שעבוד צף בנק מול עיקול נושה פרטי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שעבוד צף בנק מול עיקול נושה פרטי:

א. מ ב ו א

1. בפניי בקשה לטען ביניים שהגישו המבקשות (להלן: "תנובה")על מנת שביהמ"ש יפסוק ויורה לתנובה כיצד לנהוג ביחס לכספים המעוכבים אצלה.

2. ביום 7.1.08 עברה קבוצת תנובה שינוי מבני מקיף במסגרת "עסקת תנובה - APAX ", ולרבות על פי הסדר חברים לפי סעיף 350 לחוק החברות התשנ"ט-1999 וסעיף 59 לפקודת האגודות השיתופיות. במסגרת אותה עסקה, יכלו חברי הקבוצה לפדות את המניות באגודה.

3. הטוען 1 זוהר – כפר שיתופי להתיישבות חקלאית היה חבר בקבוצת תנובה עד למועד השינוי המבני, והחזיק מניות באגודה. בעקבות אותה עסקת APAX היתה צריכה תנובה לפדות לטוען 1 (להלן: "האגודה") את מניותיו או כפי שכונו "יחידות ההשתתפות" בסך של כ- 2.8 מיליון ₪. הטוענים 2 הינם נושי האגודה לפי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי התשנ"ב – 1992 (להלן:"חוק ההסדרים") (להלן: "נושי האגודה").

הטוענים 3 ו-4 (עופר וטל אלון) הגישו תביעה כספית כנגד האגודה, ובמסגרתה הטילו עיקול זמני על הכספים המגיעים מתנובה לאגודה.

הטוענים 5 ו-6 (זיקרי דוד וששון יעל) מנהלים הליכי הוצל"פ כנגד האגודה במסגרת מימוש פס"ד שזכו בו כנגד האגודה, והטילו במסגרת הליכי הוצל"פ עיקול על הכספים המגיעים מתנובה לאגודה.

4. על מנת להשלים את התמונה בטרם אדון בטענות "המכחישות" של הטוענים, אביא להלן מספר מועדים הרלבנטיים לטען הביניים:

ביום 26.3.07 - ניתן צו עיקול זמני של כב' המשקם עו"ד אריה הרמלין אשר כותרתו צו מניעה / עיקול זמני, ואשר קובע כי צו המניעה הזמני שניתן ב-3.12.01 האוסר דיספוזיציה על זכויות ו/או הון ו/או מניות ו/או יחידות השתתפות בתנובה – האגודה. כמו כן, ניתן צו עיקול זמני האוסר תשלום דיבידנד ו/או העברת כספים כלשהם (ראה נספח א' לבקשה לטען ביניים). בעקבות צו זה של המשקם, עיכבה תנובה בידיה תשלום דיבידנד בסך של 25,676 ₪ שהיו בידי תנובה באותה עת.

ביום 24.9.07 – נשלחה לתנובה על ידי המשקם החלטה שכותרתה "צו מימוש", בהחלטה זו נכתב כי בעבר ניתנו צווי מניעה המונעים כל דיספוזיציה וזכויות האגודה בקבוצת תנובה, במסגרת החלטה של צו המימוש הורה המשקם לתנובה להעביר את כל הסכום מתוך התמורות שתעמודנה לזכות האגודה בגין מימוש זכויותיה בתנובה, ישירות מחשבון הפיקדון המנוהל על ידי המנהלה להסדרים במגזר החקלאי בע"מ, והפועל במסגרת חוק ההסדרים (ראה נספח ב' לבקשה).

ביום 19.4.07 וביום 14.11.07 – ניתנו צווי עיקול על ידי כב' ראש ההוצל"פ בקרית-גת בתיק הוצל"פ 4-06-00543-15 המנוהל על ידי הטוען מס' 5 ע"ס 222,561 ₪.

ביום 19.4.07 וביום 1.11.07 – ניתנו צווי עיקול על ידי כב' ראש ההוצל"פ באשקלון בתיק הוצל"פ 3-07-01513-22 המנוהל על ידי הטוען מס' 6 ע"ס 318,913 ₪.

ביום 6.12.07 – ניתן צו עיקול זמני בתיק אזרחי 4104/04 במסגרת בש"א 5064/07 ע"ס של 213,708 ₪. צו העיקול ניתן על ידי ביהמ"ש השלום בבאר-שבע בתביעה אותה מנהלים טוענים 3 ו-4 כנגד האגודה.
ביום 7.1.08 – העבירה תנובה לידי המשקם סך של כ- 2.09 מיליון ₪, ועיכבה בידיה סך של 782,825 ₪ וזאת לאור העיקולים שהוטלו בהוצל"פ והעיקול הזמני.
בקשת הביניים שבפניי היא באשר לחלוקת הכספים ביחס לסכום הנותר בידי תנובה בסך 782,825 ₪.

5. טוען 1 בחר שלא להגיב לבקשה זו, ועיקר המחלוקת היא בין טוען 2 המייצג כאמור את נושי האגודה על פי חוק ההסדרים אל מול טוענים 3-6 , שהינם נושים פרטיים של האגודה. הצדדים חלוקים ביניהם במספר נושאים. לשיטת טוען 2, קיימים שעבודים צפים של הסוכנות היהודית ושל בנק הפועלים אשר הינם חלק מנושי האגודה במסגרת חוק ההסדרים, ולפיכך יש לתת עדיפות לשעבודים אלה על פני העיקולים שהטילו טוענים 3-6.
לשיטת טוענים 3-6 , לא זו בלבד שאין עדיפות לשעבודים הצפים ויש לבטלם, אלא שהעיקולים /צווי המימוש שהטיל המשקם במרץ 2007 פקעו על פי סעיף 44 לחוק ההוצל"פ, עיקולים אלה לא חודשו מעת לעת ולפיכך פקעו לאחר כשלושה חודשים. העברת הכספים ומימוש התמורה נעשתה רק בינואר 2008 כשלושה וחצי חודשים לאחר צו המימוש.

6. עוד חלוקים ביניהם הצדדים, בשאלה כיצד יחולקו הכספים וכיצד ייערך החשבון בשיטת פארי פסו, וזאת בהנחה שביהמ"ש ידחה את הטענות המקדמיות של שני הצדדים. השאלה בה חלוקים הצדדים היא בדבר גובה הסכום לחלוקה (האם יש לחשב את כל הסכום לרבות הדיבידנד, או שמא יש לחשב את הסכום המעוקל בלבד), וכן בדבר גובה סכום הנשייה (האם יש לחשב את סכום הנשייה של נושי האגודה בנקודת היציאה או שמא יש לשרשר את סכום הנשייה אחורנית בהתאם להסדר המעטפת).

להלן אדון בטענות הצדדים.

ב. תוקפם של השעבודים
1. לענייננו, רלבנטיים שלושה שעבודים שוטפים לטובת הנושים שהם חלק מטוען מס' 2. בכלל זה, שעבוד שוטף על כל רכושה של האגודה משנת 1967, שעבוד זה מוחזק על ידי סוכנות היהודית לא"י. שעבוד כללי נוסף המוחזק על ידי הסוכנות היהודית על כל רכוש המשק הוטל בשנת 1986, וכן שעבוד שוטף נוסף המוחזק על ידי בנק הפועלים ואשר הוטל כשעבוד בדרגה שנייה על כל רכוש הלווה, היא האגודה משנת 1978.

2. לגרסת ב"כ טוען 2, שעבוד שוטף כללי כמו גם שעבוד צף הינה זכות קניינית רשומה ואין חולק כי זכות זו היא זכות של נושה מובטח וגוברת ועדיפה על פני עיקולי צד ג'. אין העיקול אלא זכות דיונית בלבד ואין הוא מקנה זכות קניינית בנכס בדומה לשעבוד הצף.

3. טוענים 3-6 תוקפים את השעבודים המפורטים לעיל בכמה אופנים. ראשית, נטען כי אין השעבודים חלים על פדיון המניות, שאלה עדיין לא היו קיימים כלל בעת הטלת השעבוד. בנוסף, נטען כי הנושים המובטחים ויתרו על זכות מימוש השעבוד, משהסכימו לחלוקת פארי פסו בין כלל נושי האגודה וזאת כפי שעולה מפרוטוקול דיון בפני המשקם. שלישית, נטען כי על פי חוק ההסדרים אין עדיפות לנושה מובטח כלפי נושה שאיננו בהסדר. להלן אדון בטענות הטוענים 3-6.

4. אין ולא יכולה להיות מחלוקת עובדתית, כי בשעבוד שנרשם בשנת 1967 על ידי הסוכנות לא פורט מאומה אלא נרשם בכלליות "כל רכוש של האגודה". כך גם בשנת 1986, נרשם "כל רכוש המשק". ובשעבוד של בנק הפועלים מדרגה שנייה משנת 1978, נרשם "על כל רכוש הלווה". נושי האגודה טוענים, כי הגדרה זו חלה מטבעו של שעבוד צף על כל הזכויות שיש לאגודה מעת לעת, ובעת התגבשות השעבוד "יורד" השעבוד וחל על כל הנכסים באותה עת. לשיטת טוענים 3-6, על אף היות השעבוד צף על כלל נכסי האגודה, בסעיף 3 לאג"ח נרשם כי הנכסים הממושכנים עליהם יחול המשכון הינם כמפורט ברשימה שצורפה כנספח א'. רשימה זו כוללת נכסים ניידים לתחזוקת המשק וכמובן אין בה כל התייחסות למניות תנובה, שהרי באותה עת לא חשבו הנושים על בטוחה מסוג זה שלא היתה קיימת. אינני יכולה לקבל טיעון זה, שכן כל טיבו וטבעו של השעבוד הצף שהינו "מרחף" על כלל נכסי האגודה מעת לעת עד שנתגבש. הרשימה שצורפה איננה אלא נכסים ספציפיים ששועבדו בנוסף לשעבוד הצף בשעבוד ספציפי. אין רשימה זו מגדירה את הנכסים בשעבוד הצף, שאחרת נמצא בסתירה למשמעות השעבוד הצף. כל הנכסים שפורטו ברשימה, רובם ככולם, נכסים ניידים נפסדים. משכך, ברבות הימים עם בלאי המוצרים נימצא עם שעבוד מרוקן מתוכן. לא זו היתה כוונת המחוקק או הנושה, בשעה שהוטל השעבוד הצף.

יחד עם זאת, יש לבחון האם ניתן לשעבד שעבוד צף זכויות שלא נולדו אלא בשנת 2008 עם התגבשות עסקת APAX, כשהשעבוד הצף לכאורה גובש עם מינוי המשקם על פי חוק ההסדרים. שאלה נוספת, האם זכויות אלה צריכות להירשם באופן נפרד לאור אופיין.

5. לגרסת הטוענים 3-6, זכויות פדיון מניות תנובה הינן בבחינת מניות שטרם בא זמן פירעונם, וככאלה הן חייבות רישום ספציפי. כמו כן, נטען כי הוראות סעיף 24 לפקודת האגודות השיתופיות אוסר על שעבוד מניות אלה. מעיון בסעיף זה, עולה כי הוראות הסעיף קובעות כי לתנובה האגודה הרשומה יהיה שעבוד על מניותיהם של החברים, כגון אגודת "זוהר" בשל חובות המגיעים לתנובה. סעיף קטן (2) קובע, כי אסור לשום חבר כגון "זוהר", לשעבד את המניות בתנובה בתורת ביטחון להלוואה. כך גם ובהשלמה קובע סעיף 25 לפקודה, כי המניות פטורות מעיקול ומכירה על פי צו של ביהמ"ש.

הכיצד אם כן בכל זאת עושה המשקם שימוש בהון המניות כמקור ישיר להסדרת החוב, וכיצד מוטלים עיקולים בהוצל"פ ועל ידי ביהמ"ש? – באמצעות סעיף 17 לפקודה, הדן באפשרות של פדיון מניות. סעיף זה, מתיר לאגודה לפדות מניותיה בהתאם להוראות תקנות האגודות השיתופיות. הפדיון עצמו יכול וישמש בטוחה. הצדדים חלוקים על אופן שימוש הפדיון כבטוחה. לשיטת ב"כ הטוענים 3-6, שעבוד פדיון זה דורש רישום מיוחד בהתאם לחוק המשכון, ב"כ הטוענים מפנה לספרה של פרופ' אוטולנגי ז"ל, על דיני אגודות שיתופיות בעמ' 217 כדלקמן:
"עם זאת, אין כל איסור על שעבוד הזכויות הממוניות של החבר, כמו זכותו לדיבידנד או לקבלת דמי פדיון המניה עם צאתו מהאגודה...לכן זכויות אלה ניתנות לשעבוד, מאחר שאין בהן כדי לפגוע בקשר האישי של החבר עם האגודה. האם שעבוד זה מחייב רישום? מאחר שאין כל הוראה מיוחדת לגביו בפקודת האגודות השיתופיות, תחול הוראת חוק המשכון הדורשת רישום לגבי שעבוד זכויות אלה..."

לטענת הטוענים 3-6 אם כן, כל עוד לא נרשם שעבוד ספציפי לפי חוק המשכון ולא נרשמה הסכמת תנובה לשעבוד זה, אין לומר כי השעבוד חל על פדיון מניות אלה. לגרסת נושי האגודה, השעבוד הצף איננו מצריך רישום לגבי פדיון המניות, וכל עוד קיים שעבוד צף הוא חל על כל נכסי וזכויות האגודה לרבות הזכות לקבלת פדיון המניות מתנובה.

6. אכן שעבוד צף עומד ומרחף מעל כלל זכויות ונכסי האגודה. יחד עם זאת, לאור מגבלת השימוש במניות תנובה כבטוחה (סעיף 24 ו-25 לפקודת האגודות השיתופיות), רשאי היה נושה חיצוני להניח כי מניות אלה פטורות משעבוד, שהרי הן משועבדות בראש וראשונה לתנובה. סעיפים 9-12 להוראות תקנות האגודות השיתופיות מחייבות את האגודה להודיע על הסכמתה לפדיון כל יחידות ההשתתפות בתנובה, ולהפקיד ייפוי כח במצורף להודעתה. לטעמי, זה המועד בו המשקם או הנאמן מטעמו צריך להוציא הוראה לגבי מניעת דיספוזיציה במניות. זה אף העת לטעמי בו היה מקום להורות על שעבוד ספציפי ולרשום אותו אצל המחזיקה תנובה ו/או אצל רשם המשכונות. לא שוכנעתי מנימוקי ב"כ נושי האגודה מדוע יש לאבחן פדיון מניות אלו משעבוד כללי על הון מניות שטרם נפרע על פי סעיף 166 לפקודת החברות. אף אחד מהאג"חים לא מאזכר בצורה ואופן כלשהו את הזכות לפדיון המניות.

הראיה הטובה ביותר לכך, שהשעבוד לא כלל את פדיון המניות מופיעה בנוסח הצו הראשון שיצא מלפני המשקם. צו זה הוצא בשנת 2001 (ראה החלטה של המשקם מיום 3.12.01 נספח ט' 1 לטיעוני נושי האגודה), ובו נכתב כי על מנת להבטיח את ביצוע ההסדר מוטל צו עיקול ו/או צו איסור דיספוזיציה על זכויות, ו/או הון ו/או מניות, ו/או דיבידנדים, ו/או יחידות השתתפות של האגודה בתנובה. החלטה זו, איננה מפרטת כי האיסור הינו במסגרת השעבוד הצף "שיורד" ומתגבש על זכויות הפדיון העתידיות. אף לא נאמר, כי השעבודים אוסרים על העברת הכספים לידי האגודה ו/או לידי נושיה האחרים, אלא ניתן צו מניעה על פי סמכות המשקם לכל דיספוזיציה ביחידות ההשתתפות, נוסח ההחלטה מלמד שאף המשקם לא ראה באג"ח כשעבודים החלים על דמי הפדיון העתידי, ולא הבחין בצווים שהוציא בין נושים מובטחים לבין נושים שאינם מובטחים.

7. כל הטוענים מסכימים, וטוב שכך, כי שעבוד צף הינו כזה "המרחף" על כל זכויותיו ונכסיו של החייב, במקרה זה האגודה, עד למועד גיבושו של השעבוד, שאז "יורד" השעבוד ואוחז בנכסים המצויים באותה העת ברשות החייב, ונהיה שעבוד קבוע.

על אף שטענת מועד הגיבוש לא הועלתה ע"י טוענים 3-6, היא קיבלה את התייחסות ב"כ נושי האגודה בסעיף 25 לסיכומיו, ולפיכך אתייחס לטיעון זה. לגרסת נושי האגודה, אין צורך בגיבוש השעבוד הצף על מנת להכיר בעדיפותם כנושים על פני הנושים המעקלים. כמו כן, הם מנועים מלגבש את השעבוד עקב הקפאת ההליכים הכפויה מכוח סעיף 7 לחוק ההסדרים.

זאת ועוד, טוען ב"כ נושי האגודה כי יש לראות בעצם חקיקת חוק ההסדרים, מינוי המשקמים ופתיחת הליכי השיקום באירוע המגבש את השעבודים לטובת הנושים, באופן שבו מימושם נעשה ע"י המשקם. סבורני שצודק ב"כ נושי האגודה, כי יש לראות במועד הצטרפות הנושה המובטח להסדר הנושים עפ"י חוק ההסדרים כמועד גיבוש השעבוד. דא עקא, במועד זה לא היו לאגודה זכויות ממוניות ממשיות, ולפיכך ניתן צו המניעה המונע דיספוזיציה ולא צו עיקול על כספים העתידיים להימסר לאגודה. עד אשר לא הבשילו התנאים בתנובה לפדות את מניותיה של האגודה, לא ניתן לומר כי לאגודה זכויות ממוניות הניתנות לעיקול או שעבוד, תנאים אלה הבשילו בשלהי שנת 2006, אם כך "ירד" השעבוד על נכסי האגודה ולא יכל לאחוז בזכויות הממוניות שעדיין לא באו לעולם.

8. מעבר לכך, סבורני שאם נבחן את תכליתו של חוק ההסדרים, נימצא למדים כי אין הכוונה לתת לשעבודי חלק מהנושים עדיפות כלפי נושים שאינם בהסדר. שאלה אחת היא, מה תוקפו של השעבוד שהטיל אחד הנושים כלפי יתר הנושים המצויים בהסדר. בשאלה זו עסק ביהמ"ש בה"פ 583/01 בנק הפועלים נגד מושבי מבואות ירושלים אגודה חקלאית בימ"ש מחוזי ירושלים, , שם קבע ביהמ"ש מפי כב' השופטת מרים מזרחי, כי לצורך הגשמת מטרת החוק – "אין צורך בהתערבות ביחסי הקדימות בין הנושים לבין עצמם משום שהללו אינם משפיעים על גובה חובו הכולל של הארגון החקלאי".. (ראה סעיף 23 בעמ' 9 לפסה"ד).

ואולם, פסה"ד לא דן בשאלה מה היחס בין אחד מכלל הנושים בהסדר לבין נושים אחרים שאינם בהסדר כמקרה שבפניי. אם ניתן עדיפות לשעבוד של נושה אחד מכלל הנושים, נימצא שיתר הנושים בהסדר שאינם בעלי שעבוד נהנים מיתרונו של הנושה המשעבד בדומה ל"רוכב חופשי" על שעבוד לא להם. ובדוגמה הקונקרטית שבפנינו, נושי האגודה על פי פסק המשקם אינם רק הסוכנות היהודית או בנק הפועלים הנושים המובטחים בעלי השעבוד, אלא אף נושים נוספים בהסדר כגון: בח"ן - ברית פיקוח של אגודות שיתופיות, בנק החקלאות בע"מ, שירותי אשראי מסחרי לישראל בע"מ, ארגון קניות איחוד הקניות, ושלושה חברי אגודה. לא מצאתי כל סיבה כלכלית, ליתן עדיפות לנושים אלה שאינם נושים מובטחים מול הנושים שמחוץ להסדר, כגון הטוענים 3-6. שהרי אם יוכרע כי השעבודים חלים על פדיון המניות, תועבר כל התמורה לקופת המשקם אשר יחלקם בין הנושים בהסדר על פי שיקול דעתו, ובמקרה הנוכחי על פי הסכמה אליה הגיעו הנושים בשיטת פארי פסו. אם כך, כל נושי האגודה המצויים בהסדר ואשר אינם נושים מובטחים, יהיו "רוכבים חופשיים" free rider )) ייהנו מדין קדימה כלפי הנושים החיצוניים מבלי שיהיה להם שעבוד כלשהו. מצב זה יוצר חוסר הגינות כלפי הנושים שאינם בהסדר. לפי תוצאה זו, די בנושה מובטח אחד מתוך כלל הנושים שבהסדר על פי חוק ההסדרים, כדי שכל יתר הנושים בהסדר ייהנו מדין קדימה של הנושה המובטח על אף שאינם כאלה.

9. יש לזכור, כי תכליתו של חוק ההסדרים נועד לסייע למגזר החקלאי להיחלץ מהמשבר הכלכלי העמוק שפקד אותו באמצעות מודל של שיקום והבראה של האגודות החקלאיות על פני פירוקן. לעניין זה, ראה סעיף 23 בפסק דינה של כב' השופטת מזרחי, בה"פ 583/01 כדלקמן:

"לצורך פירוש החוק יש לעמוד על תכליתו. תכלית חוק ההסדרים הינה הסדרת חובות המגזר החקלאי במגמה לשקמו – כך לדברי הנשיא ברק ברע"א 1908/94 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי ואח', פד"י מט (4), 444, 468: "הבטחת שיקום לחייבים מסויימים ומניעת התמוטטות מפעל חייהם". (ההדגשה לא במקור). המשקם שליט ביטא גישה זו בעניין מושב אשתאול (מובא בספרם של ח. נועם וע. נועם: "הסדרים במגזר החקלאי תשנ"ב – 1992". (מהדורת יוני 1995), בעמ' 18 כדלקמן: "נעלה מכל ספק, כי מטרת החקיקה היתה למצוא הסדרים נאותים, כדי לאפשר למושבים וחבריהם להסדיר חובותיהם בדרך מיוחדת, תוך הקלות של ממש ואף בפרק זמן ארוך. החוק נושא אופי מיוחד ובא בבירור כדי להעדיף את החייבים בתנאים מסויימים על גבי הנושים"...

המטרה אם כן היתה שיקומית מתוך ידיעה שהאגודה תצטרך במהלך העסקים הרגיל ליצור התקשרויות כלכליות נוספות עם ספקים, עם בנקים, וכד'. לו אכן לבעלי השעבוד מכוח חוק ההסדרים היתה עדיפות על יתר הנושים, יש להניח שלא בנקל היתה מצליחה האגודה להתקשר עם גורמים נוספים, ובמקום לעזור לשיקום וצמיחת האגודה היתה האגודה משותקת מכל התקשרות. זה אף ההיגיון שהוביל להקפאת ההליכים כנגד האגודה, על פי סעיף 7 לחוק ההסדרים. סעיף זה מורה על הקפאת ההליכים המתנהלים בבתי המשפט, בהוצל"פ, וכד', לרבות הפסקת הליך מימוש משכון. כמו כן, רואות התקנות של חוק ההסדרים (הוראות בדבר מימוש נכסים בהוראת המשקם) את העיקול שמוטל על ידי המשקם כאילו ניתן לגבי זוכה אחד (ראה תקנה 11).

סבורני, כי אכן יש לקרוא את סעיף 9 (ב') לתקנות ההסדרים במגזר החקלאי בהתאמה יחד עם תקנה 10. אכן, תקנה 9 (ב') קובעת כי: "אין בהוראות תקנת משנה (א') כדי לפגוע בעיקול שהטיל המשקם על נכס למימוש זכותו של נושה אשר ניתן לו שעבוד כדין על אותו נכס להבטחת פירעון חוב שהחוק חל עליו, לפני תחילתו של החוק". אין בסעיף זה כדי לציין כי שעבוד נושה אחד מכלל הנושים על פי ההסדר גובר על יתר המעקלים על פי חוק ההוצל"פ. סעיף 10 מפרט את אופן חלוקת הכספים שנתקבלו בלשכת הוצל"פ עקב מימוש נכס בשל עיקול שהוטל לפי תקנה 9, ונקבע כי בעניין זה יראו את העיקול שהטיל המשקם כאילו ניתן לגבי זוכה אחד. לפיכך, אין ספק כי הוראות סעיף 9 (ב') מתייחסות לחלוקת הכספים על ידי המשקם בין הנושים על פי ההסדר. חלוקה זו לפי סעיף 10 (ב') תיעשה בהתאם לתקנות חלוקת התמורות, תוך התייחסות לאמור בסעיף 9 (ב') ומתן עדיפות לדין קדימה של הנושים המובטחים. אין ביחסים פנימיים אלה כדי להשפיע על דין חלוקת הכספים על ידי ראש ההוצל"פ, שצריך לראות את עיקול המשקם כאילו נעשה על ידי זוכה אחד.

כפי שצוין לעיל, אף המשקם עצמו בכל החלטותיו ובכל הצווים שהטיל, לרבות צווי המניעה וצווי מימוש, לא ציין כי מדובר במימוש שעבוד או בצו הנובע מכוח השעבוד של נושה זה או אחר. הצווים ניתנו מכוח סמכותו של המשקם על פי חוק ההסדרים ללא שנעשתה אבחנה בין נושה מובטח לבין נושה לא מובטח.

10. לאור מסקנתי זו, שאין לראות בשעבוד כגובר על עיקולים אחרים של נושים שאינם בהסדר הנושים, לא מצאתי מקום לדון בשאלת הויתור על "הנשייה המובטחת". אחת הטענות שהעלו טוענים 3-6 היא בדבר ויתור הנושים המובטחים על מימוש השעבודים. לא זו בלבד שנושים אלה לא מימשו את הבטוחות שהיו בידם במשך שנים, על אף שהחוב נוצר עוד לפני חוק ההסדרים, אלא אף הסכימו כפי שעולה מפרוטוקול הדיונים מול המשקם, כי יחסי הנשייה בינם לבין יתר הנושים הלא מובטחים תהיה בשיטת פרי פאסו (ראה לעניין זה החלטת המשקם, המאשר את הסכמת הצדדים לעניין חלוקת התמורות בסעיף 2 לנספח ו' 4 המצורף לטיעוני נושי האגודה). אינני רואה בכך ויתור על השעבוד, מהנספחים שצורפו לטיעוני נושי האגודה עולה כי הנושים ניהלו מו"מ ארוך וממושך בעניין חלוקת התמורות, ועצם ההסדר אליו הגיעו מסיבות כאלה או אחרות אינן יכולות להצביע על ויתור דווקא. ייתכן והנושים המובטחים ויתרו על חלק מהכספים המגיעים להם בשלב כזה או אחר, אך אין בכך כדי להצביע על ויתור כללי על מעמד של נושה מובטח. מעיון בנספחים שצרף ב"כ נושי האגודה, עולה כי הנושים המובטחים טרחו לציין בפני המשקם כי הם נושים מובטחים, ודי בכך כדי להצביע על העובדה שמעולם לא ויתרו על נשיתם המובטחת.

11. לפיכך, ולסיכום סבורני שראשית היה מקום לרשום שעבוד ספציפי על פדיון מניות תנובה נוכח האיסור החל על שימוש המניות כבטוחה בהתאם לסעיף 24 ו- 25 לפקודת האגודות השיתופיות. כמו כן, בנוסף אינני סבורה שהתקנות בדבר מימוש נכסים בהוראת המשקם, קובעות כי לנושה המובטח מתוך כלל הנושים בהסדר על פי חוק ההסדרים, יש עדיפות על פני מעקלים אחרים שאינם נושים בהסדר. סעיף 9 ו-10 לתקנות אלה מצביעות על כך כי פעולות המשקם בהוצל"פ ייחשבו כפעולת זוכה אחד, ודין הקדימות של הנושה המובטח תבוא לידי ביטוי בחלוקת הכספים על ידי המשקם. לפיכך, אין מקום לקבוע כי השעבוד של בנק הפועלים והסוכנות גובר במקרה זה על פני העיקולים של טוענים 3-6.

ג. תוקפם של העיקולים שהוטלו על ידי המשקם

1. עמדת הטוענים 3-6, הינה כי במועד 7.1.08 הוא מועד העברת הכספים מתנובה למשקם, העיקול של המשקם לא היה בתוקף מאחר וחלפו 90 יום ממועד הפקתו של צו העיקול, ולפיכך הינו בטל. לשיטת טוענים 3-6, המשקם יכול להשית עיקולים באחת מהדרכים הקבועות בחוק. האחד- מכוח סמכותו לפי חוק הבוררות – בעיקול כזה יש לבקש את אישור ביהמ"ש, דבר זה לא נעשה ומכאן יש להסיק כי העיקול הוטל שלא מכוח חוק הבוררות. אפשרות שנייה, היא הטלת עיקול לפי חוק ההוצל"פ. תקנה 3 לתקנות ההסדרים במגזר החקלאי מימוש, קובעת כי סמכותו של המשקם בעת השתת העיקול זהה לסמכות ראש ההוצל"פ, וכי יחולו על עיקול זה הוראות פרקים ב'- ד' לחוק ההוצל"פ.

לגרסת הטוענים 3-6, העיקול שהשית המשקם הינו במסגרת סעיף 44 לפרק ד' לחוק ההוצל"פ, ולפיכך תוקפו של הצו בהתאם להוראות הסעיף הינם 90 יום מיום הפקת הצו. יוצא אפוא, כי עיקולי המשקם לא היו בתוקף במועד פדיון המניות.

2. עיינתי בטענות אלה של הטוענים 3-6, ואני סבורה שיש לדחותם משני נימוקים. צווי המשקם ניתנו בתאריכים 3.12.01, 26.3.07, ו-24.9.07. כותרת הצווים משנת 2001 וממרץ 2007 היתה צו מניעה/עיקול זמני. סעיף 1 לצו מתייחס לצו המניעה ואוסר כל דיספוזיציה בזכויות של "זוהר" בתנובה. סעיף 2 לעומת זאת, משית צו עיקול זמני על תשלום דיבידנד או העברת כספים כלשהם מתנובה לאגודה. ברור אם כן מנוסח הצו, כי אין מדובר בעיקול כללי אלא עיקול ספציפי באשר להעברת כספים שהם תולדה של דיבידנד או פדיון מניות, ולא כל זכות אחרת. לפיכך, לטעמי נכנס צו העיקול בגדרו של סעיף 45 לחוק ההוצל"פ בדבר עיקול נכס מסוים, ולא לסעיף 44 לחוק ההוצל"פ הדן בעיקול כללי. טוענים 3-6 מבקשים ללמוד מהעובדה שצו המשקם לא נוקב במועד מסירת הנכס, על כך כי אין מדובר בעיקול ספציפי אלא עיקול כללי. אינני סבורה כך, אני סבורה כי אין ללמוד מהעדר מועד על טיבו של העיקול. העדר מועד משמעו, העיקול הספציפי יימסר ללא מועד מסוים אלא עם דרישה. במקרה הנוכחי, העיקול הספציפי הוטל ב- 2007 כעיקול זמני, לא ניתן היה לנקוב במועד מסירתו, שכן באותו מועד לא ידוע היה מתי תיסגר עסקת APAX .

בנוסף, כותרת הצו מספטמבר 2007 איננה צו עיקול או צו מניעה אלא צו מימוש. בהחלטה זו של המשקם מיום 24.9.07, נכתב מפורשות כי המשקם מורה על מימוש צווי העיקולים הקודמים שהוצאו על ידו. בהחלטה זו, מורה המשקם לקבוצת תנובה לפעול על פי צווי המימוש ולהעביר את הכספים שהתקבלו בידיה בהתאם לצווי העיקול הקודמים. יש לראות בצו זה צו מימוש עיקול על פי סעיף 47 לחוק ההוצל"פ ולא צו עיקול נוסף בהתאם לסעיף 44 או 45 לחוק ההוצל"פ.
אינני מקבלת אפוא את הטענה כי צווי המשקם פקעו.

ד. יחסי הנשייה
1. אין מחלוקת, כי משדחיתי את הטענה בדבר עדיפות השעבודים על פני עיקולים, ומשדחיתי את הטענה הנגדית בעניין פקיעתם של צווי העיקול שהוטלו על ידי המשקם, לא נותר אלא לקבוע כי יש לבצע את חלוקת הכספים בהתאם ליחסי הנשייה לפי פרי פאסו, ובהתאם להוראת סעיף 76 לחוק ההוצל"פ. יחד עם זאת, נותרו שתי שאלות שבמחלוקת בין הצדדים, האחת-מהו הסכום המעוקל שיש לחלקו, והשנייה-מהו סכום הנשייה של נושי האגודה.

2. הסכום המעוקל-
אין מחלוקת, כי ביום 7.1.08 העבירה תנובה לידי המשקם סך של 2,090,590 ₪, ועיכבה בידיה סך של 782,825 ₪. לגרסת נושי האגודה, הסכום המעוקל הינו הסכום הנותר והמעוכב בידי תנובה בלבד, ואין להתחשב בכספים שכבר הועברו על ידי תנובה למשקם. אינני יכולה לקבל טיעון זה, שכן מעיון במועדי הטלת העיקולים (ראה פרק א' לפס"ד זה), עולה כי כל העיקולים הוטלו לפני מועד העברת הכספים. מאחר והעיקולים של טוענים 3-6 לא עלה על סך של 782,000 ₪, בחרה תנובה להעביר את יתרת הכספים לידי המשקם ולהותיר בידיה את גובה הסכומים המעוקלים.

סבורני, כי בעת שהוטלו העיקולים היה מקום לעכב את העברת הכספים עד להחלטת ראש ההוצל"פ ו/או עד להחלטת ביהמ"ש. מכל מקום, יחס הנשייה צריך להיות ביחס לסכום המעוקל טרם העברת הכספים, והוא סך של 2,872,590 ₪ (כולל הדיבידנד בסך של 25,675 ₪). בחישוב אריתמטי פשוט, עולה כי אם הועברו 2,090,590 ₪ למשקם ותנובה עיכבה בידיה 782,000 ₪, הרי סה"כ הסכומים שהיו בידיה בעת הטלת העיקולים הינם 2,872,590 ₪.

3. גובה סכום הנשייה
אין מחלוקת על גובה סכום הנשייה של טוענים 3-6. המחלוקת היא על גובה סכום הנשייה של נושי האגודה. בפניי העיד מר פדה מאיר עובד המנהלה להסדרים, אשר העיד כי על פי ההסדר נכון ליום 31.12.07, הוסכם כי סה"כ החובות יעמדו על כל הכספים שיגיעו מתנובה בתוספת הכספים שכבר נמצאו במנהלה בסך של 289,000 ₪. כמו כן, העיד מר פדה כי החוב נכון לחודש מרץ 2007 הוא 4,567,865 ₪ (ראה עמ' 2 שורה 3 לפרוטוקול).

עיקר המחלוקת שבין הצדדים אם כן היא, האם יש לקבוע את גובה הנשייה של נושי האגודה לסכום בו היו מוכנים לפטור את האגודה מחובות, היינו בסך של 3,161,590 ₪ (הבנויים מסכום שהיה מצוי במנהלה בסך 289,000 ₪ + הסכום הכולל שיגיע מתנובה בסך 2,872,590 ₪) או שמא יש לקבוע את גובה הנשייה כגובה החוב לפני ההסדר. לטענת נושי האגודה, התנאי למחיקת החובות היה במפורש קבלת כל הכספים שיתקבלו מתנובה בתוספת לכספים שהיו מופקדים במנהלה. עצם חלוקת הכספים משמעה כי התנאי לא התקיים, ולפיכך יש לחזור לחוב המקורי בהסדר המעטפת שהינו כ- 15,000,000 ₪.
לגרסת נושי האגודה, בשנת 1999 ניתן על ידי המשקם פסק משקם חלקי (נספח ד'), ובמסגרתו אישר המשקם ונתן תוקף להסדרים הישירים אשר הושגו בהסכמה בין האגודה לנושיה, ואשר נקראו "הסדר המעטפת". בשנת 2002, תוקן "הסדר המעטפת" וחובותיהם של הנושים המובטחים בנק הפועלים והסוכנות הוכללו בהם. בשנת 2007, ניתנה לאגודה אפשרות לנקודת יציאה לסיום מהיר של הסדר הנושים, וזאת במסגרת ההסדר מתאריך 19.11.07, נספח ו' 4. בהתאם להסכמה זו, הוסכם כי "הסדר המעטפת" המתוקן יישאר על כנו, ולאגודה תינתן זכות לפירעון מוקדם של החוב, כאשר במידה וההצעה לא תצא אל הפועל מכל סיבה שהיא יעמדו זכויות הצדדים בהתאם ל"הסדר המעטפת" על תוקפם (סעיף 5 לנספח ו' 4).

הסדר זה המקנה לאגודה אפשרות לפרוע פירעון מוקדם ולהיפטר מחובותיה, לא מציין סכום כסף אלא עקרונות בלבד. סעיף 1 שבו, מציין כי בכפוף להעברת מלוא הכספים המגיעים ממימוש חלקה של האגודה במניות תנובה, ובתוספת העברת כל הכספים שהצטברו בקופת המנהלה במלואם, יראו בכך מימוש הזכות לפירעון מוקדם של החוב. כאמור, בחישוב אריתמטי עולה כי נושי האגודה היו מוכנים לפטור את האגודה מחובותיה בסכום של 3,161,590 ₪. לטענת ב"כ נושי האגודה, נקודת יציאה זו לא התממשה שהרי למעט מהעברת הכספים שהצטברו בקופת המנהלה, לא הועברו מלוא הכספים המגיעים מתנובה וחלק מהכספים מעוכבים בהתאם לנשוא תובענה זו. משכך, ביהמ"ש לא יכול להתערב בהסכם אליו הגיעו הצדדים, ועל פי הוראות סעיף 5 לאותו הסכם במידה וההצעה לא יוצאת אל הפועל כפי שאכן ארע, יעמדו זכויות הצדדים בהתאם "להסדר המעטפת" על תוקפם, רוצה לאמר חוב האגודה יעמוד על סך כ- 15 מיליון ₪!.

אינני סבורה שביהמ"ש צריך להיכנס לשאלת יחסי הצדדים בהתאם להסדר החובות או בהתאם ל"הסדר המעטפת" המקורי או המתוקן. ביהמ"ש צריך לבחון מהו סכום החוב שבגינו הוטל העיקול ובעת שהוטל. נושי האגודה באמצעות המשקם הם שבחרו שלא לקבוע סכום חוב בהסדר החוב, אלא צרפו טבלה שהינה נספח א' להסדר נספח ו' 4, וקבעו כי חלוקת התמורות בין הנושים תתבצע על פי יחסי הנשייה פארי פסו בהתאם לטבלה. משבאים לבחון את גובה הנשייה, יש לבחון את גובה החוב "האמיתי" שהיה בעת הטלת העיקול. גובה החוב כפי שעולה מהטבלה המצורפת נספח א' הוא 4,567,865 ₪. בשום מקום בהסכם לא מצוין סכום אחר שאליו צריך היה ר' ההוצל"פ להתייחס לו היה מחלק את הכספים לפי סעיף 76 לחוק ההוצל"פ.

אין ביהמ"ש או ר' ההוצל"פ צריכים להתחקות אחר שרשור החובות אחורנית בהתאם להסדרי המעטפת השונים שנקבעו מעת לעת, אלא יש להתחשב בחוב שעמד מול עיני המעקל שעה שהטיל את העיקול. החוב שעמד מול עיני המעקל הינו החוב המאוזכר בטבלה נספח א' , שכן בהסכם נקבע במפורש כי התמורות יחולקו לפי יחסי הנשייה בהתאם לטבלה. לפיכך, יש לראות בכך את החוב "האמיתי" וזאת מבלי להיכנס ליחסי הצדדים ומבלי לקבוע מסמרות או קביעות כלשהן ביחסי הנושים לבין האגודה. ההסדר קובע, כי לו היה מתקבל הסכום במלואו תוך לקיחת סיכון מבלי לדעת את הסכום הסופי שהתקבל מתנובה, או אז יראו את האגודה כמי שפרעה את חובה פירעון מוקדם. אינני נכנסת לשאלות הכבדות, האם יש לראות בעיכוב הכספים אי קיום נקודת היציאה שנקבעה בהסדר אם לאו, נושא זה אכן איננו בסמכותי ואיננו קשור לתובענה שבפניי.

לצורך התובענה שבפניי, ועל מנת לקבוע את גובה הנשייה בעת הטלת העיקול, די להסתכל בטבלה נספח א' המצורפת לנספח ו' 4 הוא הסדר החוב, ומכוחו נתבקש צו המימוש. שקלתי בכובד ראש את טענות הטוענים 3-6 כי יש לקבוע את גובה הנשייה של נושי האגודה לסך של 3,161,590 ₪ ולא יותר, בהתאם לסכום שהיו מוכנים נושי האגודה לפטור את האגודה מחובה, ואולם כאמור סכום זה לא מופיע בשום צורה ואופן בהסדר המעטפת המתוקן נספח ו' 4, אלא הוא נגזרת של התנאים שנקבעו בסעיף 2 להסכם, מאחר ונושי האגודה והאגודה עצמה לא ידעו את הסכום המדויק שיתקבל מתנובה. בנסיבות אלה, אינני יכולה לקבוע כי זהו סכום החוב הפוטר את האגודה מחובותיה. בהסכם לא נקבעו סכומי חוב אלא עקרונות בלבד. סכום החוב היחיד הינו כמופיע בטבלה נספח א'. ייתכן ומסקנתי היתה שונה לו בהסדר המעטפת היה נאמר מפורשות כי בכפוף לתשלום מסוים שסכומו היה ננקב בהסדר, יראו את החוב כנפרע. ואולם, בשעה שקבעו עקרונות בלבד ללא סכומים, אינני יכולה לקבל טיעון זה.

ס ו ף ד ב ר:

משדחיתי את הטענה בדבר העדר יתרון לשעבודים, ומשדחיתי את הטענה בדבר העדר פקיעת צווי המשקם, אני קובעת כי יש לחלק את הכספים המעוכבים אצל תנובה לרבות פירותיהם עד עתה בהתאם ליחס הנשייה. הסכום המעוקל יהא לפי סך של 2,872,590 ₪, גובה חוב הנשייה של טוען 2 יהא בסך של 4,567,865 ₪, מסכום זה יש לנכות את הסכום שהתקבל במנהלה בסך של 289,410 ₪, ולפיכך יש להעמיד את סכום הנשייה הנכון ע"ס 4,278,455 ₪.

על ב"כ טוענים 2-6 להמציא בתוך 7 ימים פסיקתא לחלוקת הכספים על פי העקרונות שנקבעו דלעיל.
מאחר ובין הטוענים נתגלעו מחלוקות משפטיות כנות, אינני סבורה שיש לחייב את מי מהטוענים בהוצאות שכ"ט לטובת המבקשת תנובה, ולפיכך אינני עושה צו להוצאות וקובעת כי כל צד ישא בהוצאותיו.






לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מהו עיקול ?

  2. עיקול עצמי

  3. עיקול במשרד

  4. עיקול קופת גמל

  5. הסרת עיקול זמני

  6. אישור עיקול זמני

  7. הכבדה עיקול זמני

  8. המרת עיקול בערובה

  9. עורך דין עיקולים

  10. עיקול בבית ההורים

  11. עיקול זמני ברישום

  12. עיקול נכסים במושב

  13. בקשה לאישור עיקולים

  14. מתנה לילד לפני עיקול

  15. ערעור על אישור עיקול

  16. נכסים הניתנים לעיקול

  17. המצאת צו עיקול זמני

  18. עיקול סיוע בשכר דירה

  19. עיקול פיצויי פיטורין

  20. עיקול על דירת הגרושה

  21. בקשה להסרת עיקול זמני

  22. עיקול מכונית יד שניה

  23. בקשה לביטול עיקול רכב

  24. מאזן הנוחות עיקול זמני

  25. איחור במסירת צו עיקול

  26. עיקול משכורת אצל צד ג

  27. עיקול חנות לאחר מכירה

  28. נכסים שאינם ברי עיקול

  29. עיקול דירה רשומה במינהל

  30. החזרת עיקול זמני שבוטל

  31. אי מתן תשובה לצו עיקול

  32. בקשה למתן צו עיקול עצמי

  33. עיקול זמני במעמד צד אחד

  34. קניית קרקע עם עיקול רשום

  35. קניית רכב בדיקת עיקולים

  36. בקשה בהולה לביטול העיקולים

  37. עיקול זמני על חברת ביטוח

  38. הפרת צו עיקול של בית משפט

  39. עיקול בגין דו"ח חניה בודד

  40. ערעור על הטלת עיקול זמני

  41. בקשה למחיקת עיקול מקרקעין

  42. עיקול נכסים של ילדי החייב

  43. עיקול זמני בבית הדין לעבודה

  44. עיקול פיצויים מחברת ביטוח

  45. עיקול חשבון בבנק דיסקונט

  46. דחיית בקשה לביטול עיקול זמני

  47. בקשה לביטול צו עיקול זמני

  48. פגיעה בשם הטוב מימוש עיקול

  49. מאזן הנוחות עיקולים זמניים

  50. עיקול בגין חוב דמי שכירות

  51. המרצת פתיחה להסרת עיקולים

  52. ביטול עיקול עקב חוסן כלכלי

  53. עיקול במסגרת תביעת קופת גמל

  54. עיקול על כספים בתיק הוצל''פ

  55. מימוש עיקול שהטיל הבעל המנוח

  56. בקשה לביטול עיקול חשבון בנק

  57. בקשת עיקול על נכס שכבר מעוקל

  58. ביטול עיקול זמני על מקרקעין

  59. התחייבות לתת מתנה מול עיקול

  60. עיקול צד ג' בגין חוב מזונות

  61. עיקול זמני על נכסי חברה זרה

  62. פיצויים על עיקול שנעשה בטעות

  63. תקנה 380 - בקשה לאישור עיקול

  64. עיקול זמני שלא אושר בפסק דין

  65. הפרת התחייבות לא להטיל עיקול

  66. בקשת עיקול על הרשות הפלסטינית

  67. משיכת בקשה לביטול עיקול זמני

  68. חובת הגילוי בבקשת עיקול זמני

  69. עיקולים בגלל חובות הבעל שנפטר

  70. קיזוז משכרו של עובד עקב עיקול

  71. בעלות על דירה שהוטל עליה עיקול

  72. פיצוי על נזקים בגין עיקול זמני

  73. עיקול דירה הרשומה בחברה המשכנת

  74. בקשה לביטול עיקולים על סמך הסכם

  75. קניית רכב עם עיקולים ללא ידיעה

  76. עיקול דירה בגלל רשלנות עורך דין

  77. תביעה לביטול עיקול על חשבון בנק

  78. שעבוד צף בנק מול עיקול נושה פרטי

  79. עיקול על חוב ארנונה של אדם שנפטר

  80. בקשה לביטול צו עיקול זמני שנדחתה

  81. הגדלת סכום ערובה - פקיעת צו עיקול

  82. ביטול עיקול לאחר פסק דין בהעדר הגנה

  83. בקשה לביטול צו עיקול זמני ע''י צד ג

  84. עיקול חשבון בנק להבטחת תביעה עתידית

  85. פיצוי על עיקול במסגרת תביעה שנדחתה

  86. בקשה להטלת עיקול זמני בנושא שכר טרחה

  87. ביטול עיקול עקב עיכוב ביצוע פסק דין

  88. עיקול משכורת - עיקול פיצויי פיטורים

  89. עיקול כספי פיצויים לנפגע תאונת דרכים

  90. חיוב אישי על צד שלישי שהפר צו עיקול

  91. עיקול זמני בבקשה לאישור תביעה ייצוגית

  92. עיקול דירת האישה בגלל חוב בעלה שנפטר

  93. עיקול רכוש האישה ע''י נושים של הגרוש

  94. עיקול נכסי חייב הנמצאים בידי צד שלישי

  95. פיצוי בגין הפרת צו עיקול בידי צד שלישי

  96. בקשה לביטול צו עיקול זמני בתביעה כספית

  97. ערעור על ביטול עיקול זמני במעמד צד אחד

  98. ערעור על החלטת רשם לביטול עיקולים זמניים

  99. התראה לפני עיקול בדואר רגיל או דואר רשום

  100. בקשה לעיקול חשבון בנק לצורך תשלום מזונות

  101. זכות לקבל חלק מהכסף על עיקול דירה ע''י הבנק

  102. עיקול זמני עד לקיום פסק דין בבית הדין לעבודה

  103. התנגדות לעיקול נכסים שעבוד צף עם תניה מגבילה

  104. עיקול חשבונות בנק של עובד בחשד לגניבה ממעביד

  105. ערעור לבטל עיקולים שהוטלו על זכויות בתיק העיקרי

  106. בקשה לקיים דיון במעמד הצדדים בבקשה להטלת עיקולים

  107. נקבע כי במקום צווי העיקול שבוטלו ניתן צו עיקול ברישום

  108. בקשה למתן צו עיקול זמני על דירה בבעלות רעייתו המנוחה

  109. ביטול עיקול על כספי פיצויים מחברת ביטוח על תאונת דרכים

  110. טענה כי הרכב נקנה לפני הטלת העיקולים ולכן גובר המכר על העיקול

  111. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון