קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה במהלך עלייה למשאית: אקדמות מילין 1. עניינו של פסק דין חלקי זה בשאלה האם אירוע התאונה נשוא התובענה הינו בגדר "תאונת דרכים" כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), אם לאו.כתב התביעה המקורי הוגש כנגד נתבעות 1 ו-2, הן מעבידתו של התובע וחברת הביטוח המבטחת אותה, בעילה על פי פקודת הנזיקין. ביום 26.5.05 ניתנה רשות לתקן את כתב התביעה בדרך של הוספת עילה לפי חוק הפיצויים ולפיכך צורפו נתבעים 3 ו-4, כצד לתביעה. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. ועדה רפואית אשר בפניה עמד התובע קבעה כי נכותו עומדת על שיעור של 10% לצמיתות לפי סעיף 37(א) לתקנות המל"ל, בגין הגבלה בעמ"ש מותני. נכות זו מהווה נכות על פי דין ומחייבת על פי סעיף 6 ב' לפלת"ד. 2. לטענת התובע ארעה לו תאונת דרכים כמשמעה בחוק, עת נפל ממשאית שהשימוש בה היה מבוטח אצל הנתבעת 3- חברת הביטוח, ועל כן על הנתבעת לפצותו על הנזקים שנגרמו לו, מכוח חבותה על פי החוק ועל פי הפוליסה.הנתבעות טענו כי התאונה הינה תאונה "רגילה" על פי פקודת הנזיקין שכן התקיים חריג ה"פריקה וטעינה" בסעיף 1 לחוק הפיצויים, חריג המדיר את נסיבות התאונה מגדר "תאונת דרכים" על פי חוק הפיצויים. לאור טענות הנתבעות בדבר העדר החבות, נשמעו ראיות בעניין זה. מטעם התובע העיד התובע עצמו וחברו לעבודה בזמנים הרלוונטים לתביעה, מר אבי דדון. מטעם הנתבעות העיד מנהל המחסן מר אלי דביר. שתי שאלות ביסוד פסק הדין, הראשונה - אופן התרחשות התאונה ונסיבותיה מן הפן העובדתי, השניה - האם התאונה כפי שאירעה היא בגדר תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים. 3 . נסיבות התאונה-גרסאות התובע בדבר נסיבות האירוע גרסת התובע לעניין אופן קרות הארוע, אינה גרסה חלקה וזהה אלא אוסף עובדות כאשר חלקן משלימות האחת את רעותה וחלקן סותרות הן. (א) גרסת התובע בכתב התביעה בכתב התביעה המקורי שהוגש ביום 8.2.05 תוארו נסיבות האירוע כדלקמן: "ביום התאונה פנה התובע לעזור לנהג בשם אבי דדון לפרוק סחורה מהמשאית. התובע פנה לעלות על גבי מדף הברזל של המשאית, בכדי שיוכל להגיע לארגז, אולם הוא החליק ונפל על הגב. מסתבר כי מדף המשאית היה מכוסה בסולר, ובנוסף באותו יום ירדו גשמים, דבר שהוסיף לעובדה כי מדף המשאית היה חלק ביותר" בסעיף 8 לכתב התביעה המתוקן תוארו נסיבות האירוע באופן דומה לתיאורן בכתב התביעה המקורי. תצהיר התובע (ב) בתצהיר הראשון שהגיש התובע מיום 21.2.06 , בו הצהיר התובע על נסיבות התאונה, שינה התובע את גרסתו והעלה לראשונה גרסה חדשה לאירוע הנטען: "ביום התאונה 23.12.01 הגיע למחסן החברה..נהג של פרופילן מר אבי דדון והעמיס סחורה על המשאית..בסיום העמסה ביקש דדון לסגור את המשאית כדי לנסוע, אציין כי מנוע המשאית כבר פעל לקראת יציאה. דדון לא הצליח לסגור את הדלת כי פינה של משטח שהועמסה על ידי מלגזה על המשאית בלטה מעט ולא אפשרה את סגירת הדלת. אני עליתי לתוך המשאית כדי למשוך את המשטח פנימה ולאפשר לדלת להסגר..אני עליתי על קורת המשאית..ואולם הקנט היה מרובה בסולר..וגם היתה רטיבות בגלל הגשמים שירדו באותו היום וכך אני החלקתי ונפלתי אחורה על הגב ונפגעתי". התובע הוסיף בתצהיר עדותו הראשית את מטרת העליה למשאית- עליה לצורך סגירת דלת המשאית, עובדה אשר לא צוייינה, כאמור בכתב התביעה המקורי וכן לא בכתב התביעה המתוקן. בתצהיר השני שהגיש התובע ביום 21.11.07 צויין: "ביום התאונה אני פעלתי על מנת לעזור לנהג בשם אבי דדון במטרה לאפשר סגירת הדלת האחורית של המשאית לצורך המשך נסיעה, מטען שעמד בקצה הפריעה (צ"ל -הפריע-א.ד.ג) לסגירת הדלת ולפיכך ביקש ממני דדון לעלות ולסייע בהכנסת המטען פנימה כך שהוא יוכל לסגור את הדלת. " בחקירתו הנגדית בבית המשפט, כאשר נשאל כיצד אירעה התאונה, סיפר התובע: "באתי לעזור לדדון נהג המשאית להכניס משטח לתוך המשאית שבלט מעבר לגוף המשאית, כי היה קשה לסגור את הדלתות ולצאת לחלוקה". (עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 31.3.08). המדובר במשטח כבד אותו העלתה קודם לכן מלגזה על המשאית ובלתי ניתן היה להזיז אותו לבד. (ג) בחומר הראיות הובאו תעודות ומסמכים שונים אשר אף בהם יש כדי להאיר את נסיבות האירוע: בתעודת חדר מיון נכתב: "בן 26 התקבל למחלקתנו מחדר מיון בשל כאבי גב תחתון. הכאבים החלו לפי דברי החולה לאחר שירד מרכבו והרגיש כאבים עזים". בטופס התביעה לדמי פגיעה שהוגש למל"ל, ככל הנראה ביום 10.1.02, והנושא את חתימתו של התובע נכתב כדלקמן בפרק "תיאור הפגיעה": "באתי לעלות למשאית להגיש עזרא (כך במקור-א.ד.ג) מעדתי על הגב..." בטופס התביעה לגמלת נכות מעבודה שנחתם ביום 20.6.02 הצהיר התובע בפרק בדבר "פרטים על הפגיעה": "נפלתי מהמשאית של החברה מגובה של 1 מ' בערך על הגב.."ביום 19.12.02 נבדק התובע על ידי הועדה הרפואית במל"ל. בפרק "תיאור הפגיעה" נכתב "נפילה ממשאית בעת פריקת סחורה". 4. לשיטת הנתבעות 1 ו- 2 הגרסה היחידה הנכונה לנסיבות התאונה, היא הגרסה בכתב התביעה. הנתבעות סבורות כי כל גרסה אחרת של התובע, אין להן כל תמיכה בחומר הראיות, ויש בה משום הרחבת חזית. על אף שהתובע מסר שתי גירסאות לאירוע, האחת בכתב התביעה המקורי ובכתב התביעה המתוקן והשניה בתצהירו ובעדותו בפני, מצאתי לקבל את עדותו כי התאונה ארעה שעה שעלה על המשאית, כפי שתיאר בבהירות בעדותו : " כשבאתי לעלות למשאית, בשלב מסויים, מעדתי ונפלתי כשהייתי בשלבי עליה למשאית כשבאתי לעזור לדדון"(עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 31.3.08). מעדותו של התובע, שהייתה ברורה ומהימנה שוכנעתי כי התובע נפל בעודו מנסה לעלות על המשאית כפי שתיאר בעדותו בפירוט "רגל שמאל היתה מונחת על מדרגה ראשונה שמסייעת לעלות למשאית ולאחר שאחזתי בדלת רגל ימין היתה מונחת על קורת המשאית, ובדרך איבדתי שווי משקל ונפלתי" (עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 31.3.08). גרסה זו בדבר הנפילה בעת העליה למשאית הופיעה כאמור כבר בכתב התביעה המקורי ולפיכך אין משמעות לשינוי והוספת יתר העובדות בדבר מטרת העליה למשאית. עדותו של התובע בדבר נסיבות התאונה לא נסתרה והיא נשמעה לי אמינה. עדות התובע נתמכה בעדותו של מר אבי דדון, נהג המשאית אשר ציין בחקירתו הנגדית כי "הוא העמיס לפני היציאה וגמרנו להעמיס והיה משטח שבלט קצת ולא היה איך לסגור את הדלתות...תוך כדי העלייה, יש מדרגה שעולה על המשטח של המשאית, תוך כדי עליה דודו מעד ונפל..ברגע שדודו שם את הרגל על המדרגה הוא מעד" (עמ' 15 לפרוטוקול הדיון מיום 8.9.08). 5. גם אם אקבל את טענת הנתבעות כי לאור ריבוי הגרסאות בדבר נסיבות התאונה, יש לקבל את הגרסה הראשונה שפורטה בכתב התביעה, עדיין גרעין גירסת התובע והעד מטעמו, היינו העובדה כי הנפילה ארעה תוך כדי עליה למשאית הייתה אחידה ואמינה והופיעה גם בכתב התביעה המקורי.ומאחר וחלק חשוב בארוע קיבל אישור בעדות נוספת באופן שיש בה כדי לסייע לעדותו של התובע ונוכח העובדה שבחקירה הנגדית לא הוכח בפני שעדותו או חלק ממנה אינם אמינים, ראיתי לתת אמון בתיאור התאונה כפי שפורטה בעדותו בפני. למותר לציין כי עדותו של מר אלי דביר, מנהל המחסן בחברת פרופילן סחר בע"מ אינה מעלה ואינה מורידה לצורך בירור נסיבות התאונה שכן מר דביר העיד בפני כי לא היה במקום בשעת התרחשות התאונה וכי הגיע למקום ממשרדו רק לאחר הנפילה. (עמ' 9 לפרוטוקול הדיון 31.3.08) האם יש לראות באירוע תאונת דרכים על פי החוק? 6. סעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975, מגדיר "תאונת דרכים" כדלהלן: "תאונת דרכים - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו, או מאורע שנגרם עקב ניצול הכח המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על-ידי המעשה עצמו ולא על-ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי". (ההדגשה אינה במקור-א.ד.ג) המונח "שימוש ברכב מנועי" מוגדר אף הוא בסעיף 1 לחוק הפיצויים והוא מהווה חלק מההגדרה הבסיסית: "שימוש ברכב מנועי - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של רכב או הינתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו או פריקתו של מטען, כשהרכב עומד" . מן כלל אל הפרט 7. נבחן האם המאורע שבמקרה דנן עונה להגדרה "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה" והאם הפעולה הינה למטרות תחבורה? שכן "אין די בשימוש ברכב מנועי כדי להקים תחולה להגדרה הבסיסית. יש צורך כי השימוש יהא 'למטרות תחבורה'" (רע"א 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה יעקב פ"ד נט (3) 541, 2004). על פי הראיות שהוצגו בפניי התברר, כפי שקרה בפרשת "אסם" לעיל, בה נפגע התובע, מר סמדג'ה במהלך הפריקה עצמה, בעת כניסה לרכב או יציאה ממנו, התובע בתיק דנן, מר דוד מזרחי נפגע בעת ותוך כדי עלייתו למשאית. לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט אהרון ברק(כתוארו אז) ב- רע"א 8061/95 עוזר יצחק נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, נ(3), 532 : "אחד משימושי הלוואי התעבורתיים ברכב למטרת נסיעה הוא בכניסה או ביציאה מהרכב במהלך הנסיעה או בסיומה. על כן, נזק גוף הנגרם עקב כניסה או יציאה ממנו הוא חלק הנגרם עקב שימוש ברכב למטרות תחבורה".כמו גם ראה בע"א 8548/96 פדידה יחיאל נ' סהר חברה לביטוח בע"מ ואח', , מפי כבוד השופט אור: "פעולה של עלייה לרכב או ירידה ממנו היא אחד משימושי הלוואי התעבורתיים. כדי שפעולה זו תחשב לשימוש ברכב למטרות תחבורה, תנאי הוא שהיא תהיה קשורה בעשיית שימוש ברכב למטרות תעבורתיות. מכאן, שלא כל פגיעה בתאונה בעת עלייה לרכב או ירידה ממנו תחשב לתאונת דרכים. כדי לקבוע אם בתאונת דרכים עסקינן, נדרשת הקביעה לאלו מטרות היו העלייה לרכב או הירידה ממנו". 8. הנתבעות טוענות כי אין המדובר בתאונת דרכים מהנימוק הנוגע להגדרת השימוש ברכב מנועי בחוק הפלת"ד. לשיטת הנתבעת האירוע נופל לגדר החזקה הממעטת- טעינה ופריקה, שכן האירוע אירע עת התובע עסק בפריקה ומשכך אין המדובר בתאונת דרכים. הנתבעות הפנו לפסק הדין (חי') 1040/05 עוף טנא תעשיות 1991 בע"מ נ' זייד נאיף , אלא שענייננו שונה מפסק דין טנא עוף, בפסה"ד בעניין עוף טנא, נדונה פעולת סידור המטען על גבי המשאית. טעינת הסחורה בארגז הסתיימה ערב קודם לכן והתובע בדק את ארגז המשאית על מנת שיוכל להתחיל בנסיעה. במהלך סידור הסחורה החליק התובע ונפל. ביהמ"ש קבע כי את סידור הסחורה, בין אם נעשה על ידי הפועלים ובין אם נעשה על ידי הנהג, יש לראות כחלק בלתי נפרד מפעולת הטעינה ולא כפעולה הנלווית לפעולת הנהיגה ועל כן נקבע שם כי האירוע אינה מהווה "תאונת דרכים". בענייננו, התאונה ארעה עת ניסה התובע לעלות על המשאית ולא בשעת סידור המטען ולא ניתן ללמוד מפסה"ד בעניין טנא עוף אשר נסיבותיו שונות מהמקרה הנדון. 9. התובע טוען כי מדובר ב"תאונת דרכים" שכן אף אם תתקבל הגרסה הראשונה שהובאה בכתב התביעה לפיה עסק בעת התאונה ב"פריקת הרכב" ובפעולות לוואי של אותה טעינה, הרי בד בבד הוא "עלה לרכב", וחלה בעניינו הלכת רע"א 418/03, אסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה יעקב פ"ד נט(3) עמ' 541 [להלן - "הלכת אסם"] הקובעת כי במקרה של התנגשות בין חזקה ממעטת [טעינה] לבין חזקה מרבה [עליה לרכב] לפי סעיף 1 לחוק הפיצויים, גוברת החזקה המרבה, המהווה על פי החוק "שימוש ברכב למטרות תעבורה" ומחילה על הסיטואציה את חוק הפיצויים על עקרון ייחוד העילה שבו. בעניין אוסם החליט בית המשפט העליון כי באותם מצבים שחלה הוראת המעטה כגון פריקה וטעינה ואירוע המקיים אחת מדרכי השימוש, כי אז די בכך שהאירוע מקיים את אחת מדרכי השימוש המוכרות, על-מנת שתקום תחולה לחוק הפיצויים. כלומר, אין בעובדה שהאירוע מקיים גם את הוראת ההמעטה שעניינה פריקה וטעינה, כדי לאיין את נפקות קיומו המקביל של "שימוש ברכב מנועי" על-פי הגדרת החוק. ובלשונו של כב' השופט ריבלין בעניין אוסם:"מקום בו ניתן לשייך אירוע אחד למספר קטגוריות בהגדרת השימוש, כאשר על-פי אחת מהן מהווה הפעולה "שימוש" ועל-פי האחרת - לאו, תקום לנפגע זכאות על-פי חוק הפיצויים (ובלבד, כמובן, שמתקיימות יתר הדרישות המנויות בחוק זה)". אפילו אם אניח כי העליה למשאית הייתה שלב משלבי הפריקה או הטעינה, עדיין, כפי שנפסק בפרשת "אסם", החזקה המרבה החלוטה של שימוש גוברת, והאירוע יחשב כתאונת דרכים. שכן במועד האירוע היה התובע במהלך עליה למשאית (כניסה לרכב) ולפיכך מתקיים אחד השימושים המוכרים בחוק הפלת"ד. אשר על כן - מקום בו "מתנגשת" פעולה של פריקה או טעינה עם פעולה של עלייה וירידה מרכב, וקיים קשר סיבתי בין התאונה לשימוש ברכב, סבור אני כי יש להחיל את הלכת אוסם.בעניין אוסם נקבע כי אדם היורד מרכב לאחר סיום פעולת הטעינה ונפגע במהלך הירידה יחשב כנפגע בתאונת דרכים, מאחר ופעולתו אירעה אגב "ירידה מרכב" ובלשונו של כב' השופט ריבלין: "ניתן לצאת מתוך ההנחה כי האירועים נושא הערעורים שבפנינו מקיימים את חריג הטעינה והפריקה. משפורש חריג זה ככולל, דרך משל, את הפעולה של פתיחת הדופן האחורית של משאית לצורך טעינתה, כמו גם את פעולת סגירת הדופן עם סיום הטעינה (פרשת אלשעאר [8]), ניתן להניח כי גם פעולה של עלייה למשאית או ירידה ממנה לצורך טעינה ופריקה עשויה להיחשב פעולת לוואי של הטעינה והפריקה. זאת, מקום שבו נועדו הפעולות האלה לאפשר להקל את מלאכת הטעינה והפריקה שטרם נסתיימה או להשלימה. ודוק, מצבי הכניסה והירידה אינם עשויים מיקשה אחת לעניין זה. לא הרי אדם היושב ברכב פרטי ויורד ממנו בתום הנסיעה תוך שהוא "פורק" סל מצרכים המצוי במושב שלידו, כהרי אדם היורד דרך הפתח האחורי של משאית ועל גבו מטען. במקרה השני יקל לראות בירידה מן הרכב כ"חלק אינטגראלי" מפעולת הפריקה. דוגמאות אלה, הנמצאות בשוליים אך מדגישות את הקושי שהיה עלול להיווצר במקרים המצויים בתווך לוּ בחרנו במודל הראשון, שעל-פיו אין השימוש המוכר, שהוא גם חלק אינטגרלי מהפריקה או הטעינה, בא בגדר החוק. אלא שכמתואר לעיל, המודל השני מייתר קושי זה בקובעו כי השימוש המוכר - כניסה לרכב או יציאה ממנו - די בו כדי להביא את המקרה בגדר חוק הפיצויים. על-פי מודל זה, גם אם נראה בפעולת העלייה לרכב או הירידה ממנו, כפי שהתרחשה בערעורים שבפנינו, כפעולת לוואי הקשורה בזיקה הדוקה לטעינה או לפריקה, גם אז לא תישלל תחולת החוק" (ההדגשות שלי-א.ד.ג) 10. התוצאה היא שנפילתו של התובע מהמשאית באה בגדרה של ההוראה המכירה בכניסה לרכב כשימוש מוכר על-פי החוק, ובמקביל באה בגדר חריג הטעינה והפריקה כשהרכב עומד. לפי הלכת "אסם" גוברת ההוראה המכירה באירוע ככזה המקיים את אחד השימושים המוכרים, ולפיכך חוסה המקרה בצילו של חוק הפיצויים בהיותו תאונת דרכים כהגדרתה בו. סוף דבר 11. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל אני קובע שבענייננו נגרם לתובע, נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי. שימוש זה היה למטרות תחבורה. מכאן, שהתאונה בענייננו הינה תאונת דרכים וחוק הפיצויים חל במקרה דנן. התוצאה היא, לאור עקרון ייחוד העילה שבחוק הפיצויים, שלתובע עילת תביעה כלפי מבטחות השימוש ברכב, הנתבעת 3 ואין לו כל עילת תביעה כלפי נתבעים 2 ו-4 .משאיתתאונת משאית