תאונה בבית ביטוח לאומי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי תאונה ביטוח לאומי למי שלא עובד / תאונה בבית ביטוח לאומי:   1.      לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (כב' השופטת נטע רות ונציגי הציבור, הגב' חנה קפלניקוב וגב' אפרת אלמוג; בל 7199/04) , בו נדחתה תביעת המערער לתשלום דמי תאונה על פי הפרק בדבר תשלום דמי תאונה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995.   2.      המערער, שהינו בגדר מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, נפגע בביתו ביום 12/1/2004 באופן שאובחנה אצלו פגיעה בחזה מצד ימין וחמישה שברים במקומות שונים באזור הצלעות. המערער אושפז יומיים עד ליום 14/1/2004. רופא המשפחה, ד"ר באומן, הורה למערער להישאר במנוחה מוחלטת למשך 91 יום. בית הדין האזורי מינה מומחה מטעמו שלאחר מתן חוות דעת ראשונה ותשובות לשאלות הבהרה, קבע בסיכומו של דבר, כי: "יש מקום לתת לתובע להנות מהספק ולקבוע שבשלושה השבועות הראשונים אחרי הנפילה הוא היה מרותק לביתו".   על פי סעיף 153 (א) לחוק, אין משלמים דמי תאונה למי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי, אלא לאחר 14 ימים ראשונים מאז התאונה.   על פי סעיף 150 לחוק, אובדן כושר תפקוד המזכה בדמי תאונה צריך להיקבע לאור האמור בתקנות. על פי האמור בתקנות הביטוח הלאומי, (ביטוח נפגעי תאונות), התשמ"א-1981, תקנה 1, אובדן כושר תפקוד לגבי מי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי משמעו היות המבוטח מאושפז או מרותק לביתו.   על פי הדין האמור, שאלת הריתוק לבית וקביעת אובדן כושר תפקוד לאורה, צריכה להיקבע באופן אובייקטיבי ולא על פי תחושה סובייקטיבית של הנפגע ואין הוא יכול להסתמך לעניין זה על אישור רפואי שניתן לו על ידי רופא המשפחה. אין עניין זה שונה מההלכה שנקבעה על ידינו לעניין תשלום גמלה לשמירת הריון. גם כאן נפסק כי שאלת שמירת הריון צריכה להיקבע לא על פי אישור הגניקולוג המטפל במבוטחת, אלא באופן אובייקטיבי. הטעם לקביעה האמורה ברור באשר כל תכלית החוק הינה לשלם גמלה לנזקק לה באמת, דהיינו - מי שאכן מרותק לביתו, על פי מצבו הרפואי, או מי שזקוקה אכן להישאר בביתה מחמת מצבה הרפואי המסכן חייה וחיי עוברה, ככל שמדובר בגמלה לשמירת הריון.   מסקנת האמור הינה, כי בדין מינה בית הדין קמא כשהתעוררה שאלה רפואית בענייננו, מומחה מטעמו. במאמר מוסגר יוסף, כי הלכת בן שבת אינה רלבנטית בענייננו, באשר הרופא הנותן אישורי אי כושר על פי הלכת בן שבת ממלא תפקיד על פי דין. להבדיל מאישור של רופא המשפחה. מעבר לכך, הלכת בן שבת סוייגה במספר פסקי דין לאחריה, בהן נקבע כי פקיד התביעות יכול לא לאשר תקופת אי כושר שנקבעה על ידי הרופא המוסמך משאין מדובר בתקופה סבירה.   המומחה במקרה שלפנינו קבע כי מן הספק יש לאשר למערער תקופת ריתוק בבית למשך 3 שבועות. לאור האמור בסעיף 153 לחוק, זכאי המערער לתשלום דמי תאונה בגין שבוע ימים.   סוף דבר, הננו קובעים בזאת זכאות המערער לתשלום דמי תאונה בגין 7 ימים. אין צו להוצאות. תאונה בביתביטוח לאומי