שיפוי הסכם פירוק שיתוף

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שיפוי הסכם פירוק שיתוף:

מבוא
עסקינן בתביעה כספית שמקורה ב"תשלומי איזון" שנקבעו במסגרתו של פסק דין שבפשרה לפירוק השיתוף בין בעלי הזכויות בבניין הבנוי על חלקה 50 בגוש 7226 והמצוי בפינת הרחובות רש"י 1 וטשרניחובסקי 14, תל אביב (להלן: "הבניין").
הבניין במקורו, עובר לפירוק השותפות, היה בן 3 קומות מעל קומת קרקע (מרתף עליון) – המשמש למסחר, משרדים, אחסנה ומגורים.
המחלוקת אשר ניטשה בין הצדדים להליך זה הינה, האם – אם לאו – זכאית הנתבעת לתשלום כספי בגין תשלומי איזון מכוחו של פסק הדין שבפשרה ואם כן מה היקפו.

הנסיבות
1. התובע היה ועודנו הבעלים של 1/3 חלקים בבניין.
את זכויותיו בבניין, רכש התובע מכוח ירושת רעייתו המנוחה מרת מאירה אהרונוב ז"ל (להלן: "המנוחה").
2. הנתבעים 4-1, יחדיו, היו - עד למכירת זכויותיהם – הבעלים של מחצית (1/2), במושעא, מזכויות הבעלות בבניין.
בתאריך 31/12/96 התקשרו, כל אחד מיחידי הנתבעים 4-1, בהסכמי מכר לפיהם מכרו האחרונים לצד ג' 2, אינקה יזמות נדל"ן בע"מ (להלן: "אינקה"), את זכויותיהם בבניין.

3. הנתבע 5 ואחיו המנוח מרדכי טנא ז"ל (להלן: "המנוח") היו – עובר למכירת זכויותיהם – הבעלים הרשומים של 1/6 חלקים, במושעא, מזכויות הבעלות בבניין. הנתבעים 8-6, הינם יורשי המנוח על פי דין, וככאלה באו בנעליו בכל הנוגע לתובענה דנן.
בתאריך 7/3/99 התקשרו המנוח והנתבע 5 בהסכמי מכר לפיהם מכרו את זכויותיהם בבניין למר הרשקוביץ אבי, הלא הוא צד ג' 1 (להלן: "הרשקוביץ").

4. במסגרתה של תובענה לפירוק השיתוף שהתנהלה בינות הצדדים (המנוחה, הנתבעים 5-1 והמנוח) בת.א. 27126/97, בבית משפט השלום בתל אביב (להלן: "תביעת הפירוק") הושג בין הצדדים הסכם פשרה לפירוק השותפות בינותם, אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 12/5/99 (להלן: "הסכם הפירוק" ו – "פסק הדין שבפשרה" – בהתאמה).

5. בהסכם הפירוק נקבעה חלוקה מוסכמת של יחידות הבניין בין יחידי בעליו, ובסעיף 2 שבו נקבע, בין היתר, כי התובעים (קרי, הנתבעים 5-1 והמנוח – ח.ט.) ישלמו " ... לנתבעת סך בשקלים שווה ערך ל-50,000$ כתשלומי איזון" (להלן: "תשלומי האיזון").

6. לשלמות התמונה העובדתית יצויין כי טרם מתן פסק הדין שבפשרה, התקשרו המנוחה, הנתבעים 4-1 ומר הרשקוביץ בזיכרון דברים מיום 25/11/98 – בו הוסכם עם המנוחה על חלוקת היחידות, ותשלומי איזון שישולמו למנוחה, זאת בקיזוז חלקה בתשלום היטלי השבחה (ככול שיהיו) ובעלות שיפוץ הבניין (להלן: "זיכרון הדברים").

התובענה וטענות הצדדים
7. בתביעה שבכאן, המתוקנת יש לומר, עתר התובע לחייב הנתבעים בתשלום כספי האיזון העולים לסך של 246,200 ₪, נכון ליום הגשת התביעה.
לשיטת התובע, פירוק השותפות בין בעלי הזכויות בבניין לא גרר אחריו חיוב בהיטל השבחה כלשהו ולפיכך התובע (חליפה של המנוחה) אינו חב בתשלום היטל השבחה כלשהו.
מכאן, כך לתובע, הוא זכאי לקבל לידיו את מלוא תשלום האיזון כפי שנקבע בהסכם הפשרה.
התובע הטעים בתביעתו כי על פי הסכם הפירוק, המנוחה אינה נושאת בחיובי היטל השבחה שמקורם בהגשת תוכניות להרחבת זכויות הבנייה בבניין.

8. בכתב הגנתם טענו הנתבעים 4-1 כי יש לדחות התביעה כנגדם, שכן אין הם נושאים כלל ועיקר בחיוב תשלומי האיזון, שכן עם מכירת זכויותיהם ל"אינקה יזמות" ביום 31/12/96, הרי שמִני אז הוסבה לאחרונה האחריות לתשלום כל חיוב הנובע מיישום הסכם הפירוק, לרבות הנשיאה בתשלומי האיזון.
עוד טענו הנתבעים 4-1 כי תביעת הפירוק הוגשה על ידם, הלכה ולמעשה, עבור צד ג' בהתאם להוראות הסכמי המכר שבינם לבין "אינקה", ועם קבלת פסק הדין שבפשרה הועברה האחריות המשפטית לאחרונה – בידיעת המנוחה ובהסכמתה.
לגופם של דברים טענו הנתבעים 4-1, כי על פי פירושו הנכון של הסכם הפירוק, שומה היה על המנוחה לשלם את חלקה בהיטל ההשבחה שהושת על הבעלים, שכן החיוב בהיטל זה הוטל אך ורק מחמת הליכי פירוק וייחוד היחידות בין בעלי הבניין.
הנתבעים 4-1 הבהירו בכתב הגנתם כי במועד מתן פסק הדין שבפשרה לא הוגשו תוכניות בנייה כלשהן וגלל כן, חיובי היטלי ההשבחה נבעו מתוכניות בניין עיר (להלן: "תב"ע") אשר היו בתוקף במועד זה.
בד בבד עם הגשת כתב הגנה, הגישו הנתבעים 4-1 הודעת צד ג' כנגד אינקה – בה עתרו להשית על האחרונה כל סכום שיחוייבו בו בגין תשלומי האיזון. לטענת הנתבעים 4-1, נוכח העובדה כי במועד חתימת הסכמי המכר הועברו כל זכויותיהם לצד השלישי, הרי שהאחרון הוא זה אשר הפיק את מלוא התועלת מאפשרות הבנייה בגג הבניין – וככזה הוא לבדו הנושא בתשלומי האיזון.
הנתבעים הוסיפו וטענו כי מר הרשקוביץ – בעל השליטה באינקה – הוא זה אשר יזם את תשלום האיזון שיש לשלם למנוחה, זאת בגין החלקים העודפים בבניין שיוענקו לו.
הצד השלישי – כך לנתבעים – היה אף זה שעמד על כך שהיטל ההשבחה אשר יחול על הבניין, במסגרת פירוק השיתוף, יקוזז מתשלום האיזון שישולם למנוחה.

9. הנתבעים 8-5 (שייקראו להלן יחדיו: "טנא") טענו אף הם כי אין הם חבים לתובע דבר שכן כל חיוב בגין תשלומי איזון יש להשית על הרשקוביץ – אשר רכש מהם את זכויות הבעלות, עוד טרם נחתם הסכם הפירוק (7/3/99).
עוד טענו טנא, כי על פי המידע שנמסר להם על ידי הרשקוביץ, התובע איננו זכאי לסכום כלשהו בגין תשלומי האיזון שכן חלקו של התובע בהיטל ההשבחה ששולם בפועל, עולה על הסכום המגיע לאחרון בגין תשלומי האיזון.
לבסוף טענו הנתבעים 8-5, כי בכל מקרה אין הם נושאים בסכום העולה על 1/6 מתשלומי האיזון המגיעים לתובע – ככול שמגיע לו סכום כלשהו – נוכח היותם בעלי 1/6 חלקים בזכויות הבעלות בבניין.
טנא אף הם, הגישו ביום 25/2/04 הודעה לצד שלישי, כנגד הרשקוביץ, בה טענו לחיובו של האחרון במלוא תשלומי האיזון נוכח הסכמי המכר שבינותם.

10. בכתבי ההגנה אשר הוגשו על ידי הצדדים השלישיים – הרשקוביץ ואינקה – הכחישו האחרונים כי הם נכנסו בנעלי הנתבעים בכל הקשור לתשלומי האיזון. לשיטת צידי ג’, אין בהסכמי המכר, עם מי מהנתבעים, כדי להשית עליהם חבות כלשהי בגין תשלומי האיזון, ומן הדין לדחות התובענה כנגדם.
אינקה הטעימה בכתב הגנתה, כי לא היא זו אשר ניהלה את המשא ומתן עם המנוחה עובר לחתימת הסכם הפירוק, וכי הנתבעים חתמו עליו מיוזמתם ומרצונם והם אלה הנושאים בכל חיוב על פיו.
הנתבעים – כך לצד השלישי – לא מכרו בהסכמי המכר זכויות קנייניות עודפות על אלו שנרכשו על פיהם, ואין צריך לומר שלא הימחו לאינקה חיובים שנוצרו, במועד מאוחר להסכמי המכר, קרי: על פי הסכם הפירוק.
לגופה של התביעה טען הרשקוביץ – בשמו ובשם אינקה – כי הסכם הפירוק מבוסס על זיכרון הדברים, כמו גם על חוות דעתה של השמאית סיגל יואלי אשר מונתה על ידי בית המשפט (להלן: "השמאית").
הסכם הפירוק קובע מפורשות, כך להרשקוביץ, כי מתשלומי האיזון להם זכאית המנוחה יש לקזז את חלקה של האחרונה בהיטלי ההשבחה, בעלות שיפוץ הבניין ובהוצאות שהוצאו בגין הטיפול בהפחתת היטל ההשבחה - אשר עמד תחילה על סך 870,000 ₪ והופחת בסופו של יום לסך 480,000 ₪.
בנסיבות האמורות, התובע (אשר בא כאמור בנעלי המנוחה) איננו זכאי לסכום כלשהו בגין תשלומי האיזון, שכן הסכומים שיש לקזז כנגד תשלומי האיזון (258,333 ₪) עולים על הסכום המגיע לתובע בגינם.

11. בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 10/7/05 (כב' השופטת נ. ריבה), הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית מטעמם והתיק נקבע להוכחות בפני.

ההסדר הדיוני
12. בהסכמת הצדדים, הוריתי בהחלטתי מיום 28/5/06 על מינויו של השמאי ומהנדס הבניין מר אייל שנהב למומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"). המומחה נתבקש לקבוע האם חל על הבניין היטל השבחה נכון ליום מתן פסק הדין שבפשרה ואם כן מה היקפו, למועד זה.
המומחה נתבקש לקבוע את גובהו של היטל ההשבחה אשר הושת בגין זכויות בנייה קיימות עובר למתן פסק הדין וזה אשר הוטל – ככול שהוטל – בעקבות הגשת תוכניות בנייה נוספות, כולל בקשות להקלות, על ידי מי מהצדדים.
כמו כן התבקש המומחה להעריך את עלות שיפוץ הבניין, למעט עבודת בנייה ושיפוצים ביחידות שבבניין.

13. לאחר שמיעת בעלי הדין כולם וביקור בבניין, הוציא המומחה מתחת ידו ביום 15/1/08 חוות דעת שמאית, בה התייחס למלוא השאלות שהונחו לפִתְחו (להלן: "חוות הדעת").

14. בישיבה מיום 29/1/08 הודיעו ב"כ הצדדים כולם, כי הם מקבלים את חוות דעת המומחה, כעיקרון, והסמיכו את בית המשפט להכריע במחלוקת בתיק דנן, על בסיסה, לאחר שיוגשו סיכומים לעניין גובה חוב תשלומי האיזון – ככול שהוא קיים.
הרשקוביץ מצידו קיבל אף הוא את חוות הדעת בעיקרה – זאת בכפוף לשאלות הבהרה שיגיש למומחה.
המומחה השיב לשאלות ההבהרה ששוגרו לו על ידי הרשקוביץ, במכתביו מהימים 27/2/08 ו - 30/4/08.
יצויין, כי עתירת הרשקוביץ לזמן את המומחה לחקירה על חוות דעתו, נדחתה על הסף בהחלטתי מיום 20/5/08, נוכח הצהרת הרשקוביץ כי הוא מקבל את חוות הדעת בכפוף לשאלות ההבהרה. בו ביום הוריתי על הגשת סיכומים בכתב. משאלה הוגשו הגיעה עת ההכרעה.

מימצאי חוות הדעת
15. בחוות דעתו קבע המומחה המימצאים הבאים –
א. במועד מתן פסק הדין שבפשרה, הייתה חבות בהיטל השבחה בגין תוכניות בניין עיר שבתוקף – אשר העניקו תוספות זכויות בנייה לנכס והעלו את שוויו.
החבות בתשלום ההיטל – כך קבע המומחה - קמה קודם למתן פסק הדין ולכל המאוחר ביום 16/12/98 בגין תב"ע 2720 (להלן: "התאריך הקובע").
ב. גובה היטל ההשבחה נכון לתאריך הקובע וליום מתן פסק הדין שבפשרה (עקב ירידה במדד המחירים לצרכן) הינו 474,700 ₪.
ג. היטל ההשבחה שהושת בגין הקלות שנתבקשו במסגרת בקשה למתן היתר בנייה מיום 24/9/99 - שבעקבותיה הוצא היתר בנייה בתאריך 7/3/02 – הינו בסך 48,257 ₪.
ד. עלות שיפוץ חיצוני כולל של הבניין, נכון ליום מתן פסק הדין שבפשרה, נקבע לסך 70,000 ₪ + מע"מ.

16. המומחה לא מצא לנכון לשנות את חוות דעתו בעקבות שאלות ההבהרה ששוגרו לו על ידי הרשקוביץ – לא באשר להיקף השיפוצים שנעשו בבניין ולא באשר לגובה היטל ההשבחה.

השאלות שבמחלוקת
17. חרף מימצאיו הברורים והחד משמעיים של המומחה בחוות דעתו, ולמרות שהצדדים כולם קיבלו, עקרונית, את מימצאיו, נותרו הצדדים חלוקים בשלוש אלה –
א. המועד הנכון לקיזוז חלקו של התובע בהיטל ההשבחה והשיפוצים, מתשלומי האיזון המגיעים לו על פי הסכם הפירוק.
ב. היקפם של השיפוצים שנעשו בבניין – למעט אלה אשר נועדו לצורך הוספת שתי הקומות בבניין.
ג. האם – אם לאו – יש להשית על התובע, על פי חלקו בבעלות בבניין, את עלות שכר הטרחה ששולם לשמאי מטעם הבעלים, אשר טיפל בהפחתת גובה היטל ההשבחה.
נדון בשאלות דלעיל כסדרן – ראשון ראשון ואחרון אחרון.

דיון ומסקנות
מועדי החיוב והקיזוזים
18. אקדים את המאוחר ואומר כבר מבראשית, כי לא מצאתי שחר לטענת ב"כ התובע בסיכומיו לפיה, מחד, מועד החיוב לתשלום סכומי האיזון הינו המועד בו ניתן פסק הדין שבפשרה ומאידך, קיזוז חלקו של התובע בהיטל ההשבחה החל (474,700 ₪), הינו מועד תשלומו בפועל.
נראה כי נתפס ב"כ המלומד של התובע לעניין זה לכלל טענות פרשנית של הסכם הפירוק.
סעיף 2 להסכם הפירוק קובע, בין היתר, כך –
"בנוסף, ישלמו התובעים לנתבעת (הלוא היא המנוחה – ח.ט.) סך בשקלים שווה ערך
ל – 50,000$ כתשלומי איזון. סכום זה ישולם במועדים בהם צריך לשלם היטל השבחה לעיריית תל אביב, כאשר התשלום הוא על חשבון הנתבעת.
יימצא כי חלקה היחסי של הנתבעת קטן מתשלום האיזון, יהיה על התובעים לשלם לנתבעת את ההפרש בין תשלום האיזון לבין חלקה היחסי בהיטל השבחה, תוך 21 יום" (ההדגשה שלי – ח.ט.).
מהמצוטט עולה בעליל, בלי ספק כלל, כי תשלומי האיזון ישולמו במועדים בהם צריך לשלם היטל השבחה לעירייה ולא במועד מתן פסק הדין – כנטען על ידי התובע.
ועתה ממה נפשךְ. אם אומנם חובת תשלום היטל ההשבחה חלה – כמתחייב מהוראת סעיף 1 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה התשנ"ט-1999 - במועד מתן פסק הדין, הרי שהחיוב לתשלום, כמו גם קיזוז חלקו של התובע בהיטל השבחה – צריכים להיעשות באותו מועד.
ואם תמצי לומר כי החיוב לתשלום נוצר אך במועד בו נקבע סופית היקף ההיטל על ידי השמאי המכריע מר בצלאל קוצר (19/2/2000) – הרי שמועד החיוב לתשלום תשלומי האיזון הינו יום 19/2/2000 (להלן: "מועד החיוב").
ויודגש. הנתבעים לא חוייבו בפסק הדין שבפשרה לשלם את הסך של 50,000$ בגין תשלומי איזון במועד מסויים. מחויבותם של הנתבעים, כאמור, הינה לשלם תשלומי איזון אך באם "יימצא כי חלקה היחסי של הנתבעת (בהיטלי ההשבחה – ח.ט.) קטן מתשלום האיזון".
אני קובע, איפוא, כי יש לחשב את גובה תשלומי האיזון, כמו גם את חלקו של התובע בהיטל ההשבחה, ליום בו הוצאה השומה המכרעת, קרי, 19/2/2000.

19. כך גם אמורים הדברים באשר לקיזוז הוצאות עלות שיפוץ הבניין. לא מקובלת עלי כלל ועיקר עמדת ב"כ התובע בסיכומיו כי יש לקזז את עלות השיפוצים (70,000 ₪ + מע"מ) במועד "בו נמסרה לאהרונוב החזקה ביחידותיו" (סעיף ה' לסיכומי התובע).
בכל הכבוד הראוי, מתעלם ב"כ התובע מקביעתו הברורה של המומחה כי עלות השיפוצים שנקבעה על ידו נכונה היא "למועד הסכם הפשרה". בנסיבות אלו נבצר ממני הבן הכיצד זה "בחר" לעצמו ב"כ התובע מועד כאוות נפשו (1/7/06). מועד מסירת החזקה ביחידות לתובע איננו רלוונטי כלל ועיקר לשאלת קיזוז ההוצאות, שכן אין בהוראת פסק הדין שפשרה הוראה, כלשהי, אף לא מרומזת, המורה כן.

אני קובע, איפוא, כי קיזוז חלקו של התובע בהוצאות השיפוץ החיצוני לבניין – ייעשה אף הוא למועד חיוב הנתבעים בתשלום תשלומי האיזון, קרי, ביום 19/2/00.

20. העולה מהאמור והמקובץ לעיל הוא כי הסכום העומד לזכות התובע נכון ליום 19/12/00 (הוא מועד החיוב בתשלומי האיזון וקיזוז היטל ההשבחה והשיפוצים) הינו בסך 22,434 ₪ כדלקמן –


50,000 $ למועד החיוב (4.08 X 50,000$) – .204,000 ₪

_


קיזוז חלקו של התובע בהיטל ההשבחה (3 : 474,700 ₪) – .158,233 ₪

+


קיזוז חלקו של התובע בשיפוץ הבניין (3 : 70,000 ₪) – .23,333 ₪

סך הכל נכון למועד החיוב - .22,434 ₪


היקף עלות השיפוצים
21. לא מצאתי ממש בטענות הרשקוביץ בכל הקשור לקביעת המומחה, באשר להיקף העבודות שבוצעו בבניין.
מר הרשקוביץ, בסיכומי טענותיו, הזמין את בית המשפט לבכר את אומדן קבלן הביצוע מר לז'ה יוסף (להלן: "קבלן הביצוע") על פני הערכתו של המומחה. לשיטת הרשקוביץ קבלן הביצוע קבע במכתבו מיום 5/3/08 (נספח 5 לסיכומים), כי עלות שיפוץ המבנה הינה בסך כולל של 265,000 ₪ ולא כפי שקבע המומחה בחוות דעתו (70,000 ₪).
לא מצאתי, כאמור, ממש בטענות אלו.
סעיף 11 להסכם הפירוק קובע לאמור –
"עלות עבודות שיפוץ שהעירייה דורשת על פי מצבו של הבניין כיום, הנתבעת טוענת כי הדבר באחריות בעלי הזכויות בגג ובעלי הזכויות טוענים כי על הנתבעת להשתתף עימם. בהעדר הסכמה, תקבע לעניין זה סג"נ – כב' השופטת שיצר" (ההדגשה שלי – ח.ט.).
ואכן, בפסק הדין הסופי מיום 8/7/99 אישרה כבוד השופטת י. שיצר את חבותה של המנוחה בעלות שיפוץ הבניין, בהתאם לחלקה היחסי בבעלות הבניין.
הנה כי כן, מהאמור עולה כי חבות התובע בתשלום חלקו בגין שיפוץ הבניין (1/3) הינה בגין עבודות השיפוץ "שהעירייה דורשת על פי מצבו של הבניין", למועד מתן פסק הדין שבפשרה.
במענה לשאלות ההבהרה, במכתב מיום 30/4/08, קבע המומחה, חד משמעית, כי סוג העבודות המקיפות והיסודיות שתוארו על ידי הקבלן המבצע " ... עולים יותר בקנה אחד עם מכלול שיפוץ מלא ומקיף לצורך תוספת קומות ולא עם העבודות הדחופות אותן דרשה עיריית תל אביב במסמכיה ואשר היו מצומצמות ביותר".
ברי, איפוא, כי אין להטיל על התובע ו/או על מי מבעלי הזכויות האחרים בבניין, לשאת בחיוב עלות העבודות אשר נועדו לאפשר בניית תוספת קומות לבניין.

כך או כך, לא מצאתי כי יש להעדיף את קביעת קבלן הביצוע על פני קביעת המומחה שכן ההלכה הפסוקה קבעה זה מכבר כי רק במקרים חריגים ונדירים יסטה בית המשפט מקביעת המומחה מטעמו, אשר מונה בהסכמת הצדדים ( ראו: ע"א 293/88, ניימן נ' מונטי רבי, ).


הוצאות השמאי מטעם הבעלים
22. בסיכומי טענותיו – כמו גם בכתבי טענותיו – טען הרשקוביץ כי יש להשית על התובע אף את חלקו בשכר טרחת השמאי מר ברוך סער (להלן: "השמאי"), אשר בגין חוות דעתו הנגדית הופחת היטל ההשבחה - שנקבע בדרישת העירייה הראשונית (878,500 ₪) - לסך של 474,700 ₪ , כפי שנקבע בשומה המכרעת.
לשיטת הרשקוביץ, אילמלא פעולתו של השמאי, חלקו של התובע היה גבוה לאין שיעור מזה שהושת עליו על פי השומה המכרעת.
מכאן, כך להרשקוביץ, על התובע לשאת, על פי חלקו היחסי, בעלות שכרו של השמאי בסך 20,100 ₪, נכון למועד בו שולם שכרו (1/3 מסך 60,750 ₪ + מע"מ).
אין בידי לקבל טענה זו – ודינה להידחות.
הפכתי פעם אחר פעם בהסכם הפירוק ולא מצאתי, אף לא ברמז, כי יש לקזז מתשלומי האיזון סכום כלשהו, בנוסף לחלק היחסי של המנוחה בהיטל ההשבחה ובעלות השיפוצים.
פסק הדין שבפשרה קובע מפורשות כי יש לקזז מתשלומי האיזון אך את חלקה של המנוחה בהיטלי ההשבחה (סעיף 2 לפסק הדין) ותשלום חלקה של זוֹ בהוצאות שיפוץ הבניין (סעיף 11 לפסק הדין).
לו ביקשו הצדדים להשית על המנוחה הוצאות נוספות על אלו האמורות, שומה היה עליהם לכתוב זאת מפורשות. בהעדר הוראה מפורשת, כאמור, אין להשית על התובע (חליפהּ של המנוחה) הוצאות נוספות מעבר למתחייב מהסכם הפירוק.
יתר על כן, בזיכרון הדברים (נספח ג' לתצהיר הרשקוביץ) עליו סומך הרשקוביץ בתצהירו [סעיף 5(ב) לתצהיר], נאמר כך – "לאיזון ישלם הרשקוביץ לליאורה סך בש"ח השווה ל-50,000$ על פי שער יציג וליאורה תישא בחלקה בהיטל ההשבחה. ליאורה תישא בחלקה בשיפוץ בהתאם לדרישת עיריית תל אביב, בחלק הבית הקיים".
ומכלל לאו אתה שומע הן. הצדדים להסכם הפירוק – אשר התבסס על זיכרון הדברים, כך לטענת הרשקוביץ – לא השיתו על המנוחה תשלום סכום כלשהו מעבר להיטל ההשבחה שיושת על הבעלים.
אני קובע, איפוא, כי בהעדר הוראה מפורשת בפסק הדין שבפשרה, לא ניתן לחייב התובע בתשלום שכרו של השמאי מר סער.


חבות הצדדים לתובענה
24. לא מצאתי שחר לטענת הנתבעים, או מי מהם, כי אינם חבים לתובע תשלומי איזון כלשהם, נוכח העובדה כי מכרו זכויותיהם לצד ג', עוד טרם חתימתו של הסכם הפירוק.
הנתבעים הינם צד להסכם, הינם חתומים עליו – באמצעות ב"כ עוה"ד מרקוביץ – והם אלה אשר התחייבו לשלם למנוחה תשלומי האיזון.
משבחרו הנתבעים לחתום בעצמם על הסכם הפירוק – חרף מכירת זכויותיהם לצידי ג’ – אין להם להלין אלא על עצמם.
יצויין כי ב"כ הנתבעים 4-1, זנח למעשה את טענתו בדבר העדר יריבות, שכן בסיכומי טענותיו לא העלה טענת חוסר היריבות, אף לא ברמז.
אני קובע, איפוא, כי התובע זכאי לקבל מהנתבעים – כל אחד לפי חלקו – את יתרת תשלומי האיזון בסך 22,432 ₪, בערכי יום 19/12/2000.

25. אשר לחבות הצדדים השלישיים – הרשקוביץ ואינקה, סבור אני כי על צידי ג' לשפות הנתבעים בגין מלוא חיובם ביתרת תשלומי האיזון.
לא מצאתי שחר לטענת הרשקוביץ בכתבי טענותיו ובתצהירו, כי הוא לא היה מעורב בכל שלבי המשא ומתן שקדמו לחתימת הסכם הפירוק. טענה זו טוב היה לו לא נטענה כלל ועיקר.
מחומר הראיות שהונח בפני (הגם שהצדדים לא נחקרו על תצהיריהם) עולה ברורות כי הרשקוביץ הוא זה אשר רקח את הסכם הפירוק, והוא הוא בעל האינטרס היחיד לכריתתו – זאת על מנת לאפשר בניית שתי קומות נוספות (7 יחידות דיור) על גג הבניין.
במה דברים אמורים.
בסעיף 5(ב) לתצהירו מבהיר מר הרשקוביץ הבהר היטב כי "הסכם הפשרה התבסס על ז"ד (צריך להיות – זכ"ד – ח.ט.) שחתמו הצדדים כבר בתאריך 25/11/89 ...".
והנה, עיון בזיכרון הדברים מלמד כי מר הרשקוביץ התחייב - בחתימת ידו על גביו – לשלם למנוחה את הפרש תשלומי האיזון לאחר קיזוז חלקה בהיטל ההשבחה והשיפוצים.
אם אומנם הסכם הפירוק נסמך על זיכרון הדברים – כטענת הרשקוביץ עצמו - הכיצד מהין הלה לטעון כי לא היה שותף לניהול המשא ומתן עם המנוחה ביחס להסכם הפירוק? תמהני!
משהודה הרשקוביץ כי הסכם הפירוק הושג על בסיס זיכרון הדברים, ומשלא טען האחרון כי זה בוטל עת נחתם הסכם הפירוק – הרי שהוא נתפס על הודאתו.
למעלה מן הדרוש ייאמר, כי הנהנים בפועל מהסכם הפירוק הינם צידי ג' שכן רק על בסיסו, ניתן היה לממש את זכויות הבנייה על הגג – זכויות אותן מימשו צידי ג' מעבר לאלו אותן רכשו על פי הסכמי המכר.
ולבסוף יוער, כי מקובלת עלי טענת הנתבעת 1 בתצהירה, כי הנתבעים חתמו – פורמאלית – על הסכם הפירוק, מכוח היותם הבעלים הרשום בלשכת רישום המקרקעין, חרף העובדה כי זכויותיהם בבניין נמכרו לאינקה.

התוצאה
27. סוף דבר ולאור כל האמור והמקובץ לעיל התוצאה הינה כדלקמן –
1. (א) התובע זכאי לתשלום יתרת תשלומי האיזון בסך 22,434 ₪, כשסכום זה נושא הצמדה וריבית כחוק מיום 19/12/00 ועד התשלום המלא בפועל (להלן: "הסכום לתשלום").
היה והצד השלישי ימציא לתובע חשבונית מס, הכוללת מע"מ, בגין השיפוצים – יש להפחית את סכום המע"מ מהסכום לתשלום.
(ב) אני מחייב הנתבעים 4-1 – יחד ולחוד – לשלם לתובע שני שלישים (2/3) מהסכום לתשלום, העולים לסך 14,956 ₪, כשסכום זה נושא הצמדה וריבית חוקית מיום 19/12/00 ועד תשלומו המלא.
(ג) אני מחייב הנתבעים 8-5 – יחד ולחוד – לשלם לתובע שליש (1/3) מהסכום לתשלום, העולה לסך של 7,478 ₪ אשר יישא ריבית והצמדה כחוק, מיום 19/12/00 ועד תשלומו בפועל.
2. (א) צד ג' 2 – אינקה יזמות נדל"ן בע"מ – תשלם לנתבעים 4-1, סך של 14,956 ₪, בתוספת הצמדה וריבית חוקית מיום 19/12/00 ועד התשלום בפועל.
(ב) צד ג' 1 – הרשקוביץ אבי – ישלם לנתבעים 8-5, סך של 7,478 ₪ כשסכום זה נושא ריבית והצמדה מיום 19/12/00 ועד תשלומו המלא.
3. בנסיבות העניין ולאור התוצאה אליה הגעתי אין אני עושה צו להוצאות, כך שכל צד ישא בהוצאותיו.




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פירוק שיתוף בנכס

  2. פירוק שיתוף במושע

  3. פירוק שיתוף במגרש

  4. פירוק שיתוף במקרקעין

  5. פירוק שיתוף בעסק המשפחתי

  6. איך עושים פירוק שיתוף

  7. שיפוי הסכם פירוק שיתוף

  8. פירוק שיתוף לאחר אירוסין

  9. מדור ספציפי פירוק שיתוף

  10. תביעה לפירוק שיתוף במשק

  11. פירוק שיתוף בקרקע בחדרה

  12. תביעה למזונות ופירוק שיתוף

  13. פירוק שיתוף במקרקעין מס שבח

  14. תביעה לפירוק שיתוף ומזונות

  15. פירוק שיתוף במקרקעין בטבריה

  16. תביעה לפירוק שיתוף נגד הבעל

  17. פירוק שיתוף במקרקעין בין אחים

  18. פירוק שיתוף בדירה בין בני זוג

  19. תביעה לפירוק שיתוף בנכס מקרקעין

  20. תביעה לפירוק שיתוף בין בני זוג

  21. פירוק שיתוף במקרקעין בכפר ערבי

  22. הסכם חלוקה פירוק שיתוף במקרקעין

  23. מחיקת תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין

  24. תביעה לפירוק שיתוף לאחר הסכם חלוקה

  25. תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין בצפון

  26. פירוק שיתוף במקרקעין סמכות עניינית

  27. סעיף 40 לחוק המקרקעין - פירוק שיתוף

  28. פירוק שיתוף בדרך מכירה וחלוקת הפדיון

  29. פירוק שיתוף בחלקה שחלקים ממנה הופקעו

  30. פירוק שיתוף בנכס על דרך רישום בית משותף

  31. סמכות בית המשפט להורות על פירוק שיתוף

  32. בקשה לפירוק שיתוף במקרקעין בין בני זוג

  33. תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין סמכות עניינית

  34. פירוק שיתוף במקרקעין - מחזיק שאינו הבעלים

  35. חוות דעת מומחה בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין

  36. פיצול הדיון בתביעה לפירוק שיתוף בין בני זוג

  37. תביעת פירוק שיתוף בגין פלישה והתעשרות שלא כדין

  38. תביעה לפירוק שיתוף - חלוקה לפי סעיף 39 לחוק המקרקעין

  39. פירוק השיתוף על דרך של מכירה למרבה במחיר וחלוקת הפדיון בין בעלי הזכויות

  40. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון