תאונה עם אופנוע בלי ביטוח

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה עם אופנוע בלי ביטוח:

השאלות העומדות לדיון הן:


האם הנתבע 1 אחראי לקרות התאונה בה נפגע התובע בגופו וניזוק האופנוע עליו רכב?; אם כן;
האם יש לייחס לתובע רשלנות תורמת לקרות התאונה?
האם זכאי התובע לפיצויים בגין נזקי גוף, כאשר נהג ללא תעודת ביטוח חובה ובגין נזקי הרכוש שנגרמו לאופנוע? אם כן;
מהו סכום הפיצויים שיש לפסוק לתובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה ובגין הנזקים שנגרמו לאופנוע?


כללי:
בעלי הדין:
בכל זמן הרלוונטי לתביעה:


התובע היה הבעלים של אופנוע מסוג KTM דגם 520, נפח מנוע 510 שנת ייצור 2001 מ.ר. 7492001 (להלן-"האופנוע");
התובע רכב על האופנוע;
לתובע לא היתה פוליסת ביטוח חובה לנהיגה באופנוע;
הנתבע 1 היה הבעלים והנהג של רכב מסחרי מסוג מזדה מ.ר. 6782129 (להלן-"המזדה");
הנתבעות 2 ו-3 ביטחו בביטוח חובה את השימוש במזדה.


התאונה והתביעה:
הנתבע 1 הועמד לדין בבית משפט לתעבורה בתל-אביב-יפו בגין התאונה, בה תוארה התאונה כדלקמן:


בתאריך 3.7.03 בשעה 13:10 לערך נהג הנאשם (הכוונה לנתבע 1 – י.ז.) רכב משא ב. אחוד סגור – מזדה מספר 6782129 בכביש 4, מכיוון צפון לכיוון דרום, והתקרב לק"מ ה-109;
בכיוון נסיעת הנאשם בשולי הדרך משמאל מוצב תמרור ב-6, האוסר פניית פרסה ובנוסף במקום שלט מעבר לרכב בטחון בלבד;
אותה שעה נהג ארז גל (התובע בתיק האזרחי – י.ז.) אופנוע מספר 7498001 בכביש האמור בכיוון נסיעת הנאשם ומשמאל לו והתקרב למקום האמור;
אותה שעה, נהגה יבגניה זבוריבסקי רכב פיאט מספר 3891905, בכביש 4 מדרום לצפון, מול כיוון נסיעת הנאשם ובנתיב הנגדי, ומימין לו ובכיוון נסיעתו נהגה אסתר גרוסמן רכב דייהו מספר 5057723;
הנאשם נהג בקלות ראש בכך שסטה שמאלה כדי לבצע פניית פרסה, בניגוד לתמרור ב-6, חסם דרכו של האופנוע, שנסע משמאל לו, שני כלי הרכב התנגשו והרוכב הועף. בהמשך לכך המשיך רכב הנאשם במעבר המיועד לרכב בטחון, חסם דרכה של הפיאט שהגיעה ממול, בנתיב הנסיעה הנגדי וכלו הרכב התנגשו. בהמשך לכך המשיך רכב הנאשם והסתחרר נגד כיוון השעון ורכב הפיאט נהדף ימינה והתנגש עם הדייהו שנסעה לימינו.
כתוצאה מהתאונה נחבל הרוכב חבלות של ממש (מספר ניתוחים בשל שבר פתוח בירך ימין – לקבוע, קבוע הסימפוזיס פוביס בשל שבר באגן, במהלך אשפוז ממושך טופל בטיפול נמרץ ונזקק להמשך שיקום, במסגרת שיקומית תומכת, נזקק לפיזיותרפיה אינטנסיבית יומיומית וטיפול פסיכולוגי תומך) כמו כן נחבלה יבגניה זבורובסקי חבלות של ממש וכן נחבל הנאשם וכלי הרכב ניזוקו.


לאחר שמיעת עדויות, הרשיע בית משפט לתעבורה בת"א את הנתבע בדין, וגזר את דינו. הנתבע 1 ערער על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה, אך בסופו של יום חזר בו מהערעור על הכרעת הדין, כך שהכרעת הדין נותרה על כנה, ולמעשה הפכה לחלוטה.

כאמור, לתובע לא היה ביטוח חובה בתוקף בעת התאונה, ולכן תבע את הנתבע 1 ואת הנתבעות 2 ו-3, שביטחו בביטוח חובה את השימוש במזדה, לפצות אותו בגין נזקי התאונה. הנתבעים כפרו בזכותו של התובע לתבוע אותן, ולחילופין, טענו לענין גובה הפיצויים לו זכאי התובע.

העדויות וטענות הצדדים בסיכומיהם:
הראיות שהגיש התובע לבית המשפט היו כדלקמן:


ד"ר איווניר דניאל, רופא המשפחה המטפל בתובע, אשר העיד על תעודות המחלה שקיבל התובע, עליהן הוא חתם;
ד"ר ירון בר-זיו, הרופא שגם הוא טיפל התובע, והוא זה שקיבל אותו בחדר מיון, מיד לאחר התאונה;
מר אלי שוורצברג, מנהל אגף חוף הים בעיריית ראשל"צ;
מר אבינועם סעדה, סגן מנהל משאבי אנוש בעיריית אשל"צ;
חוו"ד של פרופ' יוסף ריבק בתחום הרפואה התעסוקתית, אשר חיווה דעתו שכתוצאה מהפגיעות בתאונה איבד התובע לחלוטין ולצמיתות את כושר עבודתו כמציל. רופא זה נחקר על חוות דעתו;
מר דוד רחמים, מי שהיה מנהל אגף משאבי אנוש בעיריית ראשל"צ עד ליום 1.6.06;
מר מיכאל סבג, יליד 1948, העובד כמציל בעיריית ראשל"צ;
מר נהמי עזריקם, יליד 1955, העובד כמציל בעיריית ראשל"צ;
גב' טלי קלנר, עובדת עיריית ראשל"צ אגף חוף הים;
חוו"ד של ד"ר מאיר נסינג, מומחה בכירורגיה אורטופדית, אשר קבע שבתחום האורטופדי נותרו לתובע 48% נכות משוקללת לצמיתות. ד"ר נסינג נחקר על חוות דעתו;
התובע בעצמו, אשר נחקר על תצהיר העדות הראשית שהגיש לבית המשפט;
אשת התובע, גב' מרסל גל;
חוות דעתו של בוחן התנועה רס"מ נועם לוי, אשר קבע כי האחריות לתאונה רובצת במלואה על הנתבע 1, כאשר עד זה לא ייחס כל רשלנות שהיא למי מהמעורבים האחרים בתאונה. הנתבעים לא דרשו את חקירתו של הבוחן;
חוו"ד של שמאי הרכב מר מסילתי שלומי, אשר לא נדרש להיחקר על חוות דעתו.


מטעם הנתבעים העידו העדים כדלקמן:


פרופ' יעקב נרובאי, אשר נתן חוו"ד רפואית בענין נכותו של התובע בתחום האורטופדי. עד זה נחקר על חוות דעתו חקירה שכנגד;
בוחן התנועה רס"מ נועם לוי הוזמן להעיד מטעם הנתבעים, אך לבסוף בחרו הנתבעים שלא להעידו;
הנתבע 1, אשר העיד על נסיבות התאונה.


לאחר תום שמיעת הראיות הגישו בעלי הדין את סיכומיהם.

טוען התובע בסיכומיו כדלקמן:


הוא זכאי לתבוע את הנתבעים מכוח פקודת הנזיקין;
אין לייחס לו כל רשלנות שהיא או רשלנות תורמת לקרות התאונה;
יש להעדיף את חוות הדעת של ד"ר נסינג על פני חוות הדעת של פרופ' נרובאי;
יש לאמץ את קביעתו של פרופ' ריבק שאינו יכול לחזור לעבודתו כמציל;
יש לפצותו בגין נזקי הגוף ונזקי הרכוש שנגרמו לו בתאונה;
את חישוב אבדן ההשתכרות ואבדן כושר השתכרות יש לחשב לפי השכר ברוטו, ולא לנכות מס הכנסה משכרו;
אין להפחית מהפיצויים שייפסקו לו קצבת נכות כללית תיאורטית.


טוענים הנתבעים בסיכומיהם כדלקמן:


אין מחלוקת שהתובע נפגע בתאונת דרכים מיום 3.7.03, בעת שרכב על אופנוע ללא ביטוח חובה;
התובע אינו זכאי לפיצויים עבור נזקיו כתוצאה מהתאונה, מכוח הוראות סעיף 8(ג) לחוק הפלת"ד, הקובע את עקרון ייחוד העילה, וכן לפי סעיף 7(5) לחוק הפלת"ד הוא משולל פיצוי;
לתובע רשלנות תורמת לקרות התאונה;
יש לשלול או להקטין את שיעור הפיצויים להם זכאי התובע, ולכל היותר יש לפסוק לו פיצויים בהתאם לכללים הקבועים בחוק הפלת"ד;
הנכות הרפואית של התובע היא זו שקבע פרופ' נרובאי, המומחה מטעם הנתבעים;
אין להאמין לעדות התובע;
התובע יכול להמשיך ולעבוד כמציל;
על התובע להקטין את נזקו;
גיל הפרישה של התובע צריך להיות מוקדם יותר;
הפסדי השכר של התובע אינם אלו הנטענים, אלא נמוכים יותר;
אין לפצות את התובע בגין פדיון ימי מחלה וניצול ימי חופשה;
אין לפסוק לתובע כל פיצוי שהוא בגין עזרת הזולת;
אין לפסוק לתובע נסיעות והוצאות רפואיות;
יש לפסוק לתובע כאב וסבל על פי הכללים שבחוק הפיצויים לפי אחוזי הנכות שקבע פרופ' נרובאי, דהיינו 38%;
יש לנכות מהפיצויים את תגמולי המל"ל שהיה בתובע מקבל אילו היה מגיש תביעה לנכות כללית;
יש להפחית מנזקי הרכוש רשלנות תורמת בשיעור 40%.


דיון ומסקנות:

עילת התביעה של התובע:
אין מחלוקת בין הצדדים שהתובע נהג ללא ביטוח חובה, וכי כתוצאה מן התאונה נפגע בגופו פגיעות קשות.

סעיף 7 לחוק הפלת"ד קובע כדלקמן:
"נפגעים אלה אינם זכאים לפי חוק זה:
(1) ....
(2) ....
(3) ....
(4) ....
(5) מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב;
(6) ....

סעיף 8 לחוק הפלת"ד קובע כדלקמן:
"(א) מי שתאונת דרכים מקנה לו עילת תביעה על פי חוק זה, לרבות תביעה על פי ביטוח כאמור בסעיף 3(א)(2) ובסעיף 3(ד) לפקודת הביטוח, לא תהיה לו עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין בשל נזק גוף, זולת אם נפגע בתאונה שנגרמה על ידי אדם אחר במתכוון.
(ב) ....
(ג) אין בהוראת סעיף קטן (א) כדי לגרוע מתביעה על פי פקודת הנזיקין של מי שאין לו עילת תביעה על פי חוק זה.



משמע מסעיף 7(5) לחוק הפלת"ד שלתובע אין עילת תביעה לפי חוק הפלת"ד. על כן, חלות על התובע הוראות סעיף 8(ג) לחוק הפלת"ד המותירה לו את אפשרות התביעה לפי פקודת הנזיקין. הוראה זו הגיונה בצידה, והוא שלא לאפשר למי שאחראי לגרימת תאונת דרכים להתחמק מתשלום פיצויים לניזוק, והטלת הטיפול בניזוק על הציבור, רק בגלל שהנפגע לא ביטח את השימוש ברכב בביטוח חובה.
ראה לענין זה את ע"א 320/80 הסנה בע"מ נ. הסתדרות מדיצינית הדסה ואח', פ"ד לה(3) 716; ד"נ 30/83 כהנקא נ. סהר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לח(4) 543; ע"א 5773/95 נבולסי נ. אבומנה, פ"ד נג(5) 542.

אשר על כן, סבור אני שיש לתובע עילת תביעה על פי פקודת הנזיקין.

יחד עם זאת, סבור אני שיש לחשב את הפיצויים על פי הכללים הנקובים חוק הפלת"ד ולא על פי הכללים שנקבעו בפקודת הנזיקין, ועל כך בהמשך.

רשלנות תורמת של התובע לקרות התאונה:
הנתבע 1 הורשע בדין באחריותו לתאונה. בהתאם לסעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש] הממצאים והמסקנות של הכרעת הדין מהווים ראיה לכאורה לתוכנם. הנתבע לא חלק על הכרעת הדין ולא ביקש להביא ראיות לסתור אותה, אלא טען לרשלנות תורמת של התובע. לעניין נסיבות התאונה העידו התובע והנתבע 1 והוגשה חוות דעתו של בוחן המשטרה. בוחן המשטרה לא הוזמן להעיד.

סבור אני שיש לדחות את טענת הנתבעים שיש לייחס לתובע רשלנות תורמת לקרות התאונה, מהסיבות כדלקמן:


מקריאת דו"ח בוחן המשטרה, עולה במפורש שאין הוא מייחס לתובע כל רשלנות תורמת, וכי הוא מטיל את כל האחריות לתאונה על הנתבע 1. וכך מסכם הבוחן את חוות דעתו:

"התנהגותו של נהג המסחרי מזדה היא זו שגרמה לתאונה";


מעדותו של הנתבע 1 עולה שעובר לתאונה הוא לא ראה כלל את האופנוע עליו רכב התובע (ראה לעניין זה עמ' 31 ו-32 לפרוטוקול הישיבה מיום 8.7.08). כך שמעדות התובע לא ניתן ללמוד מאומה על נסיבות התאונה או על רשלנותו התורמת של התובע;
מעדותו של התובע בפני עולה שמבחינתו, לאור פניית הפרסה שביצע התובע, התאונה היתה תאונה בלתי נמנעת, והוא לא יכול היה לעשות מאומה למניעתה (ראה לענין זה עמ' 51 לפרוטוקול הישיבה מיום 19.6.08);
מקריאת סעיף 9 להכרעת הדין, בה הורשע הנאשם, עולה שבית המשפט לתעבורה דחה את טענות הנתבע 1 בקשר לאירוע התאונה, והטיל עליו את מלוא האחריות לקרות התאונה, בלי לייחס למי מהמעורבים בתאונה, והתובע בכללם, כל אחריות שהיא או תרומת רשלנות לקרות התאונה.


לאור האמור לעיל, סבור אני שיש לדחות את טענת הנתבע שיש לייחס לתובע תרומת רשלנות לקרות התאונה, ואני קובע שיש להטיל על הנתבע 1, כנהג, ועל הנתבעות 2 ו-3 כמבטחות השימוש במזדה, את מלוא האחריות לקרות התאונה.

אופן חישוב הפיצויים:
בחישוב הפיצויים על פי פקודת הנזיקין, להבדיל מחישוב הפיצויים על פי חוק הפלת"ד, אין תקרה לפסיקת פיצוי בגין כאב וסבל, אין תקרה לחישוב אבדן השכר ואין הפחתת מס הכנסה מהשתכרות התובע.

סבור אני שכאשר נהג נוהג ברכב מנועי ללא ביטוח חובה, בנסיבות כפי המקרה הנדון בפנינו, יש לפסוק את הפיצויים על פי חוק הפלת"ד ולא לפי פקודת הנזיקין, מהסיבות כדלקמן:


העקרון בנזיקין הוא השבת המצב לקדמותו. אילו היה התובע מקיים את מצוות המחוקק ורוכש פוליסת ביטוח חובה, היו נפסקים לו פיצויים על פי חוק הפלת"ד. אם כן, מדוע ייפסקו לו פיצויים מעבר לכללים הקבועים בחוק הפלת"ד?
אם ייפסקו לתובע פיצויים לפי פקודת הנזיקין, הרי שיצא חוטא נשכר, והדבר יהווה תמריץ שלא לרכוש ביטוח חובה לשימוש ברכב מנועי;

נימוקים נוספים לגישה זו ראה גם בסעיפים 16 עד 28 לפסק דינה של כב' השופטת ד"ר איריס סורוקר בתיק אז' (שלום ראשל"צ) 5897/03 גונן אילן נ. חיה לב ואח' וסעיפים 27 עד 40 לפסק דינו של כב' השופט רם וינוגרד בתיק אז' (שלום י-ם) 7755/02 שמעון הכרמלי נ. אורי אורבך ואח' .

הנכות הרפואית:
חוות דעת ד"ר נסינג מטעם התובע:
ד"ר מאיר נסינג, המומחה האורטופדי מטעם התובע, קבע בחוות דעתו מיום 6.6.05 שכתוצאה מן התאונה נותרו לתובע הפגימות כדלקמן:


הגבלה בהנעת פרק ירך ימין (בהטייה, בקירוב, בסיבוב פנימי ובסיבוב חיצוני), חיבור השבר בהטיה גבית קלה וולגוס קל, הסתיידויות רבות בהיבט הקדמי של ירך;
חוסר יישור של הברך הימנית ותחושת מגע שטחי עמומה בקדמת הברך;
מנח הברך מצוי בולגוס קל והרגל הימנית בסיסו חיצוני יחסי;
קיימות רחישויות בהנעת פיקת ברך ימין, תפליט תוך מפרקי וסופרהפטלרי קל וסימני CMP;
דלדול בשרירי הירך הימנית;
עיוות סיבובי של בוהן ימין, הגבלה בהנעת הבוהן, רגישות מעל מפרק ה-MP, וקיום שינויים ארטריטיים במפרקי הבוהן;
הליכה בצליעה על רגל ימין, וקושי בנשיאת משקל על רגל זו;
בליטה גרמית במפשעה הימנית;
אי סדירות של האצטבולום הימני;
רגישות באספקט ימני של עמוד השדרה המותני ומעל מפרק SI ימני, אזור הפוביס וטרוקנטור גדול מימים;
צלקות מכוערות וקלואידיות בכתף ימין (באורך 2 ס"מ) בקדמת הבטן (באורך 24 ס"מ) בברך ימין (באורך 7 ס"מ ו-9 ס"מ בהיבט קדמי ומדיאלי של הברך ומספר צלקות קטנות יותר סביב, ובאמת יד ימין (4 צלקות באורך של כ-3 ס"מ).


לאור ממצאים אלו קבע ד"ר נסינג את נכותו הצמיתה של התובע כתוצאה מן התאונה\, כדלקמן:


20% נכות בגין הגבלה בהנעת פרק ירך ימין, לפי סעיף 48(1) ו' לתקנות ביטוח לאומי;
20% נכות בגין חוסר יישור של ברך ימין בשיעור 20 מעלות, לפי סעיף 48(2) ו' III לתקנות הנ"ל;
10% נכות בגין הגבלה בהנעת בוהן ימין, לפי סעיף מותאם 50(3) לתקנות הנ"ל;
10% נכות בגין צלקות מכוערות בכתף, בירך, בברך, באמה ימנית ובקדמת הבטן, לפי סעיף 75(1) ב' לתקנות הנ"ל.

סך הנכות הצמיתה המשוקללת שקבע ד"ר נסינג תובע מגיעה ל- 48.16%.

בנוסף, מאשר ד" נסינג בחוות דעתו כי התובע שהה באי כושר מלא בעקבות התאונה למשך כשנה, ובעקבות הניתוח להוצאת המסמור, למשך כ-4 חודשים נוספים. כמו כן קבע ד"ר נסינג כי לאור מגבלותיו הגופניות של התובע, לא יוכל התובע לחזור לעבודתו כמציל.

חוות דעת פרופ' נרובאי מטעם הנתבעים:
פרופ' נרובאי, המומחה הרפואי מטעם הנתבעים, קבע בחוות דעתו מיום 13.9.05, כי כתוצאה מתאונה נגרמו לתובע הליקויים כדלקמן:


הגבלה קלה בתנועתיות פרק הירך (בפיסוק ובסיבוב חיצוני);
השבר בעצם הירך הימנית מחובר בולגוס קל (לפי צילום מיום 13.1.0-4);
חוסר יישור של 15 מעלות בברך ימין, קיימת התעבות קלה של ברך ימין;
קיים דלדול של 3 ס"מ בירך ימין;
קיימת הגבלה קלה בתנועתיות של המפרק באצבע 1 בכף רגל ימין בין עצם המסרק לגליל המקורב וגם במפרק הבין גלילי;
קיימים שינויים אוסטיוארטרוטיים במפרק שבין עצם המסרק לגליל המקורב וגם במפרק הבין גלילי;
נותרו צלקות באורך 8 ס"מ באזור עליון קדמי פנימי של ברך ימין, באורך 8 ס"מ בצד החיצוני של ירך ימין, באורך 12 ס"מ, אלכסונית, באזור קדמי של הברך, באורך 3 ס"מ, אורכית, באזור עליון של השוק הימני וכן צלקת אורכית באזור הקדמי של הבטן.


לאור ממצאים אלו העריך פרופ' נרובאי את נכותו הצמיתה של התובע כתוצאה מן התאונה, כדלקמן:


20% בגין הגבלה באזור הברך, לפי סעיך 48(2) ו' III לתקנות הנ"ל;
10% בגין הגבלה בפרק הירך והשבר באגן, לפי סעיף 35(1) ב' לתקנות הנ"ל;
5% בגין הפגיעה באצבע 1 ברגל ימין, מותאם לפי תקנה 50(3) – שהיא מיצית הנכות לפי סעיף זה;
10% בגין הצלקות.


בנוסף, קבע פרופ' נרובאי תקופות אי כושר לעבודה (בשיעורים של 100% ו-75%) למשך 10 חודשים לאחר התאונה, וכן אי כושר נוסף למשך חודש ימים לאחר הניתוח להוצאת המסמור.

אין מחלוקת בין ד"ר נסינג לבין פרופ' נרובאי אודות אחוזי הנכות לצמיתות שנותרו לתובע בגין הנכות בגין ההגבלה באזור הברך ובגין הצלקות. המחלוקת ביניהם הינה בנכות שנותרה לתובע בגין חוסר יישור הברך והפגיעה בבוהן ימין של כף רגל ימין.

ההכרעה בין חוות הדעת:
סבור אני שבנקודות המחלוקת בין שני המומחים, יש להעדיף את חוות דעתו של ד"ר נסינג על פני חוות דעתו של פרופ' נרובאי, מהסיבות כדלקמן:


הסעיף בתקנות המל"ל הקובע נכות בגין הגבלה בפרק הירך הוא סעיף 48(1) ו', הקובע נכות בשיעור 20% בגין הגבלה בהטייה, קירב או סיבוב של הגף. לפי ניסוח הסעיף הנ"ל, הנוקט בלשון של מספר חלופות למגבלה, היה על פרופ' נרובאי לקבוע נכות ביישור 20%, במיוחד לאור העובדה למצא מגבלות הן בפיסוק והן בסיבוב;
רצוי לקבוע נכות לפי סעיף ספציפי לפגימה בתקנות המל"ל כאשר קיימת התייחסות ספציפית בתקנות לפגימות אלוף ולא ליתן את הנכות לפי סעיפי "סל";
פרופ' נרובאי הסכים בחקירתו הנגדית שלענין בוהן רגל ימין מתאים יותר סעיף הליקוי בו השתמש דד"ר נסינג.


לאור האמור לעיל, סבור אני שהנכות הרפואית של התובע כתוצאה מן התאונה הינה בשיעור 48.16%, כפי שקבע ד"ר נסינג.

נכותו התפקודית של התובע:
התובע הגיש את חוות דעתו של פרופ' ריבק, מומחה לרפואה תעסוקתית, לפיה הוא איבד לחלוטין את כושרו לעבוד כמציל. לדברי פרופ' ריבק על מציל להיות בכושר גופני מעולה, ולצאת ממצב מנוחה למצב של מאמץ גופני עילאי בזמן קצר ביותר, על מנת להציל אדם הנמצא בתוך הים וזקוק לעזרת מציל. לדעת פרופ' ריבק, כתוצאה מן התאונה, מוגבל התובע בפיתוח מאמץ פיזי הנדרש ממציל להצלת אדם הנמצא בים והזקוק לעזרת מציל. מדבריו של פרופ' ריבק ניתן להבין שהעסקתו של התובע כמציל במצבו הפיזי שלאחר התאונה, יכולה להוות סיכון הן לתובע והן לאדם הנמצא בים וזקוק לעזרת מציל.

פרופ' ריבק נחקר ע"י ב"כ הנתבעים, וסבור אני שחוות דעתו לא נסתרה, ולא התגלו בה בקיעים.

הנתבעים לא הגישו לבית המשפט חוות דעת של רופא תעסוקתי לסתור את חוות דעתו של פרופ' ריבק.

מנהל מחלקת חופים של עירית ראשל"צ העיד שאינו מוכן להחזיר את התובע לעבודתו כמציל, לאור הנכות שנותרה לו כתוצאה מהתאונה.

טוען ב"כ הנתבעים שהתובע ממשיך לשחות בים, ממשיך לבצע פעילות ספורטיבית, ולכן לא איבד את כושר עבודתו כמציל. סבור אני שיש הבדל גדול מאד בין פעילות ספורטיבית של אדם אותה הוא מבצע בעצמו, לבין פעילות גופנית מאומצת, אותה עליו לפתח תוך זמן קצר ביותר במסגרת עבודתו להצלת חיי אדם. כאשר התובע אחראי לעצמו, יכול הוא לבצע פעילות ספורטיבית כראות עיניו, אך כאשר עליו להציל אחרים, עליו לשמור על כושר גופני מעולה, בהתאם לדרישות מקצועו כמציל. בנוסף לכך, כלל מגבלותיו של התובע ברגל ימין ובאגן, מונעים ממנו לפתח מהירות ריצה הנדרשת ממציל על מנת להגיע בזמן קצר ביותר מסוכת המציל לתוך הים, זמן שהוא חשוב ביותר להצלת אדם הנמצא במצוקה בתוך הים.

טוען ב"כ הנתבעים שהתובע בכל מקרה חוזר בתשובה, ולכן יכול הדבר להשפיע על עבודתו כמציל. גם את טענה זו יש לדחות, שכן מחומר הראיות עולה שלמרות שהתובע התחזק מבחינה דתית, הוא מגיע לחוף הים כמעט מידי יום ביומו. אם ההתחזקות בדת לא מפריעה לתובע להגיע לים, גם לא היתה מפריעה לו להמשיך בעבודתו כמציל למרות ההתחזקות בדת.

לאור האמור לעיל, סבור אני שהתובע איבד את כושר עבודתו כמציל באופן מוחלט, וכי הנכות הרפואית שקבע ד"ר נסינג היא הנכות התפקודית. יחד עם זאת, מאחר והתובע עובד במומו ומשתכר סכום נכבד, הרי קביעת אבדן כושר ההתשכרות יחושב לפי ההפסד המוכח.

השתכרותו של התובע:
התובע יליד 10.6.1967 ומאז שנת 1991 עבד כמציל בעירית ראשל"צ. בהתאם לנתוני השכר שהציג התובע, משכורתו הממוצעת של התובע עובד לתאונה עמדה על הסך 17,939 ₪ ברוטו, ובשערוך ליום מתן פסק הדין משכורתו הממוצעת כמציל עומדת על הסך 19,457 ₪ ברוטו. כפי שקבעתי לעיל, חישוב הפיצויים ייעשה על פי חוק הפלת"ד, כך שיש מסכום זה מס הכנסה בשיעור 25%.

לאחר שהתובע חזר לעבודתו, הועבר לעבוד כעובד תחזוקה באגם. בהתאם לתלושי השכר שצירף התובע, הוא משתכר את הסך 11,809 ₪ לחודש, ובשערוך למדד 7/08 מגיע שכרו ל-12,429 ₪ לחודש.

הפרש השכר בין עבודת התובע כמציל לבין עבודתו כאיש תחזוקה מגיעה ל-7,028 ₪. מסכום זה יש להפחית 25% מס הכנסה, כך שהפסדו של התובע לחודש מגיע ל- 5,271 ₪ נכון למועד מתן פסק הדין.

משך עבודתו של התובע כמציל:
טוענים הנתבעים שהתובע היה פורש מעבודתו לפני גיל הפרישה, שהוא בהגיע התובע לגיל 67, מכיוון שהכוח הפיזי של המצילים הולך ופוחת, ואין ראיה שמצילים הגיעו לגיל פרישה. סבור אני שיש לדחות את טענתם זו של הנתבעים מהסיבות כדלקמן:


התובע הביא ראיות של לפחות שני מצילים שעבדו כמצילים מעבר לגיל 60;
מאחר והמדינה קיימת כ-60 שנה, עדיין לא היתה הזדמנות למספר רב של מצילים להגיע לגיל פרישה, שהוא גיל 67;
גם מעדות מנהל החופים בעיריית ראש"צ עולה שהידע והניסיון של המצילים הותיקים לא יסולא בפז, הם משמשים כאחראי תחנות הצלה, ולידם נמצאים מצילים צעירים יותר. יתירה מכך, גם המצילים הותיקים שומרים על כושר מעולה, וכל עוד הם שומרים על כושר גופני מתאים, אין מגבלת גיל להעסקתם, למעט גיל הפרישה.


אשר על כן, סבור אני שיש לקבוע שהתובע היה פורש מעבודתו כמציל בהגיעו לגיל פרישה.

תקופת אי הכושר:
התובע המציא תיעוד רפואי בגין תקופות אי כושר, בהן נעדר לחלוטין מעבודתו, כדלקמן:


מיום 3.7.03 ועד ליום 31.5.04 – תקופה של 333 ימי מחלה או 11 חודשים (להלן-"התקופה הראשונה");
מיום 5.12.04 ועד ליום 31.3.2005 – תקופה של כ-4 חודשים (להלן-"התקופה השניה").


סך תקופת אי הכושר הינה כ-15 חודשים.

להוכחת התקופה הראשונה המציא התובע את תעודות אי הכושר שניתנו לו ע"י ד"ר איווניר, אשר העיד מטעם התובע הסביר מדוע היה צורך בתקופת אי כושר כה ארוכה. להוכחת התקופה השניה המציא התובע את תעודות אי הכושר ניתנו לו ע"י ד"ר בר זיו, אשר העיד מטעם התובע והסביר מדוע היה צורך בתקופה השניה. תקופות אי הכושר אושרו על ידי ד"ר נסינג. אמנם פרופ' נרובאי קבע תקופות אי כושר מופחתות, אך לאור עדותם של ד"ר איווניר וד"ר בר-זיו אשר ראו את מצבו של התובע בזמן אמת, יש להעדיף את חוות דעתו של ד"ר נסינג על פני חוות דעתו של פרופ' נרובאי.

הפסד השתכרות:
מאז התאונה ועד ליום מתן פסק הדין חלפו 67 חודשים. מתקופה זו יש להפחית את 15 חודשי אי הכושר, כך שיש לפסוק לתובע הפסד השתכרות בגין 52 חודשים.

הפסדו של התובע נטו לכל חודש בערכים של יום מתן פסק הדין הינו 5,271 ₪. על כן הפסד ההשתכרות של התובע מגיע לסך 274,092 ₪. לסכום זה יש להוסיף רבית מאמצע התקופה ועד יום מתן פסה"ד, כך שבסך 23,755 ₪, כך שהפסד ההשכרות של התובע מגיע לסך 297,847 ₪.

אבדן כושר השתכרות:
התובע יליד 10.6.1967, וכיום הינו כבן 42 שנה. עד לגיל פרישה נותרו לתובע 25 שנה. הפסדו המוכח של התובע לכל חודש עבודה הינו 5,271 ₪, ולכן יש לחשב את אבדן כושר ההשתכרות לפי ההפסד המוכח. לכן הפסדו אבדן כושר ההשתכרות של התובע בהיוון 3% עד הגיעו לגיל 67 הינו 1,111,530 ₪.

אבדן תנאים סוציאליים שווי כסף – ימי מחלה וימי חופשה:
בעת שהיה התובע בתקופות אי כושר,קיבל שכר ממעבידתו על חשבון ימי המחלה שעמדו לרשותו ותוך ניצול ימיה המחלה שעמדו לרשותו.

בגין ניצל ימי המחלה הפסיד התובע את זכותו לפדיון ימי המחלה הצבורים בכסף בעת פרישתו מעבודתו בעירייה, כעולה מאשור העירייה מיום 25.9.06, מתצהירה ומעדותה של גב' טלי קלנר וכן מעדותו של מר אבינועם סעדה. יש לציין, שעל פי אישור העירייה שהה התובע בסך הכל ב- 390 ימי מחלה.

החישוב אותו עשו ב"כ התובע בסעיף 67 לסיכומים מטעם התובע תואם את הראיות ומקובל עלי, ולכן אני פוסק לתובע בגין אבדן ניצול ימי חופשת מחלה את הסך 46,047 ₪, כשסכום זה כבר כולל הפרשי הצמדה ורבית.

בנוסף, זקפה מעבידתו של התובע לחובתו 42 ימי חופשה שנתית. אמנם התובע יכול היה לצבור אך ורק 55 ימי חופשה שנתית ולהעבירם משנה לשנה, אך גם אם התובע היה יוצא לחופשה שנתית, היה מקבל שכר מלא בעת יציתו לחופשה. התובע הפסיד זכות זו, עקב ימי המחלה בהם היה תקופת אי כושר בגין התאונה. שווי יום חופשה שנתית בערכים של חודש 6/06 הינו 446.71 ₪ לחודש. לאור זאת אני מקבל את תחשיב ב"כ התובע ופוסק לתובע בגין ניצול ימי מחלה את הסך 19,484 ₪, כשסכום זה כולל הפרשי הצמדה ורבית.

סך כל הפיצוי בגין התנאים הסוציאליים שווי כסף הינו 65,531 ₪.


עזרת הזולת:
טוען התובע כי הוא נזקק לעזרת הזולת בעבר, ולתקופת אי הכושר תובע הוא את הסך 2,000 ₪ לכל חודש. סכום זה נראה על פניו סביר, בהתחשב בפגיעות נגרמו לתובע בתאונה.

לגבי תקופת אי הכושר תובע התובע את הסך 400 ₪ בגין מגבלותיו לעזרה בעבודות הבית ובקניות. מהעדויות שהובאו בפני עולה שהתובע עדיין עוזר לאשתו בטיפול ילדים ובעבודות הבית. לאור העובדה שהתובע גם מבצע פעילות גופנית בחוף הים, אינני סבור שיש לפסוק לתובע כל סכום שהוא בגין עזרת הזולת מעבר לתקופת אי הכושר של 15 חודשים.

אשר על כן, אני פוסק לתובע בגין עזרת הזולת את הסך 30,000 ₪ בערכים של יום מתן פסק הדין.

הוצאות ניידות מוגברות בעתיד:
תובע התובע את הסך 600 ₪ לחודש בגין הוצאות ניידות מוגברות לעתיד.
התובע לא הוכיח כי השימוש שהוא עושה ברכב פרטי מוגבר יותר משימוש של כל אדם שברשותו רכב פרטי.

אשר על כן, דוחה אני את תביעתו של התובע בגין ראש נזק זה.

הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר:
התובע תובע תשלום עבור הוצאות ונסיעות בעבר בסך 10,000 ₪, למרות שלא צירף קבלות על סכום זה או על מלוא סכום זה.

לאור הפגיעות בהן נפגע התובע והתקופה בה היה באי כושר עבודה, סכום זה הינו סביר.

אשר על כן, זכאי התובע שייפסק לו הסך 10,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר.

נזק שאינו נזק ממון:
כתוצאה מן התאונה נותרו לתובע 48% נכות, והוא אושפז לתקופה של 31 יום. מאחר וקבעתי שחישוב הפיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון, אזי זכאי התובע לפיצוי בגין ראש נזק זה בסך 99,849 ₪.

נזקי רכוש:
התובע צירף חוו"ד של שמאי רכב, לפיו כתוצאה מן התאונה ניזוק האופנוע קשות, ועלות תיקונו הגיעה לסך 26,691 ₪. הנתבעים לא חלקו על חוו"ד השמאי, ולכן זכאי התובע שייפסק לזכותו סכום זה.

התובע הצהיר בסעיף 30 לתצהירו אודות נזקים נוספים בגין גרירת האופנוע, נזקים לבגדים שלבש בעת התאונה, לקסדה, למשקפי השמש, לשעון יד, לתיק גב, לטלפון הסלולרי ועבור נסיעות וטלפוני לשמאי, אשר הוערכו על ידו בסך של כ-3,700 ₪. דבריו אלו של התובע לא נסתרו. על כן זכאי התובע שסכום זה ייפסק לטובתו.

אשר על כן, זכאי התובע לסך 30,391 ₪ בגין נזקי הרכוש.

מאחר ואין לייחס לתובע כל רשלנות תורמת לקרות התאונה, אין להפחית מסכום זה מאומה.

ניכוי תגמולי מל"ל תיאורטיים:
טוענים הנתבעים שיש להפחית מסכום הפיצויים את סכומי גמלת הנכות הכללית שיכול התובע לקבל מהמל"ל.

סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי, שהוא סעיף ההגדרות אודות נכות כללית קובע כדלקמן:
"נכה" - מבוטח, למעט עקרת בית, שכתוצאה מליקוי מתקיים בו אחד מאלה:
(1) אין לו כושר להשתכר מעבודה או ממשלח יד ואינו משתכר סכום השווה ל- 25% מהשכר הממוצע;
(2) כושרו להשתכר מעבודה או ממשלח יד, וכן השתכרותו בפועל, צומצמו עקב הליקוי, בין בבת אחת ובין בהדרגה, ב-50% או יותר,
הכל לפי כללים ומבחנים שנקבעו באישור ועדת העבודה והרווחה (לאי-כושר או לצמצום הכושר כאמור ייקרא להלן - אי-כושר להשתכר); לענין פרק זה יראו כנכה גם מי שהיה עובד קטין בתכוף לפני שנגרם לו אי- הכושר להשתכר;"
מאחר והתובע משתכר במומו למעלה מ-12,000 ₪ ברוטו, ברור לכל בר בי רב דחד יומא שאינו זכאי לגמלת נכות כללית. לאור זאת יש לדחות את טענת הנתבעים לניכוי גמלת נכות כללית.

שכ"ט עו"ד:
מאחר וכל חישוב הפיצויים נערך על פי חוק הפלת"ד, בהמשך לאותו הגיון יש לפסוק לתובע שכ"ט עו"ד בהתאם לאחוזי שכ"ט שנפסקים בתביעות על פי הפלת"ד. אין בקביעה זו כדי לפגוע בזכותו של ב"כ התובע לגבות ממנו שכ"ט בשיעור המקובל בתביעות בנזקי גוף שעילת התביעה בהן הינה לפי פקודת הנזיקין.

סך כל הפיצויים:
לאור כל האמור לעיל, סך כל הפיצויים להם זכאי התובע, הינם כדלקמן:
– הפסד השתכרות 297,847 ₪;


אבדן כושר השתכרות 1,111,530 ₪;
תנאים סוציאליים שווי כסף 65,531 ₪;
עזרת הזולת – 30,000 ₪;
הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר – 10,000 ₪;
נזק שאינו נזק ממון 99,849 ₪;
נזקי רכוש 30,391 ₪.



סה"כ 1,645,148 ₪

סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע כדלקמן:



את הסך 1,645,148 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;




את הוצאות המשפט בסך 26,774 ₪ (סעיף 84 לסיכומי התובע) בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;





שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהסכום הנקוב בסעיף 1 לעיל + מע"מ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תאונת דרכים אופנוע

  2. תאונת אופנוע התנגשות

  3. תאונת אופנוע של קטין

  4. מומחה תאונות אופנועים

  5. עורך דין תאונת אופנוע

  6. תאונת אופנוע שבר בקרסול

  7. תקלות באופנוע ים

  8. עורך דין לתאונות אופנוע

  9. תאונות אופנוע עורכי דין

  10. שבר מרוסק בתאונת אופנוע

  11. ביטוח לאופנוע שטח

  12. תאונת אופנוע ביער

  13. פיצוי לנפגעי תאונת אופנוע

  14. תאונת אופנוע תביעת ביטוח

  15. תאונת אופנוע בן 17

  16. נפילת אופנוע בחניה

  17. תאונת דרכים אופנוע אין ביטוח

  18. ביטול עסקה אופנוע ים

  19. תאונת אופנוע בני ברק

  20. התנגשות באופנוע בצומת

  21. תאונת פגע וברח אופנוע

  22. תאונת אופנוע שבר בכף יד ימין

  23. אחריות לנזקים לאופנוע

  24. ביטוח אופנוע מוטוקרוס

  25. ניתוח לאחר תאונת אופנוע

  26. בריחה משוטרים עם אופנוע

  27. תאונה חזיתית עם אופנוע

  28. ? תאונה עם אופנוע ים - פיצויים

  29. פגיעת ראש של רוכב אופנוע

  30. אצבע נתפסה בשרשרת אופנוע

  31. החלקה מאופנוע תאונת דרכים

  32. תאונה עם אופנוע בלי ביטוח

  33. מכות יבשות בתאונת אופנוע

  34. עורכי דין מומחים בתאונות אופנועים

  35. תביעה נגד חברת ביטוח בתאונת אופנוע

  36. פגיעה מוטורית בתאונת אופנוע

  37. פתיחת דלת רכב התנגשות אופנוע

  38. בעלות על אופנוע בכינוס נכסים

  39. פגיעת רכב באופנוע שניסה לעקוף

  40. תאונה בזמן נסיעת מבחן על אופנוע

  41. בריחה של אופנוע לאחר תאונת דרכים

  42. תאונת דרכים עם אופנוע בשירות מעביד

  43. תאונה בחוף אסור לשימוש באופנוע ים

  44. תאונה בין אופנוע למכונית בתל אביב

  45. פתיחת דלת רכב - פגיעה ברוכב אופנוע

  46. עבירת תעבורה של מורה נהיגה על אופנוע

  47. האם המכונית נפגעה מאופנוע שהגיח מאחור

  48. גובה פיצויים על תאונת דרכים קשה עם אופנוע

  49. בלימת חירום באופנוע עקב אי מתן זכות קדימה

  50. תאונת אופנוע בלי ביטוח חובה - תביעת נזיקין

  51. תאונת דרכים עם אופנוע במהלך עבודה כשליח פיצה

  52. רישיון נהיגה לאופנוע 500 סמ''ק - תאונת דרכים

  53. האם נהג אופנוע שהחליק על הכביש אשם בתאונת דרכים ?

  54. תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי רכוש אשר נגרמו לאופנוע מתוצרת ימאהה

  55. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון