רשלנות עורך דין מקרקעין בזיהוי המוכר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת רשלנות עורך דין מקרקעין בזיהוי המוכר: תובענה נגד פרקליטים בטענה כי התרשלו בפעולתם בקשר לעסקה שבה חתמו התובעים על חוזה לרכישת דירה עם אדם שהתחזה להיות בעליה החוקי. ה ע ו ב ד ו ת ו ה מ ח ל ו ק ת ביום 25.10.00 חתמו התובעים (להלן גם: ,,X'' ו,,מירוסלב''), זוג נשוי שנפרד, על חוזה לרכישת דירה ברח' X 32, תלֿֿאביב, הידועה גם כגוש 6957, חלקה 54, תתֿֿחלקה 4 (להלן: ,,החוזה'' ו,,הדירה'') (נספח א לתצהיר נתבע 2; נסח רישום הדירה מלשכת רישום המקרקעין - נספח לתצהיר הגילוי המיוחד שהגישו התובעים). בדיעבד הסתבר שמי שהתחזה להיות בעל הדירה הנמכרת היה נוכל. בעל הדירה החוקי היה מר X ארנון (להלן: ,,X''), ואילו מי שהתחזה לו היה מר משה אורנן (להלן: ,,משה'' או ,,המתחזה''). החוזה נחתם אצל עוה"ד מרדכי רובינשטיין ז"ל, והוא היה זה שאישר את חתימת המתחזה עלֿֿגבי כתב ההתחייבות לרישום משכנתה לצורך רישום הערת אזהרה לטובת בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (להלן: ,,בנק לאומי''), שממנו התעתדו התובעים לקבל הלוואה המובטחת במשכנתה (ראו נספח ב לתצהיר נתבע 2; חקירת X בעמ' 21 לפרוטוקול, שורות 26-27). ביום 07.11.00 אימת עוה"ד רובינשטיין ז"ל, כנוטריון, את חתימת התובעים על ייפוי-כוח בלתי-חוזר שניתן לטובת בנק לאומי (נספח לתצהיר הגילוי המיוחד שהגישו התובעים). באותו תאריך נרשמה הערת אזהרה לטובת התובעים על בעלותו של X בדירה (נספח א לתצהיר נתבע 2) וכן הערת אזהרה לטובת בנק לאומי (נספח ב). יוער כי תביעת התובעים נגד עוה"ד רובינשטיין ז"ל נמחקה. לאחר חתימת החוזה ביקשו התובעים להעביר את הטיפול בעסקת המכר מעוה"ד רובינשטיין ז"ל, ולשם כך פנו לעוה"ד דוד רונת ז"ל כדי שיטפל בעסקה, הן למענם הן למען המוכר המתחזה. זה נטל על עצמו את ייצוגם של שני הצדדים. עוה"ד רונת, יצוין, הלך לבית עולמו כחודש לאחר הגשת התובענה דנן, ואלמנתו, הגב' מיקה רונת, נתבעת כיורשתו החוקית. בין לבין פנתה לנתבע 2, עוה"ד אורי עמרני, אחת שהתחזתה כבתו של בעל הדירה החוקי. היא הציגה עצמה בשם אילנה וסיפרה לו כי אביה, ששמו X ארנון, חולה מאוד ולו חובות כספיים גדולים, וכי הוא אמור לקבל כספים ממכירת דירה, שלהם הוא נזקק לצורך קבלת טיפולים רפואיים (סעיף 3 לתצהיר עוה"ד עמרני, שלא נסתר). אותה אילנה ביקשה את עוה"ד עמרני לשמש נאמן מטעם אביה ולקבל בשמו את הכספים המגיעים לו ממכר הדירה. עוה"ד עמרני הסכים ופנה לעוה"ד רונת ז"ל, אשר טיפל בעסקת המכר מטעם הקונים ומטעם המוכר גם יחד, וזה נתן הסכמתו לכך שישמש נאמן על הכספים שיתקבלו מהעסקה, ובלבד שיפעל עלֿֿפי הנחיותיו ותחת אישורו (סעיף 10 לתצהיר עוה"ד עמרני). ביום 06.11.00 חתמו התובעים על מכתב שלפיו הם מסכימים כי סכום ההלוואה שנטלו מבנק לאומי, בסך 615,000 ₪, יועבר לחשבון הנאמנות שעל שם עוה"ד עמרני. יומיים לאחר מכן, ב-8 בנובמבר, חתם המתחזה, בפני עוה"ד עמיר רוזנבלט, נתבע 3, על ייפוי-כוח לעוה"ד עמרני ולעוה"ד רוזנבלט ('ת/3'). כמו-כן חתם על המסמך שהוצג וסומן 'ת/2'. זאת עשה בהציגו תעודת זהות שלימים נודע כי היא מזויפת. למחרת פתח עוה"ד עמרני חשבון על שמו בנאמנות לX ארנון (בקשה לפתיחת חשבון - נספח ד לתצהיר עוה"ד עמרני). ביום 12.11.00 אישר עוה"ד רונת ז"ל את חתימות התובעים והמתחזה עלֿֿגבי החוזה (נספח ו לתצהיר עוה"ד עמרני). ביום 17.11.00 חתמו התובעים והמתחזה למוכר על תוספת לחוזה אשר נוסחה בידי עוה"ד עמרני, ושלפיה התשלום השני בגין הדירה, בסך 150,000$, וכן יתרת התמורה, על סך 50,000$, יועברו לעוה"ד עמרני בנאמנות (להלן: ,,התוספת לחוזה'') (נספח ה לתצהיר עוה"ד עמרני). התוספת לחוזה נחתמה במעמד התובעים, המתחזה, עוה"ד רונת ז"ל ועוה"ד עמרני (הודעת X במשטרה מיום 19.02.01, שורות 38-39, והודעתה מיום 01.08.06, שורות 44-45; סעיפים 24-25 לתצהיר עוה"ד עמרני ועדותו בעמ' 66 לפרוטוקול, שורות 10-17, 24-25; עמ' 72, שורה 28-עמ' 73, שורה 14). באותו מעמד חתמו התובעים והמתחזה על טופסי דיווח על העסקה למשרדי מיסוי מקרקעין, ועוה"ד רונת ז"ל אישר את חתימתם (נספח ט). המתחזה אף חתם על הוראה בלתי-חוזרת להעביר את סכום ההלוואה לנאמן, ועוה"ד רונת ז"ל אישר את חתימתו גם עלֿֿגבי מסמך זה (נספח ח). עוה"ד עמרני אימת את חתימות התובעים והמתחזה עלֿֿגבי ייפויי-כוח בלתי-חוזרים (נספח ז). כמו-כן חתם על התחייבות כדלקמן: לעו"ד דוד רונת הריני לאשר בזאת כי כנאמן אפעל בהתאם להוראות ההסכם מיום 25/10/00 בין ה"ה ארנון X ת.ז. X וה"ה X X ת.ז. X וה"ה X מירוסלב 313740425. ולראיה הנני בא על החתום (נספח י) לאחר החתימה על התוספת לחוזה הועבר לחשבון הנאמנות, ביום 22.11.00, סך 615,000 ₪ שנטלו התובעים כהלוואה המובטחת במשכנתה מבנק לאומי (נספח יא לתצהיר עוה"ד עמרני). ביום המחרת העביר עוה"ד עמרני למתחזה סך 300,000 ₪ במזומן, והאחרון אישר בכתב את קבלת הסכום (נספח יב). לאחר ששולם תשלום זה החלה אילנה פונה לעוה"ד עמרני בתדירות גבוהה ומבקשת כי ימסור לאביה את יתרת כספי הנאמנות. עוה"ד עמרני הסביר לה כי יש להמתין לקבלת אישורי המס. אך הואיל ופניותיה רק הלכו ותכפו, ובשל החשש להרעה במצבו הרפואי של האב, החליט, ביום 27.11.00, לסור לדירה כדי להסביר לו שיש להתאזר בסבלנות עד שיוסדר הטיפול בשומת מס השבח. כשהגיע לשם נודע לו מפי שכנה כי X, בעל הדירה החוקי, הוא רופא מנתח השוהה בחו"ל בשנת שבתון - וכך התגלתה התרמית. עוד באותו יום הגיש עוה"ד עמרני תלונה למשטרת ישראל על חשד להתחזות, הוצאת כספי נאמנות ומכירת דירה במרמה (אישור בדבר הגשת התלונה צורף כנספח יג לתצהירו). כשבועיים לאחר מכן, ביום 12.12.00, הגיש X, בעל הדירה החוקי, המרצת פתיחה שבה עתר לביטול הערות האזהרה אשר נרשמו לטובת התובעים ולטובת בנק לאומי. הבנק מצדו הגיש בקשה למתן צו מניעה שעניינו הכספים שבחשבון הנאמנות (נספח טז לתצהיר עוה"ד עמרני). כפי שהוסכם בסופו של דבר עם בא-כוח בנק לאומי, השיב עוה"ד עמרני לבנק את יתרת כספי הנאמנות שקיבל, על פֵּרותיהם, בסך 320,379 ₪ (נספח יד לתצהיר עוה"ד עמרני). נגד המתחזה ונגד מעורבים נוספים בפרשה הוגש כתב אישום (נספח י לתצהיר נתבעת 1). בכתב התביעה התובעים טוענים כי רשלנותם של הנתבעים גרמה להם את הנזקים הבאים: א) תשלום בסך 20,000$, שהם טוענים ששילמו במעמד החתימה על החוזה. ב) תשלום בסך 50,000$, שהם טוענים ששילמו לידי נתבעים 2 ו-3 כנאמניו של המוכר. ג) תשלום בסך 300,000 ₪ ששחרר עוה"ד עמרני לידי המתחזה מתוך הכספים שהופקדו בחשבון הנאמנות, שאותם הם נדרשים להשיב לבנק לאומי. לדידם, הנתבעים התרשלו בזיהוי ,,מוכר'' הדירה. נגד עוה"ד רונת הם טוענים כי התרשל בכך שלא הבטיח את זכויותיהם כאשר אִפשר להעביר את הכספים לנאמן. כלפי עוה"ד עמרני נטען כי לא היה צריך לשחרר את כספי הנאמנות קודם שהליכי המכירה הושלמו עד תומם. הנתבעים טוענים מנגד כי זיהו את ה,,מוכר'' כדין וכי לא התרשלו בטיפול המשפטי. נתבעת 1 הגישה הודעה לצד שלישי נגד נתבעים 2 ו-3 וכן נגד התובעים. נתבעים 2 ו-3 הגישו הודעה לצד שלישי נגד המתחזה, משה, ונגד עורכי-הדין רונת ורובינשטיין ז"ל. ד י ו ן ו ה כ ר ע ה אחריות הנתבעים 1. תחילה אתייחס לטענת התובעים כי זיהוי המתחזה היה רשלני. התובעים טוענים נגד עוה"ד רוזנבלט שזיהויו את המתחזה נעשה באופן רשלני, כשהחתימוֹ על ייפוי-הכוח שלפיו הסמיך אותו לפתוח ולנהל למענו חשבון נאמנות ('ת/2') ועל ייפוי-הכוח לייצגו ייצוג משפטי ('ת/3'). עוה"ד רוזנבלט נעתר לבקשת חברו, עוה"ד עמרני, כי אחד בשם X ארנון יחתום בפניו על שני המסמכים (סעיף 2 לתצהירו). עוה"ד עמרני ביקש זאת כדי להקל על החותם, שכן באותה עת עבד מביתו שבזיכרון-יעקב, ומשרדו של עוה"ד רוזנבלט נמצא אז בעיר פתחֿֿתקווה (סעיף 15 לתצהיר עו"ד עמרני; חקירתו בעמ' 68 לפרוטוקול, שורות 31-33). יוטעם כי עלֿֿפי התוספת לחוזה, עוה"ד רוזנבלט לא שימש נאמן לכספים, ובלאו הכי הוא לא העבירם למתחזה. ביום 08.11.00 נפגש עם המתחזה, זיהה אותו לפי תעודת זהות אשר לכאורה הייתה שייכת לX, ולאחר שזה חתם בפניו על שני ייפויי-הכוח, אימת את החתימות. עוה"ד רוזנבלט צילם את תעודת הזהות שהציג לפניו המתחזה, ואת התצלום העביר לעוה"ד עמרני עם המסמכים (סעיף 4 לתצהירו; עדותו בעמ' 54, שורות 28-29). תצלום התעודה סומן 'ג/1'. עוה"ד רוזנבלט זיהה אותו כתצלום שצילם (עמ' 60, שורות 23-24, 31-32) והעיד כי המתחזה שהופיע לפניו נראה כפי שנראה בתמונה, ורק שֵֹערו לא היה מסודר באותה צורה (עמ' 54, שורות 19-22). גם עוה"ד עמרני העיד כי ראה את אותו תצלום (עמ' 69 לפרוטוקול, שורות 25-32). אין בידי לקבל את טענת התובעים שאילו טרח עוה"ד רוזנבלט לעיין בספח התעודה היה מגלה את התרמית. אמת נכון הדבר שכאשר צילם את תעודת הזהות צולם עמוד ריק של הספח, שבו לא פורטה כל כתובת, אולם מצב שבו בעל דירה אחת מתגורר בכתובת אחרת אינו מצב נדיר. אבל אפילו היה ממש בטענה, יש לזכור שעוה"ד רוזנבלט לא טיפל בחוזה או בתוספת לו, ולא הוכח שידע פרטים על אודות המוכר והעסקה. אני קובעת אפוא כי עוה"ד רוזנבלט לא התרשל בזיהוי החותם, ועלֿֿכן יש לדחות את התביעה נגדו. טענתם העיקרית של התובעים נגד עוה"ד רונת ז"ל היא שהתרשל בזיהוי המוכר. מן העבר השני טוענת נתבעת 1 כי בעלה ז"ל זיהה את ה,,מוכר'' כדין, עלֿֿפי כללי הזיהוי המקובלים ועלֿֿפי תעודת זהות שבעיני האדם הסביר לא ניתן להבחין כי היא מזויפת. כזכור, עוה"ד רונת ז"ל נפטר זמן קצר לאחר שהוגשה התביעה, וכך נותרנו עם גרסת אלמנתו בלבד. בהקשר זה יצוין שכבר נפסק כי מידת ההוכחה הנדרשת בתביעה נגד עיזבון גבוהה מזו המספיקה בהליך אזרחי רגיל (ע"א 5997/92 מלק נ' מנהל עיזבון הרב יהושע דויטש ז"ל, פ"ד נא(5) 1, 10-11 [1997] [להלן: ,,פרשת מלק"]). תכליתו של כלל זה נעוצה בכך שבהעדר בעל הדבר גופו אין לדעת אם היה מצליח להזים את ראיות יריבו אילו היה בחיים (פרשת מלק והאסמכתאות ששם). יפים הדברים גם לענייננו בכל הנוגע לנטל הרובץ על התובעים בתביעתם נגד נתבעת 1. תקנה 21(א) לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), התש"ל-1969, ק"ת 2498, קובעת: המחתים את בעלי העסקה יזהה אותם על פי תעודת זהות או דרכון. מי שהתחזה כמוכר הדירה התייצב בפני עוה"ד רונת ז"ל והזדהה באמצעות תעודת זהות שזויפה. X נחקרה על אותו מעמד: ש. באת לעורך דין רונת וגם המוכר. גם בעלך היה. ת. כן. ש. הבאתם תעודות זהות. ת. כן. הוא הסתכל ורשם את הפרטים והכין לנו חוזה. (עמ' 18, שורות 7-10) בהמשך אישרה: ש. עורך דין רונת גם האמין לו שהוא בעל הדירה כי כתוב בטאבו ויש תעודת זהות ואפשר לעשות עסקה. ת. נכון. (שם, שורות 15-17) התובעים טוענים כי על עוה"ד רונת ז"ל היה לצלם את תעודת הזהות של המוכר, אבל גם לו עשה כן לא היה הנזק הנטען נמנע. אין חובה שבדין לצלם את תעודת הזהות, אף כי תצלום תעודת זהות או דרכון עשוי לעזור לפרקליט להוכיח כי זיהה את החותם בפניו. בכל אופן, במקרה דנא אין חולק על כך שהמתחזה הזדהה באמצעות תעודה מזויפת. שם בעל התעודה שהוצגה (X ארנון) ומספר הזהות היו זהים לאלו שהופיעו בנסח הדירה מלשכת רישום המקרקעין, ובתצלום הפנים נראו פניו של המתחזה (סעיף 1(ב) לסיכומי התובעים), כך שפרקליט סביר לו זיהה את החותם לא היה חושד שאין מדובר בבעל הנכס. לדידי התובעים, על עוה"ד רונת ז"ל היה גם לפרוס את ספח תעודת הזהות, שממנו היה ניתן ללמוד כי הדירה הנמכרת, שבחוזה כתוב כי המוכר מחזיק בה, אינה בכתובת המצוינת בו ככתובת מגוריו. אף נתבע 2 לא עמד, לטענת התובעים, על העובדה שהכתובת שבספח התעודה אינה תואמת את כתובת הדירה שהמתחזה התיימר למכור כאשר זיהה אותו באמצעות תעודת הזהות המזויפת, ולכן התרשל. הפכתי והפכתי, ולא מצאתי בתיק המשטרה תצלום המציג את הספח הפרוס של תעודת הזהות המזויפת. הואיל וכך, לא ניתן לומר כי הכתובת שצוינה בו הייתה שונה מכתובת הדירה, ואשרֿֿעלֿֿכן לא הוכח קשר סיבתי בין ההתרשלות הנטענת - התעלמות מהספח - לבין הנזק הנטען. במקרה דנן לא הייתה אי-התאמה בין פני הדמות שהופיעה לפני עורכי-הדין ובין הקלסתר שניבט מתעודת הזהות שהציג המתחזה. הטענה שהיה צורך לבדוק את כתובתו של ה,,מוכר'' כפי שהופיעה בתעודה לא נולדה אלא מתוך חכמה שלאחר מעשה, מה עוד שלא הוכח כי הכתובת הרשומה עלֿֿגבי הספח לא הייתה זהה לכתובת הנכס. ועוד אוסיף, שהתובעת אישרה בחקירתה כי עוה"ד רובינשטיין ז"ל היה זה שזיהה בתחילה את הצדדים לחוזה באמצעות תעודות זהות (עמ' 22, שורות 6-10). למעשה, ארבעה פרקליטים שונים זיהו את המתחזה כX ארנון באמצעות התעודה שהציג, ולא התעורר חשד בלבם כי זויפה. X התבוננה בה במשרדו של עוה"ד רונת ז"ל, ואף היא לא חשדה בדבר: ת. כן. הסתכלתי אצל רונת כשהיינו. הכל היה בסדר. היה השם שלו. ש. זה התאים למסמכים שבטאבו. ת. כן. (עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 20-22) גם מירוסלב נשאל על כך: ש. כשבאתם לעורך הדין ובא המוכר, הוא נתן תעודת זהות לעורך הדין. ת. כן. עורך הדין בדק את תעודת הזהות שלי ושל אשתי. עורך הדין לקח תעודת זהות והלך למכונת הצילום. ש. מה הוא עשה בתעודת הזהות. אני אומר לך שהוא רשם את השמות ואת מספר תעודת הזהות והסתכל אם התמונה מתאימה לפנים. ת. נכון. (עמ' 34, שורות 15-20) המסקנה המתבקשת מן האמור לעיל היא שגם עוה"ד עמרני וגם עוה"ד רונת ז"ל לא התרשלו בזיהוי המוכר המתחזה, ומכל מקום לא הוכח קשר סיבתי, כמבואר לעיל, בין ההתרשלות הנטענת ובין הנזק. 2. כעת אדון בטענת התובעים כלפי עוה"ד רונת ז"ל - כי התרשל כאשר נתן ידו לחתימת התוספת לחוזה שאפשרה להעביר את הכספים לנאמן; וכלפי עוה"ד עמרני - כי התרשל כששחרר סך של 300,000 ₪ מכספי הנאמנות לידי המתחזה. התוספת לחוזה נערכה בידי עוה"ד עמרני ונחתמה בנוכחות עוה"ד רונת ז"ל, ואין ספק שהאחרון ידע על קיומה. הוא אף אימת את חתימת המתחזה עלֿֿגבי מסמך שבו אישר והורה הוראות בלתי-חוזרות לבנק לאומי להעביר את סכום ההלוואה לנאמן (נספח ח לתצהיר עוה"ד עמרני). בתוספת לחוזה נקבע: מוסכם בין הצדדים כי ביצוע התשלום הנקוב בסעיף 4ב' ע"ס 150,000$ (מאה וחמישים אלף דולר ארה"ב) וביצוע התשלום הנקוב בסעיף 4ג' ע"ס 50,000$ (חמישים אלף דולר ארה"ב) יבוצע כדלקמן: התשלומים כאמור, ישולמו לידי עו"ד אורי עמרני ב"כ המוכר (להלן: ,,הנאמן''), אשר יפקיד את הסכומים כאמור בחשבון נאמנות ע"ש עו"ד אורי עמרני [...]. [...] לנאמן ניתנת הוראה בלתי חוזרת לפעול בהתאם להוראות ההסכם ובכלל זה לשלם מחשבון הנאמנות כל סכום שיידרש לצורך תשלום כל המסים אשר תתחייב [כך במקור - ש' א'] המוכר לשלם בהסכם המכר עם הקונה. נוסף על כך, כזכור, התחייב עוה"ד עמרני בכתב כי יפעל כנאמן לאור הוראות החוזה (נספח י לתצהירו). לא זו בלבד שלא הוכח כי עוה"ד רונת ז"ל התרשל עת אפשר את פעולתו של מנגנון הנאמנות, אלא להפך: יצירת מנגנון הנאמנות ייתכן ש,,הצילה'' חלק מהכספים שהתובעים היו אמורים להעביר למוכר המתחזה. עוה"ד רונת ז"ל התיר להעביר את הכספים לעורךֿֿדין שהיה אמור לשמש נאמן ואשר התחייב לפעול לפי הוראותיו ולפי הוראות החוזה (סעיף 10 לתצהיר עוה"ד עמרני). הטענה כאילו היה צריך לצפות שהמנגנון יגרום נזק לתובעים גם היא, כאמור לעיל, פרי חכמה שלאחר מעשה של בעלי ניסיון מר. בזמן שהתרחשו הדברים סבר הפרקליט לתומו שה,,מוכר'' שהתייצב לפניו הוא אכן מי שאת זהותו עטה על עצמו, לאחר שזיהה אותו בעזרת תעודת הזהות. את העובדה שלא במסמך אותנטי עסקינן לא ידע. מעיון בחוזה עולה כי תשלום הסך השווה לֿֿ150,000$, אשר ימומן באמצעות הלוואה המובטחת במשכנתה שייטלו התובעים מבנק, יש לשלם למוכר, אלא-אםֿֿכן יוברר כי על הדירה נרשמה הערה בדבר חוב או כל צו אחר, שאז יש לשלם את התשלום לנאמן, שהוא עורךֿֿדין אשר יטפל בהעברת הזכויות בדירה (סעיפים 3ט ו-4ב לחוזה). התשלום האחרון, בסך 50,000$, נועד להיות משולם ביום 01.01.01, הוא יום מסירת החזקה בדירה לתובעים והמצאת אישורי המסים. סעיף 3ב לחוזה קובע שהשלמת הליכי המכירה ורישום הזכויות בדירה על שם התובעים תתבצע בתוך 180 יום מיום החתימה על החוזה. אם כן, אילולא נחתמה התוספת לחוזה, היה סכום המשכנתה כולו משולם לידי ה,,מוכר'', שכן בדנן לא נרשמה הערה על חוב כלשהו, ועלֿֿפי החוזה נשאר רק תשלום בסך 50 אלף דולר למועד מסירת החזקה, שעד אליו היו אישורי המסים צפויים להגיע. בעקבות חתימת התוספת הועבר כל סכום ההלוואה לידי הנאמן, במקום למוכר. הנאמן התחייב לפעול לפי הוראות החוזה, ועוה"ד רונת ז"ל, שבאותה עת היה משוכנע כי מי שהופיע לפניו הוא בעל הדירה החוקי, לא היה צריך לצפות שהכספים יועברו לנוכל ושזכויות התובעים תיפגענה בשל כך; ובכל הנוגע להסברים שנתן להם, ידיעתנו שוב אינה משגת. אין לקבל את טענת התובעים (בסעיף 17(ד) לסיכומיהם) כי מתפקידו של עוה"ד רונת ז"ל היה לדאוג לכך ששחרור כספי הנאמנות לא יוכל להתבצע בלתי אם תתקבל הסכמת התובעים. הוספת סעיף כזה הייתה פוגעת בזכות ה,,מוכר'' - עלֿֿכלֿֿפנים, בזכות מי שאז היו הכול בטוחים שהוא המוכר. גם את טענת התובעים כי עוה"ד עמרני התרשל כאשר שחרר סך 300,000 ₪ לידי המוכר, שלאחר מעשה התגלה כי הוא מתחזה, אני דוחה. על התוספת לחוזה נחקר נתבע זה: ש: בתוספת כתוב מפורשות שאינך יכול להעביר-- ת: נכון - אלא בהסכמה. ש: איפה כתוב ,,בהסכמה''? ת: זה לא כתוב, ,,בהסכמה'', אבל הוא אישר לי. (עמ' 73 לפרוטוקול, שורות 29-32) אמנם אין אסמכתה בכתב לכך שעוה"ד רונת ז"ל נתן הסכמתו מראש לשחרור הסכום, אך עוה"ד עמרני העיד שהלה נתן אותה עלֿֿפה (עמ' 67, שורות 6-10, 23-26; עמ' 68, שורות 20-21). נתבעת 1 מסתמכת על מכתבו של בעלה מיום 14.12.00 (נספח ז1 לתצהירה). במכתב מודיע עוה"ד רונת ז"ל לעוה"ד עמרני כי לא הצליח ליצור קשר עם ה,,מוכר'' ומזהיר שאם לא יסור למשרדו כדי להשלים פרטים חסרים בבקשה למתן פטור ממס שבח, הוא עלול להיות מחויב במס. לפיכך הוא מבקש מחברו שלא ישחרר ,,כספים כלשהם'' מחשבון הנאמנות - להבדיל, למשל, מ,,כספים נוספים''. הבדל זה, לשיטת נתבעת 1, מוכיח כי עוה"ד רונת ז"ל לא ידע דבר על שחרור הכסף, וכך היא מבקשת לקבוע. עוה"ד עמרני מפנה מנגד להודעת פקסימיליה מיום 25.11.00, שלטענתו היא חלק מתיק החקירה במשטרה. באותה הודעה הוא כותב שלפי המוסכם בינו ובין עוה"ד רונת ז"ל, הוא מעביר למוכר סך 350,000 ₪. הוא מצביע על כך שעמיתו לא הלין על העברת הכספים לידי המתחזה (ראו חקירתו בעמ' 74 לפרוטוקול, שורות 10-13). אעיר שסכום 300 אלף השקלים עבר לידי המתחזה עוד ביום 23.11.00 (נספח יב לתצהיר עוה"ד עמרני). עוה"ד עמרני השאיר בחשבון הנאמנות סך של יותר מ-300 אלף דולר לצורך הבטחת תשלום המסים החלים על המוכר, אם יידרש לשלמם. הוא הסביר: [...] בדקתי במשרדי מיסוי מקרקעין. אין מיסוי. בנסיבות העניין, להחזיק 615 אלף שקל כשאין צפי למסים או לחובות - אין צורך. (עמ' 72 לפרוטוקול, שורות 19-20; כן ראו נספח לסיכומיו, שהוא חלק מתיק החקירה) ובהמשך העיד: [...] עשיתי בדיקה במשרדי מס שבח, ושם התברר שלאדון ארנון X האמִתי אין חבות בתשלום מס שבח, לא מס מכירה ולא מס רכוש. ואז עדכנתי את דוִד רונת, והוא אמר לי - הוא קיבל את המסמך ממס שבח וראה שאין שום דבר, שום חובות - ואז, עלֿֿפי אישורו של רונת, שחררתי 300 אלף שקלים לנוכל. (עמ' 74, שורות 28-32) הוא לא שחרר את שאר הכסף לפני שיגיעו אישורי המס ומבלי לקבל את הסכמת עוה"ד רונת ז"ל (עמ' 73, שורות 27-28). לדידי התובעים, שחרור הכספים היה יכול להתבצע רק לצורך תשלום המסים. לא נטען, ומשכך גם לא הוכח, כי בסכום שנותר בחשבון הנאמנות לא היה דַי כדי להסדיר את התשלומים שהמוכר היה מחויב בהם עלֿֿפי החוזה. אלמלא התוספת לחוזה היה עובר כל סכום ההלוואה למוכר המתחזה, והנזק היה גדול מזה הנטען. לא נעלם מעיניי כי הנאמנות אפשרה לנוכל לקבל כספים שלא באמצעות חשבון בנק, אולם לא הוצגה כל ראיה שתתמוך באפשרות שלא היה יכול לעשות בכספים המועברים אליו כראות עיניו עת היו מגיעים לחשבון שנפתח על שם מי שהתיימר להיות, באמצעות תעודת הזהות המזויפת. חשוב לציין כי אף X עצמה הודתה, כשנשאלה על עוה"ד עמרני: גם הוא לא עשה לי משהו רע. הוא לא רימה אותי. אם לא היה אורי עמרני אז כל הכסף של המשכנתא היה הולך לנוכל. (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 1-2; ראו גם חקירתה במשטרה מיום 01.08.06, עמ' 5, שורה 179-עמ' 6, שורה 183) ואילו לשאלות לגבי עוה"ד רונת ז"ל השיבה: ת. אני מכירה את עורך דין רונת דרך חברה. הוא לא רימה אותי. ש. עורך דין רונת לא בין עורכי הדין שעשו לך קנוניה. ת. לא. ש. למה תבעת אותו. ת. אני תבעתי אותו? אני לא יודעת את מי תבעתי. ש. [...] ת. הוא לא עשה לי משהו רע אבל הוא היה עורך הדין. (עמ' 17, שורות 21-27) נוכח כל המקובץ אני קובעת כי עוה"ד רונת ז"ל ועוה"ד עמרני לא התרשלו, ולפיכך יש לדחות את התביעה גם נגד נתבעים 1 ו-2. לסיום פרק זה תישאל השאלה: האם העובדה שהמתחזה דרש את הכסף במזומן הייתה צריכה לעורר את חשדם של הנתבעים. הועלתה הטענה כי הדרישה לקבלת כסף במזומן הייתה צריכה להדליק נורת אזהרה אצל עוה"ד עמרני. זה הצהיר (סעיף 24 לתצהירו) שכאשר הגיע לפגישה ביום 17.11.00 נוכח כי המתחזה נזקק לעזרת מקל הליכה ומתנשם בכבדות. כך העיד גם בבית המשפט (עמ' 65 לפרוטוקול, שורות 12-13). הדברים תאמו את סיפורה של אילנה, שלפיו, כזכור, אביה חולה וזקוק לכסף לשם מימון טיפולים. לשאלה אשיב שעוה"ד עמרני היה יכול, אולי, לצפות שנושים שלהם חב ה,,מוכר'' כסף ייפגעו, אך לא היה צריך לצפות מעשה מרמה של מכר דירה כפי שקרה בפועל. הנזקים למעלה מן הצורך: גם אילו קבעתי כי הנתבעים או מי מהם התרשלו, עדיין לא הוכח כי נגרם נזק בסך 70,000$, כנטען. על סך 300,000 ₪ ששוחררו למתחזה ושהתובעים נדרשים להשיב לבנק, התובעים טוענים כי נדרשו להוסיף סך 20,000$ במזומן במעמד חתימת החוזה, וכי שילמו לאחר מכן סך נוסף, של 50,000$. מן העבר השני הנתבעים טוענים כי תשלומים נוספים אלו לא שולמו כלל וכי בקבלות 'נ/2' ו'נ/3' שקיבלה X מהנוכל אין דַי כדי להוכיח אחרת. תשלום 20 אלף הדולר נזכר בחוזה. כמו-כן הוצג המסמך 'נ/3', מיום 25.10.00, שבו מאשר ה,,מוכר'' קבלת הסכום. אליבא דX, נתנה סכום זה למתחזה ,,[...]אצל דוד רונת. בטוח אצל רונת'' (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 9-10). גם מירוסלב טען בחקירה הנגדית כי X שילמה למתחזה 20 אלף דולר אצל עוה"ד רונת ז"ל (עמ' 33 לפרוטוקול, שורות 24-25, 29). ברם כאמור, הוכח כי ביום 25.10.00 היו התובעים במשרדו של עוה"ד רובינשטיין ז"ל, שם חתמו על החוזה, ולא בזה של עוה"ד רונת ז"ל, כטענתה. בהמשך חקירתה העלתה X גרסה חדשה, שונה לחלוטין, אשר לתשלום הסכום, כאשר נשאלה אם 20 אלף הדולר עברו דרך חשבון הבנק. על כך השיבה בשלילה, והוסיפה: [...] נתתי במזומן למתווך - איציק. אני מתקנת שילמתי את הסכום הזה למוכר. (עמ' 22, שורות 11-12; ההדגשה שלי) בהודעתה במשטרה מיום 19.02.01 היא מצוטטת כאומרת ,,באותו יום נתתי ברחוב לאיציק 20,000$[...]'' ('נ/1', שורה 31; ההדגשה שלי), ומאותה הודעה עולה כי היה זה לפני שפנתה לעוה"ד רונת ז"ל. כאשר נתבקשה ליישב את הסתירה השיבה: ,,[...]אולי במשטרה הייתי מבולבלת'', וטענה כי את 50 אלף הדולר נתנה לאיציק ברחוב (עמ' 8 לפרוטוקול, שורה 18; עמ' 9, שורה 19). בחקירה נוספת, מיום 01.08.06 עומתה עם הדברים במישרין עת נשאלה: מהקבלות שהצגתי לך נראה כי שלמת בתאריך 25.10.00, 20,000$, זה אותו תאריך שנחתם החוזה אצל עו"ד רובינשטיין, אז איך את אומרת לי שנתת את הכסף אצל עו"ד דוד רונת, את משקרת? ותשובתה הייתה: הקבלה הזו לא אמיתית, קבלתי אותה מהמוכר והמתווך בתאריך 25.10.00 ביום שחתמנו על החוזה אבל לא שלמתי באותו יום אלא אצל עו"ד רונת. (עמ' 5, שורות 147-151) מתי ולמי שולמו אפוא 20 אלף הדולר? האם במעמד חתימת החוזה, ביום 25 באוקטובר 2000, לידי המתחזה במשרדו של עוה"ד רובינשטיין ז"ל? אצל עוה"ד רונת ז"ל? או שמא נמסרו בכלל ברחוב, לידיו של המתווך איציק? לתביעה פתרונים. זאת ועוד: מכתב התביעה (וכן מסעיף 13(ב) לתצהירי עדותם הראשית של התובעים) עלה כי התובעים העבירו את התשלום בסך 50 אלף הדולר לידי נתבעים 2 ו-3 כנאמנים. הם הצהירו (סעיף 11(א) לתצהיריהם) כי ככל הידוע להם, סך זה הוכנס לחשבון הנאמנות. בבית המשפט שינתה X גרסתה וטענה כי נתנה את הסכום לאיציק ברחוב (עמ' 8-9 לפרוטוקול). קודם לכן העידה כי שילמה את הכסף במשרד התיווך וקיבלה קבלה (עמ' 7, שורות 4-5), ושוב: שילמתי בתיווך. לא זוכרת את שמו של האדם. אולי קוראים לו איציק. הוא היה המתווך. (שם, שורות 8-9) X גרסה כי גם המוכר נמצא במשרד התיווך כאשר שולם הסכום (עמ' 7 לפרוטוקול, שורה 18). בפירוט תיארה כאן: ת. את הֿֿ50,000 דולר נתתי לאיציק ולמוכר ליד המשרד של תיווך. אני יודעת איפה המשרד נמצא אבל לא יודעת כתובת. זה בתל אביב. ש. למה לא בתוך המשרד. ת. זה היה ברחוב. הוא יצא ונתתי לו. יש קפיטריה למטה. נתתי לו את הכסף בקפיטריה כי היו אצלו במשרד, הוא אמר לי, שנכנסו לעשות אצלו שיפוץ. הוא יצא והיה מאוד חם והייתי ממהרת. (עמ' 10, שורות 1-6; ראו גם עדותה בעמ' 23, שורות 4-8) בחקירת המשטרה מחודש אוגוסט 2006 סיפרה: [...]נפגשנו אצל איציק המתווך ושילמתי 46000 $ למוכר במזומן. נתנו לי קבלה [...] (שורה 49) אותה קבלה (המוכתרת גם בכינוי ,,תצהיר'') היא המוצג 'נ/2' מיום 10.11.00, שבו מאשר ה,,מוכר'' קבלת סך 46,000$ מהתובעים. לפי דברי מירוסלב בחקירתו במשטרה מיום 06.08.06 (שורות 62-64), X ביקשה ממנו לחתום על 'נ/2', אך הוא לא ראה שאכן שילמה את הסכום (ראו גם עדותו בעמ' 34 לפרוטוקול, שורות 1-2). בניגוד לאמור בתצהיר, העיד שאינו יודע מי נתן ומי קיבל סך של 50 אלף דולר (עמ' 35 לפרוטוקול, שורות 9-10), ושהפעם הראשונה שבה שמע על תשלום זה הייתה באולם בית המשפט (שם, שורות 18-19). יתרֿֿעלֿֿכן, עיון בתמליל החקירה שנערכה לX ביום 19.02.01 מלמד כי סיפרה אז לחוקרת רק על תשלום 20 אלף הדולר, ואת 50 אלף הדולר לא ציינה (ראו גם תשובותיה המתחמקות בעמ' 10 לפרוטוקול, שורות 16-23). סכום זה, סיפרה, שילמה לאחר חתימת התוספת לחוזה (עמ' 22, שורות 28-29). גם גרסה זו נהפכה לאחר שהוצג לה 'נ/2': אז טענה כי שולם עוד לפני שהתובעים הגיעו לעוה"ד רונת ז"ל וטרם החתימה על התוספת (עמ' 24). לבסוף, כשנתבקשה ליישב את הסתירה בין עדותה בבית המשפט ובין האמור בסעיף 13(ב) לתצהירה, שבו הצהירה כי את 50 אלף הדולר שילמה לידי נתבעים 2 ו-3, הודתה כי אין ממש במוצהר: ש. [...] את אומרת כמה פעמים שאת הֿֿ50,000 דולר נתת לעמרני. ת. לא נכון. יכול להיות שלא הבנתי. שאלו אותי אם שילמתי משהו לעמרני. אמרתי ששילמתי לו שיקים. לא זוכרת באיזה סכום. ש. שילמת לעמרני 50,000 דולר. נתתי לו שיק בטחון. לא זוכרת איזה סכום. ש. מה שכתוב בתצהירך הוא לא נכון. מקריא לך את סעיף 13(ב) לפרוטוקול [צ"ל: ,,לתצהיר'' - ש' א']. ת. איפה חתימה שלי על זה? אחרי שאתה מראה לי אני מזהה את חתימתי על התצהיר. עכשיו אני אומרת שלא אמרתי את זה. ש. יש עוד דברים בתצהיר לא נכונים. ת. זה כנראה טעות. אמרתי שנתתי רק שיק בטחון לעמרני. (עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 2-12; כן ראו חקירתה במשטרה מיום 01.08.06, שורות 188-190) עדותה של X על התשלומים האמורים ששילמה למאן דהוא אינה מהימנה ואינה מקובלת עליי. ולא שכחתי כי עד התביעה מארק רבינוביץ', מאהבהּ של X, העיד כי נתן לה 70 אלף דולר במזומן לצורך רכישת הדירה. אך גם אם כך היה, לא הוכח שסכום זה או חלק ממנו אמנם שולם לאותו ,,איציק'' או למתחזה. לאור הסתירות הרבות והבקיעים שנבקעו בגרסת התביעה, לא אוכל לקבל אותה. הנהֿֿכי-כן, לא הוכח כי התובעים ניזוקו בסך כ-70,000$ שטענו כי שילמו בעבור הדירה במזומן. בשולי הדברים אציין כי לטענת הנתבעים, התובעים עצמם היו שותפים למעשה התרמית, שמטרתו הייתה קבלת סכום ההלוואה מבנק לאומי. טענה זו אכן כבדתֿֿמשקל היא, אך משהגעתי לתוצאה שאליה הגעתי - אין עוד צורך להכריע בסוגיה. ס ו ף ֿ ד ב ר התביעה נדחית. התובעים ישלמו לנתבעת 1 הוצאות ושכרֿֿטרחת עורךֿֿדין בסך 15,000 ₪, בתוספת מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל, ולכל אחד מנתבעים 2 ו-3 הוצאות ושכרֿֿטרחת עורךֿֿדין בסך 10,000 ₪, בתוספת מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. ההודעות לצד ג נדחות אף הן. אין צו להוצאות.עורך דיןמקרקעיןרשלנות