קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רשלנות מקצועית של עו"ד ברישום שיעבוד: 1. זוהי תביעה על הסך של 300,958 ₪ אשר הגיש התובע כנגד עורך דינו בטענה לרשלנות מקצועית בעריכת הסכם הלוואה וברישום שיעבוד לשם הבטחת פרעונה. רקע עובדתי 2. התובע הינו תושב ישראל אשר התקשר עם חברת אופק הטבע שבאירועים בע"מ, צד שלישי מס' 1, בהסכם הלוואה ביום 12.11.03. (להלן: "ההסכם"). 3. הנתבע מס' 1 הינו עורך דין במקצועו אשר ייצג את התובע בעריכת ההסכם וברישום משכון לטובתו לשם הבטחת פירעון מלוא סכום ההלוואה. (להלן: "הנתבע"). 4. הנתבעת מס' 2, חברת הביטוח איילון בע"מ, הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את הנתבע בביטוח אחריות מקצועית, בשנת 2003. (להלן: "איילון"). 5. לטענת התובע, הנתבע התרשל במילוי תפקידו ולא רשם שיעבוד לטובת התובע במשרד רשם החברות על כלי הרכב של החברה, אשר הוסכם על שיעבודם, ובכך גרם לו נזקים רבים שכן כלי הרכב שועבדו, בסופו של דבר, לבנק. 6. מנגד, גורסים הנתבעים כי הנזקים שנגרמו לתובע נגרמו טרם עריכת ההסכם ואינם קשורים לרשלנותו המוכחשת של הנתבע מס' 1, וכי היה על התובע לפנות למי שחתם עימו על ההסכם בדרישה להשיב לו את כספו. 7. הנתבעים שיגרו הודעת צד שלישי לחברות בבעלותם של הצדדים השלישיים, אשר התחייבו בהסכם עם התובע, ועל כן, עליהם לפצות את הנתבעים בגין כל סכום בו יחוייבו. ראיות הצדדים ראיות התובע 8. התובע העיד בתצהירו ת/1 כי במהלך חודש נובמבר 2003 פנה אל הנתבע בבקשה כי יערוך הסכם הלוואה בינו לבין חברת אופק הטבע שבאירועים בע"מ, צד שלישי מס' 1, וזאת לאחר שהלווה לחברה כספים. (להלן: "החברה"). 9. ביום 12.11.03 נחתם הסכם ההלוואה לפיו הלווה הוא לחברה סך של 285,200 ₪ לשם רכישת כלי רכב ולשם מימון פעולותיה העסקיות של החברה, כאשר לשם הבטחת פירעון ההלוואה שועבדו שני נגררים וכלי רכב לטובתו, לתקופה של 24 חודשים. (ראה: נספח ב' לת/1). 10. ביום 18.11.03 פנה הנתבע לרשם המשכונות ורשם משכון לטובת התובע. עם ביצוע הרישום, פנה אליו הנתבע ומסר לו כי המשכון נרשם כדין וכי העניין הוסדר. 11. לדבריו, הנתבע התרשל בכך שלא רשם שעבוד כדין במשרד רשם החברות ובספרי החברה לטובתו, שכן המדובר בפעולה המחייבת רישום בספרי רשם החברות ובפנקס השיעבודים של החברה, בהתאם לסעיף 178 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983, שכן הרישום הינו תנאי לתוקפו של השעבוד הן כלפי נושי החברה והן כלפי מפרק החברה בעת פירוקה. (להלן: "הפקודה"). 12. במהלך חודש אוגוסט 2004, פנה אליו מנהל החברה, מר ניר ורדי, והודיע לו כי בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ ביצע הליך של תפיסת אחד מכלי הרכב אשר שועבד לטובתו, מסוג מיצובישי מס' רישוי 36-801-54, וזאת במסגרת תיק הוצאה לפועל שנפתח כנגד החברה בגין חובה לבנק בגובה של 317,059 ₪. (להלן: "הבנק"; "כלי הרכב"). 13. בסמוך לכך, פנה הוא אל הנתבע וביקש ממנו להעביר הודעה דחופה לבנק לשם השבת כלי הרכב לחזקתו. 14. ביום 18.8.04 פנה הנתבע במכתב אל ב"כ הבנק, עו"ד אביחי דרנזר, וביקש ממנו להמנע מתפיסת כלי הרכב, שאם לא כן ידאג לממש את המשכון שנרשם לטובתו. (ראה: נספח ו' לת/1). 15. בתגובתו מיום 23.8.04 השיב ב"כ הבנק כי אינו יכול להיענות לפנייתו שכן הנתבע לא פעל כראוי, וכי שם החברה אשר בבעלותה כלי הרכב אינו רשום בטופס המשכון שנשלח לרשם המשכונות, וכי לא רשם את השעבוד כנדרש במשרד רשם החברות ולפיכך אין כל תוקף לרישומו. (ראה: נספח ז' לת/1). 16. עוד הוסיף כי התברר לו, בדיעבד, כי כבר בשלב זה, בו קיבל את תגובת ב"כ הבנק, הודיע הנתבע לנתבעת מס' 2 אודות האירוע ואודות התרשלותו. (ראה: נספח ח' לת/1). 17. במכתבו זה ציין הנתבע כדלקמן: "שכחתי לשלוח הודעה לרשם החברות" וכי "נראה לי שהתרשלתי באי דיווח והמלווה עומד לנקוט בצעדים אישיים נגדי. אני מציע שניפגש ונדון בנושא". 18. לעדותו, אי רישום השעבוד במשרד רשם החברות, איפשר לבעל המניות של החברה, מר דוד בן דוד, לבצע העברת מלוא מניותיו לידי מר ניר ורדי, אשר הקים חברה חדשה בשם "אופק הטבע שבאירועים שיווק (2004) בע"מ", צד שלישי מס' 4, אשר שעבדה את כלי הרכב והנגררים, ולמעשה רוקנה את החברה מתוכן. (להלן: "החברה החדשה"). 19. ביום 22.9.04 שלח לנתבע מכתב ובו התריע בפניו כי התרשל בתפקידו, ועל כן עליו לשפות אותו במלוא סכום ההלוואה אשר שולמה לחברה, בסך של 284,000 ₪, לאחר שלא הצליח להיפרע מהחברה בשל אי יכולתו לממש את הבטוחות אותן העמידה החברה לטובתו. (ראה: נספח י' לת/1). 20. עוד הוסיף כי ניסיונותיו לגבות את התשלומים מהחברה לא צלחו שכן נכסי החברה הועברו לחברה החדשה אשר שיעבדה אותם לבנק, אשר מימש אותם לטובת חובות החברה החדשה כלפיו. 21. בתגובה, השיב הנתבע כי הנתבעת אינה חפצה לנהל עימו משא ומתן בנוגע לגובה הפיצוי המגיע לו, ועל כן, הגיש תביעה זו. 22. לדבריו, סמך על הנתבע כי יפעל עבורו וידאג לרישום המשכון לטובתו, ולא ידע מהן הסיבות אשר הובילו את הנתבע לפעול כך. כן הוסיף כי לו היה פועל הנתבע כנדרש, היה מקבל הוא את מלוא סכום ההלוואה ששילם לחברה. 23. כן צירף התובע תצהיר מטעם מר דוד בן דוד, אשר צורף לתצהיר גילוי המסמכים מטעמו, כי קיבל לידיו את הכספים המפורטים בהסכם ההלוואה מאת התובע, הן במזומן בהפקדה לחשבון הבנק של החברה והן במסירת כספים ישירות לידיו. 24. כן ציין כי בהסכם ההלוואה הוסכם כי יירשם משכון לטובת התובע על כלי הרכב ושני הנגררים שהיו בבעלות החברה. ראיות הנתבעים 25. הנתבע מס' 2, עו"ד, העיד בתצהירו נ/2 כי ביום 12.11.03 ניסח, לבקשת התובע, הסכם הלוואה, אשר סכומיו היו ידועים מראש עוד טרם עריכתו. 26. לגרסתו, מדובר בעסקה פיקטיבית שכן, למיטב ידיעתו, לא היו בידי התובע סכומי הכסף הנקובים בהסכם. 27. ביום 18.11.03 רשם משכון על כלי הרכב המנויים בהסכם ההלוואה אצל רשם המשכונות, ברם, לא רשם שעבוד בפנקס רשם החברות. 28. לעדותו, ימים ספורים לאחר שנחתם הסכם ההלוואה, העביר מר דוד בן דוד, בעלי החברה, את מניותיו למר ניר ורדי, והאחרון חתם עימו על הסכם לפיו זה לוקח על עצמו את כל התחייבויות החברה, כפי שניתן ללמוד משטרי העברת המניות עליו חתום הוא. (ראה: נספח ח' לנ/1). 29. לגרסתו, מר דוד בן דוד ומר ניר ורדי נטלו הלוואות מבלי לפרוע אותן, והעבירו את המניות ואת נכסי החברה אל החברה החדשה, מתוך כוונה להבריח נכסים ולהמנע מפירעון ההלוואות. ראיות הצדדים השלישיים 30. תחילה, אציין כי ביום 3.2.09 ניתן על ידי, לבקשת הנתבעים, שולחי ההודעות לצדדים השלישיים, פסק דין, בהעדר הגנה, כנגד צד שלישי מס' 3, חברת אופק הטבע שבאירועים בע"מ. 31. מר ניר ורדי, הצד השלישי מס' 2, העיד בתצהירו ג'1 כי הינו בעל המניות בחברה החדשה, צד שלישי מס' 4, כאשר מלוא מניות החברה הועברו אליו על ידי הצד השלישי מס' 1, מר דוד בן דוד, בהסכם מיום 25.11.03. 32. לגרסתו, אין לו כל קשר להסכם ההלוואה שכן לא היה בעל מניות בחברה בעת מתן ההלוואה, והמניות הועברו אליו רק ביום 25.11.03. מי שביצע את הפעולות בשם החברה הינו מר דוד בן דוד, ואם נתקבלו הלוואות הרי שהן נתקבלו על ידי החברה. 33. כן העיד כי לא חלה עליו חובה כלשהי לפרוע הלוואות שנטלה החברה, וכי מר בן דוד לא גילה לו, במועד בו העביר לו את מניותיו, כי נטל הלוואות מהתובע, בשם החברה או באופן אישי. 34. עוד הוסיף כי הגיש הודעה לצד רביעי כנגד מר בן דוד, שהיה הבעלים של החברה, והוא אשר חתם על הסכם ההלוואה מול התובע, אולם ההודעה נמחקה לאחר שלא אותר. הכרעה 35. לאחר עייני בראיות הצדדים, בעדויותיהם ובחקירותיהם הנגדיות, מגיעה אנוכי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, באופן חלקי, והכל מן הטעמים שיפורטו דלהלן. 36. מעיון בראיות שהובאו בפני עולה כי הנתבע, עו"ד, אינו מכחיש כי התרשל בכך שלא רשם שעבוד על כלי הרכב והנגררים במשרד רשם החברות, ברם, עיקר המחלוקת הינה בסוגיה מהו גובה הפיצוי שיש לשלם לנתבע. 37. תימוכין למסקנה זו ניתן למצוא בדברי הנתבע בחקירתו הנגדית, כדלקמן: " ש. ... תסכים איתי שבהנחה שהיית מבצע רישום כהלכה של השעבודים על כלי הרכב למעשה לא היינו נמצאים כאן היום, נכון? ת. נכון." (ראה: פרטיכל בעמוד 28 שורות 18-20). ובהמשך העיד: " ש.     עכשיו תגיד לי, מר בן דוד בחודש אוגוסט 2004 פנה אליך התובע וביקש ממך שתפנה לעו"ד דרזנר, מי ששימש ככונס נכסים במכתב שמתייחס לעניין המשכון נכון? ת.       נכון. ש.      נכון. מה אמר לך התובע בחודש אוגוסט 2004, שהוא לא קיבל את הכסף? לצורך מה נשלח המכתב לעו"ד דרזנר? ת.       כדי שנפעיל את המשכון. ש.       וזה מדוע, כי התובע אמר לך שההלוואה לא הוחזרה. ת.        לא קיבלו את הכסף. ש.        זאת אומרת אתה ידעת לפחות מהתובע, באוגוסט 2004 שההלוואה לא הוחזרה, עוד הרבה לפני שננקטו ההליכים האלה ושמישהו טען חלילה לאיזושהי טענת רשלנות שלך. ת.        לא, זה כבר ידוע שהיתה רשלנות. ש.       זה היה ידוע למי? ת.        לי. ש.       מתי? ת.       ברגע שפניתי לעו"ד דרזנר, זה היה לאחר ששמתי לב שלא רשמתי את המשכון ברשם החברות. " (ראה: פרטיכל בעמוד 33 שורות 1-16). עולה מאלה, הנתבע, מר חושן, מודה ברשלנותו המקצועית באי רישום השעבוד בפנקסי רשם החברות. 38. מסקנה זו ניתן להסיק גם ממכתבו של הנתבע אל חברת הביטוח איילון, מיום 25.8.09, בו נכתב כדלקמן: " הנדון: הודעה על אירוע ביום 18.11.03 פנה אלי מר עוזר סרור בבקשה לרשום לו משכון על מכונית ועוד שני נגררים. רשמתי את המשכון ברשם המשכונות. שכחתי לשלוח הודעה לרשם החברות. לא עברו מספר חודשים, הממשכנת העבירה את המכוניות לחברה חדשה. החברה הקודמת שמשכנה את הרכבים היתה "אופק הטבע שבאירועים בע"מ", ואילו החברה החדשה נקראה "אופק הטבע שבאירועים שיווק 2004 בע"מ". חברה זו משכנה את רכושה בשעבוד צף וכן שעבדה את הרכב המשועבד למר עוז לבנק. החברה החדשה לא פרעה את חובה לבנק מרכנתיל דיסקונט וזה פתח בהליכי הוצל"פ ותפס את המכונית. פניתי לעו"ד דרזנר והתרעתי בפניו על העניין והוא ענה לי במכתב הרצ"ב. נראה לי שהתרשלתי באי דיווח והמלווה עומד לנקוט בצעדים אישיים נגדי. אני מציע שנפגש ונדון הנושא. " (ראה: נספח ח' לת/1; ההדגשות אינן במקור- ח.י.). מילים אחרות, הנתבע שוב מודה, בכתובים, ברשלנות מקצועית של העדר רישום בפנקסי רשם החברות. 39. יתרה מזאת, גם בסעיף 4 לתצהירו נ/2 הודה כי לא רשם שעבוד במשרדי רשם החברות. 40. לאור אלה, מסקנתי הינה כי הנתבע אכן התרשל בכך שלא רשם את שעבוד כלי הרכב והנגררים בפנקסי רשם החברות, ואי רישום זה איפשר לבעל המניות בחברה, מר דוד בן דוד, לבצע העברת מלוא מניותיו לידי מר ניר ורדי, אשר הקים חברה חדשה, אשר שיעבדה את כלי הרכב והנגררים לבנק, ולמעשה, נוצר מצב על פיו התובע אינו יכול לממש הבטוחות ולהשיב לידיו את סכומי ההלוואה אשר הילווה לחברה. 41. על פי סעיף 178(א)(3) לפקודה, שעה שמדובר בתאגיד, הרי רישומו של שעבוד בדבר נכס מטלטלין נעשה במשרד רשם החברות, ותוקפו הוא מיום שרשם החברות מנפיק תעודה בדבר רישום השעבוד, ולא סגי ברישום אצל רשם המשכונות. 42. וזהו לשון הסעיף: "178. שעבודים הטעונים רישום (א) שעבוד מן המנויים להלן, שיצרה חברה רשומה בישראל, יהיה בטל כלפי המפרק וכל נושה של החברה, במידה שהוא מטיל ערובה על נכסיה או מפעלה, זולת אם פרטי השעבוד שנקבעו והמסמך היוצר אותו או מעיד עליו, אם היה מסמך כזה, נמסרו לרשם או נתקבלו אצלו, בדרך ובמועד האמורים בסעיף 179, לשם רישום כנדרש לפי פקודה זו; ואלה השעבודים: ... (3) שעבוד נכס מיטלטלין, כשאין הנכס מוחזק בידי הנושה; (ההדגשה אינה במקור - ח.י.). 43. עינינו הרואות, הנתבע, אשר חב בחובת זהירות מקצועית, "מושגית" ו"קונקרטית", הפר חובתו זו באי רישום נכס מטלטלין של החברה כנדרש בעת רישום שיעבוד, קרי, בפנקס רשם החברות, ובכך מנע מן המלווה קיום בטוחה ביחס להלוואתו. לעניין חובת הזהירות המוטלת על עורך דין כלפי לקוחו קובעת ההלכה כי על עורך הדין חלה החובה להגן על זכויות לקוחו כמיטב כשרונו, יכולתו וידיעותיו המקצועיות. לעניין זה נקבע בע"א 2625/02 עו"ד נחום נ' דורנבאום, פ"ד נח(3) 385, כדלקמן: "כיום אין חולק על כך שעורכי דין חבים בחובת זהירות כלפי לקוחותיהם ... מקורותיה של חובת הזהירות זו של נותני שירותים, גם בגין מעשים לא זהירים, באחריות המוטלת בשל מצג השווא הרשלני, הלא הוא היזק הדיבור. בית המשפט מצא כי מצבים אלה עומדים בתנאים שנקבעו להטלת האחריות בגין היזק הדיבור בהמ' 106/54 וינשטיין נ' קדימה, פ"ד ח(2) 1317; בין עורך הדין ללקוחו מתקיימים יחסים חוזיים, עורך הדין נוטל כלפי לקוחו אחריות, ואין זה אלא טבעי וסביר שהלקוח יסתמך על כך שעורך דינו יפעל תוך הקפדה על שמירת חובת זהירות, והדברים נאמרו בפרשת שרמן, בעמ' 463: "עורך דין, המקבל על עצמו טיפול בענייניו של לקוח... רואים אותו כמי שמציג לפניו מצג מכללא 'לפיו הוא בעל הכישורים המתאימים, הידע והיכולת להבין ולנהל את הבעיה המוצגת בפניו וכי הוא מתעתד להפעיל מידה של אחריות סבירה שבה היה נוהג עורך דין רגיל בנסיבות דומות." עוד ראה: ת"א (י-ם) 5112/03 טי.גי.סי הנדסה בע"מ נ' י. צדקה ניהול ואחזקות בע"מ, , כדלקמן: "היקפה ומידתה של חבות עורך הדין כלפי הצד שכנגד תלויה בנסיבות העובדתיות של כל מקרה ומקרה. ככלל, ניתן לומר, שכאשר מדובר בעסקה מורכבת וסבוכה מבחינה משפטית בה עורך דין מייצג צד אחד לעסקה, בעוד הצד שכנגד איננו מיוצג, על עורך הדין מוטלת חובה להפנות את תשומת ליבו של הצד השני באופן ברור לכך שייטיב לעשות אם יהיה גם הוא מיוצג על ידי עורך דין מטעמו". כן ראה: ע"א 6645/00 שלמה ערד, עו"ד נ' אבן זאק, פ"ד נו(5) 365, כדלקמן: "היחס שבין עורך-דין ללקוחו מיוסד על אמון בלי מצרים. הלקוח הוא לרוב הדיוט בעניני המקצוע, והוא סומך על עורך-הדין כי יילחם לו באמונה וכי יגן על זכויותיו במיטב כשרונו ויכלתו... נאמנות זו היא רוח אָפיו של המקצוע, היסוד עליו הוא בנוי. טול את מידת הנאמנות אשר הלקוח רוחש לפרקליטו ונטלת את נשמתו של המקצוע". עוד ראה: ת"א (תל-אביב-יפו) 2221/00 ג.ש.ק. (1983) בע"מ נ' עו"ד נעמי לביא, , כדלקמן: "את אמות המידה הראויות ואת הקריטריונים הנדרשים לעיצוב סטנדרט המיומנות והזהירות האמורים, ניתן לשאוב משני מקורות עיקריים; ראשית, הדין כפי שהתגבש בהלכה באשר לרמת המיומנות והזהירות הנדרשת מבעל מקצוע כלפי מי שהוא חב חובה כלפיו. שנית, מהדין הספציפי הקובע את נורמות ההתנהגות הראויות לעורך דין בתור שכזה. הכוונה היא לכללים המוצאים מקומם וביטוים בחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 ובתקנות והכללים המסתעפים ממנו. חובותיו של עורך הדין, כבעל מקצוע סביר, פורשו ועוגנו בפסיקה מגוונת. כך למשל, נפסק, כי מעורך הדין, העושה מלאכתו למען לקוחו, נדרשת רמה מסוימת בכל הקשור לידיעת החוק. מוטלת עליו החובה להכין כתבי טענות כראוי ולעמוד בסדרי הדין. כמו כן, נדרש עורך הדין להסביר ללקוחו משמעותו של כל מסמך עליו הוא חותם, ולהסביר לו את מצב הדברים לאשורו בכל הקשור להוראות החוק והפסיקה החלות על עניינו (לסקירה מפורטת ראה "עניין שרמן"). ניתן לסכם ולומר, כי על עורך הדין חלה החובה להפעיל כושר סביר... כב' השופטת פלפל היטיבה להגדיר את אותו "כושר סביר", כדלהלן: "כושר מקצועי של עו"ד סביר, לעשות שימוש בשיקול דעתו בהתחשב במאטריה המשפטית הנדונה ולאורה לכוון את צעדיו." 44. משמע, רשלנותו של הנתבע קמה, איפוא, משעה שלא רשם שעבוד להבטחת ההלוואה בפנקס רשם החברות והפר בכך את חובת הזהירות המוטלת עליו, כעורך דין שכושרו המקצועי "סביר", ולפיכך, עליו לפצות את התובע. 45. עם זאת, אין להתעלם מן העובדה המכרעת כי על אף שהתובע חשש כי מר דוד בן דוד לא ישיב לו את כספי ההלוואה, בשלב שלאחר מתן חלק מכספי ההלוואה, המשיך ליתן לו כספים נוספים. 46. לעניין זה העיד הנתבע בחקירתו הנגדית, כדלקמן: "ש.     מה קרה שחששת פתאום חצי שנה אחרי שנתת את הסכום הגדול של ה-135,000 שקל? ת.       התחלתי לשמוע ממנו פחות. ש.      מתי התחלת לשמוע ממנו פחות? ת.       לאחר שהוא קיבל כבר כמעט 200, כמעט 200,000 שקל, כן. ש.      התחלת לשמוע ממנו פחות וחששת ובכל זאת המשכת לתת לו עוד 85,000 שקל? ת.       כן. " (ראה: פרטיכל בעמוד 5 שורות 16-24). ובהמשך העיד: "ש.     אבל התחלת לחשוש עוד לפני שהמשכת לתת לו את ה-85,000 שקל הנוספים, זה מה שאמרת לפני רגע, אתה מאשר? ת.       נתתי לו עוד 85 על ה-200, לא בלב שלם. " (ראה: פרטיכל בעמוד 6 שורות 14-16). 47. משמע, כבר לאחר תשלום הסכום הראשון בסך של 135,000 ₪ כמעט וחדל לשמוע ממר בן דוד, ובכל זאת הילווה סכום נוסף של 85,000 ₪. 48. כמו כן, אין להתעלם מהעובדה כי אף על פי שהיה על החברה להשיב את סכומי ההלוואה לא יאוחר מיום 25.12.03, על פי ההסכם, התובע לא עשה דבר וחצי דבר כדי לגבות את סכומי ההלוואה, וזאת על אף שהעיד כי ידע כי כלי הרכב שועבד עוד בחודש אוגוסט 2004. 49. לעניין זה העיד כדלקמן: "ש.    למר חושן אתם הלכתם בנובמבר. אבל מאוגוסט, באוגוסט כשהועלה החשד וכשאתה נותן לו כבר 200,000 במזומנים בחבילות של כסף, וכשאתה חושד קצת שמשהו לא בסדר והוא מראה לך רכבים ונגררים ואומר לך הנה זה שווה 100,000 שקל, אתה לא עושה שום דבר עדיין. ת.       לא, עדיין לא. ש.       עדיין לא. יש לך איזה הסבר למה לא? ת.        הסברתי לך, אני והוא היינו בקשר של מעין אחים, היינו חברים מאוד טובים." (ראה: פרטיכל בעמוד 8 שורות 17-23). ובהמשך העיד: "ש.     תסתכל על הסכם ההלוואה, זה נספח נדמה לי ב', כתוב הממשכנת, שזאת חברת אופק הטבע שבאירועים בע"מ, בסעיף 2, התחייבה להחזיר את הסכומים הנ"ל, 285,200 ש"ח, לא יאוחר מיום 25/12/2003. ביום 25/12/2003 לא ראית גרוש לפי טענתך מהכסף הזה, נכון? ת.         אמת. ש.        אז מה עשית ביום 26/12/2003? ת.         נתתי לזה קצת זמן, לא ישר קפצתי. ש.        לא ביקשת, לא פנית למר בן דוד? ת.         לא. לא ישר. לקח קצת זמן. ש.        לא ישר, מתי כן פנית אליו? ת.      שבועיים לאחר התאריך הזה, לקראת סוף, ה-1/1/2004, תחילת 2004. ש.       בתחילת 2004. מה עשית בתחילת 2004? ת.       התברר לי כבר מניר ורדי שהועברו כל המניות, ואז אני התחלתי להשתולל. ש.       זאת אומרת שעד שהתברר לך מניר ורדי שהועברו המניות, בעצם לא עשית שום דבר. ת.      לא. כי זה היתה הלוואה חברית אני אומר לך, זה לא היתה הלוואה פר ביזנס. " (ראה: פרטיכל בעמוד 17 19 שורות 1-15). 50. לאור עדות זו, התובע נקט גישה של "שב ואל תעשה" על אף שזכאי היה להחזר ההלוואה ביום 25.12.03, ורק לאחר שהתברר שמר ורדי שיעבד את כלי הרכב והבנק החל במימושם פנה אל הנתבע. 51. מילים אחרות, העובדה כי הנתבע לא רשם את השעבוד בפנקס רשם החברות, אינה הגורם הבלעדי בעטיו התובע לא קיבל לידיו את סכומי ההלוואה, אלא גם למחדלי התובע לגבות את החוב במועד יש תרומה לעניין. 52. לא שוכנעתי כי נבצר מן התובע לגבות בעת הרלבנטית את ההלוואה מהחברה, או לכל הפחות, לממש את שני הנגררים שלא נתפסו על ידי הבנק, ואשר נמכרו רק בשנת 2007, וזאת מטעמיו שלו, וכעת, כחלוף כמעט שש שנים תמימות, מבקש הוא פיצוי מן הנתבעים במלוא שיעור סכום ההלוואה שסכומה הנתבע הינו כסכום התביעה הכספית, קרי, 300,958 ₪. 53. בנסיבות אלה, לא ייטה בית המשפט להטיל על עורך הדין הנתבע פיצוי בסכום מלוא דמי ההלוואה על סך של 300,958 ₪, באשר סבורה אנוכי כי לתובע רשלנות תורמת רבתי באי גביית חובו מן החייב עד הגשת התביעה, וזאת בשיעור של 50%. 54. אשר על כן, ישלמו הנתבעים לתובע, ביחד ולחוד, השיעור של 50% בלבד מסכום התביעה בסך של 150,479 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. ההודעה לצדדים שלישיים 55. כאמור, שיגרו הנתבעים הודעות לצדדים שלישיים, למר דוד בן דוד, מנהל "חברת אופק הטבע שבאירועים בע"מ", ולמר ניר ורדי, מנהל "חברת אופק הטבע שבאירועים שיווק (2004) בע"מ", ולחברות אלו, לפיהן עליהן לשפות את הנתבעים בכל סכום שייפסק לחובתם. 56. מר דוד בן דוד, צד שלישי מס' 1, לא אותר על ידי המודיעים ולא היה צד להליכים שהתנהלו בתיק זה, ועל כן, הנני מורה על מחיקת ההודעה לצד שלישי כנגדו. 57. ועוד, לבקשת המודיעים, ניתן כנגד צד שלישי מס' 3, "חברת אופק הטבע שבאירועים בע"מ", פסק דין בהעדר הגנה, ולפיכך, עליה לשפות את הנתבעים בסכום בו חוייבו. 58. באשר להודעה לצד שלישי מס' 4, "חברת אופק הטבע שבאירועים שיווק (2004) בע"מ", הרי שהנתבעים זנחו את הודעתם זו בסיכומיהם, ועל כן, מורה אנוכי על מחיקתה. 59. באשר להודעה לצד שלישי מס' 2, מר ניר ורדי, הרי שלטענת הנתבעים, על ניר ורדי לשפותם בכל סכום שייפסק כנגדם שכן קיבל הוא ממר דוד בן דוד את כל מניות חברת "אופק הטבע שבאירועים בע"מ", מקבלת ההלוואה, וחתם על הסכם לפיו הוא נוטל על עצמו את כל התחייבויות החברה מיום היווסדה. (להלן: "ורדי"). 60. מנגד, גורס מר ורדי כי הוא עצמו לא נטל הלוואה מהתובע וכי הסכם ההלוואה לא נחתם עימו או באמצעותו, וכי הוא הוטעה לסבור, במועד עריכת הסכם המכירה, כי כלי הרכב של החברה אינם משועבדים, ולפיכך, אין להטיל עליו חבות אישית לפרוע את ההלוואה. 61. איני מקבלת את טענותיו אלו של מר ורדי שכן על פי שטר העברת המניות מיום 25.11.03, העביר מר דוד בן דוד אל ורדי, באופן אישי, את מניותיו בחברה. (ראה: נספח ט' לת/1). 62. יתר על כן, הסכם המכירה של החברה מיום 25.11.03, עליו חתם ורדי, קובע מפורשות כי "עם העברת המניות בחברת אופק הטבע שבאירועים בע"מ לורדי ניר, מוסכם בזאת כי ורדי ניר לוקח עליו את כל ההתחייבויות והזכויות בחברה מיום היווסדה ועד היום". (ראה: נספח ט' לת/1; ההדגשה אינה במקור - ח.י.). 63. משמע, בפנינו חיוב אישי של מר ורדי לשאת בכל חיובי החברה מיום היווסדה ועד יום רכישתה, קרי, לרבות החוב לתובע. 64. ועוד, כפי שהעיד מר ורדי, לא ידוע לו אם החברה רשומה הינה ואם היא פעילה שכן הוא יסד חברה חדשה אליה העביר את כל מניותיו בחברה, ועל כן, גם בהינתן פסק דין כנגד החברה, סביר להניח כי לא ניתן יהיה להיפרע ממנה, ולפיכך, לדידי, יש מקום לחייב את מר ורדי באופן אישי בהתחייבויות החברה, שאם לא כן, יימצא מתעשר שלא כדין על חשבונה, ומתחמק מתשלום חובותיה. 65. מכל אלה, מתקבלת הודעת צד שלישי כנגד מר ורדי, ואנוכי קובעת כי עליו לשפות את הנתבעים בסכומים בהם חוייבו. 66. מכל האמור לעיל, מתקבלות ההודעות לצד שלישי מס' 2, מר ניר ורדי, ולצד שלישי מס' 3, חברת אופק הטבע שבאירועים בע"מ, והנני קובעת כי עליהם לשפות את הנתבעים בסכום של 151,479 ₪, בו חוייבו האחרונים בפסק דין זה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. 67. בנסיבות העניין, יישא כל צד בהוצאותיו.רשלנות מקצועיתשעבודרשלנותעורך דין