שימוש ברכב ללא רישום בעלות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שימוש ברכב ללא רישום בעלות: עתירה להצהיר כי הרכב מסוג טיוטה מ.ר. 8414827 (להלן: "הרכב") הרשום במשרד הרישוי על שמו של המבקש 3, שרון כץ (להלן: "כץ") הנה בבעלותם של המבקשים ו/או מי מהם וכן לבטל את העיקולים שנרשמו על הרכב. טענת המבקשים כי המבקש 1 , ציון בן שלמה (להלן: "ציון") רכש ביום 1.3.04 את הרכב מאת כץ ושילם לו את מלוא התמורה בסך 50,000 ₪. נטען שציון העביר את הרכב לשימושה וחזקתה של בתו, המבקשת 2 (להלן: "ליאת"), מי שהשתמשה ברכב מאז רכישתו ועד הגשת העתירה. עוד נטען שהרכב נגנב, וליאת אף הגישה תלונה במשטרה על כך. המכונית נמצאה על ידי המשטרה והוחזרה לה על ידה, והיא זו ששילמה את דמי האחסנה עבור איחסון הרכב. בגין הגניבה הנזקים שנגרמו לרכב הגישה ליאת תביעה לחברת הביטוח, אולם הכספים לא מועברים לליאת מאחר ועל הרכב רובצים עיקולים שהטילו המשיבים ו- 2 ולא ניתן לבצע העברת בעלות. המבקשים מדגישים כי הרכב הוא בבעלות ליאת, בחזקתה ושימושה המלאה, והיא אינה חבה בחובותיו של כץ, אשר בגין חובותיו נרשמו עיקולים. המשיבים 1 ו- 2 מתנגדים לבקשה. המשיב 1, המכרז לגביית קנסות (להלן: "המרכז"), ציין שהרכב רשום עדיין בבעלות שרון במשרד הרישוי. לטענת המרכז לא הוצג כל שטר מכר, לא הוצגו מסמכים מהם ניתן ללמוד כי המבקשים רכשו את הרכב מכץ, ואין להתעלם מאי העברת הבעלות ברכב במשך 5 שנים. גם המשיב 2 מתנגד לבקשה וטוען כי המבקשים מסתרים עובדות מהותיות - לא צורפו קבלות רכישה, ולטענתו המדובר בחוזה למראית עין. עוד טוען המבקש 2 כי הסתמך על הרישום במשרד הרישוי, ודינו של המטיל עיקול כדין מי שרכש את הרכב על פי תקנת השוק. התקיים דיון במסגרתו נחקר המבקש, והמשיב 2. המשיבים ויתרו על חקירתה של המבקשת. הצדדים סיכמו טענותיהם. דיון והכרעה המבקשת לא נחקרה על תצהירה. מציינת המבקשת בסיכומיה כי די בעצם אי חקירתה, כדי לקבל את הבקשה מאחר וכל האמור בתצהירה אמת הוא. לעניין זה יוזכר הכלל שאי חקירת מצהיר על תצהירו אין בה כדי להוסיף על מה שאין בתצהיר מעיקרו (ראה למשל: ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה (1973) בע"מ נ' Warner Home Video (Ltd) UK, פ"ד מו(2), 273). אכן, מהעדויות בתיק ניתן ללמוד כי ליאת עושה שימוש ברכב. ליאת אף הצהירה על עבירות תנועה שביצעה, כדי לחזק את טענתה כי הרכב בשימושה, וביום הדיון ב"כ אף ביקשה לצרף לתיק מסמכים שונים שיש בהם ללמד על עבירות התנועה שנעברו על ידה, כדי לבסס את הטענה שהרכב בשימושה. אין חולק שהמשיב 3, הוא הבעלים הרשום של הרכב. כלל הוא שרישום הרכב במשרד הרישוי הינו דקלרטיבי בלבד, וזכויות הבעלות ברכב נקבעות לפי דיני הקניין ולא לפי הרישום או העדרו (ראו למשל: רע"א 5379/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נא (4) 464) (להלן: "פרשת סהר"), ויש לבחון האם עמדו המבקשים בנטל הרובץ לפתחם. נראה שהמבקשים עמדו בנטל. טענת ליאת כי הרכב היה בשימושה ובחזקתה מיום 1.3.04 לא נסתרה. גם טענותיה כי היא זו ששילמה את כל ההוצאות עבור הרכב, לרבות דלק, מבחן רישוי שנתי, ביטוחים ותיקונים לא נסתרה, ולכן מבחינת דיני הקניין עמדו המבקשים בנטל כי הם זכאים להרשם כבעלים של הרכב. יחד עם זאת, המשיב 2 הצהיר כי הסתמך על הרישום, וביקש להטיל עיקול הרכב, וזאת לאחר שזכה בפסק דין בתביעה שהגיש כנגד כץ, לאחר שקנה ממנו רכב ושותפו, ובית המשפט ביטל את העסקה לאור מעשה התרמית וההונאה. מאחר וכץ לא כיבד את פסק הדין, נאלץ המשיב 2 לנקוט נגדו בהליכי הוצאה לפועל, לרבות בהליכי עיקול הרכב. טענה זו כי הסתמך על הרישום לא נסתרה כלל. המרכז טען שהמבקשים התרשלו ולא פעלו כפי שמצופה מרוכש רכב סביר עת לא מילאו את הוראת תקנות התעבורה לפיה על הצדדים החובה להעביר את הבעלות על ידי רשיום במשרד הרישוי, ומשלא עשו זאת, אין להם להלין אלא על עצמם בלבד. עוד ציין המרכז כי על פי תדפיס משרד הרישוי על הרכב הוטלו עיקולים נוספים על ידי נושים אחרים (לרבות עיריית תל אביב ומס הכנסה). עוד נטען שאם הרכב עבר לבעלות המבקשים כפי הנטען, עליהם לשלם את הדוחות מיום 6.6.04 ומיום 14.9.05 בשל עבירות תעבורה שונות. המחוקק קבע חובת רישום בעלות ושינוי בעלות על המוכר והקונה, ואופן ביצוע שינוי הבעלות נקבע בתקנה 284 לפקודת התעבורה. בין היתר, נועד הרישום במשרד הרישוי להיות כלי המאפשר את תקינות המסחר במכוניות. למרשם המתנהל במשרד הרישוי חשיבות גדולה. ראוי להזכיר את דברי בית המשפט העליון בפרשת סהר לעניין זה כדלקמן: "... הרישום יוצר מאגר מידע בידי רשות, עליו מסתמכים רוכשי רכב כדי לוודא בעלותו של המוכר ברכב הנמכר בטרם ירכשוהו. עיקולים ושיעבודים נרשמים על הרכב במשרד הרישוי ומתאפשר מעקב אחר חובות של בעלי כלי הרכב והחלפת הבעלות בהם. ברישום יש כדי לתרום בעקיפין למלחמה בנגע הגניבות של כלי רכב. לפיכך, גם אם אין הרישום בגדר אקט קונסטיטוטיבי אלא דקלרטיבי, חשיבותו רבה, ולרישום העברת בעלות ברכב מוקנה מעמד מיוחד שאין להעברתם של מיטלטלים אחרים...". עיננו הרואות; למרשם חשיבות רבה, ונועד לשרת את הציבור כולו. המידע במרשם צריך שיהא עדכני, אמיתי ומהימן על מנת שישמש את הציבור כולו. אין להתעלם מההסתמכות על המרשם. במקרה דנן, כאשר במשך למעלה מ- 5 שנים נמנעו המבקשים מלרשום את הרכב על שם מי מהם. אין המדובר בעניין של מספר ימים אלא בתקופה ארוכה מאוד. נראה שצדדים למכר, הן המבקשים והן כץ היו אדישים למצב, והיו עליהם לצפות שכתוצאה מאי ביצוע העברת הבעלות במשרד הרישוי עלול להגרם נזק לצד שלישי המסתמך על המרשם. מחדלי המבקשים אינם סבירים. היה על המבקשים לצפות כי שימוש ברכב לאורך שנים ארוכות תוך התעלמות מהחובה הסטוטורית לרישום הבעלות על שמם, יגרום לצדדים שלישיים נזקים בשל הסתמכותם על המרשם במשרד הרישוי. נראה שהצדדים היו מודעים אף לחובה של הרישום, וציינו בהסכם המכר מיום 1.3.04 בסעיף 5 כי על הקונה (ציון - ע.מ.) חלה החובה להעביר את הרכב על שמו במשרד הרישוי, וידוע לו שאם לא יעבירו על שמו תוך 7 ימים "...תפקע אחריותו של המוכר בעניין תביעות, שעבודים, משכונות, עיקולים או זכויות של צדדים שלישיים ומכל מקום על העברת המכונית על שם הקונה במשרד הרישוי לא ישא עוד המוכר בשום אחריות לגבי תביעה כלשהיא של צד ג'". בהתנהגות הרשלנית של המבקשים באי רישום הרכב על שמם במשרד הרישוי, פעלו בניגוד להוראות הדין ובניגוד להסכם. היה ברור לציון כי אי רישום במועד יסיר מעל כץ את האחריות בגין תביעות צד ג', והיה על המבקשים לדעת כי צדדים שלישיים מסתמכים על המרשם, כפי שנעשה במקרה דנן. זאת ועוד; המבקשים ביקשו לצרף כראיות תדפיס דו"חות לרכב לפי מספר רכב של עריית גבעתיים בתמיכה לטענתם כי ליאת משתמשת ברכב. בתדפיס זה עולה שקיימים דו"חות משנת 2004 שלא שולמו כלל על ידי ליאת, בגין עבירות שהיא עצמה ביצעה, אולם הדו"חות רשומים על שם כץ, לאור העובדה שהוא הבעלים של הרכב. נראה שעצם מחדלם של המבקשים לרשום את הרכב על שמם תוך שליאת ממשיכה לעבור עבירות עם הרכב, ותוך שהיא אף אינה משלמת את הדו"חות או למצער פועלת כי הדו"חות יוסבו על שמה, אינה בתום לב. משלא פעלו המבקשים רשום את הרכב על שמם זמן קצר וסביר לאחר הרכישה, מה גם שמדובר בתקופה ארוכה של למעלה מ- 5 שנים לאחר הרכישה, היה עליהם לצפות כי צדדים שלישיים מסתמכים על הרישום, וכתוצאה מכך חבים חובת זהירות כלפי מי שהסתמך על המרשם, ובעניינו - המשיבים 1 ו- 2. בהתנהלותם ובמחדלם המתמשך הסכימו המבקשים בהתנהגות שהרכב יירשם במשרד הרישוי על שמם רק לאחר הסרת העיקולים הרובצים עליו, לפיכך לא ניתן ליתן את הסעד המבוקש והעתירה נדחית. אני מחייב את המבקשים בהוצאות כל אחד מהמשיבים 1 ו- 2 בסכום של 3,000 ₪ + מע"מ שישאו ריבית והצמדה החל מהיום ועד למועד התשלום בפועל. שימוש ברכבבעלותרישום בעלותרכב