קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה בבית עובד עצמאי: השופט יגאל פליטמן בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט אילן סופר כדן יחיד; ב"ל 2831/07), בו נדחתה תביעת המערער להכיר באירוע מיום 29.4.2007 כתאונה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- החוק). המשיב (להלן- המוסד) דחה את תביעת המערער לתשלום דמי פגיעה מן הטעם שלמרות שמדובר בעובד עצמאי אשר חלק מפעילותו נעשית בביתו, בעת הנפילה לא עסק בענייני המשרד אלא בהכנות לקראת היציאה מביתו לעבודתו. נפילה במדרגות פנימיות בבית אינה מהווה גורם סיכון הקשור לעבודה. בית הדין האזורי קבע בפסק דינו את עובדות המקרה כדלקמן: "התובע יליד 1931, עובד בביקורת פנים ויעוץ לחברות שונות. משרדו של התובע נמצא בביתו בעומר. כל תיקי העבודה, המסמכים, נמצאים במשרד. בתאריך 29.4.07, בשעות הבוקר, התכונן התובע לישיבה בת"א; התובע התעורר, אכל ארוחת בוקר, לקח ממשרדו את המסמכים הדרושים לו, בדק את תכולתם, הכניסם לתיק, שם התיק על כתפו וירד במדרגות הפנימיות של ביתו לכיוון דלת הבית. כאשר התובע הגיע למדרגה האחרונה, פסח עליה, מעד, איבד את שיווי המשקל ונפל. התובע שבר את עצם הכתף ונקע את הקרסול". בית הדין האזורי קבע כך בפסק דינו: "ערים אנו לכך שמשרדו של התובע נמצא בביתו, ואף שיצא מהחדר בו היה המשרד, למדרגות שם נפל. אך השהייה בחדר, המשמש כמשרד בבית התובע, לא היתה יציאה שונה מזה של שכיר, אשר עובד במשרד מחוץ לביתו, ובביתו יש חדר עבודה, או להבדיל, בחדר השינה שלו יש שולחן ועליו מונחים תיקים ומסמכים, שאותם הוא אוסף לתוך התיק. מבחינה זו, ההכנות של התובע לקראת העבודה היו יותר מתאימות למי שנמצא במעונו ויוצא ממנו. לשון אחר, לו היה התובע יוצא בשעה מאוחרת יותר ולא 05:45 אלא 09:45, ולאחר כל פעולות ההשכמה, היה הולך לחדרו שוהה שם בחדר לצורך עבודה שעה או שעתיים ולאחר מכן יוצא, היינו קובעים כי אכן התאונה ארעה בדרך ממקום עבודה אחד למשנהו. שכן, כאן המעון לובש את כסותו הדו תכליתית הן כמעון והן כמקום עבודה. דבר זה לא קרה במקרה שלפנינו. התובע קם בבוקר, אכל, אסף את מסמכיו, ויצא לדרכו - בכך עשה פעולות אשר אופייניות ליציאה ממעון". לאור האמור- דחה בית הדין האזורי את התביעה, ומכאן הערעור שבפנינו. בערעורו טען המערער, כי התאונה אירעה בדרכו מביתו למקום עבודתו שהיה, באותו היום, בתל אביב. עוד נטען, כי בית הדין קמא התעלם מהנזקים הרפואיים שנגרמו לו בעטיה של התאונה. בישיבת קדם הערעור טענה ב"כ המוסד, כי מדובר בסיכון השייך לבית, גם כשהמשרד נמצא בתוך הבית, וכי תכלית החקיקה של כיסוי הדרך בין המעון למקום העבודה אינה מתקיימת במקרה זה. ההכנות לקראת היציאה מן הבית אינן נחשבות כ"בדרכו למקום עבודתו". עוד נטען, כי עניין איסוף המסמכים נבנה תוך כדי ניהול התיק בבית הדין האזורי ואינו מוזכר בהודעת המערער לחוקר המוסד ובטופס התביעה לדמי הפגיעה. אולם גם אם אכן לקח את המסמכים לפני הנפילה, אין מדובר בתאונה בעבודה. ב"כ המוסד השיבה לשאלת בית הדין, כי גם תאונה הקורה בדרך ממקום עבודה אחד למשנהו תוכר, אולם זה לא המקרה שבפנינו, שכן תלוי מה גורם לנזק ובענייננו מדובר בסיכון הבית. בסיום הישיבה הסכימו הצדדים כי טיעוני ב"כ המוסד ייחשבו כסיכומים בכתב מטעמה, כי ב"כ המערער יגיש סיכומיו בכתב וכי לאחר מכן יינתן פסק הדין על ידי המותב על סמך הסיכומים וכל חומר התיק. בסיכומיו טען המערער, כי יש להפעיל במקרה זה את "מבחן האלמלא" שנקבע בפסיקה, ולקבוע כי לולא היה צריך המערער לצאת לפגישת עבודה באותו יום עם המסמכים שבידיו, לא היתה קורית התאונה במועד ובמקום שבו אירעה. בעקבות התאונה שהה המערער בתקופת אי כושר בת 77 ימים, וגם מטעם זה יש להכיר באירוע כתאונת עבודה. עוד נטען, כי לאור תכלית החקיקה והפסיקה הנוגעת לעניין, הבעלות על המדרגות בהן אירעה הנפילה אינה משנה, כל עוד שמדובר בנפילה שאירעה בדרכו של אדם למקום עבודתו. אשר לדעתנו לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים ולכלל החומר שהובא לפנינו, הגענו למסקנה, כי דין הערעור להידחות. זאת, מטעמיו של בית הדין האזורי בפסק דינו, עליהם נוסיף את הדברים הבאים: לגבי עובד עצמאי המבקש להכיר בתאונה שאירעה לו כתאונה בעבודה נפסק בעב"ל 104/99 גבריאל ברדה - המוסד לביטוח לאומי (פ"ד ל"ח, 241) כי עליו יוטל הנטל להוכיח את שני התנאים הקבועים בסעיף 79 לחוק, דהיינו, כי התאונה אירעה תוך כדי עיסוקו ועקב עיסוקו במשלח ידו. עוד נפסק כי "שעה שמדובר בתאונה שארעה בין כותלי ביתו של עובד עצמאי - יש להחמיר יותר בדרישת ההוכחה בדבר קשר הדוק בין העיסוקים שבמהלכם ארעה התאונה - לבין משלח היד. שהרי בין כתלי הבית הפרטי - לא אחת מתערבבים התחומים זה בזה ולא תמיד יהא זה קל להציב את התחום בין עיסוק פרטי לבין עיסוק הקשור למשלח היד". (דב"ע נד/ 177-0 דוד טריכר - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 15.12.94), וכך אף נפסק בפסק דין שיצא לאחרונה מלפני בית דין זה בעניין דומה (עב"ל 652/08 צילה טמיר - המוסד לביטוח לאומי, , ניתן ביום 5.7.2009). במקרה שבפנינו, משרדו של המערער, שעוסק כעצמאי במתן שירותי ביקורת פנים וייעוץ לחברות, מצוי בביתו שביישוב עומר. כפי שהסביר בישיבת קדם הערעור, משרדו מצוי בקומת חדרי השינה, שהיא הקומה השלישית בביתו, ואילו הנפילה אירעה במדרגות ביתו המובילות לקומה הראשונה, שהיא קומת הכניסה והיציאה מהבית, בדרכו לישיבת עבודה שהתקיימה בתל אביב. לטענתו, ידיו היו עמוסות בתיקים ובמסמכים הדרושים לו לשם אותה ישיבת עבודה. המבחן הנכון למקרה כגון זה שבפנינו הוא לא מבחן האלמלא, כפי שטען ב"כ המערער, אלא לגבי העובד עצמאי המבחן יהיה- מה עשה האיש לפני שנפל, שכן לא ייתכן שכל עצמאי המנהל משרד בביתו ויוצא למקום עבודה אחר לאחר פעולות ביתיות רגילות, יוכר כנפגע בעבודה. התשובה למבחן זה, במקרה שבפנינו, תיקבע על פי הגרסאות המוקדמות שמסר המערער ביחס לאירוע הנטען ולא על פי גרסתו בבית הדין. מעיון בהודעתו של המערער לחוקר המוסד עולה, כי עניין איסוף המסמכים ובדיקתם לא נזכר בה כלל. אולם גם אם נקבל את גרסתו של המערער לעניין זה, צריך שהקשר לא יתנתק על ידי פעולה ביתית רגילה. כאן לא הוכח שהמערער עבד בבוקר המקרה, אלא שביצע פעולה טכנית רגילה של איסוף המסמכים הדרושים לו לישיבה והכנסתם לתיק, כפי שעושה שכיר שלוקח עבודה לביתו, בטרם יציאתו למקום עבודתו, כפי שפסק גם בית הדין האזורי, ונשיאת המסמכים, כשלעצמה, לא היה לה כל קשר לנפילתו. לאור האמור, אין מדובר בתאונה שאירעה במהלך העבודה או בדרך מן המעון למקום העבודה, שכן המערער מצוי היה עדיין בתחומי ביתו בשעת הנפילה, וגם אין מדובר בתאונה שאירעה בדרכו של המערער ממקום עבודה אחד למשנהו, שכן המערער לא הוכיח שעבד בביתו בבוקר המקרה, טרם יציאתו לישיבה. לאור האמור לעיל, מתאשר בזאת פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, במסגרת הוראתה של תקנה 108 (ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991. סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות.תאונה בביתעצמאים