קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רשלנות עורך דין באימות הזהות: רקע מונחת בפני תביעה כספית בסך 30,000 ₪. יורם ליברמן (להלן "התובע") הינו עו"ד מזה 37 המנהל את משרדו בעיר תל אביב. עזורה מוני שמעון (להלן: "הנתבע") הינו עו"ד המנהל את משרדו בעיר חדרה. הנתבע ייצג בזמנים הרלוונטיים לתביעה זוכה בשם מושיתו הפחח (1998) בע"מ וזאת בתיק הוצאה לפועל 4-01-00210-24 המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל בדימונה. החייב בתיק ההוצאה לפועל הינו אדם בשם בן ישראל שיבר שמענו, ברחוב 1433/1 דימונה. תיק ההוצאה התנהל נגד החייב לפי תעודת זהות מספר X שהיא גם מספר תעודת הזהות של התובע (צילום תעודת זהות התובע צורפה כנספח א' לכתב התביעה). התובע מנהל את חשבונותיו הבנקאיים בסניפו הראשי של בנק מזרחי המאוחד בע"מ ברחוב לילנבלום 48 בת"א וכן בסניפו של בנק מזרחי המאוחד בע"מ המצוי ברחוב טאגור ברמת אביב. ביום 15/05/06 סר התובע עם לקוחותיו לבנק המזרחי בסניפו הראשי בכדי לפתוח חשבון נאמנות ולהפקיד בו חלק מתמורת דירה אשר נמכרה על ידי לקוחותיו ואשר בהוראות החוזה בין הצדדים חייבו הפקדת 66,000 ₪ בחשבון נאמנות אשר היה אמור להיפתח על שמו. הנתבע נדהם משנאמר לו על ידי פקיד הבנק בנוכחות לקוחותיו ששני חשבונותיו הן הפרטי והן העסקי עוקלו בעקבות צו עקול שהגיע מלשכת ההוצאה לפועל בדימונה המתייחס לתיק הוצאה לפועל 4-01-00210-24 הנ"ל. עקב צו העיקול סירב הבנק לפתוח חשבון נאמנות שיאפשר לתובע הפקדת שקים שהיו עימו ופתיחת חשבון הנאמנות אשר היה עתיד להיפתח. בקשותיו של התובע שהופנו להנהלת הבנק תוך ציון בדבר אי התאמה בין שם החייב ובין שמו לא הואילו לאור הזהות המוחלטת של מספר תעודת הזהות הנקוב בצו העיקול. עמדתו של הבנק הייתה כי התובע צריך לקבל אישור רשמי מלשכת ההוצל"פ ורק לאחר מכן יוכל לבטל את העיקול משני חשבונותיו. משנוכח כי פקידי הבנק עומדים בסירובם פנה טלפונית למשרד הנתבע שנעדר אותה עת ממשרדו והסביר למזכירתו את שארע ודרש שיגור מיידי של הוראת ביטול העיקול ישירות למשרדי הבנק. מזכירת הנתבע ביקשה שהות לבדיקת הנושא ולאחר זמן שוגר ממשרד הנתבע טופס " בקשת זוכה- טופס 1" ובו הוראה לביטול עיקול הכספים שהוטלו בתיק הוצל"פ 4-01-00210-24. התובע טוען כי על אף העובדה כי טופס זה מיועד ללשכת ההוצאה לפועל התרצו פקידי הבנק ואפשרו בהסתמך על הטופס שנשלח בפקס פתיחת חשבון נאמנות. ביום 18/05/06 שיגר התובע מכתב לנתבע בפקס ובו ציין את תלאותיו ודרש לדאוג באופן מיידי לביטול העיקול שהוטל בלשכת ההוצאה לפועל בדימונה וכן לשגר לתובע עותק מהוראת הביטול. (העתק מכתבו של התובע מיום 18/05/06 צורף כנספח ב' לכתב התביעה). חרף דרישתו זו לא שיגר הנתבע הודעת ביטול כמבוקש. מבירור שערך התובע ב-"הוצלפון" עלה כי ביום 25/05/06 הגיש הנתבע בקשה ללשכת ההוצל"פ בדימונה לביטול העיקול שהוטל על חשבונו של התובע וזאת בהתאם לנומרטור 010028691ע. ביטול זה הגיע לבנק ביום 28/05/06 ובו ביום הוסרו העיקולים. התובע נדהם לגלות כי על אף מכתבו והבהרותיו הוטל עיקול נוסף, הפעם, על מכוניתו ביום 23/11/06 לטובת תיק הוצל"פ 4-01-00210-24 המתנהל בלשכת הוצל"פ בדימונה. מבירור שערך עלה כי הרכב עוקל עוד ביום 03/09/06 וזאת בהתאם לבקשת הנתבע. ביום 23/11/06 שיגר התובע מכתב רשום לנתבע בו הביע שוב את פליאתו על שרבוב מספר תעודת זהותו לתיק ההוצל"פ 4-01-00210-24 וכן הודיע באשר לעיקולה של מכוניתו. התובע דרש מהנתבע לבטל באופן מיידי את כל ההליכים שננקטו בתיק ההוצל"פ מאחר והם ננקטים כנגדו בהתאם למספר תעודת הזהות, (העתק מכתב התובע מיום 23/11/06 צורף כנספח ג' לכתב התביעה). למכתבו זה של התובע לא נתקבלה כל תגובה והעיקול שהוטל במשרד הרישוי לא הוסר. ביום 12/08/07 שיגר התובע מכתב נוסף בו חזר על דרישתו להסרת העיקול והבהיר כי התעלמות הנתבע ממכתבו תאלצו לנקוט בהליכים כנגד הנתבע. עד ליום הגשת התביעה לא הוסרו העיקולים. (העתק אישור ממשרד הרישוי מתאריכים 10/11/06, 07/08/07, 18/09/07 ,12/02/08 בדבר עיקול הרכב לטובת תיק ההוצל"פ הנ"ל צורפו כנספח ה' לכתב התביעה). התובע טוען כי עקב העיקול האמור נמנעה ממנו האפשרות להחליף את רכבו שהינו משנת ייצור 1999 על אף שחפץ בכך. התובע טוען כי בכל שנותיו במקצוע מעולם לא הוטל עיקול על חשבונו ומעולם לא ננקטו כנגדו הליכי הוצל"פ כלשהם. לגישתו, הנתבע הפגין התרשלות רבתי, חוסר מקצועיות, אי אכפתיות וזלזול וזאת לאור העובדה כי לאחר שנסתיימה פרשת העיקול בבנק עקב רשלנות הנתבע עוקל גם רכבו ועל אף פניותיו לא הוסר העיקול עד למועד הגשת התביעה. התובע מעריך את הוצאותיו , נזקיו, עוגמת הנפש שנגרמה, פגיעה במוניטין והלבנת פניו בפני לקוחותיו לאור פעולות הנתבע בסך של 30,000 ₪. הנתבע מודה כי בזמנים הרלוונטיים ייצג את הזוכה מושיתו הפחח (1998) בע"מ ולבקשתה פתח תיק הוצל"פ ביום 26/02/01 מספר 4-01-00210-24 כנגד החייב בן ישראל שיבר וזאת בשל שיק שחזר ועליו רשומים פרטי החייב לרבות מספר תעודת זהותו (העתק השיק צורף כנספח א' לכתב ההגנה). הנתבע טוען כי תיק ההוצל"פ נפתח כדין על פי הפרטים שנרשמו על השיק על ידי בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: "צד ג'"). הנתבע מבהיר כי לא התקבלה כל הודעה בדבר אי תקינות במספר תעודת הזהות (נתונים מלשכת ההוצל"פ צורפו כנספח ב' לכתב ההגנה). לגישתו, כל הפעולות נעשו תוך פירוט כל פרטי החייב כפי שהופיע על השיק.(העתק אישור מסירה לדודתו של החייב מיום 04/04/01 צורפו כנספח ג'1- ג'2 לת.ע.ר הנתבע). הנתבע צירף לתצהירו את תשובותיהם של הבנק הפועלים מיום 28/03/01 בה פרטיו המלאים של החייב וכן הבקשות לעיקול שנשלחו לבנק מזרחי המאוחד ולמשרד הרישוי (תשובות לצווי העיקול בבנק מזרחי צורפו כנספחים ו'1-ו'5 ל.ע.ר הנתבע). לגישת הנתבע, מתשובותיו של בנק המזרחי לרבות הסניפים אותם ציין התובע צוין "בסניף לא מתנהל חשבון ע"ש החייב" משכך מסרב הנתבע להאמין שהוטלו העיקולים בחשבון. יתרה מכך מביעה הנתבע תמיהה כיצד יתכן כי התובע היה מודע לעיקול רק ביום 17/05/06 בשעה שתיק ההוצל"פ נפתח בשנת 2001 ובקשות העיקול הינן מחודש 03/01. הנתבע הבהיר כי עוד ביום 06/12/01 בוצע עיקול מיטלטלין על פי הפרטים המופיעים על השיק (העתק העיקול צורף כנספח ח' לכתב ההגנה). לגישתו נהג כראוי וכי כל טעות ו/או נזק שיוכח הינם פרי טעותו של צד ג' אשר מחובתו לבדוק את זהות בעלי החשבונות הבנק המתנהלים אצלו. הנתבע טוען כי פעל כעו"ד סביר ובאם הייתה רשלנות הרי שהיא של צד ג' או מי מטעמו בכך שלא בדק את תקינות מספר תעודת הזהות, ויצר מצג כאילו השיק עומד בנהלים מקובלים. הנתבע טוען כי מתצהירו של התובע עולה כי מייד שנתגלתה בפניית התובע למזכירתו פעל לתיקון הטעות של בנק מזרחי. לגישתו הורה על ביטול ההליכים ביום 25/05/06 וזאת על מנת לבטל עיקול שגוי שאולי בוצע על ידי הבנק. הנתבע שב וטוען כי תיק ההוצל"פ נפתח בהתאם למספר תעודת הזהות של החייב ובהתאם לפרטי החייב אשר הופיעו של השיק. משכך, שלח הודעת צד ג' כנגד בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ. צד ג' על ידי הגב' רוחמה בינשו, המשמשת כסגנית מנהל הסניף דימונה של בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, הבהירה כי בשנת 1998 פתח מר יאיר שיבר בן ישראל חשבון עו"ש בסניף. מאחר והחייב לא היה בעל אזרחות ישראלית זוהה על פי מספר דרכון שהיה בידיה (העתק צילום דרכון החייב צורף כנספח ב' לת.ע.ר צד ג'). לבקשת החייב הנפיק הבנק פנקסי שקים כאשר הפרטיים המופיעים על גבם תואמים לחלוטין את פרטי זהותו של החייב, כפי שהיו ידועים לבנק באותה תקופה קרי, מספר דרכון. לגישת הגב' בינשו לא הייתה כל מעורבות של הבנק בהתנהלות שבין הנתבע לתובע. לגישתה, מניסיונה בעבודתה כאשר מתקבלת בקשת עיקול יש לבצע בדיקה בין שם החייב בצו ובין שם החייב בחשבון וחייב שתהיה התאמה מלאה בין הנתונים, בהעדר התאמה יש להחזיר את צו העיקול ולא לבצעו. תביעה זו הוגשה בהליך של 'סדר דין מהיר'. משכך, פסק הדין יהיה מנומק בתמציתיות כפי שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. דיון לדידי, לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עברתי על הראיות והמסמכים המצויים בתיק, מצאתי לנכון לקבל את התביעה במלואה ואת הודעת צד ג' בחלקה והכל כפי שיפורט להלן. לאחר שעיינתי שוב בטענות הצדדים והאזנתי בקשב רב לטענותיהם שוכנעתי כי יש ממש בטענות התובע , נגרמו לו הנזקים הנטענים וכי קיימת רשלנות הן מצד הנתבע והן מצד הבנק (צד ג') בהתנהלותם בפרשה זו וזאת מהטעמים הבאים: עיקול חשבון הבנק העיקולים אשר הוטלו על חשבונו של התובע בוצעו באמצעות מדיה מגנטית ללא קבלת אסמכתא כלשהיא כי אכן העיקול מבוצע על חשבון החייב וזאת על אף העובדה כי בשיק מופיעים שני מספרי תעודת זהות אשר התבררו מאוחר יותר כמספרי דרכון. לדידי, לאחר פנייתו הראשונה של התובע היה על הנתבע לסגור את תיק ההוצל"פ או לחילופין לעכב את מלוא הפעולות בו עד אשר תתברר הסוגיה באופן ברור. על אף פנייתו של התובע ועל אף העובדה כי ממשרדו נשלחה הודעה על ביטול העיקול אשר הוטל על חשבונו לא ראה לנכון הנתבע לבצע בדק בית בטרם המשיך בפעולותיו. גם טענתו של הנתבע שכל ההליכים בתיק ההוצאה לפועל נעשו כדין ועל פי המקובל, אינני יכול לקבל. מחקירתו של הנתבע עולה כי המסירה נמסרה לדודתו של החייב. תמוהה בעיני כיצד הגיע החוקר למסקנה זו לאור העובדה כי ציין בדו"ח כי סירבה להזדהות. לשאלת ב"כ התובע חקירה נגדית הנתבע (דיון מיום 28/01/09 עמוד 11 שורות 20-24): "ש.אם נעבור למסמך הבא, הדו"ח של החוקר הפרטי, מה אומר החוקר. אני מפנה לעמוד השני של נספח ג'. טוען החוקר שבמקום היו מספר משפחות והיא סירבה להזדהות. בהשם הוא כללי בת ישראל, שם כללי לכושים העבריים. כמי שמתעסק 21 שנה בהוצל"פ זה עונה על התקנות? ת. המסירה היא חוקית ברגע שראש ההוצל"פ השתכנע שהוא קיבל את זה." מה הכוונה ל"ראש ההוצאה לפועל השתכנע"? האם היה הליך כלשהוא בו הנתבע "שיכנע" את ראש ההוצאה לפועל על תקינות המסירה? סבורני שלא. תקנה 7 (ב) לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז- 1967 קובעת: "המצאת האזהרה לידי החייב תהיה בדרך שממציאים כתבי בית-דין לפי תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין); לענין זה, הסמכויות הנתונות בתקנות סדר הדין לבית המשפט או לרשם, יהיו נתונות לרשם ההוצאה לפועל." תקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 קובעת: "באין אפשרות למצוא את הנמען, די בהמצאת הכתב לאחד מבני משפחתו הגרים עמו ושלפי מראית עין מלאו לו שמונה עשרה שנים, ואם היה הנמען תושב קיבוץ, קבוצה, מושב עובדים או מושב שיתופי (להלן בפרק זה - ישוב), די בהמצאת הכתב לידי חבר הועד או המזכיר של הישוב." לדידי, הנתבע לא עמד בדרישות החוק ונראה כי ההמצאה שבוצעה אינה כדין ככל הנראה לאור העובדה כי באישור המסירה צוין כי המסירה בוצעה ל"דודה" התקבלה המסירה על ידי פקידי ההוצל"פ תוך הבנה כי המדובר בקרובת משפחתו של החייב אולם נראה שלא כך הדבר. העובדה שבגין חיוב של אחד מבני העדה של הכושים העבריים בדימונה, מוטל עיקול על נכסים של עורך דין בעל משרד בתל-אביב היה צריך להדליק "נאונים אדומים" במשרדי הנתבע, אשר היה חייב ליטול יוזמה, לפנות לבנק הנפרע ולברר בדיוק את עניין זהות מושך השיקים. עם זאת נראה כי קיימת רשלנות גם מצד הבנק עת שלא פעל בהתאם לנהלים המקובלים ולא ציין כי המספר אשר הופיע כמספר תעודת זהות הינו למעשה מספר דרכון. לשאלת הנתבע בחקירה הנגדית, ענתה הגב' רוחמה בינשו (דיון מיום 28/01/09 עמוד 23 שורות 10-20): "ש.יש במשבצת הראשונה פרטים בן ישראל שיבר יאיר. כשאנחנו מתקדמים שמאלה מחוק תעודת זהות וכתוב דרכון? ת. נכון. ש. מספר הדרכון הוא? ש.800763050. ש. וברובריקה השנייה יש וולקר, נראה שזה מליק. ת. כן. ש. נלך שוב למספר מזהה. ת. 800762385. ש. מה זה ? ת. זה דרכון." בניגוד לנהלים לא ציין הבנק בפנקס השקים כי המדובר בתושב חוץ. לגישת נציגת צד ג' המדובר ב"טעות סופר". בשיק מופיעים מספרי תעודת זהות 762385,763050. מחקירתה של נציגת צד ג' עולה כי חל סיכול בין המספרים כך שהמספר 762385 מייצג את שמו של החייב. יתרה מכך טענה נציגת צד ג' כי הספרות 800 מייצגות קידומת של הבנק ואינם מהווים חלק ממספר הדרכון. לשאלת הנתבע בחקירתה הנגדית הסבירה הגב' רוחמה בינשו (דיון מיום 28/01/09 עמוד 24 שורות 20-25): "ש. הפריע לי שזה גם לא מספר הדרכון. אני מציג לך את הדרכון ותקראי את המספר שבדרכון. ת. 700. ש.איפה 700 במספר תעודת הזהות שהייתה מונעת את התביעה פה. במספר הדרכון לקחתם חלק ממספר הדרכון ולא את כל מספר הדרכון. ת. זה מה שאני מסבירה. יש קידומת משלנו." יש ממש בטענת הנתבע כי במצב בו היה מופיע מלוא המספר יכול שהייתה נמנעת הטעות הראשונית. עיקול הרכב במשרד הרישוי לדידי, בכל הקשור לעיקול הרכב אשר שהינו מאוחר לעיקול חשבון הבנק ולהוראת ביטול העיקול אשר יצאה ממשרדו של הנתבע לבקשת התובע ולאחר שהובהר כי אין בינו ובין החייב כל קשר נראה כי המדובר ברשלנות בלעדית של הנתבע ומשרדו ללא כל קשר לצד ג'. לשאלת ב"כ התובע בחקירה הנגדית של הנתבע (דיון מיום 28/01/09 עמוד 13 שורות 13-25, עמוד 14 שורות 1-9): "ש. אתה מסכים שב- 10/08/06 הוטל עיקול על הרכב והעיקול לא בוצע? ת. אני מודה. ש.ב- 03/09/06 ביצעת את העיקול פעם נוספת? ת. מודה ש. וזה אחרי ששלושה חודשים ויותר, במאי, הודעת לעורך דין ליברמן שאתה מבטל את העיקולים. ת. ביטלתי בזמנו את העיקולים. איתי הוא לא דיבר. ברגע שפנה למשרדינו, הוראת על אצלי במשרד זה קודם על לבטל שלא יהיו תביעות שכאלה מכל מיני אנשים. אני יכול להגיד לך שלצערי יש הרבה מאוד עורכי דין שחייבים כספים. ש.מציג לך אישור שלך שיצא ממשרדך. ת. היא הנותנת. ש. מה התאריך? ת. 22/09/05. ש. וזה הביטול? ת. לא אני יכול להסביר את התהליך. ש. אתה מבטל את העיקולים מודיע לעו"ד ליברמן, מישהו ממשרדך מודיע לעו"ד ליברמן שהוא מבטל ולאחר חצי שנה אתה מעקל לו את האוטו? ת. אם הייתי חושב שהחייב אינו האיש הזה הייתי עושה סגירת תיק, אבל עשינו ביטול הליכים. חברי לא יודע את ההבדל בין הדברים. ביטול הפעולה היא כדי לבטל פעולה רשלנית. אני 20 שנה לא נתבע ואני לא מעוניין להיות נתבע ולכן עשיתי קודם כל ביטול ההליכים. אם הייתי חושב שצריך לסגור את התיק הייתי סוגר את התיק." תמוהה בעיני העובדה כי על אף המקרה הראשון בו נוכח הנתבע או מי ממשרדו כי קיימת בעייתיות בזהות הצדדים שכן התבלבלו מספרי הזהות של החייב ושל התובע לא נקט הנתבע או מי ממשרדו בפעולות זהירות מינימאליות ובחרו להמשיך בהליכי הגביה מבלי לערוך בירור מעמיק באשר לזהות הנפשות הפועלות. העובדה כי הורה על ביטול ההליך בכדי להימנע מפעולה רשלנית היא הנותנת שהתרשל כשלא ערך כל בירור לאחר ביטול העיקולים והורה על המשך ההליכים. המדובר בהתנהלות רשלנית של הנתבע או מי ממשרדו אשר נמצא תחת פיקוחו. תמוהה בעיני טענתו של הנתבע לפיה היה על התובע להגיש בקשה לפסק דין הצהרתי במידה וסבר כי קיימת בעייתיות בעיקול. לדידי, אין מקום כי בית המשפט ייתן פסקי דין באשר לזהותו של אדם זה או אחר. הנתבע הנמנע מלדרוש כל מסמך המחזק את טענת התובע לפיה אין לו כל קשר לחוב. בניגוד לכך בחר לפעול בהתאם לתעודת זהות אשר הייתה מצויה על גבי השיק מבלי לשקול כי יתכן וקיימת טעות סופר כלשהי וזאת לאור פנייתו של התובע עוד בעת הטלת העיקול הראשון. מחקירת הנתבע עולה כי כלל לא היה מעורה במתרחש במקרה הנדון. נראה כי לא היה מודע לפעולות שבוצעו ולמכתבים שנתקבלו במשרדו. בחקירתו טען מספר פעמים כי ככל הנראה התובע דיבר עם עורך דין אחר במשרדו וכן טען כי המכתבים אם יתקבלו התקבלו לידיה של אחת מפקידותיו אולם לא הגיעו לידיעתו. מהדברים עולה כי פעולות שונות נעשות על ידי גורמים שונים במשרד ללא פיקוחו וזאת על אף שהוא אשר מאשר את אותן הפעולות בחתימת ידו ובחותמת משרדו. חלוקת האחריות חלוקת האחריות בין מעוולים במשותף מסורה לשיקול דעתו של היושב בדין, הרואה את העדים, מתרשם מהם ומחומר הראיות וקובע את החלוקה לפי מידת האשמה המוסרית של כל אחד מהם (ע"א 267/59 לקריץ נ' שפיר, פ"ד יג 1250,125; ע"א 476/76 עיזבון המנוח דוד עזרא נ' בן מויאל, פ"ד לב(3) 539, 542-541; ע"א 1170/91, 1227 בכור נ' יחיאל, פ"ד מח(3) 207, 219-218; ע"א 3656/99, 6011 טרנס כלל בע"מ נ' מ.א.ר. מסחר וספנות בע"מ, פ"ד נו(2) 344, 362). נראה לי כי האחריות לנזקים שנגרמו לתובע חלה על הנתבע והבנק שלא בחלקים שווים. לדידי, התרשל הבנק עת שלא פעל בהתאם לנהלים ולא ציין כי המדובר בתושב חוץ וכי המספר אשר צוין על השיק אינו מספר תעודת זהות כפי שצוין אלא מספר דרכון (חלקי). עם זאת נראה כי הנתבע התרשל הן באי בדיקה מקיפה בטרם הטלת העיקול לאחר פנייתו של התובע, הן בהטלת עיקול נוסף על רכבו של התובע לאחר שהובהר כי המדובר באנשים שונים בתכלית שאין ביניהם כל קשר והן בהתעלמותו מפניותיו בכתב ובעל פה של הנתבע. לאור כל האמור לעיל, נראה כי החלוקה הצודקת בנסיבות העניין הינה הטלת אחריות בגובה של 60% על הנתבע והטלת אחריות בגובה של 40% על הבנק. סוף דבר פעילות גבייה בהוצאה לפועל, הן של פסקי דין שניתנו והן של שיקים שלא כובדו היא פעילות חיונית. עורכי הדין העוסקים בכך תורמים תרומה שלא תסולה בפז לקיום שלטון החוק ואמון הציבור במערכת המשפט. יחד עם זאת אין לשכוח שזו גם פעילות שפוגעת בזכויות יסוד המוגנות בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו, בקניינו של אדם, בשמו הטוב ובפרטיותו. מכאן שמנגנוני פיקוח ובקרה מתאימים חייבים להמצא במשרדים העוסקים בכך. אסור שעו"ד בעל מספר סניפים ועשרות עובדים (כגון במקרה הנוכחי) יאפשר לפקידי הוצאה לפועל במשרדו שימוש בשמו ובחותמתו ללא הליכי בקרה ראויים. אי לכך ובהתאם לכל האמור לעיל הנני מקבל במלואה את התביעה. הסכום הנתבע על ידי התובע הוא סכום סביר המשקף נאמנה את הנזקים הממוניים והלא ממוניים מהם סבל, ללא עוול בכפו. הבנק (צד ג') ישלם לנתבע סך של 12,000 ₪ בגין חלקו באחריות כך שהנתבע יישא בסך של 18,000 ₪. הסכומים הנ"ל צמודים ונושאים ריבית כחוק, מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. הנתבע ישלם את הוצאות המשפט של התובע וכן סך של 3,600 ש"ח+ מע"מ כשכר טרחת עו"ד בגין הליך זה. צד ג' ישלם לנתבע מחצית מהוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪+מע"מ בגין הליך זה.רשלנותעורך דין