם הרשאה במקרקעין בין פרטנר לבין המינהל. 14. על כן טוענת פרטנר, כי נפטא לא היתה זכאית להתקשר עימה בהסכם הרשאה ולגבות ממנה דמי הרשאה חודשיים בתמורה למתן ההרשאה הלכאורית, וכי דמי השימוש שגבתה ממנה במשך כארבע שנים, בין השנים 2000-2004 נגבו שלא כדין. 15. בנוסף ולחלופין טוענת פרטנר, כי נפטא היא זו שהפרה את ההסכם, כאשר מסרה הצהרה כוזבת לפיה היא בעלת מלוא הזכויות במקרקעין ובתורן, וכן כאשר התירה למפעיל סלולארי נוסף לעשות שימוש במקרקעין ללא תיאום עימה, ועל כן פרטנר היתה רשאית לבטל את ההסכם. 16. פרטנר הגישה תביעה שכנגד להשבת הכספים ששילמה לנפטא על פי הסכם ההרשאה בגין התקופה שבין התאריכים 8.4.01 ל-30.12.04, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, בסך של 299,787 ₪. עוד טוענת פרטנר בכתב התביעה שכנגד כי נפטא מנעה את כניסתה למתקן התקשורת במקרקעין, ובכך הפרה את סעיף 7 להסכם ההרשאה. פרטנר טוענת כי ביום 10.10.06 חדלה אחת האנטנות המוצבות על גבי התורן שבמקרקעין לשדר בשל תקלה טכנית, אולם נפטא מנעה את כניסתה למתקן התקשורת באמצעות גדרות תיל, ולכן נבצר ממנה לתחזק ולתפעל את המתקן באופן שוטף. פרטנר טוענת כי כתוצאה מכך, נותרה במשך תקופה ארוכה ללא כיסוי תקשורתי מספק באזור, והפסידה הכנסות בסך כולל של 33,298 ₪. על כן, מבקשת פרטנר בתביעה שכנגד, להורות על השבת הכספים ששילמה לנפטא על פי הסכם ההרשאה בסך של 299,787 ₪ כאמור לעיל ולחייב את נפטא בתשלום פיצויים בגין הנזק שלטענתה נגרם לה עקב הפרת ההסכם ותוצאותיו, כדלהלן: בגין הפרת ההסכם- בכתב התביעה שכנגד ביקשה פרטנר 50,000 ₪, אולם בסיכומיה השאירה את קביעת הסכום לשיקול בית המשפט; בגין ההכנסות האבודות בשל העדר הכיסוי התקשורתי ראוי בגין מניעת הגישה למתקן מיום 10.10.06 ועד למועד הגשת כתב התביעה שכנגד ביום 10.1.07- 33,298 ₪. 17. בכתב התביעה שכנגד ביקשה פרטנר מבית המשפט להורות לנתבעת להסיר את גדר התיל הדוקרנית החוסמת את הגישה למתקן על מנת שתוכל להיכנס למקרקעין ולבצע את התיקונים הנדרשים. בדיון שנערך בפני ביום 29.3.09 ציין ב"כ הנתבעת כי נכון לאותו מועד אפשרה התובעת גישה למתקן, אולם מאחר שלא ברור אם התובעת תאפשר גישה למתקן בעתיד, הוא עומד על בקשתו למתן סעד זה (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון). בסיכומיה זנחה פרטנר בקשה זו. טענותיה של נפטא- התובעת והנתבעת בתביעה שכנגד 18. לגבי הטענה המרכזית שמעלה פרטנר בדבר מסירת מידע כוזב בדבר זכויותיה של נפטא במקרקעין ואי זכאותה ליתן הרשאה לעשות שימוש במקרקעין תמורת תשלום, טוענת נפטא כי היא מחזיקה במקרקעין שנים רבות, וכי היא בעלת זכויות במקרקעין על פי חוק. לעניין זה מפנה נפטא למכתבים של שרי התשתיות מיום 1.1.03 ומיום 16.10.05, בהם הודיעו לה על הארכת תוקפה של חזקת ערד לפי סעיף 29(ב) לחוק הנפט (נספחים ד' ו-ד'2 לתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעם התובעת). נפטא טוענת כי פרטנר ידעה על כך שזכויותיה במקרקעין הינן מכוח חוק הנפט, ואף מפנה לדף הראשון של טיוטת הסכם ההרשאה, שם הוסף וצוין בכתב יד, ע"י עו"ד מטעם נפטא, כי זכויות המרשה בחזקה הן על פי חוק הנפט. נפטא טוענת כי בהתאם לזכויותיה אשר היו ידועות לפרטנר עובר לחתימת הסכם ההרשאה, הגיעו הצדדים להסכמות כפי שבאו לידי ביטוי בהסכם ההרשאה. נפטא מוסיפה ומציינת בהקשר זה, כי המפעיל הסלולארי הנוסף שעושה שימוש במקרקעין, חברת סלקום ישראל בע"מ (להלן: "סלקום") חתם על הסכם הרשאה בנוסח זהה, ומעולם לא העלה כל טענה נגד נפטא לעניין זכויותיה במקרקעין, והוא משלם לה את דמי השימוש באופן סדיר. עוד טוענת נפטא כי סעיף 3 להסכם ההרשאה קובע כי הרשות להשתמש בנכס הינה "בתנאי ובכפוף להסכמת מינהל מקרקעי ישראל ו/או כל גוף אחר שהסכמתו דרושה עפ"י כל דין ואשר מוסכם כי מקבל ההרשאה יהא האחראי הבלעדי להשגתם", אלא שפרטנר לא פעלה כמתחייב ורק ארבע שנים לאחר שנחתם הסכם ההרשאה פעלה מאחורי גבה של נפטא והתקשרה בהסכם הרשאה נפרד באופן ישיר מול המינהל, תוך הסתרת דבר קיומו של הסכם ההרשאה שנחתם בין נפטא ופרטנר. נפטא טוענת כי מעדותו של עובד הציבור מטעם המינהל, מר חיים הובר, עולה כי בעת חתימת הסכם ההרשאה בין פרטנר למינהל, הוא לא היה מודע למצב הדברים לאשורו, בין היתר, עקב הסתרת מידע מהותית ומכוונת מצד פרטנר, שלא גילתה למינהל את דבר קיומו של הסכם ההרשאה שנחתם בין נפטא לפרטנר. 19. בסיכומיה הוסיפה נפטא וטענה שפרטנר ניסתה להשתמש בהסכם ההרשאה שנחתם בינה לבין המינהל כאמצעי לחץ להפחתת דמי ההרשאה שנקבעו בהסכם עם נפטא מ-1,000 ל-500 דולר לחודש. כן הוסיפה נפטא וטענה בסיכומיה כי מדובר בתנאי מתלה, על פי סעיף 28 לחוק החוזים ומשלא קיימה פרטנר את התחייבותה על פי סעיף 3 להסכם ההרשאה, היא אינה יכולה לטעון כנגד זכויותיה של נפטא במקרקעין. כן טענה נפטא בסיכומיה באריכות בדבר זכותו של מחזיק לעניין ההגנה על החזקה הקבועה בסעיף 17 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין"). 20. לגבי טענת פרטנר בדבר בעלותה בתורן, טוענת נפטא כי מכתבה של ארומיד מיום 14.7.04 (נספח ב' לבר"ל) אינו קביל כראיה, מאחר שנציג ארומיד לא הצהיר על מכירת הבעלות בתורן לפרטנר. לגופו של עניין טוענת נפטא, כי היא חולקת על זכויותיה הנטענות של ארומיד בתורן ועל זכותה למכור אותו לפרטנר. נפטא מוסיפה וטוענת בעניין זה, כי פרטנר לא פנתה אליה בעניין התורן לפני שנת 2004, כאשר לטענתה רכשה פרטנר את הזכויות בתורן כבר בשנת 2001. 21. בכתב ההגנה לתביעה שכנגד, טענה נפטא כי היא מחזיקה במקרקעין ובכל המחובר אליו ובכלל זה התורן, עפ"י חוק הנפט, עוד משנות השישים, וכי בהתאם לזכויותיה אלו אשר היו ידועים היטב לפרטנר, הגיעו הצדדים להסכמות כפי שבאו לידי ביטוי בהסכם ההרשאה. בסיכומיה טוענת נפטא, כי על פי סעיף 12 לחוק המקרקעין, הבעלות בקרקע חלה גם על מה שמחובר אליה חיבור של קבע, ועל כן, זכותה של נפטא במקרקעין משתרעת גם על התורן שטמון באדמה, בגובה של 39 מטרים. כן מפנה נפטא לסעיף 21 לחוק המקרקעין, בדבר זכותו של בעל מקרקעין לקיים מחוברים שהוקמו ע"י צד ג' על המקרקעין שבבעלותו. 22. לעניין טענתה של פרטנר בדבר השימוש שסלקום עושה בתורן, טוענת נפטא כי אף טענה זו, בדומה לטענת פרטנר בדבר בעלותה בתורן, נגועה בשיהוי רב, שכן סלקום הקימה את המתקן שלה על התורן כבר בשנת 2002 בידיעתה של פרטנר, וכי משחלפו שנתיים עד לפנייתה של פרטנר לנפטא בנושא, מנועה פרטנר מלטעון טענה כלשהי נגד נפטא בנושא. כן טוענת נפטא, כי קיומו של המתקן של המפעיל הנוסף הינו בהתאם להסכם ההרשאה, שכן לטענתה סעיף 21 להסכם ההרשאה אליו מפנה פרטנר בעניין זה אינו אוסר על מתן הרשאה למפעיל נוסף ואף אינו מתנה זאת בהסכמתו של מקבל ההרשאה, ובלבד שהדבר ייעשה בתיאום עם מקבל ההרשאה. 23. כן טוענת נפטא, כי אף אם סברה פרטנר שנפטא הפרה את חוזה ההרשאה, כל עוד לא הודיעה על ביטול הסכם ההרשאה והמשיכה להשתמש במקרקעין, היה עליה לשלם את דמי ההרשאה. נפטא טוענת כי הפסקת תשלום דמי ההרשאה החודשיים מהווה הפרה יסודית של הסכם ההרשאה, ועל כן ביום 15.3.05 נשלח מטעמה מכתב התראה לפרטנר. משלא נענתה פרטנר לדרישותיה, הגישה נפטא את התביעה. 24. לגבי טענת פרטנר בדבר מניעת הגישה למתקן התקשורת, טוענת נפטא כי טענה זו לא הוכחה מבחינה עובדתית וכי היא אינה נתמכת בכל ראיה. לטענתה, מתקן התקשורת מגודר, ולכן על מנת להיכנס אליו יש לתאם זאת מראש עם נציג נפטא, וכך מתאפשרת הגישה למתקן באופן סדיר. כן טוענת נפטא, כי לאחר ישיבת קדם המשפט שהתקיימה בתיק ביום 10.9.08 בה חזר נציג פרטנר על הטענה האמורה, הודיע ב"כ נפטא לב"כ פרטנר במכתבו מיום 24.9.08 כי פרטנר מוזמנת בכל עת לתאם כניסה למתקן. על כן טוענת נפטא כי יש לדחות את טענתה של פרטנר בדבר הנזק שלכאורה נגרם לה בעקבות מניעת הגישה למתקן התקשורת. כן היא טוענת כי לא ניתן להבין מתצהירו של מר דולב אילו חישובים נערכו וכיצד הגיעה פרטנר לסכום הנזק הנטען בסך של 33,298 ₪, וכי היא מתנגדת לעדותו של מר דולב, המהווה לטענתה עדות שבמומחיות שלא עפ"י חוות דעת מומחה. 25. לעניין הפיצויים שתובעת פרטנר בגין הנזק שלטענתה נגרם לה עקב הפרת ההסכם ותוצאותיו, טוענת נפטא בסיכומי התשובה כי פרטנר לא טרחה לפרט איזה נזק נגרם לה עקב הפרת ההסכם ולא הציגה כל ראיה בעניין. תגובתה של פרטנר 26. פרטנר טוענת כי העובדה שנפטא ציינה בהסכם ההרשאה במפורש כי יש לה זכויות במקרקעין מכוח חוק הנפט, אין בה, כשלעצמה, כדי להפריך את טענת פרטנר לפיה נפטא הסתירה ממנה את העובדה שהיא אינה זכאית להשכיר את המקרקעין לצדדים שלישיים, עובדה שלטענת פרטנר לא היתה ידועה לה בעת חתימת הסכם ההרשאה. 27. לגבי טענת נפטא לפיה התורן מהווה "מחובר" לפי סעיף 12 לחוק המקרקעין, ועל כן הוא בבעלותה, טוענת פרטנר כי סעיף 24 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982, קובע במפורש כי "על אף האמור בסעיף 12 לחוק המקרקעין, מתקן בזק שמחובר למקרקעין של אחר יהיה בבעלותו של מי שהתקין את המיתקן כדין", ועל כן הבעלות בתורן היתה של ארומיד ולאחר מכן התורן נרכש ע"י פרטנר. פרטנר טוענת כי התורן לא הוקם ע"י נפטא ומעולם לא היה בבעלותה. 28. כן טוענת פרטנר כי רק בשנת 2004 גילתה את עובדת קיומו של מתקן תקשורת של סלקום על גבי התורן שבבעלותה, וכי ממועד זה פנתה לנפטא בפניות חוזרות ונשנות בנושא. יתרה מכך, טוענת פרטנר, כי נפטא למעשה מודה שהפרה את הסכם ההרשאה עוד בשנת 2002 כאשר אפשרה לסלקום להשתמש בתורן ללא ידיעתה וללא תיאום עימה. 29. לגבי טענת נפטא לפיה פרטנר לא היתה רשאית לבטל את הסכם ההרשאה באופן חד-צדדי, טוענת פרטנר, כי נפטא הפרה את ההסכם באופן יסודי (סעיפים 6,7 ו-21 להסכם ההרשאה, כאמור לעיל), ועל כן פרטנר היתה זכאית לבטל את ההסכם, בין אם על פי זכות הביטול שעמדה לפרטנר לפי סעיף 6 להסכם ההרשאה, ובין אם לפי סעיפים 6-7 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 (להלן: "חוק החוזים- תרופות"). לפיכך, ביום 16.12.04 הודיע ב"כ פרטנר לב"כ נפטא, כי מרשתו תחדל מביצוע תשלום דמי ההרשאה עד לקבלת תגובה עניינית לטענותיה, והחל מיום 1.1.05 חדלה פרטנר מלשלם את דמי ההרשאה החודשיים. 30. בסיכומיה הוסיפה פרטנר וטענה כי אילו ידעה שנפטא אינה בעלת הזכויות הקנייניות במקרקעין, לא היתה מתקשרת עם נפטא בהסכם ההרשאה, ועל כן עומדת לה הזכות לביטול החוזה גם בהתאם לסעיף 14(א) לחוק החוזים,שעניינו התקשרות עקב טעות. ד. דיון והכרעה 1. האם נפטא היתה רשאית ליתן לפרטנר רשות להשתמש במקרקעין תמורת תשלום 31. אין מחלוקת בדבר העובדה שלנפטא חזקה במקרקעין מכוח חוק הנפט. השאלה השנויה במחלוקת שעליה נסב הדיון היא, האם בעל זכות נפט מסוג "חזקה" לפי חוק הנפט רשאי לתת לצדדים שלישיים רשות להשתמש במקרקעין נשוא החזקה או מקצתה תמורת תשלום? על מנת להשיב על שאלה זו, ראשית יש לבחון את תכליתו של חוק הנפט ואת מהות הזכויות שניתן להקנות על פיו. בספרו של א' ברק, פרשנות תכליתית במשפט, תשס"ג- 2003, נכתב כדלהלן: ".. חוק צריך להתפרש על פי תכליתו (הסובייקטיבית והאובייקטיבית). תכלית זו היא המטרות, היעדים האינטרסים, הערכים, המדיניות, והפונקציה שהחוק נועד להגשים." (עמ' 398, שם). סעיף 1 לחוק הנפט מגדיר "זכות נפט" כרשיון או חזקה, וקובע, בין היתר, כי "חזקה" פירושו חזקה שניתנה לפי סעיף 26 או 28. סעיף 26 לחוק הנפט קובע כי בעל רשיון שהגיע לתגלית בשטח הרשוי והגיש תוך תקופת הרשיון בקשה מתאימה, זכאי, בכפוף לתנאים מסוימים, לקבל מהמנהל שטר חזקה על כל שטח שיבחר בתוך שטח הרשיון. סעיף 28 עוסק ב"חזקה על פי תחרות" והוא אינו רלבנטי לענייננו. סעיף 29 לחוק קובע, בין היתר, כי תקופת החזקה היא 30 שנה מיום נתינתה, אולם בתנאים מסוימים ניתן להאריכה לתקופה נוספת של 20 שנה. סעיף 25 לחוק הנפט, שעניינו "זכויותיו של בעל חזקה", קובע כדלהלן: "חזקה מקנה לבעלה, בכפוף להוראות חוק זה, זכות ייחודית לחפש ולהפיק נפט בשטח החזקה כל ימי תקפה של החזקה". (ההדגשה אינה במקור). חוק הנפט מגדיר באופן ברור מהי זכות נפט, ומהו היקפה, הן לעניין רשיון והן לעניין חזקה. מסעיף 25 לחוק שהובא לעיל, עולה כי החוק מגדיר את זכות החזקה כזכות ייחודית לחפש ולהפיק נפט בשטח החזקה. מחוק הנפט עולה, כי לא מדובר בחזקה כמובנה בחוק המקרקעין, לעניין זכויותיו של בעל חזקה כבעל זכות קניינית, כפי שיוסבר להלן. ראשית, מלשון החוק עולה, כי החוק מגדיר באופן פוזיטיבי את זכויות הנפט ומפרט מה ניתן לבצע על פי כל אחת מהזכויות. כך למשל, הפרק השני לחוק, שעניינו "חיפוש והפקה", קובע בסימן א' "איסורים", וסעיף 6 עוסק באיסור חיפוש והפקה ללא הרשאה. סימן ב' עוסק בהיתרים מוקדמים, סימן ג' עוסק ברישיונות, כאשר סעיף 13 עוסק ב"זכויותיו של בעל רשיון", ומגדיר אותן אחת לאחת. סימן ד' לחוק, כותרתו "חזקות", כאשר סעיף 25 מגדיר את "זכויותיו של בעל חזקה", כפי שצוטט לעיל. סעיף 29 בהמשך, מגדיר את תקופת החזקה. בהמשך, סעיף 44 לחוק קובע ומפרט מה הן הפעולות המהוות "מטרות נפט" (חיפוש, קדיחה וכיו"ב), וסעיפים 46-49 לחוק קובעים "זכויות נוספות" של בעל זכות נפט. מכאן שתכליתו של החוק בכללותו היא להסדיר את זכויות הנפט, כלומר זכויות הניתנות בקרקע לצורך ספציפי של חיפוש והפקת נפט, ולא לשימושים מסחריים כאלה ואחרים. שנית, הפרק השלישי לחוק, שעניינו "זכויות, סמכויות וסייגים", עוסק, בין היתר, בזכויות בקרקע (סימן א') וסעיף 39 המצוי בפרק זה קובע כדלהלן: "(א) זכות נפט כשלעצמה אינה גורעת מכל זכות שיש לכל אדם על קרקע שבשטח זכות הנפט; ואין בעל זכות נפט רשאי לעלות על קרקע לא לו שבשטח זכות הנפט אלא מכוח פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, או מכוח חכירה שניתנה לו לפי סעיף 40 או 41. (ב) אף בקרקע הנמצאת ברשות בעל זכות נפט מכוח הפקודה האמורה או מכוח חכירה כאמור, רשאית כל רשות לעשות כל פעולה, שהיתה רשאית לעשותה אלמלא היתה הקרקע ברשות בעל זכות הנפט כאמור, במידה שאין בזה משום הפרעה לפעולות בעל זכות הנפט מכוח חוק זה." (ההדגשה אינה במקור). מסעיף 39 עולה, כי זכות הנפט עשויה להתקיים במקביל לזכויות קנייניות של צדדים שלישיים במקרקעין, כאשר אין בה כדי לגרוע מזכותם של הצדדים השלישיים במקרקעין. מכאן, שאין בזכות נפט כשלעצמה כדי ליצור זכות קניינית במקרקעין, אלא, כפי שנקבע בסיפא של סעיף 39(א) לעיל, מכוח פקודת הקרקעות או מכוח חכירה שניתנה לפי סעיף 40 או 41 לחוק המקרקעין. מסעיף 39, בצירוף עם סעיף 25 שהובא לעיל, עולה כי זכות נפט היא זכות ייחודית לחפש ולהפיק נפט בלבד, ואין בה כדי להוות זכות קניינית בקרקע, שיש בה כדי לגרוע מזכות קניינית שיש לגורם אחר בקרקע. סעיף 41 לחוק קובע כי בעל זכות נפט זכאי לדרוש מן השר (המוסמך לבצע את החוק), בנסיבות מסוימות, שהקרקע או כל זכות בה תוחכר לו לפי התנאים הקבועים בסעיף 42 ותועמד לרשותו. יתרה מכך, סעיף 42(2) לחוק אף קובע כי חוזה החכירה יפרש את מטרת הנפט שלשמה ניתנה החכירה, וכי אם השתמש בעל זכות הנפט במוחכר למטרה אחרת בלא הסכמה בכתב מאת המנהל, יראו אותו כמפר את תנאי זכות הנפט. הנה כי כן, מחוק הנפט, הן בכללותו והן מהסעיפים הספציפיים שהובאו לעיל, עולה כי תכליתו ומטרתו להסדיר זכות נפט לעניין חיפוש והפקת נפט, כאשר זכות ה"חזקה" שניתנת על פיו, הינה הזכות לחפש ולהפיק נפט בשטח החזקה בלבד. סעיפים 39-42 לחוק, אף מבהירים כי זכות הנפט היא נפרדת ואינה גורעת מזכויות אחרות שיש לגורמים אחרים בקרקע, כאשר בתנאים מסוימים, יכול בעל זכות נפט לבקש שהקרקע תוחכר לו, על פי התנאים הקבועים בסעיף 42 לחוק, למטרת נפט, שתוגדר מראש בחוזה החכירה, כאשר סעיף 44 לחוק מפרט מהן הפעולות המהוות "מטרות נפט" אחת לאחת. 32. מעדותה של הגב' ענת בן-נון, מנהלת אדמיניסטרטיבית בנפטא, עולה כי התובעת ידעה והבינה את מהות הזכות שניתנה לה בקרקע שבחזקת ערד: "ש. האם נכון בהתאם לנסח של רישום המקרקעין נספח ה לתצהיר הנתבעת הבעלות במקרקעין של מדינת ישראל. ת. הבעלות בקרקע היא של המדינה. לא רכשנו את הקרקע יש לנו רק את הזכות להשתמש בה על פי מה שקבוע בחוק הנפט. אני מעריכה לצורך חיפוש נפט גז וכו'." (עמ' 8 ש' 13-17 לפרוטוקול. ההדגשה אינה במקור). 33. נפטא לא הוכיחה כי יש לה זכויות נוספות בקרקע, מעבר לזכות ה"חזקה" מכוח חוק הנפט. נפטא לא הציגה חוזה חכירה, אלא רק אישורים בדבר הארכת תוקפה של חזקת ערד, כאמור לעיל. גם על פי נסח המקרקעין של המקרקעין שבחזקת ערד (גוש 10000 חלקה 1) מיום 11.1.09 שצורף כנספח ה' לתצהירי הנתבעת, המדינה היא הבעלים של המקרקעין, כאשר לטובת נפטא רשומה זכות מסוג "זיקת הנאה" במקרקעין. 34. כמו כן, מהודעתו בתעודת עובד הציבור, מר הובר, מנהל מחלקת עסקאות חקלאיות במינהל מקרקעי ישראל (להלן: "מר הובר"), ומעדותו, עולה כי המקרקעין לא הוחכרו לנפטא. בסעיף 1 להודעתו אישר מר הובר כי: "השטח הנדון (גוש 100100 חלקה 1) לא הוחכר מעולם לחברת נפטא וממילא היא לא היתה רשאית להשכירו לחברת פרטנר בע"מ". (ההדגשה אינה במקור). כן העיד מר הובר בעניין זה, ולהלן החלקים הרלבנטיים מעדותו (ההדגשות אינן במקור): "ש. אני מציג לך מסמך שצורף לתצהיר התובעת כחלק מנספח א' עליו חתומים גם התובעת וגם הנתבעת. אתה מכיר את המסמך. (הכוונה לנספח להסכם ההרשאה). ת. לא זוכר... את המסמך הזה איני זוכר. ראיתי את המסמך בתיקים אחרים לכן אני יכול להסביר מה המסמך. בד"כ שיש שוכר בקרקע עם חוזה תקף למנהל והוא רוצה לאפשר לחב' סלולארית להשתמש בקרקע לתת לה אפשרות לצד ג', הוא פונה בצורה כזאת." (עמ' 13 ש' 17 עד עמ' 14 ש' 2). "ש. מציג לך מכתב שנשלח מיום 15.3.05, האם אתה מכיר את המסמך.. ת. אני לא זוכר שהמכתב הגיע אלי לכן איני זוכר אם נשלחה תשובה. אני הייתי משיב למכתב כי לתובעת אין זכויות בקרקע והוא יודע איך לנהוג על מנת לקבל זכויות בקרקע, כמו שעשיתם בבאר קידוד. צריך לעשות פניה מסודרת למנהל. זאת לא פניה מה שאתה מצג לי. במקרה האחר של באר קידוד היתה בקשה מסודרת עם המלצת השר לפי חוק הנפט, במקרה שלנו לא היתה המלצה של השר. למכתב הייתי משיב שיש לפנות על פי הפרוצדורה. גם אם אפשר היה לראות במכתב כפניה היה צורך לצרף אישור של שר התשתיות ומפות. ש. מציג לך מכתב של אפרים איתם שהיה שר התשתיות- מאריך את הזיכיון לפי חוק הנפט. ת. את המכתב הזה איני מכיר, אבל צריך מכתב מהסוג הזה ואז עושים עסקה." (עמ' 14 ש' 14 עד עמ'15 ש' 6). "ש. כשהופנית לנספח ההרשאה שהציג לך חברי... ת. אני לא זוכר שראיתי מסמך כזה בתיק. אם היה חוכר במקרקעין אז המנהל לא היה נותן הרשאה על אותו טופס בלי לקבל את הסכמת החוכר.. בלי אישור המחזיק בקרקע שהוא בעל הזכויות המנהל לא מאשר לחב' הסלולאריות.. ש. דיברת לגבי הפרוצדורה של עסקה שהתובעת היתה צריכה לבצע. מה הפרוצדורה לעשות עסקה במנהל מה הם צריכים להמציא ואיזה הסכמות. ת. לבצע עסקה במנהל של חוזה חכירה או הרשאה, אני צריך מיפוי של השטח, המלצות של המשרד הממשלתי הרלוונטי, במקרה זה משרד התשתיות..."(עמ' 17 ש' 11 עד עמ' 18 ש' 6). מעדותו של מר הובר לעיל עולה, כי אין די במכתב שהוצג למר הובר בדבר הארכת תוקף חזקת הנפט לפי חוק הנפט שנחתם ע"י שר התשתיות, שכן המכתב מצביע על קיומה של זכות החזקה על פי חוק הנפט, ולא על חכירה. מר הובר העיד, כי על מנת לחכור את הקרקע מהמינהל, יש לפעול על פי הפרוצדורה, ולהגיש, בין היתר, את המכתב בדבר הארכת תוקף החזקה. מובן, שעל מנת לחכור את הקרקע, נפטא היא זו שהיתה צריכה לפעול על פי הפרוצדורה המתאימה ולהגיש את המסמכים הנדרשים, ביניהם אישור שר התשתיות שנמסר לה ונמצא בידיה ולא בידי פרטנר. 35. בנוסף, הציגה פרטנר את חוזה ההרשאה שנחתם בינה לבין המינהל ביום 2.9.05, בו העניק המינהל לפרטנר רשות להשתמש במגרש תמורת תשלום, בו נקבע כי תקופת ההרשאה היא מיום אישור העיסקה- 12.8.01 ועד ליום 31.3.08. על פי עדותו של מר הובר שהובאה לעיל, אם צד שלישי היה בעל זכות קניינית במקרקעין, לא ניתן היה לתת את הסכמת המינהל לשימוש בקרקע ללא הסכמתו של בעל הזכות. 36. על כן, אין לקבל את טענתה של נפטא לפיה פרטנר היא זו שהיתה צריכה לפנות למינהל על מנת להסדיר את הזכויות על פי הסכם ההרשאה. מאחר שלנפטא לא היו זכויות בקרקע, מעבר לזכות לחפש ולהפיק נפט על פי חוק הנפט, כאמור לעיל, נפטא לא היתה זכאית לתת לפרטנר הרשאה לעשות שימוש בקרקע תמורת תשלום. כפי שציינתי לעיל, זכות נפט מסוג "חזקה" כשלעצמה אינה מקנה לתובעת את זכות קניינית בקרקע, ואינה יכולה לעשות בה כבשלה ולבצע בה שימושים שאינם מוגדרים כמותרים על פי חוק הנפט, ובוודאי שאינה רשאית להתיר לצדדים שלישיים לעשות בקרקע שימושים כאלה תמורת תשלום. לפיכך אני מקבל את טענת פרטנר בעניין זה, לפיה נפטא לא היתה רשאית ליתן לה רשות לעשות שימוש במקרקעין תמורת תשלום בהתאם להסכם ההרשאה. 37. על כן, פרטנר היתה זכאית לבטל את ההסכם באופן חד-צדדי, בין אם על פי סעיף 6 להסכם, הקובע במפורש כי אי נכונות הצהרת המרשה, לפיה המקרקעין אינם כפופים לזכויות צד שלישי כלשהן והמרשה רשאי להתחייב בהסכם ההרשאה ואין כל מניעה חוקית לכך, תקנה למקבל ההרשאה את האפשרות לבטל את ההסכם, ובין אם מכוח סעיפים 6-7 לחוק החוזים-תרופות הקובעים כי הנפגע מהפרת החוזה זכאי לבטל את החוזה אם ההפרה היתה יסודית. אני מוצא כי סעיף 6 להסכם ההרשאה למעשה קובע את אי נכונות הצהרת המרשה בדבר זכויותיו בנכס כהפרה יסודית, המקנה את האפשרות לבטל ההסכם על פי סעיפים 6-7 לחוק החוזים- תרופות. זאת מאחר שסביר להניח שאילו מקבל ההרשאה ידע שהמקרקעין כפופים לזכויות צד שלישי וכי נותן ההרשאה אינו רשאי ליתן הרשאה כאמור, לא היה מתקשר איתו בהסכם הרשאה. על כן אי נכונות הצהרת המרשה למעשה מקנה את האפשרות לבטל את ההסכם באופן חד-צדדי. 38. נפטא טוענת כי כל עוד לא שלחה פרטנר הודעת ביטול, היה עליה להמשיך לשלם לה את דמי ההרשאה וכי בנסיבות אלה הפסקת תשלום דמי ההרשאה החודשיים מהווה הפרה יסודית של הסכם ההרשאה. במכתב שנשלח לב"כ של נפטא מטעם פרטנר ביום 17.11.04 (נספח ד'1 לתצהירי הנתבעת) בסעיף 5 ציינה פרטנר כי מבדיקה ראשונית שנערכה במינהל עולה כי הקרקע פנויה ונפטא אינה בעלת זכויות במקרקעין ועל כן ביקשה פרטנר לקבל בחוזר מסמכים עדכניים בדבר זכויותיה של נפטא במקרקעין. כן במכתב מטעם פרטנר מיום 16.12.04 (נספח ד'2 לתצהירי הנתבעת) נכתב כי מבדיקה במינהל עולה כי נפטא לא חכרה את המקרקעין וכי זכויותיה במקרקעין מוטלות בספק ולא ברור על מה היא מסתמכת בזכאותה לקבלת דמי הרשאה, וכי כל עוד לא תתקבל תשובה עניינית למכתב הקודם תחדל פרטנר מביצוע דמי ההרשאה (המכונים שם "דמי השכירות"). בהעדר זכויות בקרקע, למעט זכות ה"חזקה" על פי חוק הנפט, נפטא לא היתה רשאית לתת לפרטנר הרשאה להשתמש בקרקע תמורת תשלום. המשמעות המשפטית היא כי הסכם ההרשאה למעשה בטל (void), ועל כן הודעתה של פרטנר במכתבה מיום 16.12.04 על הפסקת ביצוע תשלום דמי ההרשאה בנסיבות אלה, כמוה כהודעת ביטול. 39. לאור האמור לעיל אני קובע כי הביטול נעשה כדין, על פי סעיפים 6-8 לחוק החוזים-תרופות, וכי פרטנר זכאית להשבת דמי ההרשאה ששילמה על פי הסכם ההרשאה בגין התקופה שבין התאריכים 8.4.04 ל-30.12.04, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, בסך של 299,787 ₪, על פי סעיף 9 לחוק החוזים- תרופות. 2. הבעלות בתורן 40. פרטנר טוענת כי לאחר החתימה על ההסכם החלה בביצוע עבודות הכנה לשם הכנת מתקן התקשורת על גבי התורן, ובשלב זה התברר לה כי הבעלות בתורן שייכת לארומיד, ועל כן נאלצה לרכוש מארומיד את הזכויות בתורן תמורת כ-34,000 ₪. 41. התובעת מודה שלא היא זו שהקימה את התורן, ושהתורן היה במקרקעין לפני שנכנסה אליהם. אלא שהיא טוענת שהתורן מהווה "מחובר" לפי סעיף 12 לחוק המקרקעין, ועל כן הוא בבעלותה. לעניין זה אני מפנה לעדותה של הגב' ענת בן-נון: "ש. התורן שקיים במקרקעין הוקם על ידי התובעת. ת. לא. התובעת קיבלה את הזכויות של הקרקע כשהתורן היה במקום. ש. מי הקים את התורן. ת. לא יודעת, קיבלנו את החזקה כשהתורן כבר היה שם הוא היה נטוש. אף אחד לא פנה אלינו בקשר לתורן הזה. לא דרש חזקה על התורן ולא טיפלו בו. מדובר בתורן ממתכת, שהיה טמון בתוך האדמה, בגובה של 39 מ'." (עמ' 9 ש' 21 עד עמ' 10 ש' 4). 42. מאחר שהתובעת אינה הבעלים של המקרקעין, אין לקבל את טענתה בדבר בעלותה בתורן מכוח סעיף 12 לחוק המקרקעין. גם פרטנר לא הוכיחה את בעלותה בתורן באמצעות תצהיר של ארומיד או מי מטעמה. יחד עם זאת, לאור מה שקבעתי לעיל בדבר הסכם ההרשאה, איני נדרש להכריע בשאלת הבעלות בתורן. 3. השימוש של מפעיל סלולארי נוסף בתורן 43. פרטנר טוענת כי נפטא התירה למפעיל סלולארי נוסף, סלקום, לעשות שימוש בתורן, ללא ידיעתה וללא תיאום מראש עימה, בניגוד לסעיף 21 להסכם ההרשאה. לטענתה, מייד לאחר שנודע לה על השימוש שסלקום עושה בתורן, פנתה לנפטא ביום 18.8.04 בדרישה להסרת מתקן התקשורת של סלקום, תוך שהפנתה את תשומת ליבה של נפטא לכך שמתקן התקשורת הנוסף הותקן ללא קבלת אישור המהנדס שתכנן את מתקן התקשורת (נספח ג'1 לתצהירי הנתבעת). ביום 2.9.04 פנתה פרטנר לנפטא בעניין פעם נוספת (נספח ג'2 לתצהירי הנתבעת). אולם נפטא דחתה את טענותיה וטענה לבעלות על התורן. עוד טוענת פרטנר כי משהתירה התובעת למפעיל סלולארי אחר, ללא רשותה של פרטנר וללא תיאום עימה להשתמש בתורן, הפרה התובעת את חובת תום הלב בקיום ההסכם, הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים. 44. נפטא טוענת כי הסכם ההרשאה אינו מתנה שימוש של מפעיל נוסף בהסכמתה של פרטנר, אלא בתיאום עימה, כאשר לטענתה פרטנר ידעה על השימוש שנעשה בתורן ע"י סלקום עוד בשנת 2002, ואף על פי כן, היא פנתה אליה בנושא רק בשנת 2004, לאחר כשנתיים ומשחלפו שנתיים עד לפנייתה של פרטנר לנפטא בנושא, מנועה פרטנר מלטעון טענה כלשהי נגד נפטא בנושא. 45. אין מחלוקת בדבר העובדה שסלקום עושה שימוש בתורן משנת 2002. מעדותה של הגב' ענת בן-נון, עולה כי התובעת לא תיאמה מראש עם פרטנר את התרת ההרשאה לסלקום בהתאם למה שנקבע בסעיף 21 להסכם ההרשאה, אלא הפנתה את סלקום אל נציג פרטנר לצורך העניין: "ש. האם נכון שהתובעת מעולם לא פנתה לנתבעת והודיעה לה כי בכוותנה להתקשר עם סלקום בהסכם ולאפשר לה להתקין מתקן תקשורת על גבי התורן. ת. כשחתמנו הסכם עם סלקום נתתי להם את הטל' של יוסי חזאי לתאם הגעה לשטח כדי שסלקום יתאמו עם הנתבעת הצבה של האנטנה שלהם שלא תפריע לאנטנה של הנתבעת. אני לא פניתי לנתבעת לגבי התקנת מתקן של אנטנות על גבי התורן עד כמה שידוע לי אף אחד לא פנה. ש. אחרי 2002 אחרי שהתקשרתם עם סלקום בהסכם לא פניתם לנתבעת ועדכנתם אותם. ת. אני לא פניתי. אני מניחה שסלקום הודיעה לנתבעת וסלקום גם אמרה לי שהיתה בשטח עם פרטנר כי לא ידעו היכן להתקין את האנטנה שלהם. זה לא כתוב בתצהירי כי לא הכל נרשם. ש. באופן ישיר אינך דיברת עם אף אחד מנתבעת. ת. לא. ש. על פי סעיף 21 להסכם האם נכון שהתובעת היתה צריכה לבצע תיאום מראש עם הנתבעת לפני שחברה אחרת מצטרפת לתורן. ת. זה נכון. זה כתוב בהסכם. זה היה בתיאום מראש עם הנתבעת כפי שהסברתי קודם". (עמ' 10 ש' 18 עד עמ' 11 ש' 14. ההדגשות אינן במקור). יחד עם זאת, משבוטל החוזה לאור טענותיה של פרטנר בדבר זכויותיה של נפטא במקרקעין, ומשהורתי על השבת דמי ההרשאה ששילמה פרטנר לנפטא על פי ההסכם, אין נפקות לשאלת הפרת חובת התיאום הקבועה בהסכם ההרשאה בדבר מתן הרשאות נוספות במקרקעין ע"י נפטא שממילא אינה בעלת הזכויות בקרקע. 4. מניעת הטיפול השוטף במתקן התקשורת 46. בתביעה שכנגד טוענת פרטנר כי נפטא מנעה את כניסתה למתקן התקשורת במקרקעין ובכך הפרה את סעיף 7 להסכם ההרשאה. לטענתה ביום 10.10.06 חדלה אחת האנטנות המוצבות על גבי התורן שבמקרקעין לשדר בשל תקלה טכנית, אולם נפטא מנעה את כניסתה למתקן התקשורת באמצעות גדרות תיל, ולכן נבצר ממנה לתחזק ולתפעל את המתקן באופן שוטף. פרטנר טוענת כי כתוצאה מכך, נותרה במשך תקופה ארוכה ללא כיסוי תקשורתי מספק באזור, והפסידה הכנסות בסך כולל של 33,298 ₪. 47. כן ביקשה פרטנר בכתב התביעה שכנגד להורות לנתבעת להסיר את גדר התיל הדוקרנית החוסמת את הגישה למתקן על מנת שתוכל להיכנס למקרקעין ולבצע את התיקונים הנדרשים. בדיון שנערך בפני ביום 29.3.09 ציין ב"כ הנתבעת כי נכון לאותו מועד אפשרה התובעת גישה למתקן, אולם מאחר שלא ברור אם התובעת תאפשר גישה למתקן בעתיד, הוא עומד על בקשתו למתן סעד זה (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון). בסיכומיה זנחה פרטנר בקשה זו ולכן איני נדרש אליה. 48. פרטנר לא הוכיחה את מניעת הגישה למתקן או את הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מכך. תצהירו של מר אריאל דולב, מהנדס רדיו המשמש כמנהל אזור דרום באגף הרדיו בפרטנר, הוגש לעניין הנזק הנטען ולא לעניין הטענה העובדתית של פטרנר בדבר מניעת הגישה למתקן. לעניין זה העיד מר דולב: "ש. באתר הספציפי הזה, מתי היית, אם בכלל? ת. לא הייתי בתוך האתר עצמו. ש. בכלל לא? ת. נכון. ש. אתה יודע, מידיעה אישית, מתי ביקשו אנשי פרטנר להיכנס לשטח? ת. אני לא הגורם הטכני, אני הגורם ההנדסי. אני יודע מתי האתר הפסיק לשדר ומתי הופסק השידור." (עמ' 23 ש' 17-23). כמו כן, לעניין הנזק הנטען, מאחר שמדובר בעניין שבמומחיות, היה על פרטנר להגיש חוות דעת מומחה על פי תקנה 129 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984. 49. על כן איני מקבל את טענותיה של פרטנר בתביעה שכנגד בדבר מניעת הגישה למתקן התקשורת בעבר ובדבר הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מכך. 5. תביעת פרטנר לפיצויים בגין הפרת הסכם ההרשאה 50. באשר לתביעתה של פרטנר לתשלום פיצויים בגין נזקים בשל הפרת החוזה ע"י נפטא בסך 50,000 ₪ או על פי שיקול דעת בית המשפט, פרטנר לא הוכיחה שנגרמו לה נזקים, וממילא עשתה שימוש בתורן במשך כל התקופה, ועל כן לא מצאתי שיש לפסוק לה פיצויים בסכום כלשהו ותביעתה זו נדחית. ה. סיכום 51. לאור האמור לעיל, התביעה נדחית. התביעה שכנגד מתקבלת לעניין ההשבה בלבד. לפיכך אני מורה לנפטא להשיב לפרטנר את דמי ההרשאה ששילמה לה על פי הסכם ההרשאה בסך של 299,787 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה שכנגד ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף תשלם נפטא לפרטנר את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ. הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. מקרקעיןנפטשימוש במקרקעין