שכר טרחה במקרה של הפסקת ייצוג

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שכר טרחה במקרה של הפסקת ייצוג: מבוא ורקע עובדתי 1. התובע, עו"ד במקצועו, הגיש תביעה על סך 89,716 ₪ נגד הנתבעים בגין תשלום שכר טרחתו ובגין הוצאות נלוות לטיפולו בעניינם של הנתבעים. הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) פנתה אל התובע בחודש יוני 2004 לקבלת יעוץ מקצועי בקשר עם הגבלת התחרות בענף השרברבות, בו עוסקת הנתבעת, שחלה בשנים שקדמו לפנייתה בשל התקשרות של חברות הביטוח, עמם עבדה הנתבעת עד אז, בהסכמים בלעדיים למתן שירותי שרברבות עם חברת ש.ח.ר שירותי חירום בע"מ (להלן: חברת ש.ח.ר.). הפנייה הראשונה אל התובע, וכל המהלכים שבאו בעקבותיה בין התובע לבין הנתבעת, נעשו מול מנהלה הפעיל ובעלים של מחצית מניותיה של הנתבעת, והוא הנתבע 2 (להלן: הנתבע). לאחר לימוד החומר שנמסר לעיונו של התובע, חיווה הלה את דעתו לפני הנתבעים, כי קיים יסוד של ממש לקיומו של קרטל בקרב חברות הביטוח, הפועל לרעתה של הנתבעת וחברות אחרות, שבבעלותו של הנתבע. בהנחיית הנתבע, שלח התובע במהלך חודש דצמבר 2004 מכתבי התראה למספר חברות ביטוח, בהם העמידן על חומרת מעשיהן, תוך מתן להן אפשרות לבוא בדברים עם הנתבעת על מנת לתקן את המעוות. כמו כן, פנה התובע במהלך חודש יוני 2005 לחברת ש.ח.ר. בדרישה לשלם פיצוים לנתבעת בגין נזקים שנגרמו לה עקב ההסדרים הכובלים שנקשרו בינה לבין חברות הביטוח, אך פניה זו לא הניבה פרי. לאחר שהפניות לחברות הביטוח לא צלחו, ולא הסתייע בידה של הנתבעת להשתלב במתן שירותי השרברבות לחברות הביטוח האמורות, פנו הנתבעים לאפיק של הגשת התביעה כנגד אותם גורמים המעורבים בהסדר הכובל הנטען באמצעות משרדו של התובע. בין הצדדים נערך הסכם שכר טרחה ביום 18/4/05, בו נמסר הטיפול המשפטי לתובע על בסיס של שכר טרחה המותנה בתוצאות ההליך (להלן: הסכם שכר הטרחה או ההסכם). במהלך השנה שחלפה מאז קיים התובע מספר פגישות עם הנתבע ועם מומחים שונים, אשר היו אמונים על הכנת חוות דעת כלכלית, עליה היתה עתידה להישען התביעה, ובמקביל עמל התובע על הכנת טיוטת כתב התביעה. במהלך חודש יולי 2005 העביר התובע לנתבעים את טיוטת כתב התביעה, אך לא נתקבלה כל תגובה מצד הנתבעת או מי מטעמה. ביום 24/1/06 שלח התובע לנתבעים את דרישת התשלום בגין חוות הדעת הכלכלית, שלפי הטענה הנתבעת התחייבה לשאת בתשלומה במסגרת הסכם שכר הטרחה עם התובע. בשל המחלוקת שנתגלעה בין התובע לבין הנתבעים בקשר עם תשלום עבור חוות הדעת הנ"ל ובקשר עם המשך ההליכים בעניינם, אשר לא באה על פתרונה, הפסיק התובע את מתן השירותים המשפטיים לנתבעים, והגיש את התביעה שלפנינו לתשלום שכר טרחתו. טענות הצדדים 2. אין חולק על כך שהסכם שכר הטרחה שנערך בין הצדדים הותנה בתוצאות ההליך ונקבע כאחוז מסכום הזכייה למקרה והיתה מתקבלת תביעתה של הנתבעת. אין גם מחלוקת על כך שהסכם שכר הטרחה אינו מתייחס למקרה והתביעה מטעם הנתבעת לא תוגש בסופו של דבר לבית המשפט. משכך, ומשלא עומדת לתובע עילה חוזית לתביעת שכר טרחתו בגין שירותים שנתן לנתבעים, משתית הוא את תביעתו על עילה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. התובע עותר בתביעה זו לפסוק לו שכר ראוי לפי 80 שעות עבודה, שלטענתו השקיע בטיפול בענייני הנתבעת, לפי 150 $ לשעה, ובסה"כ תובע התובע בתביעה דנן סך של 62,630 ש"ח. 3. באשר לתשלום בגין עריכת חוות הדעת הכלכלית, מתבסס התובע על הוראות ההסכם, בהן התחייבה הנתבעת לשאת בתשלום הכנתה. בשל חשיבות הוראות ההסכם הנ"ל, יובאו להלן הסעיפים העיקריים ממנו, כדלהלן: "הסכם שכר טרחה שנערך ונחתם בירושלים ביום 18 לחודש אפריל 2005 נושא הטיפול: דרישת פיצוים של בעלי מקצוע בע"מ מחברות הביטוח ו/או חברות האינסטלציה ו/או בנקים למשכנתאות בגין עבירה על חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988, בנושא התקשרות בין חברות ביטוח לבנקים למשכנתאות עם חברות אינסטלציה (להלן - "התביעה"). הצדדים: עורך הדין: אורן גלעדי, משרד עורכי דין, מרח' רשב"א 15, ירושלים (להלן- "עוה"ד"). הלקוח: חברת בעלי מקצוע - מוקד תיקונים בע"מ ובעלי מקצוע (1998) בע"מ, מרח' כנרת 15, בני ברק (להלן- "הלקוח"). שכר הטרחה: מוסכם בזה כי שכר הטרחה לו יהיה זכאי עוה"ד בגין הטיפול בתביעה הוא כדלקמן: הלקוח ישלם לעוה"ד סכום בגובה של 25% (עשרים וחמישה אחוזים) מהתשלום שיפסוק לזכותו בית המשפט וישולם בפועל באם תסתיים התביעה בפסק דין לזכות הלקוח. עם זאת הלקוח מתחייב במקרה של פשרה כי שכרו של עוה"ד יהיה לא פחות מסכום של 100,000 ש"ח בצירוף 16.67% מהסכום שישולם. התשלום בסעיף 1 לעיל אינו כולל הוצאות שיוצאו על ידי עוה"ד או מי מטעמו, של אגרות בתי המשפט וכיו"ב. ההוצאות הללו יוצאו בתיאום עם הלקוח,וישולמו על ידו לעוה"ד מייד עם דרישת התשלום בגין ההוצאות הללו. התשלום בסעיף 1 לעיל כולל את תשלום שכר טרחתו של המומחה הכלכלי ד"ר אשר בלס וחברת ERCG, אשר ישולמו על ידי עוה"ד מתוך שכר טרחתו, כאמור בסעיף 1 לעיל. התשלום בסעיף 1 לעיל אינו כולל את תשלום שכר טרחת של המומחה הכלכלי פרופ' דוד לבהרי, אשר ישולמו על ידי הלקוח ישירות לפרופ' לבהרי. תשלום שכר טרחתו של פרופ' לבהרי יהיה 5,000 דולר וישולם במועד הגשת חוות הדעת לבית המשפט. ... 9. במידה והלקוח יפטר את עוה"ד מייצוגו בתיק, עדיין הוא יהיה מחויב לשלם לעוה"ד את שכר הטרחה כמפורט לעיל. ... 11. הלקוח מצהיר ומתחייב בזאת, כי סכום התביעה שתוגש יעמוד על לא פחות מסכום של 2.5 מיליון ₪." 4. אין מחלוקת על כך שהכנת חוות הדעת מטעם פרופ' לבהרי נשלמה על ידי עוזרו, מר זיו ברק (להלן: זיו ברק), וחשבונית עיסקה בגינה על סך 27,086 ש"ח הוצאה על ידי זיו ברק ונתקבלה אצל הנתבעים ביום 24/1/06, אך אלה סירבו לשאת בתשלום בגינה. הצדדים חלוקים בשאלה מה היתה הסיבה לסירובם של הנתבעים לשלם לכלכלנים את שכרם. לטענת התובע, הנתבע הודיע לו טלפונית לאחר קבלת חשבון עיסקה של זיו ברק כי אינו מעוניין יותר בהגשת התביעה, וכי על כך הודיע באופן אישי לזיו ברק. מנגד, טוענים הנתבעים, כי סירובם לשאת בתשלום שכרו של זיו ברק היו מטעמים ענייניים הקשורים באופן הכנת חוות הדעת ובתוכנה. בהקשר זה טוענים הנתבעים כי חוות הדעת לא נערכה באופן מקצועי, לא ניתן לעשות בה שימוש בבית המשפט והיא חסרת ערך לחלוטין עבור הנתבעים. לטענתם, חוות הדעת לא הושתתה על הנתונים הרלוונטיים לנתבעת, שהיו חיוניים להכנת חוות הדעת, ואין בה כלל התייחסות לנזקי העבר של הנתבעת, מה גם שזו לא נערכה במתכונת של חוות הדעת הנדרשת לצורך הגשתה לבית המשפט. הנתבעים גם מכחישים את מעורבותו של פרופ' לבהרי בהכנת חוות הדעת, משזה לא חתום על חוות הדעת הנ"ל, וחשבונית העיסקה בגין עריכתה הוצאה על שם זיו ברק בלבד. לבסוף, טוענים הנתבעים, בהסתמך על ס' 4 להסכם שכר הטרחה, כי טרם התגבש חיובם לשלם בגין חוות הדעת, כל עוד לא הוגשה התביעה לבית המשפט. 5. הנתבעים גם מכחישים את זכאותו של התובע לשכר ראוי בנסיבות המקרה. לטענתם, התביעה נשוא ההסכם לא הוגשה לבית משפט אך ורק באשמתו של התובע, אשר מסיבות השמורות עמו החליט על הפסקת הטיפול בעניינה של הנתבעת. עוד טוענים הנתבעים, כי היו מוכנים בכל עת, וגם נכונים עתה, להגיש את התביעה לבית המשפט, שלשם כך התקשרו עם התובע בהסכם נשוא התביעה. אלא, שלטענת הנתבעים, התובע הוא זה שלא עמד בהתחייבויותיו בהסכם, ובכך הביא להפרתו, באופן ששולל ממנו זכות לקבלת שכר ראוי בגין עבודתו. בהקשר זה טוענים הנתבעים כי התובע התחייב לפניהם לכך שיוגשו לבית המשפט שתי חוות דעת כלכליות, כאשר העיקרית והמרכזית שבהן - היא חוות דעתו של ד"ר בלס, והנלווית אליה והתומכת בה - היא חוות הדעת של פרופ' לבהרי. משהתחוור לתובע כי אין סיפק בידו לקבל את חוות הדעת של הכלכלנים, ובעיקר את חוות דעתו של ד"ר בלס, עליה עתידה היתה להישען התביעה כולה, טוענים האחרונים, כי זאת הסיבה היחידה שבגינה לא הוגשה התביעה לבית המשפט על ידי התובע. בנסיבות אלה, טוענים הנתבעים, כי החלטתו היזומה של התובע שלא לפתוח בהליך משפטי נשוא ההסכם נבעה מהיעדר יכולתו למלא אחר חיוביו בהסכם, ולו מטעם זה יש לדחות את תביעתו של התובע לשכר ראוי. מכל מקום, טוענים הנתבעים, כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבע על הסף בהיעדר יריבות ביחסים בינו לבין התובע, הואיל ולטענתו הוא אישיות משפטית נפרדת מהנתבעת, שעמה התקשר התובע בהסכם נשוא התביעה. 6. מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע, של מכרו ועמיתו למקצוע, עו"ד גיל כהן (להלן: עו"ד כהן) ושל שני הכלכלנים, ד"ר בלס וזיו ברק. מטעם הנתבע מסר עדות הנתבע עצמו. 7. במסגרת דיון שנערך ביום 22/11/07 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, לפיה לא יישמע עדותו של עו"ד גיל כהן, כאשר הצדדים יתייחסו בסיכומיהם לאמור בתצהירו. דיון והכרעה 8. שלוש פלוגתאות מרכזיות עומדות להכרעה לפנינו והן: האם התובע הפסיק את ייצוגו של הנתבעים מיוזמתו? האם הנתבעים מחויבים לשאת בשכרו של פרופ' לבהרי, והאם חיוב זה התגבש בנסיבות העניין?  האם התובע זכאי לשכר ראוי, ומה שיעורו? נעבור לדון בפלוגתאות אלה אחת לאחת. א. הפסקת מתן השירותים לנתבעים - באשמתו של מי? 9. כל אחד מן הצדדים שלפנינו מפנה אצבע מאשימה כלפי משנהו להיותו גורם להפסקת ההתקשרות בין הצדדים. מבין שתי הגרסאות בעניין זה מצאתי להעדיף את גרסתו של התובע על פני גרסתו של הנתבע. אנמק את טעמיי: התובע מסר בעדותו כי נאלץ להפסיק את מתן השירותים המשפטיים לנתבעים עם קבלת הודעתו של הנתבע, כי אינו מעוניין יותר בהגשת התביעה נשוא ההסכם לבית המשפט. לגרסת התובע, הודעה זו נתקבלה מפי הנתבע בשיחה טלפונית בין השניים בתגובה לקבלת דרישת התשלום בגין עריכת חוות הדעת הכלכלית בשלהי חודש ינואר 2006. גרסה זו נתמכת במכתבו של התובע שנשלח לנתבעים בחודש פברואר 2006, בו דרש מהם להסדיר את תשלום שכר טרחתו ושכרו של המומחה, עקב הבעת רצונם של האחרונים לרדת מן התביעה (ס' 27 לתצהיר התובע ונספח יא' לתצהירו). אין חולק על כך שמכתב זה נשלח למענה של הנתבעת בדואר רשום, אך זה חזר בציון "לא נדרש" (ראה עמ' 13 ש' 9-18 לפרוטוקול). לעומת זאת, הנתבע שדבק בגרסתו כי חפץ בהגשת התביעה עסקינן "בכל ליבו ובכל מאודו" ועדיין מוכן לכך (ס' 33 לתצהיר הנתבע), הודה בחקירתו הנגדית כי בכל תקופת ההתקשרות עם התובע לא נהג לפנות אליו בבירורים לעניין התקדמות ההליך נשוא ההסכם, ולא עשה כן גם לאחר שקיבל מהתובע את טיוטת כתב התביעה בחודש יולי 2005 (עמ' 26 ש' 1-4 לפרוטוקול, עמ' 28 ש' 1-6 לפרוטוקול). הנתבע אף לא הכחיש כי לא השיב לשיחות הנכנסות של התובע לטלפון הסלולארי שלו במהלך אותה תקופה (ס' 24 לתצהיר התובע וס' 50 לתצהיר הנתבע). הנתבע אמנם יצר קשר עם התובע בחודש ינואר 2006, בעקבות קבלת דרישת התשלום של זיו ברק, אך גם פניה זו נעשתה, לעדותו של הנתבע, כדי להביע אי שביעות רצון מחוות הדעת האמורה ומחובתו לשאת בתשלום בגינה (ס' 53-57 לתצהיר הנתבע). בעקבות אותה שיחה נדברו שני הצדדים להיפגש ביניהם בתל-אביב, אך פגישה זו לא יצאה אל הפועל, והנתבע לא יצר כל קשר נוסף עם התובע (ס' 57 לתצהיר הנתבע, עמ' 28 ש' 1 לפרוטוקול). מעדותו של התובע התברר, כי אמו המנוחה של הנתבע נפלה למשכב בחודש אוגוסט 2005 בשל מחלה קשה שנתגלתה אצלה, והנתבע נאלץ לסעוד אותה עד למועד פטירתה, בחודש אפריל 2006. כל אותה תקופה, העיד התובע, שחדל מעבודתו ומעסקיו והקדיש את כולו לטיפול באמו ולצרכיה, וזו היתה אחת הסיבות לכך שלא נתן קדימות לקידום הליך הגשת התביעה באותה תקופה (ס' 46-50, ו-57 לתצהיר הנתבע). מצב דברים זה מתיישב יותר עם המסקנה שהפסקת ההתקשרות בין הצדדים היתה על רקע אי-נכונותו של הנתבע להשקיע את מאמציו בניהול ההליך המשפטי אותה שעה באמצעות משרדו של התובע מאשר עם המסקנה ההפוכה והיא שהנתבעים היו מאז ומעולם מוכנים לשתף פעולה עם התובע לצורך הגשת התביעה בנדון דידן. 10. אני גם לא מוכן לקבל את גרסת הנתבעים לכך שהפסקת מתן השירותים מצד התובע היתה לנוכח אי-עמידתו בחיוביו בהסכם להמצאת שתי חוות דעת כלכליות שהיו אמורות לתמוך בתביעה של הנתבעים. לגרסת הנתבעים, הסיכום עם התובע היה ששני הכלכלנים ילוו את התביעה, כאשר ד"ר בלס יהיה במעמד של המומחה הראשי, ואילו פרופ' לבהרי יהיה בגדר המומחה המשני לד"ר בלס. אלא שלגרסה זו לא נמצאו תימוכין בהסכם שכר הטרחה שנערך עם התובע. האמור בהסכם תומך דווקא בגרסתו של התובע, והיא שחוות הדעת היחידה שהיתה אמורה למצוא את דרכה לבית המשפט היתה מטעם פרופ' לבהרי, ולא מטעם ד"ר בלס. מסקנה זאת נובעת מכך שהאיזכור היחיד לגבי הגשת חוות הדעת לבית המשפט מופיע לגבי פרופ' לבהרי, וזאת בסעיף 4 להסכם. לעומת זאת, בסעיף 3 להסכם, המתייחס למעורבותו של ד"ר בלס בהליך, אין כל איזכור או התייחסות לאפשרות של עריכת חוות הדעת מצידו בעניינם של הנתבעים. כל מה שנאמר באותו סעיף הוא שהתובע יישא בשכרו של אותו מומחה מכספי שכר טרחתו, הא ותו לא. אם, כטענת הנתבעים, שני הכלכלנים היו אמורים להכין חוות דעת כלכלית לצורך הגשתה לבית משפט, מדוע, אם כן, רק לגבי אחד מהם צוין בהסכם שיגיש חוות דעת לבית המשפט, בעוד לגבי השני ההסכם לא אומר מאומה? נראה כי יש לפרש את שתיקת ההסכם בעניין זה לחובת הנתבעים. 11. גם נסיבות שקדמו לעריכת ההסכם תומכות בפרשנות האמורה, וזאת כשבוחנים את המגעים שנוהלו עם ד"ר בלס עובר לעריכת הסכם שכר הטרחה שלפנינו. אין חולק על כך שהסיכום הראשוני עם הנתבעים היה לקבלת חוות דעתו של ד"ר בלס כחוות דעת יחידה שתוגש לבית המשפט. אין מחלוקת גם על כך שהצדדים לא המשיכו בסיכום זה כמתוכנן בשל אי נכונותם של הנתבעים לשאת בגובה שכר הטרחה שדרש ד"ר בלס בגין עבודתו. שני הצדדים גם מסכימים ביניהם כי הפניה לשירותיו של פרופ' לבהרי היוותה חלופה למתכונת העבודה הקודמת, והיא שתוגש לבית המשפט חוות הדעת של פרופ' לבהרי (ס' 31-33 לתצהיר התובע וס' 19-21 לתצהיר הנתבע). מכאן והלאה מתפצלות גרסאות הצדדים, וכל אחד מהם מעלה גרסה עובדתית שונה באשר להמשך ההתקשרות עם ד"ר בלס. בעוד לגרסתו של התובע, פסק הקשר עם ד"ר בלס בשל סירובם של הנתבעים לשאת בשכר טרחתו, עומדים הנתבעים על כך כי מעורבותו של ד"ר בלס בהכנת חוות הדעת לא נפסקה, וכל מה ששונה זו מתכונת השתכרותו של ד"ר בלס. בעניין זה מסר הנתבע בתצהירו כי הסיכום המחודש עם התובע ערב חתימת הסכם שכר הטרחה היה ששכרו של ד"ר בלס יהיה מותנה בתוצאות ההליך, כאשר התובע הוא זה שישא בשכרו מכספי שכר טרחתו (ס' 21 ו-32 לתצהיר הנתבע). עוד מצביעים הנתבעים על כך שבפועל הכלכלנים מטעמו של ד"ר בלס החלו בעבודתם, ולראיה, לטענתם, מכתב מיום 15/5/05 בו נדרש התובע ע"י חברת ERCG קב' מחקר וייעוץ כלכלי בע"מ, שבבעלות ד"ר בלס, להמציא נתונים נוספים לצורך הערכת הנזק שנגרם לנתבעים (נספח ג' לתצהיר הנתבע). מנגד, מסביר התובע, כי מעורבותם של הכלכלנים המועסקים בחברתו של ד"ר בלס התמצתה בליווי ויעוץ נפרד שהתובע היה אמור לקבל מחוץ לכותלי בית המשפט לצורך התביעה בהתאם לשיקול דעתו וצרכיו של התובע (ס' 34 לתצהיר התובע). מבין שתי הגרסאות נראית לי יותר גרסתו של התובע. תמוה בעיני מדוע הנתבע, שציפה לקבל שתי חוות דעת כלכליות מהתובע, לא פנה לתובע בזמן אמת בבירור לעניין חוות דעתו של ד"ר בלס, והעלה את טענותיו בעניין זה רק בדיעבד לאחר שהוגשה נגדו התביעה לתשלום שכר טרחתו של התובע? בעניין זה אישר הנתבע במהלך חקירתו הנגדית כי נפגש פעמיים עם זיו ברק לצורך הכנתה של חוות הדעת מטעם פרופ' לבהרי, אך לא נפגש ולא יצר כל קשר אחר עם ד"ר בלס או מי מטעמו בנוגע לחוות הדעת, שזה היה אמור להגיש מטעמו (עמ' 25 ש/ 1-2 ועמ' 27 ש' 22-26 לפרוטוקול), והדברים אומרים דרשני. גם ד"ר בלס, שעדותו נמסרה בבית המשפט, העיד כי לא סוכם עמו על הכנת חוות הדעת עבור הנתבעים, וכי ההתקשרות עמו נפסקה לאחר שלא הוסדר תשלום שכרו בגין שירות שעתיד היה לתת לנתבעים (עמ' 1 ש' 13-17 לפרוטוקול). נראה כי הנתבע עצמו היה פחות משוכנע בגרסתו זו במהלך חקירתו הנגדית, כאשר לשאלת ב"כ התובע האם שמע אי-פעם מהתובע כי ישלם את השכר שדורש ד"ר בלס בגין עריכת חוות דעתו (בסדר גודל של 30,000$-40,000$), השיב בשלילה (עמ' 28 ש' 26-27 לפרוטוקול). בין כה ובין, לא הובאו לפני ראיות מספיקות לקבוע מה היתה בדיוק התחייבותו של התובע כלפי הנתבעים בעניין מעורבותו של ד"ר בלס או מי מטעמו בליווי ההליך נשוא ההסכם עם הנתבעים, והאם הגיע המועד לקיום חיובו. במילים אחרות, גם אם כטענת הנתבעים, היה מחויב התובע להיעזר בשירותי ד"ר בלס או כלכלנים אחרים מחברתו, ויהי מה סוג השירות שהיה אמור להינתן מטעמם, לא הביאו הנתבעים ראשית ראיה לכך ששירותים אלו היו אמורים להינתן דווקא עובר להגשת כתב התביעה בעניינם של הנתבעים ולא בשלב מאוחר יותר במהלך המשפט. בנסיבות אלה, אין לומר כי התובע הפר את ההסכם עם הנתבעים, ולא כל שכן, יש לדחות את הטענה שזו היתה הסיבה להפסקת ההתקשרות של התובע עם הנתבעים. 12. מן המקובץ עולה כי התפטרותו של התובע היתה מוצדקת ונבעה משיקולים ענייניים, הנעוצים בהיעדר שיתוף פעולה הנדרש מהנתבעים לצורך פתיחת הליך, שלשם כך התקשרו עם התובע. אין לבוא בטרוניה כלפי התובע על כך שלא נענה לקריאות הנתבע שהושמעו במהלך המשפט בדבר רצונו להמשיך בקידום ההליך כנגד חברות הביטוח. אני מקבל את עדותו של התובע בעניין זה, כי חל משבר אמון בין הצדדים, החייב להתקיים ביחסים בין עורך דין לבין לקוחו, ומשום כך אין לזקוף לחובתו של התובע את אי חידוש הקשר המקצועי בין הצדדים. 13. ועתה נעבור לדון בחוות הדעת של הכלכלן השני - פרופ' לבהרי - ולחיוביהם של הצדדים בקשר עמה. ב. חוות הדעת של פרופ' לבהרי - היתה או לא היתה? 14. בתביעה שלפנינו תובע התובע מהנתבעים סך של 27,086 ₪ בגין חוות הדעת, שלפי הטענה, נערכה על ידי פרופ' לבהרי או מי מטעמו, ושהנתבעים התחייבו לשאת בתשלומה בסעיף 4 להסכם שכר הטרחה. הנתבעים מתנגדים לשלם לתובע בגין אותה חוות דעת בטענות מטענות שונות, כאשר את מרביתן ניתן לחלק לשתי קבוצות: טעמים עניינים הקשורים לאופן עריכת חוות הדעת ותוכנה וטעמים הנוגעים למועד קיום חיובם של הנתבעים לשלם בגין אותה חוות דעת. באשר לקבוצה הראשונה, עיקר טענתם של הנתבעים שחוות הדעת נשוא התביעה לא נערכה באופן מקצועי ולא ניתן להגישה לבית המשפט כראיה מטעמם; בעוד בקבוצת הטיעונים השנייה טוענים הנתבעים כי טרם הגיע המועד לחיובם לשאת בתשלום שכר טרחתו של פרופ' לבהרי. 15. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחנתי את הראיות שהוצגו לפני הגעתי לכלל מסקנה כי הדין עם הנתבעים. הסכם שכר הטרחה בענייננו מטיל חיוב על הנתבעת לשלם לפרופ' לבהרי שכר טרחה שיידרש על ידו בגין עריכת חוות הדעת מטעמו. לפי סעיף 34 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 [להלן: חוק החוזים (חלק כללי)] מהווה הסכם זה חוזה לטובת צד שלישי. התובע בענייננו רשאי היה לתבוע את שכרו של פרופ' לבהרי ישירות מהנתבעים, זאת בהתאם לסעיף 38 לחוק החוזים (חלק כללי). השאלה שמתעוררת בנסיבות העניין היא האם התגבש חיובם של הנתבעים לשלם את שכרו של פרופ' לבהרי, בהינתן העובדה שחוות הדעת הוכנה על ידי עוזרו של פרופ' לבהרי, זיו ברק, ובהתחשב בכך שהנתבעים נדרשו לשלם בגינה ישירות לזיו ברק ולא לפרופ' לבהרי? במחלוקת זו אני מקבל את עמדת הנתבעים, כי אינם חייבים לשלם לתובע, משחוות הדעת נשוא התביעה לא נערכה על ידי פרופ' לבהרי. כפי שנאמר לעיל, התובע רשאי היה לדרוש תשלום בחוזה לטובת צד שלישי רק עבור השירות של אותו צד שלישי. אך כאן לא הוכח כי השירות ניתן על ידי פרופ' לבהרי דווקא, ולא על ידי זיו ברק. זיו ברק אמנם העיד במהלך המשפט כי חוות הדעת הוכנה בהנחייתו ובפיקוחו של פרופ' לבהרי (ס' 10 לתצהיר זיו ברק ועמ' 9 ש' 13-15 לפרוטוקול), אך זהי עדות מכלי שני, על כל המשתמע מכך. לא נמצאו תימוכין אחרים בחומר הראיות למעורבותו של פרופ' לבהרי בהכנת חוות הדעת: הוא לא חתום על חוות הדעת שהוכנה על ידי זיו ברק, חשבונית העיסקה בגינה לא הוצאה על שמו, ולא קיימת כל אינדיקציה אחרת לכך שפרופ' לבהרי לקח חלק פעיל בהכנתה של אותה חוות דעת. פרופ' לבהרי לא זומן לעדות לתמוך בגרסתו של התובע, ומחדל זה של התובע פועל לרעתו מכוח חזקה ראייתית בדבר הימנעות מהבאת ראיה רלוונטית (ראה קדמי על הראיות חלק שלישי 1648-1660(מהדורה משולבת ומעודכנת - 2003)]. די בכך כדי לקבוע כי חוות הדעת נשוא התביעה לא נערכה על ידי פרופ' לבהרי, ובהיעדרה, לא התגבש חיובם של הנתבעים לשלם לתובע את שכר עריכתה. לפיכך יש לדחות את תביעת התובע בעניין זה כנגד הנתבעים. אין באמור כאן משום הכרעה בחיוביהם של הנתבעים כלפי זיו ברק, משלא הוגשה לפני תביעה מטעמו. אם סבור הלה כי חייבים לו הנתבעים או מי מהם כספים כלשהם בגין עריכת חוות הדעת שהוציא מתחת ידיו, אין מניעה שיגיש תביעה עצמאית ונפרדת כנגדם. 16. לנוכח התוצאה אליה הגעתי, מתייתר הצורך לדון ביתר הטענות של הנתבעים בקשר עם חוות הדעת נשוא התביעה. עם זאת, אעיר במאמר מוסגר כי הנתבעים היו רשאים להעלות טענות בקשר עם אופן עריכתה של חוות הדעת ומקצועיותה, ובהנחה שהיו מתבררות כנכונות, היו מהוות הגנה טובה כנגד התובע (ראה ד. פרידמן ונ. כהן חוזים כרך ג' 193). ג. האם זכאי התובע לשכר ראוי? 17. התובע בענייננו משתית את תביעתו לשכר ראוי על 80 שעות עבודה שהושקעו על ידו בשירות שניתן לנתבעים לפי תעריף של 150$ לשעת עבודה, ובסה"כ דורש התובע מהנתבעים סכום של 62,630 ₪. השירות המשפטי שהעניקו התובע ועורכי דין אחרים במשרדו לנתבעים כלל לימוד החומר הרלוונטי, כתיבת מכתבי התראה לחברות הביטוח, הכנת טיוטת כתב התביעה והשתתפות במספר פגישות עם הנתבע וכן עם המומחים הכלכליים. 18. על השיקולים המנחים את בית המשפט בפסיקת שכר ראוי, עמד בית המשפט העליון בע"א 136/92 ביניש-עדיאל-עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז (5), 114 (להלן: פסק דין ביניש-עדיאל) כדלקמן: "הבסיס הנורמטיבי לקביעת שכר ראוי מעוגן בהוראות סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, הקובע לאמור: "חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה". הוראה זו מקורה בדיני עשיית עושר ולא במשפט, והגיונה טמון בעיקרון כי אדם זכאי לשכר בגין עמלו, שאם לא כן יימצא מקבל השירות מתעשר שלא כדין ...קביעת השכר הראוי בגין טרחת עורך דין צריך שתיעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. שיעורו של השכר הראוי אינו בגדר ידיעה שיפוטית, ואין בית המשפט מוסמך לקבעו על פי שיקול דעתו בלבד, מבלי שקביעותיו תתבססנה על ראיות שהובאו בפניו....בין הגורמים המשפיעים על קביעת שיעורו של השכר, ניתן למנות שיקולים כגון: היקף העיסקה בה מדובר, היקף העבודה המשפטית שבוצעה בפועל, מידת מורכבותה, סוג העבודה - טכנית ושגרתית או יצירתית ומקורית, טיפול עבור לקוח קבוע או מקרי, הכישורים הוותק ומעמדו של עורך הדין, וכן המוניטין שיצא לו כמומחה בנושא ...יש להוכיח את אמות המידה והשיקולים הרלבנטיים לקביעת השכר הראוי, בכל מקרה ומקרה לגופו, באמצעות מומחים אשר, על סמך נסיונם המקצועי, מחווים את דעתם על הנוהג הקיים בקשר לכך באותו מגזר מקצועי. " 19. במקרה שלפנינו נחתם הסכם שכר הטרחה בין הצדדים אשר גזר את שכרו של התובע באחוזים מסכומי הזכייה בסיומו המוצלח של הטיפול בתובענה. בסעיף 9 להסכם מצינו הוראה המסדירה את שכרו של התובע למקרה והיה מפוטר על ידי הנתבעים בעיצומו של ההליך נשוא ההסכם. יחד עם זאת, שותק ההסכם באשר לסיטואציה שבה יופסק טיפולו של התובע לפני פתיחת אותו הליך באמצעות התובע. 20. משלא הוסכם על שיעורו של שכר טרחתו של התובע למקרה של הפסקת הטיפול בטרם הגשת התובענה, יש לשלם לתובע שכר ראוי בעד שירות מקצועי שנתן לנתבעים עד לאותו מועד. ואולם האם הוכיח התובע את גובהו של השכר הראוי המגיע לו בנסיבות העניין? סבורני שלשאלה זו יש להשיב בשלילה. 21. דרך קביעתו של השכר הראוי, ושיעורו, אינם בגדר ידיעה שיפוטית, והוא ניתן לקביעה רק על-פי ראיות המובאות לפני בית משפט. על התובע המבקש לפסוק לו שכר ראוי, היה להתכבד ולהגיש חוות דעת מומחה לקביעת שכר כזה. ברם, לא הוגשה בענייננו חוות דעת מומחה כנדרש, שניתן היה לתמוך באמצעותה את דרך קביעת השכר הראוי הנטענת על ידי התובע. מטעם התובע הוגש תצהיר העדות הראשית של עו"ד כהן, העוסק בתחום של הגבלים עסקיים, בו חיוה את דעתו על תעריפי שכר טרחה הנהוגים באותו מגזר. לפי גישתו של עו"ד כהן, שכר טרחה שנהוג ומקובל לשלם לעורכי דין ותיקים המתמחים בתחום, כדוגמת התובע, הוא בסכום שעומד, לכל הפחות, על 200$ לשעה (ס' 4 לתצהיר עו"ד כהן). לא מצאתי לקבל את עדותו של עו"ד כהן כראיה המוכיחה את דרך קביעתו של השכר הראוי שיש לפסוק לתובע בנסיבות העניין. תצהירו של עו"ד כהן לא הוגש במתכונת חוות דעת מומחה הקבועה בסעיף 24 לפקודת הראיות, אשר מהווה תנאי לקבילותה של חוות הדעת [ראה יעקב קדמי על הראיות חלק שני 815-816 (מהדורה משולבת ומעודכנת-2003) והפסיקה המצוטטת שם]. אלא שהפגם בחוות דעתו של עו"ד כהן אינו רק בשל צורתה אלא בעיקר בשל תוכנה. כזכור, ביסס התובע את דרך חישוב השכר שראוי להיפסק לו על היקף שעות עבודה שהשקיע בטיפולו בעניינם של הנתבעים. במקרה זה מצופה היה מהמומחה להראות בחוות דעתו כי הקריטריון של חישוב השעות הינו קריטריון נהוג ומקובל עבור הפעולות שביצע התובע, ולתת הערכה באשר להיקף של שעות העבודה שראוי היה להקדיש לכל נושא ונושא בנסיבות העניין. כל זה לא מצינו בתצהירו של עו"ד כהן, אשר מלבד התייחסות כללית לגובה שכר טרחה שמקובל לגבות בתעריף לפי בסיס שעות עבודה, לא טרח להתייחס לנשוא הסכסוך הספציפי בנדון דידן. אם כן, אין בתצהירו של עו"ד כהן משום ראיה לשיטת החישוב הנטענת על ידי התובע. הערכה היחידה לגבי מספר השעות שהושקעו בעבודתו של התובע ניתנה מפיו של התובע עצמו, שהיא הערכתו של עד יחיד הנוגע לעניין. לא זאת בלבד, אלא שכל טענותיו של התובע בעניין היקף עבודתו היו כלליות וסתמיות, והתרשמתי שהן נעשו בדיעבד לצורך גיבוי התביעה לשכר טרחה שהגיש כנגד הנתבעים. התובע בחר לתבוע מספר כולל של 80 שעות עבודה עבור שירותים שונים שהעניק לנתבעים, ללא פירוט הזמן הספציפי שהוקדש לכל נושא ונושא ועל ידי מי בוצע כל אחד מהם (ס' 42 לתצהיר התובע). התובע שנמנע לצרף לתצהירו אסמכתא כלשהי המוכיחה את היקף השעות שהושקעו על ידו, ניסה לתקן מחדליו במהלך חקירתו הנגדית, בו העלה גרסה חדשה לגבי קריסת המחשב ויחד עמה אבדן של רישום שעות העבודה שנעשה בזמן אמת (עמ' 19 ש' 1-2 לפרוטוקול). גרסה זו, כמו גם פירוט של שעות עבודה לגבי כל אחד מהנושאים, שניתן לראשונה במהלך חקירתו הנגדית של התובע (עמ' 19 ש' 3-5 לפרוטוקול), מהווים גרסה כבושה ולא אמינה. גרסה זאת גם לא עומדת במבחן היגיון ושכל ישר, שכן אין זה סביר בעיני שעו"ד הגובה שכר על בסיס הצלחה היה עושה מעקב שעות בגין אותו טיפול שהיה מעניק ללקוח. לכך מתווספת העובדה שהתובע לא שלח לנתבעים דיווח שוטף על השעות שהצטברו לזכותו מעת לעת, שהיה מצופה ממנו לעשות במקרה של קביעת שכר טרחתו לפי בסיס של שעות עבודה (ראה פסק הדין שנתתי בת.א.11676/02 נעמי וייל, עו"ד נ' חב' סונול ישראל בע"מ). אין גם להסתמך על התחשיב של התובע, משום שכלל בו שעות העבודה של עו"ד שכיר ממשרדו, עו"ד שכטר, שמטבע הדברים, יש להניח ששיעורו נמוך יותר משל בעל המשרד (עמ' 19 ש' 6-8 לפרוטוקול). מכל הטעמים הללו מצאתי לדחות את גרסתו של התובע בעניין היקף שעות עבודתו בהיותה לא מהימנה. 22. יש לדחות את טענתו של ב"כ התובע בסיכומיו כי היקף שעות העבודה של התובע הוא בגדר ידיעתו השיפוטית של בית המשפט. אין לבית המשפט כלים להעריך את שווי העבודה שהושקעה על ידי התובע במקרה דנן, וטענה זו אף נדחתה מפורשות בפסק הדין ביניש-עדיאל. הקושי להעריך את השכר הראוי עולה שבעתיים במקרה של הפסקת הטיפול, בו השכר המוסכם נקבע על בסיס של הצלחה, שמעצם טיבו אינו ודאי וטומן בחובו סיכון שלא יתקבל שכר כלשהו (ראה גבריאל קלינג אתיקה בעריכת דין 273). 23. לו רצה התובע לקבוע מנגנון של קביעת שכר טרחה על בסיס של שעות עבודה, שעל-פי תחשיבו מגיע לסכום של 62,630 ₪, היה עליו להחתים את הנתבעים על הסכמי שכר טרחה בעניין. משלא עשה כן, אין לא להלין אלא על עצמו. בהקשר זה, אני דוחה את טענתו של התובע לכך שלא צפה את הפסקת הטיפול בשלב שלפני פתיחת ההליך בבית המשפט, לנוכח העניין הרב שהביע הנתבע לפניו בהגשת התביעה דנן. כפי שראינו לעיל, התובע היה מודע לאפשרות של הפסקת הייצוג על ידו במהלך ניהולו של המשפט ואף נתן לכך התייחסות מפורשת בהסכם שכר הטרחה. הייתכן שלא צפה התובע בנסיבות אלה אפשרות של הפסקת הטיפול מטעמו, מכל סיבה שהיא, אך ורק משום שמדובר בשלב מוקדם יותר של הטיפול? דווקא היעדר התייחסות למצב זה בהסכם שכר הטרחה מתיישבת יותר עם המסקנה שמדובר בהסדר שלילי, שבא למנוע מבעדו של התובע לדרוש שכר טרחה בגין הטיפול שהופסק בשלב מוקדם של ההתקשרות לפני פתיחת ההליך בבית המשפט. מכל מקום, אין כל נפקא מינה לסיבת הפסקת ההתקשרות בין הצדדים, שכן בכל מקרה חובה היתה על התובע לדאוג ולהסדיר מראש ובכתב את תשלום שכר טרחתו במקרה של הפסקת הטיפול. יפים לעניין זה דברי כב' השופטת ארבל ברע"א 8288/06 עו"ד אליעזר ברק נ' שמואל בראונשטיין , באלה המילים: "מקרים כגון זה מלמדים כי בעריכת הסכם שכר-טרחה בין עורך-דין ללקוח, חשוב להקפיד, בין היתר, על שניים: ראשית, על כך שבהסכם תיכללנה הוראות שתסדרנה את דרך קביעת שכרו של עורך-הדין למקרה שבו, מטעם כלשהו, יופסק טיפולו לפני סיום (וראו: גבריאל קלינג אתיקה בעריכת דין 212, 272-273 (2001)); ושנית, ככל שמדובר בהסכם בין לקוח לעורך-דין המחליף עורך-דין קודם שייצג את הלקוח באותו הליך, מוטב להקפיד על כך שתיכלל בהסכם התייחסות ברורה לשאלת חלוקת השכר בין עורך-הדין הראשון לעורך הדין השני. הקפדה על שני אלו תצמצם את הסיכוי שהצדדים יחשפו בהמשך לתביעות בנושאים אלו, על ההוצאות הכרוכות בהן, ובעקיפין תתרום להבטחת חופש העיסוק של עורך-הדין מחד גיסא, ואוטונומיית הרצון הפרטי של הלקוח, מאידך גיסא (הדגשה שלי - ש.פ.)". 24. משלא הוסכם בין הצדדים שכר טרחתו של התובע למקרה של הפסקת הטיפול בטרם פניה לערכאות, ומשלא הוגשה חוות דעת מומחה בדבר שכר טרחה ראוי שהיה מגיע לתובע בגין טיפול במקרה זה, היה מקום לדחות את תביעתו של התובע לשכר ראוי. יחד עם זאת, לא נעלם מעיני שבפסיקה המאוחרת של בית המשפט העליון רוככה הדרישה להוכחת התביעה על ידי מומחים, ובית המשפט הוסמך להיעזר גם בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), התש"ס-2000 (להלן: כללי הלשכה) (ראה לעניין זה סעיף 10 לפסק דינו של כב' השופט ריבלין בע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' עו"ד יצחק יחיאל, פ"ד נח(5) 20). אך בענייננו גם הכללים האלה לא ממש מהווים אינדיקציה לדרך של קביעת השכר הראוי בנסיבות המקרה, שכן בכללי הלשכה אין התייחסות למקרים בהם הופסקה עבודתו של עו"ד בטרם ניתן פסק דין בתביעה, ולא כל שכן לא מתייחסים הכללים למקרים בהם טרם הוגשה התובענה לבית המשפט. בענייננו, לא הוגשה התביעה, כאשר התובע עצמו העיד כי היו צפויים הליכים מורכבים וממושכים, כך שברור שלא ניתן לפסוק לו את מלוא התעריף המומלץ במקרה זה על ידי לשכת עורכי הדין. 25. יחד עם זאת, אין חולק שבענייננו ניתנו שירותים מקצועיים לנתבעים מחוץ לכותלי בית המשפט, ובגינם מגיע לתובע שכר גם על-פי כללי הלשכה. מחומר הראיות שנפרש לפני עולה כי העבודה שנעשתה עבור הנתבעים כללה לימוד החומר, הכנת מכתבי התראה לחברות הביטוח ולחברת ש.ח.ר., הכנת טיוטת כתב התביעה והשתתפות בפגישות עם המומחים. בגין שירותים אלה נקבעו בכללי הלשכה תעריפים הבאים, שיש לפסוק לתובע בנסיבות המקרה: עבור התייעצות הכוללת בדיקת מסמכים - 770 ₪; עבור כתיבת מכתבי התראה - 200 ₪, ובסה"כ 1000 ₪ - בגין 5 מכתבי התראה שנשלחו בענייננו על ידי התובע. כאן המקום לדחות את טענותיהם של הנתבעים בקשר עם חובתם לשאת בשכרו של התובע בגין הכנת מכתבי ההתראה. לטענת הנתבעים, שכר טרחתו של התובע בגין אותם מכתבים הובלע בתוך שכר הטרחה שהיה אמור לקבל התובע בסוף ההליך המשפטי, וזו הסיבה לכך שאין התייחסות אליהם בהסכם שכר הטרחה. גם אם נכונים הנתבעים בטענתם זו, יש לזכור שאנחנו בתביעה לשכר ראוי, ולא בתביעה חוזית. התביעה לשכר ראוי מתייחסת למצב בו לא מוגש כתב התביעה לבית משפט, שאז ממילא לא זכאי התובע לקבלת שכר הטרחה המוסכם, שהיה אמור לבלוע את מלוא השירותים שניתנו לנתבע. במצב כזה יש לפסוק לנתבע שכר ראוי, על הצד הנמוך ביותר, בהיעדר הוכחה; הגם שלא קיים תעריף נפרד בכללי הלשכה בגין הכנת טיוטת כתב התביעה, מצאתי בנסיבות העניין לפסוק לתובע סכום של 770 ₪, על דרך הקבלה לעבודת הכנה של חוות דעת משפטית, שבגינה מוסמך עו"ד לגבות שכר מינימלי של 770 ₪ לפי כללי הלשכה. אין בכללי הלשכה תעריף נפרד עבור השתתפות של עו"ד בפגישות מקצועיות, ולכן לא מצאתי לנכון לפסוק לתובע שכר ראוי בגינן, מה גם שלא הוכח היקף השעות שהשקיע התובע בהשתתפותו באותן פגישות. 26. סיכומו של דבר, אני פוסק לתובע שכר ראוי בשל שירותים שהעניק לתובע שכר כולל של 2,540 ₪ + מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. 27. לא מצאתי ממש בבקשת התובע להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעת ולהטיל על הנתבע חיוב אישי בגין חיוביה של הנתבעת על-פי פסק דין זה. הסכם שכר הטרחה נערך עם הנתבעת שהיא אישיות משפטית נפרדת מהנתבע, אשר פעל בשם הנתבעת. לא הוכח גם שהנתבע לקח על עצמו חיוב אישי כלפי התובע לחיוביה של הנתבעת על-פי ההסכם. אלא שהתובע מבקש לייחס לנתבע חוסר תום לב ו/או להרים את מסך ההתאגדות של הנתבעת לנוכח העובדה שהלה לא גילה לו במועד ההתקשרות עמו עובדות מהותיות ביחס למצבה של הנתבעת ו/או חברות אחרות שבבעלותו של הנתבע. במה דברים אמורים? במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע התברר כי על הסכם שכר הטרחה חתומה, מלבד הנתבעת, חברה נוספת בשליטתו של הנתבע, והיא חברת בעלי מקצוע - מוקד תיקונים בע"מ, ושאותה חברה נמצאת זמן רב בפירוק מרצון (להלן: חברה בפירוק), מבלי שהדבר הובא לידיעתו של התובע בזמן ההתקשרות עמו בהסכם שכ"ט (עמ' 29 ש' 20-30 לפרוטוקול). נכון להיום שתי החברות מצויות בקשיים, ולמעשה, לא מקיימות כל פעילות מאז חודש יולי 2006 (עמ' 24 ש' 2-3 לפרוטוקול). אין בעובדות אלה, כשלעצמן, כדי להקים עילה להרמת המסך. לא מצאתי בסיס לטענת התובע כאילו הנתבע פעל בחוסר תום לב ובמטרה להונות נושים, בהסתירו את העובדות מהתובע. חברה שנכנסה לפירוק לא היתה החברה הנתבעת בתביעה שלפנינו, ולא מטעמה היה אמור התובע להגיש את התביעה נגד חברות הביטוח. מטיוטת כתב התביעה למדים כי הנתבעת לבדה מופיעה כבעלת דין באותה תובענה, ובאותה תקופה היא לא היתה חדלת פירעון. מה גם, שהתובע היה אמור להשתכר באחוזים מהזכייה, ובכל מקרה לא הובטח לו שכר למקרה והתביעה תידחה. התובע עצמו טען שלא העלה בדעתו אפשרות של הפסקת הטיפול לפני הגשת התובענה, ומשום כך לא הבטיח לעצמו תשלום שכר טרחה למקרה זה בהסכם שכר הטרחה שערך עם הנתבעים. במצב דברים זה, בו לא היתה צפויה הנתבעת לשאת בחיוב כספי כלפי התובע, ולו בכל הקשור לתשלום שכר טרחתו, לא מצאתי כי התנהגותו של הנתבע היתה נגועה בחוסר תום לב, בכך שלא גילה לתובע את מצבה המשפטי של החברה שבפירוק. 28. אי לכך, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע. סוף דבר 29. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע בגין שכר טרחתו סכום של 2,540 ₪ + מע"מ (מה עם הפרשי הצמדה וריבית). 30. בנסיבות העניין כל אחד מן הצדדים ישא בהוצאותיו. ייצוגשכר טרחה